רשימת מושגים בפָּאלִית

אִידְהִיפָּאדָא (iddhipādā): הנתיבים לעוצמה. ארבעת הנתיבים לעוצמה הם פיתוח ריכוז של כוונה המלווה במאמץ של רצון, ריכוז של אנרגיה המלווה במאמץ של רצון, ריכוז של הכרה המלווה במאמץ של רצון, וריכוז של חקירה מלווה במאמץ של רצון.

אִידַה-פַּצַּ'יַטָא (ida-paccayatā): הטבע המותנה של הדברים. מילולית: 'מותנה בזה', כלומר, העובדה שלכל דבר או תופעה יש סיבה (מלבד האלמנט הבלתי-מותנה, נִיבָּאנַה).

אִידְּהִי (iddhi): כוחות על-אנושיים. באמצעותם ניתן לבצע פלאים על-אנושיים. מופיע גם במשמעות של מאפיינים או תכונות.

אִידְּהִי-פָּאטִיהָארֵיַה (iddhi-pāṭihāriya): פלאים של כוחות על-אנושיים. יכולות פיזיות ומנטאליות אשר מעבר לנורמה האנושית.

אִיטִיהָאסַה (itihāsa): מסורת, היסטוריה. הכרת וידיעת המסורת וההיסטוריה היא אחד מהישגיו של ברהמין מלומד.

אִינְדְרִיָא (indriyā): היכולות הרוחניות. חמש היכולות הרוחניות (pañca indriyā) הן אמון (saddhā), מאמץ (viriya), קשב (sati), ריכוז (samādhi), וחוכמה (paññā). אמון צריך להיות מאוזן עם חוכמה ומאמץ צריך להיות מאוזן עם ריכוז, אך קשב מאוזן בעצמו.

אִיסִי (isi): אדם קדוש, חכם. בעל מעלה. סנסקריט: רִישִי, ṛṣi. בהקשר הברהמיני מפורש כ-'אדם קדוש'. בהקשר הבודהיסטי מפורש כ-'אדם חכם'.

אִיסַּרַה (issara): אל. אל במובן של בורא ושליט. בדומה לתפיסה של 'אלוהים'.

אִיסַּה (issa): קנאה.

אֶגָ'א (ejā): תשוקה עזה. הפרשנות מסבירה את המונח כצַ'לַמַטְּהֵנַה טַנְהָא (calamṭṭhena taṇhā) אשר מפורש כ'רועד מתשוקה', 'מלא בתשוקה', או 'מתפוצץ מתשוקה'.

אֵקָאיַנוֹ מַגּוֹ (ekāyano maggo): הדרך הישירה. (eka: אחד, הולכת: ayano, דרך: maggo). (1) הדרך הישירה: הדרך המובילה ישירות למטרה. פרשנויות נוספות הן: (2) 'הדרך ההולכת בכיוון אחד' במובן שאין ממנה חזרה (3) 'דרך האחד' במובן של 'דרך בה אדם הולך לבדו.' (4) 'הדרך האחת' או 'הדרך האחת והיחידה' במובן שזוהי דרך המוצגת אקסלוסיבית רק בתורת הבּוּדְּהַה. (5) 'הדרך המובילה לאחד' במובן שזוהי דרך המובילה ליעד אחד והוא נִיבָּאנַה.

אֶקַגַּטָא (ekaggatā): חד-נקודתיות התודעה (ביחס לאובייקט). אחד מגורמי הגְ'הָאנוֹת. המשכך לספק.

אֶקַמַנְטַה (ekamante): במקום ראוי. מילולית: בצד אחד. כלומר הוא נעמד מהצד, כפי שהיה נהוג בתרבות של אותם ימים על מנת לחלוק כבוד לאדם אליו ניגשים.

אֶקָאגָארִיקוֹ (ekāgāriko): פרוש של בית-אחד. פרוש שמקבל מזון נדבות רק מבית אחד ביום.

אֶקָאלוֹפִּיקוֹ (ekālopiko): פרוש של מנה-אחת. פרוש שמקבל רק מנה אחת של אוכל ביום.

אַבְיָאקַטַה (avyākata): בלתי מוגדר. בהתייחס לפעולה (קַמַּה) שתוצאותיה אינן מוגדרות כמטיבות או מזיקות ולכן נחשבות כפעולות ניטרליות מההיבט המוסרי.

אַבְיָאקַטָאנִי (avyākatāni): הסוגיות שלא הוכרעו, לא הוצהרו או לא הוכרזו. סוגיות פילוסופיות עליהן הבּוּדְּהַה לא השיב באופן ישיר או טען כי לא ניתן להשיב עליהן מסיבות שונות והן: האם העולם נצחי או לא נצחי? האם העולם סופי או אינסופי? האם רוח-החיים (jīva) זהה או שונה מהגוף? האם הטַטְהָאגַטַה קיים או לא קיים אחרי המוות. כל אלו הן השערות חסרות פשר, אשר לא מועילות לדרך ואין זה ראוי למי 'שכך יודע וכך רואה' שיעלה השערות בעניינים אלו, או במילים אחרות, כאשר יש הבנה של המציאות כפי שהיא, השאלות הללו מתבטלות מעצמן כחסרות משמעות.

אַבִיגַּ'ה (avijja): בּוּרוּת. אי-ידיעה, אי הבנת ארבע אמיתות האציליים.

אַבִיהִינְֹסָא (avihiṃsā): אי-פגיעה. אי-אלימות.

אַבַסֶסַה (avasesa): שארית, עודף.

אַבְּהִיבְּהוּ-אַיַטַנָאנִי (abhibhu-ayatanāni): דרגות התמחות. ישנן שמונה דרגות התמחות של תפיסה.

אַבְּהִיגְּ'הָא (abhijjhā): תאוותנות. או תשוקה.

אַבְּהִידְהַמַּה (abhidhamma): הלימוד הגבוה. כינוי לסל השלישי של הקאנון הבודהיסטי בו מקובצים דרשות בעלות אופי אנליטי ובפורמט סכמטי על אופיה של המציאות.

אַבְּהִינְּיָא (abhiññā): תובנת-על, ידיעה גבוהה.

אַגְ'הָאיַקוֹ (ajjhāyako): מלומד. מלומד בחיבורים הברהמינים. ידיעת החיבורים הקדושים לברהמינים הוא אחד מהישגיו של ברהמין מלומד.

אַגְּ'הוֹסָאנַה (ajjhosāna): משיכה. מילולית: 'לנטות לעבר משהו'. בדומה להקשרות, הצמדות או דבקות. בדרך כלל מדובר במשיכה ביחס לדברים ארציים.

אַגִ'יבַקַה (agivaka): סגפן חסר-בית.

אַגַטִיגַמַנָאנִי (agatigamanāni): הליכה לאבדון. הליכה בדרכים רעות.

אַגְּ'הָאיַקַה (ajjhāyaka): לא-מתרגל, מדקלם. (1) אַ-גְ'הָאיַקַה, a-jhāyaka 'לא-מתרגל-מדיטציה'. (2) אַדְהִי-אָיַקַה, adhy-āyaka: 'חוזר על דברים', 'מדקלם' או 'משנן'.

אַגִּי (aggi): אש.

אַגַּ'בַנְצַ'ה (ajjavañca): ישירות.

אַגַּנְּיַה aggañña)): (1) ראשית הדברים, (2) העליון.

אַדְהִימוּצַּ'טִי (adhimuccati): ישוב-דעת. צלילות דעת.

אַדְהִיצִ'יטַּה (adhicitta): מצבי-תודעה גבוהים. מצבי ריכוז גבוהים, גְ'הָאנוֹת.

אַדְהִיצַּ'סַמוּפַּנַּה (adhiccasamuppanna): נוצר ללא סיבה. מופיע ללא סיבה, היווצרות 'יש מאין', הופעה ספונטנית, מופיע באופן מקרי. חסר מקור, חסר בסיס.

אַדִיטְּהָאנַה (adhiṭṭhāna): נחישות. גם החלטתיות, כוח רצון.

אַטַצְּ'הַם (atacchaṁ): מה שאינו-אמת. אינו כך, אינו נכון.

אַטַקָאבַצַ'רוֹ (atakkāvacaro): מעבר לתחום השכל וההגיון. אחד המאפיינים של הדְהַמַּה, שמשמעותו שהיא אינה מושגת באמצעות חשיבה, מעבר להסקה לוגית, להמשגה ולחשיבה שכלתנית, וניתנת להבנה אך ורק באמצעות תובנה ישירה.

אַטְּהַה (attha): טוב.

אַטְּהַנְגִיקוֹמַגַּה (aṭṭhaṅgikamagga): הדרך המתומנת. אַטְּהַ-אַנְגִיקוֹ-מַגַּה, aṭṭha-aṅgika-magga. מילולית: הדרך בעלת שמונה הפאות. מפורשת גם כדרך בעלת שמונה הפאות או החלקים. כוללת השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, עיסוק נכון, מאמץ נכון, קשב נכון, ריכוז נכון.

אַטְּהַנְגַמַה (atthaṅgama): השקטה. גם הנחה, עזיבה בצד.

אַטְּהַצַ'רִיָא (atthacariyā): התנהגות מוסרית טובה.

אַטַּה (atta): עצמי. בכינוי לגורם הקבוע והמתמשך שמהווה את מהותו של אדם או כל יצור חי. על פי תורת הבּוּדְּהַה לא נמצא עצמי מעין זה והאמונה בו היא אשלייה.

אַטַּה דִיטְּהִי (atta diṭṭhi): אמונה בעצמי. האמונה בגורם קבוע ומתמשך באדם או בכל יצור חי בדמות נשמה, רוח וכדומה. זוהי האשלייה שיוצרת הזדהות עם מאפיינים פיזיים או מנטאליים וגורמת להקשרות. חלק מהשחרור הבודהיסטי הוא ההבנה שלא נמצא גורם קבוע ובלתי משתנה ביצור חי.

אַמַרָא (amarā): אלמוות.

אַנְגִירַסַה (angīrasa): הקורן. תואר המיוחס לכל הבּוּדְּהוֹת.

אַנְגַ'לִי (añjali): מחוות הוקרה בכפות ידיים צמודות. מחווה של הוקרה, כבוד וברכה אשר עדיין נעשה בה שימוש רב בהודו ובארצות בודהיסטיות. לעיתים נתפס בטעות בעיניים מערביות כמחווה של תפילה, שעל פי הבודהיזם המסורתי אינה רלוונטית.

אַנְטֶפּוּרַם (antepuram): ארמון, הרמון. מילולית 'מגורי פנים', בדרך כלל הכוונה להרמון.

אַנְטָא (antā): קצוות. מילולית: 'גוף של עצמו'. מפורש גם כסיומים או מגבלות. זוהי הטעות או האשליה של השקפת העצמי, אמונה בעצמי או רעיון העצמי.

אַנְיָא (aññā): ידיעה גבוהה. חוכמה גבוהה, כלומר התעוררות מלאה, שחרור סופי, אַרַהַנְטיות.

אַנִידַסַּנַה (anidassana): חסר-סימן. (1) בלתי-נראה, חסר-מאפיינים, (2) בלתי ניתן להשוואה.

אַנִיצַּ'ה (anicca): השתנות מתמדת. או ארעיות. אחד משלושת מאפייני היסוד של כל התופעות הפיזיות והמנטאליות: סבל, השתנות מתמדת וחוסר-עצמיות. זוהי ההופעה, ההיעלמות והשינוי של כל דבר בכל רגע. הבּוּדְּהַה גילה שכל הדברים נמצאים משתנים באופן תדיר, כך שאין דבר קבוע או יציב לחלוטין הן ברמה הפיזית והן המנטאלית. הדבר נכון הן מרמת המאקרו של יצורים חיים, צמחים ועצמים ועד רמת המיקרו התת-אטומית וכך גם לגבי העולם המנטאלי של המחשבות, ההרגשות, הרגשות, התפיסות, הזכרונות וכו'.

אַנַטָּא (anattā): חוסר עצמיות. או אי-עצמי, לא-עצמי. אחד משלושת מאפייני היסוד של כל התופעות הפיזיות והמנטאליות: סבל, השתנות מתמדת וחוסר-עצמיות. מאפיין זה נוגד את ההנחה הרווחת שקיים גורם קבוע ומתמשך ביצורים חיים, צמחים או דוממים. הבּוּדְּהַה גילה שבפועל זוהי אשלייה בלבד, ודרך גילוי עצמאי והבנה מלאה של האשלייה הזאת ניתן להשתחרר מהאמונה הכוזבת בעצמיות.

אַנָאגָאמִי (Anāgāmī): לא-חוזר (אנגלית: non-returner). הכינוי למי שהגשים את הדרגה השלישית של ההתעוררות. מי שזנח את חמשת הכבלים הנמוכים ויוולד ספונטנית, ומבלי לשוב לעולם הזה, יגשים התעוררות.

אַנְּיַטִיטְּהִייָא (aññatitthiyā): חסידי אמונות אחרות. בעלי אמונה בדרכים רוחניות שאינן זו של הבּוּדְּהַה.

אַנוּיוֹגַה (anuyoga): מסירות. גם שקדנות, עשייה מתוך אמון עמוק.

אַנוּסָאסַנִי (anusāsani): הוראה, הדרכה, לימוד. אחת מהיכולות הפלאיות של הבּוּדְּהַה היא יכולת ההוראה המתאימה את עצמה באופן מושלם למאזין.

אַנוּסָאסַנִי-פָּאטִיהָארִייַה (anusāsani-pāṭihāriya): פלא ההוראה. יכולת על-אנושית המאפשרת להדריך וללמד דְהַמַּה בדיוק רב על פי נטיות אופי, מצב רגשי ומצב תודעתי של התלמיד.

אַנוּסַּטִי (anussati): מושא להרהור. אובייקט מדיטציה. הזכרות והרהור בתכונות דבר מסויים ופיתוחו כמושא המדיטציה באמצעות קשב. לדוגמא: תכונות הבּוּדְּהַה הדְהַמַּה והסַנְגְהַה.

אַסַטְּהַה (assattha): פיקוס הודי. שמו של עץ הפיקוס הקדוש (Ficus Religiosa) תחתיו הגשים הבּודְּהַה גוֹטַמַה התעוררות מלאה. צאצאיו של העץ המקורי מוצגים בבּוֹדְה-גַיָאה שבהודו ואַנוּרַדְהַפּוּרַה שבסרי-לנקה.

אַסוּבְּהַה (asubha): הדוחה. גועל, דבר מזוהם, לא טהור, לא נעים, כינוי לגופת מת.

אַפִּייַה (appiya): אי מציאת-חן (אנגלית: dislike). לא אהוב, לא מוצא-חן, לא יקר. כאשר משהו לא מוצא חן בעיני מישהו.

אַפַּאנָא סַמָאדְהִי (appanā samādhi): קיבוע הריכוז, גְ'הָאנַה. השגת סַמָאדְהִי, כניסה לגְ'הָאנַה. מצב מנטאלי של קיבוע התודעה באמצעות ריכוז המוביל לגְ'הָאנַה.

אַפַּדָאנַה (apadāna): סיפור חיים, שושלת.

אַפַּמַנְּיָא (appamaññā): חסרי גבולות, בלתי-מוגבלים. משמש גם ככינוי לבְּרַהְמַה-וִיהָארַה, המשכנים הנשגבים.

אַפַּמָאדַה (appamāda): נחישות ונמרצות. בעלת ההיבטים של ערנות, חריצות ושקדנות.

אַפַּנָא-סַמָאדְהִי (appaṇā-samādhi): ריכוז קבוע. ריכוז בדרגה גבוהה המאפשר גְ'הָאנַה.

אַפָּאיַה (apāya): גיהנום כישלון. מצב או יעד של תופת ואומללות. גם הפסד רכוש.

אַפָּאנַקַה (apānaka): שאינו שותה מים. אדם שנמנע משתיית מים לא מורתחים בשל היצורים החיים שבתוכם (כמו הגַ'אִינִים).

אַפּוֹ (āpo): יסוד המים.

אַפּוּנְיַה (apuñña): מגרעת (אנגלית: demerit). ההיפך מחסד. מתורגם גם כחסרונות.

אַצֶ'לַקַה (acelaka): סגפן ערום.

אַצַּ'יַה (accaya): עבירה. עבירה מוסרית.

אַקוּסַלַה (akusala): מזיק. ההיפך מקוּסַלַה (מיטיב). פעולה שיוצרת תוצאה קרמתית שלילית. מתורגם גם כלא נבון, לא טוב, לא מועיל.

אַרִיַה (ariya): אצילי. בהקשר הבודהיסטי זהו כינוי לאדם אצילי במובן הרוחני, בעל הישגים רוחניים, בעל ידע מובחן.

אַרִיַה-פּוּגַּלַה (ariya-puggala): אינדבדואל משוחרר. הכינוי לכל יצור שהגשים את ידיעת הדרך.

אַרִייַה-אַטְּהַנְגִיקוֹ-מַגַּה (ariyāṭṭhaṅgikamagga): דרך האציליים המתומנת. אַרִיַה-אַטְּהַ-אַנְגִיקוֹ-מַגַּה, ariya-aṭṭha-aṅgika-magga. מילולית: הדרך בעלת שמונה הפאות של האציליים. מפורשת גם כדרך האצילית בעלת שמונה החלקים או האיברים. כוללת השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, עיסוק נכון, מאמץ נכון, קשב נכון, ריכוז נכון.

אַרַהַנְט (pāramī): אַרַהַנְט, משוחרר לגמרי. ראוי להערכה, ראוי לכבוד. הכינוי למי שהגשים את הדרגה הרביעית והאחרונה של ההתעוררות. מי שהתעורר לאחר שמימש את הדרך הרוחנית במלואה והגשים נִיבָּאנַה.

אַרוֹגַה (aroga): שורד. ממשיך, נשאר, חסר שינוי, קבוע, או נצחי.

אַרוּפַּה (arūpa): לא-חומרי.

אָבָּאדְהַה (ābādha): אי-נחת. סבל, יסורים, עינוי, מכאוב, חולי, מחלה.

אָבוּסוֹ (āvuso): חבר. פנייה לאדם בדרג זהה או נמוך. נזירים בכירים יכולים לפנות אל נזירים צעירים מהם (בשנות נזיר) בשמם הפרטי, שם השבט שלהם או במילה 'חבר'.

אָגְהָאטַה (āghāta): עוינות. זדון, רשעות.

אָדִינַבַה (ādīnava): סכנה, חיסרון.

אָדֶסַנָא (ādesanā): קריאת תודעה, קריאת מחשבות. מיוחס הן לפלא קריאת-התודעה (אָדֶסַנָא-פָּאטִיהָארִייַה) שהיא יכולת על-אנושית המאפשרת קריאת מחשבות, רגשות ונטיות אופי, והן לניחוש מחשבות (מַנֶסִיקַה, manesika) כטריק של קוסמים.

אָדֶסַנָא-פָּאטִיהָארִייַה (ādesanā-pāṭihāriya): פלא קריאת-התודעה. יכולת על-אנושית המאפשרת קריאת מחשבות, רגשות ונטיות אופי.

אָטַפַּה (ātappa): להט. במובן של מוטיבציה עזה בתרגול הרוחני.

אָיַטַנַה (āyatana): בסיסי החושים. (1) בסיסי החושים הפנימיים והחיצוניים, כלומר החושים והמושאים שלהם: עין ומראות, אוזן וצלילים, אף וריחות, לשון וטעמים, גוף ותחושות, תודעה ומחשבות. (2) ספירה, אזור, מקום.

אָיַסְמָא (āyasmā): המכובד. תואר כבוד, מופיע בדרך כלל כאשר מדובר בנזירים כדוגמת איזכור 'המכובד אָנַנְדַה'.

אָיַסַה (āyasa): ברזל, עשוי ברזל.

אָיוּ (āyu): חיים, גיל, חיוניות. תוחלת חיים, חיים ארוכים. גם חיוניות, חַיוּת, אנרגיה.

אָיוּסַנְקְהָארַה (āyusaṅkhāra): כוח-החיות. אנרגיית החיים, הכוח המשמר את המשכיות החיים.

אָלוֹקַה (āloka): אור.

אָלוֹקַסַנְיִי (ālokasaññī): תפיסת אור. פיתוח תפיסה של אור הוא אמצעי להתגברות על קהות חושים, עייפות ועצלות.

אָנִיסַנְסַה (ānisaṃsa): רווח. חסד, תוצאה טובה, דבר בעל תועלת.

אָנוּקַמְפָּא (ānukampā): חמלה. בדומה לקַרוּנָא.

אָסַבָא (āsavā): תחלואים מנטאליים. גם נגעים, רעלים, מזהמים, זיהומים, משכרים, פצעים, פגמים, כתמים, ממיתים, שחיתויות. כינוי לגורמים המנטאליים השליליים שבתודעת אדם לא משוחרר. השמדת או חדלון התחלואים שקול לשחרור מלא, אַרַהַנְטִיוּת.

אָצַ'רִייַה-מוּטְּהִי (ācariyamuṭṭhi): אגרוף המורה. ביטוי ליכולת מיוחדת של המורה במובן שלילי של אגרוף קפוץ המסתיר דבר.

אָקִינְצַ'נְּיָאיַטַנַה (ākiñcaññāyatana): ספירת האין-דבר. או ספירת הכְּלוּמִיּוּת.

אָרַקְּהַה (ārakkha): רצון להגן על הרכוש. רצון לשמור על הרכוש.

אָרָאמַה (ārāma): פארק תענוגות. מילולית: 'תענוג' בכוונה לפארק תענוגות. פארקים כאלו הוצעו לבּוּדְּהַה ולפרושים ונוודים רוחניים אחרים כמתנה עבורם ועבור תלמידיהם כמקום מגורים בו יוכלו לנהל את חיי הפרישות הרוחניים. השימוש המודרני במילה הוא קומפלקס של מנזר או מקדש.

אָשְרַמַה (āśrama): שלב חיים. בתרבות ההינדו מציינים ארבעה שלבים בחייו של אדם אשר לכל אחד מהם מטרה ייחודית. בשלב הראשון, עד גיל 25, המכונה בְּרַהְמַצְ'הַרְיַה (brahmacharya), האדם לומד וחי חיי רווקות. בשלב השני, בין הגילאים 25-48, המכונה גְרִיהַסְטְהַה (grihastha) הוא מקיים משפחה וממלא את חובותיו החברתיות. בשלב השלישי בין הגילאים 48-74, המכונה וַנַפְּרַסְטְהַה (vanaprastha), הוא מתחיל בפרישה חלקית מהעולם ובמציאת הדרך לחיים שמימיים. בשלב הרביעי, מגיל 74 ועד המוות, המכונה סַנְּיַסַה (sannyasa) הוא פורש לגמרי מהחיים הארציים ומקדיש עצמו לדרך רוחנית.

אוֹגָ'א (ojā): מזון הדֶווֹת. מזון הישויות השמימיות.

אוֹטַּפַּה (ottappa): מורא מוסרי. רתיעה מעשיית רע.

אוֹסַדְהִי (Osadhi): אוֹסַדְהִי. כוכב הבוקר או 'כוכב הריפוי', מזוהה עם ונוס (כוכב נוגה), קיים גם פרח רפואי על שמו.

אוֹפַּפָּאטִיקַה (opapātika): הופעה ספונטנית, לידה מיידית. לידה ללא סיבה נראית. אופן ההיווצרות של ישויות שמימיות המופיעות ללא תהליך של לידה. הן מופיעות או נולדות ללא מקור נראה, כלומר, נוצרות שלא באמצעות אקט מיני, ללא תהליך של הפרייה, הריון או לידה, וללא אם או אב.

אוֹקָארַה (okāra): התדרדרות. גם ריקנות, חוסר תכלית.

אוּבְּהַטוֹ-בְּהָאגַה-וִימוּטּוֹ (ubhato-bhāga-vimutto): המשוחרר-בשתי-דרכים. מי שהגשים שחרור הן באמצעות חוכמה והן באמצעות הגְ'הָאנוֹת.

אוּדְּהַצַּ'ה-קוּקּוּצַּ'ה (uddhacca-kukkucca): חרטה וחוסר-שקט. גם דאגה, טרדות ועצבנות.

אוּטַּרִימַנוּסַּדְהַמַּה (uttarimanussadhamma): תופעות על-אנושיות. יכולות על-טבעיות.

אוּנְהִיסַה (uṇhīsa): ראש בצורת טורבן מלכותי. אחד מ-32 הסימנים של אדם דגול בהם ניחן הבּוּדְּהַה. ממומש איקונוגרפית כבליטה בפסגת הראש.

אוּסְמָא (usmā): חום.

אוּפָאסַקַה (upāsaka): תומך. מילולית: 'מי שמתקרב'. חסיד, תלמיד, מאמין. כך מכונים ההולכים בדרכו של הבּוּדְּהַה או תלמידיו שאינם נזירים.

אוּפֵּקְּהָא (upekkhā): איזון מנטאלי (אנגלית: equanimity). ניטרליות, ללא שמחה או עצב, ללא משיכה או דחייה. מצב מנטאלי נטול משיכה ודחייה כלפי כל התופעות הפיזיות והמנטאליות. מתורגם גם כאיזון-נפשי, שוויון-נפש. אחד מארבעת המשכנים הנשגבים (בְּרַהְמַה-וִיהָארַה).

אוּפַּדְהִי (upadhi): התשתיות ללידה חוזרת. כל הגורמים התורמים להקשרות, ומכאן ללידה מחדש.

אוּפַּלַה (uppala): לוטוס כחול, שושנת מים. זן מסויים של לוטוס.

אוּפַּלָאפַּנַה (upalāpana): תעמולה. רמאות, נוכלות, הונאה, שידול, פיתוי, דיפלומטיה.

אוּפַּסַמְפַּדָא (upasampadā): הסמכה לנזירות. התקבלות כנזיר מן המניין במסדר הנזירים. בדרך כלל ההסמכה ניתנת לאחר תקופת התלמדות כנזיר-מתלמד.

אוּפַּצָ'ארַה-סַמָאדְהִי (upacāra-samādhi): ריכוז מקורב (אנגלית: access concentration). מילולית: בשְכֵנוּת לסַמָאדְהִי. מצב מקורב להשגת סַמָאדְהִי בו יציבות ריכוז התודעה על האובייקט היחיד אינה מושלמת ולכן אינה מאפשרת את הכניסה לגְ'הָאנַה. זוהי דרגה פחותה יותר מהריכוז הקבוע בה חסרה היציבות המנטאלית הקיימת בגְ'הָאנַה.

אוּפַּקִּילֵסַה (upakkilesa): פגמים מנטאליים. חוסר השלמויות של התובנות. להבדיל מתחלואים (אָסַבָא, āsavā) או מזהמים (קִילֶסַה, kilesa).

אוּפָּאדָאנַה (upādāna): הִקָּשְׁרוּת. היאחזות, הצמדות.

אוּפָּאיַה (upāya): אמצעים נבונים. תבונה, מיומנות בפעולה. מונח אשר נעשה בו שימוש רב בזרם המַהָאיָאנַה בהקשר לבּוֹדְהִיסַטַה.

אוּפָּאיָאסַה (upāyāsa): יאוש. ויתור על כל תיקווה.

אוּפּוֹסַטְהַה (Uposatha): אוּפּוֹסַטְהַה. יום חגיגי המתקיים בכל ערב ירח מלא. זהו יום ההתכנסות של הנזירים והנזירות, בו מתוודים על עבירות התנהגות ומקריאים את הפָּאטִימוֹקְּהָא. כמו כן לקהילה הלא נזירית זהו יום מיוחד בו שומרים על שמונה כללי ההתנהגות, נותנים נדבות רחבות לנזירים, ומתרגלים מדיטציה.

אוּצְּ'הֶדַה (uccheda): חדלון, אניהיליזם. התבטלות, הרס, הפסקה.

בְּהַגַבַה (Bhagava): המכובד, הנעלה. הראוי לכבוד. הכינוי בו מתייחסים ופונים לבּוּדְּהַה.

בְּהִיקְּהוּ (bhikkhu): נזיר בודהיסט. הכינוי למי שיצא לפרישות תחת תורתו של הבּוּדְּהַה.

בְּהִיקְּהוּ-סַנְגְהַה (bhikkhusangha): קהילת הנזירים והנזירות.

בְּהַבַה (bhava): קיום, התהוות. מצב של התקיימות, התהוות מחדש, לידה מחדש. שלושת מצבי הקיום הם: קָאמַה (kāma) – קיום חושי, רוּפַּה (rūpa) – קיום חומרי, אַרוּפַּה (arūpa) – קיום לא-חומרי.

בְּהַבַה-נֶטִּיקוֹ (bhava-nettiko): הכבלים לקיום. או שורשי הקיום, שורשי ההתהוות המובילים ללידה מחדש.

בְּהַבַנְגַה (bhavanga): המשך כוח החיות. מכונה גם 'זרם התודעה' או 'זרם ההכרה'. תהליך מנטאלי שפועל בתודעה ברציפות.

בְּהַבַרָאגַה (bhavarāga): השתוקקות להיוולד שוב.

בְּהַנְטֵה (bhante): אדון נכבד. פנייה לאדם בדרג גבוה. באופן זה גם פונים אנשים בעלי-בית אל נזירים.

בְּהָאבַנָא (bhāvanā): תרגול רוחני. פרקטיקה לפיתוח התודעה, פיתוח רוחני. תרגול מדיטציה.

בְּהָאבַנָאמַיָא פַּנְּיַה (bhāvanāmayā paññā): חוכמה המבוססת על תרגול רוחני.

בְּהָארַה (bhāra): עול.

בְּהוּטָאנַם (bhūtānam): יצורים חיים. לעיתים מיוחס ליצורים בשם קוּמְבְּהַנְדוֹת המכונות גם 'רוחות'.

בְּיָאפָּאדַה (byāpāda): זדון. (נכתב גם כ'וְיָאפָּאדַה') עשיית רע, פגיעה, רצון וכוונה לפגוע, רוע לב.

בְּרַהְמַדַנְדַה (brahmadaṇḍa): עונש-הבְּרַהְמַה. עונש בו מפסיקים כל סוג תקשורת עם הנענש. כאשר מוטל העונש הזה על נזיר, לא משנה מה הוא אומר על שאר הנזירים לא לדבר איתו, לא להוכיח אותו, ולא להנחות אותו.

בְּרַהְמַה-וִיהָארַה (brahmavihāra): המשכנים הנשגבים. מונח המיוחס לארבעה מצבים: אהבה (מֵטָּא, mettā), חמלה (קַרוּנָא, karuṇā), שמחה לזולת (מוּדִיטָא, muditā) ואיזון-מנטאלי (אוּפֵּקְּהַה, upekkha). הם מכונים גם המצבים חסרי-הגבולות (appamaññā).

בְּרַהְמַצַ'רִייָא (brahmacariyā): החיים הרוחניים או פרישות מינית. (1) אורח חיים המוקדש לפעילות רוחנית (2) חיי פרישות מינית הכוללים המנעות מכל פעילות מינית שהיא.

בְּרַהְמָא (brahmā): בְּרַהְמָא. ישות שמימית מסדר גבוה.

בַּלָאנִי (balāni): הכוחות המנטאליים. חמשת הכוחות המנטאליים הם: אמון, מאמץ, קשב, ריכוז, וחוכמה. הכוחות האלה זהים בשמותיהם לאלו של חמש היכולות הרוחניות, ההבדל הוא שלאחר כניסה לזרם הם הופכים לכוחות בלתי ניתנים לערעור על ידי ניגודיהם.

בָּאלוֹ (bālo): טיפש.

בּוֹגְּ'הַנְגָא (bojjhangā): גורמי ההתעוררות. שבעת הגורמים להתעוררות הם: קשב, חקר-תופעות, מאמץ, שמחה, שלווה, ריכוז, איזון-מנטאלי.

בּוֹדְהִיסַטַּה (Bodhisatta): בּוֹדְהִיסַטַּה. סנסקריט: בּוֹדְהִיסַטְבַה. הכינוי למי שמתעתד להפוך לבּוּדְּהַה ונולד שוב ושוב תוך שהוא מטהר את השלמויות שלו. הוא לוקח על עצמו יעוד להפוך לבּוּדְּהַה בעתיד דרך אינספור לידות ומטרתו היא להגשים התעוררות שלמה (סַמַסַמְבּוּדְּהַה) וללמד את הדְהַמַּה לרבים, על מנת להוביל כמה שיותר יצורים חיים אל קץ הסבל.

בּוּדְּהַה (Buddha): בּוּדְּהַה. כינוי למי שהתעורר בשלמות בזכות עצמו וגילה את הדרך להתעוררות ללא עזרת מורה. הבּוּדְּהַה האחרון שהופיע עד כה הוא הבּוּדְּהַה גוֹטַמַה שחי בהודו לפני כ-2600 שנה. בעבר לפניו, בהיסטוריה ארוכת טווח, נולדו אנשים רבים נוספים שהפכו לבּוּדְּהות, וכך גם בעתיד הרחוק יופיעו בּוּדְּהות רבים נוספים.

בּוּדְּהַה-צַ'קְהוּ (Buddha-cakkhu): עין-הבּוּדְּהַה. כינוי ליכולת הראייה וההבנה היחודית לבּוּדְּהַה.

בּוּדְהִיפַּקְּהִייַה (bodhipakkhiya): צרכי ההתעוררות. כינוי ל-37 דְהַמּוֹת הכוללות את הגורמים העיקריים של הלימוד הבודהיסטי.

גְ'הָאיַקַה (jhāyaka): מודט. כינוי למי שמתרגל מדיטציה.

גְ'הָאנַה (jhāna): גְ'הָאנַה. מצב תודעה של ריכוז ושלווה עמוקים המלווה בחד-נקודתיות התודעה באובייקט יחיד. קיימים ארבע גְ'הָאנוֹת חומריות וארבעה גְ'הָאנוֹת לא חומריות. מצבים אלו מושגים באמצעות תרגול אינטנסיבי של מדיטציית ריכוז.

גִ'יבַה jīva)): (1) רוח-החיים (2) נשמה, היסוד הנפשי. במובן בודהיסטי – 'רוח-החיים' או 'כוח-החיים'. במובן הלא הבודהיסטי – 'הנשמה' או 'היסוד הנפשי' המייצג תפיסה מוטעית של עצמיות נצחית.

גִ'יגוּצְּ'הַה (jigucchā): המנעות, דחייה, גועל.

גִ'ייַטִי (jīyati): הזדקנות. או דעיכה.

גַ'טִילַה (jaṭila): סוגד-אש.

גַ'מְבּוּדִיפַּה (Jambudīpa): ארץ תפוחי-המים. הכינוי ליבשת בה נולדים בּוּדְּהוֹת בלידתם האחרונה. תפוח מים (אנגלית: rose-apple) הוא פרי שנראה כמו אגס וטעמו כשל תפוח עסיסי. צבעיו ירוק בהיר, ורוד ועד אדמדם.

גַ'נַפַּדַה (janapada): ארץ, מדינה.

גַ'רָא (jarā): הזדקנות. או דעיכה.

גַהַפַּטִי (gahapati): בעל-בית. מילולית: 'אדון הבית'. כינוי לאדם שחי חיי-בית, אדם שלא יצא לפרישות.

גַטִימָא (gatimā): פעולה ביישוב דעת. התנהגות הולמת, התנהגות נבונה.

גַמְבְּהִירַה (gambhīra): עמוקה. מעמיקה, בלתי ניתנת לשיעור, בלתי ניתנת לתיאור, מבוססת היטב.

גַנְדְהָארִי (gandhārī): קסם הגַנְדְהָארִי. קסם שלכאורה הופך אדם לבלתי נראה.

גַנְטְהַה (gantha): קשר או ספר. (1) קשר במובן של כבילה (2) ספר.

גַנִיקָא (gaṇikā): יצאנית. אישה עשירה ותרבותית עם מיומנויות כשל גיישה.

גָ'אטִי (jāti): לידה, מעמד. (1) לידה מחדש או (2) גזע, מעמד, יוחסין.

גָ'אטַקַה (jātaka): סיפורי לידות קודמים של הבּוֹדְהִיסַטַּה. קובץ של שיחות אותן סיפר הבּוּדְּהַה על אירועים שונים ממגוון חייו הקודמים.

גָארַבַה (gārava): מתן כבוד. הערכה, הוקרה.

גוֹבִינְדַה (govinda): כַּלְכַּל. מילולית 'אדון העדרים', אך זהו כינוי בלבד. תפקידו היה רם מעלה כשל אוֹצֵר או מנהל משק הבית של הארמון.

גוּטַּה (gutta): מאובטח. גם שמור, מוגן. כמו במקרה של דלתות החושים שיש לאבטח.

דְהִיטִימָא (dhitimā): החלטיות. גם אנרגטיות, נחישות.

דְהַמַּה (Dhamma): דְהַמַּה. תורת הבּוּדְּהַה. המושג יכול להתייחס גם לכל תורה או לימוד שהם. פירושים נוספים: חוק עולם, האופן בו הדברים פועלים, טבע הדברים, עובדה, מציאות.

דְהַמַּה-דְהָאטוּ (dhammadhātu): יסודות הדְהַמַּה.

דְהַמַּה-וִיצַ'יַה (dhamma-vicaya): חקר-תופעות. חקר התופעות החומריות והמנטאליות. אחד משבעת גורמי ההתעוררות. מתורגם גם כחקר הדברים או חקר-מצבים.

דְהַמַּה-קָאיַה (dhamma-kāya): גוף הדְהַמַּה. סנסקריט: דְהַרְמַּקָאיַה, Dharma-kāya. מושג שמאוחר יותר תפס מקום חשוב בזרם המַהָאיַנַה.

דְהַמַּטָא (dhammatā): כלל, חוק. חוק טבע, כלל אוניברסלי, חוק על פי הדְהַמַּה.

דְהַמַּנְבַיַה (dhammanvaya): נתיב הדְהַמַּה. הדרך בה הדְהַמַּה הולכת.

דְהַמָּאדָאסַה (dhammādāsa): מראת הדְהַמַּה. שיטה לדעת את הדְהַמַּה על פיה תלמיד יכול להסיק בעצמו האם הוא הגשים את פרי הדרך של 'הנכנס-לזרם' והבטיח לעצמו את הדרך לנִיבָּאנַה.

דְהַמַּה-וִינָאיַה (dhammavinayā): הדְהַמַּה והמשמעת. שני היסודות של מסדר נזירי הבּוּדְּהַה הם לימוד הדְהַמַּה ומערכת כללי ההתנהגות אותם קבע.

דְהַמַּה-צַ'קְהוּ (dhamma-cakkhu): עין-הדְהַמַּה. פתיחת עין הדְהַמַּה הוא הביטוי לרגע ה'כניסה-לזרם' – כניסה למסלול וודאי להתעוררות באופן בלתי ניתן לשינוי.

דְהַמָּא (dhammā): דברים, תכני-תודעה. צורת רבים של 'דבר'. תופעות פיזיות או מנטאליות.

דְהַמָּאנוּסָארִי (dhammānusārī): המסור-לדְהַמַּה. מי שהגשים שחרור באמצעות מסירות.

דְהַנוּ (dhanu): קשת. כלי לירי חיצים. לעיתים מדובר במידת אורך.

דְהָאטוּ (dhātu): יסוד, אלמנט. יסוד ראשוני, חומרי או לא חומרי.

דִיבַּה-סוֹטַה (dibba-sota): האוזן השמימית, שמיעה על-אנושית. היכולת לשמוע צלילים מעבר ליכולת האנושית. שמיעת קולות ממרחק רב ושמיעת קולות שמימיים של ישויות שמימיות.

דִיבַּה-צַ'קְהוּ (dibba-cakkhu): העין השמימית, ראייה על-אנושית. היכולת לראות מראות מעבר ליכולת האנושית. ראיית עצמים ממרחק רב וראיית מראות שמימיים של עולמות שמימיים.

דִיגְהַה (dīgha): ארוך.

דִיטְּהִי (diṭṭhi): השקפה. תפיסת עולם. גם דיעה, הבנה.

דִיטְּהִי-פַּטּוֹ (diṭṭhi-ppatto): משיג-הראייה. מי שהגשים שחרור באמצעות הבנה.

דִיפַּה dīpa)): (1) אי (2) מנורה, אור. מושג בעל שני פירושים שונים שכל אחד מייצג היבט רוחני אחר בהוראה המפורסמת של הבּוּדְּהַה: 'הֶיוּ אִיים לעצמכם' או 'הֶיוּ אור (מנורות) לעצמכם'.

דֶוַה (deva): ישות שמימית.

דֶוַפּוּטַה (devaputta): בן-ישויות, בן-הדֶווֹת. כינוי לדֶוַה ממין זכר או ראש קבוצת דֶווֹת, או פשוט לישות ממין זכר.

דַדְהִי (dadhi): גֶּבֶן. קריש של חלב שהוחמץ.

דַיָא-פַּנּוֹ (dayā-panno): טוב-לב. סימפטיה, אדיבות. בדומה למֶטָא.

דַנְדְהָאבְּהִינְייָה (dandhābhiññā): הבנה איטית. אחד מאופני ההתקדמות בדרך הרוחנית.

דָאנַה (dāna): נדיבות. נדיבות לב, נתינה.

דוֹמַנַסַּה (domanassa): עצב, אומללות. מצב מנטאלי לא נעים, חוסר שביעות רצון, סלידה, דחייה.

דוֹסַה (dosa): סלידה, דחייה, עוינות, שנאה, כעס.

דוּדַּסַה (duddasa): קשה לראייה. קשה לתפיסה.

דוּקְּהַה-דוּקְּהַה (dukkha-dukkha): סבל שמקורו בסבל. מיוחס לתופעות מובהקות של סבל כגון: לידה, זיקנה ומוות, כאב, עצב, מועקה, בכי, יאוש ואכזבה.

דוּקְּהַה (dukkha): סבל, כאב. מתורגם גם כחוסר שביעות-רצון, חוסר סיפוק, אי-נוחות במובן עמוק של הקיום. אחד משלושת מאפייני התופעות הפיזיות והמנטאליות: סבל, השתנות מתמדת וחוסר-עצמיות.

דוּרַ-אַנוּבּוֹדְהַה (duranubodha): קשה להבנה. קשה לידיעה.

הִיטַה (hita): ידידותיות.

הִינַה (hīna): נמוך.

הִינָאיָאבַטוֹ (hīnāyāvatto): החיים הפשוטים. מילולית: החיים הנמוכים. בהתייחס לחיים של בעל-בית בהשוואה לחיי פרוש או נזיר הנחשבים נעלים עליו מבחינה רוחנית.

הִירִי (hiri): בושה מוסרית.

הֵטוּ (hetu): שורש. שלושת השורשים הם: חמדנות, שנאה ואשליה.

וְיָאדְהִי (vyādhi): מחלה.

וְיָאפָּאדַה (vyāpāda): זדון, סלידה. עשיית רע, פגיעה, רצון וכוונה לפגוע, רוע לב, שנאה, כעס ודחייה. נכתב גם כ'בְּיָאפָּאדַה'.

וְיהֶסַה (vihesa): מתיש. מטריד, מציק, מטריח, מייגע, מדאיג.

וִיבֶקַה (viveka): הינתקות (מתשוקות החושים). ריחוק, היפרדות. מצב של פרישות מנטאלית. אחד מגורמי הגְ'הָאנַה הראשונה.

וִיבַטַּה (vivaṭṭa): התכווצות. תקופת ההתכווצות או הכחדות היקום. אחד משתי החלוקות העיקריות של עידן גדול (מַהָאקַפַּה).

וִיגָּ'א (vijjā): ידע גבוה.

וִידְהָא (vidhā): יוהרה. במובן של השוואתיות עם אחר.

וִיהָארַה (vihāra): מנזר, משכן.

וִיטַקַּה (vitakka): יישום ראשוני של התודעה (על האובייקט). (1) הפניית התודעה אל האובייקט, בדרך כלל בהקשר לגורמי הגְ'הָאנה הראשונה. (2) הופעת מחשבה בתודעה או תחילת מחשבה. גורם הנחשב כמשכך לתשוקות החושים.

וִימַלַה (vimala): נקי, טהור, ללא רבב.

וִימַנְֹסִי (vīmaṃsī): חוקר. או הוגה, אינטלקטואל, בדומה לפילוסוף. יתכן שהגדרה זו כוללת גם מדען מודרני.

וִימוֹקְּהַה (vimokkha): חרות.

וִינִיצְּ'הַיַה (vinicchaya): לקיחת החלטה. גם הבחנה, מחשבה, גיבוש דיעה באמצעות ידע.

וִינַיַה (vinaya): משמעת. קוד כללי ההתנהגות של הנזירים.

וִינָא (vīnā): וִינָא. כלי מיתר דמוי נבל הדומה לקתרוס. כיום ידוע במערב דווקא בשמו ההודי.

וִינְּיָאנַה (viññāṇa): הכרה (אנגלית: consciousness). גורם התודעה ש'יודע' את האובייקט. מחולקת לשש סוגים בהתאם לכל אחד מהחושים: הכרת-ראייה, הכרת-שמיעה, הכרת-ריח, הכרת-טעם, הכרת-תחושה, הכרת-חשיבה.

וִיסוּדְּהִימָאגַה (Visuddhimagga): דרך ההיטהרות (אנגלית: The Path of Purification). ספר הפרשנות המופרסם של זרם התְהֵרַוָאדַה אשר נכתב על ידי הנזיר המלומד בְּהַדַנְטָאצַ'רִייַה בּוּדְּהַגְהוֹסַה (Bhadantācariya Buddhaghoṣa) בסרי-לנקה בערך בשנת 430 אחרי הספירה.

וִיפַּסַּנָא-נְיָאנַה (vipassanā-ñāṇa): ידיעה תבונית.

וִיפַּרִינָאמַה-דוּקְּהַה (vipariṇāma-dukkha): סבל שמקורו בשינוי. סבל זה נוצר מתוך ההשתנות של האושר או הביטחון הזמני וסיומם.

וִיפָּאקַה (vipāka): תוצאה של פעולה.

וִיצִ'יקִיצְּ'הָא (vicikicchā): ספק. ספק ביחס לבּוּדְּהַה, לדְהַמַּה ולסַנְגְהַה, ספק ביחס לדרך הנכונה להתעוררות, וכן חוסר היכולת להבחין בין טוב לרע, היסוס, חוסר ודאות, קושי להחליט, חוסר שכנוע, חוסר אמונה, חוסר ביטחון.

וִיצָ'ארַה (vicāra): החזקת התודעה (על האובייקט). (1) החזקת התודעה על האובייקט, בדרך כלל כאחד מגורמי הגְ'הָאנוֹת. (2) הרהור, חשיבה ממושכת אודות דבר מה.

וִירִייַה (viriya): מאמץ. מאמץ נחוש והחלטי, נמרצות, אנרגטיות, אזירת כוחות, ערנות, התלהבות, להט. הן מבחינה פיזית והן מנטאלית. הניגוד לעצלות ועייפות.

וֶבְּהוּטִייַם (vebhūtiyaṁ): דיבור מפלג. דיבור מסכסך או דיבור המעורר מחלוקת.

וֶדַנָא (vedana): הרגשה (אנגלית: feeling).

וֶיָּאקַרַנוֹ (veyyākaraṇo): דיקדוק ואופן ביטוי. דיקדוק ואופן הצגת דברים, או הסברתם. אחד מתחומי הידע של ברהמין מלומד.

וֶלוּרִיַה (veḷuriya): אבן-חן לַפִיס, בֵּרִיל. אבן חן יקרה למחצה בצבע תכלת. שמה הלטיני הוא לָפִּיס לָזוּלִי (lapis lazuli).

וֶסַּה (vessa): סוחר. הכינוי לאדם מקסטת הסוחרים.

וֶרַה (vera): עוינות. איבה, שנאה.

וַנַּה (vaṇṇa): מעמד, קַסְטַה, צבע, גוון עור. החלוקה המעמדית בחברה ההודית בתקופת הבּוּדְּהַה הייתה לארבע קַסְטוֹת: בני לוחמים, ברהמינים, סוחרים ובעלי מלאכה.

וַסַבַטִּי (vasavattī): בעל כוח, בעל עוצמה. גם כינוי למָארַה. מפורש לעיתים 'בעל שליטה עצמית', 'בעל כוח על עצמו', או 'בעל שליטה בעצמו'.

וַסַּה (vassa): תקופת הגשמים. תקופת ההתבודדות השנתית של נזירים לשלושה חודשים בעונת הגשמים בה עליהם להתגורר במקום אחד.

וָאיוֹ (vāyo): יסוד הרוח, יסוד התנועה.

וָאלַבֶדְהִי (vālavedhi): מפצלי שערות. כינוי לקשתים המסוגלים לפגוע בשערה בודדת.

טְהִינַה-מִידְהַה (thīna-midha): עייפות ועצלות. גם עמימות, אפיפות, תשישות מנטאלית.

טְהוּסוֹדַקַה (thusodaka): דייסת אורז תוססת. מתורגם גם כ-'משקה משכר'.

טִילַקְּהַנַה (tilakkhaṇa): שלושת מאפייני התופעות. מילולית: שלושת הסימנים. הכינוי לעובדה שטבען של כל התופעות המותנות הוא השתנות מתמדת (אַנִיצַּ'ה, anicca), סבל (דוּקְּהַה, dukkha) וחוסר-עצמיות (אַנַטָּא, anattā).

טִינְדוּקַה (tinduka): עץ אפרסמון הודי.

טִיפִּיטַקַה (tipiṭaka): שלושת הסלים. הכינוי של הקאנון הבודהיסטי המוקדם. אוסף השיחות בין הבּוּדְּהַה ותלמידיו לנזירים, בעלי-בית וישויות.

טִירַטַנַה (tiratana): שלושת האוצרות (אנגלית: Triple Gem). הבּוּדְּהַה, הדְהַמַּה והסַנְגְהַה. שלושת האוצרות, שלושת אבני-החן, שלושת המבטחים, שלושת המחסות, שלושת המקלטים או שלושת המפלטים.

טֵג'וֹ (tejo): יסוד האש.

טַטְהָאגַטַה (Tathāgata): טַטְהָאגַטַה. מילולית: 'הוא שהלך-מעבר' או 'הוא שכך הלך'. הכינוי בו הבּוּדְּהַה מתייחס לעצמו.

טַנְהָא (taṇhā): השתוקקות, כמיהה. מילולית: 'צמא'. על פי אמת האציליים השניה זהו מקור הסבל.

טַפַּה (tapa): סגפנות. סגפנות מסיבות רוחניות. תרגול המוקדש לפיתוח שליטה עצמית והמנעות מפעילויות הנתפסות כלא מוסריות או מזיקות מוסרית.

טַפַּסִי (tapassī): סגפן.

טַקִּי (takkī): לוגיקן. אדם שמעצב את השקפותיו על פי חשיבה לוגית בלבד. יתכן שחשיבה תראה הגיונית ונכונה לכאורה, אך בפועל תהיה מוטעית.

יַקְּהַה (yakkha): יַקְּהַה. יצור לא אנושי המכונה לעיתים 'שד' אך יכול להיות טוב או רע.

יוֹגַ'נַה (yojana): יוֹגַ'נַה. מידה השווה למרחק אותו ניתן לעבור עם אֵסֶל אחד של שוורים. במונחים מוכרים כ-11 קילומטרים.

יוֹנִיסוֹ-מַנַסִיקָארַה (yoniso-manasikāra): בחינה נבונה, תשומת לב נבונה. פירוש המילה יוֹנִי (yoni) הוא 'רחם', כלומר, 'מקור'. משמעות הביטוי היא 'חזרה למקור הדבר' – בדרך כלל הכוונה היא 'בחינה נבונה לגילוי מקור העניין'.

לַגַּ'בַנְצַ'ה (lajjavañca): ענווה.

לַגִּ'ין (lajjin): ענווה.

לַפַּקָה (lapaka): דיבור הבלים. גם דיבור חלקלק, דיבור מתחנף.

לָאבְּהַה (lābha): רצון להשיג. גם השגה, הישג, רווח, תפיסת בעלות.

לוֹבְּהַה (lobha): תשוקה.

לוֹקַה (loka): עולם. פירושים נוספים: יקום, עולם, אזור, עם, אדם.

לוֹקָאיַטַה (lokāyata): ידע כללי. לימודים ברהמיניים העוסקים בידיעות והשקפות על העולם. אחד מידיעותיו של ברהמין מלומד.

לוֹקֶה וִיוַטַּצְּ'הַדוֹ (loke vivattacchado): זה המסיר את המעטה מעיני העולם. כינוי לבּוּדְּהַה. המעטה או הכיסוי של הבּוּרוּת המונע מלראות את הדברים כפי שהם.

מִיצְּ'הָא-דְהַמַּה (micchā-dhamma): תורות שגויות. מפורש גם כהתנהגות שגויה.

מִיצְּ'הָא-דִיטְּהִי (micchā-diṭṭhi): השקפות שגויות.

מֵטָּא (mettā): אהבה (אנגלית: loving-kindness). אהבה של רצון טוב, אהבה חסרת תשוקה, אהבה חסרת גבולות, אהבה לבבית, אהבה חברית, טוב לב. אחד מארבעת המשכנים הנשגבים (בְּרַהְמַה-וִיהָארַה).

מֶטְהוּנַה (methuna): יחסי מין.

מַגְּ'הִימָא פַּטִיפַּדָא (Majjhimā-patipadā): דרך האמצע. הכינוי לדרך אותה גילה הבּוּדְּהַה במהלך חיפוש ממושך אחר דרך להפסקת הסבל הקיומי. דרך זו מובילה לשלווה, להתעוררות, לנִיבָּאנַה.

מַגְּ'הִימַה (majjhima): בינוני. או באורך בינוני.

מַגַּה (magga): דרך. או שביל, נתיב.

מַגַּה-נְיָאנַה (magga-ñāṇa): ידיעת הדרך.

מַהַגַּטַּה (mahagatta): שופעת. בהתייחס לתודעה.

מַהָא בְּרַהַמָא (Mahā Brahamā): בְּרַהַמָא הגדול. הישות השמימית העומדת בראש כל הישויות.

מַהָאיָאנַה (Mahāyāna): מַהָאיָאנַה. אחת משתי המסורות העיקריות של הבודהיזם היום לצד התְהֵרַוָאדַה. מילולית: 'הרכב הגדול'.

מַהָאפּוּרִיסַה (mahāpurisa): אדם דגול.

מַהָאפּוּרִיסַלַקְּהַנַה (mahāpurisalakkhaṇa): סימניו של אדם דגול. הכרת הסימנים הללו היא אחד מידיעותיו של ברהמין מלומד.

מַהָאקַפַּה (mahākappa): עידן גדול. תקופה של היווצרות והיכחדות היקום.

מַנְטַדְהַרוֹ (mantadharo): בקיא במַנְטְרוֹת. מילולית: 'נושא המנטרות'. בקיאות במנטרות הוא אחד מהישגיו של ברהמין מלומד.

מַנִיקַה (maṇika): כד גדול, צמיד זכוכית, אבן-חן. מופיע בהקשר לקסם המַנִיקַה שהפרשנות מזהה אותו עם צִ'ינְטָאמַנִי וִיגָּ'א (cintāmaṇī vijjā), 'אבן החן של המחשבה'. זהו קסם המאפשר לכאורה לדעת את מחשבותיהם של אחרים.

מַנוֹ (mano): תודעה.

מַנוֹ-סַנְצֶ'טַנָא (manosañcetanā): כוונות התודעה.

מַנוֹמַיַה (manomaya): יציר-תודעה. עשוי תודעה. גוף בעל צורה חומרית בדיוק כמו הגוף הפיזי. הגוף יציר-התודעה נתפס לעיתים בטעות כנפש או נשמה.

מַצְּ'הַרִייַה (macchariya): תאוות בצע. גם קנאה, קמצנות, אנוכיות וצרות-עין.

מַרַנַה (maraṇa): מוות.

מָאנַה (māna): יוהרה, גאווה. גם הטעות בהשוואת אדם עצמו לאחר.

מָארִיסַה (mārisa): אדון. פניה לשם כבוד.

מָארַה (māra): מָארַה. פרסוניפיקציה של הרוע. מכונה 'הרשע', 'השחור', 'הרוצח', 'המפתה' ועוד. גם מָארַה נתון למוות וללידה מחדש כמו כל יצור חי, ומישרתו נלקחת בידי ישויות אחרות בהתאם לקַמַה שלהן.

מוֹקְשָה (mokṣa): שחרור. הכינוי לשחרור התודעה על פי המסורת ההינדית.

מוּדִיטָא (muditā): שמחה לזולת, אמפטיה (אנגלית: sympathetic joy). שמחה בהצלחת האחר. אחד מארבעת המשכנים הנשגבים (בְּרַהְמַה-וִיהָארַה).

מוּטִימָא (mutimā): תבונה. אינטלגנטיות, חוכמה.

מוּטַם (mutaṁ): מוחש. מיוחס לשלושת החושים של ריח, טעם ומגע.

מוּטָאצָ'ארַה (muttācāra): חוסר נימוס. התנהגות לא נאותה, התנהגות לא הולמת.

מוּלְהַה (mūḷha): אבוד. מי שאיבד את דרכו, שוגה, טועה, מבולבל, אחוז עיוורון.

מוּקְהַה (mukha): פה, פנים, פתח.

נְיָאיַה (ñāya): הדרך הנכונה. השיטה הנכונה, האופן הנכון.

נְיָאנַה (ñāṇa): תבונה, תובנה. חוכמה, הבנה, ידיעה, ידע.

נִיבַרַנַה (nīvaraṇa): מכשולים מנטאליים (אנגלית: hindrances). תופעות מנטאליות מזיקות המונעות הבנה של המציאות והתפתחות של ריכוז וחוכמה. חמשת המכשולים (pañca nīvaraṇāni) הם תופעות מנטאליות מזיקות המונעות ראייה בהירה של המציאות והן: תאווה חושית, זדון, עייפות ועצלות, חרטה וחוסר-שקט, וספק.

נִיבִּידָא (nibbidā): הִתְפַּכְּחוּת. התפכחות מאשליות, אי-היקסמות. מצב מנטאלי המהווה ניגוד לחמשת המכשולים ובכלל זה את זניחת התשוקה כלפי כל הדברים, כל התופעות הפיזיות והמנטאליות. כולל גם יגעות, עייפות, דחייה, גועל, שאט נפש, מיאוס.

נִיבָּאנַה (Nibbāna): נִיבָּאנַה. סנסקריט: נִירְוָאנַה. מילולית: כיבוי, דעיכה. כיבוי סופי, קץ הסבל, המטרה הסופית של החיים הרוחניים בדרך הבודהיסטית. כיבוי מוחלט של שורשי הסבל: תאווה, שנאה ובורות. שחרור מלידה עתידית, הזדקנות, מחלות, ומוות.

נִיבּוּטִי (nibbuti): כיבוי. גם שלווה, שלום, מנוחה, אושר. מונח המקושר לנִיבָּאנַה.

נִיגְהַנְדוּ (nighaṇḍu): מילון. ידיעת המילון או אוצר המילים בשלמותו היא אחת מהישגיו של ברהמין מלומד.

נִילַה (nila): כחול. מתורגם גם כ-'כחול כהה', 'כחול-ירוק' וכדומה.

נִימִיטַּה (nimitta): סימן מנטאלי. סימן המופיע בתודעת המתרגל בדרך כלל כחלק מתרגול מדיטציית ריכוז. לרוב זהו סימן ויזואלי בדמות אור בצורות וצבעים שונים.

נִיסַּרַנַה (nissaraṇa): מפלט סופי. או מבטח סופי, עזיבה, יציאה, כינוי לנִיבָּאנַה.

נִיפּוּנַה (nipuṇa): דקה. נגזרת של המילה 'דקויות'. קשה להבחנה, שקשה להבחין בה.

נִיצַּ'ה (nicca): קביעות, חוסר השתנות. הניגוד של אַנִיצַּ'ה (anicca), אחד ממאפייני היסוד של כל התופעות הפיזיות והמנטאליות. התפיסה שיש דברים קבועים היא טעות ואשלייה.

נִירַיַיה (niraya): גיהנום.

נִירוֹדְהַה-סַמָאפַּטִּי (nirodha-samāpatti): חדלון-התפיסה-וההרגשה. מצב תודעה גבוה הנובע מריכוז בו הפעילות המנטאלית מושהת, אליו ניתן להגיע ממצב של 'לא-חוזר' או 'אַרַהַנְט'. מכונה גם סַנְּיָא-וֶדַיִיטַה-נִירוֹדְהַה.

נֶבַה-סַנְּיָא-נָאסַנְּיָא-יַטַנַה (neva saññā nāsaññāyatana): לא תפיסה ולא חוסר-תפיסה. מצב תודעה מדיטטיבי מתקדם של ריכוז אינטנסיבי בו יכולת התפיסה והזיהוי מפסיקות לפעול כמעט לחלוטין.

נֶקְּהַמַּה (nekkhamma): פרישות. ויתור על תענוגות העולם ויציאה אל חיי חסר-בית.

נַנְדַנַה (nandana): משכן עונג. מונח לתיאור עולמות שמיימיים.

נַרַקַה (naraka): בור, גיהנום. כינוי לנִירַיַה (niraya), גיהנום.

נָאגַה (nāga): נָאגַה. (1) יצור בעל כוחות על-אנושיים בדמות נחש. (2) פיל.

נָאגַה-אַפַּלוֹקִיטַה (nāgāpalokita): מבט הפיל. כינוי להפניית המבט של בּוּדְּהוֹת אשר, כמו פילים, מסובבים את כל גופם על מנת להביט אחורנית.

נָאמַה (nāma): מנטאליות, תודעה. הגורם המנטאלי או תופעות מנטאליות.

נָאמַה-קָאיַה (nāma-kāya): הגוף-המנטאלי. המרכיב המנטאלי מהצמד נָאמַה-רוּפַּה (nāma-rūpa) מנטאליות-חומריות, או גוף ותודעה.

נָאמַה-רוּפַּה (nāma-rūpa): מנטאליות-חומריות. (1) הכינוי לתופעות המנטאליות והחומריות הנצפות. (2) כינוי לכל יצור-חי המורכב מגורמים מנטאליים וגורמים חומריים בשם מֶנְטָאלִיוּת-חוֹמְרִיוּת. מתורגם גם כגוף-ותודעה.

סְטוּפַּה (stupa): סְטוּפַּה. מבנה מצבה שנבנה לכבוד אדם חשוב כגון בּוּדְּהַה, אַרַהַנְט או שליט מניע-גלגל. בדרך כלל צורתו כשל חרוט.

סִילַבַּטַה-פַּרָאמָאסַה (sīlabbata-parāmāsa): הקשרות לאמונות ופולחנים. האמונה שיש פרקטיקות אחרות היכולות להוביל לנִיבָּאנַה מלבד הדרך המתומנת.

סִילַה (sīla): מוסר, מוסריות, אתיקה.

סִיקְּהָאפַּדָאנִי (sikkhāpadāni): כללי אימון רוחני (אנגלית: precepts).

סֵקְהָא (sekhā): מתאמן. כינוי למי שהשיג את אחד משלושת שלבי הדרך הראשונים ועדיין עליו להשלים את הדרך ולהגשים התעוררות.

סַבְּיַנְיְגַ'נַה (sabyañjana): עיצור, הברה, מילולית, אופן הביטוי. בהקשר לדְהַמַּה נאמר שהיא נפלאה בלשונה, כלומר, באופן הביטוי המילולי.

סַבּטוֹ (sabbato): מכל כיוון, בכל מובן.

סַגַּה (sagga): גן-עדן. עולם בו החיים מאושרים וארוכים יותר מאלו שבעולם האנושי ובו חיות ישויות שמיימיות מסוגים שונים. אין הכוונה לגן-העדן הנוצרי או היהודי.

סַדְּהָא (saddhā): אמון. בטחון ושכנוע בדרך המבוסס על הבנה נכונה. בכלל זה אמון בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה ובסַנְגְהַה; אמון במורה ובשיטת הלימוד והפרקטיקה וכן ואמון בשחרור. האמון הוא גורם מכריע בכוח ההתמדה והרצון לאזירת כוחות ועשיית מאמצים.

סַדְּהָא-וִימוּטּוֹ (saddhā-vimutto): המשוחרר-באמצעות-אמון. מי שהגשים שחרור באמצעות אמון.

סַדְּהָאנוּסָארִי (saddhānusārī): המסור-באמצעות-אמון. מי שהגשים שחרור בדרך של מסירות לאמון.

סַטִי (sati): קשב. גורם מנטאלי של מודעות לתהליכים הפסיכופיזיים בזמן הווה. הידיעה הבלתי אמצעית של מצב הדברים או התופעות הגופניות והמנטאליות בכל רגע נתון. הידיעה את המצב הנוכחי כפי שהוא.

סַטִיפַּטְּהָאנָא (satipaṭṭhānā): הבחינות לפיתוח קשב. ארבע הבחינות לפיתוח קשב הן ביחס לגוף, להרגשות, למצבי תודעה, ולתגובות מנטאליות. זהו צירוף של סַטִי (sati, קשב) ואוּפַּטְהָאנָא (מילולית: להניח קרוב או לקרב). אוּפַּטְהָאנָא במובן של פיתוח קשב, ביסוס קשב, שמירה על קשב או הנכחת קשב בתודעת המתרגל.

סַלֶּקְהַטָא (sallekhatā): מרוסן.

סַמְפַּגַ'נְּיַה (sampajañña): הבנה מלאה. הבנה של מגוון גורמים הקשורים לפעולה מסויימת. מושג המיוחס באופן ישיר לתרגול הרוחני ומופיע בדרך כלל בצירוף למונח 'קשב'. הדגש במונח 'הבנה מלאה' לעומת 'קשב' הוא על הבנה יסודית ומעמיקה של הארעיות, הסבל וחוסר העצמיות, מתוך התבוננות רציפה. מתורגם גם כהבחנה, ידיעה ברורה, הבנה בהירה, ערנות מלאה, או מודעות צלולה. הפרשנות מבארת את המושג כמייצג ארבעה היבטים: (1) תכלית (סָאטְּהַקַה, sātthaka) – עשייה שימושית ובעלת ערך לדרך הרוחנית; (2) התאמה (סַפָּאיַה, sappāya) – עשייה ההולמת את הנסיבות; (3) תחימה (גוֹצַ'רַה, gocara) – עשייה תוך ריסון החושים; (4) אי-בורות (asammoha, אַסַמוֹהַה) – עשייה ללא בלבול או אשלייה.

סַמַנַה (samaṇa): פַּרוּש.

סַמַתְהַה (samatha): שלווה, ריכוז. כינוי לסוג של תרגול רוחני או מדיטציה להרגעת וריכוז התודעה באמצעות התרכזות באובייקט יחיד. אחד ממטרותיה של המדיטציה הזו כניסה למצבי תודעה בשם גְ'הָאנַה. סוג של תרגול רוחני זה אינו בודהיסטי בלבד ונפוץ גם במסורות רוחניות אחרות.

סַמָּא-נְיַנַה (sammā-ñāṇa): ידיעה נכונה. שלב מהדרך העל-גשמית.

סַמָא-מַנִסַיקָארַה (sammā-manasikāra): הפניית תשומת-לב נכונה. הכוונת התודעה בצורה נכונה.

סַמָאָנַטַּטָא (samānattatā): העדר משוא פנים.

סַמָאדְהִי (samādhi): ריכוז. הגורם המנטאלי של היכולת התודעה להתרכז באובייקט יחיד. השגת סַמָאדְהִי היא הכניסה למצבי תודעה המכונים גְ'הָאנַה.

סַמָאסַמְבּוּדְהַסַּה (sammāsambuddhassa): בּוּדְּהַה ער בשלמות. הכינוי למי שמצא את הדרך להתעוררות, לנִיבָּאנַה, בעצמו וללא עזרת מורה ויש לו את היכולת ללמד אותה לאחרים.

סַמַּפַּדְהָאנָא (sammappadhānā): המאמצים הנכונים. ארבעת המאמצים הנכונים הם מניעת הופעה של מצבים מנטאליים מזיקים שעדיין לא הופיעו, התגברות על מצבים מנטאליים מזיקים שכבר הופיעו, יצירת מצבים מנטאליים מטיבים שעדיין לא הופיעו, ושימור מצבים מנטאליים מטיבים שכבר הופיעו והבאתם לשלמות מלאה של התפתחות.

סַמָּא-אָגִ'יבַה (sammā-ājiva): עיסוק נכון. משמעו שאדם יבחר פרנסה אשר לא מובילה לפגיעה באחרים, שתהיה חוקית ושלווה. ככלל יש לשמור על העקרונות של פעולה נכונה ודיבור נכון.

סַמָּא-דִיטְּהִי (sammā-diṭṭhi): השקפה נכונה. מיוחסת להבנה ברורה של הדברים כפי שהם, הן של התופעות והפיזיות והן של התופעות המנטאליות, ומתבטאת בהבנה וראייה נכוחה של ארבעת אמיתות האציליים.

סַמָּא-וִימוּטִּי (sammā-vimutti): שחרור נכון. שלב מהדרך העל-גשמית.

סַמָּא-וָאיָאמַה (sammā-vāyāma): מאמץ נכון. כולל את 'ארבעת המאמצים הגדולים': העצמת המאמץ והרצון למניעת מצבים מזיקים, לזניחת מצבים מזיקים שכבר נוצרו, ליצירת מצבים מועילים, ולשימור ופיתוח אותם מצבים מועילים שנוצרו.

סַמָּא-וָאצָ'א (sammā-vācā): דיבור נכון. כולל המנעות מדבר שקר והונאה, המנעות מרכילות והשמצות, המנעות מדיבור גס ופוגעני, וכן המנעות מדיבורי סרק טפלים וחסרי תועלת.

סַמָּא-סַטִי (sammā-sati): קשב נכון. מיוחס לראייה נכוחה של הדברים כפי שהם בכל רגע נתון. קשב נכון הוא בעצם פיתוח קשב ביחס לארבעה דברים – גוף, הרגשות, תודעה, ודְהַמּוֹת.

סַמָּא-סַמָאדְהִי (sammā-samādhi): ריכוז נכון. מיוחס לאיסוף התודעה לנקודה אחת, והוא ההיפך מתודעה מפוזרת. על פי הכתבים הבודהיסטים הרמה אליה מיוחס 'ריכוז נכון' היא הגְ'הָאנַה (jhāna) הרביעית בה המאפיין הדומיננטי הוא איזון-מנטאלי.

סַמָּא-קַמַּנְטַה (sammā-kammanta): פעולה נכונה. כוללת ארבעה כללי התנהגות בסיסיים: המנעות מפגיעה והרג יצורים חיים, המנעות מלקחת דבר שלא ניתן במפורש, המנעות מפגיעה באמצעות יחסי-מין, והמנעות משימוש בסמים, אלכוהול ומשכרים.

סַמָּא–סַנְקַפַּה (sammā-sankappa): כוונה נכונה. כוללת כוונות פרישות מהעולם ומהנאות החושים, המנעות מאכזריות ופגיעה ביצורים חיים, וכן כוונות לפעול לטובת כל היצורים החיים מתוך חמלה, ללא כעס או איבה.

סַמָּא (sammā): נכון. כראוי, באופן הראוי, בדרך הנכונה, בשלמות, באופן מושלם, בצורה מושלמת.

סַמּוּטִי-קַטְהָא (sammuti-kathā): שפת דיבור שגרתית.

סַנְֹבַטַּה (saṃvaṭṭa): התרחבות. תקופת התרחבות או התהוות היקום. אחד משתי החלוקות העיקריות של עידן גדול (מַהָאקַפַּה).

סַנְֹקִילֶסַה (saṃkilesa): השחתה. חוסר טוהר.

סַנְּיִינִי (saññinī): תפיסתי. בעל תפיסה, בעל יכולת תפיסה. או הכרתית, עם הכרה, בעל הכרה, בהכרה. או מודע, בעל מודעות. כינוי לאמונה באלמותיות תפיסתית.

סַנְּיָא (saññā): זיהוי, תפיסה או הזכרות (אנגלית: perception, recognition). הבחנה בדבר על פי מאפיניו.

סַנְּיָאנִירוֹדְהַה (saññānirodha): חדלון התפיסה.

סַנְגְהַה (Saṇgha): סַנְגְהַה. מסדר תלמידי הבּוּדְּהַה הכולל את (1) קהילת הנזירים, (2) קהילת הנזירות (3) ואת כל מי שהתעורר מארבעת השלבים (הנכנס-לזרם, החוזר-פעם-אחת, שאינו-חוזר, והאַרַהַנְט).

סַנְגְהַה-וַטְּהוּ (sangaha-vatthū): ארבעת בסיסי הסימפטיה. נדיבות – דָאנַה (dāna), דיבור-נעים – פֶּיַּבַגַּ'ה (peyyavajja), התנהגות מוסרית טובה – אַטְּהַצַ'רִיָא (atthacariyā), והעדר משוא פנים – סַמָאָנַטַּטָא (samānattatā).

סַנְטִי (santi): שלווה, רוגע.

סַנְקְהַטַה (sankhata): מותנה.

סַנְקְהָארַה-דוּקְּהַה (saṅkhāra-dukkha): סבל שמקורו בתופעות המותנות. בסיסו של הסבל הוא בהתהוות המתמדת של חמשת המצרפים, כלומר, בתופעות המנטאליות והפיזיות. ההקשרות לתופעות האלו מובילה לסבל.

סַנְקְהָארַה-קְּהַנְדְהָא (saṅkhāra-kkhandha): מצרף התגובות המנטאליות.

סַנְקְהָארָא (saṅkhārā): תגובות מנטאליות (אנגלית: mental formation). מתורגם גם כתופעות מנטאליות, התניות מנטאליות, תצורות מנטאליות. מקובל להתייחס ל-50 גורמים מסוג זה שרובם מכונים בשפה פשוטה 'רגשות' והם תגובות קרמתיות לפעולות בין אם טובות או רעות.

סַנְקַה (saṅkha): קונכיה.

סַנְקַפַּה (saṅkappa): כוונה. מפורש גם כ-'חשיבה'. החלק השני של הדרך המתומנת הוא 'כוונה נכונה'.

סַנְֹבֵגַה (saṃvega): תחושת דחיפות. דחיפות לפעול להגשמת התעוררות.

סַנְֹיוֹגַ'נַה (saṃyojana): כבילה. מה שכובל אדם או כל יצור חי אחר לסַנְֹסָארַה.

סַנְֹסָארַה (saṃsāra): סַנְֹסָארַה. מעגל הלידות והמיתות (נכתב ונהגה גם כסַמְסָארַה). מילולית: 'נדידה ניצחית'. הכינוי למכלול האינסופי של מחזורי החיים של כל היצורים, הכוללים לידה, הזדקנות ומוות חוזרים ונשנים. מיוחס גם לכל רגע בחיים בו מתבצע תהליך זה של השתנות מתמדת.

סַנְּיָא-וֶדַיִיטַה-נִירוֹדְהַה (saññā-vedayita-nirodha): חדלון התפיסות וההרגשות. מצב תודעה גבוה הנובע מריכוז בו הפעילות המנטאלית מושהת, אליו ניתן להגיע ממצב של 'לא-חוזר' או 'אַרַהַנְט'. מכונה גם נִירוֹדְהַה-סַמָאפַּטִּי.

סַפִּי (sappi): גְהִי, חמאה מזוככת (אנגלית: ghee). חמאה שעברה תהליך זיקוק וזיכוך. נפוצה בעיקר באיזור דרום מזרח אסיה, לבישול ולפולחנים ברהמיניים.

סַפִּי-מַנְדַה (sappimaṇḍa): קרם גְהִי. הטוב שבגְהִי.

סַפַּרִיגַּהַה (sapariggaha): נשוי, בעל. נושא בעול של רעיות. מפורש גם כ-'בעל נכס', 'מכביד', 'מקשה'.

סַפּוּרִיסַה (sappurisa): אדם ראוי.

סַצַּ'ה (sacca): אמת. גם אמינות, כנות.

סַצַּ'דְהִיטְּהָאנַה (saccādhiṭṭhāna): נחישות לאמת. הנחישות להבין את הדברים כפי שהם באמת.

סַקַדָאגָאמִי (Sakadāgāmī): חוזר-פעם-אחת. הכינוי למי שהגשים את הדרגה השניה של ההתעוררות. מי שזנח את שלושת הכבלים, והפחית את החמדנות, הכעס והאשליה. לאחר שישוב פעם נוספת לעולם הזה, ישים קץ לסבל.

סַקַּה (Sakka): סַקַּה. הכינוי לשליט ישויות השלושים-ושלוש בעולם שמיימי השייך לממלכת תשוקות-החושים (kāmā-vacara), הנמצאת מעל לזו של ארבעת המלכים הגדולים ומתחת לממלכתו של בְּרַהְמָא.

סַקָּאיַה דִיטְּהִי (sakkāya diṭṭhi): אמונה בעצמיות. האמונה השגויה בעצמיות בתופעות חומריות או מנטאליות. אמונה בגורם קבוע ומתמשך באדם או בכל יצור חי בדומה לאַטַּה דִיטְּהִי (atta diṭṭhi).

סַרִירַה (sarīra): עצמות. בתקופה מאוחרת יותר פורש כחומר שלא ניתן להרוס אותו הנמצא באפר שריפה של אַרַהַנְטים.

סַרַה (sara): חץ, צליל, קנה סוף. (1) חץ (2) צליל או קול (3) קנה סוף. הקשר בין המילים נובע מכך שחיצים וחלילים נוצרו מקני סוף.

סָאבַקַה (sāvaka): תלמיד. מילולית: 'מאזין', 'שומע', 'מקשיב'. במובן של מי שמקבל הלימוד בשמיעה.

סָאבַקַסַנְגְהַה (sāvakasaṅgha): קהילת התלמידים האציליים. מילולית: 'קהילת השומעים'. מיוחס לנזירים ולתלמידים אציליים.

סָאדְהוּ (sādhu): מוסרי, טוב, מיטיב, ראוי, אמיתי. כתשובה לשאלה: 'כן', 'נכון מאוד', 'כך הדבר'. כקריאת שבח: 'מצויין!' או 'כל הכבוד!'.

סָאטְּהַה (sāttha): שימושית, מועילה, רוח הדברים. רוח הדברים: בהקשר לדְהַמַּה נאמר שהיא נפלאה ברוחה, כלומר, במשמעות אותה היא מבטאת.

סָאמַנֵרַה (sāmaṇera): נזיר מתלמד. מילולית: 'פרוש קטן' במובן של צעיר. אדם שיצא לפרישות לפני זמן קצר. בסַנְגְהַה של הבּוּדְּהַה עד גיל 20 אדם לא יכול להיות נזיר (בְּהִיקְּהוּ) אך יכול להיות נזיר מתלמד – סָאמַנֵרַה או סָאמַנֵרִי (sāmaṇerī) לנקבה. מקובל גם שכל אדם טרם הסמכתו לנזיר חי כנזיר מתלמד במשך תקופה מסויימת של מספר חודשים או שנים על מנת שיתרגל לחיי הפרישות בהדרגה. סָאמַנֵרַה לוקח על עצמו עשרה כללי התנהגות, כשההבדל משמונת כללי ההתנהגות הוא ההמנעות מלקיחת ושימוש בכסף.

סָאנַה (sāṇa): קַנַבִּיס. צמח חד־שנתי הגדל באסיה ששמו המדעי Cannabis sativa. מסיביו מייצרים אריגים וחבלים משובחים ומוצרים נוספים, ומן התפרחות והזרעים – סמים רפואיים, חשיש ומריחואנה.

סָאקַסַנְדַה (sākasaṇḍa): עץ טיק. סוג של עץ חזק המשמש לבנייה.

סָאקְּהַרַפַּבְּהֶדַה (sākkharappabheda): תורת ההגה והאותיות. הבחנה באותיות ופונולוגיה. הבנה בבלשנות היא אחת מהישגיו של ברהמין מלומד.

סָארַמְבְּהַגַ'ם גַ'יָאפֶּקְּהוֹ (sārambhajaṁ jayāpekkho): דיבור מתנצח. להט לנצח המלווה בכעס.

סוֹטָאפַּנַּה (Sotāpanna): נכנס-לזרם. הכינוי למי שהגשים את הדרגה הראשונה של ההתעוררות. מי שזנח שלושה כבלים ואינו נתון עוד לעולמות היגון, מבוסס היטב על הדרך להתעוררות.

סוֹמַנַסַה (somanassa): שמחה, אושר. מצב מנטאלי נעים.

סוֹצֶ'יַּנְצַ'ה (soceyyañca): טוהר.

סוּדְּהַה-וִיפַּסַּנָא-יָאנִיקַה (suddha-vipassanā-yānika): וְיפַּסַנָא יבשה. מסלול תרגול של וְיפַּסַנָא ללא תרגול קודם של ריכוז הכולל השגת גְ'הָאנַה.

סוּדְּהָאבָאסָא (suddhāvāsā): המשכנים הטהורים. העולמות בהם שוהים 'לא-חוזרים' שם הם מגשימים נִיבָּאנַה.

סוּדַּה (sudda): פועל, בעל מלאכה. הכינוי לאדם ממעמד או קַסְטַת הפועלים, העובדים הפשוטים.

סוּטַּה (sutta): שיחה, דרשה. מילולית: 'חוט' או 'מחרוזת'.

סוּטַמַיָא פַּנְּיַה (sutamayā paññā): חוכמה המבוססת על למידה. במובן של 'שמיעה' של דְהַמַּה.

סוּמֵדְהוֹ (sumedho): החכם. היה זה גם שמו של הברהמין אשר יצא לפרישות תחת הבּוּדְּהַה דִיפַּנְקַרַה (Dīpankara), ויועד להפוך לבּוּדְּהַה גוֹטַמַה.

סוּקְהַה (sukha): שמחה עילאית. תחושה נעימה פיזית או מנטאלית. תחושת אושר, נעימות, שביעות-רצון, הרגשת ברכה, התרוממות רוח. תחושה מעודנת של הנאה. מתורגם גם כ-'אושר'. אחד מגורמי הגְ'הָאנוֹת. המשכך לחוסר-שקט וחרטה. מאחר שלתחושה מנטאלית טובה קיים המונח סוֹמַנַסַה (somanassa), יש הטוענים כי במונח סוּקְהַה הכוונה היא לתחושה פיזית בלבד.

סוּקַרַה-מַדַּבַה (sūkara-maddava): חזיר מעודן. סוּקַרַה – חזיר, מַדַּבַה – עדין, רך. שם המאכל שהבּוּדְּהַה אכל בארוחתו האחרונה. השם בעל משמעות מעורפלת, וניתן להבין זאת כחלקים העדינים של החזיר או 'מה שהחזיר נהנה ממנו'.

פְּהַלַה (phala): פרי. בדרך כלל הכוונה היא לתוצאה או לתוצר.

פְּהַלַה-נְיָאנַה (phala-ñāṇa): פרי ידיעת הדרך. מצב על-גשמי המופיע כשלב בהתעוררות.

פְּהַסַה (phassa): מגע. המגע בין בסיס של חוש והמושא שלו.

פִּיטִי (pīti): תחושת התעלות (אנגלית: rapture). תחושת הנאה עילאית הנחוות בגוף למרות שמקורה מנטאלי. אחד מגורמי הגְ'הָאנוֹת. המשכך לעייפות ועצלות. מתורגם גם כ'עונג'. פִּיטִי מתבטא במגוון תופעות פיזיות-מנטליות, שמאופיינות בדרך כלל באנרגטיות ואינטנסיביות רבה. הוא אינו מסווג כהרגשה (וֵדַנָא, vedanā) אלא כחלק מקבוצת התגובות המנטאליות (סַנְקְהָארָא, saṅkhārā).

פִּייַה (piya): מציאת-חן (אנגלית: like). אהוב, מוצא-חן, יקר. כאשר משהו מוצא חן בעיני מישהו.

פִּיסָאצַ'ה (pisāca): שדון.

פֶּיַּבַגַּ'ה (peyyavajja): דיבור-נעים.

פַּבְּהָא (pabhā): אור, זוהר.

פַּבַּגִ'יטַה (pabbajita): פרוש, אדם שיצא לפרישות.

פַּבַּגָּ'א (pabbajjā): יציאה לפרישות. היציאה לחיי פרישות. המעבר מחיי-בית לחיי חסר-בית, פרוש, נזיר.

פַּדְהָאנַה (padhāna): מאמץ גדול. עשיית מאמצים גדולים.

פַּדַקוֹ (padako): שינון בעל-פה. שינון החיבורים הקדושים לברהמינים מילה במילה, אחד מידיעותיו של ברהמין מלומד.

פַּדוּמַה (paduma): לוטוס. זן מסויים של לוטוס, בדרך כלל מיוחס ללוטוס אדום. 7 סוגי הלוטוסים המוזכרים בכתבים הם: nīla ,uppala, ratta ,paduma, seta kumuda, kalla ,hāra.

פַּהָאנַה (pahāna): זניחה. גם הסרה, ויתור, נטישה.

פַּטְהַבִי (paṭhavī): יסוד האדמה.

פַּטִי-פַּסַּדְּהִי (paṭi-passaddhi): הדממה סופית. כינוי להתעוררות, נִיבָּאנַה.

פַּטִיגְהַה (paṭigha): כעס או דחייה.

פַּטִיסַנְדְהִי (paṭisandhi): הכרה מקשרת. הכרה המופיעה בעת ההתעברות אשר תלויה בזו הקודמת.

פַּטִיסַנְקְהָאנַה (paṭisaṅkhāna): הבחנה. עיבוד, שיקול דעת, קשב, תשומת-לב.

פַּטִיסַרַנַם (paṭisaraṇaṁ): מִבְטָח. הדבר בו אדם שם את מבטחו, את אמונתו, וסומך עליו. בדומה לשלושת המִבְטָחִים: בּוּדְּהַה, דְהַמַּה וסַנְגְהַה.

פַּטִיפַּדָא (paṭipadā): אופן התקדמות. האמצעי, השיטה, הדרך, הנתיב, אופן הפעולה, הפרקטיקה, התרגול או האימון בדרך הרוחנית.

פַּטִיפַּנַּה (paṭipanna): דרך התרגול. דרך, שיטת תרגול, שיטת אימון. מילולית: ללכת בעקבות, ללכת לאורך דרך.

פַּטִיצַ'ה-סַמוּפָּאדַה (paticca-samuppāda): התהוות מותנית. חלק מרכזי בלימוד הבודהיסטי המציג את ההקשרים והתלות בין תופעות קיומיות פיזיות ומנטאליות, או תהליך התהוות מתוך תנאים. ההבנה של העניין נולדת מתובנה מעמיקה לתוך טבע הדברים.

פַּטִיקּוּלַה (paṭikkūla): דוחה. גועל, דבר מתועב, מעורר סלידה, לא נעים.

פַּלַּנְקֵנַה (pallankena): סיקול רגליים. תנוחה של רגליים צלובות – לוטוס ונגזרותיה.

פַּלַּנְקַה (pallanka): מושב. רהיט או כרית עליה יושבים. הכורסא עליה יושבים בסיקול רגליים.

פַּמָאדַה (pamāda): פִּזּוּר-דעת. ערפול חושים, טשטוש חושים, חוסר זהירות, חוסר ערנות, חוסר תשומת-לב.

פַּנְּיָא-וִימוּטִּי (paññā-vimutti): שחרור באמצעות חוכמה. שחרור באמצעות חוכמה או תובנה. שחרור מהתחלואים המנטאליים. שחרור סופי מהתשוקות כשל בּוּדְּהַה או אַרַהַנְט.

פַּנְּיָא-וִימוּטּוֹ (paññā-vimutto): המשוחרר-באמצעות-חוכמה. מי שהגשים שחרור באמצעות תובנה בלבד מבלי להשיג גְ'הָאנוֹת קודם לכן.

פַּנְדִיטַה-וֶדֶנִייַה (paṇḍita-vedanīya): שעל החכם לחוות בעצמו. אחד המאפיינים של הדְהַמַּה. מילולית וֶדֶנִייַה זה "ניתנת להרגשה", במובן של חוויה, כלומר, החכם יכול לחוות אותה. או ניתנת למימוש על ידי החכם.

פַּנְדַרִיקַה (paṇḍara): לבן.

פַּנְּיַה (pañña): חוכמה. חוכמה מתוך תובנה והבנה ישירה של המציאות. להבדיל מידיעות שכלתניות, ידע תיאורטי או מידע. החוכמה הזו כוללת הבנה של הסבל, הבנה של ההשתנות המתמדת והבנה של חוסר-העצמיות הטבועים בכל דבר. החוכמה היא תוצר של ידיעות תבוניות הנרכשות בהדרגה תוך כדי תרגול התבוננות בתהליכים הפסיכו-פיזיים. קיימים שש עשרה ידיעות תבוניות כאשר הראשונה היא ההבחנה בין המנטאלי לפיזי, השניה היא הבנה של חוקי הגורם והתוצאה, השלישית היא ההבנה של שלושת מאפייני התופעות, והרביעית היא הידיעה של ההופעה וההעלמות של כל התופעות הפיזיות והמנטאליות.

פַּנְצַ'-אוּפָּאדָאנַה-קְּהַנְדְהָא (pañc’upādāna-kkhandhā): חמשת מצרפי ההקשרות. אלו חמשת ההיבטים בהם הבּוּדְּהַה סיכם את כל התופעות הפיזיו-מנטאליות של יצור חי, אשר נראים לאדם הבור כעצמי שלו, האישיות שלו או האגו שלו. מתורגם גם כ'חמשת מרכיבי האחיזה', או 'חמשת מצרפי ההיאחזות'.

פַּנִיטַה (paṇīta): נשגב, גבוה. נעלה, מעולה, מצויין.

פַּנְּיָא-צַ'קְּהוּ (paññā-cakkhu): עין החוכמה. הכינוי לחוכמה של האציליים.

פַּסָאדָא (pasādā): צלילות מנטאלית. גם בהירות, שמחה, אמונה.

פַּסַּדְּהִי (passaddhi): שלווה.

פַּפַּנְצַ'ה (papañca): הִתְּרַבּוּת (אנגלית: conceptual proliferation). הנטייה לריבוי בתחום החשיבה המושגית. התרבות אינטנסיבית של גורמים מנטאליים מושגיים ומחשבות. ריבוי הַמְשַגַה של המציאות, בעיקר בנטייה שלילית של הַמְשַגַה אשלייתית של מה שיש.

פַּצֶּ'קַה-בּוּדְּהַה (pacceka-buddha): בּוּדְּהַה שקט. בּוּדְּהַה שהתעורר בזכות עצמו אך למרות התעוררותו אין לו את היכולת ללמד ולהפיץ את התורה.

פַּצַּ'טַּה (paccatta): באופן אישי. בעצמו, לבדו, בכוחות עצמו.

פַּצַּ'יַה (paccaya): תנאי. גם תמיכה, יסוד, צורך.

פַּרִיֶסַנָא (pariyesanā): חיפוש.

פַּרִיבָּאגַ'קַה (paribbājaka): נווד רוחני.

פַּרִיגַהַה (pariggaha): לקיחת בעלות. או תפיסת בעלות.

פַּרִילָאהַה (pariḷāha): דיבוק. אובססיה, טִירָדוֹן.

פַּרִינִיבָּאנַה (parinibbāṇa): נִיבָּאנַה סופית. המוות האחרון והסופי ללא לידה נוספת של יצור אשר חווה התעוררות והכניסה אל אלמנט הנִיבָּאנַה ללא שארית.

פַּרִיסָא (parisā): קבוצה, קהילה. קבוצות אנשים או ישויות. מדובר כאן בחלוקות שונות של מעמדות חברתיות, סוגי יצורים, בני אדם וישויות, קבוצות תלמידי הבּוּדְּהַה ועוד.

פַּרַמַטְּהַה קַטְהַא (paramattha-kathā): שפה במונחים של אמת מוחלטת.

פָּאטִיהָארִייַה (pāṭihāriya): פלא, נס. תופעה יוצאת דופן במיוחד.

פָּאטִימוֹקְּהַה (Pātimokkha): קוד התנהגות הנזירים. קוד כללי ההתנהגות של הנזירים כפי שחיבר אותו הבּוּדְּהַה לאורך שנות הקמת מסדר הסַנְגְהַה של הנזירים והנזירות. הפָּאטִימוֹקְּהָא כולל 227 כללים לנזירים ו-311 כללים לנזירות ונכלל בקאנון הבודהיסטי של התְהֵרַוָאדַה תחת קובץ הוִינָאיַה בחלק הסוּטַּוִיבְּהַנְגַה (suttavibhanga).

פָּאלִי (Pāli): פָּאלִית. שפת הכתבים הבודהיסטים המוקדמים.

פָּאפִּימַנְט (pāpimant): רָשָע. כינוי למָארַה. מתורגם גם 'המרושע'.

פָּאפַּה (pāpa): רע, רֶשַׁע, נזק. במובן ניטרלי גם 'פשע'. פגיעה, מעשה לא טוב, מעשה לא נכון, מעשה מזיק. ההיפך מחסד (פּוּנְּיַה), פעולה קַרְמַתית רעה ומזיקה המובילה ליעדים נחותים.

פָּארַמִי (pāramī): שלמויות. הגעה לשלמות בהיבטים שונים של התנהגות מוסרית בדרך להתעוררות. האיכויות הנצברות מפעילות מוסרית על פני טווח עצום של חיים ולידות מחדש. היטהרות רוחנית מתבטאת בכל חיים בשלמויות המתעצמות או דועכות על פי פועלו של אדם.

פּוּגַּלַה (puggala): אינדבדואל. יצור חי אחד.

פּוּגַּלַה-פַּנְּיַטִּי (puggala-paññatti): טיפוסי אנשים. ההבחנה בין אינדיבידואלים שונים. החלוקה של אנשים לטיפוסים שונים.

פּוּטְהוּגַּ'נַה (puthujjana): אדם ארצי. אדם מן השורה. הכינוי לכל יצור חי שעדיין לא השתחרר משלושת הכבלים.

פּוּנְּיַה (puñña): חסד, סגולה, זכות (אנגלית: merit). מעשים טובים, פעולה קרמתית טובה המובילה ליעדים מועדפים. קיימים שלושה סוגים של חסדים: דָאנַה (dāna) – נתינה ונדיבות, סִילַה (sīla) – התנהגות מוסרית, בְּהָאבַנָא (bhāvanā) – תרגול רוחני, תרגול מדיטציה.

פּוּנַבְּהַבַה (punabbhava): לידה מחדש. היווצרות מחדש. התהליך של מעבר מחיים לחיים.

פּוּרוֹהִיטַה (purohita): כהן דת, רב-השרים. ראש הברהמינים של המלך הפועל בו בזמן כמעין ראש ממשלה. גם כהן דת מקומי המתפקד כיועץ דת או יועץ רוחני.

פּנְּיָא-וִימוּטִּי (paññāvimutti): שחרור באמצעות חוכמה. שחרור סופי מהתשוקות כשל בּוּדְּהַה או אַרַהַנְט.

צְ'הַנְדַה-רָאגַה (chanda-rāga): משאלת-תשוקה.

צְ'הַנְדָאגַטִי (chandāgati): דחף. פעולה הנעשית מתוך דחף (אימפולסיביות).

צְהַ'נְדַה (chanda): משאלה. משאלת לב, הבעת משאלה או בקשה, יחול, רצון, תשוקה או דחף.

צִ'יטַּה (citta): תודעה (אנגלית: mind). האלמנט המנטאלי. מתורגם גם כ'לב', 'נפש' או 'רוח'.

צִ'ינְטָאמַיָא פַּנְּיַה (cintāmayā paññā): חוכמה המבוססת על שכל. על בסיס שכלי, רציונל, אינטלקט, לוגי.

צֶ'טוֹ-וִימוּטִּי (ceto-vimutti): שחרור התודעה. הכינוי לשחרור הזמני באמצעות ריכוז גבוה המטהר את התודעה. מכונה גם 'שחרור הלב'.

צַ'נְקַמַה (cankama): הליכת מדיטציה, מדיטציה בהליכה. תרגול התבוננות באובייקט המדיטציה תוך כדי הליכה.

צַ'נְקַמַטִי (caṅkamati): לצעוד הלוך ושוב. בדרך כלל מיוחס לתרגול מדיטציה בהליכה.

צַ'קְּהוּ (cakkhu): עין, ראייה.

צַ'קַּבַטִּי (cakkavatti): שליט מניע-גלגל. כינוי לשליט עולמי שכבש את ארבע קצוות תבל ומנהיג שלטון צדק.

צַ'קַּה (cakka): גלגל.

צַ'קַּרַטַנַה (cakkaratana): הגלגל הפלאי. אחד האוצרות של שליט מניע-גלגל. מילולית: צַ'קַּה – גלגל, רַטַנַה – אוצר או אבן חן.

צָ'אגַה (cāga): פרישות.

קְהִינָאסַבַה (khīṇāsava): מי-שנגעיו-הוכחדו. כינוי לאַרַהַנְט, משוחרר.

קְהִיפָּאבְּהִינְייָה (khippābhiññā): הבנה מהירה. אחד מאופני ההתקדמות בדרך הרוחנית.

קְהַטִּיַיה (khattiya): בני-לוחמים. שם מעמד בני-הלוחמים והשליטים של הודו.

קְהַנְדְהַה (khandha): מצרף. אוסף, קבוצה. מונח המיוחס בדרך כלל לחמשת המצרפים: חומר/גוף, הרגשה, זיהוי, תגובות מנטאליות, הכרה.

קְהַנְטִי (khanti): סובלנות, סלחנות והתמדה. אחד מעשר התכונות האציליות של בּוֹדְהִיסַטַּה.

קְהַנִיקַה-סַמָאדְהִי (khaṇika-samādhi): ריכוז רגעי. ריכוז המתרחש במסגרת תרגול מדיטצית וְיפַּסַנָא ומתפתח מתוך התבוננות מתמדת בתהליכים החומריים-מנטאליים. כאשר ריכוז זה מגיע לבגרות הוא שווה בעוצמתו ל'ריכוז מקורב'.

קִילֵסַה (kilesa): מזהמים (אנגלית: defilements). זיהומים מנטאליים.

קִינְצַ'נָא (kiñcanā): מכשילים. מילולית: 'דברים', אך מבואר על ידי הפרשנים כ-'מכשולים', או 'הקשרויות ארציות'.

קֶטוּבְּהַה (keṭubha): פולחן. ידיעת הפולחנים היא אחת מהישגיו של ברהמין מלומד.

קַטִּיקַה (Kattika): קַטִּיקַה. החודש הרביעי בלוח השנה ההודי בתקופת הבּוּדְּהַה, אשר חל מאמצע אוקטובר עד אמצע נובמבר.

קַלְיָאנַה (kalyāṇa): נפלא, טוב. יפה, מקסים, עוזר, מועיל, טוב מוסרית.

קַלְיָאנַה-מִיטַּה (kalyāṇamitta): חבר לדרך הרוחנית. חבר טוב, עמית לדרך הרוחנית. אדם התומך ומועיל להתפתחות הרוחנית של אחר.

קַמַרָאגַה (kamarāga): השתוקקות להנאות חושים.

קַמַּה (kamma): פעולה. סנסקריט: קַרְמַּה. פעולה מכוונת או פעולה רצונית.

קַנְהַה (kaṇha): השחור, כינוי למָארַה.

קַנְקְהָא (kaṅkhā): היסוס. מתורגם גם כלבטים, ספקות או חוסר ודאות.

קַנִּיקָארַה (Kanikāra): קַנִּיקָארַה, שם פרח צהוב. פרח העץ 'פטרוספרמון אדר', עץ זקוף בעל עלווה נאה במיוחד. משתמשים בפרח זה כמטאפורה לצבע הצהוב ולבהירות.

קַסִינַה (kasiṇa): קַסִינַה, סימן. אמצעי עזר המשמש כאובייקט במדיטציית ריכוז. מדובר במגוון אמצעים שונים ביניהם דיסקים צבעוניים, מים, אדמה, אור ואחרים.

קַפִּיסִיסַם (kapisīsaṁ): פתח הכניסה. מילולית: 'ראש קוף'. משקוף עליון של פתח הדלת.

קַפַּה (kappa): עידן. תקופת קיום של התפרשות והתכוווצות היקום.

קַרֵרִי (kareri): עץ מוּשְׁק. עץ ורד-מוּשְׁק (אנגלית: musk) ממנו מפיקים חומר המשמש לתעשיית הבשמים.

קַרַבִיקַה (karavīka): ציפור קוקיה הודית. מאופיינת בקול ברור ומלודי. נאמר שמי שקולו כשל הקַרַבִיקַה, קולו הוא כשל בְּרַהְמָא.

קַרוּנָא (karuṇā): חמלה. הבנת סבל הזולת של כל יצור חי. אחד מארבעת המשכנים הנשגבים (בְּרַהְמַה-וִיהָארַה).

קָאיַגָטַאסָטִי (kāyagatāsati): קשב לגוף. מדיטציית וִיפַּסַּנָא בגוף. פיתוח קשב ביחס לגוף בהיבטים של חומריות והופעת ארבעת האלמנטים.

קָאיַה-סַקְּהִי (kāya-sakkhī): עֵד-הגוף. מי שהגשים שחרור באמצעות הגוף.

קָאמַה (kāma): חושי. המקושר לחושים.

קָאמַה-צְ'הַנְדַה (kāma-chanda): תאווה חושית.

קָאמַלוֹקַה (kāmaloka): עולם-החושים.

קוֹמוּדִי (Komudī): קוֹמוּדִי. יום הירח המלא בחודש הרביעי הנקרא קַטִּיקַה (Kattika) אשר הוא חל מאמצע אוקטובר עד אמצע נובמבר. נקרא על שם חבצלת המים (קוּמוּדַה, kumuda) הפורחת בזמן הזה בשנה.

קוּהַקָה (kuhaka): הונאה. רמאות, הטעיה, תככים ומזימות.

קוּסַלַה (kusala): מֵיטִיב. מושג בעל מגוון פירושים: מיטיב, נבון, טוב, נכון, מועיל, מוסרי, מיומן, מומחה. פעולה שיוצרת תוצאה קרמתית חיובית.

רִישִי (rishi): חוזים. הכינוי של עשרת מחברי מנטרות הווֶדוֹת: אַטְהַקַה, ווָאמַקָה, ווָאמַדֵוָוה, ווֵסָאמִיטָה, יַמַטַגִי, אַנְגִירַסָה, בְּהָארַדְוָואגַ'ה, ווָאסֵטְהָא, קַסַּפַּה וְבְּהַגוּ.

רַטַנַה (ratana): אוצר, אבן-חן, פלא. כמו בטִירַטַנַה, שלושת האוצרות, או באוצרותיו של שליט מניע גלגל.

רָאגַה (rāga): תאווה. תאוות חושים, תאווה מינית.

רָאסִי (rāsī): צבירות.

רוּפַּה (rūpa): חומריות, חומר, צורה, גוף. (1) חומריות: כל האלמנטים הפיזיים המרכיבים אדם, תופעות חומריות. (2) חומר: ארבעת היסודות הגדולים והאלמנטים החומריים התלויים בהם. (3) צורה של עצם או גוף במרחב הפיזי. (4) גוף של יצור חי.

רוּפַּה-לוֹקַה (rūpa-loka): עולם-החומר.

רוּפַּה-קָאיַה (rūpa-kāya): הגוף-החומרי. זהו המרכיב החומרי מהצמד נָאמַה-רוּפַּה (nāma-rūpa) מנטאליות-חומריות, או גוף ותודעה.

תְהֵרַוָאדַה (Theravāda): תְהֵרַוָאדַה. המסורת הבודהיסטית העתיקה ביותר ששרדה מזמנו של הבּוּדְּהַה. מילולית: 'תורת הבכירים' או 'תורת הזקנים'.

תַמָא (tamā): מחשיכים. מאפילים, מעוורים, גורמים לבורות.