30
השיחה הקצרה על
משל ליבת-העץ

Cūḷasāropama Sutta
צ'וּלַסָארוֹפַּמַה סוּטַּה

  1. כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בסָאבַטְּהִי בחורשתו של גֵ'טַה, בפארק של אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה.
  2. אז הבְּרַהְמִין פִּינְגַלַקוֹצְּ'הַה הגיע אל המכובד והחליף עמו ברכות נימוסין. לאחר שהסתיימה שיחת הנימוסין הנעימה, הוא התיישב במקום ראוי ואמר למכובד:
  3. "אדון גוֹטַמַה, יש את הפרושים והברהמינים הללו, שכל אחד מהם הוא ראש קהילה, ראש קבוצה, מורה של קבוצה, ידועים ומפורסמים כמייסדי מסדר דתי הנחשבים על ידי רבים כקדושים – והם: פּוּרַנַה קַסַּפַּה, מַקְּהַלִי גוֹסָאלַה, אַגִ'יטַה קֶסַקַמְבַּלִי, פַּקוּדְהַה קַצָּ'איַנַה, סֶנְגַ'יַה בֶּלַטְּהִיפּוּטַּה, ונִיגַנְטְהַה נָאטַפּוּטַּה.1 האם לכולם יש ידיעה ישירה כפי שהם טוענים, או שלחלק מהם יש ידיעה ישירה ולחלק לא?"
    "די, בְּרַהְמִין! הנח לזה! 'האם לכולם יש ידיעה ישירה כפי שהם טוענים, או שלחלק מהם יש ידיעה ישירה ולחלק לא?'2 אני אלמד אותך את הדְהַמַּה, בְּרַהְמִין. הקשב היטב ושים לב למה שאומר."
    "כן, אדוני", השיב הבְּרַהְמִין פִּינְגַלַקוֹצְּ'הַה, והמכובד דיבר:

  4. "בְּרַהְמִין, נניח ואדם היה זקוק לליבת-עץ, היה מחפש ליבת-עץ, משוטט ותר אחר ליבת-עץ, ואז היה מגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ. לאחר שפסח על ליבת-העץ שלו, על שכבת העֵצָה החיצונית, על הגזע הפנימי, ועל הגזע החיצוני, היה חותך את הענפים הדקים והעלים ולוקח אותם בחושבו שהם ליבת-העץ. אז אדם בעל ראייה טובה, בראותו את אותו אדם, היה אומר: 'האדם הטוב הזה אינו מכיר את ליבת-העץ, את שכבת העֵצָה החיצונית, את הגזע הפנימי, את הגזע החיצוני, או את הענפים הדקים והעלים. כך, בעודו זקוק לליבת-עץ, בעודו מחפש ליבת-עץ, בעודו משוטט ותר אחר ליבת-עץ, הוא הגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ ולאחר שפסח על ליבת-העץ שלו, על שכבת העֵצָה החיצונית, על הגזע הפנימי, ועל הגזע החיצוני, והוא חתך את הענפים הדקים והעלים ולקח אותם בחושבו שהם ליבת-העץ. לא משנה מה הייתה כוונתו של האדם הטוב הזה לעשות בליבת-עץ, דבר זה לא ישרת את תכליתו.'
  5. ברהמין, נניח ואדם היה זקוק לליבת-עץ, היה מחפש ליבת-עץ, משוטט ותר אחר ליבת-עץ, ואז היה מגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ. לאחר שפסח על ליבת-העץ שלו, על שכבת העֵצָה החיצונית, על הגזע הפנימי, והיה חותך את הגזע החיצוני ולוקח אותו בחושבו שהוא ליבת-העץ. אז אדם בעל ראייה טובה, בראותו את אותו אדם, היה אומר: 'האדם הטוב הזה אינו מכיר את ליבת-העץ… או את הענפים הדקים והעלים. כך, בעודו זקוק לליבת-עץ… הוא חתך את הגזע החיצוני ולקח אותו בחושבו שהוא ליבת-העץ. לא משנה מה הייתה כוונתו של האדם הטוב הזה לעשות בליבת-עץ, דבר זה לא ישרת את תכליתו.'
  6. ברהמין, נניח ואדם היה זקוק לליבת-עץ, היה מחפש ליבת-עץ, משוטט ותר אחר ליבת-עץ, ואז היה מגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ. לאחר שפסח על ליבת-העץ שלו, על שכבת העֵצָה החיצונית, והיה חותך את הגזע הפנימי ולוקח אותו בחושבו שהוא ליבת-העץ. אז אדם בעל ראייה טובה, בראותו את אותו אדם, היה אומר: 'האדם הטוב הזה אינו מכיר את ליבת-העץ… או את הענפים הדקים והעלים. כך, בעודו זקוק לליבת-עץ… הוא חתך את הגזע הפנימי ולקח אותו בחושבו שהוא ליבת-העץ. לא משנה מה הייתה כוונתו של האדם הטוב הזה לעשות בליבת-עץ, דבר זה לא ישרת את תכליתו.'
  7. ברהמין, נניח ואדם היה זקוק לליבת-עץ, היה מחפש ליבת-עץ, משוטט ותר אחר ליבת-עץ, ואז היה מגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ. לאחר שפסח על ליבת-העץ שלו, היה חותך את שכבת העֵצָה החיצונית ולוקח אותה בחושבו שהיא ליבת-העץ. אז אדם בעל ראייה טובה, בראותו את אותו אדם, היה אומר: 'האדם הטוב הזה אינו מכיר את ליבת-העץ… או את הענפים הדקים והעלים. כך, בעודו זקוק לליבת-עץ… הוא חתך את שכבת העֵצָה החיצונית ולקח אותה בחושבו שהיא ליבת-העץ. לא משנה מה הייתה כוונתו של האדם הטוב הזה לעשות בליבת-עץ, דבר זה לא ישרת את תכליתו.'
  8. ברהמין, נניח ואדם היה זקוק לליבת-עץ, היה מחפש ליבת-עץ, משוטט ותר אחר ליבת-עץ, ואז היה מגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ. לאחר שחתך רק את ליבת-העץ שלו, הוא היה לוקח אותה איתו ביודעו שזוהי ליבת-העץ. אז אדם בעל ראייה טובה, בראותו את אותו אדם, היה אומר: 'האדם הטוב הזה מכיר את ליבת-העץ, את שכבת העֵצָה החיצונית, את הגזע הפנימי, את הגזע החיצוני, ואת הענפים הדקים והעלים. כך, בעודו זקוק לליבת-עץ, בעודו מחפש ליבת-עץ, בעודו משוטט ותר אחר ליבת-עץ, הוא הגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ ולאחר שחתך רק את ליבת-העץ שלו, הוא לקח אותה ביודעו שהיא ליבת-העץ. לא משנה מה הייתה כוונתו של האדם הטוב הזה לעשות בליבת-עץ, דבר זה ישרת את תכליתו.'
  9. ברהמין, הנה בן-שבט כלשהו יוצא לפרישות מתוך אמון מחיי-בית אל חיי חסר-בית, כשהוא שוקל: 'אני קורבן של לידה, הזדקנות, ומוות, של צער, קינה, כאב, יגון, וייאוש. אני קורבן של סבל, טרף של סבל. לבטח ניתן למצוא קץ לכל מסת הסבל הזאת.' כאשר הוא כך יוצא לפרישות, הוא רוכש זכויות, כבוד והוקרה. הוא מרוצה מהזכויות, הכבוד וההוקרה הללו, ומטרתו מתמלאת. בהסתמך על כך הוא משבח את עצמו ומזלזל באחרים כך: 'אני מי שמקבל זכויות, כבוד והוקרה, אך הנזירים האחרים האלה אינם ידועים, והינם חסרי חשיבות.' וכך הוא לא עושה כל מאמץ לפעול, הוא לא עושה כל מאמץ להגשים את המצבים הללו הגבוהים והנעלים יותר מזכויות, כבוד והוקרה. הוא הופך שיכור מהזכויות, הכבוד וההוקרה הללו, מפתח פזיזות, נופל לפזיזות, ובהיותו פזיז, הוא חי בסבל. הוא נרתע ונרפה.3 אני אומר שהאיש הזה הוא כמו אדם שזקוק לליבת-עץ, והיה מגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ. לאחר שפסח על ליבת-העץ שלו, על שכבת העֵצָה החיצונית, על הגזע הפנימי, ועל הגזע החיצוני, והיה חותך את הענפים הדקים והעלים ולוקח אותם בחושבו שהם ליבת-העץ. וכך, לא משנה מה הייתה כוונתו של האדם הטוב הזה לעשות בליבת-עץ, דבר זה לא ישרת את תכליתו.'
  10. ברהמין, הנה בן-שבט כלשהו יוצא לפרישות מתוך אמון מחיי-בית אל חיי חסר-בית, כשהוא שוקל: 'אני קורבן של לידה, הזדקנות, ומוות, של צער, קינה, כאב, יגון, וייאוש. אני קורבן של סבל, טרף של סבל. לבטח ניתן למצוא קץ לכל מסת הסבל הזאת.' כאשר הוא כך יוצא לפרישות, הוא רוכש זכויות, כבוד והוקרה. הוא אינו מרוצה מהזכויות, הכבוד וההוקרה הללו, ומטרתו אינה מתמלאת. בהסתמך על כך הוא אינו משבח את עצמו ואינו מזלזל באחרים. הוא אוזר רצון לפעול ועושה מאמץ להגשים את המצבים האחרים הללו הגבוהים והנעלים יותר מזכויות, כבוד והוקרה. הוא אינו נרתע ונרפה. הוא משיג את הגשמת המוסריות. הוא מרוצה מהישג המוסריות הזה ומטרתו מתמלאת. בהסתמך על כך הוא משבח את עצמו ומזלזל באחרים כך: 'אני מוסרי, בעל אופי טוב, אך הנזירים האחרים האלה אינם מוסריים, בעלי אופי רע.' וכך הוא אינו עושה כל מאמץ לפעול, הוא אינו עושה כל מאמץ להגשים את המצבים הללו הגבוהים והנעלים יותר ממוסריות. הוא נרתע ונרפה. אני אומר שהאיש הזה הוא כמו אדם שזקוק לליבת-עץ, ואז היה מגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ. לאחר שפסח על ליבת-העץ שלו, על שכבת העֵצָה החיצונית, על הגזע הפנימי, היה חותך את הגזע החיצוני שלו ולוקח אותו בחושבו שהוא ליבת-העץ. וכך, לא משנה מה הייתה כוונתו של האדם הטוב הזה לעשות בליבת-עץ, דבר זה לא ישרת את תכליתו.'
  11. ברהמין, הנה בן-שבט כלשהו יוצא לפרישות מתוך אמון מחיי-בית אל חיי חסר-בית, כשהוא שוקל: 'אני קורבן של לידה, הזדקנות, ומוות, של צער, קינה, כאב, יגון, וייאוש. אני קורבן של סבל, טרף של סבל. לבטח ניתן למצוא קץ לכל מסת הסבל הזאת.' כאשר הוא כך יוצא לפרישות, הוא רוכש זכויות, כבוד והוקרה. הוא אינו מרוצה מהזכויות, הכבוד וההוקרה הללו, ומטרתו אינה מתמלאת. הוא משיג את הגשמת המוסריות. הוא מרוצה מהישג המוסריות הזה אך מטרתו אינה מתמלאת. בהסתמך על כך הוא לא משבח את עצמו ולא מזלזל באחרים. הוא אוזר רצון לפעול ועושה מאמץ להגשים את המצבים הללו הגבוהים והנעלים יותר מהגשמת מוסריות. הוא אינו נרתע ונרפה. הוא משיג את הגשמת הריכוז. הוא מרוצה מהישג הגשמת הריכוז ומטרתו מתמלאת. בהסתמך על כך הוא משבח את עצמו ומזלזל באחרים כך: 'אני בעל ריכוז, תודעתי מאוחדת, אך הנזירים האחרים הללו חסרי ריכוז, ותודעתם מפוזרת.' וכך הוא אינו עושה כל מאמץ לפעול, הוא אינו עושה כל מאמץ להגשים את המצבים הללו הגבוהים והנעלים יותר מהגשמת הריכוז. הוא נרתע ונרפה. אני אומר שהאיש הזה הוא כמו אדם שזקוק לליבת-עץ, ואז היה מגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ. לאחר שפסח על ליבת-העץ שלו, על שכבת העֵצָה החיצונית, היה חותך את הגזע הפנימי שלו ולוקח אותו בחושבו שהוא ליבת-העץ. וכך, לא משנה מה הייתה כוונתו של האדם הטוב הזה לעשות בליבת-עץ, דבר זה לא ישרת את תכליתו.'
  12. ברהמין, הנה בן-שבט כלשהו יוצא לפרישות מתוך אמון מחיי-בית אל חיי חסר-בית, כשהוא שוקל: 'אני קורבן של לידה, הזדקנות, ומוות, של צער, קינה, כאב, יגון, וייאוש. אני קורבן של סבל, טרף של סבל. לבטח ניתן למצוא קץ לכל מסת הסבל הזאת.' כאשר הוא כך יוצא לפרישות, הוא רוכש זכויות, כבוד והוקרה. הוא אינו מרוצה מהזכויות, הכבוד וההוקרה הללו, ומטרתו אינה מתמלאת. הוא משיג את הגשמת המוסריות. הוא מרוצה מהישג המוסריות הזה אך מטרתו אינה מתמלאת. בהסתמך על כך הוא לא משבח את עצמו ולא מזלזל באחרים. הוא אוזר רצון לפעול ועושה מאמץ להגשים את המצבים הללו הגבוהים והנעלים יותר מהגשמת מוסריות. הוא אינו נרתע ונרפה. הוא משיג את הגשמת הריכוז. הוא מרוצה מהישג הגשמת הריכוז ומטרתו מתמלאת. בהסתמך על כך הוא לא משבח את עצמו ולא מזלזל באחרים. הוא אוזר רצון לפעול ועושה מאמץ להגשים את המצבים הללו הגבוהים והנעלים יותר מהגשמת הריכוז. הוא אינו נרתע ונרפה. הוא משיג ידיעה וראייה. הוא מרוצה מהידיעה והראייה הללו ומטרתו מתמלאת. בהסתמך על כך הוא משבח את עצמו ומזלזל באחרים כך: 'אני חי בידיעה וראייה, אך הנזירים האחרים הללו חיים ללא ידיעה וללא ראייה.' וכך הוא אינו עושה כל מאמץ לפעול, הוא אינו עושה כל מאמץ להגשים את המצבים הללו הגבוהים והנעלים יותר מידיעה וראייה. הוא נרתע ונרפה. אני אומר שהאיש הזה הוא כמו אדם שזקוק לליבת-עץ, ואז היה מגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ. לאחר שפסח על ליבת-העץ שלו, היה חותך את שכבת העֵצָה החיצונית, שלו ולוקח אותה בחושבו שהיא ליבת-העץ. וכך, לא משנה מה הייתה כוונתו של האדם הטוב הזה לעשות בליבת-עץ, דבר זה לא ישרת את תכליתו.'
  13. ברהמין, הנה בן-שבט כלשהו יוצא לפרישות מתוך אמון מחיי-בית אל חיי חסר-בית, כשהוא שוקל: 'אני קורבן של לידה, הזדקנות, ומוות, של צער, קינה, כאב, יגון, וייאוש. אני קורבן של סבל, טרף של סבל. לבטח ניתן למצוא קץ לכל מסת הסבל הזאת.' כאשר הוא כך יוצא לפרישות, הוא רוכש זכויות, כבוד והוקרה. הוא אינו מרוצה מהזכויות, הכבוד וההוקרה הללו, ומטרתו אינה מתמלאת. הוא משיג את הגשמת המוסריות. הוא מרוצה מהישג המוסריות הזה אך מטרתו אינה מתמלאת. בהסתמך על כך הוא לא משבח את עצמו ולא מזלזל באחרים. הוא אוזר רצון לפעול ועושה מאמץ להגשים את המצבים הללו הגבוהים והנעלים יותר מהגשמת מוסריות. הוא אינו נרתע ונרפה. הוא משיג את הגשמת הריכוז. הוא מרוצה מהישג הגשמת הריכוז ומטרתו מתמלאת. בהסתמך על כך הוא לא משבח את עצמו ולא מזלזל באחרים. הוא אוזר רצון לפעול ועושה מאמץ להגשים את המצבים הללו הגבוהים והנעלים יותר מהגשמת הריכוז. הוא אינו נרתע ונרפה. הוא משיג ידיעה וראייה. הוא מרוצה מהידיעה והראייה הללו אך מטרתו אינה מתמלאת. בהסתמך על כך הוא לא משבח את עצמו ולא מזלזל באחרים. הוא אוזר רצון לפעול ועושה מאמץ להגשים את המצבים הללו הגבוהים והנעלים יותר מידיעה וראייה. הוא אינו נרתע ונרפה.
  14. אך מהם, בְּרַהְמִין, המצבים הגבוהים והנעלים יותר מידיעה וראייה?

  15. הנה, בְּרַהְמִין, מנותק מהנאות חושים, מנותק ממצבי תודעה מזיקים, נזיר נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה הראשונה, המלווה ביישום ראשוני והחזקת התודעה, עם תחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מהינתקות. זהו מצב גבוה ונעלה יותר מידיעה וראייה.4
  16. בנוסף, עם התפוגגות היישום הראשוני והחזקת התודעה, נזיר נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה השנייה המלווה בשלווה פנימית וחד-נקודתיות, ובה התודעה חופשייה מיישום ראשוני והחזקת התודעה, ומכילה תחושות התעלות ושמחה עילאית הנולדות מריכוז. גם זה מצב גבוה ונעלה יותר מידיעה וראייה.
  17. בנוסף, עם התפוגגות השמחה העילאית, נזיר נותר באיזון-מנטלי, בקשב ובהבנה מלאה, וחווה בגופו את השמחה העילאית אשר עליה אומרים האציליים: 'מאושר הוא החי בקשב ובאיזון-מנטלי' ונכנס ושוהה בגְ'הָאנַה השלישית. גם זה מצב גבוה ונעלה יותר מידיעה וראייה.
  18. בנוסף, עם זניחת הנאה וכאב, ונטישת שמחה ועצב קודמים, נזיר נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה הרביעית, הנטולת הנאה וכאב ומטוהרת בקשב בשל באיזון-מנטלי.
  19. בנוסף, על ידי התקדמות מעבר לתפיסות תחושות הגוף, עם העלמות כל תחושת התנגדות ועל ידי אי-המשכות לתפיסות של שְנִיוּת, בהכירו ש'המרחב הוא אינסופי', נזיר נכנס ושוהה בספירת אינסופיות המרחב. גם זה מצב הגבוה ונעלה מידיעה וראייה.
  20. ושוב, על ידי התקדמות מעבר לספירת אינסופיות המרחב, בהכירו ש'ההכרה היא אינסופית', נזיר נכנס ושוהה בספירת אינסופיות ההכרה. גם זה מצב הגבוה ונעלה מידיעה וראייה.
  21. ושוב, על ידי התקדמות מעבר לספירת אינסופיות ההכרה, בהכירו ש'אין דבר', נזיר נכנס ושוהה בספירת האין-דבר. גם זה מצב הגבוה ונעלה מידיעה וראייה.
  22. ושוב, על ידי התקדמות מעבר לספירת האין-דבר, נזיר נכנס ושוהה בספירת הלא-תפיסה ולא חוסר-תפיסה. גם זה מצב הגבוה ונעלה מידיעה וראייה.
  23. ושוב, על ידי התקדמות מעבר לספירת הלא-תפיסה ולא חוסר-תפיסה, נזיר נכנס ושוהה בספירת חידלון התפיסה וההרגשה. והתחלואים שלו מושמדים בראייה בחוכמה. גם זה מצב הגבוה ונעלה מידיעה וראייה. אלו המצבים הגבוהים ונעלים מידיעה וראייה.
  24. אני אומר שהאיש הזה הוא כמו אדם שזקוק לליבת-עץ, והיה מגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ. ולאחר שחתך את ליבת-העץ שלו ולוקח אותה ביודעו שהיא ליבת-העץ. וכך, לא משנה מה הייתה כוונתו של האדם הטוב הזה לעשות בליבת-עץ, דבר זה ישרת את תכליתו.'
  25. כך בחיים הרוחניים האלה, בְּרַהְמִין, אין הזכויות, הכבוד וההוקרה הרווח שלהם, או הישג המוסריות הרווח שלהם, או הישג הריכוז הרווח שלהם, או ידיעה וראייה הרווח שלהם – אלא השחרור הבלתי ניתן לערעור הזה של התודעה הוא המטרה של החיים הרוחניים האלה, ליבת-העץ שלהם, והקץ שלהם."

כאשר הדבר נאמר, הבְּרַהְמִין פִּינְגַלַקוֹצְּ'הַה אמר למכובד: "מצוין, אדון גוֹטַמַה, מצוין אדון גוֹטַמַה! בדיוק כמו ליישר מה שהפוך, או לחשוף מה שמוסתר, או להראות את הדרך הנכונה למי שאבד, או להחזיק מנורה במקום חשוך כך שבעלי עיניים יוכלו לראות עצמים, באותו אופן, האדון גוֹטַמַה הציג את הדְהַמַּה בדרכים רבות. אני שם את מבטחי בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה, ובקהילת הנזירים. יקבל נא אותי גוֹטַמַה המכובד כתומך מעתה ועד סוף חיי." 


1. כל ששת המורים הללו היו מחוץ לאמונות הברהמיניות השמרניות, והתורות שלהם מייצגות את המעוף הרוחני הספקולטיבי שרווח בתקופתו של הבּוּדְּהַה. השישה האלה מוזכרים בדרך כלל ביחד וההשקפות שלהם מתוארות בפירוט בסוּטַּה 2 פסקאות 17-32 בקובץ השיחות הארוכות.

2. הנווד סוּבְּהַדַּה (Subhadda) מעלה בפני הבּוּדְּהַה בדיוק את אותה שאלה בליל הפַּרִינִיבָּאנַה. ראו סוּטַּה 16 פסקאות 26-27 בקובץ השיחות הארוכות.

3. זהו המשפט שמבדיל בין הקטע הזה בשיחה הקצרה על משל ליבת-העץ וקטע המקביל בשיחה המקיפה על משל ליבת-העץ.

4. אף על פי שגְ'הָאנוֹת יכולות להכלל בהישגים המדיטטיביים של ריכוז המופיעים בפסקה 10, וידיעה וראייה תוארו כהישג גבוה יותר מריכוז, הגְ'הָאנוֹת כאן הופכות גבוהות יותר מאחר ומתייחסים אליהן כבסיס להישג החידלון והשמדת התחלואים.