קשב וריכוז

סַטִי וסַמָאדְהִי (sati samādhi)

קשב נכון וריכוז נכון הם שני גורמים בדרך המתומנת אותה לימד הבּוּדְּהַה, אשר יחד עם מאמץ נכון מהווים את התרגול המדיטטיבי (bhāvanā). קשב נכון הוא הבחנה חוזרת ונשנית בתופעות הפיזיות והמנטאליות המתרחשות ברגע ההווה, בכל רגע נתון או "בדיוק עכשיו". זוהי ידיעת "מצב העניינים" העכשווי בצורה מדוייקת. קשב זה נוצר מתוך התבוננות פעילה, ובפשטות היא הידיעה שהגוף הוא בתנוחה כזו וכזו, שהמחשבה הנוכחית היא כזו וכזו, שההרגשה הנוכחית היא כזו וכזו וכן הלאה. מאחר והתודעה הבלתי מאומנת נוטה לברוח ולשוטט בחוסר קשב כסוס פרא, המאמץ טמון בהתמדה של הידיעה החוזרת ונשנית, ובהתבוננות רציפה בתופעות השונות המתרחשות בכל רגע ורגע.

בסוּטַּה "השיחה על פיתוח קשב" מתוארים ארבעת הדברים אליהם המתרגל צריך להיות מודע או לפתח קשב ביחס אליהם – הגוף (kāya), ההרגשות (vedanā), התודעה (citta), ותכני-התודעה (dhammā):

"הנה נזיר1 מתבונן בגוף כגוף,2 במרץ, בקשב ובהבנה מלאה,3 לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה4 כלפי העולם. הוא מתבונן בהרגשות כהרגשות5 במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. הוא מתבונן בתודעה כתודעה6 במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. הוא מתבונן בתכני-תודעה7 כתכני-תודעה במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם."

אחת הדרכים לתרגול פיתוח הקשב או התבוננות בגוף מתוארת כך:

"כאשר נזיר הולך לפנים או לאחור, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה,8 כאשר הוא מביט לפנים או הצידה הוא עושה זאת עם הבנה מלאה, כאשר הוא מתכופף או מתמתח, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. כאשר הוא לובש את גלימתו התחתונה והעליונה ונושא את קערתו, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. כאשר הוא אוכל, שותה, לועס ובולע, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. כאשר הוא עושה את צרכיו ומטיל את מימיו, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. כאשר הוא הולך, עומד, יושב, נרדם ומתעורר, כאשר הוא מדבר או שותק, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה."

קשב הוא ידיעת המצב או התופעה הפיזית או המנטאלית הנוכחית ברגע ההווה. תרגול חוזר ונשנה של הפניית תשומת הלב למצב הנוכחי מחזקת את גורם הקשב בתודעתו של המתרגל והופך אותו ליותר ויותר עוצמתי ורציף עד שנוצרת מודעות רציפה של המצב הנוכחי בכל רגע נתון. הקשב מבהיר שוב ושוב את העובדה שהתופעות הן משתנות באופן מתמיד, גורמות לסבל וחסרות עצמיות. 'קשב נכון' הוא מודעות ביחס לארבעת התופעות הפיזיות ומנטאליות שהוזכרו.

'ריכוז נכון' הוא גורם של מיקוד התודעה באובייקט מסויים. יש לבסס ולהעצים את גורם הריכוז באמצעות תרגול בדומה לגורם הקשב. ההתמקדות באובייקט צריכה להיות רציפה ודורשת החזרה חוזרת ונשנית של התודעה אל האובייקט הנבחר שיכול לדוגמא להיות הנשימה, מַנְטְרַה, עיגול צבע, להבת נר, אור בהיר, עצמים אחרים או קונספטים מופשטים. בין אם אובייקט המדיטציה פיזי או מנטאלי, בתחילה המיקוד יהיה בתפיסה החושית או המחשבתית שלו אך לאחר מכן המיקוד יעבור לתפיסה מופשטת המכונה 'סימן מנטאלי' או 'נִימִיטַּה' (nimitta) שתיווצר כתוצר של הריכוז. ככל שהתרגול מתקדם התודעה "מתרצה" ונשארת עם האובייקט לזמן ארוך יותר. המצב מדומה לקשירת עגל צעיר ליתד – בתחילה הוא נאבק, מתרוצץ ובועט לכל עבר ומנסה להשתחרר מהקשירה, לאחר זמן מה הוא מתעייף ואט אט הוא מוותר על המאבק ונעמד או יושב במקום. התרגול במובן זה הוא אילוף התודעה שמטרתה להפסיק את חוסר המנוחה וההתרוצצות חסרת השחר האופיינית לה. תודעה פראית שאינה מאומנת לא מוכנה להשאר עם אובייקט מסויים יותר ממספר רגעים כיוון שהיא מחפשת אחר עניין חדש בלי הרף, לכן בתרגול ריכוז יש לאלץ אותה להתמיד עם האובייקט. גורם הריכוז יוצר יציבות מנטאלית באמצעות קיבוץ התודעה לנקודה אחת המאפשר לעבוד איתה או להשתמש בה כמו בסכין מושחזת.

ריכוז נחלק לשלושה סוגים עיקריים. הריכוז במהלך התבוננות בתנועת יד מכונה 'ריכוז רגעי' (קְהַנִיקַה-סַמָאדְהִי, khaṇika-samādhi), בה אובייקט ההתמקדות משתנה כל הזמן על פי מידת הדומיננטיות שלו – יתכן ותהיה זו תנועה היד, לאחר מכן תנועת הרגל, תנועת הצוואר, מחשבה שחולפת בראש וכו'. שני הסוגים האחרים הם של ריכוז ממוקד באובייקט יחיד, הנקראים 'ריכוז קבוע' (אַפַּנָא-סַמָאדְהִי, appaṇā-samādhi) ו-'ריכוז מקורב' (אוּפַּצָ'ארַה-סַמָאדְהִי, upacārasamādhi). הראשון מוביל למצב ריכוז תודעה גבוה של גְ'הָאנַה, והשני הוא ריכוז גבוה המקורב לגְ'הָאנַה, אך אין בו כניסה מלאה למצב הגְ'הָאנַה.

ניתן להדגים כיצד פועלים שני הכוחות של הקשב והריכוז במהלך התבוננות מדיטטיבית של המתרגל בתנועת ידו. בתחילה היד לא נעה, המתרגל יודע 'היד חסרת תנועה' – זהו גורם של קשב. לאחר מכן הוא חפץ להניע אותה. המתרגל יודע – 'הופיעה כוונה להניע את היד' – גם זה גורם של קשב. לאחר מכן היד נעה –המתרגל יודע 'התנועה החלה והיד נעה' – זהו גורם של קשב, בנוסף הוא יכול להתרכז במהלך התנועה בתחושה הפיזית של התנועה לכל אורכה – זהו גורם של ריכוז. בסיום התנועה היד עוצרת והמתרגל יודע 'התנועה נעצרה' – וגם זה גורם של קשב. באופן זה שני הגורמים הם חלק בלתי נפרד מהתרגול המדיטטיבי.

בתרגול וִיפַּסַּנָא גורם הקשב הוא המרכזי וגורם הריכוז הוא הבסיס. יש שימוש בריכוז רגעי כדי לשמור על יציבות ומיקוד בתופעות השונות הנחוות בכל רגע ורגע. בתרגול סַמַתְהַה גורם הריכוז הוא המרכזי וגורם הקשב שומר על ערנות ותשומת לב לאובייקט יחיד, ובו יש התעלמות משאר התופעות. בשני סוגי מדיטציה אלו יש לשמור על איזון בין גורמים אלו ובינם לגורמים המנטאליים האחרים שיחד מכונים 'חמשת היכולות', על מנת לאפשר התפתחות מנטאלית ורוחנית.



1 נזיר: בְּהִיקְּהוּ, bhikkhu. אך על פי הפרשנות, כל מי עושה את התרגול הזה.

2 מתבונן בגוף כגוף: קָאיַה קָאיָאנוּפַּסִּי וִיהַרַטִי, kāye kāyānupassī viharati, מילולית 'עורך התבוננות של הגוף בגוף'.

3 הבנה מלאה: סַמְפַּגַ'נְּיַה, sampajaṭṭa. הבנה של מגוון גורמים הקשורים לפעולה מסויימת. הדגש במונח 'הבנה מלאה' לעומת 'קשב' הוא על הבנה יסודית ומעמיקה של הארעיות, הסבל וחוסר העצמיות, מתוך התבוננות רציפה.

4 תשוקה וסלידה: אַבְּהִיגְּ'הָא-דוֹמַנַסַּה, abhijjhādomanassa. אַבְּהִיגְּ'הָא היא תשוקה או תאוותנות ודוֹמַנַסַּה היא חוסר שביעות רצון או עצב אשר במקרה זה תורגמה כ'סלידה'. אלו שני ניגודים ביחס לדברים בעולם – דברים אהובים ודברים שנואים או משיכות ודחיות אשר יש להניח להם כאשר ניגשים לתרגול.

5 הרגשות: וֵדַנָא, vedanā. מונח זה יכול להתפרש בשתי צורות: (1) כהרגשות ממקור מנטאלי או פיזי – נעימות, לא נעימות וניטרליות, (2) תחושות פיזיות המתחוללות בגוף בלבד.

6 תודעה: צִ'יטַּה, citta. האלמנט המנטאלי. לעיתים גם מופיע כ-'לב' באופן מטאפורי. התרגום השכיח למונח הזה באנגלית הוא 'mind'. מסיבה מסתורית רבים מתעקשים שאין למילה הזו פירוש הולם בשפה העברית. במקרה בו מסרבים לתרגם מונח לעברית, עדיף להשתמש במונח המקורי בפָאלִית מאשר במילה לועזית.

7 תכני-תודעה: דְהַמָּא, dhammā. צורת רבים של 'דבר'. במקרה זה הכוונה היא לכל אלמנט מנטאלי בתודעה בכלל זה רגשות, מחשבות, משאלות וכו'.

8 עושה זאת עם הבנה מלאה: סַמְפַּגָ'אנַה-קָארִי הוֹטִי, sampajāna-kārī hoti. פועל בצורה מודעת לחלוטין ובהבנה מלאה. הוא מתבונן ברציפות בהופעת והיעלמות התופעות הללו.