השיחה הראשית עם רָאהוּלַה

1.  כך שמעתי: פעם התגורר המכובד (bhagavā) סמוך לסָאבַטְּהִי (Sāvatthī) בחורשת גֵ'טַה (Jeta), גנו של אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה (Anāthapiṇḍika).

2.  כאשר הגיע הבוקר, התלבש המכובד, ולקח את קערתו וגלימתו העליונה, ונכנס לסָאבַטְּהִי (Sāvatthī) לסבב נדבות. גם הנכבד (āyasmā) רָאהוּלַה (Rāhula) התלבש, ולקח את קערתו ואת גלימתו העליונה, והלך סמוך מאחורי המכובד.

3.  אז הביט המכובד לאחור, פנה אל הנכבד ראהולה ואמר: “ראהולה, כל חומר (rūpa) שהוא — בין שהוא בעבר (atīta), בעתיד (anāgata) או בהווה (paccuppanna), פנימי (ajjhattaṃ) או חיצוני (vābahiddhā), גס (oḷārikaṃ) או עדין (sukhumaṃ), נחות (hīnaṃ) או נעלה (paṇītaṃ), רחוק (dūre) או קרוב (santike) — יש לראות את החומר כפי שהוא באמת (yathābhūtaṃ), בחוכמה בהתאם (sammappaññāya), כך: ׳זה לא שלי (netaṃ mama), זה לא אני (nesohamasmi), אין זה העצמי שלי.׳ (na me so attā)”

“רק חומר, אדון נכבד? רק חומר, הנעלה?”

“חומר, ראהולה, וכך גם הרגשה (vedanā), תפיסה (saññā), תהליכים מנטליים (saṅkhārā) והכרה (viññāṇa).”

4.  אז הרהר הנכבד ראהולה כך: “כיצד מישהו ילך לעיר לסבב נדבות לאחר שקיבל הדרכה אישית (ovādena ovadito) מהמכובד?” וכך חזר על עקבותיו וישב למרגלות עץ (rukkhamūle), סיקל רגליו (pallaṅkaṃ), זקף גופו (ujuṃ kāyaṃ paṇidhāya), וכונן קשב לפניו (parimukhaṃ satiṃupaṭṭhapetvā).

5.  הנכבד סָארִיפּוּטַּה (Sāriputta) ראה אותו יושב שם, פנה אליו ואמר: “ראהולה, פתח (bhāvehi) את התרגול המדיטטיבי (bhāvanā) של קשב לנשימה (ānāpāna-sati). כאשר מפתחים את המדיטציה של קשב לנשימה, יש לכך פירות גדולים (mahapphalā) ותועלת רבה (mahānisaṃsā).”

6.  בערב, קם הנכבד ראהולה מהמדיטציה, והלך אל הבודהה. לאחר שקד לפניו, התיישב לצידו ושאל את המכובד: “אדון נכבד, כיצד מפתחים את המדיטציה של קשב לנשימה, כך שתהיה לה תועלת רבה ופירות גדולים?”

7.  ”ראהולה, כל דבר שהוא פנימי (ajjhattaṃ), אישי (paccattaṃ), מוצק (kakkhaḷaṃ), קשה (kharigataṃ), אשר כלפיו יש היקשרות (upādiṇṇa) כגון — שיער הראש (kesā), שיער הגוף (lomā), ציפורניים (nakhā), שיניים (dantā), עור (taco), בשר (maṃsaṃ), גידים (nhāru), עצמות (aṭṭhi), מח העצם (aṭṭhimiñjaṃ), כליות (vakkaṃ), לב (hadayaṃ), כבד (yakanaṃ), סרעפת (kilomakaṃ), טחול (pihakaṃ), ריאות (papphāsaṃ), מעי גס (antaṃ), מעי דק (antaguṇaṃ), קיבה (udariyaṃ), וצואה (karīsaṃ) — או כל דבר אחר שהוא פנימי, אישי, מוצק, וקשה, אשר כלפיו יש היקשרות — זה נקרא יסוד האדמה (pathavī-dhātu) הפנימי (ajjhattika).

ובכן, גם יסוד האדמה הפנימי וגם יסוד האדמה החיצוני (bāhirā) — שניהם פשוט יסוד האדמה. ואת זה יש לראות כפי שהוא באמת, בחוכמה נכונה (sammappaññāya), כך: ׳זה לא שלי, זה לא אני, אין זה העצמי שלי.'

כאשר הוא רואה זאת כך, כפי שזה באמת, בחוכמה נכונה — הוא מואס[1] (nibbindati) ביסוד האדמה, ומפיג את השתוקקות (virājeti) התודעה (cittaṃ) כלפי יסוד האדמה."

8.  ומהו יסוד המים (āpo-dhātu), ראהולה? יסוד המים עשוי להיות פנימי או חיצוני. ומהו יסוד המים הפנימי? כל מה שהוא פנימי, אישי, נוזלי (āpo), שייך לטבע המים (āpogataṃ), אשר כלפיו יש היקשרות — כלומר, מרה (pittaṃ), כיח (semhaṃ), מוגלה (pubbo), דם (lohitaṃ), זיעה (sedo), שומן (medo), דמעות (assu), שמן הגוף (vasā), רוק (kheḷo), נזלת (siṅghāṇikā), ליחה (lasikā), ושתן (muttaṃ); — או כל דבר אחר שהוא פנימי, שייך לאדם עצמו, נוזלי, שייך לטבע המים, אשר כלפיו יש היקשרות — זה נקרא יסוד המים הפנימי.

ובכן, גם יסוד המים הפנימי וגם יסוד האש החיצוני — שניהם פשוט יסוד המים. ואת זה יש לראות כפי שהוא באמת, בחוכמה נכונה, כך: ׳זה לא שלי, זה לא אני, אין זה העצמי שלי.'

כאשר הוא רואה זאת כך, כפי שזה באמת, בחוכמה נכונה — הוא מואס ביסוד המים, ומפיג את השתוקקות התודעה כלפי יסוד המים.

9.  ומהו יסוד האש (tejo-dhātu), ראהולה? יסוד האש עשוי להיות פנימי או חיצוני. ומהו יסוד האש הפנימי? כל מה שהוא פנימי, אישי, לוהט (tejo), שייך לטבע האש (tejogataṃ), אשר כלפיו יש היקשרות — כלומר, מה שמחמם (santappati), גורם להזדקנות (jīrīyati) ולכליה (pariḍayhati), ומה שמאפשר את העיכול המלא של מה שנאכל (asita), נשתה (pīta), נלעס (khāyita), נטעם ונבלע (sāyita) — או כל דבר אחר שהוא פנימי, שייך לאדם עצמו, לוהט, שייך לטבע האש, אשר כלפיו יש היקשרות — זה נקרא יסוד האש הפנימי.

ובכן, גם יסוד האש הפנימי וגם יסוד האש החיצוני — שניהם פשוט יסוד האש. ואת זה יש לראות כפי שהוא באמת, בחוכמה נכונה, כך: ׳זה לא שלי, זה לא אני, אין זה העצמי שלי.'

כאשר הוא רואה זאת כך, כפי שזה באמת, בחוכמה נכונה — הוא מואס ביסוד האש, ומפיג את השתוקקות התודעה כלפי יסוד האש.

10.  ומהו יסוד האוויר (vāyo-dhātu), ראהולה? יסוד האוויר עשוי להיות פנימי או חיצוני. ומהו יסוד האוויר הפנימי? כל מה שהוא פנימי, אישי, תנועתי (vāyo), שייך ליסוד האוויר (vāyogataṃ), אשר כלפיו יש היקשרות — כלומר, תנועות עולות (uddhaṅgamā vātā), תנועות יורדות (adhogamā vātā), אוויר שבקיבה (kucchisayā vātā), אוויר שבמעיים (koṭṭhāsayā vātā), תנועות הגפיים (aṅgamaṅgānusārino vātā), שאיפה ונשיפה (assāso passāso) — או כל דבר אחר שהוא פנימי, אישי, תנועתי, שייך ליסוד האוויר, אשר כלפיו יש היקשרות — זה נקרא יסוד האוויר הפנימי.

ובכן, גם יסוד האוויר הפנימי וגם יסוד האוויר החיצוני — שניהם פשוט יסוד האוויר. ואת זה יש לראות כפי שהוא באמת, בחוכמה נכונה, כך: ׳זה לא שלי, זה לא אני, אין זה העצמי שלי.'

כאשר הוא רואה זאת כך, כפי שזה באמת, בחוכמה נכונה — הוא מואס ביסוד האוויר, ומפיג את השתוקקות התודעה כלפי יסוד האוויר.

11.  ומהו יסוד החלל (ākāsa-dhātu), ראהולה? יסוד המרחב עשוי להיות פנימי או חיצוני. ומהו יסוד החלל הפנימי? כל מה שהוא פנימי, שייך לאדם עצמו, מרחב (ākāsa), שייך ליסוד החלל (ākāsagataṃ), אשר כלפיו יש היקשרות — כלומר, חללי האוזניים (kaṇṇacchiddaṃ), הנחיריים (nāsacchiddaṃ), פתח הפה (mukhadvāraṃ), ומה שדרכו המזון שנאכל, נשתה, נלעס, ונטעם, ונכנס פנימה (ajjhoharati), והיכן שהמזון שנאכל, נשתה, נלעס, ונטעם, שוהה (santiṭṭhati) והמעבר שהמזון שנאכל, נשתה, נלעס, ונטעם, מופרש ממנו החוצה (adhobhāgaṃ nikkhamati) — או כל חלל אחר שהוא פנימי, אישי, מרחב, שייך ליסוד החלל, פתוח או חלול (aghaṃ aghagataṃ), מרווח או נפתח (vivaraṃ vivaragataṃ), שאינו נוגע (asamphuṭṭhaṃ) אך נתמך בבשר ובדם (maṃsa-lohitehi upādinnaṃ), אשר כלפיו יש היקשרות — זה נקרא יסוד החלל הפנימי.

ובכן, גם יסוד החלל הפנימי וגם יסוד החלל החיצוני — שניהם פשוט יסוד החלל. ואת זה יש לראות כפי שהוא באמת, בחוכמה נכונה, כך: ׳זה לא שלי, זה לא אני, אין זה העצמי שלי.'

כאשר הוא רואה זאת כך, כפי שזה באמת, בחוכמה נכונה — הוא מואס ביסוד החלל, ומפיג את השתוקקות התודעה כלפי יסוד החלל.

12.  ראהולה, פתח מדיטציה בדומה לאדמה; שכן כאשר אתה מפתח מדיטציה בדומה לאדמה, מגע[2] נעים (manāpa) ולא־נעים[3] (amanāpa) שמתעורר לא יפלוש לתודעתך ולא ישהה בה.

13.  כשם שאנשים משליכים על האדמה דברים נקיים (suci) ודברים מלוכלכים (asuci) — צואה, שתן, רוק, מוגלה ודם — והאדמה אינה נגעלת, נדחית, נעלבת או סולדת מכך, כך גם אתה, ראהולה, פתח מדיטציה בדומה לאדמה; שכן כאשר אתה מפתח מדיטציה בדומה לאדמה, מגע נעים ולא־נעים שמתעורר לא יפלוש לתודעתך ולא ישהה בה.

14.  ראהולה, פתח מדיטציה בדומה למים; שכן כאשר אתה מפתח מדיטציה בדומה למים, מגע נעים ולא־נעים שמתעורר לא יפלוש לתודעתך ולא ישהה בה.

כשם שאנשים שוטפים במים דברים נקיים ודברים מלוכלכים — צואה, שתן, רוק, מוגלה ודם — והמים אינם נגעלים, נעלבים או סולדים מכך, כך גם אתה, ראהולה, פתח מדיטציה בדומה למים; שכן כאשר אתה מפתח מדיטציה בדומה למים, מגע נעים ולא־נעים שמתעורר לא יפלוש לתודעתך ולא ישהה בה.

15.  ראהולה, פתח מדיטציה בדומה לאש; שכן כאשר אתה מפתח מדיטציה בדומה לאש, מגע נעים ולא־נעים שמתעורר לא יפלוש לתודעתך ולא ישהה בה.

כשם שאנשים שורפים באש דברים נקיים ודברים מלוכלכים — צואה, שתן, רוק, מוגלה ודם — והאש אינה נגעלת, נעלבת או סולדת מכך, כך גם אתה, ראהולה, פתח מדיטציה בדומה לאש; שכן כאשר אתה מפתח מדיטציה בדומה לאש, מגע נעים ולא־נעים שמתעורר לא יפלוש לתודעתך ולא ישהה בה.

16.  ראהולה, פתח מדיטציה בדומה לאוויר; שכן כאשר אתה מפתח מדיטציה בדומה לאוויר, מגע נעים ולא־נעים שמתעורר לא יפלוש לתודעתך ולא ישהה בה.

כשם שהאוויר נושב על דברים נקיים ודברים מלוכלכים — צואה, שתן, רוק, מוגלה ודם — והאוויר אינו נגעל, נעלב או סולד מכך, כך גם אתה, ראהולה, פתח מדיטציה בדומה לאוויר; שכן כאשר אתה מפתח מדיטציה בדומה לאוויר, מגע נעים ולא־נעים שמתעורר לא יפלוש לתודעתך ולא ישהה בה.

17.  ראהולה, פתח מדיטציה בדומה לחלל; שכן כאשר אתה מפתח מדיטציה בדומה לחלל, מגע נעים ולא־נעים שמתעורר לא יפלוש לתודעתך ולא ישהה בה.

כשם שהחלל אינו מבוסס בשום מקום, כך גם אתה, ראהולה, פתח מדיטציה בדומה לחלל; שכן כאשר אתה מפתח מדיטציה בדומה לחלל, מגע נעים ולא־נעים שמתעורר לא יפלוש לתודעתך ולא ישהה בה.

18.  ראהולה, פתח מדיטציה של אהבה (mettā); שכן כאשר אתה מפתח מדיטציה של אהבה, כל איבה (vyāpāda) תיעלם.

19.  ראהולה, פתח מדיטציה של חמלה (karuṇā); שכן כאשר אתה מפתח מדיטציה של חמלה, כל אכזריות (vihesā) תיעלם.

20.  ראהולה, פתח מדיטציה של פירגון (muditā); שכן כאשר אתה מפתח מדיטציה של פירגון, כל אי־שביעות[4] (arati) רצון תינטש.

21.  ראהולה, פתח מדיטציה של שוויון נפש (upekkhā); שכן כאשר אתה מפתח מדיטציה של שוויון נפש, כל סלידה (paṭigha) תיעלם.

22.  ראהולה, פתח מדיטציה על הדוחה (asubha); שכן כאשר אתה מפתח מדיטציה על הדוחה, כל תשוקה (rāga) תיעלם.

23.  ראהולה, פתח מדיטציה על התפיסה של ארעיות (aniccasaññā); שכן כאשר אתה מפתח מדיטציה על התפיסה של ארעיות, התפיסה האשלייתית של “אני” (asmimāna) תיעלם.

24.  ראהולה, פתח מדיטציה על קשב לנשימה (ānāpāna-sati). כאשר מפתחים מדיטציה על קשב לנשימה, יש לכך פירות גדולים ותועלת רבה. וכיצד מפתחים מדיטציה על קשב לנשימה, כך שיש פירות גדולים ותועלת רבה?

25.  הנה, ראהולה, לאחר שנזיר (bhikkhu) הלך ליער, או למרגלות עץ, או לבקתה ריקה — הוא יושב, בסיכול רגליים, זוקף את גופו, ומבסס קשב לפניו.

בהיותו מודע, הוא שואף פנימה (assasati); בהיותו מודע, הוא נושף החוצה (passasati).

26.  בשאיפה ארוכה (dīghaṃ), הוא יודע (pajānāti): ׳אני שואף פנימה שאיפה ארוכה׳; ובנשיפה ארוכה, הוא יודע: ׳אני נושף החוצה נשיפה ארוכה׳.

בשאיפה קצרה (rassaṃ), הוא יודע: ׳אני שואף פנימה שאיפה קצרה׳; ובנשיפה קצרה, הוא יודע: ׳אני נושף החוצה נשיפה קצרה׳.

הוא מתאמן (sikkhati) כך: ׳אשאף פנימה תוך חוויה של כל הגוף (sabba-kāya-p-paṭisaṃvedī)׳; הוא מתאמן כך: ׳אנשוף החוצה תוך חוויה של כל הגוף׳.

הוא מתאמן כך: ׳אשאף פנימה תוך הרגעת התהליכים הגופניים (passambhayaṃ-kāya-saṅkhāra)׳; הוא מתאמן כך: ׳אנשוף החוצה תוך הרגעת התהליכים הגופניים׳.

27.  הוא מתאמן כך: ׳אשאף פנימה תוך חוויית תחושת התעלות (pīti)׳; הוא מתאמן כך: ׳אנשוף החוצה תוך חוויית תחושת התעלות׳.

הוא מתאמן כך: ׳אשאף פנימה תוך חוויית אושר (sukha-p-paṭisaṃvedī)׳; הוא מתאמן כך: ׳אנשוף החוצה תוך חוויית אושר׳.

הוא מתאמן כך: ׳אשאף פנימה תוך חוויית תהליכי התודעה (citta-saṅkhāra-p-paṭisaṃvedī)׳; הוא מתאמן כך: ׳אנשוף החוצה תוך חוויית תהליכי התודעה׳.

הוא מתאמן כך: ׳אשאף פנימה תוך הרגעת תהליכי התודעה (passambhayaṃ citta-saṅkhāraṃ)׳; הוא מתאמן כך: ׳אנשוף החוצה תוך הרגעת תהליכי התודעה׳.

28.  הוא מתאמן כך: ׳אשאף פנימה תוך חוויית התודעה (citta-p-paṭisaṃvedī)׳; הוא מתאמן כך: ׳אנשוף החוצה תוך חוויית התודעה׳.

הוא מתאמן כך: ׳אשאף פנימה תוך התעלות התודעה (abhippamodayaṃ cittaṃ)׳; הוא מתאמן כך: ׳אנשוף החוצה תוך התעלות התודעה׳.

הוא מתאמן כך: ׳אשאף פנימה תוך חווית ריכוז התודעה (samādahaṃ cittaṃ)׳; הוא מתאמן כך: ׳אנשוף החוצה תוך ריכוז התודעה׳.

הוא מתאמן כך: ׳אשאף פנימה תוך שחרור התודעה (vimocayaṃ cittaṃ)׳; הוא מתאמן כך: ׳אנשוף החוצה תוך שחרור התודעה׳.

29.  הוא מתאמן כך: ׳אשאף פנימה תוך התבוננות בארעיות (aniccānupassī)׳; הוא מתאמן כך: ׳אנשוף החוצה תוך התבוננות בארעיות׳.

הוא מתאמן כך: ׳אשאף פנימה תוך התבוננות בהתפוגגות התאווה (virāgānupassī)׳; הוא מתאמן כך: ׳אנשוף החוצה תוך התבוננות בהתפוגגות התאווה׳.

הוא מתאמן כך: ׳אשאף פנימה תוך התבוננות בחידלון (nirodhānupassī)׳; הוא מתאמן כך: ׳אנשוף החוצה תוך התבוננות בחידלון׳.

הוא מתאמן כך: ׳אשאף פנימה תוך התבוננות בזניחה (paṭinissaggānupassī)׳; הוא מתאמן כך: ׳אנשוף החוצה תוך התבוננות בזניחה׳.

30.  ראהולה, כך מפתחים מדיטציה של קשב לנשימה, כך שיש פירות גדולים ותועלת רבה. כאשר קשב לנשימה מפותח בדרך זו, אפילו השאיפות והנשיפות האחרונות נחוות במודעות כאשר הן מפסיקות, ולא נחוות בחוסר מודעות.

כך אמר הבודהה, והנכבד ראהולה היה מרוצה ושמח מדבריו של המכובד.

[1]   נִיבִּידָא (nibbidā) הוא אחד המושגים המשמעותיים בתהליך השחרור שמשמעותו הוא מיאוס, איבוד עניין, שעמום, שאט נפש, ייאוש, התשה, התפכחות, הפסקת ההיקסמות או התפוגגות הקסם של הדברים בעיני המתבונן. מתוך הבנה נכונה של הדברים כפי שהם המתאמן מרפה מאחיזתו במצרפים וההשתוקקות דועכת ולבסוף נכבית.

[2] מגע (phassa) הוא המפגש בין אחד מאברי החישה, האובייקט החושי, והתודעה. כלומר, כאשר צורה פוגשת את העין ונוצרת ראייה, זהו מגע. כאשר צליל פוגש את האוזן ונוצרת שמיעה – זהו מגע. כך גם לגבי ריח והאף, טעם והלשון, תחושה והגוף. גם כאשר אובייקט מנטלי כמו מחשבה, רגש או דמיון פוגש את התודעה – מתרחש מגע. כל אחד מששת סוגי המגע האלו הוא רגע שבו נוצר התנאי לחוויה ולהתרחשות מנטלית בעקבותיה.

[3] נעים או מספק, מקסים. לא-נעים או לא מספק, בלתי רצוי. מדובר בהרגשה או בתגובה המנטלית-רגשית שנוצרת בעקבות מהמגע עם האובייקטים שנתפסים.

[4]   קנאה, חוסר שמחה לטובתו של הזולת, או מורת רוח לנוכח הצלחתו של אחר.