דאנה (Dana) היא נדיבות, נתינה ונכונות לחלוק עם הזולת. זוהי איכות מנטאלית שקיימת בכל אחד ואחת והיא ניתנת לפיתוח והעצמה. הניגוד של דאנה הוא קמצנות, כלומר אי נכונות לתת לאחרים. חוסר רצון לתת נובע מתחושת בעלות על דברים בין אם חומריים או מנטאליים. כאשר אדם חש שאין הוא מפסיד מהנתינה ואף מרוויח מכך הוא עושה זאת בשמחה. הבודהה אמר שאם אדם מבין את התועלת שבנתינה הוא לעולם לא יאכל דבר מבלי לחלוק מחצית ממנו עם אחרים, כה גדולה היא החשיבות וההטבה שבנתינה.

פיתוח של דאנה נעשה באמצעות תרגול מנטאלי ומעשי, תרגול של ויתור על האחיזה בבעלות, ברכוש, באנשים, ובהזדהות עם דברים חומריים או מנטאליים. התרגול המעשי הוא בנתינה של דברים חומריים או בעזרה וסיוע לזולת. התפיסה שלאדם יש בעלות על חפץ, על נכס או על גופו שלו הינה אשלייתית וניתן להבחין בכך בקלות ברגע שאדם מעביר בעלות של דבר לאדם אחר (כמו במקרה של מכירה). ולכן כאשר אדם מבין מהי דאנה הוא אינו מצפה לדבר בתמורה אלא שמח ושבע רצון בעצם הזכות שמאפשרת לו לתת ועושה זאת מתוך הוקרת תודה.

לעיתים המושג דאנה מקבל פרשנות מטעה של ׳נדבה׳ או ׳תרומה׳ אולם דאנה היא אינה חפץ, רכוש או כסף. לא ניתן לתת דבר ׳תמורת דאנה׳ כיוון שדאנה היא ׳האיכות המנטאלית של נתינה׳, דאנה היא ׳דבר שבלב׳ של נתינה מכוונת מתוך רצון טוב. כאשר אדם נותן בכוונות טהורות ובמודעות מלאה עם ההבנה שבחשיבות הדבר, הוא יוצר פעולה (קאמה) חיובית שתוביל לפירות טובים בעתיד.