השיחה על מַגְהַדֶבַה

1.  כך שמעתי: פעם התגורר המכובד (bhagavā) במִיטְהִילָא (Mithilā), במטע־המנגו של מַגְהַדֶבַה (Maghadevāmbavana).

2.  אז במקום מסויים קרה שהמכובד חייך, והנזיר אָנַנְדַה (Ānanda) חשב: ׳מהי הסיבה, מהו הגורם לכך שהמכובד חייך? הלא טַטְהַאגַטוֹת (Tathāgatā) לא מחייכים ללא סיבה (akāraṇena).׳

אז הנזיר אָנַנְדַה סידר את גלימתו על כתף אחת, ניגש אל המבורך, קד לו בידיים צמודות (añjaliṃ) ושאל: “מהי הסיבה, אדוני (bhante), מהו הגורם לכך שחייכת? הלא טַטְהַאגַטוֹת לא מחייכים ללא סיבה.”

3.  והמכובד השיב: “פעם, אָנַנְדַה, בעיר זו ממש מִיטְהִילָא, היה מלך ושמו מַגְהַדֶבַה. הוא היה מלך צדיק (dhammiko dhammarājā), מלך שהיה נטוע בדְהַמַּה (dhamme ṭhito), שלט בצדק (dhammaṃ carati) והנהיג את הבראהמינים (brāhmaṇa), בעלי־הבתים (gahapatika), אנשי העיירות (negama) והמחוזות (jānapada) בהתאם לדְהַמַּה. והוא היה מקיים ימי התכנסות[1] (uposatha) בימים הארבעה־עשר (cātuddasī), החמישה־עשר (pañcadasī) והשמיני (aṭṭhamī) של כל מחזור ירחי (pakkha).

4.  ואז, אָנַנְדַה, לאחר שחלפו שנים רבות, מאות שנים ואף אלפי שנים, אמר המלך מַגְהַדֶבַה לספר שלו (kappaka): ׳כאשר תראה שערות שיבה (palita) ראשונות מופיעות על ראשי, הודע לי על כך.׳

׳כן, הוד מלכותך,׳ השיב הספר למלך מַגְהַדֶבַה.

ואז, אָנַנְדַה, לאחר שנים רבות, מאות ואף אלפי שנים, ראה הספר כי הופיעו שערות שיבה על ראשו של המלך מַגְהַדֶבַה. הוא הלך אל המלך ואמר: ׳הנה הופיעו שליחים־שמימיים (devadūta), רואים שערות שיבה בראשך!׳

והמלך אמר לו: ׳אם כך, ספרי הטוב, תלוש את אותן שערות שיבה בעדינות בפינצטה (saṇḍāsa) והנח אותן על כפות ידי.׳

׳כן, הוד מלכותך,׳ ענה הספר. והוא תלש בעדינות בפינצטה את אותן שערות שיבה והניח אותן על כפות ידיו של המלך מַגְהַדֶבַה.”

ואז, אננדה, המלך מַגְהַדֶבַה העניק לספר שלו כפר במתנה (gāmavaraṃ) ושלח לקרוא לבנו הבכור, הנסיך, ואז אמר לו: “הנה, בני, שליחים-שמימיים (devadūtā) הגיעו אלי; על ראשי צצו שערות לבנות; עד עכשיו נהנתי מתענוגות אנושיים; הגיעה העת להשיג תענוגות שמימיים. בוא, בני, קח עליך את הממלכה. ואני אגלח את שיער ראשי וזקני, אלבש את המלבושים הצהובים (kāsāya), אעזוב את הבית ואהפוך לחסר-בית (anagāriyaṃ pabbajissāmi). כך גם אתה בני, כאשר תראה שערות לבנות על ראשך, הענק כפר במתנה לספר שלך, הדרך בשקדנות את בנך הבכור בענייני הממלכה, גלח את שערך וזקנך, לבש את המלבושים הצהובים, ואז עזוב את הבית להיות חסר-בית.

כך, אני, המלך מַגְהַדֶבָה, מבטיח לך, בני: “אם תממש את המסורת הטובה הזו (kalyāṇaṃ vattaṃ), לא תהיה האדם האחרון (antimapuriso). כי כאשר במעגל החיים של האנושות (purisayuge) יפסק מנהג המסורת הטובה הזו, האדם האחרון יהיה זה שיסתיים המעגל יחד איתו. לכן, בני, אני אומר לך: אם תתממש המסורת הטובה הזו, לא תהיה האדם האחרון.”

5.  ואז, אָנַנְדַה, לאחר שהמלך מַגְהַדֶבָה העניק לספר שלו כפר במתנה, שלח לקרוא לבנו הבכור, ניהל את הממלכה בדייקנות וגילח את שיער ראשו וזקנו, הוא כיסה את גופו במלבושים הצהובים, ועזב את הבית להיות חסר-בית.

הוא שהה עם לב מלא אהבה (mettāsahagatena cetasā), הקורן (pharitvā) לכל ארבעת הכיוונים: ראשון, שני, שלישי ורביעי; כך, למעלה (uddhaṃ), למטה (adho), ולצדדים (tiriyaṃ), לכל עבר (sabbadhi), לכל מקום (sabbattatāya), כלפי כולם בעולם (sabbāvantaṃ lokaṃ), עם לב מלא אהבה, רחב (vipulena), נשגב (mahaggatena), ללא גבולות (appamāṇena), ללא איבה (averena), ללא עוינות (abyābajjhena).

כך גם שהה עם לב מלא חמלה (karuṇāsahagatena cetasā), הקורן לכל ארבעת הכיוונים: ראשון, שני, שלישי ורביעי; כך, למעלה, למטה ולצדדים, לכל עבר, לכל מקום, כלפי כולם בעולם, עם לב מלא חמלה, רחב, נשגב, ללא גבולות, ללא איבה וללא עוינות.

עם לב מלא פירגון (muditāsahagatena cetasā) הקורן לכל ארבעת הכיוונים: ראשון, שני, שלישי ורביעי; כך, למעלה, למטה ולצדדים, לכל עבר, לכל מקום, כלפי כולם בעולם, עם לב מלא פירגון, רחב, נשגב, ללא גבולות, ללא איבה וללא עוינות.

ועם לב מלא שוויון-נפש (upekkhāsahagatena cetasā), הקורן לכל ארבעת הכיוונים: ראשון, שני, שלישי ורביעי; כך, למעלה, למטה ולצדדים, לכל עבר, לכל מקום, כלפי כולם בעולם, עם לב מלא שוויון-נפש, רחב, נשגב, ללא גבולות, ללא איבה וללא עוינות.[2]

6.  אז, אננדה, המלך מַגְהַדֶבַה בילה שמונים וארבעה אלפי שנים במשחקי־נעורים (kumārakīḷitaṃ), שמונים וארבעה אלפי שנים במעמד יורש־העצר (oparajja), שמונים וארבעה אלפי שנים בשלטון (rajjaṃ) ושמונים וארבעה אלפי שנים אלו ממש כאן, במטע־המנגו של מַגְהַדֶבַה, בחיי חסר־בית, כשהוא מקיים את החיים הרוחניים.

שם, לאחר שפיתח וטיפח את ארבעת משכנות־הברהמא (brahmavihārā), לאחר התפרקות גופו (kāyassa bhedā) לאחר מותו (paraṃ maraṇā), נולד בממלכת הברהמא (brahmaloka).

7.  אז, אננדה, בחלוף שנים רבות, מאות רבות, אלפים רבים, אמר בנו של המלך מַגְהַדֶבַה לספר שלו: “כאשר, ידידי הספר, תראה על ראשי שערות שיבה צומחות, עליך להודיעני.”

“כן, אדוני,” השיב הספר לבנו של מַגְהַדֶבַה.

ולאחר חלוף שנים רבות, מאות רבות, אלפים רבים, אכן ראה הספר כי על ראשו של בנו של מַגְהַדֶבַה הופיעו שערות שיבה. וכשראה זאת אמר לו: “השליחים השמימיים הופיעו, אדוני; שערות שיבה נראות בראשך.”

“ובכן, ידידי הספר,” אמר הנסיך, “תלוש בזהירות את השערות הללו בפינצטה, והנח אותן על כפות ידי.”

“כן, אדוני,” השיב הספר, ותלש בפינצטה את אותן שערות שיבה והניח אותן בכפות ידיו של בנו של מַגְהַדֶבַה.

אז, אננדה, בנו של מַגְהַדֶבַה העניק לספר כפר במתנה, קרא לבנו הבכור ואמר לו כך: “השליחים השמימיים הופיעו בפני, בני היקר; שערות שיבה נראות על ראשי. התענגתי דיי על תשוקות אנושיות; עתה הגיעה העת לבקש תשוקות שמימיות. לכן, בני היקר, קח אתה את המלכות הזאת עליך. אני עצמי אגלח את שערי וזקני, אתעטף במלבושים הצהובים, ואעזוב את הבית לחיי חסר־בית.

ובכן, בני היקר, כאשר גם אתה תראה שערות שיבה מופיעות בראשך, תן אז לספר כפר במתנה, הסדר היטב את ענייני המלכות בידיו של בנך הבכור, ואז גזור את שערך וזקנך, התעטף במלבושים הצהובים, ועזוב את הבית לחיי חסר־בית. כך תמשיך אתה את המנהג הטוב הזה שהנחתי אותך, ולא תהיה האחרון בשושלת.

כי, בני היקר, כאשר בדור אחד של בני־אדם נפסקת מסורת טובה שכזו, אזי מי שגרם לכך נקרא ׳האדם האחרון׳. לכן אומר אני לך — אל תהיה אתה האחרון, אלא המשך לפעול על פי המסורת הזו.”

8.  ואז, אננדה, בנו של מַגְהַדֶבַה, לאחר שהעניק לספר כפר במתנה, ולאחר שהדריך היטב את בנו הבכור בענייני המלוכה, כאן ממש, במטע־המנגו של מַגְהַדֶבַה, גזר את שערו וזקנו, התעטף במלבושים הצהובים, ועזב את הבית לחיי חסר־בית.

הוא שהה עם לב מלא אהבה, הקורן לכל ארבעת הכיוונים: ראשון, שני, שלישי ורביעי; כך, למעלה, למטה ולצדדים, לכל עבר, לכל מקום, כלפי כולם בעולם, עם לב מלא אהבה, רחב, נשגב, ללא גבולות, ללא איבה, ללא עוינות.

כך גם, הוא שהה עם לב מלא חמלה... עם לב מלא פירגון... ועם לב מלא שוויון-נפש, הקורן לכל ארבעת הכיוונים: ראשון, שני, שלישי ורביעי; כך, למעלה, למטה ולצדדים, לכל עבר, לכל מקום, כלפי כולם בעולם, עם לב מלא שוויון-נפש, רחב, נשגב, ללא גבולות, ללא איבה, ללא עוינות.

9.  אז, אננדה, בנו של המלך מַגְהַדֶבַה בילה שמונים וארבעה אלפי שנים במשחקי־נעורים, ושמונים וארבעה אלפי שנים במעמד יורש־העצר, ושמונים וארבעה אלפי שנים בשלטון, ושמונים וארבעה אלפי שנים אלו ממש כאן, במטע־המנגו של מַגְהַדֶבַה, בחיי פרוש חסר־בית, כשהוא מקיים את החיים הרוחניים.

שם, לאחר שפיתח וטיפח את ארבעת משכנות־הברהמא, לאחר התפרקות גופו לאחר מותו, נולד בממלכת הבראהמות.

10.  ואז, אננדה, בניו ונכדיו של המלך מַגְהַדֶבַה, הדורות שבאו אחריו, שמנו שמונים וארבעה אלף מלכים, כאן ממש, במטע־המנגו של מַגְהַדֶבַה, גזרו את שיער ראשם וזקנם, התעטפו במלבושים הצהובים, ועזבו את הבית לחיות כחסרי־בית.

הם חיו כשהם ממלאים את ליבם באהבה, מקרינים אותה לכיוון אחד, לשני, לשלישי ולרביעי; כך למעלה, למטה ולצדדים, לכל עבר, לכל מקום, כלפי כולם בעולם, עם לב מלא אהבה, רחב, נשגב, ללא-גבולות, ללא איבה וללא עוינות.

וכן חיו עם תודעה מלווה בחמלה… עם פירגון… ועם שוויון־נפש, מקרינים אותם לארבעת הכיוונים, כך למעלה, למטה ולצדדים, לכל עבר, לכל מקום, כלפי כולם בעולם, עם לב מלא שוויון-נפש, רחב, נשגב, ללא-גבולות, ללא איבה וללא עוינות.

11.  הם חיו שמונים וארבעה אלף שנים במשחקי־נעורים, שמונים וארבעה אלף שנים כיורשי־עצר, שמונים וארבעה אלף שנים כמלכים, ושמונים וארבעה אלף שנים אלו ממש כאן, במטע־המנגו של מַגְהַדֶבַה, כחסרי־בית שקיימו את החיים הרוחניים.

וכשטיפחו כך את ארבעת משכנות־הברהמא, לאחר התפרקות גופם במותם, נולדו כולם בעולם הבראהמות.

12.  ומתוכם, אננדה, האחרון היה המלך נִימִי (Nimi) — מלך צדיק (dhammiko dhammarājā), מלך אדיר (mahārājā) אשר היה נטוע איתן בדְהַמַּה (dhamme ṭhito). הוא שלט בצדק בקרב בראהמינים ובעלי־הבתים, בערי־המסחר ובמחוזות. והוא שמר גם על ימי־ההתכנסות, בצום ובתרגול, בימי הארבעה־עשר, בחמישה־עשר, ובשמיני של החודש הירחי.

13.  פעם, אננדה, כאשר הישויות השמימיות של עולם השלושים-ושלוש[3] (Tāvatiṃsa) ישבו באסיפה הגדולה שלהם, בהיכל סוּדְהַמַּה (Sudhamma), התנהלה שיחה ביניהם: “אכן אשרי תושבי ארץ וִידֵהַה (Videha)! מזל גדול לתושבי וִידֵהַה, שיש להם את המלך נִימִי — מלך צדיק, מלך השופט על פי הדהמה, מלך אדיר הנטוע איתן בדהמה. הוא נוהג לפי הדהמה עם הבראהמינים ובעלי־הבתים, עם אנשי העיירות ועם כל בני המחוזות; הוא אף מקיים את ימי ההתכנסות, בארבעה-עשר, חמישה-עשר, ובשמיני לחודש הירחי.”

אז, אננדה, סַקַּה (Sakka), שליט הישויות (devānamindo) פנה אל הישויות של עולם השלושים-ושלושה ואמר: “האם תרצו, ידידיי, לראות את המלך נִימִי?”

“כן, חבר,” השיבו, “אנו רוצים לראות את המלך נִימִי.”

ובאותו זמן, אננדה, ישב המלך נִימִי ביום ההתכנסות, ביום החמישה־עשר של החודש, לאחר שרחץ את ראשו, כשהוא מקיים את יום ההתכנסות, יושב בקומה העליונה של ארמון־הפאר שלו.

אז, אננדה, סַקַּה, שליט הישויות, כמו שאדם חזק יכול לקפל את זרועו המתוחה או למתוח את הזרוע המקופלת — כך נעלם מעולם הישויות וניצב לפתע בפני המלך נִימִי.

וסַקַּה, שליט הישויות, אמר למלך נִימִי: “ברכות לך, מלך אדיר, ברכות לך. הישויות של עולם השלושים-ושלוש, יושבים עתה באולם סוּדְהַמַּה ואומרי דברים בשבחך: ׳אכן אשרי תושבי ארץ וִידֵהַה! מזל גדול לתושבי וִידֵהַה, שיש להם את המלך נִימִי — מלך צדיק, מלך השופט על פי הדהמה, מלך דגול הנטוע איתן בדהמה. הוא נוהג לפי הדהמה עם הבראהמינים ובעלי־הבתים, עם אנשי העיירות ועם כל בני המחוזות; הוא אף מקיים את ימי ההתכנסות, בארבעה-עשר, חמישה-עשר, ובשמיני לחודש הירחי.׳ הישויות, מלך גדול, משתוקקים לראותך. לכן אשלח לך, מלך גדול, מרכבת־פלאים, רתומה לאלף סוסים שמימיים; עלה, מלך גדול, על רכב שמימי זה, אל תפחד (bhāyi) ואל תרעד (saṃrambhī).”

והמלך נִימִי, אננדה, הסכים בשתיקה.

אז, אננדה, לאחר שסַקַּה, שליט היישויות, ידע כי המלך נימי הסכים, הוא נעלם מנוכחותו של המלך נימי, וכפי שאדם חזק יכול לקפל את זרועו המתוחה או למתוח את זרועו המקופלת — כך הופיע חזרה בין הישויות של עולם השלושים-ושלושה.

14.  ואז, אננדה, סַקּה, שליט הישויות, פנה אל מָאטַלִי (mātalī) הרַכָּב ואמר: “בוא הנה, ידידי מָאטַלִי, רתום את מרכבת־הפלאים, אלף־הסוסים השמימיים, גש אל המלך נימי ואמור לו כך: ׳הנה, מלך גדול, אלף־הסוסים רתומים למרכבת־הפלאים שנשלחה על ידי סַקּה, שליט הישויות. עלה, מלך גדול, על רכב שמימי זה, אל פחד ואל רעד.׳”

“כן, אדוני הנעלה,” השיב מַאטַלִי הרכב לסַקּה, שליט הישויות.

ואז רתם את המרכבה בעלת־אלף־הסוסים, ניגש אל המלך נימי ואמר לו: “הנה, מלך גדול, מרכבת־הפלאים בעלת־אלף־הסוסים, שנשלחה על ידי סַקּה, שליט הישויות. עלה, מלך גדול, על רכב שמימי זה, אל פחד ואל רעד. אך אמור לי, מלכי הגדול, לאן עלי להסיע אותך? האם אל המקום שבו בעלי־מעשים רעים חווים את פרי מעשיהם? או אל המקום שבו בעלי־מעשים טובים חווים את פרי מעשיהם?”

המלך נימי ענה: “אל שניהם, מָאטַלִי, הסע אותי.”

15.  אז, אננדה, מָאטַלִי הרכב הכניס את המלך נימי אל תוך אולם סוּדְהַמַּה (sudhamma). וכשראה סַקַּה, שליט האלים, את המלך נימי מתקרב מרחוק, אמר לו: “בוא, מלך גדול, ברוך בואך! הישויות של עולם השלושים-ושלושה, יושבים באולם סוּדְהַמַּה, משבחים ומפארים אותך: ׳אשרי, אכן אשרי, תושבי ארץ וִידֵהַה! מזל גדול לתושבי וִידֵהַה, שיש להם את המלך נימי — מלך צדיק, מלך השופט על פי הדהמה, מלך דגול הנטוע יציב בדהמה; הוא נוהג לפי הדהמה עם הבראהמינים ובעלי־הבתים, עם אנשי העיירות ועם כל בני המחוזות; הוא מקיים את ימי ההתכנסות בארבעה-עשר, חמישה-עשר, ובשמיני לחודש הירחי.׳ הישויות, מלך גדול, משתוקקים לראותך. התענג, מלך גדול, כאן בין הישויות, בגדולת כוחם השמימי!”

אך המלך נימי ענה: “מספיק, חבר! החזר אותי מייד לעיר מִיטְהִילָא. כי שם אמשיך לנהוג לפי הדהמה עם הבראהמינים ובעלי־הבתים, עם אנשי העיירות ועם כל בני המחוזות; ושם אמשיך לקיים את ימי ההתכנסות בארבעה-עשר, חמישה-עשר, ובשמיני לחודש הירחי.”

16.  ואז, אננדה, סַקּה, שליט הישויות, פנה אל מָאטַלִי הרכב ואמר לו: “בוא הנה, ידידי מָאטַלִי, רתום את מרכבת־הפלאים, בעלת אלף־הסוסים השמימיים, והחזר את המלך נימי חזרה לעיר מִיטְהִילָא.”

“כן, אדוני הנעלה,” השיב מָאטַלִי הרכב לסַקּה, שליט הישויות. והוא רתם את מרכבת־הפלאים בעלת־אלף־הסוסים והחזיר את המלך נימי אל מִיטְהִילָא.

ושם, אננדה, המשיך המלך נימי לנהוג לפי הדהמה עם הבראהמינים ובעלי־הבתים, עם אנשי העיירות ועם כל בני המחוזות; והוא המשיך לקיים את ימי ההתכנסות בארבעה־עשר, חמישה־עשר ובשמיני לחודש הירחי.

17.  ואז, אננדה, לאחר שעברו שנים רבות, מאות שנים ואלפי שנים, פנה המלך נימי אל הספר המלכותי ואמר לו: “כאשר תראה שערות שיבה מופיעות על ראשי, ספר לי על כך, ידידי.”

“כן, אדוני,” השיב הספר למלך נימי.

ואחרי שעברו שנים רבות, מאות שנים, ואלפי שנים, ראה הספר שערות שיבה צומחות על ראשו של המלך נימי. כשראה אותן אמר אל המלך: “הופיעו, אדוני, שליחי הישויות — נראות שערות שיבה על ראשך.”

“ובכן, ידידי הספר,” אמר המלך, “תלוש אותן בזהירות בעזרת פינצטה, והנח אותן בכף ידי.”

“כן, אדוני,” השיב הספר. והוא תלש בזהירות בעזרת פינצטה את אותן שערות שיבה והניח אותן בכף ידו של המלך.

18.  אז, אננדה, העניק המלך נימי לספר כפר שלם במתנה. לאחר מכן קרא לבנו הבכור ואמר לו כך: “הופיעו, בני היקר, שליחי האלים; נראות שערות שיבה על ראשי. נהנתי די והותר מתענוגות אנושיים; הגיע הזמן לחפש אחר תענוגות שמימיים. לכן, בני היקר, קבל עליך את המלוכה. ואני — אגלח את שערותי וזקני, אלבש את המלבושים הצהובים ואעזוב את חיי הבית לטובת חיי חסר־הבית.

“ובכן, בני היקר, כאשר גם אתה תראה שערות שיבה מופיעות על ראשך, הענק את כפר־המתנה לספר, הסדר היטב את מלכותך ואת הדרכת בנך הבכור, ואז גלח את שערותיך וזקנך, לבש את המלבושים הצהובים, וצא מחיי הבית לחיי חסר־הבית. בדרך זו תמשיך את המסורת הטובה שהנחתי, ולא תהיה האחרון בשרשרת זו.

“כי, בני היקר, כאשר בצמד־אבות־ובנים נקטעת מסורת טובה שכזו, הרי אותו בן הוא האחרון בשרשרת. לכן אני אומר לך כך: ׳דאג לכך שהמסורת הטובה שהנחתי תימשך, ואל תהיה אתה האחרון בשרשרת זו.׳”

19.  ואז, אננדה, לאחר שנתן המלך נימי את כפר־המתנה לספר, ולאחר שהדריך היטב את בנו הבכור בענייני המלוכה, הוא עצמו, באותו מטע המנגו של מַגְהַדֶבַה, גילח את שערו וזקנו, לבש את המלבושים הצהובים, ועזב את חיי הבית לטובת חיי חסר־הבית.

הוא שהה עם לב מלא אהבה, הקורן לכל ארבעת הכיוונים: ראשון, שני, שלישי ורביעי; כך, למעלה, למטה ולצדדים, לכל עבר, לכל מקום, כלפי כולם בעולם, עם לב מלא אהבה, רחב, נשגב, ללא גבולות, ללא איבה, ללא עוינות.

כך גם, הוא שהה עם לב מלא חמלה... עם לב מלא פירגון... ועם לב מלא שוויון-נפש, הקורן לכל ארבעת הכיוונים: ראשון, שני, שלישי ורביעי; כך, למעלה, למטה, ולצדדים, לכל עבר, לכל מקום, כלפי כולם בעולם, עם לב מלא שוויון-נפש, רחב, נשגב, ללא גבולות, ללא איבה, ללא עוינות.

המלך נימי, אננדה, חי שמונים וארבעה אלפי שנים במשחקי־נעורים של הנסיכים; שמונים וארבעה אלפי שנים כיורש־עצר; שמונים וארבעה אלפי שנים כמלך שולט; ושמונים וארבעה אלפי שנים, באותו מטע המנגו של מַגְהַדֶבַה, לאחר שנטש את חיי הבית לחיי חסר־הבית, הוא חי חיי פרישות.

לאחר שפיתח את ארבעת משכנות הברהמא – בהתפרקות גופו, לאחר מותו – הוא נולד בעולם הבראהמות.

20.  ובכן, למלך נימי היה בן ושמו קַלָארַגַ׳נַקַה (kaḷārajanaka). אך הוא לא פרש מחיי בית אל חיי חסר-בית. וכך, הוא קטע את המסורת הטובה ההיא. והוא היה האחרון בשושלת.

21.  “ייתכן, אננדה, שמחשבה זו תעלה אצלך: ׳בוודאי היה זה מלך אחר, זה ששמו מַגְהַדֶבַה, אשר הנחה את אותה מסורת טובה.׳ אך, אננדה, אין לראות זאת כך. אני עצמי הייתי באותו הזמן המלך מַגְהַדֶבַה. אני הוא שהנחתי את אותה מסורת טובה, אך הדורות שאחריי הפסיקו להמשיכה.

אולם, אננדה, אותה מסורת טובה אינה מובילה למיאוס (nibbidā), להפגת ההשתוקקות (virāga), לחידלון (nirodha), להדממה (upasama), לידיעה ישירה (abhisamaya), להתעוררות (sambodhi), לנִיבָּאנָה (nibbāna); אלא מובילה לכל היותר ללידה מחדש בעולם הבראהמות.

ואילו המסורת הטובה הזו שאני מנחה עכשיו, אננדה, מביאה באופן ודאי למיאוס, להפגת ההשתוקקות, לחידלון, להדממה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לנִיבָּאנָה.

ומהי, אננדה, אותה מסורת טובה שאני מנחה עכשיו המובילה למיאוס, להפגת ההשתוקקות, לחידלון, להדממה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לנִיבָּאנָה?

זוהי הדרך המתומנת האצילית, כלומר: השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכון, עיסוק נכון, מאמץ נכון, קשב נכון, ריכוז נכון. זוהי, אננדה, אותה מסורת טובה שאני מנחה עכשיו המובילה למיאוס, להפגת ההשתוקקות, לחידלון, להדממה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לנִיבָּאנָה.

ולכן אני אומר לכם, אננדה: המשיכו את המסורת הטובה הזו שאני מנחה, ואל תהיו אתם האדם האחרון בדור שלכם. כי כאשר בצמד־אבות־ובנים נקטעת מסורת טובה שכזו, הרי אותו בן הוא האחרון בשרשרת. לכן אני אומר לך כך: ׳דאג לכך שהדרך הטובה שהנחתי תימשך, ואל תהיה אתה האחרון בשרשרת זו.”

כך אמר הבודהה, והנכבד אננדה היה מרוצה ושמח מדבריו של המכובד.

[1] בתרבות הבודהיסטית uposatha הוא היום שבו נזירים (bhikkhū) מתכנסים אחת לשבועיים, מאזינים לאמירת כללי ההתנהגות של הנזירים (pātimokkha), מתוודים על עבירות אם יש ושומעים דרשות. עבור מתרגלים מן הבית, זה יום של שמירת שמונה כללים (aṭṭha sīlāni), צומות חלקיים, והקדשה יתרה לתרגול מדיטציה.
הרבה חושבים שה־uposatha קשור רק לירח המלא — אבל במסורת העתיקה זה היה מחזור ירחי מלא, לא פעם בחודש בלבד. כלומר, ארבע פעמים בכל חודש ירחי, לא רק בירח מלא. המחזור יוצא בערך פעם בשבעה–שמונה ימים, ולכן ניתן לראות בו מעין “שבת בודהיסטית”, אך הוא אינו תואם את השבוע בן שבעת הימים של הלוח הגרגוריאני.

[2] הקטע המלא בפאלי הוא מזמור בודהיסטי ידוע:

mettāsahagatena cetasā ekaṃ disaṃ pharitvā vihāsi, tathā dutiyaṃ, tathā tatiyaṃ, tathā catutthaṃ; iti uddhamadho tiriyaṃ sabbadhi sabbattatāya sabbāvantaṃ lokaṃ mettāsahagatena cetasā vipulena mahaggatena appamāṇena averena abyābajjhena, abyāpajjena pharitvā vihāsi. karuṇāsahagatena cetasā... muditāsahagatena cetasā... upekkhāsahagatena cetasā ekaṃ disaṃ pharitvā vihāsi, tathā dutiyaṃ, tathā tatiyaṃ, tathā catutthaṃ; iti uddhamadho tiriyaṃ sabbadhi sabbattatāya sabbāvantaṃ lokaṃ upekkhāsahagatena cetasā vipulena mahaggatena appamāṇena averena abyābajjhena pharitvā vihāsi.

[3] עולם השלושים ושלושה (Tāvatiṃsa) הוא מישור קיום מסויים בו שוכנים הישויות מדרגה זו ולהם שלושים-ושלושה מנהיגים שבראשם עומד סַקַּה (Sakka).