השיחה הראשית עם סַקוּלוּדָאיִי

1.  כך שמעתי: פעם התגורר המכובד (bhagavā) ברָאגַ׳גַהַה (Rājagaha), בחורשת הבמבוקים (Veḷuvana), במקום ההאכלה של הסנאים (Kalandakanivāpa).

2.  באותה העת, קבוצת גדולה של פרושים נודעים ובעלי שם התגוררה בגן הפרושים אשר במוֹרַנִיבָאפַּה (Moranivāpa), ביניהם: אַנַּבְּהָארַה (annabhāra), וַרַדְהַרַה (varadhara), הפרוש סַקוּלוּדָאיִי[1] (sakuludāyī), ועוד פרושים מפורסמים רבים אחרים.

3.  אז, מוקדם בבוקר, לאחר שלבש את גלימתו ולקח את קערתו, נכנס הבודהה אל העיר רָאגַ׳גַהַה לסבב נדבות מזון. אך אז חשב לעצמו: “עדיין מוקדם מדי להסתובב בעיר רָאגַ׳גַהַה לשם נדבות מזון. מה אם אפנה אל גן הפרושים במוֹרַנִיבָאפַּה, אל הפרוש סַקוּלוּדָאיִי?”

4.  וכך הלך הבודהה אל גן הפרושים אשר במוֹרַנִיבָאפַּה. באותה העת, ישב הפרוש סַקוּלוּדָאיִי עם קהלו הגדול, בהמולה ורעש, בעודם עוסקים בדיבורים חסרי תכלית ובשיחות טפלות מסוגים שונים: שיחות על מלכים (rāja), שודדים (cora), שרים (mahāmatta), צבאות (senā), סכנות (bhaya), מלחמות (yuddha), אוכל (anna), שתייה (pāna), לבוש (vattha), מיטות (seyana), תכשיטים (mālā), בשמים (gandha), קרובים (ñāti), מרכבות (yāna), כפרים (gāma), עיירות (nigama), ערים (nagara), ארצות (janapada), נשים (itthi), גיבורים (sūra), שווקים (visikhā), מאגרי מים (kumbhaṭṭhāna), רוחות מתים (pubbapeta), מעשיות (nānatta), ענייני העולם (lokakkhāyikā) והים (samuddakkhāyikā), ועל באם דברים הם כך או כך (itibhavābhava).

כאשר ראה הפרוש סַקוּלוּדָאיִי את המכובד מתקרב ממרחק, הוא אמר לקהלו: “היו שקטים, רבותיי, אל תעשו רעש. הנה בא הפרוש גוטמה. הוא אוהב שקט ומשבח את השקט. ייתכן שכאשר יבחין בקהל שקט, יראה בכך הזמנה לגשת אלינו.” והפרושים שתקו.

5.  אז ניגש הנכבד המכובד אל הפרוש סַקוּלוּדָאיִי, שאמר לו: “אנא מאדון גוטמה שיבוא. ברוך בואו של הפרוש גוטמה! עבר זמן רב מאז שבאת הנה לביקור. שב נא, אדון גוטמה; הנה מושב ערוך לפניך.” והמכובד התיישב על המושב שהוכן. כך גם הפרוש סַקוּלוּדָאיִי מצא מקום ישיבה נמוך בצד, והתיישב שם.

כאשר ישב הפרוש סַקוּלוּדָאיִי בצד, פנה אליו המכובד ואמר: “איזו שיחה, סַקוּלוּדָאיִי, התנהלה זה עתה, ונקטעה באמצע?”

6.  והפרוש סַקוּלוּדָאיִי השיב: “אדון נכבד, נניח לאותה שיחה שעסקנו בה כעת. היא לא תהיה קשה להבנה עבורך, גם אם תשמע עליה אחר כך. בימים האחרונים, כאשר ישבו יחד קבוצות שונות של פרושים ובראהמינים בבית ההתכנסות של המורים למיניהם, עלתה ביניהם השיחה הבאה: ׳אכן, בני אַנְגָה (Aṅga) ומַגַדְהַה (Magadha) ברי מזל! באמת שפר עליהם גורלם! שהרי כל אותם פרושים ובראהמינים, המובילים קהילות ומובילי קבוצות, מורים מקובלים, נודעים ובעלי תהילה, מורי דרכים רוחניות המקובלים כראויים בעיני הציבור — כולם שוהים כעת ברָאגַ׳גַהַה לתקופת הגשמים.

הנה פוּרַנַה קַסַּפָּה (Pūraṇa Kassapa), ראש קהילה, מוביל קבוצה, מורה מקובל, נודע, מפורסם, מוכר כמורה דרך רוחנית ונתפס כאיש מוסרי על ידי הציבור — גם הוא שוהה את תקופת הגשמים ברָאגַ׳גַהַה.

וכן מַקְהַלִי גוֹסָאלַה (Makkhali Gosāla)… וכן אַגִ׳יטַה קֵסַקַמְבַלַה (Ajita Kesakambala)… וכן פַּקוּדְהַה קַצָּ׳איַנַה (Pakudha Kaccāyana)… וכן סַנְגַ׳יַה בֵּלַטְּהִפּוּטַה (Sañjaya Belaṭṭhiputta)… וכן נִיגַנְטְהַה נָאטַפוּטַּה (Nigaṇṭha Nātaputta) — גם הוא ראש עדה, מוביל קבוצה, מורה מקובל, נודע, מפורסם, מוכר כמורה דרך רוחנית ונתפס כאיש מוסרי על ידי הציבור — וגם הוא שוהה את תקופת הגשמים ברָאגַ׳גַהַה.

וכן גם הפרוש גוטמה — הוא ראש קהילה, מוביל קבוצה, מורה מקובל, נודע, מפורסם, מוכר כמורה דרך רוחנית ונתפס כאיש מוסרי על ידי הציבור — וגם הוא שוהה את תקופת הגשמים ברָאגַ׳גַהַה.

מי מבין אותם סגפנים ובראהמינים, המקובלים, מוערכים, בעלי קבוצות ותהילה, שנתפסים כראויים ונעלים בעיני ההמון — מי מהם זוכה להוקרה, לכבוד, להערכה ולהערצה מצד תלמידיו? ומצד שני, על מי תלמידיו נסמכים באמת, ביראה והערכה עמוקה, כמי שמובילם בדרך הרוחנית?”

“כמה מהם אמרו: ׳אותו פּוּרַנַה קַסַּפָּה — הרי שהוא ראש קהילה, מוביל קבוצה, מורה מקובל, נודע ובעל תהילה, מורה דרך רוחנית שנחשב ראוי בעיני ההמון — ובכל זאת, תלמידיו אינם רוחשים לו כבוד, אינם נוהגים בו בהוקרה, אינם מעריכים אותו ואינם מעריצים אותו. וכן אין הם שוהים במחיצתו מתוך יראת כבוד או הערכה עמוקה.

קרה בעבר שפּוּרַנַה קַסַּפָּה נשא דרשה בפני קהל של מאות רבות של מאזינים. ובמהלך הדרשה, אחד מתלמידיו התפרץ ואמר: ׳אל תשאלו את פּוּרַנַה קַסַּפָּה על העניין הזה — הוא אינו מבין בו. אנו אלה שמבינים, תשאלו אותנו על כך — אנחנו נסביר לכם׳.

ואף קרה בעבר שפּוּרַנַה קַסַּפָּה, בעוד ידיו מורמות, צעק בקול: “היו בשקט, רבותיי! אנא, אל תעשו רעש. הם שואלים אותי — הם לא שואלים אתכם! אנחנו נשיב להם!”.

ורבים מתלמידיו של פּוּרַנַה קַסַּפָּה החלו עמו וויכוח ועזבו אותו באומרם: “אתה אינך מבין את הדְהַמַּה ואת המשמעת, אני הוא שמבין אותם. כיצד תוכל להבין זאת? דרכך שגויה — דרכי נכונה. דבריי תואמים את הדְהַמַּה, דבריך אינם. מה שהיית אמור לומר קודם — אמרת אחר כך, ומה שאמור היה להיאמר אחר כך — נאמר על ידך קודם. מה שהבנת היטב — הפכת על פניו. האשמה הוטחה בך. הפסדת בוויכוח. אם כך, עמוד להגן על עמדתך, או נסה להפריך את דברינו — אם תוכל!׳” וכך, פּוּרַנַה קַסַּפָּה לא זכה לכבוד, לא להוקרה, לא להערכה ולא להערצה מצד תלמידיו. וכך הם גם לא חיו במחיצתו מתוך הערכה ויראת כבוד. אכן, פּוּרַנַה קַסַּפָּה נתפס כמבוזה בשל הדהמה שהוא מלמד.”

וכמה מהם אמרו: ׳גם מַקְהַלִי גוֹסָאלַה… גם אַגִ׳יטַה קֵסַקַמְבַלַה… גם פַּקוּדְהַה קַצָּ׳איַנַה… גם סַנְגַ׳יַה בֵּלַטְּהִפּוּטַה… וגם נִיגַנְטְהַה נָאטַפוּטַּה — כולם ראשי קהילות, מובילי קבוצות, מורים ידועים ובעלי שם, מורי דרך שמקובלים ונחשבים בעיני ההמון.

אבל אף על פי כן, תלמידיהם אינם נוהגים בהם בכבוד, אינם רוחשים להם הערכה, אינם מוקירים אותם ואינם מעריצים אותם. וגם את נִיגַנְטְהַה נָאטַפוּטַּה, תלמידיו אינם מכבדים ואינם מתייחסים אליו ביראת כבוד, ואינם שוהים במחיצתו כשהם נסמכים עליו כמורה בדרך הרוחנית.

קרה שבעבר נִיגַנְטְהַה נָאטַפוּטַּה נשא דרשה בפני קהל של מאות רבות. ובמהלך הדרשה, אחד מתלמידיו הרים קול ואמר: “אל תשאלו את נִיגַנְטְהַה נָאטַפוּטַּה על העניין הזה — הוא לא מבין בזה. אנחנו מבינים. תשאלו אותנו — אנחנו נסביר לכם את זה”.

ואף קרה בעבר שנִיגַנְטְהַה נָאטַפוּטַּה, בעוד ידיו מורמות, צעק: “שקט, רבותיי! אנא, אל תעשו רעש! הם שואלים אותי — לא אתכם! אנחנו נענה להם!”

ורבים מתלמידיו של נִיגַנְטְהַה נָאטַפוּטַּה פתחו עימו בוויכוח ועזבו אותו, באומרם: “אתה אינך מבין את הדְהַמַּה ואת המשמעת, אני הוא שמבין אותם. כיצד תוכל להבין זאת? דרכך שגויה — דרכי נכונה. דבריי תואמים את הדְהַמַּה, דבריך אינם. מה שהיית אמור לומר קודם — אמרת אחר כך, ומה שאמור היה להיאמר אחר כך — נאמר על ידך קודם. מה שהבנת היטב — הפכת על פניו. אשמה הוטחה בך. הפסדת בוויכוח. אם כך, הגן על עמדתך, או נסה להפריך את דברינו — אם תוכל”.

וכך, נִיגַנְטְהַה נָאטַפוּטַּה לא זכה להוקרה, לכבוד, להערכה או להערצה מצד תלמידיו. והם גם לא חיו במחיצתו מתוך כבוד אמיתי או הערכה. אכן, נִיגַנְטְהַה נָאטַפוּטַּה נתפס כמבוזה בשל הדהמה שהוא מלמד.׳”

“וכמה מהם אמרו כך: ׳גם אותו הפרוש גוטמה — הוא ראש קהילה, מוביל קבוצה, מורה ידוע ובעל שם, בעל תהילה, מייסד דרך, שמוערך על ידי הרבים — והוא זוכה להוקרה, כבוד, הערכה והערצה מצד תלמידיו. ותלמידיו של הפרוש גוטמה שוהים במחיצתו כשהם נסמכים עליו, ביראת כבוד והערכה עמוקה.

קרה בעבר שהפרוש גוטמה נשא דרשה בפני קהל של מאות רבות שומעים. ובמהלך הדרשה, אחד מתלמידיו השמיע קול. ומיד, אחד מחבריו לדרך נגע בו בברכו ואמר: “יש לשמור על שקט, חבר נכבד — אל תשמיע קול. המורה, המכובד, נושא את דבר הדְהַמַּה!”

כאשר הפרוש גוטמה נושא דרשה בפני קהל של מאות רבות של אנשים, באותו זמן אין בין תלמידיו קולות שמושמעים, אין קריאות פתאומיות או רעש כלשהו. וכל הקהל יושב בציפייה דרוכה, בחרדת קודש ובתשומת לב מלאה, כאילו אמרו לעצמם: “כל דבר שהמכובד יאמר כעת — לזה נקשיב ונפנים”.

כפי שאדם הנמצא במרכז הומה אדם היה סוחט טיפה קטנה של דבש טהור — כך גם הקהל יושב, מצפה בשקיקה לדבר הדְהַמַּה שיוצא מפי המורה.

ובאופן דומה, בזמן שהפרוש גוטמה נושא דרשה בפני קהל של מאות, אין שם קריאות פתאומיות או הפרעות בין תלמידיו. והקהל כולו יושב באותו אופן, מצפה בדריכות: “מה שיאמר לנו המכובד — אותו נשמע!”

ואפילו אלו מבין תלמידיו של הפרוש גוטמה, שבחרו לעזוב את הדרך הרוחנית, שחזרו לחיים הנמוכים יותר, לאחר שוויתרו על משמעת האימון הרוחנית — גם הם מדברים בשבחו של המורה, בשבח הדְהַמַּה, ובשבח הסַנְגְהַה.

הם אינם מאשימים איש מלבד עצמם. באומרם: “אנחנו עצמנו היינו חסרי מזל, דלי סגולות; הרי שקיבלנו הסמכה במסגרת הדְהַמַּה ומשמעת האימון שהוסברה היטב — אך לא הצלחנו לחיות את החיים הרוחניים המלאים, הטהורים והשלמים עד תום חיינו”.

וכאשר הם הופכים לאנשי-בית או עוקבים, הם מקבלים על עצמם את חמשת כללי ההתנהגות (pañca-sikkhāpada) ומקיימים אותם באורח חיים מוסרי.

כך הפרוש גוטמה זוכה להוקרה, כבוד, הערכה והערצה מצד תלמידיו — והם נסמכים עליו בחייהם מתוך כבוד והערכה.”

7.  “ובכן, אודאי, כמה תכונות אתה רואה בי, שבזכותן תלמידיי מכבדים, מוקירים, מעריכים ומעריצים אותי, ונסמכים עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה?”

8.  “ישנם, אדוני הנכבד, חמישה דברים שאני רואה בדבריך, אשר בגינם תלמידיך מכבדים, מוקירים, מעריכים ומעריצים אותך, ונסמכים עליך בחייהם מתוך כבוד והערכה. מהם החמישה?

׳הבודהה ניזון במתינות, והוא אף משבח את המתינות באכילה (appāhāro). זו התכונה הראשונה שאני מזהה כסיבה לכך שתלמידיך מוקירים ומכבדים אותך.

הבודהה מסתפק בכל לבוש פשוט שהוא, ואף מהלל את שביעות הרצון בכל לבוש שיש. זו התכונה השנייה שאני מזהה כסיבה לכך שתלמידיך מוקירים ומכבדים אותך.

הבודהה מסתפק במה שהוא מקבל בקיבוץ נדבות (piṇḍapāta), ואף משבח את שביעות הרצון במה שמזדמן לקבל. זו התכונה השלישית שאני מזהה כסיבה לכך שתלמידיך מוקירים ומכבדים אותך.

הבודהה מסתפק במגורים צנועים ופשוטים, ואף מהלל את שביעות הרצון ממגורים צנועים. זו התכונה הרביעית שאני מזהה כסיבה לכך שתלמידיך מוקירים ומכבדים אותך.

הבודהה אוהב התבודדות, ואף משבח את ההתבודדות. זו התכונה החמישית שאני מזהה כסיבה לכך שתלמידיך מוקירים ומכבדים אותך.

אדוני, אלה חמש התכונות שאני רואה בך שבזכותן תלמידיך מכבדים, מוקירים, מעריכים ומעריצים אותך, ונסמכים עליך בחייהם מתוך כבוד והערכה.”

9.  “אם, אוּדָאיִי, תלמידיי היו מוקירים, מכבדים, מעריכים ומעריצים אותי, ונסמכים עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה, מתוך אמונה כי ׳המכובד גוטמה אוכל מעט, ומשבח אכילה מועטה׳ – הרי שיש מבין תלמידיי, אוּדָאיִי, שאוכלים מנת מזון אחת של קוּסַה[2] (kūsa), חצי קוּסַה, בְּהִילוּבַה[3] (bhilūva) אחת או חצי בְּהִילוּבַה. אך אני, אוּדָאיִי, לפעמים אוכל קערה מלאה – ולעיתים אף יותר ממנה. אם זו הסיבה שבגללה מוקירים אותי – בשל אכילה מועטה – הרי שאותם תלמידים שאוכלים מזון של קוּסַה, חצי קוּסַה, בְּהִילוּבַה או חצי בְּהִילוּבַה לא היו אמורים להוקיר, לכבד, להעריך, להעריץ אותי ולהסתמך עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה.

אם, אוּדָאיִי, תלמידיי היו מוקירים, מכבדים, מעריכים ומעריצים אותי, ונסמכים עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה, מתוך אמונה כי ׳הפרוש גוטמה מסתפק בכל גלימה שהיא, ומשבח הסתפקות בלבוש שכזה׳ – הרי שיש לי, אוּדָאיִי, תלמידים הלובשים בגדים אשר נלקחו מערמות האשפה, מבתי קברות, או מצד הדרך – בגדים בלויים אותם מנקים ותופרים מהם גלימה. אך אני, אוּדָאיִי, לובש לעיתים גלימות שניתנו מידי בני-בית – עשויות בד כה עדין ששיער דלעת נחשב קשה ומחוספס בהשוואה אליו. אם זו הסיבה שבגללה מוקירים אותי – הסתפקות בגלימה פשוטה – אותם תלמידים שמקפידים על סיגופים קיצוניים בלבושם – הם לא היו אמורים להוקיר, לכבד, להעריך, להעריץ אותי ולהסתמך עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה.

אם, אוּדָאיִי, תלמידיי היו מוקירים, מכבדים, מעריכים ומעריצים אותי, ונסמכים עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה, מתוך אמונה כי ׳הפרוש גוטמה מסתפק בכל מזון שמוצע לו, ומשבח הסתפקות כזו׳, הרי שיש לי תלמידים שאוכלים רק מזון שנאסף מבתים בסבב מזון, מבלי לבחור, ואינם מקבלים הזמנות להכנס, גם כשהם מוזמנים לשבת לארוחה בבית של תומך. ואני, אוּדָאיִי, אוכל לעיתים [בבתי תומכים שהזמינו אותי] מזון מעודן: אורז לבן מובחר, מנות מגוונות של תבשילים עם רטבים ותבלינים. אז, אם רק בגלל הסתפקות באוכל מסויים תלמידים יכבדו אותי – הרי שאותם תלמידים שאינם מקבלים הזמנות לארוחות – הם לא היו אמורים להוקיר, לכבד, להעריך, להעריץ אותי ולהסתמך עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה.

אם, אוּדָאיִי, תלמידיי היו מוקירים, מכבדים, מעריכים ומעריצים אותי, ונסמכים עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה, מתוך אמונה כי ׳הפרוש גוטמה מסתפק בכל מקום מגורים, ומשבח הסתפקות שכזו׳ –הרי שיש לי תלמידים המתגוררים ביערות, תחת עצים, במרחבים פתוחים, שאינם שוהים תחת מחסה במשך שמונה חודשים [בשנה]. ואני, אוּדָאיִי, מתגורר לעיתים בבית בעל גג, מטוייח, סגור, עם חלונות ודלתות, מאוורר היטב. אם רק בגלל הסתפקות במגורים תלמידים יכבדו אותי – הרי שאותם תלמידים המתגוררים ללא מחסה – הם לא היו אמורים להוקיר, לכבד, להעריך, להעריץ אותי ולהסתמך עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה.

אם, אוּדָאיִי, תלמידיי היו מוקירים, מכבדים, מעריכים ומעריצים אותי, ונסמכים עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה, מתוך אמונה כי ׳הפרוש גוטמה מתבודד, ומשבח את ההתבודדות׳ –הרי שיש לי תלמידים שנמצאים כל הזמן בבדידות, חיים בבקתות מבודדות, שוהים ביערות הרחק מהכפרים, ומגיעים רק פעם בחודש לאסיפה של קהילת הנזירים לצורך דיקלום כללי ההתנהגות. ואני, אוּדָאיִי, שוהה לעיתים במקום מלא נזירים, נזירות, מתרגלים ומתרגלות, מלכים, פקידי ממשל, מורי רוח ממסורות אחרות ותלמידיהם. אם ההתבודדות היא הסיבה שהם מכבדים אותי – הרי שאותם השוהים בהתבודדות קיצונית – הם לא היו אמורים להוקיר, לכבד, להעריך, להעריץ אותי ולהסתמך עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה.

לכן, אוּדָאיִי, תלמידיי אינם מוקירים אותי בזכות חמשת הדברים הללו: לא בגלל הסתפקות באוכל, בלבוש, במזון, במגורים או בהתבודדות.

10.  אולם, אודָאיִי, ישנם, חמש דְהַמַּות נוספות שבשלן תלמידיי מוקירים, מכבדים, מעריכים ומעריצים אותי, ונסמכים עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה. מהן חמש הדְהַמַּות הללו?

11.  הנה, אודָאיִי, תלמידיי מהללים אותי במוסריות נעלה (adhisīla) כך: ׳הסגפן גוטמה הוא בעל מוסר — ניחן בשלמות העליונה של קבוצת המוסר (sīlakkhandha). וכאשר, אודָאיִי, תלמידיי מהללים אותי במוסריות נעלה כך: ׳הסגפן גוטמה הוא בעל מוסר — ניחן בשלמות העליונה של קבוצת המוסר׳, זוהי הדהמה הראשונה שבזכותה תלמידיי מוקירים (sakkaronti), מכבדים (garuṃ karonti), מעריכים (mānenti) ומעריצים אותי (pūjenti), ונסמכים עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה.

12.  ונוסף על כך, אודָאיִי, תלמידיי מהללים אותי בזכות ידיעה וראייה נעלים (abhikkanta ñāṇadassana), כך: ׳אכן, כאשר הפרוש גוטמה יודע – הוא מצהיר “אני יודע”, כאשר הוא רואה – הוא מצהיר “אני רואה”. הפרוש גוטמה מלמד את הדְהַמַּה מתוך ידיעה ישירה (abhiññā) ולא מתוך חוסר ידיעה. הפרוש גוטמה מלמד את הדְהַמַּה באופן מבוסס וסיבתי (sanidānaṃ) ולא באופן נטול-יסוד. הסגפן גוטמה מלמד את הדְהַמַּה בעוצמה משכנעת[4](sappāṭihāriyaṃ) ולא באופן חסר עוצמה או השראה (appāṭihāriyaṃ). וכאשר, אודָאיִי, תלמידיי מהללים אותי בזכות ידיעה וראייה נעלים כך, זוהי הדהמה השנייה שבזכותה תלמידיי מוקירים, מכבדים, מעריכים ומעריצים אותי, ונסמכים עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה.

13.  ונוסף על כך, אודָאיִי, תלמידיי מהללים אותי בזכות חוכמה נעלה (adhipaññā), כך: ׳הפרוש גוטמה הוא בעל חוכמה — ניחן בשלמות העליונה של קבוצת החוכמה (paññākkhandha). לא ייתכן שלא יידע את ההשלכות של טענה, או שלא יידע כיצד להפריך טענות בטיעון נגדי הולם (sahadhammena suniggahitaṃ).׳

האם אתה חושב, אודָאיִי, שכאשר תלמידיי יודעים ורואים זאת כך, ייתכן שלעתים יפלו בשיחה או ישגו בטיעון?”

“לא, אדון נכבד.”

“ודאי שאין אני, אוּדָאיִי, מצפה להוראות כלשהן מתלמידיי; אדרבה, תלמידיי הם שמצפים ממני להוראות.

כאשר, אוּדָאיִי, תלמידיי משבחים אותי על חוכמה נעלה, כך הם עושים: ׳החכם גוטמה ניחן בחוכמה; בקבוצה העליונה של חוכמה; ודאי שלא ייכנס למחלוקת שאין הוא יכול להתמודד עמה, או שאם תתעורר טענה שונה – הוא יידע להפריך אותה כהלכה בהתאם לדהמה.׳ – אין זה מתקבל על הדעת שלא כך יהיה.”

זו, אוּדָאיִי, היא הדהמה השלישית שבזכותה תלמידיי מוקירים, מכבדים, מעריכים ומעריצים אותי, ונסמכים עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה.

14.  עוד זאת, אודָאיִי, כאשר תלמידַי סובלים (dukkhena), מוצפים בסבל (dukkhotiṇṇā), נשטפים בסבל (dukkhaparetā) – הם פונים אלי ושואלים אותי על אמת האציליים של הסבל (dukkha ariyasaccaṃ). כאשר הם שואלים אותי על אמת האציליים של הסבל, אני מסביר להם אותה; ובכך אני משביע את רצונם במתן התשובה לשאלתם. לאחר מכן, הם שואלים אותי על אמת האציליים של סיבת הסבל (dukkhasamudayaṃ ariyasaccaṃ)… על אמת האציליים של חידלון הסבל (dukkhanirodhaṃ ariyasaccaṃ)… ועל אמת האציליים של הדרך המובילה לחידלון הסבל (dukkhanirodhagāminīpaṭipadā ariyasaccaṃ). כששואלים אותי על אמת האציליים של הדרך המובילה לחידלון הסבל, אני מסביר להם אותה; ובכך אני משביע את רצונם במתן התשובה לשאלתם.

אודָאיִי, זוהי הדהמה הרביעית שבזכותה תלמידיי מוקירים, מכבדים, מעריכים ומעריצים אותי, ונסמכים עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה.

15.  עוד זאת, אודָאיִי, הצגתי לתלמידיי את דרך האימון (paṭipadā) המובילה לפיתוח קשב בארבעה אופנים (cattāro satipaṭṭhāna), וכך נוהגים תלמידיי:

נזיר שוהה כשהוא מתבונן בגוף כגוף (kāye kāyānupassī viharati), נמרץ (ātāpī), בעל מודעות מלאה (sampajāno), וקשוב (satimā), לאחר שהניח[5] (vineyya) לחמדנות (abhijjhā) וצער (domanassa) כלפי העולם;

הוא שוהה כשהוא מתבונן בהרגשות (vedanā) כהרגשות, כשהוא נמרץ, בעל מודעות מלאה, וקשוב, לאחר שהניח לחמדנות וצער כלפי העולם;

הוא שוהה כשהוא מתבונן בתודעה (citta) כתודעה, כשהוא נמרץ, בעל מודעות מלאה, וקשוב, לאחר שהניח לחמדנות וצער כלפי העולם;

הוא שוהה כשהוא מתבונן בתופעות[6] (dhammā) כתופעות, כשהוא נמרץ, בעל מודעות מלאה, וקשוב, לאחר שהניח לחמדנות וצער כלפי העולם;

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות (abhiññā-vosāna-pārami-p-pattā).

16.  עוד זאת, אודָאיִי, הצגתי לתלמידיי את דרך האימון המובילה לפיתוח ארבע המאמצים הנכונים (cattāro sammappadhāna), וכך נוהגים תלמידיי:

נזיר מגייס רצון (chandaṃ janeti), עושה מאמץ (vāyamati), מעורר מרץ (vīriyaṃ ārabhati), אוסף את תודעתו (cittaṃ paggaṇhāti) ומתאמץ (padahati) כדי לא לאפשר שיופיעו (anuppādāya) [בתודעה] מצבים רעים (pāpakānaṃ) ולא-מיטיבים (akusalānaṃ) שטרם הופיעו;

לזנוח (pahānāya) מצבים רעים ולא-מיטיבים שכבר הופיעו;

לגרום שיופיעו (uppādāya) מצבים מיטיבים שטרם הופיעו;

לייצב (ṭhitiyā), לשמר (asammosāya), להעצים (bhiyyobhāvāya), להרחיב (vepullāya), לפתח (bhāvanāya), ולהשלים (pāripūriyā) מצבים מיטיבים שכבר הופיעו.

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

17.  עוד זאת, אודָאיִי, הצגתי לתלמידיי את דרך האימון המובילה לפיתוח ארבעת הבסיסים של הכוחות העל-אנושיים (cattāro iddhipāda), וכך נוהגים תלמידיי:

הנה, אודָאיִי, נזיר מפתח את בסיס הכוח העל-אנושי (iddhipāda) של ריכוז מבוסס רצון (chandasamādhi), בליווי (samannāgataṃ) מאמץ מנטלי מכוון (padhānasaṅkhāra);

הוא מפתח את בסיס הכוח העל-אנושי של ריכוז מבוסס מרץ מרץ (vīriyasamādhi), בליווי מאמץ מנטלי מכוון;

הוא מפתח את בסיס הכוח העל-אנושי של ריכוז מבוסס תודעה (cittasamādhi), בליווי מאמץ מנטלי מכוון;

והוא מפתח את בסיס הכוח העל-אנושי של ריכוז מבוסס חקירה (vīmaṃsāsamādhi), בליווי מאמץ מנטלי מכוון.

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

18.  עוד זאת, אודָאיִי, הצגתי לתלמידיי את דרך האימון המובילה לפיתוח חמשת היכולות הרוחניות (pañcindriyāni), וכך נוהגים תלמידיי:

הנה, אודָאיִי, נזיר מפתח את יכולת האמון (saddhindriyaṃ), המובילה להשקטה (upasamagāmiṃ) ולהתעוררות (sambodhagāmiṃ);

מפתח את יכולת ההתאמצות (vīriyindriyaṃ), המובילה להשקטה ולהתעוררות.

מפתח את יכולת הקשב (satindriyaṃ), המובילה להשקטה ולהתעוררות.

מפתח את יכולת הריכוז (samādhindriyaṃ), המובילה להשקטה ולהתעוררות.

מפתח את יכולת החכמה (paññindriyaṃ), המובילה להשקטה ולהתעוררות.

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

19.  עוד זאת, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את דרך האימון המובילה לפיתוח חמשת הכוחות הרוחניים (pañca balāni), וכך נוהגים תלמידיי:

הנה, אודָאיִי, נזיר מפתח את כוח האמון (saddhābalaṃ), המוביל להשקטה (upasamagāmiṃ) ולהתעוררות (sambodhagāmiṃ);

מטפח את כוח ההתאמצות (vīriyabalaṃ) המוביל להשקטה ולהתעוררות;

מטפח את כוח הקשב (satibalaṃ) המוביל להשקטה ולהתעוררות;

מטפח את כוח הריכוז (samādhibalaṃ) המוביל להשקטה ולהתעוררות;

מטפח את כוח החכמה (paññābalaṃ), המוביל להשקטה ולהתעוררות.

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

20.  עוד זאת, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את דרך האימון המובילה לפיתוח שבעת גורמי ההתעוררות (sattabojjhaṅgā), וכך נוהגים תלמידיי:

הנה, אודָאיִי, נזיר מפתח את גורם ההתעוררות של קשב (satisambojjhaṅga) – התלוי (nissita) בהתבודדות (viveka), התלוי בהתפוגגות (virāga), התלוי בחידלון (nirodha), ומוביל לוויתור (vossagga);

הוא מפתח את גורם ההתעוררות של חקר תופעות (dhammavicayasambojjhaṅga) – התלוי בהתבודדות, התלוי בהתפוגגות, התלוי בחידלון, ומוביל לוויתור.

הוא מפתח את גורם ההתעוררות של מרץ (vīriyasambojjhaṅga) – התלוי בהתבודדות, התלוי בהתפוגגות, התלוי בחידלון, ומוביל לוויתור.

הוא מפתח את גורם ההתעוררות של תחושת התעלות (pītisambojjhaṅga) – התלוי בהתבודדות, התלוי בהתפוגגות, התלוי בחידלון, ומוביל לוויתור.

הוא מפתח את גורם ההתעוררות של שלווה (passaddhisambojjhaṅga) – התלוי בהתבודדות, התלוי בהתפוגגות, התלוי בחידלון, ומוביל לוויתור.

הוא מפתח את גורם ההתעוררות של ריכוז (samādhisambojjhaṅga) – התלוי בהתבודדות, התלוי בהתפוגגות, התלוי בחידלון, ומוביל לוויתור.

והוא מפתח את גורם ההתעוררות של שוויון-נפש (upekkhāsambojjhaṅga) – התלוי בהתבודדות, התלוי בהתפוגגות, התלוי בחידלון, ומוביל לוויתור.

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

21.  עוד זאת, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את דרך האימון של דרך האציליים המתומנת (ariyaṃ aṭṭhaṅgikaṃ maggaṃ), וכך נוהגים תלמידיי:

הנה, אודָאיִי, נזיר מפתח השקפה נכונה (sammādiṭṭhi), מפתח כוונה נכונה (sammāsaṅkappa), מפתח דיבור נכון (sammāvāca), מפתח פעולה נכונה (sammākammanta), מפתח עיסוק נכון (sammāājīva), מפתח מאמץ נכון (sammāvāyāma), מפתח קשב נכון (sammāsati) ומפתח ריכוז נכון (sammāsamādhi).

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

22.  עוד זאת, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את דרך האימון המובילה לפיתוח שמונת השחרורים (aṭṭha vimokkha), וכך נוהגים תלמידיי:

הוא בעל תפיסה חומרית (rūpī) הרואה מראות חומריים (rūpāni) — זהו השחרור הראשון;[7]

הוא בעל תפיסה לא-חומרית (arūpasaññī) פנימית (ajjhattaṃ), הרואה מראות חומריים חיצוניים (bahiddhā) — זהו השחרור השני;[8]

הוא שקוע כולו ב׳יפה׳ (subha) — זהו השחרור השלישי;[9]

בהתעלותו על כל התפיסות החומריות (rūpasaññā), היעלמות תפיסת המגע החושי (paṭighasaññā), ובחוסר תשומת לב (amanasikāra) לתפיסה של ריבוי (nānattasaññā) — הוא נכנס ושוהה במישור המרחב האינסופי (ākāsānañcāyatanaṃ) — זהו השחרור הרביעי;[10]

בהתעלותו על מישור ׳המרחב האינסופי׳, הוא נכנס ושוהה במישור ׳אינסופיות התודעה׳ (viññāṇañcāyatanaṃ) — זהו השחרור החמישי;

בהתעלותו על מישור ׳התודעה האינסופית׳, הוא נכנס ושוהה במישור ׳האין דבר׳ (ākiñcaññāyatanaṃ) — זהו השחרור השישי;

בהתעלותו על מישור ׳האין דבר׳, הוא נכנס ושוהה במישור ׳הלא-תפיסה-ולא-אי-תפיסה׳ (nevasaññānāsaññāyatanaṃ) — זהו השחרור השביעי;

בהתעלותו על מישור ׳הלא-תפיסה-ולא-אי-תפיסה׳, הוא נכנס ושוהה בחידלון התפיסה וההרגשה (saññāvedayitanirodhaṃ) — זהו השחרור השמיני.

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

23.  עוד זאת, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את הדרך המובילה לפיתוח שמונת תחומי ההתעלות[11] (aṭṭha abhibhāyatanāni), וכך נוהגים תלמידיי:

הנה, אודָאיִי, נזיר שיש בו תפיסה חומרית פנימית (ajjhattaṃ rūpasaññī), רואה בעיני רוחו צורות חיצוניות מוגבלות (parittāni), יפות או מכוערות (suvaṇṇa-dubbaṇṇāni), והוא חושב: “אני מתעלה על אלו, אני יודע ורואה אותן” – כך הוא תופס. זהו תחום ההתעלות הראשון.

נזיר שיש בו תפיסה חומרית פנימית, רואה בעיני רוחו צורות חיצוניות חסרות-גבולות (appamāṇāni), יפות או מכוערות, והוא חושב: “אני מתעלה על אלו, אני יודע ורואה אותן” – כך הוא תופס. זהו תחום ההתעלות השני.

נזיר שאין בו תפיסה חומרית פנימית (ajjhattaṃ arūpasaññī), רואה בעיני רוחו צורות חיצוניות מוגבלות, יפות או מכוערות, והוא חושב: “אני מתעלה על אלו, אני יודע ורואה אותן” – כך הוא תופס. זהו תחום ההתעלות השלישי.

נזיר שאין בו תפיסה חומרית פנימית, רואה בעיני רוחו צורות חיצוניות חסרות-גבולות, יפות או מכוערות, והוא חושב: “אני מתעלה על אלו, אני יודע ורואה אותן” – כך הוא תופס. זהו תחום ההתעלות הרביעי.

נזיר שאין בו תפיסה חומרית פנימית, רואה בעיני רוחו צורות חיצוניות כחולות (nīlāni): בצבע כחול (nīlavaṇṇāni), כחולות למראה (nīlanidassanāni) וכחולות בזוהרן (nīlanibhāsāni). כמו למשל פרח האומה הכחול או בד מבָּרָאנַסִי (bārāṇaseyyakaṃ), שהוחלק משני צדדיו, שהוא כחול למראה, כחול בצורתו, כחול בזוהרו – כך בדיוק רואה הנזיר צורות כחולות חיצוניות. והוא חושב: “אני מתעלה על אלו, אני יודע ורואה אותן” – כך הוא תופס. זהו תחום ההתעלות החמישי.

נזיר שאין בו תפיסה חומרית פנימית, רואה בעיני רוחו צורות חיצוניות צהובות (pītāni): בצבע צהוב, צהובות למראה וצהובות בזוהרן. כמו למשל פרח הקַנִיקָארַה (kaṇikāra-pupphaṃ) הצהוב או בד מבָּרָאנַסִי, שהוחלק משני צדדיו, שהוא צהוב למראה, צהוב בצורתו, צהוב בזוהרו – כך בדיוק רואה הנזיר צורות צהובות חיצוניות. והוא חושב: “אני מתעלה על אלו, אני יודע ורואה אותן” – כך הוא תופס. זהו תחום ההתעלות השישי.

נזיר שאין בו תפיסה חומרית פנימית, רואה בעיני רוחו צורות חיצוניות אדומות (lohitakāni): בצבע אדום, אדומות למראה ואדומות בזוהרן. כמו למשל פרח ההיביסקוס (bandhujīvaka-pupphaṃ) האדום או בד מבָּרָאנַסִי, שהוחלק משני צדדיו, שהוא אדום למראה, אדום בצורתו, אדום בזוהרו – כך בדיוק רואה הנזיר צורות אדומות חיצוניות. והוא חושב: “אני מתעלה על אלו, אני יודע ורואה אותן” – כך הוא תופס. זהו תחום ההתעלות השביעי.

נזיר שאין בו תפיסה חומרית פנימית, רואה בעיני רוחו צורות חיצוניות לבנות (odātāni): בצבע לבן, לבנות למראה ולבנות בזוהרן. כמו למשל כוכב הלילה הלבן (osadhitārakā), או בד מבָּרָאנַסִי, שהוחלק משני צדדיו, שהוא לבן למראה, לבן בצורתו, לבן בזוהרו – כך בדיוק רואה הנזיר צורות לבנות חיצוניות. והוא חושב: ׳אני מתעלה על אלו, אני יודע ורואה אותן׳ – כך הוא תופס. זהו תחום ההתעלות השמיני.

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.[12]

24.  עוד זאת, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את הדרך המובילה לפיתוח עשרת מישורי הקסִינַה[13] (kasiṇāyatanāni), וכך נוהגים תלמידיי:

[אדם] אחד תופס (sañjānāti) את קסינת האדמה (pathavī-kasiṇa) כלפי מעלה, מטה ולרוחב, ללא הבחנה דואלית (advaya) וחסרת גבולות[14](appamāṇa); אחד תופס את קסינת המים (āpo-kasiṇa)… אחד תופס את קסינת האש (tejo-kasiṇa)… קסינת האוויר (vāyo-kasiṇa)… קסינת הצבע הכחול (nīla-kasiṇa)… הצהוב (pīta-kasiṇa)… האדום (lohita-kasiṇa)… הלבן (odāta-kasiṇa)… קסינת המרחב (ākāsa-kasiṇa)… אחד תופס את קסינת ההכרה[15] (viññāṇa-kasiṇa) כלפי מעלה, מטה ולרוחב, ללא הבחנה דואלית וחסרת גבולות.

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

25.  עוד זאת, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את הדרך המובילה לפיתוח ארבעת מצבי הג׳האנה (jhānāni), וכך נוהגים תלמידיי:

הנה, אודָאיִי, בהיותו מבודד מהנאות חושים, בהינתקות ממצבים מזיקים – הנזיר נכנס ושוהה בג׳האנה (jhāna) הראשונה, המלווה בחשיבה (vitakka) והרהור (vicāra), עם תחושת התעלות (pīti) והרגשת אושר (sukha) הנובעים מהתבודדות. והוא מציף (abhisandeti), מחדיר (parisandeti), ממלא (paripūreti) ומקרין (parippharati) לכל גופו התעלות ואושר הנובעים מהתבודדות, מבלי להותיר בו אף חלק שאינו ספוג בהתעלות ואושר האלו.

כמו כובס או שוליית כובס, אשר שופך חומר כביסה לקערת נחושת, ומערבב במים, עד שכל הגוש ספוג בלחות, בכללותו, מבפנים ומבחוץ, אך אינו זולג — כך בדיוק, אודָאיִי, הנזיר ממלא את כל גופו בהתעלות ואושר הנובעים מהתבודדות, מבלי להותיר בו אף חלק שאינו ספוג בהתעלות ואושר.

26.  ונוסף על כך, אודָאיִי, עם השקטת (vūpasamā) החשיבה וההרהור – הנזיר נכנס ושוהה בג׳האנה השנייה, הכוללת תחושת התעלות והרגשת אושר (pītisukha) הנובעים מריכוז (samādhijaṃ), ללא חשיבה והרהור (avitakkaṃ avicāraṃ), ועם שלווה פנימית עמוקה (ajjhattaṃ sampasādanaṃ) באיחוד התודעה (cetaso ekodibhāva). וגם כאן הוא מציף, מחדיר, ממלא ומקרין לכל גופו התעלות ואושר הנובעים מריכוז, מבלי להותיר בו אף חלק שאינו ספוג בהתעלות ואושר האלה.

כמו אגם מים עמוק שמימיו פורצים ועולים. ואין לו פתח למים במזרח, אין לו פתח למים במערב, אין לו פתח כניסה למים בצפון, ואין לו פתח למים בדרום. וגם העננים לא מורידים גשם שוטף באופן תדיר — אך בכל זאת, מזרם קר של מים הנובע מתוך האגם עצמו, הוא מתמלא, זורם, מציף ושוטף את עצמו במים הקרים ההם, ואין חלק ממנו, מכל כולו של האגם, שאינו רווי במים הקרים הללו — כך בדיוק, אודָאיִי, הנזיר מציף, מחדיר, ממלא, ומקרין לכל גופו התעלות ואושר הנובעים מריכוז, מבלי להותיר בו אף חלק שאינו ספוג בהתעלות ואושר האלה.

27.  ונוסף על כך, אודָאיִי, עם התפוגגות תחושת ההתעלות (pītiyā ca virāgā) – הנזיר נכנס ושוהה בג׳האנה השלישית, בשוויון נפש (upekkhako), קשב (sato) ומודעות מלאה (sampajāno), והוא חווה בגופו את האושר (sukhañca kāyena) שעליו מצהירים האציליים: ׳הוא שוהה בשוויון נפש, קשוב, וחווה אושר׳ (upekkhako satimā sukhavihārī)... וגם כאן, הוא ממלא את כל גופו באותה הרגשת אושר, עד שאין בו אף חלק שאינו ספוג באושר.

כמו באגם של לוטוסים כחולים (uppalini), או של לוטוסים אדומים (padumini), או של לוטוסים לבנים (puṇḍarīkinī), ישנם לוטוסים כחולים, אדומים או לבנים — הנולדים במים, הגדלים במים, ונתמכים במים; מוזנים מתוך עומק המים, והם, מן הקצה העליון (הפרח) ועד לשורש, רוויים, עטופים, מלאים וחדורים במים הקרים, כך שאין ולוּ חלק קטן מכלל גוף הלוטוסים הכחולים, האדומים או הלבנים שאינו רווי במים הקרים — כך גם הנזיר מציף, מחדיר ממלא ומקרין לכל גופו אושר, עד שאין בו אף חלק שאינו ספוג באותו אושר.

28.  ונוסף על כך, אודָאיִי, עם זניחתם של העונג (sukha) והכאב (dukkha) הקודמים והתפוגגותם של השמחה והעצב (somanassa–domanassa) – הנזיר נכנס ושוהה בג׳האנה הרביעית נטולת כאב ועונג (adukkhamasukha) כתוצאה מטיהור הקשב ושוויון-הנפש (upekkhā–sati–pārisuddhiṃ). והוא יושב שם, לאחר שמילא את כל גופו בתודעה טהורה (parisuddhena cetasā) וצלולה (pariyodātena), עד שאין בו אף חלק שאינו ספוג בה.

כמו אדם היושב עטוי כולו בבגד לבן, כולל ראשו — ולא נותר אף חלק מגופו כולו שאינו מכוסה בבגד הלבן — כך גם הנזיר יושב שם, לאחר שמילא את כל גופו בתודעה טהורה וצלולה, עד שאין בו אף חלק שאינו ספוג בה.

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

29.  עוד זאת, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את הדרך וכאשר הם פועלים בהתאם לדרך זו, תלמידיי מבינים כך: ׳אכן, הגוף שלי הזה הוא חומרי (rūpī), מורכב מארבעת היסודות הראשיים (cātu-mahābhūtiko), נוצר מאם ואב (mātāpettikasambhavo), מתעצב על בסיס אכילת אורז ודייסה (odanakummāsūpacayo), וטבעו נתון לשינוי (anicca), לשחיקה (ucchādana), לרמיסה (parimaddana), להתפרקות (bhedana) ולחורבן (viddhaṃsana). וההכרה (viññāṇaṃ) שלי תלויה בו (sitaṃ), וכרוכה (paṭibaddha) בו.׳

כמו, אבן חן נוצצת – מסוג בריל (veḷuriya), טבעית, משובחת, בעלת שמונה פאות, מלוטשת היטב, שקופה, בוהקת ומושלמת מכל צדדיה – ובה שזור חוט צבעוני: כחול, צהוב, אדום, לבן, או זהוב. ואדם בעל ראייה טובה נוטל את האבן לידו ובוחן אותה: ׳אכן, האבן הזו היא אבן חן מסוג בריל טבעית, משובחת, בעלת שמונה פאות, מלוטשת היטב, שקופה, בוהקת ומושלמת – ובה שזור חוט צבעוני…׳

כך בדיוק, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את הדרך וכאשר תלמידיי פועלים בהתאם לדרך זו, הם מבינים כך: ׳אכן, הגוף שלי הזה הוא חומרי, מורכב מארבעת היסודות הראשיים, נוצר מאם ואב, מתעצב על בסיס אכילת אורז ודייסה, וטבעו נתון לשינוי, לשחיקה, לרמיסה, להתפרקות ולחורבן. וההכרה שלי תלויה בו, וכרוכה בו.׳

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

30.  עוד זאת, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את הדרך וכאשר הם פועלים בהתאם לדרך זו — תלמידיי יוצרים (abhinimminanti) גוף אחר מתוך הגוף הזה: גוף חומרי (rūpī) יציר תודעה (manomaya), שלם בכל איבריו ובעל כל חושיו (ahīnindriyaṃ).

כמו שאדם השולף את הליבה (īsikā) מתוך גבעול קנה (muñja), היה חושב: “זהו הקנה, וזאת הליבה; הקנה הוא דבר אחד, והליבה דבר אחר — הליבה יצאה מן הקנה.”

או כמו שאדם השולף חרב מתוך נרתיק, היה חושב: ׳זו החרב, וזה הנרתיק; החרב היא דבר אחד, והנרתיק דבר אחר — החרב יצא מן הנרתיק.”

או כמו שאדם מוציא נחש מתוך סל, והוא היה חושב: ׳זהו הנחש, וזהו הסל; הנחש דבר אחד, הסל דבר אחר — אך הנחש הוצא מן הסל.׳

כך גם, אודאי, הראיתי את הדרך לתלמידיי, ועל פי הדרך הזאת – הם מסוגלים ליצור גוף חדש מתוך הגוף הישן: גוף חומרי יציר תודעה, שלם בכל אבריו ובעל כל חושיו.

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

31.  עוד זאת, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את הדרך וכאשר הם פועלים בהתאם לדרך זו — תלמידיי חווים יכולות על-אנושיות (iddhi) רבות ומגוונות:

הופכים מאדם אחד לרבים (ekopi hutvā bahudhā honti), ומרבים הופכים לאדם אחד (bahudhāpi hutvā eko hoti);

מופיעים (āvibhāvaṃ) ונעלמים (tirobhāvaṃ);

חולפים דרך קירות (kuṭṭaṃ), דרך חומות (pākāraṃ) ודרך הרים (pabbataṃ) מבלי להיתקע, כאילו היו באוויר (ākāse);

חודרים לתוך האדמה ויוצאים ממנה (ummujjani-mujjaṃ), כאילו היו במים;

הולכים על פני מים מבלי לשקוע (udake abhijjamāne gacchanti), כאילו הלכו על פני האדמה;

מרחפים באוויר בתנוחת ישיבה (pallaṅkena), כמו ציפור עם כנפיים (pakkhī sakuṇo);

נוגעים בידיהם בירח ובשמש (candima-sūriye) בעלי כוחות גדולים (mahiddhike), בעלי קרינה עצומה (mahānubhāve);

שולטים בגופם עד לרמת עולמות הברהמא (brahmalokāpi kāyena vasaṃ vattenti).

כמו קדר מיומן (dakkho kumbhakāro) או שולייתו, אשר בעבודתו המושלמת עם חומר טוב מעצב כל כלי שהוא רוצה; או צורף שיניים (dantakāro) בעבודה מדויקת על שן מוכנה, יוצר כל צורת שן שיחפוץ; או צורף זהב (suvaṇṇakāro), בעבודתו עם זהב מזוקק, יוצר כל תכשיט שיחפוץ – כך גם תלמידיי ההולכים בדרך זו חווים את יכולות העל הרבות הללו (iddhividhaṃ).

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

32.  עוד זאת, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את הדרך וכאשר הם פועלים בהתאם לדרך זו — תלמידיי משיגים את יסוד השמיעה השמימי (dibbā sotadhātu), המטוהרת אשר מעבר ליכולת האנושית (atikkantamānusikā), ובאמצעותו הם שומעים קולות משני הסוגים — שמימיים ואנושיים, הן מרחוק והן מקרוב.

כמו אדם חזק התוקע בקונכייה, וגורם לצלילה להישמע בקלות בארבעת כיווני רוחות השמיים — כך בדיוק, אודָאיִי, לימדתי אותם את הדרך וכאשר תלמידיי פועלים בהתאם לדרך זו — הם מטהרים את יסוד השמיעה השמימי, שמעבר ליכולת האנושית, ובאמצעותו הם שומעים קולות משני הסוגים — שמימיים ואנושיים, הן מרחוק והן מקרוב.

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

33.  עוד זאת, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את הדרך וכאשר הם פועלים בהתאם לדרך זו — תלמידיי יודעים את תודעתם של יצורים חיים אחרים (parasattānaṃ) ואנשים אחרים (parapuggalānaṃ) דרך תודעתם שלהם (cetasā ceto paricca). הם יודעים:

תודעה עם תשוקה (sarāgaṃ cittaṃ) כתודעה עם תשוקה, ותודעה ללא מתשוקה (vītarāgaṃ cittaṃ) כתודעה ללא תשוקה,

תודעה עם כעס (sadosaṃ cittaṃ) כתודעה עם כעס, ותודעה ללא כעס (vītadosaṃ cittaṃ) כתודעה ללא כעס,

תודעה עם אשליה (samohaṃ cittaṃ) כתודעה עם אשליה, ותודעה ללא מאשליה (vītamohaṃ cittaṃ) כתודעה ללא אשליה,

תודעה מכונסת (saṅkhittaṃ cittaṃ) ותודעה מפוזרת (vikkhittaṃ cittaṃ),

תודעה רחבה (mahaggataṃ cittaṃ) ותודעה לא רחבה (amahaggataṃ cittaṃ),

תודעה נעלה (sauttaraṃ cittaṃ) ותודעה לא נעלה (anuttaraṃ cittaṃ),

תודעה מרוכזת (samāhitaṃ cittaṃ) ותודעה לא מרוכזת (asamāhitaṃ cittaṃ),

תודעה משוחררת (vimuttaṃ cittaṃ) ותודעה לא משוחררת (avimuttaṃ cittaṃ).

כמו אישה או גבר צעירים, מטופחים ואוהבי קישוטים, שמביטים בפנים של עצמם במראה צלולה ונקייה, או בקערת מים שקופה, והם יודעים: ׳יש לכלוך [בפניי]׳ (sakaṇikan) או ׳אין לכלוך [בפניי]׳ (akaṇikan) — כך גם תלמידיי יודעים את תודעתם של יצורים חיים אחרים ואנשים אחרים דרך תודעתם שלהם

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

34.  עוד זאת, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את הדרך וכאשר הם פועלים בהתאם לדרך זו — תלמידיי נזכרים במספר רב של חיים קודמים באופנים שונים: לידה אחת, שתי לידות, שלוש לידות, ארבע לידות, חמש לידות, עשר לידות, עשרים לידות, שלושים לידות, ארבעים לידות, חמישים לידות, מאה לידות, אלף לידות, מאה אלף לידות; בתקופות קוסמיות רבות של התכווצות היקום (saṃvaṭṭakappa), תקופות של התפשטות היקום (vivaṭṭakappa), ותקופות של התכווצות והתפשטות היקום (saṃvaṭṭa-vivaṭṭakappa): “במקום ההוא הייתי, בשם כזה (nāmo), בן למשפחה כזו (gotto), בצבע עור כזה (vaṇṇo), עם מזון כזה (āhāro), חוויתי אושר וסבל כאלה (sukhadukkhappaṭisaṃvedī), אורך חיי היה כזה (āyupariyanto); משם מתתי ונולדתי כאן. ושוב, כאן הייתי, בשם כזה, בן למשפחה כזו, בצבע עור כזה, ניזונתי כך, חוויתי עונג וסבל כך, אורך חיי היה כזה; משם מתתי ונולדתי שוב כאן.” כך הוא נזכר בלידות רבות ומגוונות של קיום קודם בפרטי פרטיהם ובמאפייניהם.

כמו שאדם ילך מכפרו אל כפר אחר, ומשם אל כפר נוסף, ואז יחזור לכפרו – והוא יאמר לעצמו: “מהכפר שלי הלכתי אל כפר אחר, שם עמדתי כך, ישבתי כך, דיברתי כך, שתקתי כך; משם הלכתי לכפר נוסף, וגם שם עמדתי כך… כעת שבתי לכפרי שלי”. כך בדיוק, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את הדרך וכאשר הם פועלים בהתאם לדרך זו — תלמידיי נזכרים בחיים קודמים רבים ומגוונים.

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

35.  עוד זאת, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את הדרך וכאשר הם פועלים בהתאם לדרך זו — תלמידיי משיגים את העין השמימית (dibbena cakkhunā) המטוהרת והעל־אנושית, הם רואים יצורים מתים ונולדים מחדש, נחותים ונעלים, יפים ומכוערים, הולכים ליעדים טובים ורעים, ומכירים אותם לפי פעולותיהם (yathākammūpage satte pajānanti): ׳אכן, יצורים אלה – הניחנים בהתנהגות גופנית רעה (kāyaduccaritena), התנהגות מילולית רעה (vacīduccaritena), והתנהגות מנטלית רעה (manoduccaritena); אשר משמיצים את האציליים (ariyānaṃ upavādakā), בעלי השקפות שגויות (micchādiṭṭhikā), ומוקדשים לפעולות (kammasamādānā) הנובעות מהשקפות שגויות – בהתפרקות הגוף, לאחר המוות, הם נולדים מחדש ביעדים רעים – בגיהנום (nirayaṃ), באבדון (apāyaṃ), במצב נחות (duggatiṃ), בעולם תחתון (vinipātaṃ)׳.

אולם, ׳אדונים אלה הניחנים בהתנהגות גופנית טובה (kāyasucaritena), התנהגות מילולית טובה (vacīsucaritena), והתנהגות מנטלית טובה (manosucaritena); אשר אינם משמיצים את האציליים, בעלי השקפות נכונות (sammādiṭṭhikā), ומוקדשים לפעולות הנובעות מהשקפות נכונות – בהתפרקות הגוף, לאחר המוות, הם נולדים מחדש ביעדים טובים – בלידה טובה (sugatiṃ), בעולם שמימי (saggaṃ lokaṃ)׳.

כך, באמצעות העין השמימית המטוהרת, העל-אנושית, הם רואים את היצורים – הם רואים יצורים מתים ונולדים מחדש, נחותים ונעלים, יפים ומכוערים, הולכים ליעדים טובים ורעים, ומכירים אותם לפי פעולותיהם.

כמו ששני בתים פתוחים ניצבים עם דלתות פתוחות, ואדם בעל ראייה יעמוד ביניהם, והוא יראה אנשים נכנסים ויוצאים, מסתובבים ושוהים – כך בדיוק, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את הדרך וכאשר הם פועלים בהתאם לדרך זו — תלמידיי משיגים את העין השמימית המטוהרת והעל־אנושית, הם רואים יצורים מתים ונולדים מחדש, נחותים ונעלים, יפים ומכוערים, הולכים ליעדים טובים ורעים, ומכירים אותם לפי פעולותיהם.

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

36.  עוד זאת, אודָאיִי, לימדתי את תלמידיי את הדרך וכאשר הם פועלים בהתאם לדרך זו — תלמידיי מגשימים את הכחדת התחלואים (āsavānaṃ khaya), ומשיגים את שחרור התודעה (cetovimutti) ושחרור באמצעות חכמה (paññāvimutti), חסרי-תחלואים (anāsava), כאשר הם מבינים באופן ישיר (sayaṃ abhiññā), מממשים בעצמם (sacchikatvā), ושוהים כך ממש בחיים האלה (diṭṭheva dhamme upasampajja viharanti).

כמו שבאגם בין הרים, צלול (accho), שקט (vippasanno), ולא עכור (anāvilo), איש נבון העומד על שפתו רואה את הקונכיות והצדפים (sippisambuka), את האבנים והחול (sakkharakaṭhala), ואת מיני הדגים (macchagumba) השוחים וחיים בתוכו — והוא יודע: ׳אכן, האגם הזה צלול, שקט, לא עכור, ובתוכו נראים הצדפים, האבנים, והדגים נעים בו ונחים׳ — כך גם, אוּדָאיִי, לימדתי את תלמידיי את הדרך וכאשר הם פועלים בהתאם לדרך זו — הם משיגים את שחרור-התודעה ושחרור-החוכמה נטולי-התחלואים, לאחר שהבינו וראו זאת בעצמם באופן ישיר.

וכך, תלמידים רבים שלי חיים כשהם הגשימו את מיצוי הידיעה הישירה בשלמות.

37.  זוהי, אוּדָאיִי, הדהמה החמישית שבזכותה תלמידיי מוקירים, מכבדים, מעריכים ומעריצים אותי, ונסמכים עלי בחייהם מתוך כבוד והערכה.

38.  אלו הם, אוּדָאיִי, חמש הדהמות שבזכותן תלמידיי נותנים לי כבוד, נושאים אותי בגדולה, מכבדים, עובדים, ומתגוררים כשהם נסמכים עליי.”

כך אמר הבודהה, והנווד הרוחני סַקוּלאוּדָאיִי היה מרוצה ושמח מדבריו של המכובד.

[1] פירוש השם הוא ׳זה שנולד במשפחה טובה׳ (sa-kula-udāyi)

[2] סוג של עשב קדוש או “עשב הקוסה”, המשמש ברוב הפעמים לציון מנה צנועה או אחת של אוכל נזירי. “חצי קוּסַה” משמעותו פחות ממנה מלאה – מנה חלקית, חצי מנה.

[3] משמש לייצוג מנה מסוג אחר, למשל מזון מבוסס דגנים או דייסה. גם כאן ההבחנה היא בין מנה מלאה לחצי בְּהִילוּבַה, כלומר מנה חלקית.

[4] המונח sa-pāṭihāriya מרמז גם על הצגה שיש בה פלא ולימוד דהמה באופן פלאי, באמצעות יכולות יוצאות דופן ואף על-אנושיות.

[5] משמעות הפועל vineti הוא להסיר, להניח הצידה, לוותר.

[6]   בהקשר זה המונח דְהַמָּא (dhammā) מיוחס לכלל התופעות או לתכני תודעה.

[7] מדובר במצב מדיטטיבי שבו המתרגל נכנס לג׳האנה עם עיניים פקוחות, ועדיין מודע לצורות חזותיות או מראה חומרי (rūpa), כמו אובייקט מדיטציה בצורת דיסק (kasiṇa). זה מצב בו עדיין לא נזנחה התפיסה החומרית (rūpa), אך יש ריכוז מנטלי חזק, כך שהאדם נמצא במצב מדיטטיבי שקט, משוחרר יחסית, ועדיין רואה צורות מוחשיות או מנטליות.

[8] במצב המדיטטיבי הזה לאדם אין תפיסה פנימית של חומריות, כלומר הוא חווה את עצמו כחסר-גוף או אל-חומרי (arūpa-saññī ajjhattaṃ) – אך עדיין רואה צורות באופן חיצוני. כלומר, תפיסתו עדיין כוללת חזיונות של צורות חיצוניות – למשל מראות מנטליים של אור, צורות, דמויות, וכדומה.

[9] במצב המדיטטיבי הזה לאדם אין תפיסה פנימית של חומריות, אך הצורות המנטליות אותן הוא חווה נתפסות כיפות באופן יוצא דופן והוא נמשך אליהן, מרוכז בהן, ספוג בזה, ועטוי בתפיסת יופי עילאי.

[10] זהו תיאור הכניסה למצב המדיטטיבי הידוע כ־”מישור המרחב האינסופי” (ākāsānañcāyatana), שהוא הראשון מבין ארבעת המצבים האל־חומריים (arūpāyatana) במדיטציית הסמאדהי העמוקה. לאחר שהפסיקו כל התפיסות החומריות פנימית וחיצונית, ונפסק המגע של החושים עם האובייקטים, כלומר אין יותר תפיסה חושית מכל סוג שהוא (זונח כל תפיסה של צבע, צורה, צליל, ריח, או גבול), וכן נפסקת התפיסה של ריבוי התופעות של אובייקטים שונים ומגוונים, מה שמכין את הקרקע להשגת תפיסת ׳אינסוף׳.

[11] הביטוי הפאלי abhibhāyatanāni מורכב משתי חלקים:החלק הראשון הוא abhibhā ,שהוא מורכב מ-abhi ׳מעבר ל־׳ ו- bhāva – ׳מצב׳ או ׳קיום׳. ניתן להבין את הביטוי ׳מעבר לקיום׳ או ׳מעבר לקיום׳ כטרנסדנטי וכך גם כ׳שליטה׳ או ׳התגברות׳. המונח āyatana הוא מישור, תחום, יסוד או בסיס תפיסה. וכך מדובר מהתגברות על מצב מסויים והתעלות מעבר לו. ביחד, abhibhāyatanāni משמעותו: “תחומי ההתגברות” או “תחומי השליטה התודעתית”, ומתייחסים לשמונה תחומים מדיטטיביים שבהם התודעה “מתגברת” או “נשלטת” בנוגע לאובייקטים חזותיים.

[12] תחומים אלו מציינים שליטה של התודעה באובייקט – כלומר, היכולת לראות אותו באופן בהיר, להחזיק אותו ללא הפרעה, להתעלות מעל מגבלות רגילות של תפיסה, ולהתמקד בו לפי מאפיינים (כמו יופי, גודל, בהירות וכו׳). בהמשך מצויינת הפרקטיקה של הפסקת תפיסה רגילה והתמקמות באובייקטים מדיטטיביים של מרחב, תודעה, ריקוּת וכו׳ (כפי שמתואר בשלבים של ārupā – המצבים האל־חומריים).

[13] קסִינַה הוא מונח שפירושו המילולי “שלם”, “כוליות” או “מוחלטות”. הכוונה היא לאובייקט מדיטטיבי חזותי הנצפה בשלמותו, ללא חריגה מגבולותיו. הקסינות משמשות לפיתוח ריכוז עמוק (samādhi), עד להשגת הג׳האנות (jhāna) וכוחות על-אנושיים (iddhi). התרגול המדיטטיבי עם קסינה נעשה באופן הבא: מכינים עיגול חומרי (למשל עיגול של אדמה, מים בקערה, או אור נר); ממקדים את תשומת הלב והקשב באובייקט בצורה עקבית; כאשר נוצר הדימוי/סימן המנטלי (uggaha-nimitta) ממשיכים להתמקד בו. עם התקדמות התרגול באופן מתמיד מתגבש ריכוז עד להגשמת הג׳האנות התואמות את הקסינה.

[14] ללא חלוקה דואלית בין עצמו לאובייקט, של “אני רואה את זה” או “זה נפרד ממני” – כלומר, ללא תפיסה של מתבונן ומושא ההתבוננות, כך יש התמזגות בתפיסה, אחידות. הביטוי מציין שתחום התפיסה של הקסינה נפרש לכל הכיוונים (אנכית ואופקית), הוא אינו נחווה כחוויה נפרדת מהמודט, והוא בלתי-מוגבל (appamāṇa). כל זה מתאר מצב של ריכוז מדיטטיבי גבוה שבו מתעלה המודעות על הבחנות רגילות של ׳אני׳ ו׳עולם׳, ׳כאן׳ ו׳שם׳.

[15] כאן מופיעה קסינת ההכרה (viññāṇa-kasiṇa) במקום קסינת האור (āloka-kasiṇa) שבדרך כלל מתוארת כקסינה העשירית.