22
השיחה על
משל הנחש

Alagaddūpama Sutta
אַלַגַדּוּפַּמַה סוּטַּה

  1. כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בסָאבַטְּהִי בחורשתו של גֵ'טַה, בפארק של אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה.
  2. באותה עת עלתה השקפה זדונית בתודעתו של נזיר בשם אַרִיטְּהַה, מאלף-הנשרים-לשעבר,1 כך: 'כפי שאני מבין את הדְהַמַּה אותה מלמד המכובד, אותם דברים אשר המכובד מכנה מכשולים אינם יכולים להכשיל מי שעוסק בהם.'2
  3. לאחר ששמעו זאת מספר נזירים, הם הלכו אל הנזיר אַרִיטְּהַה ושאלו אותו: "החבר אַרִיטְּהַה האם זה נכון שהשקפה זדונית שכזאת עלתה בך?"
  4. "בדיוק כך, חברים. כפי שאני מבין את הדְהַמַּה אותה מלמד המכובד, אותם דברים אשר המכובד מכנה מכשולים אינם יכולים להכשיל מי שעוסק בהם."
    אז הנזירים האלה ברצותם לנתק אותו מההשקפה הזדונית הזאת, דחקו, תשאלו ותחקרו אותו באופן הבא: "החבר אַרִיטְּהַה, אל תאמר זאת. אל תייצג את דברי המכובד שלא כהלכה. המכובד לא היה מדבר כך. כיוון שבדרכים רבות המכובד הצהיר כיצד דברים שמכשילים הינם מכשולים, וכיצד הם יכולים להכשיל מי שעוסק בהם. המכובד הצהיר שהנאות חושים נותנים מעט סיפוק, הרבה סבל וייאוש, ושהסכנה בהן אף גדולה יותר. באמצעות משל השלד… משל חתיכת הבשר… משל לפיד העשב… משל פיר הפחמים… משל החלום…. משל הסחורה המושאלת…. משל פירות העץ… משל סכין הקצבים ומשטח החיתוך… משל מוט החנית… משל ראש הנחש,3 המכובד הצהיר כיצד דברים שמכשילים הינם מכשולים, וכיצד הם יכולים להכשיל מי שעוסק בהם. המכובד הצהיר שהנאות חושים נותנים מעט סיפוק, הרבה סבל וייאוש, ושהסכנה בהם אף גדולה יותר."
    אך אף על פי שנדחק, נשאל ותוחקר על ידי הנזירים הללו בדרך הזאת, הנזיר אַרִיטְּהַה, מאלף-הנשרים-לשעבר, עדיין נצמד בדבקות להשקפה הזדונית הזאת והמשיך להתעקש עליה.

  5. מאחר והנזירים לא הצליחו לנתק אותו מההשקפה הזדונית הזאת, הם הלכו אל המכובד ולאחד שקדו בפניו בכבוד, הם התיישבו במקום ראוי וסיפרו לו את שארע, והוסיפו: "אדון נכבד, מאחר ולא יכולנו לנתק את הנזיר אַרִיטְּהַה, מאלף-הנשרים-לשעבר, מההשקפה הזדונית הזאת, אנו מדווחים את העניין למכובד."
  6. אז פנה המכובד לנזיר מסויים כך: "בוא, נזיר, אמור בשמי לנזיר אַרִיטְּהַה, מאלף-הנשרים-לשעבר, שהמורה קורא לו."
  7. "כן, אדון נכבד", הוא השיב והלך אל הנזיר אַרִיטְּהַה ואז אמר לו: "המורה קורא לך, החבר אַרִיטְּהַה."
    "כן, חבר", הוא השיב והלך אל המכובד, ולאחר שקד בפניו בכבוד, התיישב במקום ראוי. והמכובד שאל אותו: "אַרִיטְּהַה, האם זה נכון שההשקפה הזדונית הבאה עלתה בך: 'כפי שאני מבין את הדְהַמַּה אותה מלמד המכובד, אותם דברים אשר המכובד מכנה מכשולים אינם יכולים להכשיל מי שעוסק בהם'?"
    "בדיוק כך, אדון נכבד. כפי שאני מבין את הדְהַמַּה אותה מלמד המכובד, אותם דברים אשר המכובד מכנה מכשולים אינם יכולים להכשיל מי שעוסק בהם."

  8. "שוטה, מתי שמעת שלימדתי אי פעם את הדְהַמַּה באופן הזה? שוטה, האם לא הצהרתי בדרכים רבות כמה מכשילים הם מכשולים, וכיצד הם יכולים להכשיל מי שעוסק בהם? הצהרתי שהנאות חושים נותנים מעט סיפוק, הרבה סבל וייאוש, ושהסכנה בהם אף גדולה מכך. באמצעות משל השלד… משל חתיכת הבשר… משל לפיד העשב… משל פיר הפחמים… משל החלום…. משל הסחורה המושאלת…. משל פירות העץ… משל סכין הקצבים ומשטח החיתוך… משל מוט החנית… משל ראש הנחש, הצהרתי שהנאות חושים נותנים מעט סיפוק, הרבה סבל וייאוש, ושהסכנה בהם אף גדולה מכך. אך אתה, שוטה, בתפיסה השגויה שלך ייצגת אותנו שלא כהלכה, פגעת בעצמך, וצברת הרבה מגרעות. והדבר הזה יוביל לרעתך ולסבל לזמן רב."4
  9. אז פנה המכובד אל הנזירים כך: "נזירים, מה דעתכם? האם הנזיר הזה אַרִיטְּהַה, מאלף-הנשרים-לשעבר, הצליח להצית ניצוץ כלשהו של חוכמה בדְהַמַּה ובשיטת המוסר והתרגול האלה?"
  10. "כיצד הוא יוכל, אדון נכבד? לא, אדון נכבד."
    כאשר הדבר נאמר, הנזיר אַרִיטְּהַה, מאלף-הנשרים-לשעבר, ישב בשתיקה, מדוכא, עם כתפיים וראש שמוטים, עגמומי, ולא הגיב. בעוד המכובד יודע זאת, אמר לו: "שוטה, אתה תוכח על פי השקפתך הזדונית האישית. אני אתשאל את הנזירים בעניין הזה."

  11. אז פנה המכובד אל הנזירים ואמר: "נזירים, האם אתם מבינים את הדְהַמַּה שלומדה על ידי כפי שהנזיר הזה אַרִיטְּהַה, מאלף-הנשרים-לשעבר, מבין אותה בתפיסה השגויה שלו שהוא מייצג אותנו, פוגע בעצמו וצובר מגרעות רבות?"
  12. "לא, אדון נכבד. מכיוון שבדרכים רבות המכובד הצהיר כמה דברים מכשילים הם מכשולים, וכיצד הם יכולים להכשיל מי שעוסק בהם. המכובד הצהיר שהנאות חושים נותנים מעט סיפוק, הרבה סבל וייאוש, ושהסכנה בהם אף גדולה מכך. באמצעות משל השלד… משל חתיכת הבשר… משל לפיד העשב… משל פיר הפחמים… משל החלום…. משל הסחורה המושאלת…. משל פירות העץ… משל סכין הקצבים ומשטח החיתוך… משל מוט החנית… משל ראש הנחש, הצהרת שהנאות חושים נותנים מעט סיפוק, הרבה סבל וייאוש, ושהסכנה בהם אף גדולה מכך."
    "טוב, נזירים. זה טוב שאתם מבינים את הדְהַמַּה שאני מלמד באופן הזה. מכיוון שבדרכים רבות המכובד הצהיר כמה דברים מכשילים הם מכשולים, וכיצד הם יכולים להכשיל מי שעוסק בהם. המכובד הצהיר שהנאות חושים נותנים מעט סיפוק, הרבה סבל וייאוש, ושהסכנה בהם אף גדולה מכך. באמצעות המשל על השלד… במשל על חתיכת הבשר… הצהרתי שהנאות חושים נותנים מעט סיפוק, הרבה סבל וייאוש, ושהסכנה בהם אף גדולה מכך. אך הנזיר הזה אַרִיטְּהַה, מאלף-הנשרים-לשעבר, בתפיסה השגויה שלו מייצג אותנו שלא כהלכה, פוגע בעצמו וצובר מגרעות רבות. והדבר יוביל לרעתו של האדם השוטה הזה ולסבל לזמן רב.

  13. נזירים, האפשרות שמישהו יעסוק בהנאות חושים ללא תאוות חושים, ללא תפיסות של תאוות חושים, ללא מחשבות של תאוות חושים – זה בלתי אפשרי.5
  14. משל הנחש

  15. הנה, נזירים, כמה אנשים שוטים לומדים את הדְהַמַּה – שיחות, משפטים, הסברים, פסקאות, אמירות, ביטויים, סיפורי לידות, משלים, ותשובות לשאלות – אך לאחר שלמדו את הדְהַמַּה הם אינם בוחנים את משמעותם של אותם דברי לימוד בחוכמה. מאחר והם אינם בוחנים את משמעות דברי הלימוד הללו בחוכמה, הם אינם משיגים תובנה משקפת6 שלהם. במקום זאת הם לומדים את הדְהַמַּה רק לשם היכולת לבקר אחרים ולנצח בוויכוחים, והם אינם חווים את הטוב לשמו לומדים את הדְהַמַּה. דברי הלימוד הללו, אותם הם תופסים בצורה שגויה, מובילים לרעתם ולסבל לזמן רב.7 מדוע? בשל התפיסה השגויה של דברי הלימוד הללו.
  16. נניח שאדם אשר היה צריך נחש, שחיפש נחש, ששוטט ותר אחר נחש – היה רואה נחש גדול והיה תופס בפיתוליו או בזנבו. הנחש היה פונה אליו אחורה ומכיש אותו בידו או בזרועו או באחד מאיבריו, ובשל כך האדם היה מת או סובל אנושות. מדוע? בשל התפיסה השגויה שלו של הנחש. כך גם כמה אנשים שוטים לומדים את הדְהַמַּה… מדוע? בשל התפיסה השגויה של דברי הלימוד הללו.

  17. הנה, נזירים, כמה בני-שבט לומדים את הדְהַמַּה – שיחות, משפטים, הסברים, פסקאות, אמירות, ביטויים, סיפורי לידות, משלים, ותשובות לשאלות – ולאחר שלמדו את הדְהַמַּה, הם בוחנים את משמעות אותם דברי לימוד בחוכמה. לאחר שהם בוחנים את משמעות דברי הלימוד הללו בחוכמה, הם משיגים קבלה משקפת שלהם. הם אינם לומדים את הדְהַמַּה רק לשם היכולת לבקר אחרים ולנצח בוויכוחים, והם חווים את הטוב לשמו לומדים את הדְהַמַּה. דברי הלימוד הללו, אותם הם תופסים בצורה נכונה, מובילים לרווחתם ולאושר לזמן רב. מדוע? בשל התפיסה הנכונה של דברי הלימוד הללו.
  18. נניח שאדם אשר היה צריך נחש, שחיפש נחש, ששוטט ותר אחר נחש, היה רואה נחש גדול והיה תופס אותו בצורה נכונה בעזרת מקל מפוצל, ולאחר שהיה עושה זאת, הוא היה תופס אותו בצורה נכונה בצווארו. אז למרות שהנחש היה מלפף את פיתוליו סביב ידו או זרועו או סביב אחד מאבריו, עדיין האדם לא היה מת או סובל אנושות כתוצאה מכך. מדוע? בשל התפיסה הנכונה שלו של הנחש. כך גם כמה בני-שבט לומדים את הדְהַמַּה… מדוע? בשל התפיסה הנכונה של דברי הלימוד הללו.

  19. לכן נזירים, כאשר אתם מבינים את משמעות האמירות שלי, זיכרו אותן בהתאם. וכאשר אינכם מבינים את משמעות האמירות שלי, אז או שתשאלו אותי לגבי הדבר או שתשאלו את הנזירים החכמים.
  20. משל הרפסודה

  21. נזירים, אציג בפניכם כיצד הדְהַמַּה דומה לרפסודה, שתכליתה לצלוח מעבר, לא לשם אחיזה. הקשיבו ושימו לב היטב למה שאומר."
  22. "כן, אדון נכבד", השיבו הנזירים. והמכובד אמר:
    "נזירים, נניח ובמהלך מסע אדם היה רואה שטח מים עצום, שהגדה הקרובה שלו הייתה מסוכנת ומפחידה ושהגדה שמעבר הייתה בטוחה ונטולת פחד, אך לא היה בנמצא כל מעבורת או גשר להגיע אל הגדה שמעבר. אז הוא היה חושב: 'יש את שטח המים העצום הזה, שהגדה הקרובה שלו מסוכנת ומפחידה ושהגדה שמעבר בטוחה ונטולת פחד, אך אין בנמצא כל מעבורת או גשר להגיע אל הגדה שמעבר. נניח ואאסוף עשב, זרדים, ענפים, ועלים, אקשור אותם יחד ואצור רפסודה, בהיותי נתמך ברפסודה ובמאמץ שאעשה בעזרת ידי ורגלי, אצלח בביטחה אל הגדה הרחוקה.' ואז האדם היה אוסף עשב, זרדים, ענפים, ועלים והיה קושר אותם יחד ויוצר רפסודה, ובהיותו נתמך ברפסודה היה עושה מאמץ בידיו ורגליו, היה צולח בביטחה אל הגדה הרחוקה. אז, לאחר שצלח והגיע לגדה הרחוקה, ייתכן והיה חושב: 'הרפסודה הזאת סייעה לי מאוד, מאחר ובהיותי נתמך בה ובמאמץ שעשיתי בעזרת ידיי ורגליי, צלחתי בביטחה אל הגדה הרחוקה. נניח והייתי מניף אותה מעל ראשי ונושא אותה על כתפיי, ואז הייתי הולך לכל מקום שאחפוץ.' כעת, נזירים, מה דעתכם? בעשותו כך, האם האדם הזה היה עושה מה שהוא אמור לעשות עם הרפסודה הזאת?"
    "לא, אדון נכבד."
    "מה על האדם הזה לעשות על מנת שיעשה את הדבר הנכון עם הרפסודה? הנה, נזירים, כאשר האדם הזה צלח והגיעה לגדה הרחוקה, הוא עשוי לחשוב כך: 'הרפסודה הזאת הועילה לי מאוד, מאחר ובהתמך בה ובעשיית מאמץ בידיי וברגליי, הגעתי בביטחה מעבר אל הגדה הרחוקה. נניח הייתי נושא אותה אל קרקע יבשה או מניח אותה להסחף במים, ואז הייתי הולך לאן שאחפוץ.' כעת, נזירים, בעשותו כך שהוא יעשה את הדבר הנכון עם הרפסודה. כך הראיתי לכם כיצד הדְהַמַּה דומה לרפסודה, שתכלית קיומה היא צליחה מעבר, לא לשם אחיזה.8

  23. נזירים, כאשר אתם יודעים שהדְהַמַּה דומה לרפסודה, עליכם לזנוח אפילו את הלימוד, על אחת כמה וכמה דברים המנוגדים ללימוד.9
  24. עמדות של השקפות

  25. נזירים, יש את שש העמדות הללו של השקפות.10 מהן השש? הנה, נזירים, אדם רגיל לא מלומד, המתייחס לאציליים בדרך לא הולמת והוא אינו מאומן בתורתם, המתייחס לאנשי אמת בצורה לא הולמת והוא אינו מאומן בתורתם, מתייחס לצורה חומרית כך: 'זה שלי, זה אני, זה עצמי.'11 הוא מתייחס להרגשה כך: 'זה שלי, זה אני, זה עצמי.' הוא מתייחס לתפיסה כך: 'זה שלי, זה אני, זה עצמי.' הוא מתייחס למצבים-מנטליים כך: 'זה שלי, זה אני, זה עצמי.' הוא מתייחס למה שנראה, נשמע, מורגש, נתפס, נבחן, מבוקש, ושמהרהרים בו מנטלית12 כך: 'זה שלי, זה אני, זה עצמי.' והעמדה הזאת להשקפות, כלומר, 'מה שהוא העצמי הוא העולם, לאחר המוות אני אהיה נצחי, תמידי, קבוע, לא נתון לשינוי. אני אמשיך להתקיים לנצח'13 – גם לזה הוא מתייחס כך: 'זה שלי, זה אני, זה עצמי.'
  26. תלמיד אצילי ומלומד היטב, המתייחס לאציליים בדרך הולמת והוא מאומן בתבונה בתורתם, המתייחס לאנשי אמת בצורה הולמת והוא מאומן בתבונה בתורתם, מתייחס לצורה חומרית כך: 'זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמי.' הוא מתייחס להרגשה כך: 'זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמי.' הוא מתייחס לתפיסה כך: 'זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמי.' הוא מתייחס למצבים-מנטליים כך: 'זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמי.' הוא מתייחס למה שנראה, נשמע, מורגש, נתפס, נבחן, מבוקש, ושמהרהרים בו מנטלית כך: 'זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמי.' והעמדה הזאת להשקפות, כלומר, 'מה שהוא העצמי הוא העולם, לאחר המוות אני אהיה נצחי, תמידי, קבוע, לא נתון לשינוי. אני אמשיך להתקיים לנצח' – גם לזה הוא מתייחס כך: 'זה לא שלי, זה לא אני, זה לא עצמי.'
  27. מאחר והוא מתייחס אליהם כך, הוא אינו מתרגש ממה שלא קיים."14
  28. התרגשות

  29. כאשר הדבר נאמר, נזיר מסויים שאל את המכובד: "אדון נכבד, האם יכולה להיות התרגשות בקשר למה שלא קיים חיצונית?"
  30. "יכולה להיות, נזיר", אמר המכובד. "הנה, נזיר, מישהו חושב כך: 'חבל, היה לי את זה! חבל, אין לי את זה יותר! חבל, הלוואי ויהיה לי את זה! חבל, אני לא משיג את זה!' אז הוא מתמלא צער, יגון, ובכי, הוא מתייפח, מכה בחזהו והופך נסער. כך יכולה להיות התרגשות על מה שלא קיים חיצונית."15

  31. "אדון נכבד, האם יכולה לא להיות התרגשות על מה שלא קיים חיצונית?"
  32. "יכולה להיות, נזיר", אמר המכובד.
    "הנה, נזיר, מישהו אינו חושב כך: 'חבל, היה לי את זה! חבל, אין לי את זה יותר! חבל, הלוואי ויהיה לי את זה! חבל, אני לא משיג את זה!' אך הוא אינו מתמלא צער, יגון, ובכי, הוא אינו מתייפח, או מכה בחזהו ואינו הופך נסער. כך יכולה לא להיות התרגשות על מה שלא קיים חיצונית."

  33. "אדון נכבד, האם יכולה להיות התרגשות על מה שלא קיים פנימית?"
  34. "יכולה להיות, נזיר", אמר המכובד.
    "הנה, נזיר, למישהו יש את ההשקפה: 'מה שהוא העצמי הוא העולם, לאחר המוות אני אהיה נצחי, תמידי, קבוע, לא נתון לשינוי. אני אמשיך להתקיים לנצח.' הוא שומע את הטַטְהָאגַטַה או תלמיד של הטַטְהָאגַטַה מלמד את הדְהַמַּה לביטול כל העמדות, ההחלטות, האובססיות, הדבקויות, והנטיות הנסתרות להדממת כל המצבים המנטליים, לויתור על כל הקשרים, להכחדת ההשתוקקות, לאי-תשוקה, להפסקה סופית, לנִיבָּאנַה. הוא חושב באופן הבא: 'אז אני אעלם! אז אני אאבד! אז אני לא אהיה עוד!' אז הוא מתמלא צער, יגון, ובכי, הוא מתייפח, ומכה בחזהו והוא הופך נסער על מה שלא קיים פנימית. כך יש התרגשות על מה שלא קיים פנימית."16

  35. "אדון נכבד, האם יכולה לא להיות התרגשות על מה שלא קיים פנימית?"
  36. "יכולה להיות, נזיר", אמר המכובד.
    "הנה, נזיר, למישהו אין את ההשקפה: 'מה שהוא העצמי הוא העולם, לאחר המוות אני אהיה נצחי, תמידי, קבוע, לא נתון לשינוי. אני אמשיך להתקיים לנצח.' הוא שומע את הטַטְהָאגַטַה או תלמיד של הטַטְהָאגַטַה מלמד את הדְהַמַּה לביטול כל העמדות, ההחלטות, האובססיות, הדבקויות, והנטיות הנסתרות להדממת כל המצבים המנטליים, לויתור על כל הקשרים, להכחדת ההשתוקקות, לאי-תשוקה, להפסקה סופית, לנִיבָּאנַה. הוא אינו חושב באופן הבא: 'אז אני אעלם! אז אני אאבד! אז אני לא אהיה עוד!' אז הוא אינו מתמלא צער, יגון, ובכי, הוא אינו מתייפח, או מכה בחזהו ואינו הופך נסער על מה שלא קיים פנימית. כך אין התרגשות על מה שלא קיים פנימית.

    ארעיות וחוסר-עצמיות

  37. נזירים, יתכן ותזכו להיות בעלים17 של דבר שהוא נצחי, תמידי, קבוע, לא נתון לשינוי, ושימשיך להתקיים לנצח. אך האם אתם רואים דבר מה כזה, נזירים?"
  38. "לא, אדון נכבד."
    "טוב, נזירים. גם אני אינני רואה דבר מה שהוא נצחי, תמידי, קבוע, לא נתון לשינוי ואשר ימשיך להתקיים לנצח.

  39. נזירים יתכן ותיצמדו לאמונה בעצמי18 אשר לא תגרום לצער, יגון, כאב, עצב, וייאוש למי שנצמד אליה. אך האם אתם רואים כזאת אמונה בעצמי, נזירים?"
  40. "לא, אדון נכבד."
    "טוב, נזירים. גם אני אינני רואה אמונה כלשהי בעצמי אשר לא תגרום לצער, יגון, כאב, עצב, וייאוש למי שנצמד אליה.

  41. נזירים, יתכן ותקחו כתמיכה השקפה מסויימת שלא תגרום לצער, יגון, כאב, עצב, וייאוש למי שלוקח אותה כתמיכה.19 אך האם אתם רואים תמיכה של השקפה כזאת, נזירים?"
  42. "לא, אדון נכבד."
    "טוב, נזירים. גם אני אינני רואה תמיכה של השקפה שלא תגרום לצער, יגון, כאב, עצב, וייאוש למי שלוקח אותה כתמיכה.

  43. נזירים, במקרה ויש עצמי, האם יהיה לי גם מה ששייך לעצמי?"20
  44. "כן, אדון נכבד."
    "או, כאשר יש מה ששייך לעצמי, האם יהיה עבורי עצמי?"
    "כן, אדון נכבד."
    "נזירים, מאחר ועצמי ומה ששייך לעצמי אינם נתפסים כאמת בעלת בסיס, אז עמדת ההשקפות הזו, כלומר 'מה שהוא העצמי הוא העולם, לאחר המוות אני אהיה נצחי, תמידי, קבוע, לא נתון לשינוי. אני אמשיך להתקיים לנצח' – האם לא יהיה זה לגמרי לימוד מטופש לחלוטין?"
    "מה עוד זה יכול להיות, אדון נכבד, אם לא לימוד מטופש לחלוטין?"

  45. "נזירים, מה דעתכם? האם חומר הוא תמידי או ארעי?"
  46. "ארעי, אדון נכבד."
    "האם מה שארעי הוא סבל או אושר?"
    "סבל, אדון נכבד."
    "האם מה שארעי, סבל, ונתון לשינוי, ראוי להתייחס אליו כך: 'זה שלי, זה אני, זה העצמי שלי'?"
    "לא, אדון נכבד."
    "נזירים, מה דעתכם? האם הרגשה… האם זיהוי… האם מצבים-מנטליים… האם הכרה היא תמידית או ארעית?"
    "ארעית, אדון נכבד."
    "האם מה שארעי הוא סבל או אושר?"
    "סבל, אדון נכבד."
    "האם מה שארעי, סבל, ונתון לשינוי, ראוי להתייחס אליו כך: 'זה שלי, זה אני, זה העצמי שלי'?"
    "לא, אדון נכבד."

  47. "לכן, נזירים, כל סוג של חומר, מה שלא יהיה, בין אם בעבר, בעתיד, או בהווה, פנימית או חיצונית, גס או עדין, נחות או נעלה, רחוק או קרוב – כל חומר יש לראות כפי שהוא באמת עם חוכמה ראוייה כך: 'זה לא שלי, זה לא אני, זה לא העצמי שלי.' כל סוג של הרגשה, מה שלא תהיה… כל סוג של זיהוי, מה שלא יהיה… כל סוג של מצב-מנטלי, מה שלא יהיה… כל סוג של הכרה, מה שלא תהיה, בין אם בעבר, בעתיד, או בהווה, פנימית או חיצונית, גסה או עדינה, נחותה או נעלה, רחוקה או קרובה – כל הכרה יש לראות כפי שהיא באמת עם חוכמה נאותה כך: 'זה לא שלי, זה לא אני, זה לא העצמי שלי.'
  48. כאשר רואים זאת, נזירים, תלמיד אצילי ומלומד מתפכח מחומר, מתפכח מהרגשה, מתפכח מזיהוי, מתפכח ממצבים-מנטליים, מתפכח מהכרה.
  49. כאשר הוא מפוכח, הוא הופך חסר-תשוקה. באמצעות חוסר-תשוקה [תודעתו] משוחררת.21 כאשר היא משוחררת, מופיעה הידיעה: 'היא משוחררת'. הוא מבין: 'הלידה הגיעה אל קִצָּהּ, החיים הרוחניים הגיעו אל קִצָּם, מה שהיה לעשות נעשה, אין דבר נוסף מעבר לזה.'
  50. האַרַהַנְט

  51. נזירים, הנזיר הזה מכונה מי שמוט-הרוחב שלו הורם, מי שהמחפורת שלו התמלאה, שעמוד התווך שלו נעקר, שאין לו בריח, אדם אצילי שדגלו הורד, שעולו הורד, ששוחרר מכבליו.
  52. וכיצד הנזיר הוא מי שמוט-הרוחב שלו הורם? הנה הנזיר זנח בורות, קטע אותה בשורשיה, הפך אותה כגזע דקל קטום, סיים איתה, כך שאין היא יכולה להופיע שוב בעתיד. כך הנזיר הוא מי שמוט-הרוחב שלו הורם.
  53. וכיצד הנזיר הוא מי שהמחפורת שלו התמלאה? הנה הנזיר זנח את מעגל הלידות שמביא התחדשות של יצור-חי, קטע אותו בשורשיו, הפך אותו כגזע דקל קטום, סיים איתו, כך שאין הוא יכול להופיע שוב בעתיד. כך הנזיר הוא מי שהמחפורת שלו התמלאה.
  54. וכיצד הנזיר הוא מי שעמוד התווך שלו נעקר? כאן הנזיר זנח השתוקקות, קטע אותה בשורשיה, הפך אותה כגזע דקל קטום, סיים איתה, כך שאין היא יכולה להופיע שוב בעתיד. כך הנזיר הוא מי שעמוד התווך שלו נעקר.
  55. וכיצד הנזיר הוא מי שאין לו בריח? כאן הנזיר זנח את חמשת הכבלים הנמוכים, קטע אותם בשורשיהם, הפך אותם כגזע דקל קטום, סיים איתם, כך שאין הם יכולים להופיע שוב בעתיד. כך הנזיר הוא מי שאין לו בריח.
  56. וכיצד הנזיר הוא אדם אצילי שדגלו הורד, שעולו הורד, ששוחרר מכבליו? כאן הנזיר זנח את היוהרה 'אני', קטע אותה בשורשיה, הפך אותה כגזע דקל קטום, סיים איתה, כך שאין היא יכולה להופיע שוב בעתיד. כך הנזיר הוא אדם אצילי שדגלו הורד, שעולו הורד, ששוחרר מכבליו.
  57. נזירים, כאשר הישויות השמיימיות עם אִינְדְרַה, עם בְּרַהְמָא ועם פַּגָ'אפַּטִי מחפשים נזיר שכך משוחרר בתודעה, הם אינם מוצאים [משהו שיוכלו לומר עליו]: 'ההכרה של מי שכך הלך נתמכת בזה.' מדוע? מי שהלך כך,22 אני אומר, הינו בלתי ניתן לאיתור כאן ועכשיו.23
  58. הצגה לא נכונה של הטַטְהָאגַטַה

  59. באומרי כך, נזירים, בהצהרתי כך, הוצגתי לשווא באופן שגוי, בטעות, וללא כל בסיס, על ידי כמה פרושים וברהמינים באופן כזה: 'הפרוש גוֹטַמַה הוא מי שמוביל לדרך לא נכונה. הוא מלמד את האיון, ההשמדה, וההכחדה של יצור חי.'24 כפי שאינני עושה, כפי שאינני מצהיר, וכך הוצגתי לשווא באופן שגוי, בטעות, וללא כל בסיס, על ידי כמה פרושים וברהמינים: 'הפרוש גוֹטַמַה הוא מי שמוביל לדרך לא נכונה. הוא מלמד את האיון, ההשמדה, וההכחדה של יצור חי'.
  60. נזירים, קודם לכן, כמו גם עכשיו, מה שאני מלמד הוא סבל וקץ הסבל.25 אם אחרים מבקרים, משמיצים, מוכיחים, ומטרידים את הטַטְהָאגַטַה בשל כך, הטַטְהָאגַטַה אינו חש כתוצאה מכך כל זדון, אי-נחת, או זעם בליבו. ואם אחרים מכבדים, מוקירים, מעריצים, ומהללים את הטַטְהָאגַטַה בשל כך, הטַטְהָאגַטַה לא חש כתוצאה מכך כל הנאה, שמחה, או התרוממות רוח. אם אחרים מכבדים, מוקירים, מעריצים, ומהללים את הטַטְהָאגַטַה בשל כך, הטַטְהָאגַטַה חושב כתוצאה מכך: 'הם עושים זאת ביחס למה שהובן בשלמות קודם לכן.'26
  61. לכן, נזירים, אם אחרים מבקרים, משמיצים, מוכיחים, ומטרידים אתכם, כתוצאה מכך עליכם לא לאפשר בכם כל זדון, אי-נחת, או זעם בלבכם. ואם אחרים מכבדים, מוקירים, מעריצים, ומהללים אתכם, כתוצאה מכך עליכם לא לאפשר בכם כל הנאה, שמחה, או התרוממות רוח. אם אחרים מכבדים, מוקירים, מעריצים, ומהללים אתכם, כתוצאה מכך עליכם לחשוב: 'הם עושים זאת ביחס למה שהובן בשלמות קודם לכן.'
  62. לא שלך

  63. לכן, נזירים, כל מה שאינו שלכם, זינחו אותו. כאשר תזנחו אותו, זה יוביל לרווחתכם ואושרכם לזמן רב. ומה אינו שלכם? חומר אינו שלכם. זינחו אותו. כאשר תזנחו אותו, זה יוביל לרווחתכם ואושרכם לזמן רב. הרגשה אינה שלכם. זינחו אותה. כאשר תזנחו אותה, זה יוביל לרווחתכם ואושרכם לזמן רב. זיהוי אינו שלכם. זינחו אותו. כאשר תזנחו אותו, זה יוביל לרווחתכם ואושרכם לזמן רב. מצבים-מנטליים אינם שלכם. זינחו אותם. כאשר תזנחו אותם, זה יוביל לרווחתכם ואושרכם לזמן רב. הכרה אינה שלכם. זינחו אותה. כאשר תזנחו אותה, זה יוביל לרווחתכם ואושרכם לזמן רב.27
  64. נזירים, מה דעתכם? אם אנשים היו נושאים את העשב, המקלות, הענפים, והעלים בחורשת גֶ'טַה הזו, או אם היו שורפים אותם, או היו עושים כל דבר העולה על רוחם איתם, האם הייתם חושבים: 'אנשים נושאים אותנו, או שורפים אותנו או עושים כל דבר העולה על רוחם איתנו?'"
  65. "לא, אדון נכבד. מדוע לא? מכיוון שאין זה אנחנו או מה ששייך לנו."28
    "כך גם, נזירים, כל מה שאינו שלכם, זינחו אותו. כאשר תזנחו אותו, זה יוביל לרווחתכם ואושרכם לזמן רב. ומה אינו שלכם? חומר אינו שלכם. זינחו אותו. כאשר תזנחו אותו, זה יוביל לרווחתכם ואושרכם לזמן רב. הרגשה אינה שלכם. זינחו אותה. כאשר תזנחו אותה, זה יוביל לרווחתכם ואושרכם לזמן רב. זיהוי אינו שלכם. זינחו אותו. כאשר תזנחו אותו, זה יוביל לרווחתכם ואושרכם לזמן רב. מצבים-מנטליים אינם שלכם. זינחו אותם. כאשר תזנחו אותם, זה יוביל לרווחתכם ואושרכם לזמן רב. הכרה אינה שלכם. זינחו אותה. כאשר תזנחו אותה, זה יוביל לרווחתכם ולאושרכם לזמן רב.

    בדְהַמַּה הזאת

  66. נזירים, הדְהַמַּה המוצגת היטב על ידי הינה ברורה, פתוחה, בהירה, ונטולת טלאים.29 אין התהוות [עתידית] בסבב הלידות לנזירים הללו30 שהינם אַרַהַנְטים עם תחלואים מושמדים, אשר חיו את החיים הרוחניים עד תומם, עשו מה שהיה לעשות, הניחו את העול, הגיעו אל המטרה, השמידו את כבלי הקיום, והם משוחררים לגמרי דרך ידיעה סופית.
  67. נזירים, הדְהַמַּה המוצגת על ידי היטב הינה ברורה, פתוחה, בהירה, ונטולת טלאים. בדְהַמַּה המוצגת היטב על ידי כך אשר היא ברורה, פתוחה, בהירה, ונטולת טלאים, הנזירים הללו אשר זנחו את חמשת הכבלים הנמוכים, כולם מיועדים להופיע מחדש באופן ספונטני [במשכנים הטהורים] ושם להגשים נִיבָּאנַה סופית, מבלי לשוב מהעולם ההוא אי פעם.
  68. נזירים, הדְהַמַּה המוצגת היטב על ידי הינה ברורה, פתוחה, בהירה, ונטולת טלאים. בדְהַמַּה המוצגת היטב על ידי כך אשר היא ברורה, פתוחה, בהירה, ונטולת טלאים, הנזירים הללו אשר זנחו שלושה כבלים והחלישו תאווה, שנאה ואשליה, כולם שבים-פעם-אחת, ויחזרו פעם אחת בלבד אל העולם הזה לשים קץ לסבל.
  69. נזירים, הדְהַמַּה המוצגת היטב על ידי הינה ברורה, פתוחה, בהירה, ונטולת טלאים. בדְהַמַּה המוצגת היטב על ידי כך אשר היא ברורה, פתוחה, בהירה, ונטולת טלאים, הנזירים הללו אשר זנחו שלושה כבלים כולם נכנסים-לזרם, לא נתונים עוד להגיע לגיהנום, מיועדים [לשחרור] ומוכוונים להתעוררות.
  70. נזירים, הדְהַמַּה המוצגת היטב על ידי הינה ברורה, פתוחה, בהירה, ונטולת טלאים. בדְהַמַּה המוצגת היטב על ידי כך אשר היא ברורה, פתוחה, בהירה, ונטולת טלאים, הנזירים הללו שהינם עוקבי-דְהַמַּה או עוקבי-אמון כולם מוכוונים להתעוררות.31
  71. נזירים, הדְהַמַּה המוצגת היטב על ידי הינה ברורה, פתוחה, בהירה, ונטולת טלאים. בדְהַמַּה המוצגת היטב על ידי כך אשר היא ברורה, פתוחה, בהירה, ונטולת טלאים, אלו שיש בהם מספיק אמון בי, מספיק אהבה כלפיי,32 הם בדרך לגן-עדן."33

 

כך אמר המכובד, והנזירים היו מרוצים ושמחים מדבריו.


1. מאלף-הנשרים-לשעבר: גַדְּהַה-בָּאדְהִי-פּוּבַּסַּה, gaddha-bādhi-pubbassa. זה היה כינויו של הנזיר אַרִיטְּהַה מאחר ונאמר שהיה מאלף נשרים בחייו הקודמים. ניתן לפרש את הביטוי גם כקוטל-הנשרים-לשעבר.

2. הפרשנות מספרת שכאשר אַרִיטְּהַה הרהר בהתבודדות הוא הגיע למסקנה שלא יהיה כל רע אם נזיר יפתח יחסים מיניים עם אישה וחשב שלא צריך לאסור את הדבר בכללי מסדר הנזירים.

3. שמות המשלים בפאלית הם: (1) משל השלד: אַטְּהִיקַנְקַלוּפַּמָא, aṭṭhikaṅkalūpamā,
(2) משל חתיכת הבשר: מַנְֹסַפֶּסוּפַּמָא, maṃsapesūpamā, (3) משל לפיד העשב: טִינוּקּוּפַּמָא, tiṇukkūpamā, (4) משל פיר הפחמים: אַנְגָארַקָאסוּפַּמָא, aṅgārakāsūpamā, (5) משל החלום: סוּפִּינַקוּפַּמָא, supinakūpamā, (6) משל הסחורה המושאלת: יָאצִ'יטַקוּפַּמָא, yācitakūpamā, (7) משל פירות העץ: רוּקְּהַפְּהַלוּפַּמָא, rukkhaphalūpamā, (8) משל סכין הקצבים ומשטח החיתוך: אַסִיסוּנוּפַּמָא, asisūnūpamā, (9) משל מוט החנית: סַטִּיסוּלוּפַּמָא, sattisūlūpamā, (10) משל ראש הנחש: סַפַּסִירוּפַּמָא, sappasirūpamā. שבעת המשלים הראשונים על הנאות חושים מסופרים במלואם בסוּטַּה 54 פסקאות 15-21, בקובץ השיחות באורך בינוני.

4. החלק הראשון של המקרה של אַרִיטְּהַה מתרחש פעמיים בסל הוִינַיַה. בסוּטַּה 25 של חלק 2 (Vin ii.25) זה מוביל לכך שהסַנְגְהַה מכריזה על השעייתו (אוּקְּהֶפַּנִייַה-קַמַּה, ukkhepaniyakamma) של אַרִיטְּהַה על שסירב לזנוח את השקפתו השגויה. בסוּטַּה 133 ו-134 חלק 4 (Vin iv.133-134) סירב לזנוח את השקפתו השגויה לאחר תוכחות חוזרות ונישנות, עבירה המוגדרת כפגיעה במסדר מדרגת פָּאצִ'יטִּייַה (pācittiya).

5. על אף שבמקור הפאלי מופיע המונח הנאות חושים (קָאמַה, kāma) בכל ארבעת המקרים, מתוך ההקשר סביר להבין את החלק הראשון כמיוחס להנאות חושים אובייקטיבית, כלומר, אובייקטים מהני חושים, ואת החלקים הבאים כמיוחסים לזיהומים מנטליים סובייקטיביים הקשורים לחושניות, כלומר, תאוות חושים.

6. משיגים תובנה משקפת: נִיגְ'הָאנַןֹ קְהַמַנְטִי, nijjhānaṃ khamanti. השגת הבנה עמוקה של המציאות בהתאם למה שנאמר.

7. הפרשנות מסבירה שהפסקה הזו נאמרה על מנת להציג את הטעות באחיזה שגויה של הבנה שכלית של הדְהַמַּה – ככל הנראה הייתה זו גם טעותו של אַרִיטְּהַה. "הטוב (אַטְּהַה, attha) לשמו לומדים את הדְהַמַּה" הן הדרכים העל-גשמיות ופירותיהן.

8. משל הרפסודה המפורסם ממשיך את אותו טיעון נגד שימוש לא נכון של לימוד הדְהַמַּה אשר הוצג קודם לכן במשל הנחש. מי שעסוק בשימוש בדְהַמַּה לשם יצירת דיונים והתנצחויות נושא את הדְהַמַּה על ראשו במקום להשתמש בה על מנת לחצות את שטף הנהר.

9. לימוד: דְהַמָּא, dhammā. מילולת 'דברים'. במקרה זה יכול להיות מפורש בשני אופנים: (1) מגוון הוראות הלימוד של הבּוּדְּהַה, (2) הפרשנות מבארת דְהַמָּא במקרה זה כ-'מצבים מנטליים מיטיבים' וכך הביטוי מפורש: עליכם לזנוח אפילו את המצבים המיטיבים כגון אהבה, חמלה, שמחה לזולת, ואיזון מנטלי, וכן את תוצרי התרגול של סַמַתְהַה ווִיפַּסַּנָא והפירות שלהם, ועל אחת כמה וכמה את המצבים המנוגדים להם (אַדְהַמָּא, adhammā) כגון חמדנות, שנאה, אשלייה. מדובר בזניחה של ההיקשרות למצבים ולא זניחה של המצבים עצמם.

10. על פי הפרשנות עמדות של השקפות הן השקפות שגויות ומהוות בעצמן בסיס להשקפות שגויות מורכבות יותר. מושאי ההשקפות. כלומר, חמשת המצרפים. והתנאים להשקפות, כלומר, גורמים כמו בורות, תפיסה מעוותת, ומחשבות מוטעות.

11. הפרשנות מסבירה שהחשיבה 'זה שלי' היא תוצר של של השתוקקות, החשיבה 'זה אני' היא תוצר של יוהרה, והחשיבה 'זהו העצמי שלי' היא תוצר של השקפות שגויות. שלושת אלה – השתוקקות, יוהרה, והשקפות שגויות מכונים שלושת המטרידים (גָאהַה, gāha). הם גם המניע העיקרי מאחורי התהוות (ראו סוּטַּה 1 בקובץ השיחות באורך בינוני) והתרבות מנטלית (ראו סוּטַּה 18 בקובץ השיחות באורך בינוני).

12. המונחים הללו מציגים את מצרף ההכרה בצורה עקיפה, באמצעות המושא שלו. 'הנראה' מצביע על הכרת-עין, 'הנשמע' מצביע על הכרת-אוזן, 'המוחש' מצביע על שלושת ההכרות האחרות, ושאר המונחים מצביעים על הכרת-תודעה.

13. זוהי השקפה של נצחיות העולה בהתבסס על אחד מסוגי השקפות העצמיות הבסיסיים יותר. כאן היא הופכת בעצמה למושא להשתוקקות, יוהרה, והאמונה המוטעית בעצמיות. ההשקפה הזאת משקפת את הפילוסופיה של האופנישדות, הגורסת זהות של העצמי (אָטְמַן, ātman) עם ישות אוניברסלית (בְּרַהְמַן, brahman).

14. 'הוא אינו מתרגש ממה שלא קיים': אַסַטִי נַה פַּרִיטַסַּטִי, asati na paritassati. פַּרִיטַסַּטִי היא התרגשות במובן שלילי של פחד והשתוקקות בדומה לאדם נסער בעת סערת-נפש.

15. על פי הפרשנות התרגשות בשל מה שלא קיים חיצונית מיוחסת ליאוש הארצי של אובדן או חוסר-השגה של רכוש.

16. על פי הפרשנות התרגשות בשל מה שלא קיים פנימית מיוחסת ליאוש של המאמין בנצחיות כאשר הוא מבין שלא כהלכה את הלימוד של הבּוּדְּהַה בעניין נִיבָּאנַה כתורה שמטרתה איון (אָנִיהִילַצְיָה).

17. 'תזכו להיות בעלים': מילולית 'תוכלו לנכס את הנכס הזה'. הביטוי הזה מקושר לפסקה 18 על התרגשות מרכוש ונכסים חיצוניים.

18. 'תיצמדו לאמונה בעצמי': מילולית 'יתכן ותיצמדו לאחיזה הזאת של האמונה בעצמיות'. הביטוי הזה מקושר לפסקה 20 על התרגשות העולה מאמונה בעצמיות.

19. הפרשנות מבארת את התמיכה בהשקפות (דִיהִינִיסַּיַה, dị̣hinissaya) כשישים ושתיים ההשקפות המפורטות בבְּרַהְמַגָ'אלַה סוּטַּה (סוּטַּה 1 בקובץ השיחות הארוכות), הנולדת מהשקפת עצמיות או אמונה בעצמי. ניתן גם להכליל בהן את ההשקפה השגויה שאימץ אַרִיטְּהַה בתחילת השיחה.

20. החשיבה של 'מה ששייך לעצמי' או 'רכוש עצמי' (אַטַּנִייַה, attaniya) מיוחס לכל דבר מחמשת המצרפים שלא מזוהה כעצמי, ולכל הרכוש החיצוני של האדם. החלק הזה מציג את התלות ההדדית ובכך את אי אפשרות הקיום של הצמד 'אני' ו-'עצמי'.

21. על פי הפרשנות, התפכחות (נִיבִּידָא, nibbid̄ā) מסמלת את שלבי הפסגה של תובנה, חוסר-תשוקה (וִירָאגַה, virāga) את הגשמת הדרך העל-גשמית, ושחרור (וִימוּטִּי, vimutti) את הפרי. ידיעת הסקירה של האַרַהַנְט (פַּצַּ'בֶקְּהַנַה-נְיָאנַה, paccavekkhaṇañāṇa) מוצג בביטוי 'מופיעה הידיעה' ו-'הוא מבין: הלידה הגיעה אל קִצָּהּ…'.

22. 'מי שהלך כך': טַטְהָאגַטַה, tathāgata. בדרך כלל זהו הכינוי של הבּוּדְּהַה, אך כאן על פי הפרשנות הביטוי מוזכר במובן רחב יותר הכולל גם אַרַהַנְט.

23. 'בלתי ניתן לאיתור' מכיוון שהישויות השמיימיות לא יכולות למצוא את בסיס ההכרה שלו בתודעת-התובנה, תודעת-הדרך, ותודעת-הפרי, שמושאן נִיבָּאנַה.

24. יש כאן התייחסות נוספת לפסקה 20, למחזיקים בהשקפת הנצחיות אשר לא הבינו את תורת הבּוּדְּהַה כהלכה בעניין נִיבָּאנַה, כהפסקת ההתקיימות, ורואים בה איון יצור חי הנתפס כבעל עצמי.

25. הבּוּדְּהַה מסביר שאדם בעל הבנה נכונה רואה שכל מה שמופיע וחולף במציאות הוא רק סבל שמתחיל ומפסיק. הבּוּדְּהַה מלמד על הסבל וקיצו – תלמידיו לומדים את הסבל ודרך הבנה עמוקה שלו משתחררים ממנו ומגשימים את קץ הסבל, נִיבָּאנַה.

26. 'מה שהובן בשלמות קודם לכן': פּוּבֶּה פַּרִינְּיָאטַןֹ, pubbe pariññātaṃ. מיוחס לחמשת המצרפים.

27. הפרשנות מציינת שיש לזנוח את ההיקשרות לחמשת והמצרפים לא את המצרפים עצמם, מכיוון שלא ניתן להיחלץ מתוכם.

28. מאחר ואין זה העצמי שלנו או מה ששייך לעצמי שלנו.

29. נטולת טלאים: צִ'ינַּה פִּילוֹטִיקַה, chinna-pilotika. פִּילוֹטִיקַה היא סחבה משופשפת וקרועה התפורה ומודבקת פה ושם. הדְהַמַּה חפה מכל טלאי במובן של צביעות והונאה.

30. מי שהשתחרר לגמרי מסבב הלידות והמיתות, לא יוולד עוד.

31. יש שני סוגים של אנשים שנמצאים בדרך של הנכנס-לזרם. 'עוקבי-דְהַמַּה' (דְהַמָּאנוּסָארִין, dhammānusārin) הם תלמידים שיכולת-החוכמה (פַּנְּיַה-אִינְדְרִייַה, paññindriya) שלהם היא דומיננטית ולכן פיתחו את הדרך האצילית עם חוכמה כגורם מוביל, כאשר הם מגשימים את הפרי הם מכונים 'מגשימי השקפה' (דִיטּ, diṭṭ). 'עוקבי-אמון' (סַדְּהָאנוּסָארִין, saddhānus̄rin) הם תלמידים שיכולת-האמונה (סַדְּהִינְדְרִייַה, saddhindriya) שלהם ולכן פיתחו את הדרך האצילית עם אמון כגורם מוביל. כאשר הם מגשימים את הפרי הם מכונים 'משוחררים-על-ידי-אמון' (סַדְּהָא-וִימוּטַּה).

32. מספיק אמון, מספיק אהבה: סַדְּהָא-מַטַּן, פַּמַה-מַטַּן, saddhāmattaṃ pemamattaṃ.

33. הפרשנות מסבירה שהאמירה הזו מיוחסת לאנשים שהקדישו את עצמם לתרגול מדיטציית תובנה ועדיין לא הגשימו הישג על-גשמי. הם מוכוונים לגן-עדן אך לידה שם עדיין לא מובטחת להם.