השיחה על הבגד המשובח

1.  כך שמעתי: פעם התגורר המכובד (bhagavā) בסָאבַטְּהִי (Sāvatthi), בחורשת גֶ׳טַה (Jeta), בפארק של אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה (Anāthapiṇḍika).

2.  אז, בשעת הבוקר המוקדמת, לאחר שלבש את גלימתו ונטל את קערת המזון ואת שלוש גלימותיו, נכנס הנזיר אננדה לסָאבַטְּהִי לסבב נדבות מזון. לאחר שסיים את סבב הנדבות בעיר, חזר מן הארוחה ויצא אל הפוּבָּארָאמַה (Pubbārāmo) – אולם מִיגָארַמָאטָא (Migāramātā) – כדי לשהות שם את היום.

3.  ובאותה העת, המלך פסנדי (Pasenadi) מקוסלה (Kosala) רכב על פיל לבן בשם “אֶקַפּוּנְדַרִיקַה”[1] (ekapuṇḍarīkaṃ) ויצא מסָאבַטְּהִי בשעת הצהריים. כשראה מרחוק את הנזיר אננדה (Ānanda) מתקרב, אמר למר סִירִיוַדְּהַה (sirivaḍḍha): “האם זהו אננדה הנכבד?”

והשר ענה: “אכן, אדוני המלך, זהו אננדה הנכבד.”

אז פנה המלך לאחד מאנשיו ואמר: “לך אל הנכבד אננדה, וכשתתקרב אליו אמור לו בשמי: ׳המלך פסנדי מקוסלה קד ברוב כבוד לרגלי אננדה הנכבד.׳ ואמור לו גם כך: ׳אם אין לך עיסוק דחוף כרגע, אנא בוא לזמן קצר, מתוך חמלה.׳”

האיש נענה ואמר: “כן, אדוני.” והוא הלך אל הנזיר אננדה, קד לו, ועמד לצידו. בעוד הוא עומד כך, אמר: “אננדה הנכבד, המלך פסנדי מקוסלה קד ברוב כבוד לרגליך, ואומר: ׳אם אין לך עיסוק דחוף כרגע, אנא בוא לזמן קצר מתוך חמלה.׳”

4.  והנזיר אננדה הסכים לכך בשתיקה.

אז המלך פסנדי התקדם על גב הפיל ככל שיכול היה להגיע בדרך. וכשנגמרה הדרך, ירד המלך ממנו והלך רגלית עד שהגיע אל הנזיר אננדה. כאשר התקרב, קד לו ועמד לצידו. בעוד הוא עומד כך אמר: “אם אין לך עיסוק דחוף כרגע, אננדה הנכבד, אנא, בוא אל גדת נהר אַצִ׳ירַבַטִי (aciravati), מתוך חמלה.”

5.  ושוב, הנזיר אננדה הסכים לכך בשתיקה. אז הלך הנזיר אננדה אל גדת נהר אַצִ׳ירַבַטִי. כשהתקרב, ישב מתחת לאחד העצים על מושב שהוכן שם. והמלך פסנדי מקוסלה התקדם עד כמה שיכל עם הפיל, וכשנגמרה הדרך ירד ממנו והלך רגלית עד שהגיע אל הנזיר אננדה. כשהתקרב, קד לו ועמד לצידו. בעוד הוא עומד כך, אמר המלך לנזיר אננדה: “אננדה הנכבד, שב כאן על מושב הפילים (hatthatthare).”

ענה לו הנזיר אננדה: “אין צורך, מלך נכבד. שב אתה שם; אני אשב על מושבי שלי.”

6.  והמלך פסנדי מקוסלה ישב על המושב שהוכן. כשישב כך, פנה המלך אל הנזיר אננדה ואמר: “אמור לי, אננדה הנכבד: האם ייתכן שהמכובד יפעל בהתנהגות גופנית (kāyasamācāra) כזו, אשר נחשבת לראויה לגנאי (opārambha) ולביקורת מצד פרושים ובראהמינים נבונים (samaṇehi brāhmaṇehi viññūhī)?”

ואננדה ענה: “לא, מלך נכבד, המכובד לא היה פועל בהתנהגות גופנית שכזו, אשר נחשבת לראויה לגנאי ולביקורת מצד פרושים ובראהמינים נבונים.”

המשיך המלך ושאל: “ומה באשר לדיבור, כבודו אננדה? האם ייתכן שהמכובד יפעל בהתנהגות מילולית (vacī-samācāra) כזו, אשר נחשבת לראויה לגנאי ולביקורת מצד פרושים ובראהמינים נבונים? … ומה באשר להתנהגות מנטלית (mano-samācāra)? האם ייתכן שהמכובד יפעל בהתנהגות מנטלית כזו, אשר נחשבת לראויה לגנאי ולביקורת מצד פרושים ובראהמינים נבונים?”

והנזיר אננדה ענה: “לא, מלך נכבד. המכובד לא פועל בהתנהגות מנטלית כזו, אשר נחשבת לראויה לגנאי ולביקורת מצד פרושים ובראהמינים נבונים”.

7.  אז קרא המלך בהתפעלות: “מופלא הדבר, אדוני המכובד, מדהים הדבר! מה שאנחנו עצמנו לא יכולנו להשלים באמצעות שאלה, הושלם על־ידי אננדה הנכבד בהסבריו. כי אותם טיפשים, חסרי דעת, שאינם בוחנים ואינם בודקים, משבחים או מגנים אחרים ללא עיון – אין אנו מחשיבים את דבריהם כבעלי ערך. אולם אותם חכמים, ברי דעת תבונה ונבונים, אשר לאחר בחינה ובדיקה מדברים בשבח או בגנאי של אחרים – את דבריהם אנו מקבלים כבעלי ערך.”

8.  אז שאל המלך: “ומהו, אננדה הנכבד, אותו סוג של התנהגות גופנית (kāya-samācāra) אשר נחשבת לראויה לגנאי ולביקורת מצד פרושים ובראהמינים נבונים?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו היא התנהגות גופנית מזיקה (akusala).”

המלך שאל: “ומהי התנהגות גופנית מזיקה?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו היא התנהגות גופנית פוגענית (sāvajja).”

המלך שאל: “ומהי התנהגות גופנית פוגענית?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו היא התנהגות גופנית המלוּוה בפגיעה (sabyābajjha).”

המלך שאל: “ומהי התנהגות גופנית המלוּוה בפגיעה?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו היא התנהגות גופנית שמניבה פירות של סבל (dukkha-vipāka).”

המלך שאל: “ומהי התנהגות גופנית שמניבה סבל?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו היא התנהגות גופנית המביאה לפגיעה בעצמי, לפגיעה באחרים, ולפגיעה בשני הצדדים גם יחד. היא גורמת לריבוי תכונות מזיקות ולדעיכת תכונות מיטיבות. זהו, מלך נכבד, סוג של התנהגות גופנית אשר נחשבת לראויה לגנאי ולביקורת מצד פרושים ובראהמינים נבונים.”

9.  המלך המשיך ושאל: “ומה באשר להתנהגות מילולית (vacī-samācāra)…

10.  ומה באשר להתנהגות מנטלית (mano-samācāra)? איזו מהן נחשבת לראויה לגנאי ולביקורת מצד פרושים ובראהמינים נבונים?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו התנהגות מנטלית מזיקה (akusala).”

המלך שאל: “ומהי התנהגות מנטלית מזיקה?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו התנהגות מנטלית פוגענית (sāvajja).”

המלך שאל: “ומהי התנהגות מנטלית מזיקה?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו התנהגות מנטלית המלוּוה בפגיעה (sabyābajjha).”

המלך שאל: “ומהי התנהגות מנטלית המלוּוה בפגיעה?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו התנהגות מנטלית שמניבה סבל (dukkha-vipāka).”

המלך שאל: “ומהי התנהגות מנטלית שמניבה סבל?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו התנהגות מנטלית המביאה לפגיעה בעצמי, לפגיעה באחרים, ולפגיעה בשני הצדדים גם יחד. היא גורמת לריבוי תכונות מזיקות ולדעיכת תכונות מיטיבות. זהו, מלך נכבד, סוג של התנהגות מנטלית אשר נחשבת לראויה לגנאי ולביקורת מצד פרושים ובראהמינים נבונים.”

11.  לבסוף שאל המלך: “אם כך, אננדה הנכבד, האם המכובד משבח את הזניחה של כל ההתנהגויות המזיקות (akusaladhamma)?”

ואננדה השיב: “אכן כן, מלך נכבד. הטטהאגטה (tathāgata) זנח את כל ההתנהגויות המזיקות, והוא ניחן בכל התכונות המיטיבות. (kusaladhamma)”

12.  אז שאל המלך: “ומהי, אננדה הנכבד, אותה התנהגות גופנית אשר אינה נחשבת לראויה לגנאי ולביקורת מצד פרושים ובראהמינים נבונים?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זוהי התנהגות גופנית מיטיבה (kusala).”

שאל המלך: “ומהי התנהגות גופנית מיטיבה?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו היא התנהגות גופנית חסרת פגם (anavajja).”

שאל המלך: “ומהי התנהגות גופנית חסרת פגם?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו היא התנהגות גופנית לא פוגענית (abyābajjha).”

שאל המלך: “ומהי התנהגות גופנית לא פוגענית?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זוהי התנהגות גופנית שמניבה פירות של אושר (sukha-vipāka).”

שאל המלך: “ומהי התנהגות גופנית שמניבה פירות של אושר?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו היא התנהגות גופנית שאינה מביאה לפגיעה בעצמי, איננה מביאה לפגיעה באחרים, ואינה מביאה לפגיעה בשני הצדדים גם יחד. היא גורמת לדעיכת תכונות מזיקות ולריבוי תכונות מיטיבות. התנהגות כזו, מלך נכבד, היא שאינה ראויה לגנאי ולביקורת מצד פרושים ובראהמינים נבונים.”

13.  שאל המלך: “ומה באשר להתנהגות מילולית (vacī-samācāra)…

14.  ומה באשר להתנהגות מנטלית (mano-samācāra)? איזו מהן איננה ראויה לגנאי ולביקורת מצד פרושים ובראהמינים נבונים?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו היא התנהגות מנטלית מיטיבה.”

שאל המלך: “ומהי התנהגות מנטלית מיטיבה?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו היא התנהגות מנטלית חסרת פגם.”

שאל המלך: “ומהי התנהגות מנטלית חסרת פגם?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו היא התנהגות מנטלית לא פוגענית.”

שאל המלך: “ומהי התנהגות מנטלית לא פוגענית?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו היא התנהגות מנטלית שמניבה פירות של אושר.”

שאל המלך: “ומהי התנהגות מנטלית שמניבה אושר?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, זו היא התנהגות מנטלית שאינה מביאה לפגיעה בעצמי, איננה מביאה לפגיעה באחרים, ואינה מביאה לפגיעה בשני הצדדים גם יחד. היא גורמת לדעיכת תכונות מזיקות ולריבוי תכונות מיטיבות. התנהגות כזו, מלך נכבד, היא שאיננה ראויה לגנאי ולביקורת מצד פרושים ובראהמינים נבונים.”

15.  לבסוף שאל המלך: “אם כן, אננדה הנכבד, האם המכובד משבח את ההשלמה של כל ההתנהגויות המיטיבות?”

ואננדה השיב: “מלך נכבד, הטטהאגטה הוא מי שזנח את כל התכונות המזיקות, והוא ניחן בכל התכונות המיטיבות.”

16.  אז אמר המלך בהתפעלות: “מופלא הדבר, אדוני המכובד, מדהים הדבר! כמה נפלאים הם הדברים שנאמרו היטב על־ידי אננדה הנכבד. אנו שמחים ומרוצים בזכות דבריו של אננדה הנכבד. כן, אנו שמחים ומלאי סיפוק בזכות דבריו של אננדה הנכבד.

ואם, אדוני המכובד, היה זה מתאים שאננדה הנכבד יקבל מאיתנו פיל האוצר (hatthiratana), היינו נותנים לו את פיל האוצר. ואם היה זה מתאים שיקבל סוס האוצר (assaratanam), היינו נותנים לו את סוס האוצר. ואם היה זה מתאים שיקבל כפר במתנה (gāmavara), היינו נותנים לו כפר במתנה.

אך אנו יודעים היטב, אדוני המכובד, שאין זה הולם לאננדה הנכבד. לכן, אדוני המכובד, הנה בגד משובח (bāhitikā) זה, שנשלח אלי על־ידי המלך אַגָ׳אטַסַאטּוּ (Ajātasattu), בנו של המלכה וֶדֵהִי (Vedehiputta), מלך מַגַדְהַה (Magadha). הוא נארז בקופסת בגדים באורך שש־עשרה אמות וברוחב שמונה אמות. אנא מאננדה הנכבד שיקבל אותו מתוך חמלה.”

ואננדה השיב: “אין צורך, מלך נכבד. שלוש הגלימות שלי שלמות ומספקות.”

17.  אז אמר המלך: “הנה, אדוני המכובד, גם נהר אַצִ׳ירַבַטִי (Aciravatī) נראה הן על־ידי אננדה הנכבד והן על־ידינו. וכאשר יורד גשם כבד בהרים, הנהר אַצִ׳ירַבַטִי זורם ומציף את שתי גדותיו. כך גם אננדה הנכבד יעשה מהבד המשובח הזה את גלימתו החדשה, ואת הגלימה הישנה יחלק לאחיו לפרישות. כך נדבתנו תזרום, כפי שנדמה, ותגיע הלאה. מי ייתן ואננדה הנכבד יקבל את הבד המשובח.”

18.  ואכן, אננדה קיבל את הבד המשובח. אז אמר המלך פסנדי מקוסלה לאננדה: “ובכן, אננדה הנכבד, אנו יוצאים לדרכנו, שכן רבים הם עיסוקינו ורבות מטלותינו.”

ואננדה השיב: “כעת, מלך נכבד, עשה כפי שנראה לך נכון.”

אז המלך פסנדי מקוסלה שמח והסכים לדברי אננדה. לאחר שקם ממושבו, קד בפניו של אננדה, הקיף אותו מצד ימין (padakkhiṇaṃ katvā), ויצא לדרכו.

19.  אז, זמן קצר לאחר שיצא המלך פסנדי מקוסלה, הלך הנזיר אננדה אל המכובד. כשהתקרב אליו קד לו, ישב לצידו, ולאחר שישב סיפר למכובד את כל שיחתו עם המלך פסנדי מקוסלה מהתחלה ועד הסוף. והוא גם מסר למכובד את גלימת הבד המשובח (bāhitika).

20.  אז פנה המכובד אל הנזירים ואמר: “מזל גדול, נזירים, למלך פסנדי מקוסלה! ברכה גדולה, נזירים, למלך פסנדי מקוסלה – שכן זוכה המלך פסנדי לראות את אננדה, וזכה הוא לשבת בקרבתו ולקבל את שירותו.”

כך אמר הבודהה, והנזירים היו מרוצים ושמחו מדבריו של המכובד.

[1] הפירוש המילולי של שם הפיל הוא ׳הפיל הלבן בעל הלוטוס היחיד׳.