השיחה עם אַסַּלָאיַנַה

1.  כך שמעתי: פעם התגורר המכובד (Bhagavā) בסמוך לסָאבַטְּהִי (Sāvatthī) בחורשת גֵ'טַה (Jeta), גנו של אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה (Anāthapiṇḍika).

2.  באותה העת התגוררו בעיר סָאבַטְּהִי חמש מאות בראהמינִים מממלכות שונות, ועסקו בענייניהם. אז עלה במחשבתם: “הפרוש גוטמה (Gotama) הזה מלמד על טוהר (suddhi) ארבעת המעמדות (cātuvaṇṇi) — מי בינינו יוכל להתמודד עמו בדברים אלה ולענות לו כראוי?”

3.  באותו זמן שהה בעיר סָאבַטְּהִי צעיר בשם אַסַּלָאיַנַה (Assalāyana), בן שש־עשרה בלבד, אך כבר היה בקי בשלוש הוודות (tiṇṇaṃ vedānaṃ pāragū), עם המילונים (nighaṇḍu), הפירושים (keṭubha), הדקדוק וההגייה (sākkhara-pabheda) והספרות המסורתית (itihāsa) — כתחום הידע החמישי.

הוא היה מומחה בדיקלום טקסטים (padako), מפרש מיומן (veyyākaraṇo), ובקי בתורות העולם (lokāyata) ובסימני אדם דגול (mahāpurisalakkhaṇa).

אז אמרו אותם בראהמינים זה לזה: “הרי צעיר זה, אַסַּלָאיַנַה, הוא חכם, רהוט ובקי במקצועות כולם; ודאי הוא יהיה מסוגל להתמודד בוויכוח עם הפרוש גוטמה בנושא זה.”

4.  אז הלכו הבראהמינים אל אַסַּלָאיַנַה הצעיר ואמרו לו: “אדון אַסַּלָאיַנַה, הפרוש גוטמה הזה מציג תורה על טוהר ארבעת המעמדות. לך נא אתה והתמודד עמו בדברים הללו.”

כששמע זאת, אמר להם אַסַּלָאיַנַה: “הפרוש גוטמה הזה, רבותי, הינו דובר דהמה אמיתית (dhammavādī). ועם מי שדובר דְהַמַה קשה מאוד להתווכח. אינני רואה עצמי מסוגל להתמודד עמו בוויכוח זה.”[1]

אך הבראהמינים לא ויתרו, ופנו אליו שנית: “אותו פרוש גוטמה מלמד על טוהר ארבעת המעמדות. לך נא, אדון אַסַּלָאיַנַה, והתמודד עמו בדברים. הרי אתה עצמך מנוסה בוויכוחים עם נוודים רוחניים ופרושים.”

אך גם בפעם השנייה השיב להם אַסַּלָאיַנַה באותו אופן: “הפרוש גוטמה הזה, רבותי, הינו דובר דהמה אמיתית. ועם מי שדובר דְהַמַה קשה מאוד להתווכח. אינני רואה עצמי מסוגל להתמודד עמו בוויכוח זה.”

בפעם השלישית חזרו עליו הבראהמינים ואמרו: “אדון אַסַּלָאיַנַה, אל תוותר: לך והתמודד עם הפרוש גוטמה בנושא זה על טוהר ארבעת המעמדות. הרי אתה מנוסה בוויכוחים ודיונים עם נוודים רוחניים ופרושים —אל תתן שיאמרו כי הובסת ללא קרב!”

5.  אז אמר להם אַסַּלָאיַנַה: “אכן, רבותי, אני מבין את דבריכם, אך באמת אינני רואה עצמי כשיר להתמודד עמו. שהרי גוטמה הוא דובר של אמת, ודבריו מבוססים היטב, ועם דוברי אמת כאלה קשה ביותר להתווכח. אולם, מאחר שזו בקשתכם, אלך — על פי דבריכם.”

אז הלך אסלאינה, הצעיר המלומד, אל המכובד עם קהל גדול של בראהמינים. הוא ניגש אליו, החליף עמו דברי נימוס והיכרות, ולאחר שיחה נעימה ומכבדת ישב לצידו.

ובעת שישב שם, אמר אסלאינה לבודהה: “אדון גוטמה, הבראהמינים טוענים כך: ׳רק הבראהמין הוא בעל המעמד העליון; כל שאר המעמדות נחותים ממנו.רק הבראהמין הוא לבן וטהור מטבעו; האחרים כהים ומגושמים. רק הבראהמינים הם טהורים באמת; שאר בני האדם אינם טהורים. רק הבראהמינים הם בניו (puttā) האמיתיים (orasā) של ברהמא – נולדו מפיו (mukhato jātā), נבראו מברהמא (brahmajā brahmanimmitā), ויורשיו החוקיים של ברהמא (brahmadāyādā). מה דעתך, אדון גוטמה, על טענה זו?”

אז השיב לו הבודהה: “אך רואים אנו, אסַלָאיַנַה, שברהאמיניות מקבלות ווסת, מתעברות, יולדות ומיניקות בדיוק כמו נשים ממעמדות אחרים. ואף על פי כן, בהיותן ילדות בדרך הטבע אומרים עליהן הבראהמינים: ׳רק הבראהמינים הם בעלי המעמד העליון; כל שאר המעמדות נחותים ממנו. רק הבראהמין הוא לבן וטהור מטבעו; האחרים כהים. רק הבראהמינים הם טהורים; שאר בני האדם אינם טהורים. רק הבראהמינים הם בניו האמיתיים של ברהמא, נולדו מפיו, נבראו מברהמא, ויורשיו של ברהמא.׳”

6.  אז אמר אסַלָאיַנַה: “אף על פי שהאדון גוטמה מדבר כך, עדיין הבראהמינים טוענים ודבקים בדעתם: רק הבראהמין הוא בעל המעמד העליון… רק הוא בן ברהמא ויורשו.׳”

אז אמר לו המכובד: “מה דעתך, אסַלָאיַנַה? האם שמעת כי בארצות יוֹנַקַה (Yonaka) וקַמְבּוֹגַ׳ה (Kamboja) ובאזורי הגבול האחרים ישנם רק שני מעמדות חברתיים (vaṇṇā) — אדון (ayyo) ועבד (dāso). ושם קורה שאדון נעשה עבד ועבד נעשה אדון?”

ענה אסלאינה: “כן, אדוני המכובד, כך שמעתי: בארצות יונקה וקַמְבּוֹגַ׳ה ובאזורי הגבול האחרים ישנם רק שני מעמדות חברתיים — אדון ועבד; והאדון יכול להפוך לעבד, והעבד יכול להפוך לאדון.׳”

אז אמר לו המכובד: “ובכן, אסַלָאיַנַה, מה כוחם (balaṃ) של הבראהמינים שם? על מה יש להם להסתמך (assāso) כאשר הם טוענים שם כך —׳רק הבראהמין הוא בעל המעמד העליון, וכל השאר נחותים ממנו… רק הבראהמינים הם בניו של ברהמא, יורשיו׳?”

7.  אז השיב אסַלָאיַנַה: “אף על פי שהמכובד גוטמה מדבר כך, עדיין הבראהמינים סבורים כך בליבם: ׳רק הבראהמין הוא בעל המעמד העליון, וכל השאר נחותים ממנו… רק הבראהמינים הם בניו ויורשיו של ברהמא .׳”

מה דעתך, אסליאנה —האם רק בן מעמד הלוחמים (khattiya) הוא זה שיכול לבצע הרג (pāṇātipātī) גניבה (adinnādāyī), פגיעה מינית (kāmesumicchācārī), דיבור שקרי (musāvādī), דיבור רכילותי (pisuṇavāco), דיבור גס (pharusavāco), דיבור סרק (samphappalāpī), להיות בעל קנאה (abhijjhālu), טינה (byāpannacitto), והשקפות שגויות (micchādiṭṭhi) — ובעקבות כך, לאחר התפרקות הגוף (kāyassa bhedā) לאחר המוות (paraṃ maraṇā), להיוולד מחדש בעולמות הייסורים, במצב רע, בשאול (vinipāta), בגיהנום (niraya), והאם אין זה כך לגבי הבראהמין? או שמא זה נכון רק לגבי בן מעמד הסוחרים (vesso)? או הפועלים (suddo)? האם רק הם — ולא הבראהמין — עלולים ליפול לגיהנום בשל מעשיהם הרעים?”

ואסליאנה השיב: “לא כך הדבר, אדון גוטמה. גם בן מעמד הלוחמים, אדון גוטמה, אם הוא מבצע הרג, גניבה, פגיעה מינית, מדבר שקר, מרכל, מדבר בגסות, מדבר דברי הבל, בעל קנאה, טינה, והשקפות שגויות — לאחר התפרקות הגוף, לאחר המוות — הוא נולד מחדש בעולמות הייסורים, במצבי רע, בשאול, בגיהנום. כך גם בראהמין, אדון גוטמה; כך גם הסוחר, וכך גם הפועל.

אכן, אדון גוטמה, כל ארבעת המעמדות — אם הם מבצעים הרג, גניבה, פגיעה מינית, שקר, רכילות, דיבור גס, דברי הבל, קנאה, טינה והשקפות שגויות —כולם, עם מותם, עלולים להיוולד מחדש בעולמות הייסורים, במצבי רע, בשאול, בגיהנום.”

אז שאל הבודהה: “ובכן, אסַלָיאנה — מהו כוחם של הבראהמינים כאן? על מה הם מסתמכים כאשר הם אומרים כך: ׳רק הבראהמין הוא בעל המעמד העליון, וכל שאר המעמדות נחותים ממנו… רק הבראהמינים הם בניו ויורשיו של ברהמא.׳”

8.  ואסַלָיאנה השיב: “אף על פי שהמכובד גוטמה מדבר כך, בכל זאת — הבראהמינים סבורים כך בליבם: ׳רק הבראהמין הוא בעל המעמד העליון, וכל השאר נחותים ממנו… רק הבראהמינים הם בניו ויורשיו של ברהמא.׳”

אז אמר הבודהה: “מה דעתך, אסַלָיאנה — האם רק הבראהמין הוא זה שנמנע (paṭivirato) מהרג, שנמנע מלקחת את מה שלא ניתן לו, שנמנע מהתנהגות מינית פוגענית, שנמנע מדיבור שקרי, שנמנע מדיבור רכילותי, שנמנע מדיבור גס, שנמנע מדיבורי הבל, שאין בו קנאה, שאין בו טינה, ובעל השקפות נכונות(sammādiṭṭhi) —כך שלאחר התפרקות הגוף, לאחר המוות, הוא נולד בעולם טוב (sugatiṃ), בעולם שמימי (saggaṃ lokaṃ) — אך לא כן בן המעמד הלוחם, ולא הסוחר, ולא הפועל?”

ענה אסַלָיאנה: “לא כך הדבר, אדון גוטמה! גם בן המעמד הלוחם, אדון גוטמה, אם הוא נמנע מלקיחת חיים, מגניבה, מפגיעה מינית, משקר, מדיבור רכילותי, מדיבור גס, מדברי הבל, אם הוא חופשי מקנאה, נקי מטינה, ובעל השקפות נכונות — אז, לאחר התפרקות הגוף, לאחר המוות, הוא נולד בעולם טוב, בעולם שמימי. וכך גם בראהמין, וכך גם הסוחר, וכך גם הפועל. אכן, אדון גוטמה, כל ארבעת המעמדות, אם הם נמנעים מהרג, מגניבה, מפגיעה מינית, משקר, מרכילות, מדיבור גס, מדברי הבל, והם חופשיים מקנאה, נקיים מטינה, ובעלי השקפות נכונות — לאחר המוות, הם נולדים בעולם טוב, בעולם שמימי.”

אז שאל הבודהה: “ובכן, אסַלָיאנה — מהו כוחם של הבראהמינים? על מה הם נסמכים, כאשר הם אומרים כך: ׳רק הבראהמין הוא בעל המעמד העליון, וכל שאר המעמדות נחותים ממנו… רק הבראהמינים הם בניו ויורשיו של ברהמא׳”.

9.  ואסליאנה השיב: “אף על פי שהמכובד גוטמה מדבר כך, בכל זאת הבראהמינים ממשיכים להחזיק באמונה הזו בליבם: ׳רק הבראהמין הוא בעל המעמד העליון, וכל השאר נחותים ממנו… רק הבראהמינים הם בניו ויורשיו של ברהמא.׳”

אז שאל הבודהה: “מה דעתך, אסַלָיאנה — האם רק הבראהמין הוא זה שמסוגל (pahoti) לפתח (bhāvetuṃ) תודעת אהבה (mettacittaṃ) נטולת איבה (averaṃ), ונטולת טינה (abyābajjhaṃ) כלפי יצורים חיים —ואילו בן מעמד הלוחמים, הסוחרים, או הפועלים— אינם מסוגלים לכך?”

ענה אסַלָיאנה: “לא כך הדבר, אדון גוטמה! גם בן מעמד הלוחמים, אדון גוטמה, מסוגל לפתח בליבו תודעה של אהבה, נטולת איבה ונטולת טינה, וכן גם הבראהמין, וכן גם הסוחר, וכן גם הפועל. אכן, אדון גוטמה, כל ארבעת המעמדות מסוגלים לפתח בליבם תודעה של אהבה נטולת איבה וטינה.”

אז שאל הבודהה: “ובכן, אסַלָיאנה — מהו כוחם של הבראהמינים כאן? על מה הם נשענים, כאשר הם אומרים כך: ׳רק הבראהמין הוא בעל המעמד העליון, וכל שאר המעמדות נחותים ממנו… רק הבראהמינים הם בניו ויורשיו של ברהמא.׳”

10.  ואז השיב אסַלָיאנה, כקודם: “אף על פי שהמכובד גוטמה מדבר כך, בכל זאת הבראהמינים סבורים בליבם: ׳רק הבראהמין הוא בעל המעמד העליון, וכל השאר נחותים ממנו… רק הבראהמינים הם בניו ויורשיו של ברהמא.׳”

אז אמר הבודהה: “מה דעתך, אסַלָיאנה — האם רק הבראהמין הוא זה שמסוגל לקחת כלי רחצה (sottisināniṃ), ללכת אל הנהר ולשטוף ממנו את האבק והלכלוך (rajojallaṃ), ואילו בן מעמד הלוחמים, הסוחרים, או הפועלים אינם מסוגלים לכך?”

ענה אסַלָיאנה: “לא כך הדבר, אדון גוטמה! גם בן מעמד הלוחמים, אדון גוטמה, מסוגל לקחת כלי רחצה, ללכת אל הנהר ולשטוף ממנו אבק ולכלוך. וכן גם הבראהמין, וכן גם הסוחר, וכן גם הפועל. אכן, אדון גוטמה, כל בני ארבעת המעמדות מסוגלים לקחת כלי רחצה, ללכת אל הנהר ולשטוף את עצמם מן האבק והלכלוך.”

אז שאל הבודהה: “ובכן, אסַלָיאנה — מהו כוחם של הבראהמינים כאן? על מה הם מסתמכים, כאשר הם אומרים כך: ׳רק הבראהמין הוא בעל המעמד העליון, וכל שאר המעמדות נחותים ממנו… רק הבראהמינים הם בניו ויורשיו של ברהמא.׳”

11.  ואז השיב אסַלָיאנה, כקודם: “אף על פי שהמכובד גוטמה מדבר כך, בכל זאת הבראהמינים סבורים בליבם: ׳רק הבראהמין הוא בעל המעמד העליון, וכל השאר נחותים ממנו… רק הבראהמינים הם בניו ויורשיו של ברהמא.׳”

אז אמר הבודהה לאסַלָיאנה: “מה דעתך, אסַלָיאנה — נניח שמלך בן מעמד הלוחמים היה מזמן לפניו מאה אנשים ממוצאים שונים (nānājaccānaṃ) ואומר להם כך: ׳בואו הנה, רבותי, מי שנולדו במשפחות של בני המעמדות העליונים —במשפחות של לוחמים ושל בראהמינים, בעלי ייחוס מלכותי (rājaññakulā). קחו ענף יבש של שושן־העץ (sāka), או עץ סָאלַה (sāla), או עץ סַנְדַל (candana), או עץ לוטוס (padumaka) ושפשפו אותו על פיסת עץ (uttarāraṇiṃ)כדי להצית אש, ולהפיק להבה.

ובו בזמן, יוזמנו גם האחרים —אלה שנולדו במשפחות הנמוכות — משפחות של טמאים[2] (caṇḍāla), של ציידים (nesāda), בני תערובת[3] (vena), של בוני מרכבות (rathakāra), ושל נחותים[4] (pukkusa). והם ייקחו ענף של עץ אחר — אולי מגיגית שופכים (sāpānadoṇiyā) או מגיגית מי חזירים (sūkaradoṇiyā) או מגיגית כובסים (rajakadoṇiyā), או מענף של עץ קיקיון (eraṇḍakaṭṭhassa), ויעשו באותו אופן: ישפשפו את הענף ויציתו אש.׳

ואז שאל הבודהה: “מה דעתך, אסַלָיאנה — האם האש (aggi) שתיווצר על ידי בני המעמדות העליונים, מהעצים האציליים – סָאלַה, סנדל, לוטוס – תהיה בעלת להבה (accimā), זוהרת (vaṇṇavā), ובהירה (pabhassaro), וניתן יהיה לבשל ולהשתמש בה. ואילו האש שתיוולד על ידי בני המעמדות הנמוכים,מהעצים הפשוטים, תהיה חסרת להבה, חסרת אור, ואינה ראויה לשימוש?”

ענה אסַלָיאנה: “לא כך הדבר, אדון גוטמה! אש שנוצרת על ידי בני המעמדות העליונים מהעצים המשובחים — יש לה להבה, אור וזוהר; ואש שנוצרת על ידי בני המעמדות הנמוכים מהעצים הפשוטים — גם לה יש להבה, אור וזוהר. בכל סוג של אש — יש להבה, יש אור, יש חום, וניתן להשתמש בה לכל צורך.”

אז אמר הבודהה: “ובכן, אסַלָיאנה —מה כוחם של הבראהמינים כאן? על מה הם נסמכים כאשר הם אומרים כך: ׳רק הבראהמין הוא בעל המעמד העליון, וכל שאר המעמדות נחותים ממנו; רק הבראהמין טהור, האחרים כהים; רק הבראהמינים מטוהרים, הם בלבד בניו ויורשיו של ברהמא.׳”

12.  ואז השיב אסַלָיאנה, כקודם: “אף על פי שהמכובד גוטמה מדבר כך, בכל זאת הבראהמינים סבורים בליבם: ׳רק הבראהמין הוא בעל המעמד העליון, וכל השאר נחותים ממנו… רק הבראהמינים הם בניו ויורשיו של ברהמא.׳”

הבודהה שאל: “מה דעתך, אַסַּלָאיַנַה — נניח שנסיך (khattiyakumāro) ממעמד הלוחמים ייקח לאישה נערה ממשפחת בראהמינים (brāhmaṇakaññāya), ומהאיחוד הזה ייוולד להם בן. בן זה — הדומה לאמו ולמורשתה כשם שהוא דומה לאביו ולמורשתו — האם נכון יהיה לקרוא לו ׳לוחם׳ או ׳בראהמין׳?”

ואַסַּלָאיַנַה השיב: “אדון גוֹטַמַה, בן כזה, שנולד מנסיך לוחם ומבת בראהמינים, דומה לאמו כשם שהוא דומה לאביו — ועל כן אפשר לקרוא לו גם ׳לוחם׳ וגם ׳בראהמין׳.”

13.  והבודהה המשיך ושאל: “ומה דעתך, אַסַּלָאיַנַה — אם נער בראהמין (brāhmaṇakumāro) יישא לאישה נערה ממעמד הלוחמים (khattiyakaññāya), ומהאיחוד הזה ייוולד בן — האם נכון יהיה לומר עליו ׳בראהמין׳ או ׳לוחם׳?”

השיב אַסַּלָאיַנַה: “אדוני גוֹטַמַה, בן כזה — שנולד מבראהמין ומבן לוחמים — ראוי שייקרא גם זה וגם זה, כי הוא דומה לשני הוריו.”

14.  אז אמר הבודהה: “ומה דעתך, אַסַּלָאיַנַה — אם היו מזווגים סוס (vaḷava) ואתון (gadrabha), ומהאיחוד הזה היה נולד וולד — האם היית קורא לו ׳סוס׳ או ׳חמור׳?”

השיב אַסַּלָאיַנַה: “אדון גוֹטַמַה, ולד כזה הוא פרד (assataro) — מין כלאיים, שאינו זה ואינו זה. בזה, אדוני, אני רואה הבדל ברור; אך ביחסי בני אדם, אין אני רואה כל הבדל מהותי.”

15.  שוב שאל הבודהה: “מה דעתך, אַסַּלָאיַנַה — אם היו שני נערים אחים, שנולדו לאותה אם (saudariyā), אך אחד מהם למד את הוודות וקיבל חניכה (ajjhāyako upanīto), ואילו השני לא למד ולא הוסמך (anajjhāyako anupanīto) — את מי, לדעתך, היו הבראהמינים מאכילים תחילה בטקס או בסעודת פולחן?”

ענה אַסַּלָאיַנַה: “אדון גוטמה, בוודאי היו מאכילים תחילה את זה שלמד והוסמך — כי איזה ערך יש להקריב מתנה למי שלא למד ולא הוסמך?”

16.  אמר הבודהה: “ומה דעתך, אַסַּלָאיַנַה — אם שני אחים כאלה נולדו לאותה אם, אחד מהם אמנם למד והוסמך, אך הוא חסר מוסר ורשע (dussīlo pāpadhammo), והשני לא למד ולא הוסמך, אך הוא מוסרי וטוב לב (sīlavā kalyāṇadhammo) — את מי היו הבראהמינים מאכילים תחילה?”

ענה אַסַּלָאיַנַה: “אדון גוֹטַמַה, הבראהמינים היו מאכילים תחילה את זה שאמנם לא למד ולא הוסמך, אך הוא אדם מוסרי ובעל טבע טוב — כי איזו תועלת יש להקריב מתנה לאדם רשע וחסר מוסר?”

17.  אז אמר הבודהה: “ראה, אַסַּלָאיַנַה — בעבר היית נוהג להעריך לידה (jāti), ולאחר מכן הערכת לימוד (manta), ואחר כך הערכת סיגופים (tapa). וכעת, לאחר כל אלה, הגעת בעצמך לתובנה של טוהר אמיתי — אותו טוהר ארבעת המעמדות (cātuvaṇṇiṃ suddhiṃ) שאני מלמד.”

כשנאמרו הדברים, התלמיד אסלאינה נותר שותק, כפוף, שמוט כתפיים, ראשו מורכן, מהורהר, וחסר מענה — והוא ישב כך בדממה.

18.  כאשר ראה הבודהה שהתלמיד אַסַלָאיַנַה יושב דומם, כפוף, שמוט־כתפיים, ראשו מורכן, מהורהר וחסר מענה — פנה אליו ואמר: “היה זה, אסלאינה, בעבר,כאשר שבעה פרושים בראהמינים חיו יחד בבקתות עלים (paṇṇakuṭīsu) שביער (araññāyatane). באותה העת עלתה בהם השקפה שגויה ומרושעת (pāpakaṃ diṭṭhigataṃ): ׳רק הבראהמין הוא המעמד העליון; כל השאר נחותים… רק הבראהמינים טהורים; רק הם בניו של ברהמא, שנולדו מפיו, שנבראו על ידי ברהמא, ויורשיו החוקיים של ברהמא.׳

שמע זאת החכם אַסִיטַה דֵבַלַה (Asita Devala) ואמר לעצמו: ׳אכן שמעתי כי לשבעת הנזירים הבראהמינים הללו, השוהים בבקתות היער, עלתה ההשקפה השגויה והמרושעת הזאת — שהבראהמינים בלבד הם הנעלים והטהורים.׳

אז, אַסִיטַה דֵבַלַה גזז את שערו ואת זקנו, לבש בגדים בצבע אדמדם (mañjiṭṭha), נעל סנדלים (upāhanā) עשויים עץ פַּטַל (paṭaliyo), ונטל בידו מטה עשוי זהב (jātarūpamayaṃ daṇḍaṃ). כך הופיע לפני שבעת הנזירים הבראהמינים.

והוא החל לצעוד הלוך ושוב לפניהם ואמר: ׳היי שם, מי הם, רבותיי, אותם פרושים בראהמינים אשר הלכו בדרך הזאת? אימרו לי, מי הם הבראהמינים שהלכו בדרך זו?׳

אז עלה בלב שבעת הבראהמינים הרהור: ׳מי זה האיש הזה, הנראה כאדם פשוט מהכפר, שצועד לפנינו ושואל שאלות כאלה? הבה נקלל אותו בקללה!׳

ואז קיללו אותו שבעת הבראהמינים ואמרו: ׳היה לאפר, טמא! היה לאפר, טמא (bhasmā, vasala, hohi!)!׳

אך ככל שקיללו אותו כך וכך, הפך אַסִיטַה דֵבַלַה לנאה יותר (abhirūpataro), ומרהיב יותר (dassanīyataro), וראוי יותר לאמון וכבוד (pāsādikataro).

אז אמרו הבראהמינים זה לזה: ׳אבוי, לשווא היה סיגופנו, חסרי־תועלת הם חיי הפרישות שלנו. בעבר, כשהיינו מקללים אחרים באומרנו “היה לאפר, טמא!”, הם היו אכן נעשים לאפר; אך עתה — ככל שאנו מקללים את האיש הזה, כך הוא נעשה יפה ונעים יותר למראה!

אולי בכל זאת לא לשווא סיגופינו, ולא חסרי תועלת חיינו הרוחניים. בואו, רבותיי, הבה נניח לכל האיבה שיש בנו כלפיו.׳

והוא אמר להם: ׳אם יש בכם כלפיי איבה, הניחו לה!׳

והם ענו: ׳אנו מניחים לאיבתנו. אך מי בעצם הוא אדוני?׳

הוא השיב להם: ׳האם שמעתם על החכם אַסִיטַה דֵבַלַה?׳

ענו: ׳אכן, שמענו עליו, אדוני.׳

אמר להם: ׳הרי זה אני בעצמי.׳

ואז ניגשו שבעת הבראהמינים אל אַסִיטַה דֵבַלַה לקוד בפניו.”

19.  אז אמר הפרוש אַסִיטַה דֵבַלַה לשבעת הבראהמינים: “שמעתי, רבותיי, כי לשבעת הנזירים הבראהמינים, היושבים בבקתות עלים ביער, עלתה השקפה שגויה ומרושעת שכזאת: ׳רק הבראהמינים הם בני המעמד העליון, כל השאר נחותים; רק הבראהמינים הם לבנים, כל השאר כהים; רק הבראהמינים הם טהורים, והאחים לא; רק הבראהמינים הם בניו של ברהמא — נולדו מפיו, נבראו על־ידי ברהמא, ויורשיו החוקיים של ברהמא.׳”

והם אמרו לו: “אכן כן, אדוני.”

אז שאל אותם אַסִיטַה דֵבַלַה: “האם יודעים אתם, רבותיי, אם האם שילדה אתכם הייתה אך ורק עם גבר בראהמין, ולא עם גבר שאיננו בראהמין?”

הם השיבו: “לא, אדוני, איננו יודעים זאת.”

“האם אתם יודעים, רבותיי, אם אם־אמכם, עד לדור השביעי של האמהות מצד האם (yāva sattamā mātumātāmahayugā) הייתה אך ורק עם גבר בראהמין, ולא עם גבר שאיננו בראהמין?”

והם השיבו: “לא, אדוני, איננו יודעים זאת.”

“האם אתם יודעים, רבותיי, אם אביכם היה רק עם אשה בראהמינית, ולא עם אשה שאיננה בראהמינית?”

הם השיבו: “לא, אדוני, איננו יודעים זאת.”

“האם אתם יודעים, רבותיי, אם אבי אביכם, עד לדור השביעי של האבות מצד האב התייחד עם נשים בראהמיניות בלבד, ולא עם נשים שאינן בראהמיניות?”

והם השיבו: “לא, אדוני, איננו יודעים זאת.”

אז שאל אותם: “האם יודעים אתם כיצד מתרחשת כניסת העובר לרחם (yathā gabbhassa avakkanti hoti)? ”

הם ענו: “אכן, אדוני, יודעים אנו כיצד מתרחשת כניסת העובר: כאשר האם והאב מתאחדים, האם נמצאת בימי פוריותה, וישנו גם גַנְדְהַבּה[5] (gandhabba) הנמצא בקרבת מקום — מתוך הצטרפותם של שלושה אלה מתרחשים ההפריה והעיבור.”

אז שאל אותם דֵבַלַה: “ובכן, רבותיי, האם יודעים אתם אם אותו גַנְדְהַבּה הוא בן מעמד הלוחמים, או בראהמינים, או סוחרים, או פועלים?”

והם ענו: “לא, אדוני, איננו יודעים אם אותו גַנְדְהַבּה הוא בן מעמד הלוחמים, או בראהמינים, או סוחרים, או פועלים.”

אז הוא אמר להם: “אם כך, רבותיי, כיצד תדעו מי אתם עצמכם?”

הם השיבו: “אדוני, באמת, איננו יודעים מי אנו.”

20.  ואז הוסיף הבודהה: “תאר לך, אסאלינה, את שבעת הפרושים הבראהמינים הללו, אף לאחר שנשאלו, ננזפו, והוסבר להם שוב ושוב בידי החכם אסיטה דֵבַלַה על שגיאתם בעניין טוהר המוצא, לא יכלו להגן על טענתם. אז כיצד, אם כן, תוכל אתה — תלמיד צעיר, שלא בקי היטב אפילו במסורת מוריך — להגן על טענתך על טוהר המעמד?”

כששמע זאת, אמר אסאלינה הנער: “נפלא, אדון גוטמה! נפלא, אדון גוטמה! כשם, אדון גוטמה, שאדם הופך דבר שהונח הפוך, או חושף את מה שמכוסה, או מראה את הדרך למי שהלך לאיבוד, או מדליק מנורת שמן באפלה, כדי שמי שיש לו עיניים יוכל לראות צורות — כך בדיוק הבהיר המכובד גוטמה את הדְהַמָּה בדרכים רבות. על כן אני שם את מבטחי בבודהה, בדהמה ובסנגהה. אנא שיכיר בי אדון גוטמה כעוקב בעל-בית (upāsaka), אשר שם את מבטחו בשלושת המבטחים (saraṇa) מעתה ועד סוף חייו.”

[1] הכוונה היא שהפרוש גוטמה אומר את האמת עצמה, לא דעה או שיטה. דבריו מבוססים על תובנה ישירה ולא על ויכוח מילולי. לכן אין דרך אמיתית לנצחו בוויכוח — משום שהוא נצמד לעובדות של טבע הדברים (Dhamma).

[2] ה־caṇḍāla נחשבו בתקופה הוודית לאנשים שעסקו בעבודות שנחשבו “מלוכלכות” או “מזהמות” — למשל: קבירת גופות או שריפתן, ניקוי אשפה וצואה, שחיטת בעלי חיים, טיפול בפגרים. החוק הברהמיני אסר על מגע פיזי או חברתי עמם.

[3] קבוצה חברתית נמוכה, בדומה ל־caṇḍāla ו־nesāda. צאצאי תערובת, קבוצה מקצועית של עושי מלאכה או נגנים, או קבוצה שולית או נחותה חברתית.

[4] מסמל לידה “בלתי טהורה”; משמש במשל הבודהה להמחשת השוויון המוסרי והרוחני של כל בני האדם. לעיתים מצוין כבנו של ברהמין מאם שוּדְרָה; במקורות אחרים — עובד אדמה נחות.

[5] המונח גנדהבה (gandhabba) מתפרש כאן כמרכיב התודעתי הנדרש להשלמת תנאי ההולדה. לפי המסורת הבורמזית המאוחרת של הפרשנות התרוואדית (למשל אצל Ledi Sayadaw, Mahāsi Sayadaw ו-Nārada Thera), נדחית ההבנה כי מדובר בישות ביניים ממשית (antarābhava-satta). לפי גישה זו, gandhabba איננה ישות הנמצאת במעבר בין חיים, אלא רק כינוי לרגע הקישור (paṭisandhi-citta) — תודעת הלידה-מחדש עצמה, המתהווה מייד לאחר תודעת המוות (cuti-citta) כאשר מתקיימים התנאים הנכונים (איחוד האב והאם, פוריות האם וכו׳). עמדתם נשענת על העיקרון של ההתהוות המותנית (paṭiccasamuppāda), שלפיו זרם התודעה נמשך ברציפות ללא כל “חלל ביניים” או קיום עצמאי נודד, ובכך נשמרת ההמשכיות ללא הנחת עצמיות או ישות-מעבר.