השיחה בצָ׳אטוּמָא

1.  כך שמעתי: פעם אחת התגורר המכובד בצָ׳אטוּמָא (Cātumā), ביער האַמַלַקַה (Amalaka).

2.  באותה העת, הגיעו לצ׳אטומא חמש מאות נזירים, בראשות הנכבדים סָארִיפּוּטַּה (Sāriputta) ומַהָא-מוֹגַלָּאנַה, כדי לראות את המכובד. וכאשר נפגשו הנזירים האורחים עם הנזירים המקומיים, הם החליפו דברי נימוסין זה עם זה, ארגנו מקומות לינה, סידרו את גלימותיהם ואת קערות האוכל — וכך הקימו רעש ומהומה בקולות רמים.

3.  אז אמר המכובד לנזיר הנכבד אָנַנְדַה (aĀnand): “מה מקור הקולות הרמים הללו, אננדה? כאילו דייגים פורשים את רשתותיהם!”

ואננדה השיב: “אדוני, הגיעו לצ׳אטומא חמש מאות נזירים, בראשות הנכבדים סאריפוטה ומַהָא-מוֹגַלָּאנַה, כדי לראות את המכובד. וכאשר נפגשו הנזירים האורחים עם הנזירים המקומיים, הם החליפו דברי נימוסין זה עם זה, ארגנו מקומות לינה, סידרו את גלימותיהם ואת קערות האוכל — והקימו רעש ומהומה בקולות רמים.”

4.  אמר המכובד: “אם כן, אננדה, אמור להם בשמי: ׳המורה קורא לכם.׳”

“כמובן, אדוני”, השיב אננדה, הלך אליהם ואמר: “המכובד קורא לכם.”

“טוב, חבר”, אמרו הנזירים, ונגשו למכובד. לאחר שברכו אותו, ישבו לצידו. ולאחר שהתיישבו במקום, אמר להם המכובד: “נזירים, מה פשר הרעש הזה, הקולות הרמים הללו? כאילו דייגים פורשים את רשתותיהם!”

והנזירים השיבו: “אדוני, הגיעו לצ׳אטומא חמש מאות נזירים, בראשות הנכבדים סאריפוטה ומַהָא-מוֹגַלָּאנַה, כדי לראות את המכובד. וכאשר נפגשו הנזירים האורחים עם הנזירים המקומיים, הם החליפו דברי נימוסין זה עם זה, ארגנו מקומות לינה, סידרו את גלימותיהם ואת קערות האוכל — והם רעשו בקולות רמים והקימו מהומה.”

5.  אמר להם המכובד: “לכו, נזירים. אני מורה לכם לעזוב. אל תחיו בחברתי.”

“כן, אדוני”, השיבו הנזירים. הם קמו ממקומם, ברכו את המכובד, והלכו כך שהם שומרים את צידם הימיני כלפיו. לאחר מכן, לקחו את חפציהם ממקומות הלינה ואת קערותיהם וגלימותיהם ועזבו.

באותה העת, בני-הסַקְיַה (sakya) מצ׳אטוּמָא התאספו באולם המועצה בעניין כלשהו. כשראו בני-הסקיה את קבוצת הנזירים מתקרבת מרחוק, הלכו לקראתם, ובראותם, שאלו: “ובכן, לאן מועדות פניכם, אדונים נכבדים?”

“האדון גירש את קהילת הנזירים,” השיבו הנזירים.

אמרו בני-הסקיה: “אם כך, הישארו נא זמן מה — אולי נצליח לרַצות את המכובד.”

“כמובן, חברים,” ענו הנזירים בהסכמה.

אז הלכו בני-הסקיה של צ׳אטומא אל המכובד, קדו בפניו, וישבו לצידו. לאחר שהתיישבו, אמרו למכובד: “אנא מהמכובד שיאיר פנים לקהילת הנזירים, יקבל אותה שוב. כפי שבעבר תמך המכובד בקהילת הנזירים, כך יתמוך בה גם עתה. יש כאן, אדוני, נזירים חדשים, אשר אך לא מכבר הצטרפו אל הדרך, ונכנסו זה עתה אל הדהמה וקוד ההתנהגות[1] (dhamma-vinaya). אם לא יזכו לראות את המכובד, ייתכן שיתהפך לבם ויסטו מדרך הישר.

כפי שזרעים רכים אשר אינם זוכים למים עלולים לקמול ולהתנוון, כך גם הנזירים החדשים הללו, אשר אך לא מכבר עזבו את הבית והצטרפו לדרך, אם לא יראו את המכובד, עלולים להיחלש, ואולי אף להתדרדר. כמו עגל רך שלא יזכה לראות את אמו והוא עלול ללקות בחרדה ולחוש ברע.

לכן, שהמכובד יאיר פנים לקהילת הנזירים, שהמכובד יפנה אל קהילת הנזירים. כפי שבעבר היטיב המכובד עם קהילת הנזירים, כך יואיל בטובו להיטיב עמה גם כעת.”

6.  אז, כאשר ברהמא סַהַמְפַּטִי (brahmā Sahampati) תפס בתודעתו את מחשבתו של המכובד, כשם שאדם חזק יכול לכופף את זרועו המתוחה או ליישר את זרועו המכופפת, הוא הופיע לפתע מתוך עולם הברהמא לפני המכובד. ואז, ברהמא סַהַמְפַּטִי סידר את גלימתו על כתף אחת, ברך את המכובד כשכפות ידיו מוצמדות בכבוד, ואמר: “אנא מהמכובד שיאיר פנים לקהילת הנזירים... כפי שבעבר היטיב המכובד עם קהילת הנזירים, כך יואיל בטובו להיטיב עמה גם כעת.”

7.  ובני הצ׳אטומא והברהמא סַהַמְפַּטִי הצליחו לעורר את אמונו של המכובד לאחר שהפצירו בו בדימוי הזרע ובדימוי העגל.

8.  אז פנה הנזיר המכובד מַהָאמוֹגַּלָּאנָּה אל הנזירים ואמר: “קומו, חברים, קחו את קערותיכם ואת גלימותיכם. לבו של המכובד רוכך על-ידי בני-הסקיה של צ׳אטומא ועל-ידי הברהמא סַהַמְפַּטִי בדימוי הזרע ובדימוי העגל.”

9.  “כן, חבר,” השיבו הנזירים למוֹגַּלָּאנָּה, ולאחר שקמו ממקומם, לקחו את קערותיהם וגלימותיהם, ניגשו אל המכובד, קדו בפניו, והתיישבו מנגד. וכאשר ישב הנזיר המכובד סָארִיפּוּטַּה לצידו, פנה אליו המכובד ואמר: “מה חשבת, סָארִיפּוּטַּה, כאשר סילקתי את קהילת הנזירים?”

“חשבתי כך, אדוני: ׳המכובד הרחיק את קהילת הנזירים. עתה יחיה המכובד בחוסר-מעש (appossukko), וישהה במצבים נעימים בחיים האלה (diṭṭha-dhamma-sukha-vihāraṃ); גם אנחנו, אפוא, נחיה עתה בחוסר-מעש, ונשהה במצבים נעימים בחיים האלה.”

“הפסק, סָארִיפּוּטַּה, הפסק! אל לך, סָארִיפּוּטַּה, להסתפק בשהיה במצבים נעימים בחיים האלה.”

10.  אז פנה המכובד אל הנזיר המכובד מָהָאמוֹגַּלָּאנָּה ואמר: “ומה איתך, מוֹגַּלָּאנָּה, מה חשבת כאשר הרחקתי את קהילת הנזירים?”

“חשבתי כך, אדוני: ׳המכובד הרחיק את קהילת הנזירים. יחיה המכובד בחוסר-מעש, וישהה במצבים נעימים בחיים האלה. ואילו אני והנזיר סָארִיפּוּטַּה, נטפל אנו בקהילת הנזירים ונשגיח עליה׳.”

“מצוין, מצוין, מוֹגַּלָּאנָּה! אם לא אני, אזי אתם, סָארִיפּוּטַּה ומוֹגַּלָּאנָּה, תשגיחו ותטפלו בקהילת הנזירים.”

11.  אז דיבר המכובד אל הנזירים ואמר: “יש ארבעה סוגי פחד (bhayāni), נזירים, שעל מי שיורד למים להזהר ולחשוש מהם. מהם ארבעת הפחדים? פחד מגלים (ūmi-bhayaṃ), פחד מתנינים (kumbhīla-bhayaṃ), פחד ממערבולות (āvaṭṭa-bhayaṃ), ופחד מכרישים (susukā-bhayaṃ). אלו, נזירים, הם ארבעת הפחדים שיש לחשוש מהם ולהיזהר מהם.

12.  כך גם, נזירים, ישנם ארבעה פחדים שמופיעים אצל חלק מהאדם הנזיר, כאשר הוא יוצא מחיי בית אל חיי הנזירות — פחד מגלים, פחד מתנינים, פחד ממערבולות, ופחד מכרישים.”[2]

13.  ומהו, נזירים, פחד מגלים? הנה, נזירים, בן טובים מסוים, מתוך אמון, יוצא מחיי בית אל חיי חסר-בית וחושב לעצמו: ׳אני קורבן של לידה, זיקנה, מוות, צער, קינה, כאב, יגון ומצוקה; אני קורבן של הסבל, נתון לסבל, לבטח אוכל למצוא את קיצו של מכלול הסבל הזה.׳ אז לאחר שיצא לפרישות, מורי הדרך וחבריו הרוחניים מלמדים אותו ומדריכים אותו כך: ׳כך עליך ללכת, כך עליך לשוב; כך עליך להביט, כך להתבונן; כך עליך לכופף [את הידיים], כך עליך למתוח [אותן]; כך עליך לשאת את גלימתך ואת קערת הנדבות שלך.׳ אז הוא חושב לעצמו: ׳קודם לכן, כשחייתי בבית, הייתי אני המדריך של אחרים. ועתה, נדמה שהם רואים בי בן או נכד והם מדברים אליי כאחד שצריך לקבל הוראות!׳ כך, מתוך גאווה ופגיעה באגו, הוא דוחה את קוד ההתנהגות האצילי וחוזר אל דרך נחותה. זהו, נזירים, מי שמתוך פחד מגלים – כלומר, כעס ורוגז – דוחה את משמעת האימון וחוזר אל דרך נחותה. המונח ׳פחד מגלים׳, נזירים, הוא כינוי לכעס ולתסכול (kodhupāyāsa).

14.  ומהו, נזירים, פחד מתנינים? הנה, נזירים, בן טובים מסוים, מתוך אמון, יוצא מחיי בית אל חיי חסר-בית וחושב לעצמו: ׳אני קורבן של לידה, זיקנה, מוות, צער, קינה, כאב, יגון ומצוקה; אני קורבן של הסבל, נתון לסבל, לבטח אוכל למצוא את קיצו של מכלול הסבל הזה.׳ אז, לאחר שיצא לפרישות, כאשר מורים רוחניים מדריכים אותו כך: ׳זוהי אכילה מותרת, זוהי לא. כך תשתה, כך אל תשתה; כך תטעם, כך לא; זה דבר מותר, זה דבר אסור; יש לאכול בזמנים המותרים, לא מחוץ לזמנים המותרים׳ — אז הוא מהרהר: ׳בעבר, כשהייתי אדם רגיל, אכלתי מה שרציתי מתי שרציתי; שתיתי מה שהתחשק לי; לא הבחנתי בין מותר לאסור וכעת, אפילו מאכלים מעודנים שמוצעים לי מחוץ לשעות המותרות הם אוסרים עליי!׳ וכך, מתוך תחושת חסר, הוא דוחה את קוד ההתנהגות האצילי וחוזר אל הדרך הנחותה. זהו, נזירים, מי שמתוך פחד מתנינים – כלומר, תאוות אכילה או עודפות חושית – דוחה את משמעת האימון וחוזר לדרך נחותה. המונח ׳פחד מתנינים׳ הוא כינוי לרעבתנות (odarikatta).

15.  ומהו, נזירים, פחד ממערבולות? הנה, נזירים, בן טובים מסוים, מתוך אמון, יוצא מחיי בית אל חיי חסר-בית וחושב לעצמו: ׳אני קורבן של לידה, זיקנה, מוות, צער, קינה, כאב, יגון ומצוקה; אני קורבן של הסבל, נתון לסבל, לבטח אוכל למצוא את קיצו של מכלול הסבל הזה.׳ אז, לאחר שיצא לפרישות, לבוש בגלימתו, יוצא הנזיר בבוקר אל הכפר לקבץ נדבות מזון, אך הוא אינו מאבטח את גופו, אינו מאבטח את דיבורו, ואינו מבסס בעצמו קשב. וכך כאשר חושיו אינם מאובטחים, והוא רואה בעל בית או בן עשירים הנהנים מהנאות החושים, והוא מהרהר: ׳קודם לכן, כשהייתי חי בבית, כך חייתי גם אני – נהניתי מכל הנאות החושים הללו ועדיין יש למשפחתי רכוש ומשאבים – מדוע שלא אשוב, ואהנה מהם תוך כדי עשיית מעשים טובים?׳ כך הוא דוחה את קוד ההתנהגות האצילי וחוזר אל הדרך הנחותה. זהו, נזירים, הפחד מהמערבולת – כלומר, חמשת סוגי הנאות החושית – שבגללה נזירים חוזרים לאחור. המונח ׳פחד ממערבולות׳ הוא כינוי להיקשרות לחושים (pañcakāmaguṇā).

16.  ומהו, נזירים, פחד מכרישים? הנה, נזירים, בן טובים מסוים, מתוך אמון, יוצא מחיי בית אל חיי חסר-בית וחושב לעצמו: ׳אני קורבן של לידה, זיקנה, מוות, צער, קינה, כאב, יגון ומצוקה; אני קורבן של הסבל, נתון לסבל, לבטח אוכל למצוא את קיצו של מכלול הסבל הזה.׳ אז, לאחר שיצא לפרישות, לבוש בגלימתו, יוצא הנזיר בבוקר אל הכפר לקבץ נדבות מזון, אך הוא אינו מאבטח את גופו, אינו מאבטח את דיבורו, ואינו מבסס בעצמו קשב. וכך, כאשר עיניו אינן מאובטחות, הוא רואה אישה בלבוש לא צנוע או חשוף, וליבו מתמלא תשוקה. הוא, שנשבה בלהט התשוקה, דוחה את משמעת האימון וחוזר אל דרך נחותה. זהו, נזירים, מי שמתוך פחד מכרישים – כלומר, משיכה מינית לנשים – דוחה את הדרך וחוזר לאחור. המונח ׳פחד מכרישים׳ הוא כינוי לנשים (mātugāma).

17.  אלו הם, נזירים, ארבעת הפחדים, שייתכן ויופיעו אצל חלק מאלו שיצאו מחיי הבית אל חיי חסר-הבית במסגרת הדהמה וקוד ההתנהגות הזה.”

כך אמר הבודהה, והנזירים היו מרוצים ושמחים מדבריו של המכובד.

[1] קוד ההתנהגות הוא כללי משמעת לאימון הנזירים אותם הכתיב הבודהה.

[2]   ארבעת הדימויים משתמשים כמטאפורות באופן הבא: פחד מגלים (ūmibhaya) – כעס ורוגז שמביאים לוויתור על הדרך (הגל מדומה לכעס מתפרץ). פחד מתנינים (kumbhīlabhaya) – תאוות אכילה או תאוות חושים שמביאה לזניחת הדרך. פחד ממערבולות (āvaṭṭabhaya) – משיכה לעושר ותענוגות חושיים מהעבר (כמו מערבולת שמושכת אחורה). פחד מכרישים (susukābhaya) – משיכה מינית לנשים או תשוקה חושנית המהוות מכשול בדרך.