3
השיחה על
יורשים בדְהַמַּה

Dhammadāyāda Sutta
דְהַמַּדָאיָאדַה סוּטַּה

  1. כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בסָאבַטְּהִי בחורשת גֵ'טַה, בגנו של אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה. שם פנה המכובד אל הנזירים ואמר: "נזירים!"
  2. "אדוני", הם השיבו, והמכובד דיבר:

  3. "נזירים, היו יורשיי בדְהַמַּה, לא יורשיי בדברים חומריים.1 מתוך חמלה כלפיכם, חשבתי: 'כיצד תלמידיי יהיו יורשיי בדְהַמַּה, לא יורשיי בדברים חומריים?' אם תהיו יורשיי בדברים חומריים ולא יורשיי בדְהַמַּה, אחרים יגנו אתכם כך: 'תלמידי המורה חיים כיורשיו בדברים חומריים, לא כיורשיו בדְהַמַּה' ואני אגונה כך: 'תלמידי המורה חיים כיורשיו בדברים חומריים, לא כיורשיו בדְהַמַּה.'
  4. אם תהיו יורשיי בדְהַמַּה ולא יורשיי בדברים חומריים, לא יגנו אתכם: 'תלמידי המורה חיים כיורשיו בדְהַמַּה, לא כיורשיו בדברים חומריים' ואני לא אגונה: 'תלמידי המורה חיים כיורשיו בדְהַמַּה, לא כיורשיו בדברים חומריים.' לכן נזירים, היו יורשיי בדְהַמַּה, לא יורשיי בדברים חומריים. מתוך חמלה כלפיכם חשבתי: 'כיצד תלמידיי יהיו יורשיי בדְהַמַּה, לא יורשיי בדברים חומריים?'

  5. כעת, נזירים, נניח והייתי אוכל, ולאחר מכן הייתי מסרב למזון נוסף, הייתי מקבל את שלי, מסיים, מקבל די והותר, מקבל את מה שהזדקקתי לו, ועדיין הייתה נותרת שארית של מזון נדבות להשלכה. והיו מגיעים שני נזירים רעבים וחלשים, והייתי אומר להם: 'נזירים, אכלתי, סרבתי למזון נוסף, קיבלתי את שלי, סיימתי, קיבלתי די והותר, קיבלתי את מה שהזדקקתי לו, ועדיין נותרה שארית של מזון נדבות להשלכה. איכלו אותה אם אתם מעוניינים, ואם אינכם מעוניינים אשליך אותה היכן שאין צמחים חיים, או אל תוך מים שאין בהם יצורים חיים.' ואז נזיר אחד היה חושב: 'הבּוּדְּהַה אכל… קיבל מה שהזדקק לו, אך ישנה את השארית הזו של מזון הנדבות של המכובד להשלכה. אם לא נאכל אותה המכובד ישליך אותה… אך כך נאמר על ידי הבּוּדְּהַה: "נזירים, היו יורשיי בדְהַמַּה, לא יורשיי בדברים חומריים." כעת, מזון הנדבות הזה הוא אחד מהדברים החומריים. נניח שבמקום שאוכל את מזון הנדבות הזה אעביר את הלילה ואת היום רעב וחלש.' ובמקום לאכול את מזון הנדבות הזה הוא היה מעביר את הלילה ואת היום רעב וחלש. הנזיר השני היה חושב: 'הבּוּדְּהַה אכל… קיבל מה שהזדקק לו, אך ישנה שארית זו של מזון הנדבות של המכובד להשלכה… נניח שאוכל את מזון הנדבות הזה ואעביר את הלילה לא רעב ולא חלש.' ולאחר שאכל את מזון הנדבות הזה הוא היה מעביר את הלילה ואת היום לא רעב ולא חלש. כעת, למרות שהנזיר הזה שאכל את נדבות המזון הללו העביר את הלילה והיה לא רעב ולא חלש, עדיין הנזיר הראשון יזכה ליותר כבוד ושבחים ממני. מדוע? כיוון שהדבר יתרום בטווח הארוך למיעוט רצונותיו, שביעות רצון, צנעה, קלות התמיכה בו, ועשיית מאמצים.2 לכן נזירים, היו יורשיי בדְהַמַּה, לא יורשיי בדברים חומריים. מתוך חמלה כלפיכם חשבתי: 'כיצד תלמידיי יהיו יורשיי בדְהַמַּה, לא יורשיי בדברים חומריים?'"
  6. כך אמר הבּוּדְּהַה. ולאחר שאמר זאת, קם המכובד ממושבו והלך אל מגוריו. זמן קצר לאחר שעזב, פנה המכובד סָארִיפּוּטַּה אל הנזירים כך:
  7. "חברים, נזירים."
    "חבר", הם השיבו, והמכובד סָארִיפּוּטַּה דיבר:

  8. "חברים, באיזה אופן תלמידיו של המורה החיים בבדידות לא מתאמנים בהתבודדות? ובאיזה אופן תלמידיו של המורה החיים בבדידות מתאמנים בהתבודדות?"
  9. "אכן, חבר, אנו מגיעים מרחוק על מנת ללמוד מהמכובד סָארִיפּוּטַּה את משמעות האמירה הזו. יהיה טוב אם המכובד סָארִיפּוּטַּה יסביר את משמעות האמירה הזו. לאחר שנשמע זאת ממנו הנזירים יזכרו אותה."
    "אם כך, חברים, הקשיבו היטב ושימו לב למה שאומר."
    "כן, חבר", הנזירים השיבו. והמכובד סָארִיפּוּטַּה דיבר:

  10. "חברים, באיזה אופן תלמידיו של המורה החיים בבדידות לא מתאמנים בהתבודדות? הנה, תלמידיו של המורה החיים בבדידות לא מתאמנים בהתבודדות. הם לא זונחים את מה שהמורה אומר להם לזנוח. הם חיים בפאר ובפזיזות, מובילים להתדרדרות, מזניחים את ההתבודדות.
  11. במקרה זה יש להאשים את הנזירים הבכירים3 משלוש סיבות. כתלמידיו של המורה החיים בבדידות הם אינם מתאמנים בהתבודדות – זו הסיבה הראשונה בגינה יש להאשים אותם. הם אינם זונחים את מה שהמורה אמר להם לזנוח – זו הסיבה השניה בגינה יש להאשים אותם. הם חיים בפאר ובפזיזות, מובילים להתדרדרות, מזניחים את ההתבודדות – זו הסיבה השלישית שבגינה יש להאשים אותם. יש להאשים את הנזירים הבכירים בשל שלוש סיבות אלו.
    במקרה זה יש להאשים את הנזירים מדרג ביניים משלוש סיבות. כתלמידיו של המורה החיים בבדידות הם אינם מתאמנים בהתבודדות… יש להאשים את הנזירים מדרג ביניים בשל שלוש סיבות אלו.
    במקרה זה יש להאשים את הנזירים החדשים משלוש סיבות. כתלמידיו של המורה החיים בבדידות הם אינם מתאמנים בהתבודדות… יש להאשים את הנזירים החדשים בשל שלוש סיבות אלו.
    באופן זה תלמידיו של המורה החיים בבדידות לא מתאמנים בהתבודדות.

  12. באיזה אופן תלמידיו של המורה החיים בבדידות מתאמנים בהתבודדות? הנה, תלמידיו של המורה החיים בבדידות מתאמנים בהתבודדות. הם זונחים את מה שהמורה אומר להם לזנוח. הם אינם חיים בפאר ובפזיזות, הם נחושים להמנע מהתדרדרות, ומובילים להתבודדות.
  13. במקרה זה יש לשבח את הנזירים הבכירים משלוש סיבות. כתלמידיו של המורה החיים בבדידות הם מתאמנים בהתבודדות – זו הסיבה הראשונה בגינה יש לשבח אותם. הם זונחים את מה שהמורה אמר להם לזנוח – זו הסיבה השניה בגינה יש לשבח אותם. הם אינם חיים בפאר ובפזיזות, הם נחושים להמנע מהתדרדרות, ומובילים להתבודדות – זו הסיבה השלישית שבגינה יש לשבח אותם. יש לשבח את הנזירים הבכירים בשל שלוש סיבות אלו.
    במקרה זה יש לשבח את הנזירים מדרג ביניים משלוש סיבות. כתלמידיו של המורה החיים בבדידות הם מתאמנים בהתבודדות… יש לשבח את הנזירים מדרג ביניים בשל שלוש סיבות אלו.
    במקרה זה יש לשבח את הנזירים החדשים משלוש סיבות. כתלמידיו של המורה החיים בבדידות הם מתאמנים בהתבודדות… יש לשבח את הנזירים החדשים בשל שלוש סיבות אלו.
    באופן זה תלמידיו של המורה החיים בבדידות מתאמנים בהתבודדות.

  14. חברים, הרע בכך הוא חמדנות ושנאה. ישנה דרך ביניים, דרך האמצע לזניחת חמדנות ושנאה, המעניקה ראייה, המעניקה הבנה, המובילה לשלווה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לנִיבָּאנַה. ומהי דרך האמצע הזו? זוהי בדיוק דרך האציליים המתומנת הזו, כלומר: הבנה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, עיסוק נכון, מאמץ נכון, קשב נכון, ריכוז נכון. זוהי דרך האמצע המעניקה ראייה, המעניקה הבנה, המובילה לשלווה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לנִיבָּאנַה.
  15. -15 הרע בכך הוא כעס וטינה… בוז וחוצפה… עקשנות ויריבות… יוהרה וגאווה… רהבתנות ופזיזות. ישנה דרך ביניים, דרך האמצע לזניחת חמדנות ושנאה, המעניקה ראייה, המעניקה הבנה, המובילה לשלווה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לנִיבָּאנַה…

זוהי דרך האמצע המעניקה ראייה, המעניקה הבנה, המובילה לשלווה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לנִיבָּאנַה."

 

כך אמר המכובד סָארִיפּוּטַּה, והנזירים היו מרוצים ושמחים מדבריו של המכובד סָארִיפּוּטַּה.

 


1. הפרשנות מספרת שהבּוּדְּהַה לימד את הדרשה הזאת בעקבות הופעת רשלנות בתרגול הרוחני של חלק מהנזירים כתוצאה מהכבוד וההוקרה הרבה שקיבלה הסַנְגְהַה. הבּוּדְּהַה מדגים כאן את ההתנהגות הנאותה והראויה לנזיר בסַנְגְהַה.

2. הפרשנות מסבירה שחמשת האיכויות הללו ממלאים בהדרגה את כל שלבי התרגול המגיעים לפסגתם באַרַהַנְטִיוּת.

3. בכיר: תְהֶרַה, thera. נזיר שעבר יותר מעשר עונות גשמים מאז חניכתו (אוּסַמְפַּדָא, usampadā). נזירים ביניים עברו בין חמש לתשע עונות גשמים, ונזירים מתחילים פחות מחמש עונות גשמים.