פָּאלִית – שפת הכתבים

פָּאלִית (Pāli) היא השפה של הבודהיזם המוקדם המכונה תְהֵרַוָאדַה והיא קרובה באופיה לניבים ההודים מסביבות המאה הרביעית לפני הספירה, זמנו של הבּוּדְּהַה סַקְיָאמוּנִי. הבּוּדְּהַה לימד בשפה מדוברת, שפת העם, ודרשותיו לא נכתבו אלא שוננו והועברו בעל-פה מדור לדור. הדרשות הועלו על הכתב בסרי לנקה במאה הראשונה לפני הספירה והן מהוות חלק גדול מהטִיפִּיטַקַה, הקאנון הבודהיסטי. מבחינה בלשנית פָּאלִית קרובה לסנסקריט, השפה הקלאסית של הודו, והיא חולקת איתה הברות, כללים דקדוקיים ואוצר מילים חלקי. התעתיק של מונחים בפָּאלִית נעשה בדרך כלל באותיות לטיניות. כיוון שבכתיב העברי לא קיימים כל העיצורים והתנועות שבשפה הפָּאלִית, נעשה שימוש בניקוד האותיות העבריות לסימון התנועות ברמת דיוק מקורבת.

השוני בין הגיית פָּאלִית לעברית מתבטא בארבעה היבטים עיקריים: ההיבט הראשון הוא ההבדל בין תנועות קצרות לתנועות ארוכות. תנועות ארוכות מסומנות בקו אופקי מעל התנועה (ā, ī, ū). בכתיב העברי שבספר זה רק התנועה הארוכה 'אָ' מסומנת בקמץ ונוספת האות אלף לאחריה, ואילו האחרות אינן מובדלות.

ההיבט השני הוא העיצורים המנושפים אשר זרים לדובר העברית (לדוגמא: kh, gh, th, dh,) ויש להבדיל אותם מהגייה רפה כמו במקרה של 'th' האנגלי אשר אינה קיימת בפָּאלִית. בכתיב העברי הם מיוצגים באות ה' הנוספת לאחריהן.

ההיבט השלישי הוא העיצורים הרטרופלקסיים, המזוהים במיוחד עם המבטא ההודי ונהגים באמצעות לחיצת קצה הלשון אל החך העליון. בכתיב העברי אין לכך יצוג.

ההיבט הרביעי הוא עיצורים כפולים המיוצגים בלועזית באות כפולה ובכתיב העברי מיוצגים באות דגושה.

מאחר שהכתיב העברי לא כולל את כל הסימונים שאומצו בכתיב הלועזי, מצורף אינדקס מונחים ושמות בסוף הספר.

האלפבית הפָּאלִי

תנועות

תעתיק פָּאלִית

תעתיק עברי

דוגמא בעברית / פָּאלִית

a

אַ (קצר)

אבָּא / אַגִּי (aggi)

ā

אָ (ארוך)

רמָה / אַפּוֹ (āpo)

i

אִ, אִי (קצר)

אִמא / אִידְּהִי (iddhi)

ī

אִי (ארוך)

ישראלִי / דִיפַּה (dīpa)

u

אֻ, אוּ (קצר)

אוּמה / דְהַנוּ (dhanu)

ū

אוּ (ארוך)

עמימוּת / רוּפַּה (rūpa)

e

אֶ

בֶּרך / אֶגָ'א (ejā)

o

אוֹ

דוֹמה / אוֹגָ'א (ojā)

עיצורים

חיכיות אחוריות (Gutterals):

k

ק

קרה / קַמַּה (kamma)

kh

קְה

קְהִילה / קְהַנְטִי (khanti)

g

ג

גמד / גוּטַּה (gutta)

gh

גְה

– / דִיגְהַה (dīgha)

נ

– / סַנְקַה (saṅkha)

חיכיות אמצעיות (Palatals):

c

צ'

צ'ילה / צִ'יטַּה (citta)

ch

צְ'ה

– / צְהַ'נְדַה (chanda)

j

ג'

ג'וק / גַ'רָא (jarā)

jh

גְ'ה

– / גְ'הָאנַה (jhāna)

ñ

נְי

נייר / נְיָאנַה (ñāṇa)

רטרופלקס (Cerebrals):

ט

– / פַּטִיפַּדָא (paṭipadā)

ṭh

טְה

– / פַּטְהַבִי (paṭhavī)

ד

– / פַּנְדִיטַה (paṇḍita)

ḍh

דְה

– / ווּדְּהִיגַ'ה (Vuḍḍhija)

נ

– / טַנְהָא (taṇhā)

שיניות (Dentals):

t

ת

תרד / טֵג'וֹ (tejo)

th

תְה

תְּהִילה / טְהִינַה (thīna)

d

ד

דלת / דָאנַה (dāna)

dh

דְה

דְּהָרה / דְהָאטוּ (dhātu)

n

נ

נהר / נָאמַה (nāma)

שפתיות (Labials):

p

פּ

פּרה / פִּיטִי (pīti)

ph

פְּה

– / פְּהַסַה (phassa)

b

בּ

בּית / בָּאלוֹ (bālo)

bh

בְּה

– / בְּהִיקְּהוּ (bhikkhu)

m

מ

מרק / מַנוֹ (mano)

שונות:

y

י

ילד / אִינְדְרִיָא (indriyā)

r

ר

ראש / אַמַרָא (amarā)

ל

– / מוּלְהַה (mūḷha)

l

ל

למה / סִילַה (sīla)

v

ו, ב

ורד / אַבִיגַּ'ה (avijja)

s

ס

סוף / סַצַּ'ה (sacca)

h

ה

הר / הֵטוּ (hetu)

נֹ, נְג

מנְגִינה / סַנְֹסָארַה (saṃsāra)

· התנועות e ו-o ארוכות לפני עיצור אחד וקצרות לפני עיצור כפול.

· המנושפות – kh, gh, ch, jh, ṭh, ḍh, th, dh, ph, bh הן עיצורים יחידים הנהגים עם מעט יותר עוצמה מהלא מנושפות, כמו במילה "קהילה". ה-h היא סימון לנישוף ואינה משנה את ההגיית העיצור.

· עיצורים כפולים מבוטאים בדגש.

· ההגה האפי מבוטא כמו במילה "מנגינה".

· התנועות o ו-e תמיד מודגשות, הדגש נמצא בתנועה הארוכה – ā ,ī , ū, בעיצור כפול או בעיצור .

· העיצור v נהגה בדרך כלל כ-ו' או ב' לא דגושה, אך במספר ארצות נוהגים להגות אותו דווקא כמו w האנגלית.