השיחה הראשית עם וַצְּ׳הַגוֹטַה

1.  כך שמעתי: פעם התגורר המכובד (bhagavā) ברָאגַ׳גַהַה (Rājagaha), בחורשת הבמבוקים (Veḷuvana), במקום ההאכלה של הסנאים (Kalandakanivāpa).

2.  אז, הפרוש הנווד וַצְ׳הַגוֹטַה (Vacchagotta) ניגש אל המכובד. לאחר שניגש אליו, החליף עמו דברי נימוסין בשיחה נעימה, ולאחר השיחה הידידותית, התיישב לצידו. כשישב שם, אמר הפרוש וַצְ׳הַגוֹטַה אל המכובד כך:

3.  “זה זמן רב שאני משוחח עם המכובד גוטמה. טוב יהיה אם יואיל המכובד גוטמה ללמד אותי, בתמציתיות, מה מיטיב (kusala) ומה לא-מיטיב (akusala).”

“וַצְ׳הַה, אוכל ללמד אותך בקצרה מה מיטיב ומה לא-מיטיב, וגם בפירוט — אך אסביר לך זאת עתה בקיצור. האזן נא ושים לב היטב, ואני אדבר.”

“כן, אדוני,” השיב הפרוש וַצְ׳הַגוֹטַה למכובד. והמכובד אמר כך:

4.  “תאווה (lobha), וצ׳הה, היא לא־מיטיבה (akusala), והיעדר תאווה (alobha) הוא מיטיב (kusala);

שנאה[1] (dosa), וצ׳הה, היא לא־מיטיבה, והיעדר שנאה (adosa) הוא מיטיב;

אשליה[2] (moha), וצ׳הה, היא לא־מיטיבה, והיעדר אשליה (amoha) הוא מיטיב.

כך, וצ׳הה, שלושה מצבים אלו הם לא־מיטיבים, ושלושה מצבים אלו הם מיטיבים.

5.  הרג יצורים חיים (pāṇātipāta), וצ׳הה, הוא לא־מיטיב; הימנעות מהריגת יצורים חיים היא מיטיבה.

לקיחת דבר שלא ניתן (adinnādāna) היא לא־מיטיבה; הימנעות מלקיחת דבר שלא ניתן היא מיטיבה.

התנהגות מינית פוגענית (kāmesumicchācāra) היא לא־מיטיבה; הימנעות מהתנהגות מינית פוגענית היא מיטיבה.

דיבור שקרי (musāvāda) הוא לא־מיטיב; הימנעות מדיבור שקרי היא מיטיבה.

דיבור מפלג (pisaṇā vācā) הוא לא־מיטיב; הימנעות מדיבור מפלג היא מיטיבה.

דיבור גס (pharusā vācā) הוא לא־מיטיב; הימנעות מדיבור גס היא מיטיבה.

פטפוט חסר תכלית (samphappalāpa) הוא לא־מיטיב; הימנעות מפטפוט חסר תכלית היא מיטיבה.

תשוקה (abhijjhā) היא לא־מיטיבה; היעדר תשוקה הוא מיטיב.

עוינות (byāpāda) היא לא־מיטיבה; היעדר עוינות הוא מיטיב.

השקפה שגויה (micchādiṭṭhi) היא לא־מיטיבה; השקפה נכונה (sammādiṭṭhi) היא מיטיבה.

כך, וצ׳הה, עשרה מצבים אלו הם לא־מיטיבים, ועשרה מצבים אלו הם מיטיבים.

“כאשר, וצ׳הה, נזיר (bhikkhu) הפיג את ההשתוקקות (taṇhā), עקר אותה מהשורש (ucchinnamūlā), הפך אותה לגדם גזע דקל (tālāvatthukatā), סיים איתה לחלוטין (anabhāvaṃkatā), והבטיח שלא תופיע עוד בעתיד (āyatiṃ) — אז, נזיר זה הוא ארהנט (arahaṃ): מי שהכחיד את תחלואיו (khīṇāsavo), חי את החיים הרוחניים עד תום (vusitavā), עשה את מה שצריך לעשות (katakaraṇīyo), הוריד את הנטל (ohitabhāro), השיג את התכלית הנעלה (anuppattasadattho), השמיד את כבליו לקיום (parikkhīṇabhavasaṃyojano), והשתחרר מתוך ידיעה נכונה (sammadaññāvimutto).”

6.  אז אמר הפרוש וצ׳הה: “אדון גוטמה, מלבדך, האם יש, ולו נזיר אחד מבין תלמידיך (sāvaka), שחי, לאחר שכלו תחלואיו (āsavānaṃ khayā), בהשתחררות התודעה (cetovimutti) ובהשתחררות באמצעות חוכמה (paññāvimutti), שאותן מימש (sacchikatvā) וחווה בעצמו (sayaṃ) בידיעה ישירה (abhiññā), כאן ועכשיו (diṭṭheva dhamme)?”

והמכובד השיב: “לא אחד בלבד, וצ׳הה — ולא מאה, ולא מאתיים, ולא שלוש מאות, ולא ארבע מאות, ולא חמש מאות — אלא אף יותר מכך (bhiyyova) הם הנזירים, תלמידיי, שלאחר שכלו תחלואיהם, חיים בהשתחררות התודעה ובהשתחררות באמצעות חוכמה, אשר אותן מימשו וחוו בעצמם בידיעה ישירה, כאן ועכשיו.”

7.  אז אמר הפרוש וצ׳הה: “אדון גוטמה, מלבדך והנזירים, האם יש, ולו נזירה (bhikkhunī) אחת מבין תלמידותיך (sāvikā), שחיה, לאחר שכלו תחלואיה, בשחרור התודעה ובשחרור באמצעות חוכמה, שאותן מימשה וחוותה בעצמה בידיעה ישירה, כאן ועכשיו?”

והמכובד השיב: “לא אחת בלבד, וצ׳הה — ולא מאה, ולא מאתיים, ולא שלוש מאות, ולא ארבע מאות, ולא חמש מאות — אלא אף יותר מכך הן הנזירות, תלמידותיי, שלאחר שכלו תחלואיהן, חיות בשתחרור התודעה ובשחרור באמצעות חוכמה, אשר אותן מימשו וחוו בעצמן בידיעה ישירה, כאן ועכשיו.”

8.  אז אמר הפרוש וצ׳הה: “אדון גוטמה, מלבדך, הנזירים והנזירות, האם יש, ולו עוקב אחד מבין תלמידיך בעלי-הבית (gihī), לובש-לבן (odāta-vasano), החי חיי פרישות (brahmacārī), אשר בעקבות הכחדת חמשת הכבלים הנמוכים (pañcannaṃ orambhāgiyānaṃ saṃyojanānaṃ) נולד מחדש (opapātiko) בעולם שמימי, שם מגיע לניבאנה סופית (parinibbāyī), ואינו שב עוד לעולם הזה (anāvattidhammo tasmā lokā)?”

והמכובד השיב: “לא רק אחד, וצ׳הה, לא רק מאה, לא מאתיים, לא שלוש מאות, לא ארבע מאות, ולא חמש מאות — אלא אף יותר מכך הם עוקביי, תלמידים בעלי-בית, לובשי לבן, החיים חיי פרישות, אשר לאחר הכחדת חמשת הכבלים הנמוכים, נולדים מחדש בעולמות שמימיים, שם הם מגיעים לניבאנה סופית, ולא שבים עוד לעולם הזה.”

9.  אז אמר הפרוש וצ׳הה: “אדון גוטמה, מלבדך, הנזירים, הנזירות ובעלי-בית לובשי-לבן החיים חיי פרישות — האם יש ולו תלמיד אחד מבין עוקביך, שהוא בעל-בית לובש-לבן, הנהנה מהנאות החושים (kāmabhogī), אך עם זאת מיישם את הלימוד (sāsanakaro), פועל על פי ההנחיות (ovādappaṭikaro), נטול ספקות (tiṇṇa-vicikiccho), חסר התלבטויות (vigata-kathaṅkatho), בעל ביטחון פנימי מלא (vesārajjappatto), ואינו תלוי באחרים (aparappaccayo) כשהוא חי על-פי הוראת המורה (satthusāsane)?”[3]

והמכובד השיב: “לא רק אחד, וצ׳הה — לא רק מאה, לא מאתיים, לא שלוש מאות, לא ארבע מאות, ולא חמש מאות — אלא אף יותר מכך הם העוקבים, תלמידיי בעלי-הבית, לובשי-לבן, הנהנים מהנאות החושים, מיישמים את הלימוד, פועלים על פי ההנחיות, נטולי ספקות, חסרי התלבטויות, בעלי ביטחון פנימי מלא, ואינם תלויים באחרים כשהם חיים על-פי הוראת המורה.”

10.  אז אמר הפרוש וצ׳הה: “אדון גוטמה, מלבדך, הנזירים, הנזירות, ותלמידיך בעלי-הבית, לובשי-הלבן, החיים חיי פרישות, האם יש, ולו עוקבת אחת מבין תלמידותיך בעלות-הבית, לובשות-הלבן, החיות חיי פרישות, אשר בעקבות הכחדת חמשת הכבלים הנמוכים נולדת מחדש בעולם שמימי, שם מגיעה לניבאנה סופית, ואינה שבה עוד לעולם הזה?”

והמכובד השיב: “לא רק אחת, וצ׳הה, לא רק מאה, לא מאתיים, לא שלוש מאות, לא ארבע מאות, ולא חמש מאות — אלא אף יותר מכך הן עוקבות, תלמידות בעלות-בית לובשות לבן, החיות חיי פרישות, אשר לאחר הכחדת חמשת הכבלים הנמוכים, נולדות מחדש בעולמות שמימיים, שם הן מגיעות לניבאנה סופית, ולא שבות עוד לעולם הזה.”

11.  אז אמר הפרוש וצ׳הה: “אדון גוטמה, מלבדך, הנזירים, הנזירות, בעלי-הבית לובשי-הלבן החיים חיי פרישות, ובעלות-הבית לובשות-הלבן החיות חיי פרישות — האם יש ולו תלמידה אחת מבין עוקבותיך, שהיא בעלת-בית לובשת-לבן, הנהנית מהנאות החושים, אך עם זאת מיישמת את הלימוד, פועלת על פי ההנחיות, נטולת ספקות, חסרת התלבטויות, בעלת ביטחון פנימי מלא, ואינה תלוי באחרים כשהיא חיה על-פי הוראת המורה?”

והמכובד השיב: “לא רק אחת, וצ׳הה — לא רק מאה, לא מאתיים, לא שלוש מאות, לא ארבע מאות, ולא חמש מאות — אלא אף יותר מכך הן העוקבות, תלמידותי בעלות-בית, לובשות-לבן, הנהנות מהנאות החושים, שמיישמות את הלימוד, פועלות לפי ההנחיות, נטולות ספקות, חסרות התלבטויות, בעלות ביטחון עצמי מלא, ואינן תלויות באחרים כשהן חיות על-פי הוראת המורה.”

12.  “אדון גוטמה, לו רק אתה היית זה שמגשים (ārādhako) את הלימוד הזה, אך הנזירים לא היו מגשימים אותו — אז היו החיים הרוחניים לא שלמים בהיבט הזה.

אך משום שאתה, אדון גוטמה, מגשים את הלימוד, וגם הנזירים מגשימים אותו — הרי שהחיים הרוחניים שלמים בהיבט הזה.

ואם רק אתה, אדון גוטמה, והנזירים הייתם מגשימים את הלימוד הזה, אך הנזירות לא היו מגשימות אותו — אז החיים הרוחניים היו לא שלמים בהיבט הזה.

אך משום שאתה, אדון גוטמה, הנזירים והנזירות, כולם מגשימים את הלימוד הזה — הרי שהחיים הרוחניים שלמים בהיבט הזה.

ואם רק אתה, אדון גוטמה, הנזירים והנזירות הייתם מגשימים את הלימוד הזה, אך העוקבים בעלי-הבית לובשי הלבן, החיים חיי פרישות, לא היו מגשימים אותו — אז החיים הרוחניים היו לא שלמים בהיבט הזה.

אך משום שאתה, אדון גוטמה, הנזירים, הנזירות, והעוקבים בעלי-הבית לובשי הלבן, החיים את החיים הרוחניים — כולם מגשימים את הלימוד הזה — הרי שהחיים הרוחניים שלמים בהיבט הזה.

ואם רק אתה, אדון גוטמה, הנזירים, הנזירות, והעוקבים הפרושים מבין בעלי-הבית הייתם מגשימים את הלימוד, אך לא העוקבים הנהנים מהנאות החושים — אז החיים הרוחניים היו לא שלמים בהיבט הזה.

אך משום שגם העוקבים הנהנים מהנאות החושים מגשימים את הלימוד — הרי שהחיים הרוחניים שלמים בהיבט הזה.

ואם גם אלה מגשימים את הלימוד, אך לא העוקבות, נשות-בית לובשות לבן, החיות חיי פרישות — אז החיים הרוחניים היו לא שלמים בהיבט הזה.

אך משום שגם העוקבות לובשות הלבן, החיות חיי פרישות, מגשימות את הלימוד — הרי שהחיים הרוחניים שלמים בהיבט הזה.

ואם גם אלה מגשימות, אך לא העוקבות נשות-הבית לובשות הלבן, הנהנות מהנאות החושים — אז החיים הרוחניים היו לא שלמים בהיבט הזה.

אך משום שגם עוקבות אלה, נשות-בית, לובשות לבן, הנהנות מהנאות החושים, מגשימות את הלימוד — הרי שהחיים הרוחניים שלמים בהיבט הזה.”

13.  אז אמר הפרוש וַצ׳הה: “אדון גוטמה, כשם שנהר הגנגס נוטה לים, נמשך אל הים, מנותב אל הים, ועשוי כך שהוא זורם לעבר הים — כך גם קהילתו של אדון גוטמה, הכוללת בעלי-בית ונזירים כאחד, נוטה אל ניבאנה, נמשכת אל ניבאנה, מנותבת אל ניבאנה, ועשויה כך שהיא זורמת לעבר ניבאנה.

14.  נפלא, אדון גוטמה! נפלא, אדון גוטמה! כשם, אדון גוטמה, שאדם הופך דבר שהונח הפוך, או חושף את מה שמכוסה, או מראה את הדרך למי שהלך לאיבוד, או מדליק מנורת שמן באפלה, כדי שמי שיש לו עיניים יוכל לראות צורות — כך בדיוק הבהיר המכובד גוטמה את הדְהַמָּה בדרכים רבות. על כן אני שם את מבטחי בבודהה, בדהמה ובסנגהה.

מי ייתן ואזכה לצאת לפרישות להתקבל לנזירות (pabbajjā) בקהילתו של אדון גוטמה, מי ייתן ואזכה להסמכה מלאה (upasampadā) תחת המכובד.”

15.  והמכובד אמר: “אולם, וצ׳הה, כל מי שבא ממסורת של מורה אחר (aññatitthiyapubbo) ומבקש להצטרף ללימוד ולמשמעת האימון הזו (dhammavinaye), ומבקש קבלת נזירות והסמכה מלאה, עליו לעבור תקופת ניסיון במשך ארבעה חודשים. עם תום ארבעת החודשים, הנזירים מקבלים אותו, אם רצונם בכך, לנזירות ולקבלה מלאה כנזיר בדהמה. אך עם זאת, ידוע לי שיש הבדלים בין אנשים שונים (puggalavemattatā) בעניין זה.”

ווצ׳הה אמר: “אדון נכבד, אם כך הוא הנוהג — שאדם שבא ממסורת אחרת ומבקש להצטרף, עליו לעבור תקופת ניסיון של ארבעה חודשים בטרם יקבל נזירות בהסמכה מלאה — הרי שאני, אדון נכבד, מוכן לעבור תקופת ניסיון של ארבע שנים (vassāni). עם תום ארבע השנים, אם רצונם של הנזירים בכך, יקבלו אותי לנזירות ולהסמכה מלאה.”

כך קיבל הפרוש וַצ׳הה את הנזירות וההסמכה המלאה בקהילתו של המכובד.

זמן קצר לאחר קבלתו המלאה לנזירות, בעודו נזיר בן פחות מחצי חודש, ניגש המכובד וצ׳הה אל המכובד. לאחר שפנה אליו, ברך את המכובד וישב לצידו.כשישב שם, אמר הנכבד וצ׳הה למכובד כך: “אדוני, השגתי הבנה (ñāṇa) וידיעה (vijjā) עד כמה שניתן כתלמיד מתאמן (sekha); אנא מהמכובד שילמד אותי את הדהמה שמעבר לכך.”

16.  “אם כן, וצ׳הה,” אמר המכובד, “עליך לפתח שני דברים נוספים: שלווה מדיטטיבית (samatha) ותובנה חודרת (vipassanā). כאשר תפתח, וצ׳הה, את שני הדברים הללו — שלווה ותובנה — באופן מתקדם, הם יובילו לחדירה אל גורמים רבים (anekadhātu-paṭivedha).”

17.  “ובכן, וַצְ׳הַה, במידה ותחפוץ בכך תוכל לבקש — ׳הלוואי ואחווה בעצמי את מגוון כוחות-העל השונים (anekavihitaṃ iddhividhaṃ), ושאוכל:

בהיותי אחד, להפוך לרבים; ובהיותי רבים, להפוך לאחד;

להופיע (āvibhāvaṃ) ולהיעלם (tirobhāvaṃ);

לעבור דרך קירות, דרך חומות, דרך הרים כאילו לא היו שם;

לשקוע ולצוף מתוך האדמה כמו במים;

ללכת על פני מים מבלי לשקוע – כאילו הייתי הולך על האדמה;

לנוע באוויר בעת ישיבה בתנוחת לוטוס (pallaṅkena), כמו ציפור עם כנפיים;

לגעת ולהכות בידיי את השמש והירח, בעלי עוצמה וכוח רב;

לשלוט בגופי ולהגיע אף לעולמות הברהמא בגוף זה ממש׳ —אז, במידה שיתקיימו התנאים המתאימים (sati satiāyatane), תשיג את היכולת לממש זאת (sakkhibhabbataṃ), בו ברגע ובמקום.”

18.  “ובכן, וַצְ׳הַה, במידה ותחפוץ בכך תוכל לבקש — ׳הלוואי ואחווה בעצמי את כוח השמיעה השמימי (dibbāya sotadhātuyā), הטהור (visuddhāya) והעולה על היכולת האנושית (atikkantamānusikāya), באמצעותו אשמע במישרין את כל הקולות — גם שמימיים (dibbe), וגם אנושיים (mānuse), אם רחוקים ואם קרובים׳ — אז, במידה שיתקיימו התנאים המתאימים, תשיג את היכולת לממש זאת, בו ברגע ובמקום.”

“ובכן, וַצ׳הַה, במידה ותחפוץ בכך תוכל לבקש — ׳הלוואי ואחווה בעצמי את יכולת קריאת התודעה (ceto-paricca) של יצורים אחרים (parasattānaṃ), של אנשים אחרים (parapuggalānaṃ), כך שאדע באופן ישיר: ׳תודעתו (cittaṃ) של זה מלאה תשוקה (sarāgaṃ), או חופשייה מתשוקה (vītarāgaṃ); תודעתו מלאה שנאה וזעם (sadosaṃ), או חופשייה משנאה וזעם (vītadosaṃ); תודעתו מלאה אשליה (samohaṃ), או חופשייה מאשליה (vītamohaṃ); מצומצמת (saṃkhittaṃ), או מפוזרת (vikkhittaṃ); נשגבת (mahaggataṃ), או לא נשגבת (amahaggataṃ); נעלה (sauttaraṃ), או לא נעלה (anuttaraṃ); מאוחדת (samāhitaṃ), או לא מאוחדת (asamāhitaṃ); משוחררת (vimuttaṃ), או לא משוחררת (avimuttaṃ)׳ — אז, במידה שיתקיימו התנאים המתאימים, תשיג את היכולת לממש זאת, בו ברגע ובמקום.”

19.  “ובכן, וַצְ׳הַה, במידה ותחפוץ בכך תוכל לבקש: ׳הלוואי ואזכור את מצבי הקיום הקודמים שלי (pubbenivāsa) בצורותיהם השונות (anekavihitaṃ), כך:למשל, חיים אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, עשרה, עשרים, שלושים, ארבעים, חמישים, מאה לידות, אלף לידות, מאה אלף לידות; או במהלך תקופות רבות של התכווצות העולם[4] (saṃvaṭṭakappa), תקופות רבות של התפשטות העולם (vivaṭṭakappa), ואף תקופות רבות של התכווצות והתפשטות גם יחד.

כך אזכר: ׳במקום ההוא כך היה שמי (nāma), כך הייתה שושלתי (gotta), כך היה מראי (vaṇṇa), כך היה מזוני (āhāra), חוויתי שמחה וכאב כאלה, כך הייתה תוחלת חיי; משם עברתי למקום אחר, ושם הופעתי. גם שם כך היה שמי, כך שושלתי, כך מראי, כך מזוני, חוויתי שמחה וכאב כאלה, כך הייתה תוחלת חיי; ומשם עברתי ועתה הופעתי כאן.׳ — כך, בפירוט מלא ובציון שמות, אזכור את צורות רבות של מצבי קיום קודמים.׳

אז, במידה שיתקיימו התנאים המתאימים, תשיג את היכולת לממש זאת, בו ברגע ובמקום.

20.  ובכן, וַצְ׳הַה, במידה ותחפוץ בכך תוכל לבקש: ׳הלוואי ואבחין ביצורים החיים (satte) באמצעות העין השמימית (dibbena cakkhunā), מטוהרת (visuddhena) ועולה על זו האנושית, ואראה יצורים חיים מתים ונולדים מחדש — שפלים ונעלים, נאים וכעורים, במצבים טובים (sugate) או רעים (duggate), בהתאם לפעולתיהם הקרמתיות (yathākammūpage satte pajāneyyaṃ): אלו הם יצורים אשר נגועים במעשים גופניים רעים (kāyaduccarita), בדיבור רע (vacīduccarita), ובמחשבות רעות (manoduccarita); הם מדברים רעות על האציליים (ariyānaṃ upavādakā), מחזיקים בהשקפות שגויות (micchādiṭṭhikā), ונוהגים לפי פעולות שהושתתו על השקפות שגויות — אלו, עם התפרקות הגוף לאחר המוות, נולדים מחדש בעולם תחתון, בעולם רע, בתהום, בגיהינום (niraya).

ואחרים, הם יצורים אשר מבצעים מעשים גופניים טובים (kāyasucarita), דיבור טוב (vacīsucarita), ומחשבות טובות (manosucarita); הם אינם מדברים רעות על האציליים, מחזיקים בהשקפות נכונות (sammādiṭṭhikā), ונוהגים לפי פעולות שהושתתו על השקפות נכונות — אלו, עם התפרקות הגוף לאחר המוות, נולדים מחדש בעולם טוב, בעולם שמימי (saggaṃ lokaṃ).

כך, באמצעות העין השמימית, המטוהרת ועולה על זו האנושית, תוכל לראות יצורים נעלמים ונולדים מחדש — שפלים ונעלים, נאים וכעורים, במצבים טובים או רעים — בהתאם לפעולתיהם הקרמתיות, ובכך תשיג את היכולת לממש זאת, בו ברגע ובמקום, במידה שיתקיימו התנאים המתאימים.”

21.  ובכן, וַצְ׳הַה, במידה ותחפוץ בכך תוכל לבקש: ׳הלוואי ואהיה, לאחר הכחדת תחלואי התודעה (āsavānaṃ khayā), בשחרור התודעה (cetovimutti) ובשחרור באמצעות חוכמה (paññāvimutti), אותם אגשים ואחווה בעצמי, כאן ועכשיו (diṭṭheva dhamme), בידיעה ישירה (sayaṃ abhiññāsacchikatvā), לאחר שאחדור אליה (upasampajja)׳ — אז, במידה שיתקיימו התנאים המתאימים, תשיג את היכולת לממש זאת, בו ברגע ובמקום.”

22.  אז, לאחר שהנזיר המכובד וצ׳הה היה מרוצה ושמח מדבריו של המכובד, הוא קם ממקומו, קד בפני המכובד, סב סביבו תוך שהוא שומר אותו לימינו — ויצא לדרכו.

23.  אז, בעודו שוהה לבדו (eko), מבודד (vūpakaṭṭho), נחוש (appamatto), נמרץ (ātāpī), וממוקד (pahitatto) בתוך זמן קצר הנזיר הנכבד וצ׳הה, השיג את היעד הנשגב של החיים הרוחניים — למענו עוזב בן-טובים את חיי הבית לחיי חסר-בית — אותו מימש בעצמו (sacchikatvā) בידיעה ישירה (sayaṃabhiññā), חווה ושהה בו (upasampajja vihāsi) כאן ועכשיו.

והוא ידע: ׳תמה הלידה (khīṇā jāti), החיים הרוחניים הושלמו (vusitaṃ brahmacariyaṃ), מה שהיה לעשות נעשה (kataṃ karaṇīyaṃ), לא תהיה עוד התהוות (nāparaṃ itthattāyā)׳. וכך הפך הנזיר הנכבד וצ׳הה לאחד מהארהנטים.

24.  באותה העת, קבוצת נזירים הלכה לראות את המכובד. הנזיר הנכבד וצ׳הה הבחין בהם ממרחק, וכשראה אותם, ניגש אליהם, ולאחר שניגש אמר: “חברי הנכבדים, לאן מועדות פניכם?”

והם השיבו: “אנחנו הולכים לראות את המכובד.”

אמר להם וצ׳הה: “ובכן, חברי הנכבדים, מסרו בשמי ברכת כבוד לרגליו של המכובד, ואמרו כך: ׳הנזיר וצ׳הה, אדוני הנכבד, קד לרגליך, ואומר: אני מוקיר את המכובד[5] (pariciṇṇo me bhagavā), אני מוקיר את הנעלה (sugato).׳”

25.  “אכן, חבר”, אמרו הנזירים, והמשיכו בדרכם אל המכובד. כאשר הגיעו, קדו בפניו והתיישבו לצידו.

ואז אמרו: “אדוני, הנזיר הנכבד וצ׳הה קד לרגליך ואומר: ׳אני מוקיר את המכובד, אני מוקיר את הנעלה.׳”.

והמכובד אמר: “כבר קודם לכן כשתודעתי ידעה את תודעתו נודע לי (cetasā ceto paricca vidito) שהנזיר וצ׳הה בעל שלוש הידיעות (tevijjo) — בעל כוחות על גדולים (mahiddhiko) ורב עוצמה (mahānubhāvo). וגם הישויות השמימיות (devatā) הודיעו לי את הדבר: ׳אדוני, הנזיר וצ׳הה הוא בעל שלוש הידיעות, בעל כוחות על גדולים ורב עוצמה.׳”

כך אמר הבודהה, והנזירים היו מרוצים ושמחים מדבריו של המכובד.

[1]   המונח dosa כולל גם שנאה וגם זעם ותחושה דחייה כלפי דבר או מישהו.

[2]   המונח moha כולל גם ערפול מנטלי, בלבול, בורות, חוסר-ידיעה, חוסר-הבנה.

[3]   הצירוף הזה מציין את השלב הרוחני שבו תלמיד נטול ספקות לגבי הדרך, לא מסתמך על ספקולציות או הדרכה חיצונית, אלא מתקדם בדרך הדהמה בביטחון יציב ובלתי מעורער.

[4]   המונח kappa בפאלי הוא מונח מרכזי בתיאורים הקוסמולוגיים של הבודהיזם, ומתורגם לרוב כ־”עידן”, “מחזור קוסמי”, או “תקופת זמן עצומה”. במסורת הבודהיסטית, kappa מציין יחידת זמן שלא ניתן לכמת אותה בקלות במונחים של שנים אנושיות — והיא חורגת מכל קנה מידה רגיל של זמן שאנו רגילים לחשוב עליו.

[5]   הביטוי יכול להתפרש גם כמימשתי את הדרך של המכובד עד תומה.