השיחה המשנית עם מָאלוּנְקְיַפּוּטַּה

1.  כך שמעתי: פעם התגורר המכובד (Bhagavā) סמוך לסָאבַטְּהִי (Sāvatthī) בחורשת גֵ'טַה (Jeta), גנו של אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה (Anāthapiṇḍika).

2.  כאשר שהה המכובד מָאלוּנְקְיַפּוּטַּה (Māluṅkyaputta) בהתבודדות במדיטציה, עלתה בו המחשבה הבאה: “הדברים[1] (dhammā) הללו נותרו לא מוכרזים[2] (anakkhātā) על־ידי המכובד, הם הונחו בצד ונדחו על־ידו, כלומר הטענות בדבר: ׳העולם נצחי (loko sassato)׳ ו׳העולם אינו נצחי׳ (loko asassato); ׳העולם סופי׳ (loko antavā) ו׳העולם אינסופי׳ (loko anantavā); ׳הנשמה זהה לגוף (taṃ jīvaṃ taṃ sarīraṃ)׳ ו׳הנשמה היא דבר אחד והגוף דבר אחר׳ (aññaṃ jīvaṃ aññaṃ sarīraṃ); וכן ׳לאחר המוות הטַאטַהַאגַטַה  קיים׳ (tathāgato paraṃ maraṇā hoti) ו׳לאחר המוות הטַאטַהַאגַטַה אינו קיים׳ (tathāgato paraṃ maraṇā na hoti) ו׳לאחר המוות הטַאטַהַאגַטַה גם קיים וגם אינו קיים׳ (tathāgato paraṃ maraṇā hoti ca na ca hoti) ו׳לאחר המוות הטַאטַהַאגַטַה לא קיים וגם לא לא-קיים׳ (tathāgato paraṃ maraṇā neva hoti na na hoti). המכובד אינו מכריז על כך בפניי, ואני איני מקבל ומסכים לכך שאינו מכריז על כך בפניי. על כן, אלך אל המכובד ואשאל אותו לפשר הדבר. אם יכריז בפניי: ׳העולם נצחי׳ או ׳העולם אינו נצחי׳… או ׳לאחר המוות הטאטהאגטה לא קיים וגם לא לא־קיים׳ — אנהיג את החיים הרוחניים (brahmacariya) בהנחייתו. אך אם לא יכריז על כך בפניי, אעזוב את האימון ואשוב לחיי החולין.”

3.  בערב, קם המכובד מָאלוּנְקְיָאפּוּטַּה ממדיטציה, והלך אל המכובד. לאחר שהביע כלפיו כבוד, הוא התיישב לצידו וסיפר לו: “אדון נכבד, בזמן שהתבודדתי במדיטציה, עלתה בי המחשבה הבאה: ׳הדברים הללו נותרו לא מוכרזים על־ידי המכובד… אם לא יכריז עליהן בפניי, אעזוב את האימון ואשוב לחיי החולין.׳

אם המכובד יודע ש׳העולם נצחי׳ – שיודיע לי: ׳העולם נצחי׳; ואם המכובד יודע ש׳העולם אינו נצחי׳ – שיודיע לי: ׳העולם אינו נצחי׳.

ואם המכובד אינו יודע האם ׳העולם נצחי׳ או ׳העולם אינו נצחי׳ – אזי טבעי הוא, שמי שאינו יודע ואינו רואה, יאמר: ׳איני יודע, איני רואה׳.”

אם המכובד יודע ש׳העולם סופי׳… ׳העולם אינסופי׳… ׳הנשמה זהה לגוף׳… ׳הנשמה דבר אחד והגוף דבר אחר׳… ׳לאחר המוות הטטהאגטה קיים׳… ׳לאחר המוות הטטהאגטה אינו קיים׳… ואם המכובד יודע ש׳לאחר המוות הטטהאגטה גם קיים וגם אינו קיים׳ – שיודיע לי זאת; ואם המכובד יודע ש׳לאחר המוות הטטהאגטה לא קיים וגם לא לא־קיים׳ – שיודיע לי זאת.

ואם המכובד אינו יודע האם ׳לאחר המוות הטטהאגטה גם קיים וגם אינו קיים׳, או ׳לא קיים וגם לא לא־קיים׳ – אז טבעי הוא, שמי שאינו יודע ואינו רואה, יאמר: ׳איני יודע, איני רואה׳.

4.  “אך, מָאלוּנְקְיָאפּוּטַּה, האם אי־פעם אמרתי לך: ׳בוא, מָאלוּנְקְיָאפּוּטַּה, חֲיֵה את החיים הרוחניים תחת הנחייתי, ואכריז בפניך שהעולם נצחי… או שלאחר המוות הטטהאגטה לא קיים וגם לא לא־קיים׳?”

“לא, אדון נכבד.”

“והאם אי־פעם אמרת לי: ׳אחיה את החיים הרוחניים תחת המכובד, והמכובד יכריז בפניי שהעולם נצחי… או שלאחר המוות הטטהאגטה לא קיים וגם לא לא־קיים׳?”

“לא, אדון נכבד.”

“אם כך הדבר, אדם שוטה (mogha-purisa), מי אתה, ומהו הדבר שאתה טוען שאתה עוזב?”

5.  אם מישהו היה אומר כך: “לא אחיה את החיים הרוחניים תחת המכובד עד אשר יכריז בפניי: ׳העולם נצחי׳… או ׳לאחר המוות הטטהאגטה לא קיים וגם לא לא־קיים׳” — הרי שדברים אלו עדיין יוותרו בלתי מוכרזים על ידי הטטהאגטה, ובינתיים אותו אדם ימות.

נניח, מָאלוּנְקְיָאפּוּטַּה, שאדם נפגע על־ידי חץ משוח ברעל רב, וחבריו וידידיו, קרוביו ובני משפחתו, מביאים מרפא לטפל בו. אותו אדם היה אומר: “לא אתן למרפא להוציא את החץ הזה עד שאדע אם האיש שפגע בי היה בן מעמד האצילים, בראהמין, סוחר או פועל. ולא אתן לו להוציא את החץ עד שאדע את שמו ואת שם משפחתו של האיש שפגע בי… עד שאדע אם היה גבוה, נמוך או בגובה בינוני… עד שאדע אם היה כהה, שזוף או בהיר עור… עד שאדע אם גר בכפר כזה או בעיר כזאת או בעיר בירה מסוימת… עד שאדע אם הקשת שירה בי הייתה קשת ארוכה או רובה-קשת… עד שאדע אם מיתר הקשת עשוי מסיב, קנה, גיד, קנבוס או קליפת עץ… עד שאדע אם מוט החץ היה מעץ בר או מתורבת… עד שאדע באילו נוצות היה מצויד מוט החץ — של נשר, אנפה, בז, טווס או חסידה… עד שאדע באילו גידים נקשר מוט החץ — של שור, תאו, צבי או קוף… ועד שאדע איזה ראש חץ פגע בי — מחודד, חד כתער, מעוקל, משונן, דמוי שן של עגל, או דמוי להב כירורגי.” כל הדברים האלה עדיין לא יהיו ידועים לאותו אדם — ובינתיים הוא ימות.

כך גם, מָאלוּנְקְיָאפּוּטַּה, אם מישהו היה אומר: “לא אחיה את החיים הרוחניים תחת המכובד עד אשר יכריז בפניי: ׳העולם נצחי׳… או ׳לאחר המוות הטטהאגטה לא קיים וגם לא לא־קיים׳” — הרי שדברים אלו עדיין יוותרו בלתי מוכרזים על־ידי הטטהאגטה, ובינתיים אותו אדם ימות.

6.  מָאלוּנְקְיָאפּוּטַּה, אם ישנה ההשקפה ש׳העולם נצחי׳ — לא ניתן לחיות את החיים הרוחניים; ואם ישנה ההשקפה ש׳העולם אינו נצחי׳ — גם אז לא ניתן לחיות את החיים הרוחניים.[3]

בין אם מתקיימת ההשקפה ש׳העולם נצחי׳, ובין אם מתקיימת ההשקפה ש׳העולם אינו נצחי׳ — עדיין יש לידה, יש הזדקנות, יש מוות, יש צער, קינה, כאב, יגון וייאוש — ואת הכחדתם אני מלמד כאן ועכשיו.

אם ישנה ההשקפה ש׳העולם סופי׳… או ש׳העולם אינסופי׳… או ש׳הנשמה זהה לגוף׳… או ש׳הנשמה היא דבר אחד והגוף דבר אחר׳… או ש׳לאחר המוות הטטהאגטה קיים׳… או ש׳לאחר המוות הטטהאגטה אינו קיים׳… או ש׳לאחר המוות הטטהאגטה גם קיים וגם אינו קיים׳… או ש׳לאחר המוות הטטהאגטה אינו קיים וגם אינו לא קיים׳ — גם אז לא ניתן לחיות את החיים הרוחניים.

בין אם מתקיימת ההשקפה ש׳לאחר המוות הטטהאגטה גם קיים וגם אינו קיים׳, ובין אם מתקיימת ההשקפה ש׳לאחר המוות הטטהאגטה אינו קיים וגם אינו לא קיים׳, — עדיין יש לידה, יש הזדקנות, יש מוות, יש צער, קינה, כאב, יגון וייאוש — ואת הכחדתם אני מלמד כאן ועכשיו.

7.  לפיכך, מאלונקיאפוטה, זכור את מה שהשארתי בלתי מוכרז (avyākata) — כבלתי מוכרז, וזכור את מה שהכרזתי עליו — כמוכרז. ומה הותרתי בלתי מוכרז?

׳העולם נצחי׳ — לא הכרזתי על כך.

׳העולם אינו נצחי׳ — לא הכרזתי על כך.

׳העולם סופי׳ — לא הכרזתי על כך.

׳העולם אינסופי׳ — לא הכרזתי על כך.

׳הנשמה זהה לגוף׳ — לא הכרזתי על כך.

׳הנשמה והגוף הם שני דברים נפרדים׳ — לא הכרזתי על כך.

׳לאחר המוות הטטהאגטה קיים׳ — לא הכרזתי על כך.

׳לאחר המוות הטטהאגטה אינו קיים׳ — לא הכרזתי על כך.

׳לאחר המוות הטטהאגטה גם קיים וגם אינו קיים׳ — לא הכרזתי על כך.

׳לאחר המוות הטטהאגטה אינו קיים וגם אינו לא-קיים׳ — לא הכרזתי על כך.

8.  ומדוע, מאלונקיאפוטה, הותרתי את הדברים הללו בלתי מוכרזים?

משום שאין להם תכלית (atthasaṃhita), הם אינם שייכים ליסודות החיים הרוחניים (ādibrahmacariya), ואינם מובילים למיאוס (nibbidā), להפגת ההשתוקקות (virāga), לחידלון (nirodha), להדממה (upasama), לידיעה ישירה (abhisamaya), להתעוררות (sambodhi), לנִיבָּאנָה (nibbāna). — זו הסיבה שהשארתי אותם בלתי מוכרזים.

9.  ומה כן הכרזתי?

׳זהו סבל׳ — כך הכרזתי.

׳זהו מקור הסבל׳ — כך הכרזתי.

׳זהו חדלון הסבל׳ — כך הכרזתי.

׳זו הדרך המובילה לחדלון הסבל׳ — כך הכרזתי.

10.  ומדוע הכרזתי על כך?

משום שיש לכך תכלית, זה שייך ליסודות החיים הרוחניים, וזה מוביל למיאוס, להפגת ההשתוקקות, לחידלון, להדממה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לניבאנה — זו הסיבה שהכרזתי על כך.

לפיכך, מאלונקיאפוטה, זכור את מה שהשארתי בלתי מוכרז — כבלתי מוכרז, וזכור את מה שהכרזתי עליו — כמוכרז.

כך אמר הבודהה, והמכובד מאלונקיאפוטה היה מרוצה ושמח מדבריו של המכובד.

[1] במקרה זה מדובר בהשקפות ספקולטיביות שהיוו נדבך חשוב במארג תפיסות של מסורות רוחניות שונות באותה העת.

[2] הטענות הספקולטיביות הללו נותרו ללא מענה מאחר שאין בגינן יכולת הכרעה באופן עקרוני.

[3] מי שמאמין שהעולם נצחי עלול להאמין שאין דחיפות להשתחרר מהסמסארה, כי הכול נצחי, ולפתח אדישות, התמקדות בעונג החושי ועצלות. לעומתו, מי שמאמין שהעולם אינו נצחי — לרוב מתוך תפיסה שאין חיים לאחר המוות — עלול להסיק שיש להנות כמה שאפשר, מה שעלול להוביל לנהנתנות וחוסר מוסריות. מעבר לכך שהשקפות אלה הן עיסוק ספקולטיבי שאינו מוביל לשחרור אמיתי מהסבל, יש להן גם השלכות הרסניות מבחינה מוסרית ותפיסת עולם שגויה.