אהבה (מֶטָּא)

מֶטָּא (mettā)

מֶטָּא (mettā) היא אהבה של רצון טוב, חובקת כל, ללא גבולות, כלפי כל היצורים החיים באשר הם ללא אפליה או הבחנה. זוהי חיבה אוהדת וחברית כלפי היצורים החיים, הרצון באושרם ובשמחתם של כולם, מתוך משאלה שכל היצורים יחיו בשלווה, ויהיו בריאים וחופשיים מסבל וצרות.

קיימים שלושה סוגים של אהבה על פי המסורת הבודהיסטית: האחד הוא אהבה עם האחזות, כמו בין הורים לילדיהם, בין בני משפחה וקרובים, או בין חברים טובים הדואגים זה לזה. בסוג זה של אהבה יש הקשרות, דאגה ופחד מאובדן. סוג שני של אהבה הוא אהבה הקשורה לחושים, כמו אהבה רומנטית בין בני זוג, או אהבה למשהו שרואים, שומעים, מריחים, טועמים, חשים או חושבים. באהבה זו יש תשוקה, הקשרות, רכושנות, תחושת בעלות, ורצון לנכס את הדבר. סוג זה של אהבה מטעה ומדומה להתמכרות מאחר וכל התופעות זמניות ולא ניתן לנכס דבר. בשתי האהבות האלה יש השתוקקות כלפי האובייקט בין אם הוא אדם, תחושה, מחשבה או חפץ. הסוג השלישי של אהבה הוא מֶטָּא – חיבה אוהדת חסרת הקשרות, משוחררת מהאחזות, ללא תנאים כלפי כל היצורים החיים.

על פי המסורת הבודהיסטית, מי שמעוניין לפתח סוג זה של רגש אצילי בצורה כנה ואמיתית, עליו להתחיל בהעצמת רגש זה כלפי עצמו, באמצעות הבעת משאלה חוזרת ונשנית למען אושרו שלו (לדוגמא, 'הלוואי ואהיה שליו, מאושר וחופשי מסבל!'). באמצעות תרגולים תכופים של העלאת רגשות חיבה ורצון טוב מעין אלו בצורה מדיטטיבית ושלווה, מתעצמת התכונה והיכולת של רגש זה. לאחר מכן יש לפתח את העצמת הרגש האצילי הזה כלפי כל היצורים החיים באמצעות איחולים של רצון טוב לאושרם של כולם (לדוגמא, 'הלוואי וכל היצורים החיים יהיו שלווים, מאושרים וחופשיים מסבל!'). באופן זה מתעצמת האיכות של יכולת המֶטָּא כלפי כל היצורים החיים. התרגול יכול להעמיק ולהתפתח באמצעות שיטות שונות ולהיות מופנה כלפי אדם אותו מכבדים, אדם קרוב, אדם שאין כלפיו רגש מיוחד, אדם לא אהוב, ואף אדם שנוא. לאחר תרגול שיטתי ומעמיק, כאשר התרגול מושלם, אז כל השנאה והעוינות מתפוגגים, ותחושת האהדה העמוקה של המֶטָּא ממלאת את הלב.

באופן זה מתואר המתרגל המפתח אהבה מסוג זה:

הוא שוהה בהתפרשות תודעתו המלאה באהבה לרבע אחד, אז לשני, לשלישי, ולרביעי. וכך הוא ממשיך להתפרש אל כל העולם, מעלה, מטה, לרוחב ולכל מקום עם תודעה מלאת אהבה, מקיפה, שופעת, חסרת גבולות, נטולת זדון וכעס.

הבּוּדְּהַה אומר שכמו אם המוכנה להגן על חיי בנה היחיד במחיר חייה שלה, כך על אדם לפתח את האהבה כלפי כל היצורים החיים, והוא אשר מפתח רגש זה אין לו שנאה כלפי אף אדם או חיה, אין לו כעס או איבה והוא רוצה בטובת כולם בדיוק כמו בטובתו.

פעם יעץ הבּוּדְּהַה לנזירים שנשלחו ללמד דְהַמַּה בכפר מרוחק שהיה עויין לתורתו באופן הבא:

יתכן ויפנו אליכם בחיבה או בגסות, יתכן ויפנו אליכם במטרה לסייע לכם או במטרה להזיק לכם, יתכן ויפנו אליכם עם רצון טוב או עם שנאה. בכל מקרה עליכם לאמן את עצמכם: 'תודעתנו לא תושפע ולא נדבר רעות. אנו נשאר אוהדים עם רצון טוב לטובת האנשים הללו, עם לב מלא אהבה וללא שנאה. אנו נמשיך לפרוש את תודעתנו הספוגה ברצון טוב כלפי כולם, אנו נמשיך לפרוש את תודעתנו הספוגה ברצון טוב אל כל העולם, בדומה לאדמת העולם – השופעת, הרחבה, העצומה, חסרת העוינות וחסרת האיבה.' כך עליכם לאמן את עצמכם.

מֶטָּא הוא אחד מארבעת ה'משכנים הנשגבים' או 'משכני הבְּרַהְמוֹת' (בְּרַהְמַה-וִיהָארַה, brahmavihāra) המכונים גם 'ארבעת הלכי הרוח הנעלים' ו-'ארבעת המצבים הבלתי מוגבלים' (אַפַּמַנְּיָא, appamaññā). בהם נאמר שהתודעה מפותחת וגבוהה כתודעת הישויות השמימיות. שלושת האחרים הם: חמלה (קַרוּנָא, karuṇā), שמחה לזולת (מוּדִיטָא, muditā), ואיזון-מנטאלי (אוּפֵּקְּהָא, upekkhā).

הבּוּדְּהַה מונה 11 הטבות למי שמפתח מֶטָּא:

1. הוא ישן בשלווה.

2. הוא מתעורר בשלווה.

3. אין לו סיוטי לילה.

4. הוא אהוב על בני האדם.

5. הוא אהוב על יצורים לא-אנושיים.

6. הוא בטוח ומוגן על ידי יצורים שמיימיים.

7. הוא אינו יכול להפגע מאש, רעל ונשק.

8. הוא משיג מצבי תודעה של ריכוז (גְ'הָאנַה) בקלות.

9. יש לו מראה שליו ורגוע.

10. במותו הוא חסר בלבול, בהלה או חרדה.

11. לאחר מותו הוא נולד בעולם שמיימי של בְּרַהְמוֹת (בכפוף לשלמויות שלו ולמצבו הרוחני).