השיחה עם גְהַטִיקָארַה

1.  כך שמעתי: פעם המכובד נדד בארץ קוֹסַלַה (Kosala) כשהוא מלווה בקבוצת נזירים גדולה.

2.  וכך קרה שהמכובד, כאשר פנה מהדרך, חייך לפתע במקום מסוים. אז עלתה במחשבתו של הנכבד אָנַנְדַה (Ānanda): “מה עשויה להיות הסיבה, מה הגורם לכך שהמכובד חייך? הטַטְהָאגַטות (tathāgatā) לא מחייכים ללא סיבה.”

אז כיסה הנכבד אננדה את אחת מכתפיו בגלימתו, קד בהצמדת ידיים לעבר המכובד, ואמר: “מה, אדוני, היא הסיבה ומהו הגורם לכך שחייכת? הרי טטהאגטות אינם מחייכים ללא סיבה.”

3.  והמכובד אמר: “פעם, אננדה, במקום זה היה יישוב בשם וֶגַלִינְגַה (Vegaḷiṅga) – עיירה עשירה, משגשגת, הומת אדם, צפופה בתושבים. אותו וֶגַלִינְגַה, אננדה, שימש כמקום מגורים של הבודהה הקדום קַסַּפַּה (Kassapa), הארהנט (arahant), הבודהה הער בשלמות. כאן בדיוק, אננדה, היה גן-הנזירים של המכובד קַסַּפַּה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות. וכאן ממש, אננדה, ישב המכובד קַסַּפַּה ונשא דרשה לקהל הנזירים.”

4.  אז פרש הנכבד אננדה את גלימתו המקופלת ארבע פעמים ואמר למכובד: “אנא, אדוני, שב כאן — כך המקום הזה ייחשב כעת כמקום בו היו שני בודהות מושלמים, ארהנטים." והמכובד התיישב על המושב שהוכן. וכאשר ישב, פנה המכובד לנכבד אננדה ואמר:

5.  “פעם, אננדה, במקום זה בדיוק הייתה העיירה וֶגַלִינְגַה – עשירה, משגשגת, רבת אוכלוסין, הומה אדם. שם, אננדה, שהה המכובד קַסַּפַּה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות. כאן, אננדה, היה גן-הנזירים שלו. וכאן בדיוק, אננדה, היה יושב המכובד קַסַּפַּה ומדריך את קהל הנזירים.

6.  בעיירה וֶגַלִינְגַה, אננדה, חי קדר בשם גְהַטִיקָארַה[1] (Ghaṭikāra), אשר היה עוקב והתומך הראשי של המכובד קסַפָּה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות.לגהטיקארה הקדר היה חבר, בראהמין צעיר בשם ג׳וֹטִיפָּאלַה (Jotipāla), שהיה ידיד קרוב ויקר לליבו. וגהטיקארה הקדר פנה לג׳וֹטִיפָאלַה הבראהמין הצעיר ואמר: “ג׳וֹטִיפָאלַה היקר, הבה נלך לראות את קסַפָּה המכובד, הארהנט, הבודהה הער בשלמות. זה דבר טוב בעיניי לראות את הבודהה המכובד, הארהנט, הבודהה הער בשלמות.”

כאשר הדבר נאמר השיב ג׳וטיפאלה לגהטיקארה הקדר: “עזוב, גהטיקארה. מה הטעם לראות את אותו סגפן קירח?” [בשנית]… בשלישית, פנה גהטיקארה הקדר לג׳וטיפאלה ואמר: “ג׳וטיפאלה, בוא נלך לראות את קסַפָּה הבודהה המכובד, הארהנט, הבודהה הער בשלמות. זה דבר טוב בעיניי לראות את הבודהה המכובד, הארהנט, הבודהה הער בשלמות.”

אך גם בפעם השלישית ענה ג׳וטיפאלה: “עזוב, גהטיקארה. מה הטעם לראות את אותו סגפן קירח?”

ואז אמר גהטיקארה: “ובכן, ג׳וטיפאלה, קח את כלי הרחצה ונלך אל הנהר להתרחץ.”

“טוב, חבר,” השיב ג׳וטיפאלה.

7.  וכך, אננדה, גהטיקארה הקדר וג׳וטיפאלה הצעיר לקחו את כלי הרחצה והלכו אל הנהר כדי להתרחץ.

אז, אמר גהטיקארה הקדר לג׳וטיפאלה: “הנה, ג׳וטיפאלה היקר, קרוב לכאן נמצא גן הנזירים של הבודהה המכובד קסַפָּה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות. הבה נלך לראות את הבודהה המכובד, הארהנט, הבודהה הער בשלמות. זה דבר טוב בעיניי לראות את הבודהה המכובד.”

אך ג׳וטיפאלה ענה: “עזוב, גהטיקארה. מה הטעם לראות את אותו סגפן קירח?”

בשנית… ובשלישית אמר גהטיקארה: “הנה, ג׳וטיפאלה היקר, גן הנזירים של הבודהה קסַפָּה ממש בקרבת מקום. בוא נלך לראות את הבודהה המכובד, הארהנט, הבודהה הער בשלמות. זה דבר טוב בעיניי לראותו.” וגם בשלישית, ענה ג׳וטיפאלה באותה נימת זלזול: “עזוב, גהטיקארה. מה הטעם לראות את אותו סגפן קירח?”

8.  אז, אננדה, גהטיקארה הקדר אחז בחגורתו (ovaṭṭikāyaṃ) של ג׳וטיפאלה ואמר: “הנה, ג׳וטיפאלה, גן הנזירים של הבודהה קסַפָּה נמצא סמוך לכאן. בוא נלך לראותו, את הבודהה המכובד, הארהנט, הבודהה הער בשלמות. זה דבר טוב בעיניי לראותו.”

אך שוב ענה ג׳וטיפאלה בזלזול כקודם: “עזוב, גהטיקארה. מה הטעם לראות את אותו סגפן קירח?”

9.  אז, אננדה, לאחר שג׳וטיפאלה חפף את ראשו, אחז גהטיקארה הקדר בשערו הרטוב (sīsaṃnhātaṃ) ואמר: “הנה, ג׳וטיפאלה, קרוב לכאן נמצא גן הנזירים של קסַפָּה, הבודהה המכובד, הארהנט, הבודהה הער בשלמות. בוא נלך לראותו. זה דבר טוב בעיניי לראות את הבודהה.”

אז עלתה בליבו של ג׳וטיפאלה המחשבה הבאה: “מדהים ומוזר הדבר הזה! עד כמה שגהטיקארה הקדר הפשוט הזה, נוגע כך בשערי החפוף – האין זה מראה שמדובר בעניין בכלל לא שגרתי? ודאי יש כאן משהו מעבר למה שנראה לעין.” והוא אמר לגהטיקארה: “עד כדי כך אתה נחוש, גהטיקארה היקר?”

“עד כדי כך, ג׳וטיפאלה היקר. כה רבה החשיבות שאני מייחס למפגש עם הבודהה המכובד, הארהנט, הבודהה הער בשלמות.”

“אם כך, גהטיקארה – שחרר [את שערי] ונלך.”

10.  אז, אננדה, גהטיקארה הקדר וג׳וטיפאלה הבראהמין הצעיר הלכו אל המכובד קספה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות. כשהגיעו, גהטיקארה הקדר ברך את המכובד קספה והארהנט, הבודהה הער בשלמות, וישב לצידו. בעוד ג׳וטיפאלה הבראהמין הצעיר פנה אל קספה המכובד, הארהנט, הבודהה הער בשלמות – וערך עמו שיחת נימוסים נעימה ולבבית, ולאחר מכן ישב גם הוא במקום. כאשר גהטיקארה הקדר ישב במקום, הוא אמר לקספה המכובד, הארהנט, הבודהה הער בשלמות: “זה, אדוני, הוא חברי, ג׳וטיפאלה הבראהמין הצעיר – ידידי האהוב. הלוואי והמכובד ילמד אותו את הדְהַמָּה.”

אז קספה, המכובד, הארהנט, הבודהה הער בשלמות, הציג לשניהם – לגהטיקארה הקדר ולג׳וטיפאלה הבראהמין הצעיר – את לימוד הדהמה, באופן שהבהיר, שכנע, עורר השראה, ומילא אותם בשמחה. אז, אננדה, קספה המכובד, הארהנט, הבודהה הער בשלמות הדריך (sandassitā), נתן השראה (samādapitā), עורר (samuttejitā), ושימח (sampahaṃsitā) את גהטיקארה הקדר ואת ג׳וטיפאלה הבראהמין הצעיר בלימוד דהמה. בסיום השיחה לאחר שהיו מסופקים ושמחו מדבריו, הם קמו ממושבם, ברכו את המכובד קספה בכבוד, הקיפו אותו בהליכה מכובדת כשהוא מימינם – ויצאו לדרכם.

11.  אז, אננדה, פנה ג׳וטיפאלה הצעיר אל גהטיקארה הקדר ואמר: “עתה, חברי גהטיקארה, לאחר ששמעת את הדְהַמָּה הזאת, מדוע אינך יוצא מחיי הבית אל חיי חסר־בית?”

וגהטיקארה השיב: “האם אינך יודע, חברי ג׳וטיפאלה, שאני מכלכל את הוריי העיוורים והזקנים?”

אמר לו ג׳וטיפאלה: “אם כך, חברי גהטיקארה, אצא אני מחיי הבית אל חיי חסר־בית.”

12.  לאחר מכן, אננדה, הלכו גהטיקארה הקדר וג׳וטיפאלה הנער אל הבודהה המכובד קספה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות. ניגשו אליו, קדו לו וישבו לצידו.

בעודו יושב שם, פנה גהטיקארה הקדר אל הבודהה המכובד קספה ואמר: “זה, אדוני, הוא ג׳וטיפאלה, נער זה הוא ידידי, חבר אהוב. הלוואי שהמכובד יקבל אותו לנזירות.”

ואכן כך, אננדה, הצעיר ג׳וטיפאלה קיבל את הנזירות (pabbajjā) תחת הבודהה קספה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות — וגם קיבל את ההסמכה המלאה (upasampadā).

13.  אז, אננדה, לאחר שג׳וטיפאלה הצעיר הוסמך [לנזירות], חודש וחצי מאז קיבל את ההסמכה; הבודהה המכובד קספה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות, שהה זמן מה ככל שחפץ בוֵגָלִינְגַה, ומשם יצא לדרכו לעיר בָּארָאנַסִי (Bārāṇasī). וכך, תוך כדי נדודיו הגיע לבסוף לעיר באראנסי, ושם, אננדה, הבודהה המכובד קספה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות, התגורר באִיסִיפָטָנַה (isipatana) שביער הצבאים.

14.  אז הגיעה לאוזני המלך קִיקִי (Kikī) מממלכת קָאסִי (Kāsi) הדבר: “קספה, הבודהה המכובד, הארהנט, הבודהה הער בשלמות הגיע לעיר באראנסי, ושוהה באיסיפטנה שביער הצבאים.” וכך, המלך קיקי ציווה לרתום מרכבות מהודרות ומהירות, עלה על המרכבה הנאה ביותר, ובליווי שיירת מרכבות מהודרות יצא מבאראנסי, מתוך הפגנת כוחו המלכותי האדיר, בדרכו לראות את הבודהה קספה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות. וכאשר הגיע עד למקום שאליו ניתן להגיע במרכבה, ירד ממנה, והמשיך רגלית עד שהגיע אל קספה הבודהה המכובד, הארהנט, הבודהה הער בשלמות. משהגיע, קד לו וישב לצידו.

כאשר ישב שם, אננדה, פנה קספה הבודהה המכובד, הארהנט, הבודהה הער בשלמות אל המלך קיקי והדריך, נתן השראה, עורר, ושימח אותו בלימוד הדהמה.

15.  ואז, אננדה, כאשר המלך קיקי קיבל כך קיבל הדרכה והשראה, מעורר ומרומם מדבריו של הבודהה קספה, הוא אמר לו: “הלוואי שהבודהה המכובד יסכים מחר לבוא אליי עם קהילת הנזירים לסעודת האוכל.” וקספה הבודהה המכובד, הארהנט, הבודהה הער, קיבל את ההזמנה בשתיקה. אז, אננדה, לאחר שראה שהבודהה הסכים להזמנה, קם המלך קיקי ממושבו, קד לו, סב סביבו מצד ימין — ויצא לדרכו.

לאחר שחלף אותו לילה, הכין המלך קיקי בארמונו מאכלים מעולים — תבשילים ומאפים, אורז לבן מטוהר היטב, ללא רבב, מוגש עם סוגים רבים של מרקים ותוספות — ושלח להודיע לקספה הבודהה המכובד, הארהנט, הבודהה הער: “הגיע הזמן, אדוני המכובד, הארוחה מוכנה.”

16.  אז, אננדה, בבוקר המוקדם, הבודהה המכובד קספה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות, לבש את גלימתו, לקח את קערת הנדבות ויצא לביתו של המלך קיקי מקאסי. לאחר שהגיע, ישב על מושב שהוכן עבורו, עם קהילת הנזירים.

אז, אננדה, המלך קיקי שירת בעצמו את קהילת הנזירים שבראשה עמד הבודהה, עם מאכלים מעולים ומשובחים, והגיש להם באדיבות בידיו שלו.

לאחר שקספה הבודהה המכובד, הארהנט, הבודהה הער, סיים את ארוחתו והסיר את ידו מן הקערה, ישב המלך קיקי לצידו במושב נמוך. כשהוא יושב כך, אננדה, המלך קיקי פנה אל קספה הבודהה המכובד ואמר: “אדוני, אנא הישאר בבאראנסי לעונת הגשמים (vassāvāsa); כך תינתן לקהילה תמיכה הולמת.”

והבודהה השיב: “הנח לזה, הוד מלכותך. כבר יש לי מקום לשהות בו את עונת הגשמים.”

שוב, אננדה, בפעם השנייה ובפעם השלישית, המלך קיקי ביקש מקספה הבודהה שישאר בבאראנסי, והבודהה ענה לו שוב: “די בכך, הוד מלכותך. כבר יש לי מקום לשהות בו את עונת הגשמים.”

אז, אננדה, המלך קיקי חש אכזבה ודכדוך מכך שהבודהה קספה לא קיבל את הזמנתו לשהות בבאראנסי בעונת הגשמים.

17.  והמלך שאל את קספה הבודהה: “האם יש מישהו אחר שהוא תומך גדול ממני?”

והבודהה השיב: “אכן יש, הוד מלכותך. יש מקום ששמו וֵגָלִינְגַה, שם גר קדר ששמו גְהַטִיקָארַה. הוא התומך שלי, תומך עליון.

ואתה, המלך, כאשר אתה שומע שקספה הבודהה לא קיבל את הזמנתך לשהות בעונת הגשמים בבאראנסי, אתה חווה אכזבה ודכדוך — אולם גהטיקארה, הקדר, לא חווה דבר כזה, לא חווה ולא יחווה.

הקדר גהטיקארה, המלך, שם את מבטחו בבודהה, שם את מבטחו בדְהַמָּה, ושם את מבטחו בסנגהה.

הקדר גהטיקארה נמנע מלהרוג יצורים חיים, מגניבה, מהתנהגות מינית לא מוסרית, משקר, ומשימוש במשקאות משכרים וממסכים את הדעת.

הקדר גהטיקארה מלא באמונה בלתי ניתנת לערעור בבודהה, בדְהַמָּה ובסנגהה, ושומר על המוסר הראוי לאציליים.

הקדר גהטיקארה חופשי מספקות לגבי הסבל, מקורו, סיומו והדרך המובילה לקץ הסבל.

הקדר גהטיקארה אוכל ארוחה אחת ביום, חי חיי פרישות, מוסרי, ובעל טבע טוב.

הקדר גהטיקארה ויתר על זהב, כסף ואבנים יקרות.

הקדר גהטיקארה אינו חופר באדמה בידיו או במקל. הוא אוסף חומרי חרס שנפלו או שנחפרו בידי עכברים וחולדות, ומהם יוצר כלים.

והוא אומר: ׳מי שמעוניין באורז, קטניות או עדשים, שיניח כאן וייקח כלים כפי רצונו.׳

הקדר גהטיקארה, המלך, תומך בזוג הוריו הזקנים והעיוורים.

הקדר גהטיקארה, בזכות הכחדת חמשת הכבלים המובילים ללידה נמוכה מחדש, יוולד מחדש בעולם שמימי [של המשכנות הטהורים], בו יגשים ניבאנה סופית, ולא ישוב עוד לעולם הזה.”

18.  “פעם אחת, הוד מלכותו,” אמר הבודהה קספה למלך, “שהיתי במקום בשם וֵגַלִינְגַה, שהוא כפר קטן. ואז בשעת בוקר מוקדמת, לבשתי את גלימתי, לקחתי את קערת הנדבות שלי, והלכתי לביתם של הוריו של גהטיקארה, הקדר. כשהגעתי אליהם, שאלתי אותם: ׳ובכן, להיכן האדם הזה, התומך המסור שלי, הלך?׳

והם ענו: ׳הוא יצא, אדון נכבד, התומך שלך. יש אורז בקדירה הפנימית, ויש תבשיל ליד — תוכל לאכול מהם.׳ אז, המלך, לקחתי אורז מהקדירה הפנימית, לקחתי מהתבשיל, אכלתי, ולאחר מכן קמתי ממושבי ועזבתי.

ואז, המלך, חזר גהטיקארה הקדר אל הוריו, ושאל אותם: ׳מי לקח מהאורז שבקדירה הפנימית ומהתבשיל, ואז אכל ויצא?׳

והם ענו לו: ׳זה היה הבודהה קספה, בני — הבודהה המכובד, הארהנט, הער בשלמות. הוא לקח מהאורז ומהתבשיל, ואז אכל ויצא.׳

וגהטיקארה הקדר חשב לעצמו: ׳איזה אושר! איזו זכות מופלאה לי! שהבודהה קספה, הארהנט, הער בשלמות, נותן בי אמון שכזה!׳ וגהטיקארה הקדר חש שמחה והתעלות רוח (pīti-sukha) כה רבה, עד שמשך חצי חודש לא עזבה אותו שמחה והתעלות. במשך שבעה ימים הרגישו גם הוריו שמחה כזו.”

19.  “בפעם אחרת, הוד מלכותו, שהיתי שוב באותו מקום בשם וֵגַלִינְגַה, שהוא כפר קטן. ובשעת בוקר מוקדמת, המלך, לבשתי את גלימתי, לקחתי את קערת הנדבות שלי, והלכתי אל הוריו של גהטיקארה, הקדר. כשהגעתי אליהם, אמרתי: ׳ובכן, לאן הלך התומך שלי הפעם?׳

והם ענו: ׳הוא יצא, אדון נכבד. קח דייסת קַלופִּיָא[2] (kaḷopiyā) מתוך הכלי וקח גם קצת תבשיל — אתה מוזמן לאכול.׳ ואז, לקחתי מהדייסה ומהתבשיל, אכלתי, ולאחר מכן קמתי ממושבי ועזבתי.

וכאשר חזר גהטיקארה הקדר אל הוריו, הוא שאל אותם: ׳מי לקח מהדייסה ומהתבשיל, אכל ויצא?׳

והם ענו: ׳זה היה הבודהה קספה, בני — הבודהה הנכבד, הארהנט, הער בשלמות. הוא אכל ויצא.׳

ואז חשב גהטיקארה הקדר לעצמו: ׳איזו זכות! איזה אושר נפלא הוא לי, שהבודהה קספה, הארהנט, הער בשלמות, נותן בי אמון כזה!׳ וכך שמחה והתעלות רוח לא עזבה את גהטיקארה הקדר במשך חצי חודש, וגם את הוריו – במשך שבעה ימים.”

“בפעם אחרת, הוד מלכותו, שהיתי שוב באותו מקום בשם וֵגַלִינְגַה, שהוא כפר קטן. ובאותו הזמן, המלך, בקתת המגורים שלי (kuṭi) החלה לדלוף מהגשם.אז, המלך, קראתי לנזירים ואמרתי: ׳גשו, נזירים, לביתו של גהטיקארה הקדר, וחפשו שם קצת קש.׳

כאשר אמרתי זאת, המלך, ענו לי הנזירים: ׳אין קש בביתו של גהטיקארה הקדר, אבל יש שכבת קש המכסה את המחסן שלו.׳

אמרתי להם: ׳אם כך, נזירים, הסירו את שכבת הקש מהמחסן של גהטיקארה הקדר.׳ הנזירים הסירו את שכבת הקש מהמחסן.

ואז הוריו של גהטיקארה הקדר פנו לנזירים ושאלו: ׳מי מסיר את הקש מהמחסן?׳

והם ענו: ׳אנו הנזירים, אנשים נכבדים, כי הבקתה של הבודהה קספה, הארהנט, הער בשלמות — דולפת.׳

והם השיבו: ׳קחו, אדונים נכבדים, קחו ככל שתרצו, אנשי אמת.׳

אז חזר גהטיקארה הקדר לביתו, ושאל את הוריו: ׳מי הסיר את הקש מהמחסן?׳

והם ענו: ׳נזירים, בני, כי בקתתו של הבודהה קספה, הארהנט, הער בשלמות — דולפת.׳

ואז חשב גהטיקארה לעצמו: ׳איזו זכות! איזה אושר נפלא הוא לי, שהבודהה קספה, הארהנט, הער בשלמות, נותן בי אמון כזה!׳ ושמחה והתעלות רוח לא עזבה את גהטיקארה הקדר במשך חצי חודש, וגם את הוריו – במשך שבעה ימים.

ואז, המלך, במשך שלושה חודשים שלמים, נותר המחסן הזה של גהטיקארה הקדר עם תקרת שמיים פתוחה — ולא ירד עליו גשם. כזה הוא גהטיקארה הקדר.”

והמלך אמר: ׳זכות גדולה היא לגהטיקארה הקדר, אדון נכבד, אושר רב הוא לו, שזכה לכך שהבודהה נותן בו אמון כזה.׳”

20.  אז, אננדה, שלח המלך קיקי מקאסי חמש עגלות מלאות באורז צהוב מובחר (paṇḍupuṭaka sālī), וכן תוספות מתאימות כגון מרקים לגהטיקארה הקדר.

ואז, אננדה, שליחי המלך ניגשו אל גהטיקארה הקדר ואמרו לו: “הנה חמש עגלות אלו של אורז מובחר נשלחו אליך על ידי קיקי מלך קאסי, עם התוספות הראויות לכך. אנא קבל אותן, אדון נכבד.”

ענה להם גהטיקארה: “המלך עסוק מאוד ויש לו מטלות רבות. יש לי די. שיישארו אלו ברשות המלך.”[3]

21.  “ייתכן, אננדה, שתחשוב בלבך: ׳אולי באותו הזמן הבראהמין הצעיר בשם ג׳וטיפאלה היה מישהו אחר׳ אך אין לראות זאת כך, אננדה. כי באותה העת אני הוא שהייתי הצעיר בשם ג׳וטיפאלה.”

כך אמר הבודהה, והנכבד אננדה היה מרוצה ושמח מדבריו של המכובד.

[1] משמעות שמו של Ghaṭi-kāra היא בדיוק “יוצר הכדים” או “קדר”.

[2] דייסה כהה או שחורה. הקֻמָּאסַה (kummāsa) היא דייסה גסה או מזון פשוט מאוד שנעשה מתבואה טחונה כמו שעורה או שעועית. דבר זה ממחיש את חיי הצניעות והענווה של גהטיקארה.

[3] גהטיקארה סירב לקבל את המתנות מתוך צניעות, דבקות אמיתית בחיים רוחניים, ונאמנות בלתי מתפשרת לתמיכה אמיתית בבודהה.