19
השיחה על הכלכל הדגול

Mahāgovinda Sutta
מַהָאגוֹבִינְדַה סוּטַּה

1. כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה ברָאגַ'גַהַה, על פסגת הנשרים. וכאשר התקרב הלילה לקיצו, פַּנְצַ'סִיקְהַה הגַנְדְהַבַּה, תוך שהוא מאיר את כל פסגת הנשרים בזוהר מרהיב,1 ניגש אל הבּוּדְּהַה, קד בפניו, נעמד במקום ראוי ואמר: "אדוני, ברצוני לדווח לך על מה שצפיתי וראיתי במו עיני בהיותי נוכח בקרב ישויות השלושים ושלוש."

"אם כך, ספר לי, פַּנְצַ'סִיקְהַה", אמר הבּוּדְּהַה.

אסיפת הישויות השמימיות
(devasabhā)

2. "אדוני, בימים עברו, לפני זמן רב, ביום-הצום של החמישה-עשר בתחילת תקופת הגשמים, בליל ירח מלא ישבו כל ישויות השלושים ושלוש באולם סוּדְהַמָּא – אסיפה גדולה של ישויות שמימיות, וארבעת המלכים האדירים מארבע כנפות תבל היו שם. היה שם המלך האדיר דְהַטַרַטְּהַה מהמזרח בראש נתיניו כשפניו פונים מערבה, המלך האדיר וִירוּלְהַקַה מהדרום בראש נתיניו כשפניו פונים צפונה, המלך האדיר וִירוּפַּקְּהַה מהמערב בראש נתיניו כשפניו פונים מזרחה, והמלך האדיר וֶסַּבַנַה מהצפון בראש נתיניו כשפניו פונים דרומה.

3. זהו הסדר בו הם יושבים באירועים כאלה, ואחריהם נמצאים מושבינו. והישויות הללו שחיו את החיים הרוחניים תחת הבּוּדְּהַה, הופיעו לא מזמן בעולם השמימי של השלושים ושלוש, והן נעלות על הדֶווֹת האחרות בבהירות זוהרן והדרן. ומסיבה זו ישויות השלושים ושלוש היו מרוצות, מאושרות, מלאות הנאה ושמחה, באומרן: 'קהל הדֶווֹת גדל, קהל האַסוּרוֹת מצטמטם!'. אז יצא סַקַּה בקריאה הבאה:

'ישויות השלושים ושלוש עולזות, כך גם מנהיגן,

מהללות את הטַטְהָאגַטַה ואת אמת הדְהַמַּה,

בראותן דֶווֹת חדשות מגיעות, חסרות דופי ומרהיבות

אשר הובילו חיים רוחניים, וכעת זוכות ללידה טובה.

עולות על כל האחרות בבהירות זוהרן והדרן,

תלמידיו של החכם הגדול יוצאי דופן הם.

בראותן כל זאת, השלושים ושלוש עולזות, וכך גם מנהיגן,

מהללות את הטַטְהָאגַטַה ואת אמת הדְהַמַּה.'

לשמע זאת, אדוני, ישויות השלושים ושלוש עוד הוסיפו לשמוח, באומרן: 'קהל הדֶווֹת גדל, קהל האַסוּרַוֹת מצטמטם!'

שמונה אמירות האמת
(aṭṭha yathābhuccavaṇṇā)

4. אז סַקַּה, בראותו את סיפוקן, אמר לישויות השלושים ושלוש: 'רבותיי, האם אתן מעוניינות לשמוע שמונה אמירות אמת בשיבחו של הבּוּדְּהַה?' ובקבלת הסכמתן, קרא:

5. 'מה דעתכם, רבותיי השלושים ושלוש, בהקשר לדרך בה הבּוּדְּהַה חתר לרווחתם של הרבים, לאושרם של רבים, מתוך חמלה לעולם, לרווחתם ואושרם של ישויות ובני-האדם – איננו יכולים למצוא מורה אחר מלבד הבּוּדְּהַה בעל תכונות כאלה, בין אם נבחן את העבר או ההווה.

6. אכן מנוסחת היטב היא תורתו של המכובד, נראית כאן ועכשיו, אל-זמנית, מזמינה לבוא ולבדוק, מובילה קדימה, ראויה להחוות על ידי החכם כל אחד בעצמו – ואיננו יכולים למצוא מגלה של לימוד מקדם שכזה, בין אם בעבר או בהווה, מלבד הבּוּדְּהַה.

7. המכובד הסביר היטב מה נכון ומה מוטעה, מה ראוי לגנאי ומה חסר פגם, על פי מה יש לנהוג ועל פי מה אין לנהוג, מה שפל ומה אצילי, מה דוחה, חסר-דופי ומעורב באיכויותיו, ואיננו יכולים למצוא מגלה של דברים כאלה, בין אם בעבר או בהווה, מלבד הבּוּדְּהַה.

8. ובנוסף, המכובד הסביר היטב לתלמידיו את הדרך המובילה לנִיבָּאנַה והם מיזגו את הנִיבָּאנַה ואת הדרך, כפי שמי נהר הגַנְגֶס ונהר היַמוּנָא מתמזגים וזורמים יחדיו. ואיננו יכולים למצוא מגלה של הדרך המובילה לנִיבָּאנַה, בין אם בעבר או בהווה, מלבד הבּוּדְּהַה.

9. והמכובד זכה לבני-לוויה, גם מתאמנים וגם כאלה אשר לאחר שחיו את החיים, הכחידו את התחלואים המנטאליים,2 והמכובד חי איתם, כולם עולזים בדבר האחד. ואיננו יכולים למצוא מורה כזה, בין אם בעבר או בהווה, מלבד הבּוּדְּהַה.

10. המתנות שניתנות למכובד מוענקות כראוי, תהילתו מבוססת היטב, ועל אף שכך הדבר, אני חושב, שבני-הלוחמים ממשיכים להיות קשורים אליו, עדיין המכובד מקבל את נדבת המזון שלו ללא יוהרה. ואיננו יכולים למצוא מורה שנוהג כך, בין אם בעבר או בהווה, מלבד הבּוּדְּהַה.

11. והמכובד פועל כפי שהוא מדבר, ומדבר כפי שהוא פועל. ואיננו יכולים למצוא מורה שנוהג כך, בכל פרט של הלימוד, בין אם בעבר או בהווה, מלבד הבּוּדְּהַה.

12. המכובד חצה את ים הספק, חלף מעבר לכל 'כיצד' ו-'מדוע', הוא השלים את משימתו ביחס למטרת החיים הרוחניים הנעלים. ואיננו יכולים למצוא מורה שעשה כך, בין אם נבחן את העבר או את ההווה, מלבד הבּוּדְּהַה.'

וכאשר סַקַּה כך סיים להכריז את שמונה אמירות האמת בשבח הבּוּדְּהַה, ישויות השלושים ושלוש היו אף יותר מרוצות, שמחות ומלאות הנאה ואושר לשמע האמירות בשבחו של המכובד.

13. ואז מספר ישויות קראו: 'הו, אם רק ארבעה בּוּדְּהוֹת ערים בשלמות היו מופיעים בעולם ומלמדים דְהַמַּה כמו הבּוּדְּהַה המכובד! אז היה הדבר לרווחתם ואושרם של הרבים, מתוך חמלה לעולם, לרווחתם ואושרם של ישויות שמימיות ובני-אדם!' וכמה אמרו: 'נניח שלא ארבעה בּוּדְּהוֹת ערים בשלמות – שלושה יספיקו!' ואחרים אמרו: 'נניח שלא שלושה – שניים יספיקו!'

14. לשמע הדבר אמר סַקַּה: 'זה בלתי אפשרי, רבותיי, לא ייתכן ששני בּוּדְּהוֹת ערים בשלמות יופיעו במערכת עולמות אחת. דבר זה לא ייתכן. הלוואי שהבּוּדְּהַה המכובד הזה ימשיך להאריך חיים, לשנים רבות, חופשי מחולי ומחלות! זה יהיה לרווחתם ואושרם של הרבים, מתוך חמלה לעולם, זה יהיה לרווחתם ואושרם של ישויות שמימיות ובני אדם!' אז ישויות השלושים ושלוש התייעצו ודנו ביניהם בעניין לשמו התכנסו באולם סוּדְהַמָּא, וארבעת המלכים הגדולים קיבלו עצות ותוכחות בעניין הזה בעוד הם עומדים לצד מושבם ללא זיע:

המלכים המודרכים, האזינו בקשב למילים שנאמרו להם,

עומדים שלווים ורגועים, לצד מושבם.

15. אז, אדוני, הבהיק זוהר מרהיב מכיוון צפון, ונראה פאר אדיר יותר מבוהק הישויות השמימיות. סַקַּה אמר לישויות השלושים ושלוש: 'רבותיי, כאשר הסימנים האלה נצפים, נראה אור כזה וזוהר כזה מבהיק, אז בְּרַהְמָא יופיע. ההופעה של זוהר שכזה היא הסימן הראשון להתגלמות קרבתו של בְּרַהְמָא.

כאשר רואים את הסימנים הללו, בְּרַהְמָא יופיע בקרוב.

זהו האות של בְּרַהְמָא, זוהר עצום ואדיר.

נאומו של סַנַנְקוּמָארַה
(sanaṅkumārakathā)

16. אז התיישבו ישויות השלושים ושלוש כל אחת במקומה המתאים, ואמרו: 'הבה נגלה מה יצא מהזוהר הזה, ולאחר שנגלה מה מהותו, נלך אליו.' וכך גם אמרו ארבעת המלכים האדירים ביושבם במקומם. כך כולם הסכימו. וכל אחד מהם קיווה שבְּרַהְמָא ישב במושב שהוא עצמו הכין.

17. ובְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה, לאחר שנחת מעולמו השמימי, ובראותו את הנאתן, קרא את הדברים הבאים:

'ישויות השלושים ושלוש עולזות, כך גם מנהיגן,

מהללות את הטַטְהָאגַטַה ואת אמת הדְהַמַּה,

בראותן דֶווֹת חדשות מגיעות, חסרות דופי ומרהיבות

אשר הובילו חיים רוחניים, וכעת זוכות ללידה טובה.

עולות על כל האחרות בבהירות זוהרן והדרן,

תלמידיו של החכם הגדול יוצאי דופן הם.

בראותן כל זאת, השלושים ושלוש עולזות, וכך גם מנהיגן,

מהללות את הטַטְהָאגַטַה ואת אמת הדְהַמַּה.'

לשמע הדבר, אדוני, ישויות השלושים ושלוש עוד המשיכו לשמוח, באומרן: 'קהל הדֶווֹת גדל, קהל האַסוּרַוֹת מצטמטם!'

18. כעת, באשר לעניין נאומו של הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה, ולאופן דבריו, קולו היה בעל שמונה איכויות: הוא היה מובחן, ברור, נעים, מושך, תמציתי, תכליתי, עמוק ומהדהד. וכאשר דיבר בקול זה אל האסיפה, קולו לא נשמע מעבר לכך. כל מי שיש לו קול שכזה, נאמר עליו שיש לו את קולו של בְּרַהְמָא.

19. אז אמרו ישויות השלושים ושלוש לבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה: מצויין, בְּרַהְמָא! נהננו ממה ששמענו. גם סַקַּה, אדון הישויות השמימיות, הכריז בפנינו שמונה אמירות אמת אודות הבּוּדְּהַה, אשר גם מהן נהננו.'

שמונה אמירות האמת
(aṭṭha yathābhuccavaṇṇā)

ואז בְּרַהְמָא אמר לסַקַּה: 'כל הכבוד, אדון הישויות השמימיות. גם אנו מעוניינים לשמוע את שמונה אמירות האמת אודות המכובד.'

'טוב, בְּרַהְמָא אדיר' אמר סַקַּה וחזר על אותן שמונה אמירות:

20. -27 'מה דעתך, אדון בְּרַהְמָא…?' (כמו פסקאות 5-12) והבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה היה מרוצה, מלא שמחה ומלא הנאה ואושר לשמע דברי השבח לבּוּדְּהַה.

28. אז הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה, לאחר שקיבל דמות גסה יותר, הופיע בפני ישויות השלושים ושלוש בדמותו של הצעיר פַּנְצַ'סִיקְהַה.3 ובהתרוממו באוויר, הוא הופיע מרחף בסיקול רגליים, בדיוק כפי שאדם חזק ישב על גבי מושב יציב או על האדמה. וביושבו כך בסיקול רגליים, אמר לישויות השלושים ושלוש:

סיפורו של הברהמין הכלכל
(govindabrāhmaṇavatthu)

'במשך כמה זמן הבּוּדְּהַה המכובד היה בעל חוכמה רבת עוצמה?

29. פעם היה מלך בשם דִיסַמְפַּטִי ולו היה שר4 ברהמין בשם הכַּלְכַּל.5 בנו של המלך היה בחור צעיר בשם רֶנוּ, ובנו של הכלכל נקרא ג'וֹטִיפָּאלַה. הנסיך רֶנוּ וג'וֹטִיפָּאלַה, יחד עם עוד שישה בני-לוחמים, הקימו חבורה של שמונה חברים. לאחר זמן מה הכלכל ניפטר והמלך דִיסַמְפַּטִי התאבל עליו באומרו: 'אבוי, בדיוק ברגע בו הפקדנו את כל תחומי האחריות בידי הכלכל, והפקרנו את עצמנו להנאות חמשת החושים, בדיוק אז נפטר הכלכל!'

בשומעו זאת, אמר הנסיך רֶנוּ: 'אבי, אל נא תתאבל על מותו של הכלכל יתר על המידה! בנו ג'וֹטִיפָּאלַה פיקח עוד יותר ממה שהיה אביו ויש לו עין טובה למה מועיל ומשתלם. עליך לתת לג'וֹטִיפָּאלַה לנהל את כל העסקים שהפקדת בידי אביו.'

'האם זה כך באמת, בני?'

'כן, אבי.'

סיפורו של הכלכל הדגול
(mahāgovindavatthu)

30. המלך קרא לאדם מסויים ואמר: 'גש הנה אישי הטוב, לך אל הצעיר ג'וֹטִיפָּאלַה ואמור: הלוואי ולג'וֹטִיפָּאלַה הנכבד יהיה טוב! המלך דִיסַמְפַּטִי קורא לך, הוא מעוניין לראותך.'

'כן, הוד רוממותך', אמר האיש והעביר את ההודעה. בקבלו את ההודעה ג'וֹטִיפָּאלַה אמר: 'טוב, אדוני', ויצא לראות את המלך. כאשר הגיע לנוכחות המלך, הוא החליף עמו ברכות נימוסין ולאחר מכן התיישב במקום ראוי. והמלך אמר: 'אנו מעוניינים שג'וֹטִיפָּאלַה הנכבד ינהל את ענייננו, אל תסרב. אני ממנה אותך במקומו של אביך ומסמיך אותך ככלכל.'

'כן, אדוני', השיב ג'וֹטִיפָּאלַה.

31. המלך דִיסַמְפַּטִי מינה את ג'וֹטִיפָּאלַה ככלכל במקומו של אביו, ומרגע שמונה לתפקיד, ניהל ג'וֹטִיפָּאלַה את העסקים שאביו ניהל, ולא עשה כל מלאכה שאביו לא עשה. הוא ביצע את כל המשימות שאביו מילא ולא פחות מכך. ואנשים אמרו: 'הברהמין הזה הוא באמת כלכל אמיתי! אכן הוא כלכל מעולה!' וכך הברהמין הצעיר ג'וֹטִיפָּאלַה קיבל את הכינוי 'הכלכל הדגול.'

חלוקת הממלכה
(rajjasaṃvibhajanaṃ)

32. יום אחד הלך הכלכל הדגול אל קבוצת ששת האצילים ואמר: 'המלך דִיסַמְפַּטִי זקן, חלש, בא בימים. חייו מתקרבים לקיצם ולא יחזיק מעמד עוד זמן רב. מי יוכל לומר עד כמה אנשים מאריכים חיים? כאשר המלך דִיסַמְפַּטִי ימות, מכתירי-המלך6 מחוייבים למשוח את הנסיך רֶנוּ כמלך. רבותיי, עליכם ללכת אל הנסיך רֶנוּ ולומר: 'אנו הידידים האהובים, היקרים והמועדפים של הנסיך רֶנוּ, חולקים את שמחותיו וצערו. מלכנו דִיסַמְפַּטִי זקן, חלש ובא בימים… כאשר ימות, מכתירי-המלך מחויבים למשוח את אדון רֶנוּ כמלך. אם אדון רֶנוּ מעוניין לזכות במלכות, אנא ממנו שיחלוק זאת עמנו.'

33. 'טוב, אדוני', אמרו ששת האצילים, הלכו אל הנסיך רֶנוּ ודיברו איתו כפי שהכלכל הדגול הציע. 'ובכן, רבותיי, מי מלבדי, אמור לשגשג אם לא אתם? רבותיי, אם אזכה במלכות אחלוק אותה עימכם.'

34. כאשר הגיעה העת נפטר המלך דִיסַמְפַּטִי, ומכתירי-המלך משחו את הנסיך רֶנוּ במקומו. לאחר שהפך למלך, הפקיר עצמו לתענוגות חמשת החושים. אז הלך הכלכל הדגול אל ששת האצילים ואמר: 'רבותיי, כעת המלך דִיסַמְפַּטִי נפטר, ואדון רֶנוּ אשר נמשח תחתיו, הפקיר עצמו לתענוגות חמשת החושים. מי יודע מה יצא מזה? הנאות החושים משכרים. לכן עליכם ללכת אליו ולומר לו: 'המלך דִיסַמְפַּטִי נפטר ואדון רֶנוּ נמשח כמלך. האם אתה זוכר את הבטחתך, אדוני?'

כך עשו והמלך אמר: 'רבותיי, אני זוכר את מילתי. מי יוכל לחלק את ממלכת הארץ האדירה הזו, אשר כה רחבה בצפון וכה צרה בדרום כקידמת עגלה,7 לשבעה חלקים שווים?'

'מי באמת, אדוני, אם לא הכלכל הדגול?'

35. כך המלך רֶנוּ שלח אדם אל הכלכל הדגול לאמור: 'אדוני, המלך קורא לך.' האדם הלך והכלכל הדגול הגיע אל המלך, החליף עמו ברכות נימוסין והתיישב במקום ראוי. והמלך אמר: 'כלכלי הנכבד, לך וחלק את ממלכת הארץ האדירה הזו, אשר כה רחבה בצפון וכה צרה בדרום כקידמת עגלה, לשבעה חלקים שווים.'

'כן, אדוני.' אמר הכלכל הדגול וכך עשה.

36. וארצו של המלך רֶנוּ הייתה במרכז:

דַנַטַפּוּרַה לקָאלִיגוֹת, פּוֹטַקַה לאַסַּקוֹת

מַהִיסַּטִי לאַבַנְטִים, רוֹרוּקַה לסוֹבִירִים.

מִיטְהִילָא לוִידֶהוֹת, קַמְפָּא לידי האַנְגוֹת

ובֶּנַרֵס לקָאסִים, כך הסדיר זאת הכלכל הדגול.

ששת האצילים היו שמחים על הישגיהם בהתאמה ובהצלחת המשימה: 'מה שרצינו, חשקנו, שאפנו וחתרנו אליו, אותו קיבלנו!'

סַטַּבְּהוּ, בְּרַהְמַדַטַּה, וֵסַּבְּהוּ ובְּהַרַטַה,

רֶנוּ ושני דְהַטַרַטְּהוֹת, אלה הם שבעת מלכי הבְּהַאָרַט.'"

סוף קטע דיקלום ראשון

התעצמות המוניטין
(kittisaddābbhuggamanaṃ)

37. "לאחר מכן ששת האצילים הגיעו אל הכלכל הדגול ואמרו: 'כלכל נכבד, כפי שהיית ידיד אהוב, יקר ונאמן למלך רֶנוּ, כך היית גם בשבילנו. אנא ממך טפל בענייננו עבורנו! אנו בוטחים בך שלא תסרב לנו.' וכך הוא ניהל את ארצותיהם של שבעת המלכים המוכתרים, וגם לימד את המנטרות לשבעה ברהמינים מובחנים ושבע מאות תלמידים מוסמכים.8

38. במשך הזמן דיווחים טובים הופצו בנוגע לכלכל הדגול: 'הכלכל הדגול מסוגל לראות את בְּרַהְמָא במו עיניו, לשוחח עימו פנים אל פנים ולהיוועץ בו!' והוא חשב לעצמו: 'כעת, הדיווח הטוב הזה מופץ בנוגע אלי, שאני מסוגל לראות את בְּרַהְמָא במו עיני, לשוחח עימו פנים אל פנים ולהיוועץ בו, אך אין זה נכון. אולם, שמעתי שכך נאמר על ידי ברהמינים זקנים ומכובדים, מורים של מורים, שכל מי שיוצא להתבודדות מדיטציה במשך ארבעה חודשים של תקופת הגשמים, ומפתח את הגְ'הָאנַה של החמלה, מסוגל לראות את בְּרַהְמָא במו עיניו, לשוחח עמו פנים אל פנים ולהיוועץ בו. נניח ואעשה זאת!'

39. וכך הלך הכלכל הדגול אל המלך רֶנוּ וסיפר לו על דיווחים ועל משאלתו ללכת להתבודדות ולפתח את הגְ'הָאנַה של החמלה. 'על אף אחד לא לגשת אלי, אלא על מנת להביא לי מזון.'

'כלכל נכבד, עשה כפי שאתה מוצא לנכון.'

40. וכך גם ששת האצילים השיבו: 'כלכל נכבד, עשה כפי שאתה מוצא לנכון.'

41. הוא הלך אל שבעת הברהמינים ושבע מאות התלמידים וסיפר להם על כוונותיו, והוסיף: כך, רבותיי, המשיכו עם שינון המנטרות אשר שמעתם ולמדתם, ותלמדו אותם אחד את השני.'

'כלכל נכבד, עשה כפי שאתה מוצא לנכון.'

42. 'לאחר מכן הלך אל ארבעים נשותיו בעלות המעמד השווה, והן אמרו: 'כלכל נכבד, עשה כפי שאתה מוצא לנכון.'

43. כך הכלכל הדגול הקים מגורים חדשים ממזרח לעיר ויצא להתבודדות בארבעת חודשי הגשמים, שם פיתח את הגְ'הָאנַה של החמלה, ואף אחד לא התקרב אליו מלבד להביא לו מזון. אך בתום ארבעת החודשים הוא לא חש דבר מלבד חוסר סיפוק ותשישות וחשב לעצמו: 'שמעתי שאומרים שכל מי שיוצא למדיטציה בבדידות לארבעת חודשי הגשמים, ומפתח את הגְ'הָאנַה של החמלה, מסוגל לראות את בְּרַהְמָא במו עיניו, לשוחח עמו פנים אל פנים ולהיוועץ בו, אך אני אינני מסוגל לראות את בְּרַהְמָא במו עיני, ואינני מסוגל לדבר איתו, לשוחח עמו או להיוועץ בו!'

השיחה עם בְּרַהְמָא
(brahmunā sākacchā)

44. באותו רגע קרא הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה את מחשבותיו ובזריזות בה אדם חזק מותח את זרועו המכופפת או מכופף אותה שוב, הוא נעלם מעולם הבְּרַהְמָא והופיע בפני הכלכל הדגול. והכלכל הדגול חש פחד וחרדה, ושערותיו סמרו למראה כזה שמעולם לא ראה קודם לכן. וכך פוחד, חרד ובשערות סומרות, הוא פנה אל הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה במלים האלה:

'הו מראה נהדר, מרהיב ושמימי,

מי אתה, אדון? אני נלהב לדעת את שמך.'

'בעולם השמימי הגבוה מכולם אני ידוע בפי כל:

בְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה – כנה אותי כך.'

'מושב, מים לכפות הרגליים ועוגות

מתאימים לבְּרַהְמָא, אנא שאדוני

יחליט איזה אירוח מתאים לו.'9

'אנו מקבלים את המתנות שמוצעות:

כעת אמור מה רצונך מאיתנו – ברכה

של רווח בחיים האלה, או בחיים הבאים,

אמור, אדון כלכל, מה ברצונך.'

45. הכלכל הדגול חשב לעצמו: 'הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה מציע לי ברכה. מה עלי לבחור – הטבות בחיים האלה, או בחיים הבאים?' והוא חשב: 'אני מומחה בעניינים של תועלת בחיים האלה, ואחרים מתוועצים איתי בקשר לזה. נניח ואבקש מהבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה הטבה כלשהי לחיים הבאים?' והוא פנה לבְּרַהְמָא בדברים הבאים:

"זאת אני מבקש מהבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה,

מתוך חוסר ידיעה, ממנו אשר אין בו ספקות אני שואל:

מה על בני תמותה לעשות

על מנת להגיע אל עולם הבְּרַהְמָא האלמותי?"

"האדם אשר דוחה בשאט נפש כל מחשבות בעלות,

לבד, ממוקד, מלא-חמלה,

מרוחק מצחנה, חופשי מתאווה –

כך מבוסס וכך מתורגל,

יוכל בן-תמותה להגיע אל עולם הבְּרַהְמָא האלמותי."10

46. "אני מבין 'דוחה בשאט נפש כל מחשבות בעלות' – משמעות הדבר שאדם מוותר על דברי רכושו, בין אם מעט ובין אם הרבה, עוזב את קרוביו, בין אם מעטים ובין אם רבים, ומגלח את שערו וזקנו, יוצא לפרישות מחיי בית אל חיי חסר-בית. כך אני מבין 'דוחה בשאט נפש כל מחשבות בעלות'. אני מבין 'לבד, ממוקד' – משמעות הדבר שאדם יוצא לדרכו לבדו ומוצא מקום מגורים ביער, למרגלות עץ, בגיא בין הרים, במערה בסלע, באדמות קבורה, בג'ונגל או על ערימת עשב במרחב פתוח… אני מבין 'מלא-חמלה' – משמעות הדבר היא שהאדם חי מתפרש בכיוון רבע אחד עם תודעה מלאת חמלה, ואז רבע שני, אז שלישי, ואז רביעי. כך אדם שוכן בהתפרשות לכל העולם, מעלה, מטה, ולרוחב, לכל עבר, סביב עם תודעה מלאת חמלה, מורחבת, חסרת גבולות וחופשייה מכעס וזדון. כך אני מבין 'מלא-חמלה'. אך את דבריו של האדון בעניין 'מרוחק מצחנה' אינני מבין.

למה אתה מתכוון, בְּרַהְמָא ב'צחנה' בקרב בני אדם?

האר את בורותי בעניין, חכם גדול.

איזה מכשול גורם לאדם להסריח ולהרקיב,

לפנות אל הגיהנום, ומנשל אותו ממלכת-הבְּרַהְמָא?'

'כעס, אמירת שקר, הונאה, ומרמה,

תאוות בצע, גאווה, וקינאה,

חשק, ספק, ופגיעה באחרים,

חמדנות ושנאה, טישטוש הדעת, ואשליה:

הצחנה הדוחה אשר אלה מפיצים

מובילה את האדם אל הגיהנום, ומנשלת אותו ממלכת-הבְּרַהְמָא.'

אני מבין מתוך דבריו של האדון אודות הצחנה שאלה דברים אשר לא קל להתגבר עליהם כאשר אדם חי חיי בעל-בית. על כן אצא לפרישות מחיי בית אל חיי חסר-בית.'

'כלכל נכבד, עשה כפי שאתה מוצא לנכון.'

הפנייה אל המלך רֶנוּ
(reṇurājāamantanā)

47. אז הלך הכלכל הדגול אל המלך רֶנוּ ואמר: 'אדוני, אנא מנה שר אחר לנהל את ענייניך. ברצוני לצאת לפרישות מחיי-בית אל חיי חסר-בית. לאחר שהבְּרַהְמָא סיפר לי על צחנת העולם, אשר לא ניתן להתגבר עליה בקלות כאשר חיים חיי-בית, החלטתי לצאת לפרישות אל חיי חסר-בית:

המלך רֶנוּ, אדון הארץ הזו, אני מכריז,

עתה עליך לשלוט, לא אייעץ לך עוד!'

'אם חסר לך דבר מה, אדאג למחסורך,

אם מישהו פוגע בך, זרועות מלכותי יגנו עליך.

אתה אבי, אני בנך, כלכל הישאר!'

'לא חסר לי דבר, אף אחד לא פוגע בי,

לא היה זה קול אנושי אותו שמעתי –

בבית לא אוכל עוד להשאר.'

"לא אנושי' – מה פשרו של אותו דובר, אשר בשלו

בבת אחת אתה עוזב כך את הבית ואת כולנו?'

'לפני שיצאתי להתבודדות הזו חשבתי על קורבן,

הדלקת אש הקדושה, וזריית עשב-קוּסַה.

אך כעת – הבְּרַהְמָא הנצחי מעולם הבְּרַהְמָא הופיע.

אני שאלתי והוא השיב: כעת לא אוכל עוד להישאר עוד.'

'כלכל נכבד, אני בוטח בדבריך. ברגע ששמעת

מילים כאלה, אין לך מסלול אחר.

אנו נלך בעקבותיך: כלכל, היה מורינו.

כמו אבן תרשיש, מהמים המובחרים ביותר,

כך בטוהר, נלך בעקבותיך בערותך.

אם הכלכל הנכבד יצא לפרישות מחיי בית אל חיי חסר-בית, אני אעשה כמוהו. להיכן שתלך נלך בעקבותיך.'

הפנייה אל ששת האצילים
(cha khattiyāamantanā)

48. לאחר מכן הלך הכלכל הדגול אל ששת האצילים ואמר להם: 'אדוניי, אנא מנו שר אחר לטפל בעניינכם. ברצוני לצאת לפרישות מחיי בית אל חיי חסר-בית…' וששת האצילים הלכו הצידה ודנו ביניהם: 'הברהמינים האלה חמדנים לכסף. ייתכן ונוכל לזכות בכלכל הדגול בעזרת כסף.' אז הם חזרו אליו ואמרו: 'אדוני, יש הון רב בשבע הממלכות האלה. קח כמה שחפץ ליבך.'

'די רבותיי, כבר קיבלתי הון רב מאדוניי. זהו בדיוק הדבר עליו אני מוותר על מנת לצאת לפרישות מחיי בית אל חיי חסר-בית, כפי שהסברתי.'

49. ששת האצילים שוב הלכו הצידה ודנו יחד: 'הברהמינים האלה חמדנים לנשים. אולי נוכל לזכות בכלכל הדגול בעזרת נשים.' הם חזרו אליו ואמרו: 'אדוני, יש המון נשים בשבע הממלכות האלה. בחר לך!'

'די רבותיי, כבר יש לי ארבעים נשים שוות מעמד, ואני עוזב אותן על מנת לצאת לפרישות מחיי בית אל חיי חסר-בית, כפי שהסברתי.'

50. 'אם הכלכל הנכבד יוצא לפרישות מחיי בית אל חיי חסר-בית, נעשה כמותו. לאן שתלך, נלך בעקבותיך:

אם אתה מוותר על התאוות הכובלות את רוב האנשים הארציים,

התאמץ, היה חזק ועמוד בכך בסבלנות!

זוהי הדרך הישרה, הדרך שאין כמותה,

דרך האמת, המוגנת על ידי הטוב,

המובילה אל משכנו של בְּרַהְמָא.

51. אם כך, אדוני הכלכל, אנא המתן רק שבע שנים, ואז גם אנחנו נצא לפרישות אל חיי חסרי-בית. לאן שתלך – נלך בעקבותיך.'

'רבותיי, שבע שנים הן הרבה יותר מידי, אינני יכול להמתין שבע שנים! מי יודע כמה שנים יחיה אדם? עלינו ללכת לעולם הבא, עלינו ללמוד חוכמה,11 עלינו לעשות מה שנכון ולחיות את החיים הרוחניים, כיוון שבן-תמותה אינו בן-אלמוות. כעת אני יוצא לפרישות כפי שהסברתי.'

52. 'ובכן, כלכל נכבד, אנא המתן רק שש שנים… חמש שנים… ארבע שנים… שלוש שנים… שנתיים… שנה אחת… ואז גם אנחנו נצא לפרישות לחיים חסרי בית. לאן שתלך – נלך בעקבותיך.'

53. 'רבותיי, שנה אחת זה הרבה יותר מידי…'

'אם כך, המתן שבעה חודשים…'

54. 'רבותיי, שבעה חודשים זה הרבה יותר מידי…'

'אם כך, המתן שישה חודשים… חמישה חודשים… ארבעה חודשים… שלושה חודשים… שני חודשים… חודש אחד… חצי חודש…'

55. 'רבותיי, חצי חודש זה הרבה יותר מידי…'

'אם כך, כלכל נכבד, אנא המתן רק שבעה ימים בזמן שנעביר את ממלכותינו לבנינו ואחינו. ובתום שבעת הימים נצא לפרישות אל חיי חסרי-בית. לאן שתלך – נלך בעקבותיך.'

'שבעה ימים זה לא יותר מידי, רבותיי. אני מסכים, אדוניי, לשבעה ימים.'

הפנייה אל הברהמינים ותלמידיהם
(brāhmaṇamahāsālādīnaṃ āmantanā)

56. לאחר מכן הלך הכלכל הדגול אל שבעת הברהמינים ושבע מאות תלמידיהם המתקדמים, ואמר להם: 'כעת, מכובדיי, עליכם לחפש מורה אחר ללמד אתכם את המנטרות. בכוונתי לצאת לפרישות מחיי בית אל חיי חסר-בית. לאחר שהבְּרַהְמָא סיפר לי על צחנת העולם, אשר לא ניתן להתגבר עליה בקלות כאשר חיים חיי-בית, אני יוצא לפרישות אל חיי חסר-בית.'

'כלכל נכבד, אל נא תעשה זאת! יש מעט כוח ורווח בחיים חסרי-בית, והרבה כוח ורווח בחיי ברהמין!'12

'אל נא תאמרו דברים כאלה, רבותיי! אם כך, למי יש יותר כוח ורווח ממני? אני הייתי כמו מלך למלכים, כמו בְּרַהְמָא לברהמינים, כמו ישות שמימית לבני-אנוש בעלי-בית, ואני מוותר על כל זה על מנת לצאת לפרישות מחיי בית אל חיי חסר-בית, כפי שהסברתי.'

'אם הכלכל הנכבד יוצא לפרישות מחיי בית אל חיי חסר-בית, אנו נעשה כמותו. לאן שתלך – נלך בעקבותיך.'

הפנייה אל הרעיות
(bhariyānaṃ āmantanā)

57. לאחר מכן הלך הכלכל הדגול אל ארבעים נשותיו שוות המעמד ואמר להן: 'מי שמעוניינת בכך רשאית לשוב אל משפחתה ולחפש בעל אחר. בכוונתי לצאת לפרישות אל חיי חסר-בית…'

'אתה הוא ראש המשפחה היחיד אותו אנו מבקשות, הבעל היחיד אותו אנו רוצות. אם הכלכל הנכבד יוצא לפרישות אל חיי חסר-בית, נעשה כמותו. לאן שתלך, נלך בעקבותיך.'

היציאה לפרישות של הכלכל הדגול
(mahāgovindapabbajjā)

58. וכך הכלכל הדגול, בתום שבעת הימים, גילח את ראשו וזקנו, לבש גלימות צהובות ויצא לפרישות מחיי בית אל חיי חסר-בית. ועמו הלכו שבעת מלכי בני-הלוחמים המוכתרים, שבעת הברהמינים העשירים ויוצאי הדופן עם שבע מאות תלמידיהם המתקדמים, ארבעים נשותיו שוות המעמד, אלפים אחדים של בני-לוחמים, אלפים אחדים של ברהמינים, אלפים אחדים של בעלי-בית, ואף מספר נשות-הרמון.

וכך בחברת מלוויו האלה, נדד הכלכל הדגול דרך כפרים, עיירות וערים מלכותיות. ובכל פעם שהגיע אל כפר או עיירה, הוא היה כמו מלך למלכים, כמו בְּרַהְמָא לברהמינים, כמו ישות שמימית לבעלי-בית. ובימים ההם בכל פעם שמישהו התעטש או מעד, נהגו לומר: 'הלל לכלכל הדגול! הלל לכלכל שר השבעה!'

59. והכלכל הדגול שהה עם תודעה מלאת אהבה חסרת גבולות, המתפרשת בכיוון רבע אחד, ואז רבע שני, אז שלישי, ואז רביעי. כך הוא שהה מפיץ מחשבות של אהבה חסרת גבולות לכל העולם, מעלה, מטה, ולרוחב, לכל עבר, עם תודעה מלאת אהבה, שופעת, מתעצמת, חסרת גבולות, ללא כעס או זדון. וכך גם הוא שהה עם תודעה מלאת חמלה, המתפרשת בכיוון רבע אחד, ואז רבע שני, אז שלישי, ואז רביעי. כך הוא שהה מפיץ מחשבות של חמלה לכל העולם, מעלה, מטה, ולרוחב, לכל עבר, עם תודעה מלאת חמלה, שופעת, מתעצמת, חסרת גבולות, ללא כעס או זדון. וכך גם הוא שהה עם תודעה מלאת שמחה לזולת המתפרשת בכיוון רבע אחד, ואז רבע שני, אז שלישי, ואז רביעי. כך הוא שהה מפיץ מחשבות של שמחה לזולת לכל העולם, מעלה, מטה, ולרוחב, לכל עבר, עם תודעה מלאת שמחה לזולת, שופעת, מתעצמת, חסרת גבולות, ללא כעס או זדון. וכך הוא שהה עם תודעה מלאה באיזון-מנטאלי, המתפרשת בכיוון רבע אחד, ואז רבע שני, אז שלישי, ואז רביעי. כך הוא שהה מפיץ מחשבות של איזון-מנטאלי לכל העולם, מעלה, מטה, ולרוחב, לכל עבר, עם תודעה מלאת איזון-מנטאלי, שופעת, מתעצמת, חסרת גבולות, ללא כעס או זדון. וכך הוא לימד את תלמידיו את הדרך לאיחוד עם עולם הבְּרַהְמָא.

60. וכל אלה שהיו באותה עת תלמידיו של הכלכל הדגול והתמחו בתורתו בשלמות, נולדו לאחר מותם בהתפרקות הגוף בעולם של אושר, בעולם הבְּרַהְמָא. ואלה אשר לא התמחו בתורתו בשלמות נולדו מחדש בקרב הישויות הפַּרַנִימִּיטַה-וַסַבַטִּי, או בקרב ישויות הנִימָּאנַרַטִי, או בקרב ישויות הטוּסִיטַה, או בקרב ישויות היָאמַה, או בקרב ישויות-השלושים ושלוש, או בקרב ישויות ארבעת המלכים. והעולם הנמוך ביותר אליו מישהו מהם הגיע אליו היה זה של הגַנְדְהַבּוֹת. כך היציאה לפרישות של כל האנשים האלה לא הייתה נטולת פירות או עקרה, אלא מניבת פירות ורווח."

61. "האם אתה זוכר כל זאת, אדוני?"

"אכן כן, פַּנְצַ'סִיקְהַה. באותה עת אני הייתי הברהמין, הכלכל הדגול, ולימדתי את אותם תלמידים את הדרך לאיחוד עם עולם הבְּרַהְמָא.

אולם, פַּנְצַ'סִיקְהַה, החיים הרוחניים ההם אינם מובילים להתפכחות, לאי-תשוקה, לחדלון, לשלווה, לתובנת-על, להתעוררות, לנִיבָּאנַה, אלא רק ללידה בעולם הבְּרַהְמָא, בעוד שהחיים הרוחניים אותם אני מציג מובילים באופן ודאי להתפכחות, לאי-תשוקה, לחדלון, לשלווה, לתובנת-על, להתעוררות, לנִיבָּאנַה. וזוהי דרך האציליים המתומנת, כלומר: השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, עיסוק נכון, מאמץ נכון, קשב נכון, ריכוז נכון.

62. ופַּנְצַ'סִיקְהַה, אלה מתלמידיי אשר התמחו בתורתי בשלמות, באמצעות תובנת-העל האישית שלהם יגשימו, באמצעות הכחדת התחלואים המנטאליים בחיים אלה ממש, את החופש חסר השחיתויות של התודעה. ואלה אשר לא התמחו בה בשלמות, חלקם באמצעות הכחדת חמשת הכבלים הנמוכים יוולדו ספונטנית, ויגשימו שם נִיבָּאנַה מבלי לשוב אל העולם הזה. חלקם באמצעות הכחדת שלושה כבלים והפחתת החמדנות, השנאה והאשליה יהיו חוזרים-פעם-אחת, אשר יוולדו פעם אחת נוספת בעולם הזה לפני שישימו קץ לסבל, וחלקם באמצעות הכחדה של שלושה כבלים יהיו נכנסים-לזרם, שאינם יכולים ליפול למישורי היגון, מובטחים להתעוררות. כך היציאה לפרישות של כל האנשים האלה אינה נטולת פירות או עקרה, אלא מניבת פירות ורווח."

כך אמר הבּוּדְּהַה, ופַּנְצַ'סִיקְהַה מהגַנְדְהַבּוֹת היה שמח ומרוצה מדברי המכובד. ולאחר שקד בפניו לברכה, התרחק תוך שהוא שומר את ימינו כלפיו ונעלם מהמקום.



1 זוהרן של הישויות הוא מאפיין שכיח. בקובץ השיחות על הישויות (Devā Saṃyutta) מוזכרות קבוצת דֶווֹת המאירות את כל חורשת גֶ'טַה בזוהרן. זוהרו של בְּרַהְמָא גדול הרבה יותר, וזוהר גדול אף מזה מופיע בעת ההתעברות והלידה של בוֹדְהִיסַטַּה.

2 מי שהכחיד את התחלואים המנטאליים הוא משוחרר לגמרי – אַרַהַנְט.

3 הפיסקה הזו גם מופיעה בסוּטַּה הקודמת בה הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה לובש את דמותו של פַּנְצַ'סִיקְהַה וכאן פַּנְצַ'סִיקְהַה עצמו מספר את הסיפור על בְּרַהְמָא שלבש את דמותו.

4 שר: פּוּרוֹהִיטַה, purohita. או כהן דת.

5 כַּלְכַּל: גוֹבִינְדַה, govinda. מילולית 'אדון העדרים', אך זהו כינוי בלבד. תפקידו היה רם מעלה כשל אוֹצֵר או מנהל משק הבית של הארמון.

6 מכתירי-המלך היו ככל הנראה ראשי קהילת בני-הלוחמים.

7 קדמת העגלה: סַקַטַמוּקְהַה, sakatamukha. החלק הדרומי של הודו מחודד כמשולש ומזכיר את צורתה של קדמת עגלה.

8 מוסמכים: נַהָאטַקַה, nahātaka. מילולית: 'שנרחצו', סיימו את לימודיהם והוסמכו.

9 הכלכל חש שעליו להציע דבר מה לבְּרַהְמָא, אך לא ידע מה נכון לתת.

10 עולם הבְּרַהְמָא אינו באמת אלמותי. בתקופות בהן הלימוד של הבּוּדְּהוֹת אינו ידוע ביקום, כדוגמת התקופה בה מתרחש הסיפור, עולם הבְּרַהְמָא הוא היעד הגבוה ביותר אליו ניתן לשאוף.

11 מַנְטָאיַה: mantāya. מילולית: 'באמצעות מנטרות', אך הפרשנות מסבירה זאת כ'חוכמה'.

12 אמירה זו מצביעה על עמדתם של ברהמינים ביחס למעמדם החברתי. היו ברהמינים אשר ראו במעמדם החברתי עמדת כוח המאפשרת צבירת רווח.