השיחה עם בְּהַדָאלִי

1.  כך שמעתי: פעם התגורר המכובד (Bhagavā) סמוך לסָאבַטְּהִי (Sāvatthī) בחורשת גֵ'טַה (Jeta), גנו של אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה (Anāthapiṇḍika).

אז פנה המכובד אל הנזירים בדברים אלה: “נזירים!”

והם השיבו: “אדון נכבד.”

2.  והמכובד דיבר: “נזירים, אני אוכל ארוחה אחת ביום. כך אני נטול מחלות (appābādhataṃ) ומועקות (appātaṅkata), קליל (lahuṭṭhāna), חזק, ונהנה משהות נינוחה (phāsuvihāra). בואו, נזירים, אִכלו גם אתם ארוחה אחת ביום. כך גם אתם תהיו נטולי מחלות ומועקות, ותהיו קלילים, חזקים, ותהנו משהות נוחה.”

3.  כאשר הדברים הללו נאמרו, אמר הנזיר הנכבד בהדאלי למכובד: “אדון נכבד, אינני מוכן לאכול ארוחה אחת ביום; כיוון שאם אעשה כן, ייתכן שאחוש דאגה וחרדה בקשר לכך.”

“אם כך, בהדאלי, אכול מנה אחת שם, במקום שאליו הוזמנת, וקח מנה נוספת כדי לאכול אחר כך. באכילה בדרך זו תוכל לקיים את עצמך.”

“אדון נכבד, אינני מוכן לאכול גם בדרך זו; כיוון שאם אעשה כן, ייתכן שאחוש דאגה וחרדה בקשר לכך.”

4.  אז, כאשר כלל ההתנהגות הזה הוצג על־ידי המכובד, והסנגהה של הנזירים הביעה הסכמה לפעול על פי כלל ההתנהגות, הודיע הנכבד בהדאלי על סירובו [להישמע להוראה]. הנכבד בהדאלי לא התייצב בפני המכובד לאורך כל תקופת שלושת החודשים [של עונת הגשמים], כפי שקורה למי שאינו מקיים את האימון תחת הוראת המורה.

5.  באותה העת, מספר נזירים עבדו על תפירת גלימה למכובד, מתוך מחשבה: “כאשר גלימתו תושלם, בסיומם של שלושת חודשי הגשמים, המכובד יצא לנדוד בג׳ונגל.”

6.  אז ניגש הנכבד בהדאלי אל אותם נזירים, והחליף איתם ברכות, ולאחר שהסתיימה שיחת הנימוסין, הוא התיישב לצידם. לאחר שעשה זאת, הם פנו אליו ואמרו: “החבר בהדאלי, גלימה זו נתפרת עבור הבודהה. כאשר היא תושלם, בסוף שלושת חודשי עונת הגשמים, המכובד ימשיך בנדודיו. אנא, החבר בהדאלי, התייחס לעצתו ברצינות. אל תגרום לזה להיות קשה יותר עבורך בעתיד.”

7.  “כן, חברים,” השיב, והלך אל המכובד, ולאחר שהביע כלפיו כבוד, התיישב לצידו ואמר: “אדון נכבד, ביצעתי עבירה (accaya), כאשר כמו שוטה, מבולבל וטועה, בשעה שכלל ההתנהגות הוצג על־ידי המכובד, והסנגהה של הנזירים אימצה את כלל האימון (sikkhāpada), הכרזתי על סירובי [להישמע להנחיה]. אדון נכבד, אנא שיסלח לי המכובד על העבירה הזו כפי שהיא, למען איפוק בעתיד.”

8.  “אכן, בהדאלי, ביצעת עבירה, כאשר כמו שוטה, מבולבל וטועה, בעת שהצגתי את כלל ההתנהגות, והסנגהה של הנזירים אימצה את כלל האימון, אתה הכרזת על סירובך [להישמע להנחיה].”

9.  “בהדאלי, לא הבנת את הנסיבות: ׳המכובד מתגורר בסאבטהי, והוא יבחין בי כך: ׳הנזיר בשם בהדאלי הוא מי שאינו מקיים את כללי האימון על פי מסגרת הוראת המורה.׳ את הגורם הזה לא ראית.

ואף שלא הבחנת בכך, בהדאלי, מספר רב של נזירים התיישבו בסאבטהי לעונת הגשמים (vāsa), וגם אלו יידעו אותי כך: ׳הנזיר בשם בהדאלי הוא מי שאינו מקיים את כללי האימון על פי מסגרת הוראת המורה.׳ גם בגורם זה לא הכרת.

ואף שלא הבחנת בכך, בהדאלי, מספר רב של נזירות התיישבו בסאבטהי לעונת הגשמים, וגם אלו יידעו אותי כך: ׳הנזיר בשם בהדאלי הוא מי שאינו מקיים את האימון במסגרת הוראת המורה.׳ גם בגורם זה לא הכרת.

ואף שלא הבחנת בכך, בהדאלי, קהל גדול של גברים ונשים התיישבו בסאבטהי לעונת הגשמים, וגם אלו יידעו אותי כך: ׳הנזיר בשם בהדאלי הוא מי שאינו מקיים את כללי האימון על פי מסגרת הוראת המורה.׳ גם בגורם זה לא הכרת.

“ואף שלא הבחנת בכך, בהדאלי, נזירים, נזירות ובעלי בית מזרמים אחרים — פרושים ובראהמינים — התיישבו בסאבטהי לעונת הגשמים, וגם אלו יידעו אותי כך: ׳הנזיר בשם בהדאלי, תלמיד וותיק של הפרוש גוטמה, הוא מי שאינו מקיים את כללי האימון על פי הוראת המורה.׳ גם בגורם זה לא הכרת.”

10.  “אדון נכבד, ביצעתי עבירה, כאשר כמו שוטה, מבולבל וטועה, בשעה שכלל התנהגות הוצג על־ידי המכובד, והסנגהה של הנזירים אימצה את כלל האימון, הכרזתי על סירובי [להישמע להנחיה]. אדון נכבד, אנא שיסלח לי המכובד על העבירה הזו כפי שהיא, למען איפוק בעתיד.”

“אכן, בהדאלי, ביצעת עבירה, כאשר כמו שוטה, מבולבל וטועה, בעת שהצגתי כלל התנהגות, והסנגהה של הנזירים אימצה את כלל האימון, אתה הכרזת על סירובך [להישמע להנחיה].”

11.  “מה דעתך, בהדאלי – נניח שנזיר היה מי שמשוחרר משתי בחינות (ubhatobhāgavimutta), והייתי אומר לו: ׳בוא, נזיר, היה לי משטח מעבר (saṅkamo) מעל הבוץ (paṅke).׳ האם היה הולך עליו בעצמו, או שם את גופו בצורה אחרת, או אומר ׳לא׳?”[1]

“לא, אדון נכבד.”

“ומה דעתך, בהדאלי – נניח שנזיר כאן היה אחד ׳משוחרר דרך חוכמה׳ (paññāvimutta), ׳משוחרר באמצעות הגוף׳ (kāyasakkhī), ׳משוחרר באמצעות השקפה נכונה׳ (diṭṭhippatto), ׳משוחרר באמצעות אמון׳ (saddhavimutto), ׳הולך בעקבות הדְהַמַּה׳[2] (dhammānusārī), או ׳הולך בעקבות אמון׳[3](saddhānusārī), ואמרתי לו: ׳בוא, נזיר, היה לי משטח מעבר מעל הבוץ.׳ האם היה הולך עליו בעצמו, או שם את גופו בצורה אחרת, או אומר ׳לא׳?”

“לא, אדון נכבד.”

12.  “מה דעתך, בהדאלי? האם באותה העת היית ׳משוחרר משתי בחינות׳, או ׳משוחרר באמצעות חוכמה׳, או ׳משוחרר באמצעות הגוף׳, או ׳משוחרר באמצעות השקפה נכונה׳, או ׳משוחרר באמצעות אמון׳, או ׳הולך בעקבות הדְהַמַּה׳, או ׳הולך בעקבות אמון׳?”

“לא, אדון נכבד.”

“בהדאלי, האם לא היית מתגלה אז כריק, חלול וטועה?”

13.  “אכן, אדון נכבד, ביצעתי עבירה, כאשר כמו שוטה, מבולבל וטועה, בשעה שכלל התנהגות הוצג על־ידי המכובד, והסנגהה של הנזירים אימצה את כלל האימון, הכרזתי על סירובי [להישמע להנחיה]. אדון נכבד, אנא שיסלח לי המכובד על העבירה הזו כפי שהיא, למען איפוק בעתיד.”

“אכן, בהדאלי, ביצעת עבירה, כאשר כמו שוטה, מבולבל וטועה, בעת שהצגתי כלל ההתנהגות, והסנגהה של הנזירים אימצה את כלל האימון, אתה הכרזת על סירובך [להישמע להנחיה].”

“אך מאחר שאתה רואה את העבירה שלך ככזו, ומכפר עליה בהתאם לדהמה — אנו מוחלים לך; שכן זוהי צמיחה בשיטת האימון של האציליים, כאשר אדם רואה את עבירתו ככזו, ומכפר עליה בהתאם לדהמה על־ידי קבלת ריסון לעתיד לבוא.”

14.  כאן, בהדאלי, נזיר מסויים אינו מקיים את כללי האימון במסגרת תורת המורה. הוא מהרהר כך: “נניח שאלך למקום התבודדות שקט — יער, מרגלות עץ, הר, ערוץ נחל, מערה בהר, בית קברות, סבך ג׳ונגל, שטח פתוח או ערמת קש — אולי אגשים מצב על-אנושי, ידיעה וראייה מובחנת הראויה לבעלי הידיעה.” הוא הולך אל מקום התבודדות כזה.

בעודו שוהה בבדידות, המורה מוכיח אותו, חבריו החכמים לחיים הרוחניים שחקרו אותו מוכיחים אותו, הישויות השמימיות מוכיחות אותו, והוא עצמו מוכיח את עצמו.

וכאשר הוא מוכח בדרך זו על-ידי המורה, על-ידי חברים חכמים לחיים הרוחניים, על-ידי ישויות שמימיות, ועל-ידי עצמו — אין הוא מגשים מצב על-אנושי, ואין הוא זוכה לידיעה וראייה מובחנת הראויים לבעלי הידיעה.

ומה הסיבה לכך? כך הדבר, בהדאלי, למי שאינו מקיים בשלמות את האימון תחת הוראתו של המורה.

15.  הנה, בהדאלי, נזיר מסוים אכן מקיים בשלמות את האימון תחת הוראתו של המורה. והוא מהרהר כך: “נניח שאלך למקום התבודדות שקט — יער, מרגלות עץ, הר, ערוץ נחל, מערה בהר, בית קברות, סבך ג׳ונגל, שטח פתוח או ערמת קש — אולי אגשים מצב על-אנושי, ידיעה וראייה מובחנת הראויה לבעלי הידיעה.” והוא פונה אל מקום התבודדות כזה.

בעודו חי כך בהתבודדות, המורה אינו מוכיח אותו, חבריו החכמים לחיים הרוחניים שחקרו אותו אינם מוכיחים אותו, ישויות שמימייות אינן מוכיחות אותו, ואף הוא עצמו אינו מוכיח את עצמו.

כאשר הוא אינו מקבל תוכחות בדרך זו על-ידי המורה, על-ידי חברים חכמים לחיים הרוחניים, על-ידי ישויות שמימיות, ועל-ידי עצמו, הוא מגשים מצב על-אנושי, ידיעה וראייה מובחנת הראויה לבעלי הידיעה.

16.  בהיותו מבודד מהנאות חושים, בהינתקות ממצבים מזיקים — הנזיר נכנס ושוהה בג׳האנה (jhāna) הראשונה, המלווה בחשיבה (vitakka) והרהור (vicāra), עם תחושת התעלות (pīti) והרגשת אושר (sukha) הנובעים מהתבודדות.

מה הסיבה לכך? כך הדבר, בהדאלי, למי שמקיים בשלמות את האימון תחת הוראתו של המורה.

17.  ונוסף על כך, בהדאלי, עם השקטת (vūpasamā) החשיבה וההרהור, הנזיר נכנס ושוהה בג׳האנה השנייה, הכוללת תחושת התעלות (pīti) והרגשת אושר (sukha) הנובעים מריכוז (samādhijaṃ), ללא חשיבה (avitakkaṃ) והרהור (avicāraṃ), ועם שלווה פנימית עמוקה (ajjhattaṃ sampasādanaṃ) באיחוד התודעה (cetaso ekodibhāva). מה הסיבה לכך? כך הדבר, בהדאלי, למי שמקיים בשלמות את האימון תחת הוראתו של המורה.

ונוסף על כך, בהדאלי, עם התפוגגות תחושת ההתעלות (pītiyā ca virāgā) – הנזיר נכנס ושוהה בג׳האנה השלישית, בשוויון נפש (upekkhako), קשב (sato) ומודעות מלאה (sampajāno), והוא חווה בגופו את האושר (sukhañca kāyena paṭisaṃvedeti) שעליו מצהירים האציליים (ariyā): ׳הוא שוהה בשוויון נפש, קשוב, וחווה תחושת אושר׳ (upekkhako satimā sukhavihārī). מה הסיבה לכך? כך הדבר, בהדאלי, למי שמקיים בשלמות את האימון תחת הוראתו של המורה.

ובנוסף, בהדאלי, עם זניחתם של העונג (sukha) והכאב (dukkha) הקודמים והתפוגגותם של השמחה (somanassa) והעצב (domanassa) – הנזיר נכנס ושוהה בג׳האנה הרביעית נטולת כאב ועונג (adukkham-asukha) כתוצאה מטיהור הקשב ושוויון-הנפש (upekkhā–sati–pārisuddhiṃ). מה הסיבה לכך? כך הדבר, בהדאלי, למי שמקיים בשלמות את האימון תחת הוראתו של המורה.

18.  כאשר תודעתו כך מרוכזת (samāhita), מטוהרת (parisuddha), בהירה (pariyodāta), חפה מפגמים (anaṅgaṇa), נקייה מזיהומים (vigatūpakkilesa), גמישה (mudubhūta), ניתנת לעיצוב (kammaniya), יציבה (ṭhita) ובלתי ניתנת להטיה (āneñjappatta)[4] — הוא מכוון אותה לידיעה של זכירת חיים קודמים (pubbenivāsānussatiñāṇa).

הוא נזכר במספר רב של חיים קודמים באופנים שונים: לידה אחת, שתי לידות, שלוש לידות, ארבע לידות, חמש לידות, עשר לידות, עשרים לידות, שלושים לידות, ארבעים לידות, חמישים לידות, מאה לידות, אלף לידות, מאה אלף לידות; בתקופות קוסמיות רבות של התכווצות (saṃvaṭṭakappa), תקופות של התפשטות (vivaṭṭakappa), ותקופות גם של התכווצות וגם של התפשטות (saṃvaṭṭa-vivaṭṭakappa): “במקום ההוא הייתי, בשם כזה (nāmo), בן למשפחה כזו (gotto), בצבע עור כזה (vaṇṇo), עם מזון כזה (āhāro), חוויתי אושר וסבל כאלה (sukhadukkhappaṭisaṃvedī), אורך חיי היה כזה (āyupariyanto); משם מתתי ונולדתי כאן. ושוב, כאן הייתי, בשם כזה, בן למשפחה כזו, בצבע עור כזה, ניזונתי כך, חוויתי עונג וסבל כאלה, אורך חיי היה כזה; משם מתתי ונולדתי שוב כאן.” כך הוא נזכר בלידות רבות ומגוונות של קיום קודם בפרטי פרטיהם ובמאפייניהם.[5]

מה הסיבה לכך? כך הדבר, בהדאלי, למי שמקיים בשלמות את האימון תחת הוראתו של המורה.

19.  כאשר תודעתו כך מרוכזת, מטוהרת, בהירה, חפה מפגמים, נקייה מזיהומים, גמישה, ניתנת לעיצוב, יציבה, ובלתי ניתנת להטיה – הוא מכוון אותה לידיעת המוות והלידה מחדש של יצורים חיים (cutūpapātañāṇa).

באמצעות העין השמימית (dibbena cakkhu), המטוהרת, אשר מעבר לזו האנושית, הוא רואה יצורים מתים ונולדים מחדש — נחותים ונעלים, יפי־תואר ומכוערים, שנולדו בעולמות טובים או בעולמות רעים — והוא יודע (pajānāti) כיצד היצורים האלו, בהתאם לפעולותיהם, נולדים: “אכן, רבותי, היצורים הללו פעלו בהתנהגות לא מיטיבה בגוף (kāyaduccarita), בדיבור (vacīduccarita), ובמחשבה (manoduccarita); השמיצו את האציליים (ariyānaṃupavādakā), החזיקו בהשקפות שגויות (micchādiṭṭhi), קיבלו על עצמם התנהגות הנובעת מהשקפות שגויות. כך הם, עם פירוק הגוף לאחר המוות, הופיעו במצב של אבדון, בעולם רע, בגיהנום (niraya).

אך הנה, רבותי, ישנם יצורים שפעלו בהתנהגות מיטיבה בגוף (kāyasucarita), בדיבור (vacīsucarita) ובמחשבה (manosucarita); אשר לא השמיצו את האציליים (anupavādakā), החזיקו בהשקפות נכונות (sammādiṭṭhi), וקיבלו על עצמם התנהגות הנובעת מהשקפות נכונות. כך הם, עם פירוק הגוף לאחר המוות, הופיעו בעולם טוב, בעולם שמימי (saggaṃ lokaṃ).”

כך, בעין השמימית, המטוהרת, אשר מעבר לזו האנושית, הוא רואה יצורים שמתו ונולדו, נחותים או נעלים, יפי־תואר או מכוערים, בעולמות טובים או רעים — ומבין כיצד כל אחד מהם נולד על פי פעולותיו[6] (yathākammūpage satte pajānāti).

ומה הסיבה לכך? כך הדבר, בהדאלי, למי שמקיים בשלמות את האימון תחת הוראתו של המורה.

20.  כאשר תודעתו כך מרוכזת, מטוהרת, בהירה, חפה מפגמים, נקייה מזיהומים, גמישה, ניתנת לעיצוב, יציבה, ובלתי ניתנת להטיה – הוא מכוון אותה לידיעת הכחדת התחלואים (āsavānaṃ khayañāṇa).

הוא יודע בבהירות: “זהו סבל (dukkha)” כפי שהדבר באמת (yathābhūtaṃ); “זוהי הסיבה[7] לסבל (dukkhasamudayo)” כפי שהדבר באמת; “זהו חידלון הסבל (dukkhanirodho)” כפי שהדבר באמת; “זוהי הדרך המובילה לחידלון הסבל (dukkhanirodhagāminī)” כפי שהדבר באמת.

הוא יודע כפי שהדבר באמת (yathābhūtaṃ): “אלו התחלואים (āsava)”; הוא יודע כפי שהדבר באמת: “זהו הגורם לתחלואים (āsavasamudayo)”; הוא יודע כפי שהדבר באמת: “זהו חידלון התחלואים (āsavanirodho)”; הוא יודע כפי שהדבר באמת: “זוהי הדרך המובילה לחידלון התחלואים (āsavanirodhagāminī paṭipadā)” כפי שהדבר באמת.

21.  כאשר הוא יודע ורואה זאת, תודעתו משתחררת מהתחלואים של התשוקה (kāmāsava), מהתחלואים של ההתהוות (bhavāsava), ומהתחלואים של הבורות (avijjāsava).

לאחר שהשתחרר, עולה בו הידיעה: ׳אני משוחרר׳. והוא יודע: ׳תמה הלידה (khīṇā jāti), החיים הרוחניים הושלמו (vusitaṃ brahmacariyaṃ), מה שהיה לעשות נעשה (kataṃ karaṇīyaṃ), לא תהיה עוד התהוות (nāparaṃ itthattāyā)׳.

ומה הסיבה לכך? כך הדבר, בהדאלי, למי שמקיים בשלמות את האימון תחת הוראתו של המורה.

22.  כאשר כך נאמר, אמר הנכבד בהדאלי למכובד: “מהו, אדוני, הגורם, מהי הסיבה לכך שלעתים, כמה נזירים גוערים בנזיר מסוים בתקיפות, ופועלים כלפיו בנוקשות? ומהו, אדוני, הגורם, מהי הסיבה לכך שלעתים אין הם פועלים כך כלפי נזיר אחר?”

23.  והמכובד השיב: “בהדאלי, הנה, נזיר מסוים מרבה לבצע עבירות, שופע עבירות. כאשר נזירים מדברים עמו, הוא עונה בעורמה ובהתחמקות, מסיט את השיחה לנושאים אחרים, מביע כעס, תרעומת וחוסר כבוד, אינו מתנהג כראוי, אינו מתרכך, אינו נוהג בדרך שתוביל לפתרון ואינו אומר: ׳אעשה את מה שיספק את הסנגהה”.

במקרה זה, בהדאלי, הנזירים שוקלים זאת כך: ׳הנה הנזיר הזה מרבה לבצע עבירות, שופע עבירות. כאשר מדברים עמו, הוא עונה בעורמה ובהתחמקות, מסיט את השיחה לנושאים אחרים, מביע כעס, תרעומת וחוסר כבוד, אינו מתנהג כראוי, אינו מתרכך, אינו נוהג בדרך שתוביל לפתרון ואינו אומר: ׳אעשה את מה שיספק את הסנגהה׳. מוטב, רבותי, לבדוק את הנזיר הזה לעומק ובזהירות, כדי שהמחלוקת הזאת לא תתפוגג במהירות.׳

וכך, בהדאלי, הנזירים בוחנים את הנזיר באופנים שונים, עד שהמחלוקת אינה שוככת במהרה.”

24.  “והנה, בהדאלי, נזיר מסוים מרבה לבצע עבירות, שופע עבירות. אך כאשר נזירים מדברים אליו, הוא אינו עונה בעורמה ובהתחמקות, אינו מסיט את השיחה לנושאים אחרים, אינו מביע כעס, תרעומת או חוסר כבוד. הוא מתנהג כראוי, מראה התרככות, נוהג בדרך שמובילה לפתרון, ואומר: ׳אעשה את מה שיספק את הסנגהה.׳

אז, בהדאלי, הנזירים שוקלים זאת כך: ׳הנזיר הזה, חברים, אכן מרבה לבצע עבירות, שופע עבירות. אך כאשר מדברים אליו, הוא אינו עונה בעורמה ובהתחמקות, אינו מסיט את השיחה לנושאים אחרים, אינו מביע כעס, תרעומת או חוסר כבוד. הוא מתנהג כראוי, מראה התרככות, נוהג בדרך שמובילה לפתרון, ואומר: ׳אעשה את מה שיספק את הסנגהה.׳ טוב ויפה, רבותי, נבחן את הנזיר הזה בזהירות, כך שהעניין הזה יירגע במהרה.׳

וכך, בהדאלי, הנזירים בוחנים את הנזיר ההוא באופנים שונים, ובעקבות זאת מתפוגגת המחלוקת במהרה.”

25.  והנה, בהדאלי, נזיר מסוים ביצע עבירה חמורה, אך אינו מרבה לבצע עבירות. כאשר נזירים פונים אליו, הוא עונה בעורמה ובהתחמקות, מסיט את השיחה לנושאים אחרים, מביע כעס, תרעומת וחוסר כבוד, אינו מתנהג כראוי, אינו מראה התרככות, אינו נוהג בדרך שתוביל לפתרון, ואינו אומר: ׳אעשה את מה שיספק את הסנגהה.׳

במקרה זה, בהדאלי, שוקלים הנזירים כך: ׳הנה נזיר זה ביצע עבירה חמורה, אך אינו שופע עבירות. כאשר פונים אליו, הוא עונה בעורמה ובהתחמקות, מסיט את השיחה לנושאים אחרים, מביע כעס, תרעומת וחוסר כבוד, אינו מתנהג כראוי, אינו מראה התרככות, אינו נוהג בדרך שתוביל לפתרון, ואינו אומר: ׳אעשה את מה שיספק את הסנגהה.׳ טוב וראוי, רבותי, שנבחן את הנזיר הזה באופנים שונים, כדי שהמחלוקת הזו לא תתפוגג במהרה.׳

וכך, בהדאלי, הנזירים בוחנים את הנזיר ההוא באופנים שונים, ובשל כך המחלוקת אינה שוככת במהרה.

26.  והנה, בהדאלי, נזיר מסוים ביצע עבירה חמורה, אך אינו שופע עבירות. כאשר נזירים פונים אליו, הוא אינו עונה בעורמה ובהתחמקות, אינו מסיט את השיחה לנושאים אחרים, אינו מביע כעס, תרעומת או חוסר כבוד. הוא מתנהג כראוי, מראה התרככות, נוהג בדרך שמובילה לפתרון, ואומר: ׳אעשה את מה שיספק את הסנגהה.׳

במקרה זה, בהדאלי, שוקלים הנזירים כך: ׳הנזיר הזה, חברים, אמנם ביצע עבירה חמורה, אך אינו שופע עבירות. וכאשר מדברים אליו, הוא אינו עונה בעורמה ובהתחמקות, אינו מסיט את הדיבור, אינו כועס או מתרעם או מבזה. הוא מתנהג כראוי, מראה התרככות, נוהג בדרך לפתרון, ואומר: ׳אעשה את מה שישביע את רצון הסנגהה.׳ טוב וראוי, רבותי, שנבחן את הנזיר הזה בזהירות ובשיקול דעת, כדי שהעניין יירגע במהרה.׳

וכך, בהדאלי, הנזירים בוחנים את הנזיר ההוא באופנים שונים, ובשל כך מתפוגגת המחלוקת במהרה.

27.  הנה, בהדאלי, נזיר מסוים נוהג אך ורק מתוך אמון ומתוך חיבה. במקרה כזה, בהדאלי, שוקלים הנזירים כך: ׳הנזיר הזה, חברים, נוהג אך ורק מתוך אמון ומתוך חיבה. אם נגער בו בתקיפות ובנוקשות, אולי תתערער אפילו אותה מידת האמון והחיבה שיש בו.׳

מה דומה לכך, בהדאלי? כאילו היתה לאדם עין אחת בלבד, וחבריו, קרוביו ובני משפחתו היו שומרים עליה ואומרים: ׳שמא יאבד אפילו את עינו היחידה.׳ כך גם, בהדאלי, נזיר מסוים נוהג אך ורק מתוך אמון ומתוך חיבה. במקרה כזה, שוקלים הנזירים: ׳הנזיר הזה, חברים, נוהג רק מתוך אמון ומתוך חיבה. אך אם נגער בו בתקיפות ונעמיד אותו במקומו, אולי תתערער אף אותה מידה מועטה של אמון וחיבה.׳

28.  זהו, בהדאלי, הגורם והסיבה לכך שלעתים גוערים בתקיפות בנזיר מסוים, וזהו הגורם והסיבה לכך שלעתים לא גוערים כך בנזיר אחר.”

29.  “מהו, אדוני, הגורם, מהי הסיבה לכך שבעבר היו פחות כללי משמעת, אך יותר נזירים הגשימו התעוררות? ומהו, אדוני, הגורם, מהי הסיבה לכך שכיום יש יותר כללי משמעת, אך פחות נזירים מגשימים התעוררות?”

30.  “אכן כך הדבר, בהדאלי — כאשר היצורים החיים מתדרדרים[8] וכאשר הדהמה האותנטית הולכת ונעלמת, יש יותר כללי משמעת, ופחות נזירים מגשימים התעוררות.

31.  כל עוד, בהדאלי, לא הופיעו בקרב הסנגהה תופעות שמובילות להתעצמות התחלואים, אין המורה קובע כללי משמעת לתלמידיו. אך כאשר, בהדאלי, מופיעות תופעות כאלה בקרב הסנגהה — אז קובע המורה כללי משמעת, כדי לרסן דווקא את התופעות הללו שמולידות את התחלואים.

כל עוד, בהדאלי, לא הופיעו התופעות האלו, לא הגיעה הסנגהה לגדולה. אך כאשר הסנגהה הגיעה לגדולה, אז הופיעו התופעות האלו — ואז המורה קובע כללי משמעת כדי לרסן אותן. [9]

כל עוד, בהדאלי, לא מופיעות התופעות האלו, לא הגיעה הסנגהה לעושר, לתהילה, ללמדנות רבה ולוותק רב. אך כאשר הסנגהה הגיעה לעושר, לתהילה, ללמדנות ולוותק, אז מופיעות התופעות האלו — ואז המורה קובע כללי משמעת כדי לרסן את אותן תופעות שמובילות להתעצמות התחלואים.”

32.  הייתם מעטים, בהדאלי, באותה העת, כאשר לימדתי שיחת דהמה על משל סוס המרוץ האצילי. האם אתה זוכר זאת, בהדאלי?”

“לא, אדוני.”

“אם כך, בהדאלי, מהו לדעתך הגורם לכך?”

“ובכן, אדוני, אני הוא זה אשר במשך זמן רב לא השלים את האימון תחת הוראתו של המורה.”

“לא, בהדאלי, אין זה הגורם או הסיבה היחידה. זה זמן רב, בהדאלי, שאני מכיר אותך דרך התבוננות בלבך באמצעות תודעתי, ויודע אני כך: ׳האדם הריק הזה, כאשר אני מלמד את הדהמה, אינו מקשיב מתוך תשומת לב, אינו נותן דעתו בלב שלם, אינו מרכז את כל הכרתו, ואינו מקשיב לדְהַמָּה באוזן קשובה.׳ובכן, בהדאלי, אלמד אותך את הדהמה באמצעות משל של סוס מרוץ אציל. הקשב לדבריי, שים לב כראוי — אדבר.”

“כן, אדוני,” השיב הנכבד בהדאלי למכובד.

33.  אז אמר המכובד את הדברים הבאים: “כמו, בהדאלי, שמאלף סוסים מיומן מקבל לאחריותו סוס מרוץ אצילי, והוא מתחיל את האילוף שלו לראשונה באיזור הפה — אז, כאשר האילוף נעשה בפיו, מופיעים אצל הסוס עיוותים, התנגדויות ועוויתות, כפי שקורה למי שלא עבר אילוף קודם. אך מתוך תרגול תכוף, באילוף הדרגתי, מצבו מתייצב כך.

וכאשר, בהדאלי, סוס המרוץ האצילי התייצב באותו שלב מתוך תרגול תכוף ואילוף הדרגתי, מאלפו ממשיך באילוף מתקדם שלו באיזור הצוואר. גם שם, בעת האילוף, מופיעים אצל הסוס עיוותים, התנגדויות ועוויתות, כפי שקורה למי שלא עבר אילוף קודם. אך מתוך תרגול תכוף ואילוף הדרגתי, מצבו מתייצב כך.

וכאשר, בהדאלי, סוס המרוץ האצילי התייצב באותו שלב מתוך תרגול תכוף ואילוף הדרגתי, מאלפו ממשיך באילוף נוסף, בשיטות מתקדמות — במסלול מעגלי, על קצות הפרסות, דהירה בלבוש מפואר, באירועים מלכותיים, במהירות גדולה, בריצה נעלה, בחינניות נשגבת[10]. וגם שם, כאשר מתחילים לאלף אותו, מופיעים אצלו עיוותים, התנגדויות ועוויתות, כפי שקורה למי שלא עבר אילוף קודם. אך מתוך תרגול תכוף ואילוף הדרגתי, מצבו מתייצב כך.

וכאשר, בהדאלי, הסוס המרוץ האצילי התייצב באותו שלב מתוך תרגול תכוף ואילוף הדרגתי, אז מעניק לו מאלפו מזון משובח ומים מעולים.

זהו, בהדאלי, סוס מרוץ אצילי המצויד בעשרה מאפיינים, והוא ראוי למלך, לשירותו של המלך, והוא נחשב כאילו היה אחד מאבריו של המלך.”

34.  כך גם, בהדאלי, נזיר הניחן בעשרה דברים אלו הינו ראוי להזמנה (āhuneyyo), ראוי לקבלת מתנות (pāhuneyyo), ראוי להענקת נדבות (dakkhiṇeyyo), ראוי שיקודו בפניו (añjalikaraṇīyo), והוא שדה חסד שאין שני לו (anuttaraṃ puññakkhettaṃ) לעולם. מהם אותם עשרה דברים?בהדאלי, הנה נזיר אשר: ניחן בהשקפה נכונה מעבר לאימון (asekhā sammādiṭṭhi), ניחן במחשבה נכונה מעבר לאימון (asekha sammāsaṅkappa), ניחן בדיבור נכון מעבר לאימון (asekhā sammāvācā), ניחן בפעולה נכונה מעבר לאימון (asekha sammākammanta), ניחן בפרנסה נכונה מעבר לאימון (asekha sammāājīva), ניחן במאמץ נכון מעבר לאימון (asekha sammāvāyāma), ניחן בקשב נכון מעבר לאימון (asekhā sammāsati), ניחן בריכוז נכון מעבר לאימון (asekha sammāsamādhi), ניחן בידיעה נכונה מעבר לאימון (asekha sammāñāṇa), ניחן בשחרור נכון מעבר לאימון (asekhā sammāvimutti).

כאשר הוא ניחן בעשרת הדברים הללו, בהדאלי, נזיר הינו ראוי להזמנה, ראוי לקבלת מתנות, ראוי להענקת נדבות, ראוי שיקודו בפניו, והוא שדה חסד שאין שני לו לעולם.

כך אמר הבודהה, והמכובד בהדאלי היה מרוצה ושמח מדבריו של המכובד.

[1]   האם הנזיר היה נענה לבקשה או פועל אחרת.

[2]   ה׳הולך בעקבות הדהמה׳ נמצא בדרך להתעוררות, אך עדיין לא השיג את פרי הדרך. הוא מתבסס בעיקר על הבנה שכלית, חכמה ותובנה עמוקה לגבי הדהמה (האמיתות והעקרונות של הדרך). הוא מחפש הישגים רוחניים באמצעות למידה, ניתוח והבנה נכונה של הדהמה והמציאות.

[3]   ה׳הולך בעקבות אמון׳ עדיין לא השיג את פרי הדרך, אך הוא בדרך אליו. הוא מתבסס בעיקר על אמונה חזקה וביטחון בלתי מעורער בבודהה, בדהמה ובסנגהה, גם אם ההבנה המעמיקה עוד לא קיימת במלואה. ההתקדמות שלו היא דרך הביטחון והאמונה הפנימית שדוחפים אותו בדרך.

[4]   המוכנות של התודעה מתבטאת במגוון מאפיינים שמשמעותם: תודעה שקועה במדיטציה, חפה מזיהומים נפשיים, נטולת רבב, מטוהרת מתשוקות, זעם ובורות, קלילה ונוחה לעבודה פנימית, קלה לכיוון ומימוש, לא נודדת, ובמצב תודעה שליו.

[5]   לא רק תחושה כללית אלא הוא יודע פרטים ברורים על אודות החיים הקודמים שלו.

[6]   על פי פעולותיהם הוא מושג קרמתי שמשמעותו שיצורים נולדים בהתאם לאופי המוסרי של מעשיהם.

[7]   המונח samudaya יכול להתפרש כ׳סיבה׳ או ׳מקור׳ אך גם פשוט כ׳הופעה׳. ולכן ניתן לומר גם ׳זו הופעת הסבל׳. במובן זה המשוחרר רואה כיצד מופיע הסבל וכיצד הוא חדל.

[8]   כאשר האיכויות הרוחניות והמוסריות של היצורים החיים מתדרדרות.

[9]   הסנגהה הגיעה לגדולה (saṅgho mahattaṃ patto hoti) – זכתה למעמד רם. עם הזמן קהילת הסנגהה של הנזירים גדלה במספר וביוקרה, והופכת לגוף בולט, משפיע ונכבד בחברה. דווקא כאשר הסנגהה נעשית “גדולה” (mahatta), מתחילות להופיע בה תופעות של שחיקה רוחנית, וכתגובה לכך מופיעים כללי התנהגות נוספים כדי לרסן את הנטיות הבעייתיות.

[10] במסלול מעגלי (anukkame maṇḍale) – תרגול על מסלול סיבובי (׳לונג׳), שבו בודקים שליטה ותגובה. בקצה הפרסה (khurakāse) – מקום מפותח שמאתגר את תנועת הרגליים. בריצה עם בגדי מלכות (dhāve davatte) – ביטוי שמרמז על ריצה בהקשר חגיגי או ייצוגי, אולי בטקס או הופעה מלכותית. במעלות מלכותיות ובייחוס מלכותי (rājaguṇe rājavaṃse) – כלומר, הסוס ראוי לשושלת מלכותית ולשירות מלכים. במהירות מעולה (uttame jave) – מהירות (javo), זריזות. בסוסיות מושלמת (uttame haye) – haya, סוס. בחינניות או שובבות נעימה או נשגבת (uttame sākhalye) – גינונים (sākhalya) נימוסים, זריזות חיננית, לפעמים גם חביבות או שובבות של סוס. הכוונה היא שהסוס הגיע לרמת אילוף כה גבוהה, עד שהוא מתפקד במלוא הדרו תחת התנאים התובעניים ביותר: מסלול מאתגר, ריצה בטקסים מלכותיים, מהירות מרבית, שלמות גופנית, תנועה מושלמת, וזריזות או חינניות טבעית אך נשלטת – כל זאת הופך אותו ראוי למלך.