הגישה הבודהיסטית בנוגע לאלוהים

מאמר מאת פרופסור ק.נ. גַ'יַטִילֶק, אוניברסיטת ציילון

מאנגלית: שי שוורץ

The Buddhist Attitude to God

Essay by Prof. K.N. Jayatilleke, University of Ceylon

השימוש במילה "אלוהים" הינו כה מגוון וכה רב משמעי עד שיהיה זה בלתי אפשרי להסביר את הגישה הבודהיסטית בנוגע לאלוהים מבלי להבהיר תחילה את המשמעות של המושג המעורפל הזה.

מילון אוקספורד מגדיר את מובן המילה 'אלוהים' בהקשר התאיסטי באופן הבא: "ישות על-טבעית. היוצר והשולט של היקום". בהקשר תאיסטי אחר ניתן התיאור הבא: "ישנו אלוהים אמיתי אחד ויחיד, נצחי, חסר גוף, חלקים, מאווים או תשוקות; בעל כוח, חוכמה וטוב לב אינסופיים. היוצר והמשמר של כל הנראה והבלתי נראה…" המשך הטקסט מפרט את התכונות הספציפיות לאסכולה תאיסטית זו, ואין זה רלבנטי לדיוננו.

ניתן לקבל תאור כללי זה כהגדרת הרעיון המושגי של האלוהים הישותי, הרווח באמונות המונותיאיסטיות ואיתו רעיון האמונה ביכולת הבריאה המשתנה ממסורת תאיסטית אחת למשנה.

על פי אחת המסורות, בריאתו של אלוהים החלה מקיומו עם תת-קיום של חומר כאוטי ויצירת יקום מסודר מתוך תוהו ובוהו. על פי מסורת אחרת, החומר ממנו הקיום נוצר הוא חלק מהישות האלוהית ,(srsti) בעוד על פי מסורת נוספת, אלוהים יוצר חומר יש מאין(ex nihilo) .

כאשר משתמשים במילה 'אלוהים' במובן שתואר עד כה של בורא ישותי, שהוא עליון, ריבוני, בעל כוח וידיעה בלתי מוגבלים, כל-יכול ואין סופי בטובו. לשאלה 'האם אלוהים קיים?' ישנן ארבע תשובות אפשריות:

(1) אלו התאיסטים האומרים 'כן' ומאשרים את קיום האלוהים.

(2) אלו האתאיסטים האומרים 'לא' ושוללים את קיום האלוהים.

(3) אלו האגנוסטים הטוענים שאין ביכולתנו לדעת אם יש או אין אלוהים.

(4) אלו הפוזטיביסטים הטוענים שהשאלה חסרת משמעות מאחר שהמושג 'אלוהים' אינו ברור דיו.

אתאיזם

מהי התשובה של הבודהיסט לשאלה זו? האם הבּוּדְּהַה היה תאיסט, אתאיסט, אגנוסטי או פוזטיביסט. התשובה ברורה בהחלט. על פי ההגדרות שהנחנו כאן למושג 'אלוהים' בפרושו השכיח, הבּוּדְּהַה הוא אתאיסט והבודהיזם בכללו אסכולת התְהֵרַוָאדַה1 ואסכולת המַהָאיָאנַה2 הן צורות של אתאיזם.

מספר חוקרים מערביים ניסו לטעון שאסכולת המַהָאיָאנַה נוצרה בראשית העידן הנוצרי ובה הבּוּדְּהַה מוגדר כאל. שתי טענות אלו שקריות לחלוטין. אסכולת המַהָאיָאנַה נוצרה ככל הנראה בעת ועידת מַהָאסַנְגְהִיקַה (mahāsaṇghika) כאשר קבוצת נזירים ליברלים מרדה בגישה השמרנית המסורתית של התְהֵרַוָאדִים מאה שנים אחרי מות הבּוּדְּהַה, ובאף אחת מאסכולות המַהָאיָאנַה, הבּוּדְּהַה אינו נחשב כאל בורא.

אף על פי כן, אין זה אומר שהבּוּדְּהַה היה בן-אדם בלבד, לא על פי אסכולת התְהֵרַוָאדַה או המַהָאיָאנַה. אומנם מספר אסכולות בודהיסטיות מקומיות חשבו כך בעקבותם של הרציונליסטים במאה ה-19, אך על פי הכתבים הבודהיסטים המוקדמים, כאשר נשאל בּוּדְּהַה באם הוא בן-אדם, תשובתו הייתה שהוא אינו בן-אדם אלא בּוּדְּהַה. ועם זאת הוא היה בן-אדם שהפך לבּוּדְּהַה. הבּוּדְּהַה המכונה טַטְהָאגַטַה 3או ה-'טרנסנדנט' הינו "עמוק, בלתי נמדד ובלתי ניתן להבנה". גופו עבר מן העולם במותו, והוא הפך בלתי נראה לישויות השמימיות ולבני-האדם, כך שאין זה נכון לומר שהוא חדל מלהתקיים.

בדחיית הרעיון שהיקום הוא תוצר בריאה של אל ישותי, היוצר אותו והגורם לסיומו מתישהו בזמן – בודהיזם הינו סוג של אתאיזם.

התאיזם של מַקְּהַלִי גוֹסָאלַה

העובדה שבודהיזם הינו אתאיסטי ברורה גם על פי הוקעת הדת והפילוסופיה התאיסטית של מַקְּהַלִי גוֹסָאלַה4 – אחד מששת ההוגים הגדולים בני דורו של הבּוּדְּהַה, אשר יצרו והובילו אבי טיפוס של דתות ופילוסופיות אשר נפוצות ברחבי כל העולם כיום. מַקְּהַלִי היה תאיסט או אִיסַרַה-קַרַנַה-וַדִין (issara-karana-vadin) כלומר, בעל אמונה שהסיבה לכל היא אלוהים. האחרים אחזו בגישות שונות: מטריאלית, אגנוסטית, קטגוריליטית, דטרמיניסטית, אקלקטית.

על פי גַ'אִין בּוֹהוֹגַבַטִי סוּטְרַה (Jain bohagavati sutra) וההערות המלוות של הדִיגְהַה נִיקָאיַה (Digha Nikāya) מַקְּהַלִי נקרא 'גוֹסָאלַה' כיוון שנולד ברפת. בתורת הלימוד שלו הוא דוחה קיום של גורם מוסרי כלשהו בעולם וטוען שאדם הופך מושחת או נידון לאבדון או שהופך מטוהר וזוכה לשחרור על פי רצונו הטוב של אלוהים. בני אדם הינם חסרי דחפים או רצון ועתידם נקבע ומתוכנן על פי רצון הבורא. כל היצורים החיים מתפתחים במצבי קיום שונים תחת השפעת הגורל, הנסיבות או הטבע. בסופו של דבר הטיפש והחכם שווים – שניהם ישלימו את האבולוציה הסַנְֹסַרִית ויזכו לשחרור ולקץ הסבל. תיאוריה זו נקראת 'תורת השחרור דרך התפתחות סַנְֹסַרִית' (סַנְֹסָארַה-סוּדְּהִי, saṃsāra-suddhi). באחד הכתבים הבודהיסטים מתואר הדבר כך: "אין דרך קיצור לגן-עדן יש להמתין ולחכות לתהפוכות הגורל". באם אדם חווה סבל או אושר זהו גורלו. "כל היצורים החיים יזכו לשחרור דרך ההתפתחות הסַנְֹסַרִית ולכן אל תשתוקק לאשר יבוא" (J. VI. 229) רעיון זהה מבוטא גם בכתב תאיסטי: "היצורים החיים מקורם בלא-ברור, לא-גלוי, הם מתפתחים בגלוי ומוצאים את מנוחתם הסופית בלא-ברור, לא-גלוי, אז מדוע לדאוג".

מַקְּהַלִי אומר במפורש: "השאלה באם אדם מגיע לבגרות רוחנית של מעשים טובים, התחייבות, דתיות, חיים רוחניים או חיי נזירות אינה קיימת" (D.I. 54). האדם הינו תוצר בריאה בלבד – עתידו ורצון האל הינם מעבר להישג ידו. מַקְּהַלִי מציג אנלוגיה להמחשה: "כפי שכדור צמר מתגלגל ומתיר את עצמו עד אשר הוא נפרם לגמרי, כך באותו אופן החכם והטיפש מתפתחים דרך הסמסרה וזוכים בסופה לשחרור".

לתאיזם זה של מַקְּהַלִי יש מספר מאפיינים אטרקטיביים – ראשית הוא עקבי מבחינה לוגית. פילוסופים רבים הראו שתכונותיו המרכזיות של אלוהים – כל-יכול וכל-יודע, יוצרים תמונה של יקום דטרמיניסטי. האלוהים הכל יודע רואה את העתיד על כל היבטיו ופרטיו השונים, לעומת האדם היכול רק לשער. עתיד כל היצורים קבוע לגמרי ואלוהים יכול לראות אותו כמו בסליל סרט. אלוהים הכל יכול אחראי באופן מלא לכל פעולות כל היצורים ומכאן שהאמונה ברצון חופשי של יצוריו של אלוהים הינו אשלייתי בלבד. שנית, אלוהים חסר פניות ואובייקטיבי ביחסו לכל היצורים באופן זהה, כפי שמַקְּהַלִי מנסח זאת: "אין נעלה ואין נחות", מאחר שכולם עוברים נתיב התפתחות דומה במצבים שונים של קיום.

נקודה נוספת המוצגת בתיאוריה זו היא שאין גהינום נצחי כלשהו – יצורים לא נשרפים במין אש-גהינום-נצחית כיוון שכולם זוכים בסופו של דבר לשחרור. קיימים שלוש מאות גהינום או מקומות טיהור וכפרה בנוסף לשבעה עולמות אנושיים וכמה גני-עדן לעבור לפני שזוכים לשחרור סופי.

תאיזם זה משחרר את בני האדם מכל נטל אחריות, נותן להם ביטחון, נחמה והנאה בגני-עדן (מעורב בסבל של הגהינום) לפני ההבטחה לשחרור. במובן זה ניתן להשוות תאיזם זה עם צורות תאיזם מודרניות רבות המנסות לתת שוויון הזדמנויות לכולם ומצטדקות לגבי גהינום-תופת-נצחי.

טיעון המריונטה

עם כל שנאמר, התאיזם של מַקְּהַלִי זכה לביקורת חריפה מצד הבּוּדְּהַה מאחר שתאיזם זה נתן לאנשים תחושת סרק של ביטחון, עודד שאננות, ביטל את חופש הרצון ואת הערך במאמץ האנושי. הבּוּדְּהַה אומר שאדם כמַקְּהַלִי גורם לנזק כבד ופועל לרעת מספר רב של אנשים. הבּוּדְּהַה משווה אותו לדייג הפורש את רשתו בפתח וגורם להרג מספר רב של דגים (A.I. 33). באופן דומה בסוּטַּה סַנְדַקַה-סוּטַּה (Sandaka sutta) הבּוּדְּהַה אומר שבעולם יש ארבעה אבי טיפוס של דתות שגויות וארבעה אבי טיפוס של דתות לא מספקות, אם זאת, לא בהכרח שגויות לחלוטין. ומבדיל את הבודהיזם משמונה אבי טיפוס אלו. שניים מאבי טיפוס אלו אשר מגונים כשגויים מיוחסים לצורות תאיזם. אחד מהם הוא דוקטרינה הטוענת שהשחרור אינו תלוי במאמץ אנושי כלשהו או סיבתיות מוסרית המושפעת מפעולות ומעשים טובים או רעים, אלא שבני אדם זוכים לשחרור או לאבדון באורח נס, שהסיבה המתיימרת להסביר זאת היא רצונו של אלוהים. האב-טיפוס הרביעי הוא הדוקטרינה של האבולוציה התאיסטית בה הגורל הינו דטרמיניסטי.

מעניין לראות את הסיבות המובאות נגד צורות שונות של תאיזם. ישנם שני טיעונים מרכזיים כנגד תאיזם המוצגים בכתבים הקאנונים. הראשון מבניהם נקרא "טיעון המריונטה" והוא מתואר כך: "אם אלוהים עיצב את החיים בכל העולם – התהילה והיגון, הפעולות הטובות והרעות, האדם אינו אלא חומר ביד היוצר – כלי הנשלט על ידי רצון אלוהים ואלוהים לבדו אחראי לכל" (J.V. 238).

תאיסטים אשר לא מקבלים את העמדה של גורל קבוע מראש (אשר עקבי מבחינה לוגית) מנסים להתחמק ממסקנה זו באומרם שאלוהים העניק לאדם רצון חופשי. אך ניתן להראות שהתפיסה של השגחה אלוהית אינה מותאמת עם ההבחנה של חופש רצון וחירות אנושית. כדי להיות עקבי חייבים לוותר או על האמונה בתאיזם או על האמונה ברצון חופשי או להודות ולהתוודות שזוהי תעלומה שמעבר לבינתנו, וחסרת כל הצדקה רציונלית.

פרופסור אַנְטוֹנִי פְלוּ (Antony Flew) אשר ערך מחקר מעמיק במושג התאיזם, וכלל בו בעד ונגד תאיזם, מציג את מסקנותיו בהקשר לענייננו באופן הבא: "התמונה של אב ריבוני המראה סובלנות כלפי ילדיו המתמרדים: הוא נתן לנו, כנאמר, את חירותנו, ואנחנו – יצורים עלובים, חסרי ערך – ניצלנו את המצב לעיתים קרובות מדי כדי להמרות את רצונו. אם תמונת מצב זו הייתה מתאימה לא הייתה לנו כל בעיה. מובן מאליו שילדים יכולים לפעול בניגוד לרצון הוריהם, כמו כן, אפשר גם שהורים יעניקו לילדיהם חופש אשר ינוצל לרעה, בהימנע מהפעלת אמצעי שליטה העומדים לרשותם. אך המקרה של בורא ויצורים שונה לגמרי. כאן הדמויות המתאימות, ככל שניתן להתייחס לאיזו שהיא התאמה של דמויות, יהיו של הבורא: או כאמן-בובות ריבוני עם יצורים אשר כל מחשבה או תנועה שלהם נשלטת על ידיו או כמהפנט גדול עם סובייקטים אשר פועלים תמיד על פי הצעותיו. מה שעושה את הדמות הראשונה חסרת כשרון לחלוטין ואת שתי הדמויות האחרות הרבה פחות מהחשיבות המיוחסת לאלוהים, לא כמפיק-יוצר או הורה אשר יכול לעשות ולגדל את התוצר שלו ואז לתת לו פשוט להיות, אלא כבורא. המשמעות לכך היא שדבר לא קורה על פי הדטרמניזם המוחלט שלו ובעזרת התמיכה וההסכמה האונטולוגית. הכל משמע הכל, וזה כולל כל מחשבה אנושית, כל פעולה אנושית וכל בחירה אנושית. מאחר שאנו, בני האדם, באופן בלתי נמנע חלק מהיקום, אנו נכללים ב'כל הדברים הנראים והבלתי-נראים' אשר אלוהים אמור להיות 'הבורא והמשמר'."5

מסקנתו הסופית היא זו שהזכרתי קודם – במילותיו: "מכאן, כפי שטענו קודם לכן, יהיה זה בלתי עקבי לחלוטין לקבוע שקיים גם בורא וגם ישויות אוטונומיות אמיתיות אחרות מלבדו." (Ibid. p.54). לימוד כתבים תאיסטים של מסורות שונות בצורה זהירה יראה שבדרך כלל טענה זו מאושרת באופן ישיר, למרות הסתירות במקומות אחרים.

על פי תיאורית הסיבתיות הבודהיסטית, פעולות האדם אינן דטרמניסטיות באופן המקובל. התיאוריה הבודהיסטית סולדת ומתרחקת הן מהדטרמיניזם הטבעי והן מהדטרמיניזם התאיסטי מצד אחד ואי-דטרמיניזם טוטאלי מצד שני. לאדם יש אלמנט של רצון חופשי למרות שפעולותיו מותנות אך לא נקבעות על ידי גורם פנימי או חיצוני. על-ידי תרגול חופש זה בדרך טובה ונכונה האדם יכול לשנות את מצבו ממצב חרדה, השתוקקות, אי-שקט וסבל למצב של שקט נפשי ואושר. אין זה תוצר או השפעה כלשהי של רצון אלוהים כלשהו אלא על-ידי מאמץ אנושי והבנה של הפסיכולוגיה האנושית. בשיחת הדֶוַה-דַהַה-סוּטַּה (devadaha sutta) משתמש הבּוּדְּהַה בטיעונים של התאיסטים כנגדם באומרו שאם תאיסטים סובלים, מבחינה פסיכולוגית, אז על פי התיאוריה שלהם הגורם לכך הוא בהכרח אלוהים, אשר מנע את חסדו מהם בעוד שבמקרה זה (אם התאיזם היה אמיתי) "הוא נברא בהכרח על-ידי אלוהים טוב".6

טיעון הרוע

הטיעון השני כנגד תאיזם נמצא בכתבים הקאנונים כטיעון על הרוע. טיעון זה מסתמך על ההנחה שבמקרה והעולם נוצר בידי אלוהים (טוב) ישנן צורות רוע שאינן ניתנות להסבר. קיימים מספר טיעונים אך בעיקרם הם אומרים כך: "אם אלוהים7 הוא אדון כל העולם והבורא של כל מגוון היצורים, (א) מה ההסבר לקיום אי צדק, הונאה ורמאות, שקר ולסילוף המציאות, יהירות ואשליות. או (ב) שאלוהים הינו רע במובן זה שיצר אי-צדק בעוד שהיה יכול ליצור צדק", (J. VI. 208).

גם בעניין הזה פילוסופים מודרניים מאשרים את הטיעון לאחר שהראו שכל הניסיונות להתחמק מלהסביר רוע בלתי מספקים. אין זה קביל לומר שרוע הוא השלילה-הנגטיב או לחילופין לא-אמיתי, בלתי ממשי, מאחר שסבל, בורות, עוני, כיעור הינם אמיתיים וממשיים בדיוק כהפכיהם.

אין זה קביל גם לומר שרוע (כדוגמא פגיעה בזדון) נחוץ לקיום טוב נעלה יותר (כמו סליחה או מחילה) כיוון שעדיין ישנם מקרים רבים של רוע אשר לא יוכל להיות מוסבר בדרך הזו. לא יהיה נכון לומר שהרוע בעולם הוא כתוצאה של הענקת חופש רצון לבני-אנוש (וזאת עוד מבלי להתחשב בבעיתיות של הדבר עם קיום אל ריבוני, כפי שהוזכר קודם). פרופסור פְלוּ מנסח זאת כך: "יש הרבה רעות שאינם יכולים להיות מוסברים באופן הזה: סבלם של בעלי-חיים ,לדוגמא, במיוחד זה שקרה לפני תקופת האדם או יקרה אחרי תקופת האדם". שוב מובילה אי היכולת לתת הסבר רציונלי של המצב על ידי התאיסטים להתוודות שזו תעלומה: "מקור הרוע המוסרי שוכן חבוי לעד עם תעלומת החרות האנושית".8

כך, קיימת התעלומה או הסתירה של שכינה שמימית (האלוהים) עם חרות אנושית, וכמו כן, התעלומה של הסתירה בין האמונה בטוב שמימי וקיום רוע מסוים.

מתוך שני טעונים אלו של הבודהיסטים נגד התאיזם ניתן לראות שבעוד חלק מהאוּפַּנִישַדוֹת9 מחזיקים בדיעה ש"העולם אפוף באלוהים."10 הבודהיזם אומר ש"העולם חסר שומר וללא אדון".11

טיעונים אחרים

הזכרתי עד כה רק את שני הטיעונים המרכזיים שנמצאים בכתבים הקאנונים ואותם ניתן לייחס לבּוּדְּהַה עצמו. אך הספרות המאוחרת יותר הן התְהֵרַוָאדית והן המַהָאיָאנית מציעה שפע טיעונים נוספים כנגד הרעיון של 'אלוהים בורא ישותי' (אִיסְבַרַה, Isvara), ובצדם טיעונים בעד האתאיזם והאמת שבו. מלבד זאת, ישנם טיעונים נוספים המראים את הטעות שבטיעונים התאיסטים לקיום אלוהים.

אם ניקח לדוגמא את הטיעון התאיסטי בהקשר המודרני, נמצא שהטיעון האונטולוגי היה הגדרה בלבד אשר בטעות מחשיב קיום כתכונה. הטיעון הקוסמולוגי סותר את ההנחה של עצמו כאשר הוא מדבר על סיבה לא-סיבתית או משתמש במילה 'סיבה' במובן חסר משמעות.

עם כל זאת, טיעון הבריאה נראה כה שטחי וחסר משמעות לנוכח הבזבוז, האכזריות, והרצחניות הבלתי פוסקת הקיימות באבולוציה ובטבע. קשה לשער ש'אלוהים אוהב' היה יכול ליצור ולצפות ב"מחזה המרשים" של דינוזאורים הקורעים אחד את השני לחתיכות במשך מיליוני שנים.

בלתי סביר או חסר משמעות?

כדי ליישב את הסתירה לכאורה של אהבה שמימית עם אכזריות הטבע הנצפית, מגיבים התאיסטים בטענה שלא ניתן לעמוד על טיב אהבתו של אלוהים, וזוהי תעלומה נוספת. הורה אנושי יעשה כל שבאפשרותו כדי להקל את הסבל של ילדו. האם ישות כל יכולה וכל יודעת תצפה בנעשה ללא כל התערבות? לומר שישות כזו קיימת משמע להשוות את אהבתה לאדישות או לאכזריות. במקרה כזה לא ניתן לדעת איזו משמעות לייחס למושג 'אהבה' כתכונה המיוחסת לאלוהים. דבר זה הוביל תאיסטים רבים לומר שהתייחסות לאלוהים או לתכונותיו של אלוהים, כשם שטבעו, בלתי נתפסים או בלתי ניתנים להבנה (ומכאן הביטוי 'נסתרות דרכי האל').

בּוֹדְהִיצַ'רִיָא-וַתָארַה12 מביא את הויכוח הזה לסתירה אבסורדית בטענה שבמקרה זה המושג אלוהים או בורא הינה חסרת משמעות: "אם, כפי שתאיסטים אומרים, אלוהים עצום ונפלא מכדי שבן-אנוש יוכל להבינו, מכאן שסגולותיו גם הן מעבר לתחום יכולת מחשבתנו. כך שאין אנו יודעים אותו או יכולים לייחס לו את הסגולה של בורא". משתמע מכך שבמובן רגיל הניתן למילים 'כל-יכול, כל-יודע וטוב אינסופי' (או כל משמעות מושגית האנלוגית להם), העדות מצביעה כנגד קיומו של אלוהים ובמקרה שהדבר לא מתקבל, המושג והתפיסה הופכים חסרי משמעות.

מבחן הפרי

מבחן נוסף שהבודהיזם משתמש בו כאומדן לביסוס אמונה כלשהי הוא "מבחן הפרי" (מבחן התוצאה) – הניסיון לבדוק לאן מובילה אמונה או מערכת אמונות כאשר פועלים על פיהן, או במילים אחרות, מהן ההשלכות בעולם כאשר פועלים על פי מערכת אמונות מסוימת.

כאשר בוחנים את הגישה התאיסטית, ניתן לומר שהיא מעניקה לאנשים מידת מה של ביטחון ומעודדת אותם לדרכי פעולה מגוונות. אין זה מוכיח שאמונה זה נכונה או אמיתית אלא מציע שהיא יכולה להיות שימושית. סקירה ריאליסטית תראה שבעוד התאיזם גרם לטוב במידה מסויימת, הוא הביא הרבה רוע ושטנה יחד עם זאת.

מלחמות התנהלו במשך כל השנים בין עמים בעלי אמונות תאיסטיות שונות ובין זרמים שונים שבתוך כל עם, רובם נלחמו בשם אלוהים. בניגוד מוחלט לכך, בנוגע לבודהיזם, אפשר לצטט את דוקטור אדוארד קוֹנְצֶה: "כל אלו המתגוררים באסיה (מזרח אסיה ודרומה) יכולים להיות גאים ב'דת' אשר לא רק מבוגרת מזו שבמערב, אלא גם התפשטה והתבססה ללא כל שימוש באלימות או במלחמות חורמה דתיות".13 בנוסף, לימוד קפדני של ספרות תאיסטית יראה שיש לא מעט פשעים או חטאים אשר בוצעו או נדרשו בשם אלוהים.

היטלר האמין שהוא בסך הכל מוציא לפועל את רצונו של אלוהים ושהוא ותנועתו היו כליו. ניתן למצוא סימוכין רבים לטענה זו בנאומיו של היטלר.14 לדוגמא ב-1938 אמר היטלר: "אני מאמין שהיה זה רצונו של אלוהים לשלוח ילד אל הרייך, לגדל אותו כמנהיג האומה ולתת בידיו להנהיג את מולדתו בחזרה אל הרייך. ישנו סדר גבוה יותר ואין כולנו דבר מלבד סוכניו".15 ב-1939 הוא אמר: "התנועה הסוציאל-דמוקרטית עשתה נס. אם אלוהים הכל-יכול העניק הצלחה לעבודתו, אז התנועה הייתה כלי בידו".16 בספרו "מלחמתי" הידוע בשם מַיְין קַמְפְּף (Mein Kampf) הוא אמר: "כעת אני מאמין שעלי לפעול בחסותו של הבורא הכל-יכול. בהגנתי כנגד היהודים אני מבצע את עבודת האל".17 מחשבות אלו לבטח הקלו על מצפונו כשהורה על השמדתם של ששת מיליון היהודים.

היו אלו אשר טענו שהמושג 'אבהות' הוא זה המתאים לתיאור אלוהים. בו בזמן, אי-שוויון בין-אנושי קיבל תוקף בשם אלוהים. מושגים כמו עם נבחר, גזע נבחר, מעמד נבחר, אידיאולוגיה נבחרת, מין נבחר או אינדבדואל נבחר, הם הדוגמא ליצירת אי שוויון בין-אנושי.

כפי שנאמר בטקסטים בודהיסטים, אם אלוהים יצר את העולם, הוא היה האחראי לפשע ולסבל לא פחות מלפעולות הטובות ולהקרבה עצמית.

אתאיזם בודהיסטי

בעוד שבודהיזם נחשב אתאיסטי, אל לנו לשכוח שאתאיזם בודהיסטי הינו מופרד ומובחן מאתאיזם מטריאליסטי. הבודהיזם רואה טעות בפילוסופיה המטריאליסטית המכחישה השרדות (במובן של המשכיות החיים לאחר המוות או לידה מחדש), גמול ואחריות וכן ערכים ומחויבויות מוסריות ורוחניות, לא פחות מכמה אמונות תאיסטיות.

בחיפוש האובייקטיבי המעמיק אחר האמת יש נכונות לקבל את כל שנכון וטוב ב'אמונה באלמותיות עצמית' (בְּהַבַה-דִיטְּהִי, bhava-diṭṭhi) המוצגת בתאיזם וכן ב'אמונה בחדלון עצמי' (וִיבְּהַבַה-דִיטְּהִי, vibhava-diṭṭhi) המוצגת מנגד באתאיזם המטריליסטי: "אלו אשר אינם רואים כיצד שתי אמונות אלו נוצרות וחדלות מלהתקיים, את מעלותיהן ופגמיהן וכיצד ניתן להתעלות מעל שתי אלו ולראות את הדברים כפי שהם בהתאם לאמת (כלומר, למציאות), כל אלו הנם תחת ההשפעה והשליטה של תאוות בצע, חמדנות, שנאה ובורות… ולא יזכו לשחרור סופי" (M. I. 65).

חיי הטוהר

הבודהיזם מזדהה עם כל שטוב, מיטיב, נכון ובעל ערך בסוגים שונים של דוקטרינות תאיסטיות. מבין ארבע טיפוסים של דתות אשר התקבלו כבלתי מספקות אך לא בהכרח מוטעות, היו אלו שהתבססו על מסורת התגלות (אַנוּסַּבַה, anussava). כל דת אשר מקבלת את האמיתיות שבאלמנט של רצון חופשי, סיבתיות מוסרית, השרדות ואחריות וכן את אי-ההכרח בהיות השחרור בלתי נמנעת, יש בה ערך.

למרות שאין אלוהים ישותי בעל התכונות של כל-יכול, כל-יודע וטוב אינסופי, קיימת התפיסה של מַהָא-בְּרַהְמָא (Mahā Brahmā, במובן של אל עליון) אשר מושלם מבחינה מוסרית ובעל ידע וכוח עצום אך עדיין אינו כל-יכול וכל-יודע. נאמר שסוגים מסוימים של תאיזם הופצו על-ידי מורים אשר נולדו בעולם הזה לאחר שמתו בעולם של ישויות שמימיות כאלו. בהיוולדם כאן הם הובילו חיי פרישות כחסרי בית, שעיקרם ויתור, סגפנות ומדיטציה, תוך שהם רואים את העולם השמימי ממנו הגיעו ומלמדים דת של "שותפות" עם בְּרַהְמָא. הם האמינו שבְּרַהְמָא הינו כל-יכול (abhibhū anabhibhū), כל-יודע (aññadatthudaso), אל עליון (vasavatti issaro), היוצר (kattā), הבורא (nimmātā), המושלם ביותר (seṭṭho), המתכנן (sajitā) ואב ריבוני של כל הבריות בהווה ובעתיד (vasī pitā bhūtabhabyānaṃ), ואנו כולנו ברואיו.18

הבּוּדְּהַה אינו מכחיש קיום של ישות כזו של מַהָא-בְּרַהְמָא, המושלמת מבחינה מוסרית, אך הוא טוען שהיא אינה כל-יכולה וכל-יודעת. אלוהים כזה, הינו ראש ההיררכיה של הבְּרַהְמוֹת אשר שולטים על מערכות גלקטיות ועל קבוצות של מערכות גלקטיות. הוא "חבר הנאמנים" של היקום אשר ביקש את הבּוּדְּהַה ללמד את הדְהַמַּה הטהורה והמושלמת לשאר היצורים בעולם, שאם לא כן העולם היה מושמד. אך גם מַהָא-בְּרַהְמָא העליון כפוף לחוק הקַמַּה. הבּוּדְּהַה, מכריז בסוּטַּה בְּרַהְמַנִימַנְטַנִיקַה (Brahmanimantanika Sutta) ובמקומות אחרים, שבּוּדְּהִיוֹת (מצב של להיות בּוּדְּהַה) הוא מצב העולה בהרבה על ידע ועוצמה של כל בְּרַהְמָא.

כפי שמוצג ב-טֶבִיגַּ'ה סוּטַּה (tevijja sutta), שותפות עם בְּרַהְמָא אינה מושגת בעזרת תחנונים ותפילות אלא בפיתוח חיים רוחניים: "הברהמינים האלה, הבקיאים והמלומדים בוודות אשר ליבם מלא כעס, זדון, רשעות וחוסר שליטה עצמית, אלו אמורים לזכות לאחר מותם, עם התפרקות גופם, לשותפות עם אלוהים אשר חופשי מכל כעס וזדון, טהור בלבו ובעל שליטה עצמית מוחלטת? מצב זה יתכן ולא יכול להתקבל על ידי אדם נבון." (DN. 248).

נאמר שפיתוח של חמלה בצורה הטהורה ביותר נקראת 'לשהות במשכן הבְּרַהְמָא' או 'חיים רוחניים בעולם הזה' (Brahma etaṃ vihāraṃ idhamahu). כמו כן, נאמר שכאשר חיים את החיים הרוחניים הטהורים עם אמון בבּוּדְּהַה, 'חיים במחיצתו של בְּרַהְמָא' (Brahmuna saddhim saṃvasati).

הבּוּדְּהַה בא כדי לכונן את 'חוק הצדק והאמת' או את 'ממלכת הצדק והאמת' (Dhamma-cakkam pavattetum) בעולם הזה, אשר במקום אחר נקראת 'ממלכת הבְּרַהְמָא' (Brahma-cakkam). הבּוּדְּהַה ותלמידיו אשר הגשימו נִיבָּאנַה, נאמר ש'הפכו לבְּרַהְמָא בעצמם' (Brahma-bhutena attana viharati). השגת נִיבָּאנַה, נאמר שמצדיקה ככל הנראה שימוש במינוח תאולוגי (dhammena so Brahma-vadam vadeyya).

המונחים התאולוגים הישנים מקבלים חשיבויות ומשמעויות שונות וחדשות אותן ניתן להשוות לתפיסה ה"דתית" המודרנית של "מות-האלוהים", אשר מקבלת תאוצה במערב היכן ש'מחפשי האמת' לא יכולים עוד לקבל בכנות אמיתית את התאולוגיה הישנה והדוגמות הישנות.

מה שמיותר

עדיין יהיה זה מיותר, חסר טעם ואולי אף מטעה לשים את הבודהיזם בהקשר תאולוגי. למה שלא נתכוון במילה 'אלוהים' ובאם נאמר 'אלוהים קיים' או 'אלוהים לא קיים', עובדה היא שקיימים תחלואים פיזיים ומנטאליים. הגישה הנכונה היא להבין את טבע התחלואים הללו, את סיבותיהם, את הטיפול בהם וליישם את הרפואות הנכונות. הבודהיזם אינו נותן רפואה ארעית-זמנית או הקלה בלבד, אלא את התרופה הנכונה והפסקה הדרגתית ומושלמת של כל החרדות, אי הביטחון והסבל המנטאלי מהם אנו סובלים, עד אשר נשיג נפש בריאה-נִיבָּאנִית באופן מלא ושלם. אם נִיבָּאנַה היא אלוהים במובן של להיות המציאות הטרנסדנטית, אלו אשר משתמשים ברפואות אלו עדיין לא יכולים להבינה, בעוד שאלו אשר השיגו אותה כבר לא צריכים להבינה.



1 תְהֵרַוָאדַה (Theravāda): המסורת הבודהיסטית העתיקה ביותר ששרדה מזמנו של הבּוּדְּהַה. מילולית: 'תורת הבכירים' או 'תורת הזקנים'.

2 מַהָאיָאנַה (Mahāyāna): מַהָאיָאנַה. אחת משתי המסורות העיקריות של הבודהיזם היום לצד התְהֵרַוָאדַה. מילולית: 'הרכב הגדול'.

3 טַטְהָאגַטַה (Tathāgata): טַטְהָאגַטַה. מילולית: 'הוא שהלך-מעבר' או 'הוא שכך הלך'. הכינוי בו הבּוּדְּהַה מתייחס לעצמו.

4 מַקְּהַלִי גוֹסָאלַה (Makkhali Gosāla): מנהיג רוחני מפורסם שהיה חי בתקופת הבּוּדְּהַה. פירוש שמו הוא 'מַקְּהַלִי של מכלאת הפרות'. הוא היה מנהיגם של האַגִ'יבִיקַנִים.

5 מתוך: God and Philosophy by Antony Flew, Hutchimson & Co. Ltd.

6 הביטוי המקורי בפָּאלִית הוא: " bhaddakena issarena nimmito", M. II 227.

7 אלוהים: במקור נכתב בְּרַהְמָא (Brahmā) המייצג אלוהים בהקשר הזה.

8 מתוך J.R. Hick, Philosophy of Religion.

9 אוּפַּנִישַדוֹת, Upanishads. אוסף של כתבי וֶדוֹת עתיקים המשתייכות למסורות הינדו הודיות ומציגים תיאוריות פילוסופיות שהתפתחו במאה החמישית לפנה"ס.

10 'העולם אפוף אלוהים': Isavasyamidam sarvam.

11 'העולם חסר שומר וללא אדון': atāṇo loko anabhissaro.

12 בּוֹדְהִיצַ'רִיָא-וַתָארַה, Bodhicaryāvatāra. מילולית: 'המדריך לדרכו של הבּוֹדְהִיסַטַה'. כתב עתיק מהמאה ה-7 של מסורת המַהָאיָאנַה שנכתב על ידי נזיר בשם נָאלַנְדָא (Nālandā).

13 מתוך: A short history of Buddhism by Dr. Edward Conze, p III.

14 מתוך: Norman H. Paynes, The speeches of Adolf Hitler Oxford University press, s.v. God in index.

15 Ibid, p.1458.

16 Ibid, p.426.

17 Mein Kampf, London, 1938 p.36.

18 הביטוי המלא הוא: abhibhū anabhibhūto aṭṭadatthudaso vasavattī issaro kattā nimmātā seṭṭho sajitā vasī pitā bhūtabhabyānaṃ