הסימנים לחוסר-עצמיות

כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בוַרָאנָאסִי בפארק השעשועים אשר באִיסִיפָּטַנָה. שם הוא פנה אל קבוצת חמשת הנזירים:

"נזירים, גוף[1] הוא לא עצמי.[2] אם גוף היה עצמי הוא לא היה גורם לעצמו אי-נחת.[3] אז היה אפשר לומר 'שהגוף הזה יהיה כך, או שהגוף הזה לא יהיה כך'. אך בדיוק מהסיבה שגוף הוא לא עצמי, הוא גורם לעצמו אי-נחת. ואי אפשר לומר 'שהגוף הזה יהיה כך, שהגוף הזה לא יהיה כך'.

הרגשות[4] הן לא עצמי. אם הרגשה הייתה עצמי היא לא הייתה גורמת לעצמה אי-נחת. אז היה אפשר לומר 'שההרגשה הזו תהיה כך, או שההרגשה הזו לא תהיה כך'. אך בדיוק מהסיבה שהרגשה היא לא עצמי, היא גורמת לעצמה אי-נחת. ואי אפשר לומר 'שההרגשה הזו תהיה כך, שההרגשה הזו לא תהיה כך'.

זיהויים[5] הם לא עצמי. אם זיהוי היה עצמי הוא לא היה גורם לעצמו אי-נחת. אז היה אפשר לומר 'שהזיהוי הזה יהיה כך, או שהזיהוי הזה לא יהיה כך'. אך בדיוק מהסיבה שזיהוי הוא לא עצמי, הוא גורם לעצמו אי-נחת. ואי אפשר לומר 'שהזיהוי הזה יהיה כך, שהזיהוי הזה לא יהיה כך'.

תגובות מנטאליות[6] הן לא עצמי. אם תגובה מנטאלית הייתה עצמי היא לא הייתה גורמת לעצמה אי-נחת. אז היה אפשר לומר 'שהתגובה המנטאלית הזו תהיה כך, או שהתגובה המנטאלית הזו לא תהיה כך'. אך בדיוק מהסיבה שהתגובה המנטאלית היא לא עצמי, היא גורמת לעצמה אי-נחת. ואי אפשר לומר 'שהתגובה המנטאלית הזו תהיה כך, שהתגובה המנטאלית הזו לא תהיה כך'.

הכרה[7] היא לא עצמי. אם הכרה הייתה עצמי היא לא הייתה גורמת לעצמה אי-נחת. אז היה אפשר לומר 'שההכרה הזו תהיה כך, או שההכרה הזו לא תהיה כך'. אך בדיוק מהסיבה שהכרה היא לא עצמי, היא גורמת לעצמה אי-נחת. ואי אפשר לומר 'שההכרה הזו תהיה כך, שההכרה הזו לא תהיה כך'.

מה דעתכם, נזירים, האם גוף הוא דבר קבוע[8] או משתנה?"[9]

"משתנה, אדוני."

"והאם מה שמשתנה נעים[10] או לא-נעים?"[11]

"לא-נעים, אדוני."

"והאם נכון להתייחס למה שמשתנה, לא-נעים, נתון לשינוי[12] כ'זה שלי, זה עצמי, זה אני'?"

"לא, אדוני."

"האם הרגשות הן דבר קבוע או משתנה?"

"משתנה, אדוני." ...

"האם זיהויים הן דבר קבוע או משתנה?"

"משתנה, אדוני." ...

"האם תופעות מנטאליות הן דבר קבוע או משתנה?"

"משתנה, אדוני." ...

"האם הכרה היא דבר קבוע או משתנה?"

"משתנה, אדוני."

"והאם מה שמשתנה נעים[13] או לא-נעים?[14]"

"לא-נעים, אדוני."

"והאם זה נכון להתייחס למה שמשתנה, לא-נעים, נתון לשינוי כ'זה שלי, זה עצמי, זה אני'?"

"לא, אדוני."

"לכן, נזירים, כל גוף שהוא, בין אם בעבר, בעתיד או בהווה, פנימי או חיצוני, גס או מעודן, נחות או נעלה, רחוק או קרוב – יש לראות כל גוף בחוכמה נכונה, כפי שהוא באמת, כ'זה לא שלי, זה לא עצמי, זה לא אני.'

כל הרגשה שהיא, בין אם בעבר, בעתיד או בהווה, פנימית או חיצונית, גסה או מעודנת, נחותה או נעלה, רחוקה או קרובה – יש לראות כל הרגשה בחוכמה נכונה, כפי שהיא באמת, כ'זה לא שלי, זה לא עצמי, זה לא אני'.

כל זיהוי שהוא, בין אם בעבר, בעתיד או בהווה, פנימי או חיצוני, גס או מעודן, נחות או נעלה, רחוק או קרוב – יש לראות כל זיהוי בחוכמה נכונה, כפי שהוא באמת, כ'זה לא שלי, זה לא עצמי, זה לא אני.'

כל תגובה מנטאלית שהיא, בין אם בעבר, בעתיד או בהווה, פנימית או חיצונית, גסה או מעודנת, נחותה או נעלה, רחוקה או קרובה – יש לראות כל תגובה מנטאלית בחוכמה נכונה, כפי שהיא באמת, כ'זה לא שלי, זה לא עצמי, זה לא אני'.

כל הכרה שהיא, בין אם בעבר, בעתיד או בהווה, פנימית או חיצונית, גסה או מעודנת, נחותה או נעלה, רחוקה או קרובה – יש לראות כל הכרה בחוכמה נכונה, כפי שהיא באמת, כ'זה לא שלי, זה לא עצמי, זה לא אני'.

נזירים, כאשר התלמיד האצילי[15] רואה זאת, לאחר שהודרך, הוא מפתח הִתְפַּכְּחוּת[16] ביחס לגוף, התפכחות ביחס להרגשות, התפכחות ביחס לזיהויים, התפכחות ביחס לתגובות מנטאליות, התפכחות ביחס להכרה. ומתוך ההתפכחות הזו הוא מפתח חוסר תשוקה והינתקות, והוא משוחרר לגמרי. עם השחרור מופיעה הידיעה: 'זהו שחרור'. [והוא יודע] ש'הלידה הגיעה אל קֵצַהּ, החיים הרוחניים הגיעו אל קֵצַם, מה שהיה לעשות נעשה, אין יותר מזה דבר.'

כך אמר הבּוּדְּהַה וחמשת הנזירים היו מרוצים ושמחים מדבריו. ובזמן שהוראות אלו ניתנו, תודעות חמשת הנזירים, השתחררו לגמרי מכל התחלואים המנטאליים דרך אי-הקשרות.

[1] גוף: רוּפַּה, rūpa: חומריות, חומר, צורה, או גוף. (1) חומריות: כל האלמנטים הפיזיים המרכיבים אדם. (2) חומר: ארבעת היסודות הגדולים והאלמנטים החומריים התלויים בהם (3) צורה של עצם או גוף במרחב הפיזי (4) גוף: הגוף הפיזי של יצור חי.

[2]   עצמי: אַטַּה, atta: האופן בו מכנים את גורם הקבוע והמתמשך לכאורה שמהווה את מהותו של אדם או כל יצור חי. על פי תורת הבּוּדְּהַה לא נמצא עצמי מעין זה והאמונה בו היא אשלייה. במקרה זה הכוונה היא ייחוס אישי לגוף או לתודעה.

[3]   אי-נחת: אָבָּאדְהַה, ābādha. סבל, יסורים, עינוי, מכאוב, מועקה, חולי, מחלה.

[4]   הרגשות: וֶדַנָא, vedanā. מדובר בהרגשות חיוביות, שליליות או ניטרליות. או לחילופין הרגשות נעימות, לא נעימות, וכאלה שאינן נעימות ואינן לא נעימות.

[5] זיהויים: סַנְּיָא, saṭṭā. זיהוי, תפיסה או הזכרות (אנגלית: perception, recognition). הבחנה בדבר על פי מאפיניו. בתהליך הקוגיטיבי לאחר שההכרה מתוודעת לאובייקט, הזיהוי "מבין" את מאפייניו (צבע, צורה וכו').

[6] תגובות מנטאליות: סַנְקְהָארָא, saṅkhārā. מתורגם גם כתופעות מנטאליות, התניות מנטאליות, תצורות מנטאליות. (אנגלית: mental formation). מקובל להתייחס ל-50 גורמים מסוג זה שרובם מכונים בשפה פשוטה 'רגשות' והם תגובות קַרְמַתִיוֹת לפעולות בין אם טובות או רעות.

[7]   הכרה: וִינְּיָאנַה, viṭṭāṇa. גורם התודעה ש'יודע' את האובייקט. (אנגלית: consciousness). מחולקת לשש סוגים בהתאם לכל אחד מהחושים: הכרת-ראייה, הכרת-שמיעה, הכרת-ריח, הכרת-טעם, הכרת-תחושה, הכרת-חשיבה.

[8]   קבוע: נִיצַּ'ה, nicca. לא משתנה. הניגוד של אַנִיצַּ'ה (anicca).

[9]   משתנה: אַנִיצַּ'ה, anicca. השתנות מתמדת או ארעיות. אחד משלושת מאפייני היסוד של כל התופעות הפיזיות והמנטאליות: סבל, השתנות מתמדת וחוסר-עצמיות. השתנות הדברים היא ההופעה, ההעלמות והשינוי של הדברים בכל רגע ורגע.

[10] נעים: סוּקְהַה, sukha. גם שמחה, אושר, נעימות, שביעות-רצון, נחת, התרוממות רוח.

[11] לא-נעים: דוּקְּהַה, dukkha. סבל, כאב, חוסר סיפוק, אי-נוחות.

[12] נתון לשינוי: וִיפַּרִינָאמַה-דְהַמַּה, vipariṇāma-dhamma.

[13] נעים: סוּקְהַה, sukha. כאן תורגם בצורה המרוככת במובן של 'דבר חיובי', או 'דבר רצוי'. המשמעויות השכיחות הן שמחה עילאית, תחושה נעימה פיזית או מנטאלית. תחושת אושר, נעימות, שביעות-רצון, הרגשת ברכה, התרוממות רוח. תחושה מעודנת של הנאה.

[14] לא-נעים: דוּקְּהַה, dukkha. כאן תורגם בצורה המרוככת במובן של 'דבר שלילי' או 'דבר לא רצוי'. המשמעויות השכיחות הן סבל, כאב. מתורגם גם כחוסר שביעות-רצון, חוסר סיפוק, אי-נוחות במובן עמוק של הקיום.

[15] תלמיד אצילי: אַרִייַה-סָאבַקַה, ariya-sāvaka. מילולית סָאבַקַה הוא 'מאזין', 'שומע', או 'מקשיב' במובן של מי שמקבל את הלימוד בשמיעה.

[16] הִתְפַּכְּחוּת: נִיבִּידָא, nibbidā. התפכחות מאשליות, אי-היקסמות. מצב מנטאלי המהווה ניגוד לחמשת המכשולים ובכלל זה את זניחת התשוקה כלפי כל הדברים, כל התופעות הפיזיות והמנטאליות. כולל גם יגעות, עייפות, דחייה, גועל, שאט נפש, ומיאוס.