חלק VI
היסטוריה ומסורות

חיי הבודהה והתפתחות הבודהיזם:
ההארה של סידהרתא והפצת תורתו

… באופן לא מודע, הרצאות אלו (של הבודהה) מתארות עבורנו את הדמות הברורה הראשונה בהיסטוריה של הודו: אדם נחוש, סמכותי וגאה, המדבר ונוהג בעדינות, ונדיבות-לבו עצומה. הוא טען להארה אך לא להתגלות; הוא מעולם לא העמיד פנים שדרכו דיבר אל. בעת מחלוקת היה סבלני ומתחשב יותר מכל מורה דגול שהיה לאנושות… בדומה ללאו-דזה וישו, הוא ביקש להחזיר טוב תחת רע, אהבה תחת שנאה; והגיב בשתיקה לאור חוסר הבנה והתעללות… שלא כקדושים אחרים, לבודהה היה חוש הומור, והוא ידע שמטפיזיקה ללא צחוק היא חוסר צניעות.
– ויל דורנט (1981-1885),
היסטוריון אמריקאי וזוכה פרס פוליצר

הרבה אותות מבשרי טוב קבלו את הנסיך סידהרתא אשר נולד לזוג המלכותי של קפילבסטו במאה השישית לפני הספירה. קשתות בענן הופיעו ברקיע, חיות היו שלוות, ושמחה רבה רווחה ברחבי המדינה. לפני לידת סידהרתא, היו לאמו הרבה חלומות מבשרי טוב, ואמנם הילד היה מרשים. כתינוק, הוא צעד שבעה צעדים והצהיר שזוהי לידתו האחרונה.
מההתחלה הצטיין הנסיך סידהרתא בעיסוקים אינטלקטואליים ואתלטים. כיוון שאביו אסר עליו לצאת מתחום שערי הארמון, הוא חי חיים מוגנים מאד. הוא התחתן, היה לאב לילד אחד, ובילה את זמנו בהנאה מעינוגי החיים המלכותיים.
אך הנסיך התעניין בדרך בה חיו אנשים, וכך, ללא ידיעת הוריו, במספר הזדמנויות עזב את הארמון יחד עם נהג המרכבה שלו. הוא הזדעזע כשנתקל במראות לא צפויים: אדם חולה, אדם זקן, וגווייה. נהג המרכבה הסביר לנסיך הנדהם שחולי, זקנה ומוות מגיעים לכולם ללא אפשרות בחירה.
בפעם אחרת ראה הנסיך סידהרתא נזיר נווד מקבץ נדבות. הוא למד שהאיש הקדוש חסר הפרוטה חיפש הבנה אמיתית של החיים ושחרור מכל הקשיים בהם. לאחר חוויות אלו, החל הנסיך לשקול מחדש את מטרת חייו.
סידהרתא החל לחוש חסר מנוחה בתוך הנאות הארמון ורצה למצוא פתרון לבעיות החיים, ותשובות לשאלותיו לגבי החיים והמוות. כיוון שלא היה מסוגל לסבול יותר את קלות הדעת בחיי הארמון, החליט להקדיש את חייו לעיסוק רוחני. לילה אחד עזב את הארמון, ובהסרת בגדיו ותכשיטיו המלכותיים הפך לנזיר קבצן.
למרות שלמד עם גדולי מורי המדיטציה של זמנו, והגשים את כל שלימדו אותו, עדיין לא גילה את טבע המציאות, ולא מצא את דרכו אל מחוץ לקיום המחזורי. לאחר מכן, במשך שש שנות עינויים, הוא חיפש תובנות באמצעות סגפנות. בסופו של דבר, כשהבין שעינוי הגוף אינו מטהר את התודעה, זנח את התרגול הזה. כך, התיישב מתחת לעץ בודהי בכפר בודגאיה בצפון הודו, ונדר שלא יקום עד שיגיע להארה מושלמת.
כוחות רבים, פנימיים וחיצוניים, ניסו להסיח את דעתו מהמדיטציה שלו. אך בעלות השחר של הירח המלא של חודש הירח הרביעי, הצליח לשחרר את תודעתו מכל המערפלים ולפתח את כל הפוטנציאל שלו. הוא היה לבודהה שהגיע להארה מושלמת.
במשך ארבעים וחמש שנה לאחר מכן לימד הבודהה ברחבי צפון הודו ומה שהיום הוא חלק מנפאל. גברים ונשים ביקשו לקבל ממנו הסמכה וכך החלו קהילות סנגהה של נזירים ונזירות. גם נשים וגברים שלא היו נזירים למדו עם הבודהה וקבלו על עצמם את חמשת הנדרים החילוניים (לא להרוג, לא לגנוב, לא לקיים יחסים מיניים שאינם נבונים, לא לשקר ולא להשתמש בסמים משכרים). החסידים החילוניים תרמו גנים כדי שלסנגהה יהיו מקומות מגורים, וסיפקו לנזירים ולנזירות מזון, ביגוד, ותרופות. הסנגהה חיו בפשטות, תרגלו היטב ולימדו את הדהרמה.
לאחר מספר שנים, הבודהה חזר לקפילבסטו ללמד את משפחתו דהרמה. בנו היה לנזיר, ודודתו, אשר גידלה אותו לאחר מות אמו, הייתה לנזירה הראשונה. אשתו ובנו הצטרפו לסנגהה. אביו, המלך, וכן שאר הממלכה, אף הם קבלו את תורת הבודהה ונהגו על פיה.
הבודהה שינה את החברה ההודית בדרכים רבות. הוא הניא אנשים מפולחן מוגזם, ועודד אותם להבין את הטקסים שבהם השתתפו. החברה ההודית הייתה לכודה בדעות הקדומות של שיטת המעמדות, אך הבודהה אסר על שיטה זו בקרב חסידיו. בחברה ההודית, נשים נשארו בבית וקבלו חירויות מעטות. אך הבודהה הכיר ביכולת האישה להגיע לשחרור ועודד את הנשים לאמץ "חיים חסרי בית" של נזירות. הוא עודד את הסנגהה לפעול באופן דמוקרטי, ובכך יצר דגם אשר בסופו של דבר אפילו שינה את מנהג הממשלה החילונית באותה התקופה.
מאז השפיעו חיי הבודהה והפילוסופיה שלו על העולם. מהאטמה גנדי, אשר הוביל את הודו לחירות משלטון הקולוניאליזם הבריטי, אמר:
אינני מהסס כלל להצהיר שאני חב הרבה להשראה שקבלתי מחייו של האחד המואר… אהבתו; אהבתו העצומה הושטה לחיה הנחותה ביותר, ולצורת החיים הנחותה ביותר, לא פחות מאשר לבני האנוש. והוא התעקש על טוהר חיים.

התפשטות הבודהיזם

מעט לאחר שהבודהה עבר מהעולם, או שעבר לפארינירוונה, נפגשו חמש מאות ארהטים ודקלמו את הרצאות הבודהה על מנת לשמר ולערוך אותם בשיטתיות. סוטרות אלו שוננו והועברו בעל-פה במשך מאות שנים, עד שנכתבו בציילון בסביבות המאה השנייה לפני הספירה, ויצרו את כתבי הפאלי של מסורת התהרוואדה.
הבודהה לימד במשך חייו שיעורים נוספים, שהועברו אישית ממורה לתלמיד במאות הראשונות לאחר שעבר מהעולם. יש האומרים כי חלק משיעורים אלו, סוטרות הפראג'נה-פאראמיטה הוחבאו עד שהנסיבות הבשילו להפצתם. מאות שנים לאחר מכן, המלומד נגרג'ונה החיה אותם. סוטרות אלה ממסורת המהאיאנה, שנכתבו בסנסקריט, החלו להופיע במאה הראשונה לפני הספירה, ומהר מאד הפכו לנפוצים ואהובים.
במאה השישית, הטאנטרות, קבוצה נוספת של שיעורי הבודהה, הופיעו בכתב. על-פי מסורת הווג'ריאנה, שיעורים אלו ניתנו על ידי הבודהה בתקופת חייו. כיוון שהיו מתקדמים מכדי ללמדם בשיעורים ציבוריים, הם הועברו בשקט ממורה לתלמיד במשך מאות שנים, או נלקחו למקומות אחרים על מנת להגן עליהם.
לאחר שעבר מהעולם, שיעורי הבודהה התפשטו במהירות ברחבי הודו ועד לפקיסטן ואפגניסטן של היום. שרידים מהתרבות הבודהיסטית העצומה הזו נראים במערות אג'נטה ואלורה שבהודו, עם פסליהם וציוריהם המורכבים, ובבמיאן שבאפגניסטן, היכן שדמויות בודהה ענקיות סותתו בצדי ההר. אוניברסיטאות לנזירים הוקמו בהודו והיו למרכז המחשבה האינטלקטואלית במשך מאות שנים. כיום ניתן לראות בביהאר את חורבות החשובה ביניהן, נלנדה.
התרגול הפעיל של שיעורי הבודהה נעלם מהתרבות ההודית לאחר המאה השנים-עשר, כאשר הבודהיזם כמעט והושמד כליל על ידי פולשים מוסלמים. אך ההשפעה הבודהיסטית על התרבות ההודית נותרה, ובשנים האחרונות החלה תחייה של תרגול בודהיסטי פעיל. רבים מבני המעמד החברתי הנמוך ביותר בהודו היו לבודהיסטים. הקבוצה של 500,000 אשר המירו את דתם בשנת 1956 גדלה לכמעט שישה מיליון כיום.
קבוצה גדולה נוספת של בודהיסטים בהודו כיום הם הפליטים הטיבטיים. אחרי שנת 1959 אלפי טיבטים, כולל הוד קדושתו הדלאי לאמה, ברחו להודו על מנת להימלט מהשתלטות המשטר הקומוניסטי של הסינים בארצם. הממשלה ההודית סייעה רבות לפליטים, ואפשרה להם לשמר את השיעורים והמוסדות הדתיים שנמצאו תחת דיכוי חמור בזמן המשטר הקומוניסטי בטיבט.
הודו הייתה השורש שממנו הבודהיזם התפשט ברחבי אסיה. במאה השלישית לפני הספירה, המלך אשוקה שלח מסיונרים לציילון (סרי לנקה), שם הבודהיזם היכה שורשים. מציילון והודו, הבודהיזם התפשט לתאילנד ובורמה, ובמורד חצי האי הדרום-מזרחי של הודו. השיעורים הגיעו לשם בגלים, ראשית התהרוואדה, אחר-כך המהאיאנה, ובסופו של דבר, הווג'ריאנה. עד המאה השביעית, הבודהיזם הגיע לאינדונזיה, מקום בניית הסטופה המפורסמת בבורובודור.
ברוב דרום-מזרח אסיה – תאילנד, בורמה וקמבודיה – מסורת התהרוואדה הייתה לדומיננטית, ועודנה עד היום. בווייטנאם מתקיימות מסורות התהרוואדה, צ'ן (זן) וממלכה טהורה (Pure Land). במלזיה ואינדונזיה הבודהיזם הצטמצם לאחר פלישות המוסלמים במאה הארבע-עשר. אך סינים שהיגרו למלאיה במאה הקודמת הביאו את הבודהיזם איתם, וכיום מספר מסורות בודהיסטיות מתקיימות במלזיה המודרנית ובסינגפור. באינדונזיה נותרו קבוצות קטנות של בודהיסטים.
בסביבות המאה השלישית לפני הספירה, הבודהיזם התפשט לממלכות מרכז אסיה ונישא בדרך המשי. הוא הגיע לסין ממרכז אסיה ואף מהודו דרך הים. עולי רגל סינים הגיעו להודו וחזרו עם כתבי-קודש רבים אשר תורגמו לסינית. כבר במאה הרביעית לפני הספירה, הבודהיזם היה חזק בסין.
סוטרות רבות הובאו לסין על ידי אנשים שונים במהלך מאות שנים, אך הם לא נערכו בשיטה מסוימת. לכן לאחר זמן מה החל בלבול לגבי הדרך ליישב את מה שנראה לכאורה כסתירות בסוטרות, והדרך לתרגל את הכתוב בכמות הכתבים האדירה. על מנת לפתור את הקושי שנוצר, קמו קבוצות קטנות, כשכל אחת מובלת על ידי נזיר ידוע. כל קבוצה התמקדה בסוטרה מסוימת, או קבוצת סוטרות. כך התפתחו מגוון מסורות בודהיסטיות בסין. ממלכה טהורה (Pure Land) וזן הפכו לפופולאריות ביותר. האסכולות הבודהיסטיות המוקדמות אף הן הגיעו לסין, אך לא נפוצו.
החל מהמאה הרביעית מגוון המסורות מסין התפשט לקוריאה. משם הן הגיעו ליפן, שם הבודהיזם התבסס מאד כבר במאה התשיעית. מספר מסורות בודהיסטיות קיימות ביפן כיום: ממלכה טהורה, זן, ניצ'ירן ושינגון, שהיא מסורת טנטרית. מסין התפשט הבודהיזם לווייטנאם.
בתחילה הגיע הבודהיזם לטיבט במאה השביעית מנפאל וסין. פאדמסמבאווה, היוגי ההודי החשוב, הגיע לטיבט במאה התשיעית, והבודהיזם התפשט במהירות. לאחר דיון מפורסם בין המלומד ההודי קמלסיה וחסיד סיני של הזן, הטיבטים פנו להודו כמקור שלהם לבודהיזם. קמו ארבע מסורות עיקריות לבודהיזם הטיבטי, בעיקר כתוצאה משושלות שונות של שיעורים. אופן התרגול שלהן דומה. מטיבט, הבודהיזם התפשט למונגוליה, צפון סין וחלקים של ברית המועצות, ואף ברחבי אזור ההימלאיה.
למרות שהמלך אשוקה שלח מיסיונרים בודהיסטים ליוון במאה השלישית לפני הספירה, הבודהיזם לא ממש נודע במערב עד למאה הקודמת.
מעניין שיש סימנים לכך שישו בילה את "השנים האבודות" בתחילת חייו בהודו. כתב-קודש שנמצא במנזר בודהיסטי בלדאק, שבצפון הודו, מספר על בחור צעיר שלמד שם ולאחר מכן חזר לארצו. התאריכים והתיאורים דומים לחיי ישו, אך דרוש מחקר היסטורי נוסף לפני הסקת מסקנות. אולם יש דמיון בולט בין השיעורים של ישו לגבי אהבה וחמלה ואלה של הבודהה.
במאה התשע עשרה אינטלקטואלים מערביים החלו להתעניין בתורה הבודהיסטית וכך החלו ללמד פילוסופיה בודהיסטית באוניברסיטאות. בשנים האחרונות הראו מערביים עניין גובר בבודהיזם, וכיום יש מקדשים ומרכזים מכל המסורות העיקריות של הבודהיזם ברב המדינות המערביות.
הבודהיזם עורר השראה רוחניות ואינטלקטואלית באנשים רבים במערב. אנשים בחברות המערביות המודרניות מעריכים את שיטות המדיטציה שהבודהה לימד על מנת להרגיע את התודעה. ההוראות הברורות של הבודהיזם לגבי פיתוח אהבה וחמלה מעוררות בהם השראה. במבחינה אינטלקטואלית, אנשים נמשכים לגישה ההגיונית והפתוחה של הבודהיזם.
בנוסף, הגישה הבודהיסטית דומה לשיטה המדעית, והשקפת העולם תואמת ממצאים מדעיים. אריך פרום, שהיה פסיכו-אנליסט ופילוסוף חברתי ממוצא גרמני-אמריקאי, אמר:
באופן פרדוקסאלי, נראה שהמחשבה של הדתות המזרחיות מתאימה יותר למחשבה המערבית הרציונאלית מאשר המחשבה הדתית המערבית עצמה.
השופט הבריטי המפורסם, קריסטמס המפריז, העיר:
בודהיזם…היא שיטת מחשבה, דת, מדע רוחני ודרך חיים הגיונית, מעשית ומקיפה. במשך 2,500 שנה היא סיפקה את הצרכים הרוחניים של כמעט שליש מהאנושות. היא מדברת אל מחפשי האמת כיוון שאין בה דוֹגמות; היא מספקת את התבונה ואת הלב באופן שווה; היא מתעקשת על חוסר-תלות יחד עם סובלנות כלפי נקודות מבט שונות; היא מאמצת מדע, דת, פילוסופיה, פסיכולוגיה, מיסטיקה, אתיקה ואומנות, ומצביעה על האדם כבורא הבלעדי של חייו הנוכחיים והמעצב של גורלו.

סקירת מסורות בודהיסטיות כיום:
אחדות וגיוון

הבודהה, שהיה מורה מיומן מאד, העביר מגוון שיעורים המתאימים לאנשים עם תחומי עניין שונים ונטיות שונות. כיוון שלא קיימת הציפייה שכולם יתרגלו באותו האופן, בודהיסטים מקבלים בברכה את מגוון המסורות הבודהיסטיות ואף את גיוון הדתות בעולם.
למרות שהבודהיזם היא אחת הדתות העתיקות בעולם, מעולם לא התקיימה מלחמה בשמה או בשל תורתה. קנאות כיתתית נחשבת להרסנית מאד, כיוון שהתייחסות למסורת אחת כטובה ולאחרת כרעה משמע ביקורת כלפי השיעורים שהבודהה נתן לקבוצה מסוימת של אנשים.
אין הדבר סותר את התועלת של דיון בין המסורות, או אפילו בין שני מתרגלים מאותה המסורת. דיון בודהיסטי מתקיים עם המניע החיובי של שיפור הבנתם של המשתתפים. באמצעות דיון התלמידים מתעמקים ומבהירים אי-הבנות. לכן מורים בודהיסטים מעודדים את תלמידיהם לתהות לגבי, השיעורים ולדון בהם.
אנשים החדשים לבודהיזם לעיתים מתבלבלים ממגוון המסורות הקיימות. לכן להלן מובאת סקירה קצרה, אף על פי שהיא אינה עושה צדק לעושר המסורות הקיימות. למרות שקיימות מסורות בודהיסטיות רבות, כאן נסקרים רק התרגולים הבולטים ביותר: תהרוואדה, ממלכה טהורה, זן וווג'ריאנה.

תהרוואדה (Theravāda)

התהרוואדה, או מסורת הוותיקים, מדגישה שני תרגולי מדיטציה: שאמטה (שהייה בשלווה) ו-ויפסנא (ראייה חודרת). תרגול השלווה המדיטטיבית מפתח ריכוז, מפסיק את מבול הפטפוט והמחשבות ומפתח את יכולת הריכוז הממוקד על מושא המדיטציה. זרימת הנשימה פנימה והחוצה היא המושא העיקרי המשמש במדיטציה זו, ופיתוח הריכוז בנשימה מוביל למצב תודעה שליו.
ראייה חודרת מתפתחת דרך ארבעה סוגי תשומת-לב: התבוננות בגוף, ברגשות, בתודעה ובתופעות. המתרגל מגיע לתובנות לגבי הארעיות שבהם, טבעם הבעייתי, וחוסר זהותם העצמית.
מדיטציית אהבה-וטוב לב היא תרגול נוסף המתבצע על מנת לפתח את השאיפה הכנה שכולם יהיו בריאים ומאושרים. מסורת התהרוואדה אף מעודדת שמירת נדרים: שמירת חמשת הנדרים של המתרגלים החילוניים, או שמירת נדרי הנזירים והנזירות.
בהפסקות שבין תרגול מדיטציה בישיבה, מתרגלי תהרוואדה מבצעים מדיטציה בהליכה. בהליכה איטית מאד, הם שומרים על מודעות בכל רגע. זוהי שיטה יעילה לעגן את עצמך ברגע הנוכחי ולהיות קשוב יותר למתרחש כאן ועכשיו. מטרת מסורת התהרוואדה היא להגיע להיות ארהט, ולהשתחרר מהקיום המחזורי.

ממלכה טהורה (Pure Land)

מסורת הממלכה הטהורה מדגישה את התרגול הקשור לבודהה אמיטבה: דקלום שמו ומדיטציה עליו. מתרגלים ממסורת זו שואפים להיוולד מחדש בסוקהאוואטי, הממלכה הטהורה המערבית, שם כל התנאים ההכרחיים לתרגול הדהרמה זמינים בשפע. כאשר ייוולדו שם, יהיה ביכולתם להשלים את הדרך ולהיות לבודהות ללא כל עיכובים.
על מנת להיוולד בסוקהאוואטי, מתרגלי העולם הטהור מדמיינים את אמיטבה, מתבוננים באיכויותיו המוארות, ומדקלמים את שמו. בנוסף, הם משתדלים לחיות בצורה אתית ולפתח את הכוונה האלטרואיסטית. על מנת לפתח שהייה בשלווה הם מתמקדים בריכוז בדמות של אמיטבה, ועל מנת לפתח ראייה חודרת, הם מנתחים את הטבע המוחלט של אמיטבה ושלהם.
ממלכה טהורה, זן (צ'ן) ווג'ריאנה נובעות ממסורת המהאיאנה (Mahāyāna), לכן המתרגלים אותם שואפים להיות לבודהות, ויש שבוחרים לקבל על עצמם את נדרי הבודהיסאטווה. כיום תרגול הממלכה הטהורה והזן התמזגו במקדשים רבים.

זן

זן מדגישה שלכל בעלי התודעה יש את טבע הבודהה. לכן, אם מישהו חותך דרך ההמשגה השקרית ומבין את טבעה הריק של התודעה, הוא או היא יהיו לבודהה במהלך חייהם הנוכחיים. מתרגלי זן מודטים על הנשימה כמו גם על התודעה.
זן עשירה בסיפורים קצרים בהם אפשר להרהר באריכות. אחד הסיפורים האהובים עלי מספר על בנקי, מלומד זן אשר ערך ריטריט מדיטציה. אחד התלמידים נתפס גונב, והאירוע דווח לבנקי עם בקשה שהתלמיד יסולק. בנקי התעלם מהבקשה. הדבר אירע שוב, ובנקי התעלם מכך, שוב. בכעס, התלמידים האחרים הגישו עצומה שדרשה שהתלמיד יסולק, עם הצהרה שאם לא יסולק, הם יעזבו.
בנקי כינס את כולם ואמר "אתם חכמים. אתם יודעים מה נכון ומה לא נכון. אתם יכולים ללכת ללמוד במקום אחר אם ברצונכם לעשות זאת. אך התלמיד המסכן הזה אינו יודע מה נכון ומה לא. אם לא אלמד אותו, מי ילמדו? אני רוצה שיישאר כאן אפילו אם כל השאר יעזבו".
בנקודה זו, התלמיד שגנב החל לבכות. כל תאוותו לגנוב נעלמה.
בזן קיימות שתי מסורות. בסוטו זן מתרגלים "ישיבה בלבד" על מנת לפתח שהייה בשלווה וראייה חודרת לגבי דרך פעולת התודעה וטבעה. מתרגלי הרינזאי זן מהרהרים בקואנים, שהם פתגמים בלתי נתפסים לבינה ולרגשות הרגילים. על מנת להבין קואן נדרש לשחרר את התודעה מהשקפות רגילות. לדוגמה:
שני נזירים התווכחו לגבי דגל. האחד אמר שהדגל נע. האחר אמר שהרוח נעה. ראש אב-הבית השישי עבר לידם ואמר להם "לא הרוח ולא הדגל נעים; התודעה נעה."
מעודדים מתרגלי זן לבצע עבודה פיזית כיוון שזו הזדמנות ליישם את מה שהשיגו במשך המדיטציה בפעילות יומיומית. זן אף משתמשת בהבעה אומנותית כהזדמנות לפתח מודעות, ובאווירה זו התפתחו המסורות המקסימות של טקס התה וסידורי הפרחים.
במקומות בהם מתרגלים את הצ'ן מסין, הנזירים והנזירות נמנעים ממגע מיני. אך ביפן הממשלה רצתה שהסנגהה יינשאו, ובחצי האחרון של המאה התשע-עשרה היא ציוותה על ביטול הדרישה להתנזרות ממגע מיני. לכן, ביפן כוהני זן יכולים להתחתן, כי נדריהם שונים מאלה שבמסורות בודהיסטיות אחרות.

ווג'ריאנה (Vajrayāna)

תרגול הווג'ריאנה, או הטנטרה, מתקיים על ידי בודהיסטים מטיבט, ואף במסורת השינגון היפנית. תרגול הווג'ריאנה מתבסס על שלושת התובנות העיקריות בדרך: הנחישות להשתחרר, הכוונה האלטרואיסטית, וחכמת ההכרה בריקות. ווג'ריאנה היא ענף של המהאיאנה, שבתורה מבוססת על התהרוואדה. אין אפשרות לדלג על התרגולים הראשוניים המשותפים לתהרוואדה והמהאיאנה הכללית, ולהתחיל ישירות בווג'ריאנה. אם מתעלמים משלושת התובנות העיקריות, ובמקום זאת מאמצים את הגישה הלא מציאותית "אני הולכת לתרגל ווג'ריאנה כיוון שזה התרגול הגבוה ביותר והדרך המהירה ביותר להגיע להארה", אזי התרגול לא יניב את הפירות הרצויים.
זוהי נקודה חשובה, כיוון שכיום אנשים רבים מוקסמים מהרעיון של השגת כוחות מיוחדים ומחפשים את הטנטרה מסיבה זו. אולם, מניע כזה אינו המניע המתאים. תרגול הווג'ריאנה אינו מיועד לכוח ותהילה גשמיים. הוא מתבצע על מנת להגיע להארה וכך להיות לתועלת לאחרים בדרך הטובה ביותר.
על מנת להבין את תרגול הווג'ריאנה, התודעה צריכה להיות מתורגלת היטב בנושאים המוקדמים. אלה כוללים מדיטציה על המוות וארעיות, ארבע אמיתות האציליים, הנחישות להשתחרר, הכוונה האלטרואיסטית וחכמת ההכרה בריקות. על ידי תרגול המדיטציות הבסיסיות, המתרגל הופך לכלי מתאים לקבלת חניכה לתרגול הטנטרי.
תרגול הווג'ריאנה מתחיל בקבלת חניכה (או הסמכה) ממורה מוסמך. במהלך החניכה, המורה נותן הנחיות לגבי צורת המדיטציה, והחניכים מבצעים את המדיטציה. ישיבה בחדר ושתיית מים מבורכים אינם מספיקים לקבלת החניכה. מטרת החניכה היא לסייע לתלמידים להתחבר לביטוי מסוים של הבודהה ולהציג אותם לתרגול המדיטציה של בודהה זה. חשוב מאד לשמור על הנדרים וההתחייבויות שלוקחים במהלך חניכה.
לאחר חניכה, מבקשים ממורה מוסמך הוראות לגבי הנדרים וההתחייבויות שנלקחו במהלך החניכה. אף ניתן לבקש שיעורים לגבי תרגול המדיטציה המסוים. מקבלים סדנה, שהוא טקסט פולחני עם הדמיות, תפילות, ומדיטציות על הבודהה המסוים, והמדריך הרוחני נותן הוראות לגבי הסדנה. לאחר קבלת ההנחיות, ניתן לתרגל את המדיטציה כראוי.
ווג'ריאנה מדגישה פיתוח דימוי עצמי חיובי. בחיים הרגילים, אם אין ביכולתנו לדמיין את עצמנו מסיימים תיכון, לעולם לא ננסה, ולעולם לא נצליח לעשות זאת. בדומה, אם אין ביכולתנו לדמיין את היותנו לבודהה, לעולם לא נגשים זאת. ההדמיות במהלך תרגול הווג'ריאנה מסייעות לנו לפתח דימוי עצמי חיובי ולהרחיב את הכוונה האלטרואיסטית שלנו.
בווג'ריאנה קיימות מספר שיטות מדיטציה. תרגולים מוקדמים מסוימים המטהרים עקבות שליליות ובונים פוטנציאל חיובי. דקלום מנטרות מרגיע את התודעה ועוזר לפיתוח הריכוז. במסורת הווג'ריאנה אף יש שיטות לפיתוח מהיר של ריכוז ממוקד ולחשיפת מצב תודעה עדין ביותר המבין את הריקות. הווג'ריאנה אף כוללת מדיטציות הקושרות את תהליך המוות והלידה מחדש אל הדרך להארה.
כל המדיטציות הללו מבוססות על ההבנה של שלושת ההיבטים העיקריים של הדרך. על ידי תרגול דרך הדרגתית כזו להארה ביכולתנו להיפטר כליל מכל הגורמים המזהמים בתודעתנו ולהתמירם לתודעה של בודהות. באמצעות חמלה, חכמה ומיומנות מושלמים, יהיה ביכולתנו להיות לתועלת עצומה לאחרים.