התהוות מותנית

פַּטִיצַ'ה-סַמוּפָּאדַה ( paticca-samuppāda)

בבסיס תורתו של הבּוּדְּהַה נמצא עקרון של התהוות מתוך תנאים. העקרון הזה מעמיד את הקיום עצמו כהתהוות מתמשכת של תהליכים שהקשר ביניהם הוא סיבתי. שרשרת ההתהוות מכונה "הופעה מותנית" או "התהוות מותנית" ומציגה את תהליך ההתהוות של הדברים ואת הסיבות והתוצאות של הקיום:

"נזירים, מה היא הופעה מותנית? עם בורות כתנאי, מופיעים תגובות מנטאליות; עם תגובות מנטאליות כתנאי, מופיעה הכרה; עם הכרה כתנאי, מופיעה מנטאליות-חומריות; עם מנטאליות-חומריות כתנאי, מופיעים ששת בסיסי החושים; עם ששת בסיסי החושים כתנאי, מופיע מגע; עם מגע כתנאי, מופיעה הרגשה; עם הרגשה כתנאי, מופיעה השתוקקות; עם השתוקקות כתנאי, מופיעה הקשרות; עם הקשרות כתנאי, מופיע קיום; עם קיום כתנאי, מופיעה לידה; עם לידה כתנאי, מופיעים הזדקנות ומוות, צער, בכי, כאב, עצב וייאוש. כך ישנו מקור לכל מסת הסבל הזו.

אך עם העלמות והפסקה מוחלטת של בורות, תגובות מנטאליות נפסקים; עם העלמות והפסקה מוחלטת של תגובות מנטאליות, הכרה נפסקת… עם העלמות והפסקה מוחלטת של לידה, הזדקנות ומוות נפסקים, צער, בכי, כאב, עצב וייאוש נפסקים; כך קיים קץ לכל מסת הסבל הזו."

הבּוּדְּהַה מציג את הופעת הדברים כמותנים – ברגע שיש את התנאים הנכונים התוצאה מתקבלת, כאשר אין את התנאים התוצאה לא מתקבלת. עם זאת, הבּוּדְּהַה לא מעמיד סיבה מול תוצאה יחידה אלא אומר שתמיד מספר סיבות מובילות למספר תוצאות – אין גורם יחיד לתופעות אלא מספר תנאים. קביעות אלו של הבּוּדְּהַה נובעות מתוך ידע תבוני אישי ואינן מסתמכות על לוגיקה. אלו קביעות המבוססות על הבנה ולא על חשיבה שכלתנית בלבד.

הבּוּדְּהַה מצהיר על עצמו כבעל ידע מובחן וייחודי שרכש בעת התעוררותו המלאה. מתוך כלל הידע שלו, שלוש ידיעות מתייחסות ליחסי הסיבה והתוצאה:

1) הידיעה מה אפשרי ומה לא אפשרי.

2) הידיעה של תוצאות הפעולות בעבר, בעתיד ובהווה, בכלל זה האפשרויות והגורמים השונים.

3) הידיעה של הדרכים המובילות לכל היעדים.

לא יהיה זה נכון לראות בהתניות היסודיות עליהן מבוססת תורת הבּוּדְּהַה בסיס למערכת פילוסופית מתוך תוקף אונטולוגי. הבּוּדְּהַה מדבר על אפשרויות, נסיבות ותוצאות, ועל התועלת או החוסר התועלת שבכל אחת מהאפשרויות. כך הוא מדריך את תלמידיו לבחור בדרך הנכונה מתוך התועלת שבה בעוד הוא מציג את הנזק שיגרם בלקיחת דרך שגויה. הבּוּדְּהַה מצביע על הדרך ויעדה אך לא מתוך כוונה לשכנע איש ללכת בה, הוא מנסה לעודד ולשכנע תוך הבהרת הכדאיות שבכך, אך משאיר לשומע לעשות כרצונו ולבחור בדרכו על פי ראות עיניו.