השיחה עם גוּלִיסָּאנִי

1.  כך שמעתי: פעם התגורר המכובד (bhagavā) ברָאגַ׳גַהַה (Rājagaha), בחורשת הבמבוקים (Veḷuvana), במקום הנקרא מאורת-הסנאים (Kalandakanivāpa).

2.  באותה העת, נזיר בשם גוֹלִיָאנִי (Goliyāni) – נזיר יער (āraññiko), שיצא לבדו לדרך (padasamācāro) – שהה עם קהילת הנזירים, בשל סיבה כלשהי. אז, פנה הנכבד סָארִיפּוּטָּה (Sāriputta) אל קבוצת הנזירים ודיבר על הנזיר גוליאני כך: “חברים, על נזיר יער שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם (saṅghe viharanta), לנהוג כלפי עמיתיו הטובים לדרך הרוחנית (sabrahmacārīsu) בכבוד ובתשומת לב. שהרי אם נזיר יער (āraññiko), השוהה בקהילה, מתנהג כלפי עמיתיו הטובים בחוסר כבוד וללא תשומת לב, יאמרו עליו: ׳מה לו לחבר הנכבד הזה, נזיר היער, ולחיים של שקט והתבודדות ביער, אם כך הוא נוהג בחבריו לדרך – בחוסר כבוד וללא תשומת לב?׳ לכן, על נזיר יער שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, לנהוג כלפי עמיתיו בכבוד ובתשומת לב.

3.  חברים, על נזיר יער שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, להיות בקיא בנהלי ישיבה (āsanakusalena). עליו לחשוב כך: ׳לא אשב תוך כדי שאני דוחק את הנזירים הוותיקים (there ca bhikkhū), ולא אמנע מקום ישיבה מן הנזירים החדשים (nave ca bhikkhū).׳ אם, חברים, נזיר יער, כשהוא נמצא עם הקהילה, אינו בקיא בעניין הזה, אז יאמרו עליו: ׳מה הטעם בהתבודדותו (serivihārena) ביער של הנזיר הזה, אם הוא אינו יודע אפילו כיצד לנהוג כראוי על פי נהלי ישיבה?!׳ ולכן, על נזיר יער שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, להיות בקיא בנהלי ישיבה.

4.  חברים, על נזיר יער, שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, להכיר גם את כללי ההתנהגות הראויה (ābhisamācārika-dhamma). אם, חבריי, נזיר יער מצטרף לסנגהה ואינו יודע את כללי ההתנהגות הראויה, אז יאמרו עליו: “מה הטעם בהתבודדותו ביער של הנזיר הזה, אם הוא אינו יודע אפילו את כללי ההתנהגות הראויה בחברה?!” ולכן, על נזיר יער שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, ללמוד ולהכיר את כללי ההתנהגות.

5.  חברים, על נזיר יער שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, להיכנס אל הכפר (gāma) לא מאוחר מדי (nātikālena) ולשוב ממנו לא בשעה מאוחרת מדי ביום. אם, חברים, נזיר יער, כאשר הוא מצטרף לקהילה ושוהה בקרב הסנגהה, נכנס אל הכפר מאוחר מאוד ושב ממנו מאוחר מדי ביום, אז יאמרו עליו: “מה הטעם בהתבודדותו ביער של הנזיר הזה, אם הוא נכנס אל הכפר מאוחר ושב ממנו מאוחר?!” ולכן, על נזיר יער שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, לא להיכנס לכפר מאוחר מדי, ולא לשוב ממנו מאוחר מדי.

6.  חברים, נזיר יער, שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, לא יבקר בתי משפחות תומכים (kulesu) לפני הארוחה או לאחר הארוחה. אם, חברים, נזיר יער שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, יבקר בבתי משפחות תומכים לפני או אחרי זמן הארוחה, אז יהיו כאלה שיאמרו עליו: “מה הטעם בהתבודדותו ביער של הנזיר הנכבד הזה אם קודם הרבה לשוטט בזמנים בלתי הולמים (vikālacariyā) והנה גם עתה, כשהצטרף לסנגהה, הוא ממשיך באותם הרגלים.” ולכן, על נזיר יער שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, לא לבקר לפני או אחרי הארוחה בבתי משפחות תומכים.

7.  חברים, על נזיר יער, שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, לא לנהוג בהתנשאות (anuddhata) ולא בפזיזות (acapala). אם, חברים, נזיר היער שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, מתנהג בהתנשאות (uddhata) או בפזיזות (capala), אז יהיו כאלה שיאמרו: “מה הטעם בהתבודדותו ביער של הנזיר הזה, אם קודם לכן הוא היה גאוותן ופזיז – ועתה, משהצטרף לסנגהה, הוא מתנהג כך גם בקרב הקהילה!” לכן, על נזיר יער, שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, לנהוג ללא התנשאות וללא פזיזות.

8.  חברים, על נזיר יער, שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, להמעיט בדיבור[1] (amukhara) ולדבר באיפוק[2] (avikiṇṇavācā). אם, חברים, נזיר היער שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, מרבה בדיבור (mukhara) ומדבר בחוסר ריסון (vikiṇṇavācā), אז יהיו כאלה שיאמרו: “מה הטעם בהתבודדותו ביער של הנזיר הזה, אם הוא מרבה בדיבור ומדבר ללא רסן?!” ולכן, על נזיר יער שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, להיות כמי שאינו מרבה בדיבור ודיבורו שקול ובהיר.

9.  חברים, על נזיר יער, שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, להיות קל להדרכה[3] (suvaca), ולהיות חבר טוב[4] (kalyāṇamitta). אם, חברים, נזיר היער שהצטרף לסנגהה וחי בקרב הקהילה הוא קשה להדרכה[5] (dubbaca) וחבר רע[6] (pāpamitta), אז יהיו אנשים שיאמרו: “מה הטעם בהתבודדותו ביער של הנזיר הזה, אם הוא קשה להדרכה וחבר רע?!” ולכן, על נזיר יער, שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, להיות נוח להדרכה וחבר טוב.[7]

10.  חברים, על נזיר יער לאבטח את שערי החושים[8] (indriyesu guttadvāra) — כלומר, עליו להיות מרוסן בתפיסה דרך העין, האוזן, האף, הלשון, הגוף והתודעה. אם, חברים, נזיר היער אינו מאבטח את שערי החושים שלו (aguttadvāra), אז יהיו אנשים שיאמרו: “מה הטעם בהתבודדותו ביער של הנזיר הזה, אם הוא אינו מאבטח את שערי החושים שלו?!” ולכן, על נזיר יער לאבטח את שערי החושים שלו.

11.  חברים, על נזיר יער (āraññika) להיות מתון ומדוד באכילה[9] (bhojane mattaññū). אם, חברים, נזיר היער אינו יודע להיות מדוד באכילה (amattaññū), אז יהיו כאלה שיאמרו: “מה הטעם בהתבודדותו ביער של הנזיר הזה, אם הוא אינו יודע להיות מדוד באכילה?!” ולכן, על נזיר יער להיות מתון ומדוד באכילה.

12.  חברים, על נזיר יער להקפיד[10] (anuyutta) על ערנות (jāgariyaṃ). אם, חברים, נזיר היער אינו מקפיד על ערנות בשעות הלילה — אז יהיו מי שיאמרו:“מה הטעם בהתבודדותו ביער של הנזיר הזה, אם הוא אינו מקפיד על ערנות בהתמדה?!” ולכן, על נזיר היער להקפיד על ערנות בהתמדה.

13.  חברים, על נזיר יער להיות נחוש ונמרץ[11] (āraddhavīriya). אם, חברים, נזיר היער הוא עצל (kusīta), אז יהיו כאלה שיאמרו: “מה הטעם בהתבודדותו ביער של הנזיר הזה, אם הוא עצל ואינו נמרץ?!” ולכן, על נזיר היער להיות נחוש ונמרץ.

14.  חברים, על נזיר יער להיות מבוסס בקשב (upaṭṭhita-sati). אם, חברים, נזיר היער שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם הינו חסר קשב ופזור-דעת (muṭṭha-sati), אז יהיו כאלה שיאמרו: “מה הטעם בהתבודדותו ביער של הנזיר הזה, אם הוא אינו שומר על קשב?” ולכן, על נזיר יער להיות מבוסס בקשב.

15.  חברים, על נזיר יער להיות בעל ריכוז (samāhita). אם, חברים, נזיר היער שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, חסר ריכוז (asamāhita), אז יהיו כאלה שיאמרו:“מה הטעם בהתבודדותו ביער של הנזיר הזה, אם הוא אינו בעל ריכוז?!” ולכן, על נזיר יער לשמור על ריכוז התודעה (samādhi).

16.  חברים, על נזיר יער, להיות בעל חוכמה[12] (paññavat). אם, חברים, נזיר היער שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, הוא חסר חוכמה (duppañña), אז יהיו כאלה שיאמרו: “מה הטעם בהתבודדותו ביער של הנזיר הזה, אם הוא חסר חוכמה?!” ולכן, על נזיר יער להיות בעל חוכמה.

17.  חברים, על נזיר יער להיות מחובר ללימוד המתקדם (abhidhamma) ולקוד ההתנהגות המתקדם (abhivinaya). אם, חברים, נזיר היער שהצטרף לסנגהה וחי בקרבם, יישאל שאלות בנוגע ללימוד ולקוד ההתנהגות המתקדמים, ולא ידע לענות עליהן, אז יהיו כאלה שיאמרו: “מה הטעם בהתבודדותו ביער של הנזיר הזה, אם כאשר הוא כך נשאל, הוא אינו בקיא בעניינים האלה?” לכן על נזיר יער להיות בקיא בעניין הלימוד וקוד ההתנהגות המתקדמים.

18.  חברים, על נזיר יער לעסוק ולהתמחות בשחרורים השלווים (santā vimokkhā), כלומר מצבי שחרור לא-חומריים (rūpa) שמעבר לחומר (atikkamma rūpe), הידועים כהישגים הלא-חומריים[13] (arūpā). אם, חברים, נזיר היער יישאל על מצבי השחרור הלא-חומריים האלה ולא יידע להשיב, אז יהיו כאלה שיאמרו: “מה הטעם בהתבודדותו ביער של הנזיר הזה, אם הוא אינו בקיא במצבי השחרור המעודנים שמעבר לחומריות?” לכן, על נזיר יער לעסוק ולהתמחות בשחרורים השלווים הלא-חומריים הללו.

19.  חברים, על נזיר יער לעסוק ולהתמחות בדהמה העל-גשמית[14] (uttari manussadhamma). אם, חברים, נזיר יער כזה יישאל שאלה בנוגע לתחומים נעלים אלה ולא ידע להשיב, אז יהיו כאלה שיאמרו: “מה הטעם בהתבודדותו ביער של הנזיר הזה, אם הוא אינו יודע את המטרה שלשמה יצא לחיים חסרי-בית? (yassatthāya pabbajito)” ולכן, על נזיר יער לעסוק ולהתמחות בתחום הדהמה העל-גשמית.

כאשר כך נאמר, המכובד מהא־מוגלאנה פנה אל המכובד סאריפוטה ואמר: “חברים, האם רק על נזיר יער לנהוג על-פי העקרונות (dhammā) הללו לאחר שאימץ אותם (samādāya), או שגם על נזיר החי בקרבת כפר (gāmantavihārī)?”

ענה לו המכובד סאריפוטה: “חברים, גם על נזיר יער לנהוג על פי דרכים אלו לאחר שאימץ אותם — קל וחומר נזיר החי בקרבת כפר.”

[1]   המונח mukhara יכול להתפרש גם כדיבור גס.

[2]   לדבר באופן מרוסן, לא מפוזר, לא מבולבל, עקבי ובהיר.

[3]   אדם אשר קל להדריך אותו, מקבל עצה וביקורת ברוח טובה ומקשיב לדברי מורים ועמיתים.

[4]   מונח בודהיסטי מרכזי שמשמעותו “מורה טוב”, “חבר טוב” או “עמית נעלה”, אדם שמעודד בדרך הרוחנית, תומך באימון ומסייע לריסון ולפיתוח מנטלי. המונח מתייחס במקור למורה או עמית בכיר שמדריך את הנזיר המתחיל אך התרחב גם לעמיתים שווי מעמד.

[5]   אדם קשה להדרכה (dubbaca): מי שאינו מקבל עצות, עקשן או מתנגד לביקורת ותיקון.

[6]   חבר רע (pāpamitta): מי שמושך את האחרים לסטות מן הדרך הנכונה.

[7]   ניתן לפרש את הקטע הזה גם במובן של התרועעות עם עמיתים בעלי התנהגות טובה והתרועעות עם עמיתים בעלי התנהגות רעה.

[8]   המונח שער (dvāra) במשמעותו הפיזית, הוא שער של עיר, דלת של בית, או פתח כלשהו. בהקשר בודהיסטי, dvāra משמש גם במשמעות “שערים לתודעה” או “אמצעי קליטה”, כלומר שערי החושים (indriya-dvāra) הם ששת שערי החישה דרכם “נכנסים” רשמים לתודעה: שער העין (cakkhu-dvāra), שער האוזן (sota-dvāra), שער האף (ghāna-dvāra), שער הלשון (jivhā-dvāra), שער הגוף (kāya-dvāra) ושער התודעה ((mano-dvāra) או השער המנטלי.

[9]   על-פי המסורת הבודהיסטית, מתינות באכילה (mattaññutā) נחשבת לאחת מן המידות החשובות בחיי נזיר. במיוחד בנזיר שיצא לנדוד בג׳ונגל, חוסר ריסון במזון נחשב כסימן לחולשה באימון. על הנזיר לאכול לא מתוך חשק ותשוקה, ולא כדי לשפר את מראהו או חוסנו, אלא “כדי לקיים את הגוף, להרחיק תחושת רעב, ולאפשר אימון רוחני”.

[10] להקפיד (anuyutta) —שוקד, מסור, שקוע באימון או בפעילות ומטפח אותה.

[11] מאמץ מסור (āraddhavīriya) או מאמץ נמרץ, מתייחס לא רק למאמץ כללי אלא למאמץ המתמיד המופעל כנגד פיתויים, הסחות דעת, ועצלות — ומצוין כאחד מחמשת כוחות ההתעוררות (pañca bala).

[12] חוכמה (paññā) היא ההבנה הישירה של טבע המציאות.

[13] המצבים הלא-חומריים הם המרחב האינסופי, התודעה האינסופית, האין-דבר, ולא-תפיסה-ולא-אי-תפיסה.

[14] מונח שמציין הישגים רוחניים של ארבעת שלבי ההתעוררות.