מונחון

אָסַבָא (āsavā)

תחלואים מנטאליים. גם נגעים, רעלים, מזהמים, זיהומים, משכרים, פצעים, פגמים, כתמים, ממיתים, שחיתויות. כינוי לגורמים המנטאליים השליליים שבתודעת אדם לא משוחרר. השמדת או חדלון התחלואים שקולים לשחרור מלא, אַרַהַנְטִיוּת.

אַרַהַנְט (arahat)

המשוחרר לחלוטין, הראוי לכבוד. הכינוי למי שכל זיהומיו הוכחדו והגשים שחרור סופי.

אַרִיַה

(ariya)

אצילי. בהקשר הבודהיסטי זהו כינוי לאדם אצילי במובן הרוחני, בעל הישגים רוחניים, בעל ידע מובחן.

בּוּדְּהַה (Buddha)

מי שגילה מחדש את הדְהַמַּה המשחררת, הבין אותה בשלמות והציג אותה לעולם. הבּוּדְּהַה האחרון שהופיע בעולם הוא בּוּדְּהַה סַקְיָאמוּנִי.

בְּרָהְמִין (bràhmaõa)

אדם שראוי לכבוד, אדם המוביל חיים רוחניים בשלמות. להבדיל מהכינוי המקובל 'ברהמין' לאדם שמקבל את התואר בזכות לידתו למשפחת ברהמינים, בספר זה הבּוּדְּהַה מכנה אדם בתואר 'ברהמין' על פי מידת מעשיו.

דְהַמַּה (Dhamma)

טבע הדברים, אמת, חוק, צדק, תורת הלימוד של הבּוּדְּהַה. גם תופעה פיזית או מנטאלית.

ישויות
(deva)

ישויות שמימיות (פָּאלִית: דֵוַה). יצורים שונים החיים במגוון עולמות שמימיים ובעיקרון בלתי נראים לבני-אדם.

מָארַה

(Màra)

התגלמות של הרוע. מופיע גם כדמות וגם כייצוג של רוע ותאוות הקיום הארצי והמוות.

נִיבָּאנַה (nibbàna)

סנסקריט: נִירְוָואנַה, מילולית: כיבוי, דעיכה. המטרה הסופית של הדרך הבודהיסטית. כיבוי מוחלט של שורשי הסבל: תאווה, שנאה ובורות. שחרור מלידה עתידית, הזדקנות, מחלות, ומוות.

סַמָאדְהִי (samadhi)

ריכוז. מצב תודעתי של יציבות מנטאלית קבועה כתוצאה מתרגול התרכזות באובייקט יחיד. 'השגת סַמָאדְהִי' מתבטאת בהטמעות התודעה בתוך אובייקט הריכוז. המונח מיוחס גם לשלווה עמוקה.


סַנְֹסָארַה (saüsàra)

מעגל הלידות. מילולית: 'נדידה ניצחית'. הכינוי למכלול האינסופי של מחזורי החיים של כל היצורים, הכוללים לידה, הזדקנות ומוות חוזרים ונשנים. מיוחס גם לכל רגע בחיים בו מתבצע תהליך זה של השתנות מתמדת.

סַנְגְהַה (Sangha)

קהילת הנזירים והנזירות, ותלמידיו האציליים של הבּוּדְּהַה.

פַּרוּש (samaõa)

הכינוי לאדם שפרש מחיי-בית תוך שהוא מוותר על חיי אישות, משפחה, רכוש ומחויבויות חברתיות שונות ומקדיש את חייו לחיים רוחניים. פרוש בקהילת הסַנְגְהַה מכונה 'נזיר' (פָּאלִית: בְּהִיקְהוּ).