המעבר ממֵטָּא לנִיבָּאנַה ולוִיפַּסַּנָא

המעבר ממֵטָּא לנִיבָּאנַה

מהן הסיבות להחליף למדיטציית וִיפַּסַּנָא לאחר שמתרגלים מדיטציית מֵטָּא? אנו מתרגלים וִיפַּסַּנָא מכיוון שהמטרה המוחלטת של המסע הבודהיסטי עדיין לא הושגה. מהי המטרה של המסע הזה? היעד שלנו הוא נִיבָּאנַה, או אַרַהַטַה פְּהַלַה (פרי-הדרך של אַרַהַנְטִיוּת). לאחר שאדם בא במגע עם הלימוד של הבּוּדְּהַה או הסָאסַנַה, הוא צריך לנצל את ההזדמנות הזו ולא לבלות זמן רב מידי בתרגול מדיטציית מֵטָּא כדי להרגיש מרוצה ומסופק מאחר והתרגול של מֵטָּא לא מוביל באמת לנִיבָּאנַה. רק בתקופה בה הלימוד של הבּוּדְּהַה נגיש ואנו יכולים לתרגל מדיטציית וִיפַּסַּנָא יש דרך אמיתית להגיע לנִיבָּאנַה. מדוע כך הדבר? מדיטציית מֵטָּא יכולה להיות מתורגלת על ידי פרושים ואנשים רוחניים גם בתקופות בהן הלימוד של הבּוּדְּהַה אינו זמין. כאשר הסָאסַנַה לא קיימת עדיין אנשים רבים יכולים להגיע לגְ׳הָאנַה עם תרגול מדיטציית מֵטָּא או לרכוש כוחות על אנושיים כמו צלילה אל תוך האדמה או מעוף באוויר. אולם בזמן מותם, הם ייוולדו בעולמות הבְּרַהְמַה. מדיטציית וִיפַּסַּנָא לעומת זאת אינה יכול להיות מתורגלת כאשר הסָאסַנַה לא קיימת. היא יכולה להיות מתורגלת רק כאשר תורתו של הבּוּדְּהַה קיימת. זה נכון שהתרגול של מדיטציית מֵטָּא יכול לעזור לנו לחיות בשמחה גם מנטלית וגם פיזית כאשר הזיהומים המנטליים מושהים באופן זמני (וִיקְּהַמְבְּהַנַה פְּהַנַה, vikkhambhana pahana) בשל הריכוז החזק של התודעה. זה אפשרי להשיג כוחות על אנושיים בהתבסס על תרגול גְ׳הָאנַה. אולם לאחר המוות, המתרגל ייוולד בעולמות הבְּרַהְמַה. אף על פי כן, אם נתרגל רק מדיטציית מֵטָּא, לא נוכל להגשים נִיבָּאנַה. לא נוכל להשתחרר מהסכנות של זקנה, מחלה, ומוות. ההטבה הטובה ביותר שניתן לקבל מתרגול מדיטציית מֵטָּא היא השגת עולם הבְּרַהְמַה. בהמשך לכך, כאשר אנו מגיעים לעולם הבְּרַהְמַה, עדיין לא נהיה חופשיים מזקנה, מחלה, ומוות. התרגול היחיד שיכול להוביל לנִיבָּאנַה הוא מדיטציית וִיפַּסַּנָא. אז נוכל להיות חופשיים מזקנה, מחלה, ומוות. כלומר, נוכל להיות חופשיים מסכנות הדוּקְּהַה. רק נִיבָּאנַה יכולה להכחיד את כל סוגי הסבל.

אולם כדאי שהתרגול של מדיטציית וִיפַּסַּנָא יתבסס על יסודותיה של מדיטציית מֵטָּא על מנת להגיע להישג האצילי של נִיבָּאנַה שמשחרר אותנו מהסכנות של זקנה, מחלה, ומוות. הבּוּדְּהַה לימד שנִיבָּאנַה היא היעד העליון של המסע. בכל פעם שאדם העביר שיחת דְהָמָּה או תרגל מדיטציה, הבּוּדְּהַה היה מרוצה רק כאשר הוא לימד או תרגל אותה על מנת להשיג מַגַּה, פְּהַלַה, ונִיבָּאנַה. מדוע היה זה כך?

יום אחד בעיר רָאגַ׳גַהַה (Rājagaha), ברהמין בשם דְהַנַנְגְ׳הָאנִי (Dhananjhani) לא חש בטוב, לכן הוא הזמין את המכובד סָארִיפּוּטַּה (Sāriputta) ללמד אותו. בתחילה שאל אותו המכובד סָארִיפּוּטַּה על מחלתו וכאביו, ואז החל להעביר שיחת דְהַמַּה. לאחר מכן שאל המכובד סָארִיפּוּטַּה איזה מהעולמות הוא טוב יותר – עולם הגיהינום או עולם החיות? דְהַנַנְגְ׳הָאנִי השיב שבהשוואה לעולם הגיהינום, החיים של בעל-חיים עדיין טובים יותר. לאחר מכן הוא שאל איזה עולם טוב יותר, עולם החיות או עולם הפֵּטוֹת (petā)? דְהַנַנְגְ׳הָאנִי אמר שבהשוואה לעולם החיות, החיים כפֵּטַה טובים יותר. לאחר מכן שאל איזה עולם טוב יותר, עולם הפֵּטוֹת או העולם האנושי? שוב, דְהַנַנְגְ׳הָאנִי השיב שבהשוואה לעולם הפֵּטוֹת, חיי בן אנוש טובים יותר.

לבסוף הוא שאל את דְהַנַנְגְ׳הָאנִי איזה משלושת העולמות טוב יותר: העולם האנושי או עולם הישויות השמיימיות צַ׳טוּמַהַרַגִ׳יקַה (Catummaharajika)... עולם הישויות השמיימיות צַ׳טוּמַהַרַגִ׳יקַה או עולם הדֵווֹת טֵבֵטִימְסַה (Tavatimsa)... עולם הדֵווֹת טֵבֵטִימְסַה, או עולם הדֵווֹת יַמַה (Yama)... עולם הדֵווֹת יַמַה או עולם הדֵווֹת טוּסִיטַה (Tusita)... עולם הדֵווֹת טוּסִיטַה או עולם הדֵווֹת נִימַּנַרַטִי (Nimmanarati)... עולם הדֵווֹת נִימַּנַרַטִי או עולם הדֵווֹת פַּרַנִימִּיטַה-וִסִבִטִּי (Paranimmitavasavatti)? דְהַנַנְגְ׳הָאנִי אמר למכובד סָארִיפּוּטַּה שעולם הדֵווֹת צַ׳טוּמַהַרַגִ׳יקַה הוא טוב וגבוה יותר מעולם בני האנוש, שעולם הדֵווֹת טֵבֵטִימְסַה הוא טוב וגבוה יותר מעולם הדֵווֹת צַ׳טוּמַהַרַגִ׳יקַה, ובצורה זהירה ומדויקת הסביר שכל עולם נוסף שהזכיר הוא טוב מהקודם לו. המכובד סָארִיפּוּטַּה שאל מי משני העולמות, עולם הדֵווֹת או עולם הבְּרַהְמוֹת הוא טוב יותר. כאשר הברהמין דְהַנַנְגְ׳הָאנִי שמע את המילה ׳עולם הבְּרַהְמוֹת׳, הוא התרגש מאוד ושאל ״אדון נכבד, האם אמרת ׳עולם הבְּרַהְמוֹת׳?״ בשל השאלה הזו המכובד סָארִיפּוּטַּה הסיק שליבו של הברהמין דְהַנַנְגְ׳הָאנִי נוטה לעולם הבְּרַהְמוֹת. לכן, הוא החליט לדבר על הדרך שמובילה לעולם הבְּרַהְמוֹת – ״אִיסַה דְהַנַנְגְ׳הָאנִי בְּהִיקְּהוּ מֵטָּא-סַהַגַטֵנַה סֵדַסַה אֵגַן דִיטְהַן פַּרִיטַבַה וִיהַרַטִי״.[1] זה אומר שהתרגול של מדיטציית מֵטָּא לכל עשרת הכיוונים הוא התרגול המוביל לעולם הבְּרַהְמוֹת. הוא המשיך והסביר שהמתרגל יכול להשיג חיים בעולם הבְּרַהְמַה עם תרגול קַרוּנָא, מוּדִיטָא, ואוּפֵּקְהָא (חמלה, פירגון, ושוויון נפש[2]).

לאחר שהמכובד סָארִיפּוּטַּה העביר את שיחת הדְהַמַּה הזו, הוא שב אל מנזר וֵלוּבַנַה (Veluvana), והברהמין דְהַנַנְגְ׳הָאנִי המשיך לתרגל מֵטָּא על פי הוראותיו של המכובד סָארִיפּוּטַּה. לאחר זמן מה הוא מת ונולד מיד בעולם הבְּרַהְמַה. כאשר המכובד סָארִיפּוּטַּה הגיע למנזר, הוא הלך אל הבּוּדְּהַה להביע כבוד ואז סיפר לו על נושא שיחת הדְהַמַּה שהעביר לברהמין דְהַנַנְגְ׳הָאנִי. כאשר שיחזר את האירועים הללו, הבּוּדְּהַה הוכיח אותו ואמר: ״סָארִיפּוּטַּה, מדוע לימדת אותו רק על תרגול מדיטציית מֵטָּא (וקַרוּנָא, מוּדִיטָא, ואוּפֵּקְהָא) שתוצאותיה היא לידה מחדש בעולם הבְּרַהְמַה? מדוע לא לימדת אותו את הדרך שתאפשר לו להגיע למַגַּה, פְּהַלַה, ונִיבָּאנַה? זה זמין רק בזמן הסָאסַנַה שלי, ובהשוואה לגְ׳הָאנוֹת של הבְּרַהְמַה-וִיהָארַה, זה גם גבוה וגם אצילי מכיוון שעולם הבְּרַהְמוֹת הוא נחות ביחס לנִיבָּאנַה.״

יש להדגיש את העובדה שזוהי הזדמנות נדירה ויוצאת דופן לפגוש את הסָאסַנַה של הבּוּדְּהַה. אז עלינו להיות מרוצים ומסופקים כאשר אנו לומדים ומתרגלים את הלימוד שמוביל למטרת המסע, נִיבָּאנַה. על מנת להגשים נִיבָּאנַה עלינו לתרגל מדיטציית וִיפַּסַּנָא מכיוון שהיא מציגה לנו גם את הדרך וגם את היעד הסופי. לכן, זה חשוב מאוד לקחת את הצעד הבא ולתרגל מדיטציית וִיפַּסַּנָא.

המעבר ממֵטָּא לוִיפַּסַּנָא

כיצד עליכם להמשיך לתרגל לאחר שמחליפים ממדיטציית מֵטָּא למדיטציית וִיפַּסַּנָא? כפי שמוסבר בצַ׳טּוּקַנִיפַּטַה (cattukanipata) באַנְגוּטַּרַה נִיקָאיַה (anguttara nikāya), יש להתיידע לכל תופעה מנטלית או פיזית המופיעה בעת פיתוח מֵטָּא ולתייג אותה. זה לא קשה לעשות את זה, בעצם זה די קל. לאחר שיוצאים מהגְ׳הָאנַה, עליכם להתמקד בקלילות של הגוף ולתייג אותו כ-׳קל, קל׳, או להתמקד בהרגשת השמחה ולתייג אותה כ-׳שמחה, שמחה׳. עליכם לתייג את הרגשת השלווה כ-׳שלווה, שלווה׳. ׳לצאת מהגְ׳הָאנַה׳ משמעו שהפסקתם לפתח גְ׳הָאנַה בהתבסס על מֵטָּא. בעצם, ברגע זה בעצם הפסקתם לתרגל מדיטציית מֵטָּא.

הבה נבחן את זה ביתר פירוט. לאחר שמתרגל נכנס לגְ׳הָאנַה כתוצאה ממדיטציית מֵטָּא, מחשבה כגון ׳די לתרגול המֵטָּא, כעת אעשה מדיטציית וִיפַּסַּנָא׳ תופיע בראשו. ברגע שמחשבה כזו תופיע, הוא יפסיק את תרגול המֵטָּא. ה-׳להפסיק את תרגול המֵטָּא׳ נקרא ׳יציאה מהגְ׳הָאנַה׳. כאשר אתם יוצאים מהגְ׳הָאנַה באופן הזה, השלווה, הרוגע, והקרירות של המֵטָּא כמו גם השמחה שהשגתם מתרגול מדיטציית המֵטָּא ייראו בבהירות. יש להתוודע לכל התופעות האלה ולציין אותן כפי שהן באמת בו רגע שהן מופיעות. מה שהסברתי כרגע ניתן ליישום על ידי מתרגלים מוכשרים היכולים להשיג את הגְ׳הָאנוֹת מתרגול מדיטציית מֵטָּא. על המתרגלים שאינם יכולים להשיג את הגְ׳הָאנוֹת מתרגול מדיטציית מֵטָּא להתבונן ולתייג את התודעה שמפתחת מֵטָּא. בכל פעם שמדקלמים ׳הלוואי שיהיו בריאים, הלוואי שיהיו שלווים׳, צריך להתבונן ולתייג את הרצון לדקלם, או את התנועה של השפתיים, או הצליל של הדקלום. שתי הנקודות האחרונות כמובן מתייחסות רק למתרגלים שמדקלמים את המשפטים בקול רם. במילים אחרות, יש להתבונן בכל תופעה מנטלית או פיזית שמופיעה ולציין אותה.

ישנה דרך נוספת להחליף ממדיטציית מֵטָּא למדיטציית וִיפַּסַּנָא. לאחר שיוצאים מגְ׳הָאנַה כאשר המתרגל נטמע בגְ׳הָאנַה, או לאחר החלפה ממֵטָּא לוִיפַּסַּנָא, על המתרגל להביא את תשומת ליבו אל הבטן התחתונה ולהתבונן בעלייה ובירידה של הבטן התחתונה, בתיוג ׳עלייה׳ או ׳ירידה׳. זוהי השיטה שמתרגלים במרכז המדיטציה הזה. זה חשוב לציין כל תופעה בזמן שהיא מתרחשת בגוף או בתודעה כפי שהיא באמת.

הבה נבחן את זה כעת במונחים של ארבעת האופנים לפיתוח קשב:

1.  תחושות רבות יכולות להתעורר בגוף כמו קלילות, כבדות, קשיחות, או רכות (יסוד האדמה[3]); זרימה, אחידות, דביקות, הצמדות, או רטיבות (יסוד המים[4]); חום, קור, או חמימות (יסוד האש[5]); תנועתיות, נדנוד, נוקשות, או תמיכה (יסוד הרוח[6]); בכל פעם שכל אחת מהתופעות הללו מופיעה, עליכם להתבונן ולציין אותן כפי שהן, לדוגמא ׳חום, חום׳, או ׳קור, קור׳. ציון אובייקטים מסוג זה מכונה קָאיַה-נוּפַּסַּנַה סָאטִיפַּטְּהָאנַה (kāyanupassana satupatthāna), התבוננות בגוף או בתופעות הפיזיות. זהו היסוד הראשון מארבעת האופנים לפיתוח הקשב.

2.  כאשר הרגשה לא נעימה, הרגשה נעימה, או הרגשה ניטרלית כמו חוסר תחושה, דגדוג, גירוד, או נוקשות מופיעה, עליכם להתבונן ולציין את ההרגשות הללו כ-׳נעימה, נעימה׳, או ׳לא נעימה, לא נעימה׳, או ׳ניטרלית, ניטרלית׳. תיוג שלושת סוגי ההרגשות הללו מכונה וֵדַנָא-נוּפַּסַּנַה סָאטִיפַּטְּהָאנַה (vedananupassana satipatthana), התבוננות בהרגשות.

3.  תופעות מנטליות כגון תשוקה, כעס, קנאה, גאווה, דאגה, תכנון, חשיבה, עצלנות, שמחה, רצון לבכות, או רצון לצחוק, יש להתבונן ולציין אותן בזמן התרחשותן כפי שהן באמת. לדוגמא, עליכם לתייג רצון או כעס כ-׳רצון, רצון׳ או ׳כעס, כעס׳. ציון המצבים המנטליים הללו מכונה צִ׳יטַּה-נוּפַּסַּנַה סָאטִיפַּטְּהָאנַה (cittanupassana satipatthana), ההתבוננות בהכרה יחד עם מושאיה.

4.  כאשר תופעות כגון מראות, צלילים, ריחות, טעמים, תחושות מגע, או אובייקטים מנטליים מופיעות, עליכם להתבונן בהן ולציין את המראות או הצלילים כ-׳ראייה, ראייה׳, או ׳שמיעה, שמיעה׳. ציון אובייקטים מסוג זה מכונה דְהַמַּה-נוּפַּסַּנַה סָאטִיפַּטְּהָאנַה (dhammanupassana satipatthana) ההתבוננות בדְהַמּוֹת או ׳גורמים-מנטליים׳.

[1]   באותיות לועזיות: ״Issa dhananjhani bhikkhu mettasahagatena sedassa egan dithan paritava viharati״

[2]   שוויון נפש (אוּפֵּקְהָא): קבלה של המציאות כפי שהיא תוך הבנה שמה שקורה הוא תוצר של פעולות קודמות (קַרְמַּה).

[3]   יסוד האדמה: פַּטְהַבִי-דְהָאטוּ, pathavī-dhātu. יסוד הקשיחות.

[4]   יסוד המים: אַפּוֹ-דְהָאטוּ, apo-dhātu. יסוד הנוזליות.

[5]   יסוד האש: טֵג׳וֹ-דְהָאטוּ tejo dhātu. יסוד הטמפרטורה.

[6]   יסוד הרוח: וָאיוֹ-דְהָאטוּ, vāyo dhātu. יסוד האוויר, יסוד התנועה.