חמש היכולות הרוחניות

פַּנְצַ'ה אִינְדְרִיָא (pañca indriyā)

חמש היכולות הן איכויות מנטאליות המתפתחות באמצעות התרגול והן:

1. אמון (סַדְּהָא, saddhā) – בטחון או שכנוע בדרך המבוסס על הבנה נכונה.

2. מאמץ (וִירִיַה, viriya) – מאמץ איתן בתרגול ובדרך מתוך נחישות.

3. קשב (סַטִי, sati) – קשב ומודעות רצופים ומדוייקים.

4. ריכוז (סַמָאדְהִי, samādhi) – ריכוז ושלווה עמוקים.

5. חוכמה (פַּנְּיָא, paññā) – חוכמה ותבונה חודרת אל טבע הדברים.

על חמש היכולות להיות עוצמתיות, יציבות, חדות ומאוזנות. יש לשמור על איזון בין שני צמדים – אמון וחוכמה, ומאמץ וריכוז. את יכולת הקשב יש לפתח כמה שניתן והיא שומרת על האיזון בשני הצמדים האחרים. כאשר יש חוסר איזון בצמדי היכולות נוצרים מכשולים להתפתחות. בצמד מאמץ וריכוז, כאשר יחסית יש הרבה מאמץ ולא מספיק ריכוז, נוצר חוסר מנוחה, כאשר יחסית יש הרבה ריכוז ולא מספיק מאמץ, נוצרות עייפות-ועצלות. בצמד אמון וחוכמה, כאשר יחסית יש הרבה אמון ולא מספיק חוכמה הנובעת מתרגול, נוצרת חמדנות לתרגול, כאשר יחסית יש הרבה חוכמה הנובעת מלימוד וחשיבה ולא מספיק אמון, נוצר ספק.

כאשר יכולת הקשב חזקה דיה היא שומרת על איזון בין ארבעת הגורמים האחרים. העוצמה של כל יכולת מכונה בַּלַה (bala) וחמשת אלו מכונים 'חמשת העוצמות'. כאשר המתרגל מפתח את חמשת היכולות בעוצמה המתאימה ובאיזון נכון מתפתחת התקדמות טבעית בדרך ומתעמקת ההבנה של טבע הדברים דרך תובנה.