7
השיחה על
משל הבד

Vatthūpama Sutta
וַטְּהוּפַּמַה סוּטַּה

  1. כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בסָאבַטְּהִי בחורשתו של גֵ'טַה, בגנו של אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה. שם פנה המכובד אל הנזירים ואמר:
    "חברים, נזירים."
  2. "חבר," הם השיבו, והמכובד דיבר:

  3. "נזירים, נניח שבד היה מלוכלך ומוכתם, וצַבָּע היה טובל אותו בצבע כלשהו, בין אם כחול, או צהוב, או אדום, או ארגמן – במקרה זה הבד יהיה צבוע בצורה גרועה וצבעו לא יהיה טהור. מדוע? בשל אי ניקיון הבד. כך גם כאשר התודעה מוכתמת, ניתן לצפות ליעד של אומללות.1 נזירים, נניח ובד היה נקי ומבריק, וצַבָּע היה טובל אותו בצבע כלשהו, בין אם כחול, או צהוב, או אדום, או ארגמן – אז הבד יהיה צבוע היטב וטהור בצבעו. מדוע? בשל ניקיון הבד. כך גם, כאשר התודעה אינה מוכתמת, ניתן לצפות ליעד של אושר.
  4. נזירים, מהם הפגמים אשר מזהמים את התודעה?2 תאוותנות וחמדנות לא נאותות הן פגם אשר מזהם את התודעה. זדון… כעס… טינה… זלזול… עזות מצח… קנאה… תאוות בצע… הונאה… רמאות… עקשנות… יריבות… יהירות… שחצנות… רְהַבְתָּנוּת… פזיזות היא פגם אשר מזהם את התודעה.3
  5. בידיעה שתאוותנות וחמדנות לא נאותות הן פגם שמזהם את התודעה, הנזיר זונח אותן.4 בידיעה שזדון… פזיזות היא פגם אשר מזהם את התודעה, הנזיר זונח אותה.
  6. לאחר שנזיר יודע שתאוותנות וחמדנות לא נאותות הן פגם שמזהם את התודעה וזונח אותן. לאחר שנזיר יודע שזדון… פזיזות היא פגם שמזהם את התודעה וזונח אותה, הוא רוכש אמון בלתי ניתן לערעור בבּוּדְּהַה באופן הבא:5 'כך הוא הנעלה – אַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך-מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלה הנכונים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמימיות, הבּוּדְּהַה הנעלה.'
  7. הוא רוכש אמון בלתי ניתן לערעור בדְהַמַּה באופן הבא: 'הדְהַמַּה מוצגת כראוי על ידי הבּוּדְּהַה, לראותה כאן ועכשיו, אל-זמנית, מזמינה לבוא ולראות, מובילה פנימה, להבנה על ידי החכם בעצמו.'
  8. הוא רוכש אמון בלתי ניתן לערעור בסַנְגְהַה באופן הבא: 'הסַנְגְהַה של הבּוּדְּהַה מאומנים כראוי, הסַנְגְהַה של הבּוּדְּהַה מאומנים ביושרה, הסַנְגְהַה של הבּוּדְּהַה מאומנים בשקדנות, הסַנְגְהַה של הבּוּדְּהַה מאומנים במיומנות, כך הם ארבעת הצמדים, שמונה סוגי בני-האדם, קהילת התלמידים האציליים של הבּוּדְּהַה, ראויים למתנות, ראויים לאירוח, ראויים לנדבות, ראויים לכבוד. הם מהווים שדה חסד בלתי ניתן לשיעור בעולם.'
  9. לאחר שנטש, השליך, שחרר, זנח, וויתר על פגמי התודעה בשלבים,6 הוא חושב: 'יש בי ביטחון בלתי ניתן לערעור בבּוּדְּהַה', והוא נלהב מההצלחה, ונלהב מהדְהַמַּה,7 משיג שמחה בקשר לדְהַמַּה. כאשר הוא שמח, תחושת התעלות נולדת בו, ולמי שיש בו תחושת התעלות, גופו נעשה נינוח. ומי שגופו נינוח חש ברכה. ומי שחש ברכה, תודעתו הופכת מרוכזת.8
  10. הוא חושב כך: 'יש בי ביטחון בלתי ניתן לערעור בדְהַמַּה', והוא משיג השראה במשמעות, משיג השראה בדְהַמַּה, משיג שמחה בקשר לדְהַמַּה. כאשר הוא שמח, תחושת התעלות נולדת בו, ולמי שיש תחושת התעלות, גופו נעשה נינוח. ומי שגופו נינוח מרגיש ברכה. ומי שחש ברכה, תודעתו הופכת מרוכזת.
  11. הוא חושב כך: 'יש בי ביטחון בלתי ניתן לערעור בסַנְגְהַה', והוא משיג השראה במשמעות, משיג השראה בדְהַמַּה, משיג שמחה בקשר לדְהַמַּה. כאשר הוא שמח, תחושת התעלות נולדת בו, ולמי שיש בו תחושת התעלות, גופו נעשה נינוח. ומי שגופו נינוח מרגיש ברכה. ומי שחש ברכה, תודעתו הופכת מרוכזת.
  12. הוא חושב כך: 'פגמי התודעה לסוגם נינטשו, הושלכו, שוחררו, נזנחו, ונעזבו', והוא משיג השראה במשמעות, משיג השראה בדְהַמַּה, משיג שמחה בקשר לדְהַמַּה. כאשר הוא שמח, תחושת התעלות נולדת בו, ולמי שיש בו תחושת התעלות, גופו נעשה נינוח. ומי שגופו נינוח מרגיש ברכה. ומי שחש ברכה, תודעתו הופכת מרוכזת.
  13. נזירים, אם נזיר בעל מוסריות שכזו, בעל יכולת [ריכוז] שכזו, וחוכמה שכזו9 אוכל מזון נדבות הכולל מבחר אורז גבעות יחד עם מגוון רטבים ומאכלים, אף זה לא יהווה מכשול עבורו.10 בדיוק כפי שבד שמלוכלך ומוכתם הופך טהור ומבריק בעזרת מים צלולים, או שזהב הופך טהור ומבריק בעזרת הכבשן, כך גם אם נזיר בעל מוסריות כזו… אוכל מזון נדבות… זה לא יהווה מכשול עבורו.
  14. הוא שוהה עם תודעה מלאת אהבה חסרת גבולות, המתפרשת בכיוון רבע אחד, וכך גם רבע שני, וכך גם רבע שלישי, וכך גם רבע רביעי. כך גם מעלה, מטה, ולרוחב, לכל עבר, ולכולם כמו לעצמו. הוא פורש את תודעתו וממלא את כל העולם באהבה חסרת גבולות, שופעת, מתעצמת, חסרת גבולות, ללא שנאה וללא זדון.
  15. -16 הוא שוהה עם תודעה מלאת חמלה… תודעה מלאת שמחה-לזולת… תודעה מלאת איזון-מנטלי,11 המתפרשת בכיוון רבע אחד, וכך גם רבע שני, וכך גם רבע שלישי, וכך גם רבע רביעי. כך גם מעלה, מטה, ולרוחב, לכל עבר, ולכולם כמו לעצמו. הוא פורש את תודעתו וממלא את כל העולם באיזון-מנטלי, שופע, מתעצם, חסר גבולות, ללא שנאה וללא זדון.
  1. הוא מבין זאת: 'יש את הדבר הזה, יש את הנחות, יש את הנעלה, ומעבר לכך יש את המפלט מכל תחום התפיסה הזה.'12
  2. כאשר הוא יודע ורואה זאת, תודעתו משתחררת מכבלי תאוות החושים, מכבלי הקיום, ומכבלי הבורות. לאחר שהוא משתחרר, מופיעה הידיעה: 'זהו שחרור.' הוא מבין: 'הלידה הגיעה אל קִצָּהּ, החיים הרוחניים הגיעו אל קִצָּם, מה שהיה לעשות נעשה, אין דבר נוסף מעבר לזה.' נזירים, הנזיר הזה מכונה מי שהתרחץ ברחצה הפנימית."13
  3. כעת, באותה העת הבְּרַהְמִין סוּנְדַרִיקַה בְּהָארַדְבָאגַ'ה ישב לא רחוק מהבּוּדְּהַה. ואז הוא אמר למכובד: "אך האם האדון גוֹטַמַה הולך לנהר בָּאהוּקָא לשם רחצה?"
  4. "בְּרַהְמִין, מדוע ללכת לנהר בָּאהוּקָא? מה יכול נהר בָּאהוּקָא לעשות?"
    "אדון גוֹטַמַה, נהר בָּאהוּקָא נחשב בעיני רבים כמעניק שחרור, נחשב בעיני רבים כמעניק חסדים, ורבים שוטפים את מעשיהם הרעים בנהר בָּאהוּקָא."

  5. אז הבּוּדְּהַה פנה אל הבְּרַהְמִין סוּנְדַרִיקַה בְּהָארַדְבָאגַ'ה באמירות הללו:
  6. "בָּאהוּקָא ואַדְהִיקַקָּא,
    גַיָא וסוּנְדַרִיקָא גם,
    פַּיָאגַה וסַרַסַּטִי,
    וזרם בַּהוּמַטִי14
    שם יוכל השוטה לרחוץ לעד
    ועדיין לא לטהר את עצמו ממעשים אפלים.

    לְמַה יוכל הסוּנְדַרִיקָא לגרום לחלוף?
    מה הפַּיָאגַה? מה הבָּאהוּקָא?
    הם אינם יכולים לטהר עושה-רע,
    אדם שעשה מעשים מרושעים ואלימים.

    מי שטהור בליבו, לו תמיד יש יותר
    סעודת האביב, יום חג,15
    מי שפעולתו מתונה, מי שליבו טהור
    מביא את מוסריותו לכדי שלמות.

    זה כאן בְּרַהְמִין שעליך לרחוץ,
    לעשות עצמך כמחסה לכל היצורים החיים.
    ואם לא תדבר כל שקר
    ולא תפעל לפגיעה ביצורים החיים,
    ולא תיקח מה שלא ניתן,
    בעל אמון וחופשי מעוינות,
    איזה צורך יהיה לך ללכת לגַיָא?
    כי כל באר תהיה הגַיָא שלך."

  7. כאשר הדבר נאמר, אמר הבְּרַהְמִין סוּנְדַרִיקַה בְּהָארַדְבָאגַ'ה: "מצוין, אדוני, מצוין אדוני! בדיוק כמו ליישר מה שהפוך, או לחשוף מה שמוסתר, או להראות את הדרך הנכונה למי שאבד, או להחזיק מנורה במקום חשוך כך שבעלי עיניים יוכלו לראות עצמים, באותו אופן, המכובד הציג את הדְהַמַּה בדרכים רבות. אני שם את מבטחי בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה, ובקהילת הנזירים. יקבל נא אותי המכובד כתומך מעתה ועד סוף חיי! אנא מהמכובד שאקבל בנוכחותו את היציאה לפרישות, שאקבל את ההסמכה לנזירות!"16
  8. והבְּרַהְמִין סוּנְדַרִיקַה בְּהָארַדְבָאגַ'ה קיבל את הנזירות מידיו של המכובד ואת ההסמכה כנזיר. ולאחר זמן לא רב מרגע הסמכתו, בהיותו בבדידות, מבודד, ללא לאות, בלהט ובנחישות, תוך זמן קצר הגשים את מה שלמענו אדם צעיר מלידה טובה יוצא לפרישות מחיי-בית אל חיי חסר-בית, פסגת החיים הרוחניים, ולאחר שהגשים אותה כאן ועכשיו באמצעות תובנת-העל האישית שלו, שהה בה ביודעו: 'הלידה הגיעה אל קִצָּהּ, החיים הרוחניים הגיעו אל קִצָּם, מה שהיה לעשות נעשה, אין דבר נוסף מעבר לזה.' והמכובד בְּהָארַדְבָאגַ'ה הפך לאחד האַרַהַנְטים.

 


1. יעד של אומללות: דוּגַּטִי, duggati. לידה מחדש משלושת מצבי ההפסד – גיהנום, ממלכת החיות, ועולם הרוחות הרעבות. יעד של שמחה (סוֹגַטִי, sugati) הוא לידה במצבים נעלים בין בני-אנוש או בעולמות השמימיים.

2. הפגמים המזהמים את התודעה: צִ'יטַּסַּה אוּפַּקִּילֶסָא, Cittassa upakkilesā. מתורגם גם כ-'פגמי התודעה', או 'זיהומי התודעה'. משתמשים במונח אוּפַּקִּילֶסָא גם ביחס לאי-שלמויות של ריכוז מדיטטיבי, ביחס לאי-שלמויות של תובנה, או ביחס להפרעות משניות שמופיעות כתוצאה משלושת השורשים המזיקים – חמדנות, שנאה, ואשלייה. כאן נעשה שימוש במובן השלישי.

3. על אף שניתן לראות בכל הגורמים השליליים המוזכרים כאן מופעים של שלושת השורשים המזיקים (חמדנות, שנאה ואשלייה), בדרך כלל נעשית הבחנה באופן הבא: תאוותנות (אַבְּהִיגְּ'הָא, abhijjhā) – תשוקה אוחזת, חמדנות לא נאותה (וִיסַמַה-לוֹבְּהַה, visamalobha) – תאווה ותשוקה כלפי דברים מזיקים, טינה (אוּפַּנָאהַה, upanāha) – נוצרת לאחר שכעס כלפי דבר כלשהו אחז שוב ושוב בתודעה, בוז וזלזול (מַקְּהַה, makkha) – חוסר הערכה של אדם ביחס לגורמים חיוביים של אחרים. חוצפה ועזות מצח (פַּלָאסַה, paḷāsa) – ביטחון עצמי מופרז (יוּגַגָּאהַה, yugaggāha) המופיע כשאדם שם את עצמו באותה רמה של אחרים בעלי תכונות נעלות. קנאה (איסא, issā) – כעס או טינה בשל כבוד או הוקרה הניתן לאחרים. קמצנות ותאוות בצע (מַצְּ'הַרִייַה, macchariya) – חוסר הרצון של אדם לחלוק את רכושו עם אחרים. עקשות (טְהַמְבְּהַה, thambha) – חוסר גמישות, נוקשות, קשיחות. תחרותיות (סָארַמְבְּהַה, sārambha) – הניסיון לנצח אחרים, הרצון להיות טוב יותר מאחרים ולעלות על הישגיהם.

4. הפרשנות מסבירה שהזניחה היא במובן של מחיקה סופית (סַמוּצְּ'הֶדַפַּהְנַה, samucchedappah̄na) באמצעות הדרך העל-גשמית. שש עשרה הפגמים נזנחים באמצעות הדרך האצילית בסדר הבא: (1) בדרך של הכניסה-לזרם נזנחים: בוז וזלזול, חוצפה ועזות מצח, קנאה, קמצנות ותאוות בצע, הונאה, ורמאות. (2) בדרך של האי-חזרה נזנחים: זדון, כעס, טינה, פזיזות. (3) בדרך של האַרַהַנְטִיוּת נזנחים: תאוותנות וחמדנות לא נאותה, עקשות, תחרותיות, יוהרה, גאווה, ורהבתנות. מאחר ובפסקה הזאת מתואר עירוב של הגורמים המזיקים האלה ניתן לשער שמדובר במצב של לא-חוזר שזנח גם גורמים שליליים נוספים אך לא הגיע לשלמות של אַרַהַנְטִיוּת עדיין.

5. אמון בלתי ניתן לערעור: אַבֶצַּ'פַּסָאדַה, aveccappasāda. אמון בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה, ובסַנְגְהַה הם מאפיין של תלמיד אצילי ברמה של נכנס-לזרם לכל הפחות, אשר השכנוע שלו מושלם מכיוון שראה את האמת של הדְהַמַּה בעצמו.

6. הפרשנות מסבירה שהזניחה והמחיקה של כל התחלואים היא חלקית עד שלב האַרַהַנְטִיוּת, כלומר הפגמים נזנחים בהדרגה.

7. 'הוא נלהב מההצלחה ונלהב מהדְהַמַּה': הנזיר מתלא השראה, ושמח בהצלחתו, הוא מתמלא התלהבות מהשגת המטרה, והוא מתמלא התלהבות לדְהַמַּה. הפרשנות מסבירה את המונחים שמחה (וֶדַה, veda) והשראה (אַטְהַה-וֶדַה, atthaveda) אשר עולה במי שרואה את האמון הבלתי ניתן לערעור שלו. המונח 'דְהַמַּה-וֶדַה' (dhammaveda) מפורש כהשראה העולה במי שרואה את זניחת התחלואים בשלבים הגורמת לאמון הבלתי ניתן לערעור הזה.

8. המונחים בפָּאלִי: שמחה: פַּמוֹגַּ'ה, p̄mojja. תחושת התעלות: פִּיטִי, pı̄ti. נינוחות: פַּסַּדְּהִי, passaddhi. ברכה: סוּקְהַה, sukha. ריכוז: סַמָאדְהִי, samādhi.

9. הביטוי בפאלי הוא: 'אֶבַמְ-סִילוֹ אֶבַמְ-דְהַמּוֹ אֶבַמְ-פַּנְּיוֹ' ('evaṃsı̄lo evaṃdhammo evaṃpañño'). על אף שהשימוש כאן הוא במונח 'דְהַמַּה', נראה שמתאים כאן לפרש זאת כיכולת ריכוז (סַמָאדְהִי).

10. באדם בעל ההישג לא-חוזר נמחקו תשוקות חושיות, ולכן אוכל טעים ומטעמים לא יסיטו אותו ממטרתו של הדרך הסופית ופירותיה.

11. אלו הם ארבעת המשכנים השמימיים (בְּרַהְמַה-וִיהָארַה, brahmavihāra): אהבה חסרת גבולות – מֶטָא (mettā), חמלה – קַרוּנָא (karuṇā), שמחה לזולת – מוּדִיטָא (muditā), ואיזון-מנטלי – אוּפֶּקְּהָא (upekkhā).

12. הפרשנות מסבירה את הפסקה הזאת כמציגה את ההבנה של הלא-חוזר בדרך לאַרַהַנְטִיוּת: 'יש את הדבר הזה' מייצג את אמת הסבל, 'יש את הנחות' מייצג את אמת מקור הסבל, 'יש את הנעלה' מייצג את אמת הדרך, 'יש את המפלט מכל תחום התפיסה הזה' מייצג את קץ הסבל, נִיבָּאנַה.

13. הפרשנות מציינת שהבּוּדְּהַה השתמש בביטוי 'רחצה' מאחר ורצה לעורר את הבְּרַהְמִין סוּנְדַרִיקַה בְּהָארַדְבָאגַ'ה, שהיה נוכח באסיפה והאמין בטקס הרחצה כמטהר. הבּוּדְּהַה חזה שהבְּרַהְמִין יקבל השראה להתנזר ויגשים אַרַהַנְטִיוּת.

14. האמונה הייתה שהנהרות והנחלים הללו מטהרים כאשר טובלים בהם.

15. 'יום חג' במקור המונח הוא פְּהַגּוּ (phaggu), יום טהרה ברהמיני בחודש פְּהַגּוּנַה (phagunna, פברואר-מרץ), ואוּפּוֹסַטְהַה (upostha), ימי השמירה הדתית המוסדרים על פי לוח השנה הירחי.

16. התנזרות: פַּבַּגָּ'א, pabbajjā. טקס ההסמכה לנזירות הרשמי של היציאה לחיי חסר-בית, בתחילה כנזיר מתלמד (סָאמַנֶרַה, sāmaṇera), ולאחר מכן נעשית ההסמכה המלאה (אוּפַּסַמְפַּדָא, upasampadā) אשר מקנה מעמד של נזיר (בְּהִיקְּהוּ, bhikkhu), וחברות מלאה בקהילת הנזירים (סַנְגְהַה, sangha).