MN
97
השיחה עם דְהַנַנְגָ׳אנִי
dhanañjāni sutta
דְהַנַנְגָ׳אנִי סוּטַּה
1. כך שמעתי: פעם אחת התגורר המכובד (Bhagavā) ברָאגַ׳גַהַה (Rājagaha), ביער הבמבוקים (Veḷuvana), בחורשת הסנאים (Kalandakanivāpa).
2. באותה העת הנזיר הנכבד סָארִיפּוּטַה (Sāriputta) נדד באזור דַקְּהִינָאגִירִי (Dakkhiṇāgiri) עם קהל גדול של נזירים.
ואז, נזיר אחד אשר שהה בתקופת הגשמים (vassa) בעיר ראג׳גהה ניגש אל המקום בו שהה סָארִיפּוּטַה. כאשר הגיע, ברך אותו לשלום, ערך עמו שיחת נימוסין נעימה (sammodanīyaṃ kathaṃ sāraṇīyaṃ vītisāretvā), ולאחר מכן התיישב לצידו (ekamantaṃ nisīdi).
כאשר ישב שם, שאל אותו המכובד סָארִיפּוּטַה: “ובכן, חבר (āvuso), האם המכובד בריא (arogo) וחזק (balavā)?”
ענה הנזיר: “כן, חבר — המכובד בריא וחזק.”
וסָארִיפּוּטַה המשיך לשאול: “והאם קהילת הנזירים (bhikkhusaṅgha) בריאה וחזקה?”
והנזיר השיב: “כן, חבר, גם קהילת הנזירים בריאה וחזקה.”
אז אמר סאריפוטה: “חבר, בשער טַנְדוּלַפָּאלִי (Taṇḍulapāli) יש בראהמין בשם דְהַנַנְגָ׳אנִי (Dhanañjāni). האם דְהַנַנְגָ׳אני הבראהמין בריא וחזק?”
ענה הנזיר: “כן, חבר, גם הבראהמין דְהַנַנְגָ׳אנִי בריא וחזק.”
וסאריפוטה שאל: “והאם הוא שקדן[1] (appamatto), חבר?”
והנזיר השיב: “רחוק מכך, חבר — אין בו כל שקדנות (appamādo)! דְהַנַנְגָ׳אנִי הבראהמין מתפרנס באמצעות דיכוי: בהסתמך על המלך, הוא גוזל ממשקי הבראהמינים ובני־הבתים; ובהסתמך על הבראהמינים ובני־הבתים, הוא גוזל מהמלך.
ואשתו הראשונה — שהייתה בעלת אמון (saddhā) [בדרך הבודהה] ונולדה למשפחה טובה — מתה; ועתה אשתו השנייה חסרת אמון (assaddhā) ונולדה למשפחה חסרת אמון.”[2]
כששמע זאת, אמר סָארִיפּוּטַה: “אכן, חבר, קשה לשמוע את הדברים הללו; קשה לשמוע, הואיל וחשבנו שדְהַנַנְגְ׳אני הבראהמין הוא אדם שקדן. אף על פי כן, אולי יצא שתתאפשר בינינו שיחה כלשהי, ומשם תצמח תועלת כלשהי (kocideva kathāsallāpo).
3. לאחר ששהה זמן־מה באזור דַקְּהִינָאגִירִי (Dakkhināgiri), יצא הנזיר המכובד סָארִיפּוּטַה בדרכו אל רָאגַ׳גַהַה. בהמשך מסעו הגיע אל העיר רָאגַ׳גַהַה, ושם התגורר סָארִיפּוּטַה הנכבד ביער הבמבוקים, בחורשת הסנאִים.
4. מוקדם בבוקר, לאחר שלבש את גלימתו ולקח עמו את קערת האוכל, נכנס סָארִיפּוּטַה הנכבד לעיר רָאגַ׳גַהַה לסבב נדבות (piṇḍāya pāvisi).
ובאותו הזמן היה דְהַנַנְגָ׳אנִי הבראהמין מחוץ לעיר, במכלאת הבקר שלו, מפקח על החליבה.
לאחר שסָארִיפּוּטַה סיים את סבב המזון בעיר וחזר לאזור משכנו, הוא פנה אל המקום בו היה דְהַנַנְגָ׳אנִי הבראהמין.
כשראה הבראהמין דְהַנַנְגָ׳אנִי את סָארִיפּוּטַה הנכבד מתקרב מרחוק, הוא יצא לקראתו. וכשהתקרב אמר לו: “בוא בבקשה, הנכבד סָארִיפּוּטַה! אנא התרענן; עוד מעט תגיע שעת הארוחה.”
וסָארִיפּוּטַה אמר לו: “די לי, בראהמין — כבר השלמתי היום את חובת האכילה שלי. אשב למנוחת הצהריים תחת העץ ההוא; בוא לשם אחר־כך.”
“כן, אדוני,” השיב הבראהמין דְהַנַנְגָ׳אנִי.
5. ולאחר שסעד את סעודת הצהריים, הלך דְהַנַנְגָ׳אנִי אל המקום שבו ישב הנזיר המכובד סָארִיפּוּטַה, וברכו לשלום בלבביות.
לאחר שיח קצר נעים ומכבד, התיישב לצידו.
כשישב, פנה אליו סָארִיפּוּטַה ושאל: “דְהַנַנְגָ׳אנִי, האם אתה שקדן? האם אתה חי בקשב?”
ענה הבראהמין: “כיצד נוכל להיות שקדנים, הנכבד סָארִיפּוּטַה? הרי עלינו לדאוג להורינו (mātā-pitūnaṃ), לפרנס את בנינו ונשותינו (putta-dārassa), להאכיל את המשרתים והעובדים (dāsa-kammakara-porisassa), לטפל בידידינו ושותפינו (mittāmaccānaṃ), בקרובינו וקרובותינו (ñāti-sālohita-naṃ), באורחינו (atithīnaṃ), במתינו הקדמונים[3] (pubba-petānaṃ), ובישויות השמימיות (devatānaṃ), לשלם מסים למלך (rañño rāja-karaṇīyaṃ), וגם — לטפח ולפרנס את הגוף הזה (kāyassa pīṇanā-brūhanā-hetu)!”
6. אז אמר סאריפּוטה: “מה דעתך, דְהַנַנְגָ׳אנִי? נניח שאדם כלשהו יעשה עוול (adhammacārī) ויפעל באי־צדק (visamacārī) למען הוריו. אם בשל עוולותיו אלה יגרר על ידי שומרי הגיהנום (nirayapālā) אל הגיהנום (niraya). האם יוכל לומר: ׳עשיתי עוול רק למען הורַי — אל תשליכוני לגיהנום!׳ או שמא הוריו עצמם יוכלו לומר: ׳הוא עשה עוול למעננו — אל תשליכו אותו לגיהנום!׳?”
ודְהַנַנְגָ׳אנִי השיב: “לא, הנכבד סאריפּוטה — שום דבר כזה לא יועיל. אפילו אם יזעק ויבכה, שומרי הגיהנום ישליכו אותו פנימה בעודו זועק.”
7. וסאריפּוטה אמר: “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני, אם יעשה אדם עוול למען אשתו וילדיו — האם אז יינצל? האם יוכל לומר: ׳עשיתי עוול למען אשתי ובניי — אל תשליכוני לגיהנום׳? או שמא אשתו וילדיו יוכלו להושיע אותו?”
ודְהַנַנְגָ׳אנִי השיב: “לא, הנכבד — גם אז, בעודו בוכה וזועק, ישליכוהו שומרי הגיהנום אל תוך הגיהנום.”
8. וסאריפּוטה אמר: “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני, אם יעשה אדם עוול למען עבדיו ועובדיו — האם אז יינצל? האם יוכל לומר: ׳עשיתי עוול למען עבדי ועובדיי — אל תשליכוני לגיהנום׳? או שמא עבדיו ועובדיו יוכלו להושיע אותו?”
ודְהַנַנְגָ׳אנִי השיב: “לא, הנכבד — גם אז, בעודו בוכה וזועק, ישליכוהו שומרי הגיהנום אל תוך הגיהנום.”
9. וסאריפּוטה אמר: “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני, אם יעשה אדם עוול למען ידידיו ועמיתיו — האם אז יינצל? האם יוכל לומר: ׳עשיתי עוול למען ידידיי ועמיתיי — אל תשליכוני לגיהנום׳? או שמא ידידיו ועמיתיו יוכלו להושיע אותו?”
ודְהַנַנְגָ׳אנִי השיב: “לא, הנכבד — גם אז, בעודו בוכה וזועק, ישליכוהו שומרי הגיהנום אל תוך הגיהנום.”
10. וסאריפּוטה אמר: “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני, אם יעשה אדם עוול למען קרוביו וקרובותיו — האם אז יינצל? האם יוכל לומר: ׳עשיתי עוול למען קרוביי וקרובותיי — אל תשליכוני לגיהנום׳? או שמא קרוביו וקרובותיו יוכלו להושיע אותו?”
ודְהַנַנְגָ׳אנִי השיב: “לא, הנכבד — גם אז, בעודו בוכה וזועק, ישליכוהו שומרי הגיהנום אל תוך הגיהנום.”
11. וסאריפּוטה אמר: “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני, אם יעשה אדם עוול למען אורחיו — האם אז יינצל? האם יוכל לומר: ׳עשיתי עוול למען אורחיי — אל תשליכוני לגיהנום׳? או שמא אורחיו יוכלו להושיע אותו?”
ודְהַנַנְגָ׳אנִי השיב: “לא, הנכבד — גם אז, בעודו בוכה וזועק, ישליכוהו שומרי הגיהנום אל תוך הגיהנום.”
12. וסאריפּוטה אמר: “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני, אם יעשה אדם עוול למען אבות אבותיו — האם אז יינצל? האם יוכל לומר: ׳עשיתי עוול למען אבות אבותיי — אל תשליכוני לגיהנום׳? או שמא אבות אבותיו יוכלו להושיע אותו?”
ודְהַנַנְגָ׳אנִי השיב: “לא, הנכבד — גם אז, בעודו בוכה וזועק, ישליכוהו שומרי הגיהנום אל תוך הגיהנום.”
13. וסאריפּוטה אמר: “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני, אם יעשה אדם עוול למען הישויות השמימיות — האם אז יינצל? האם יוכל לומר: ׳עשיתי עוול למען הישויות השמימיות — אל תשליכוני לגיהנום׳? או שמא הישויות השמימיות יוכלו להושיע אותו?”
ודְהַנַנְגָ׳אנִי השיב: “לא, הנכבד — גם אז, בעודו בוכה וזועק, ישליכוהו שומרי הגיהנום אל תוך הגיהנום.”
14. וסאריפּוטה אמר: “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני, אם יעשה אדם עוול למען המלך — האם אז יינצל? האם יוכל לומר: ׳עשיתי עוול למען המלך — אל תשליכוני לגיהנום׳? או שמא המלך יוכל להושיע אותו?”
ודְהַנַנְגָ׳אנִי השיב: “לא, הנכבד — גם אז, בעודו בוכה וזועק, ישליכוהו שומרי הגיהנום אל תוך הגיהנום.”
15. וסאריפּוטה אמר: “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני, אם יעשה אדם עוול למען טיפוח גופו — למען תזונתו ובריאותו — האם אז יינצל? האם יוכל לומר: ׳עשיתי עוול למען טיפוח גופי — לטובת תזונתי ובריאותי — אל תשליכוני לגיהנום׳? או שמא טיפוח גופו יוכל להושיע אותו?”
ודְהַנַנְגָ׳אנִי השיב: “לא, הנכבד — גם אז, בעודו בוכה וזועק, ישליכוהו שומרי הגיהנום אל תוך הגיהנום.”
16. אז אמר הנכבד סאריפּוטה: “מה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני — אם אדם ינהג שלא כדין (adhammacārī) ויפעל שלא בצדק (visamacārī) למען הוריו, ואדם אחר ינהג על־פי הדהמה (dhammacārī) ויפעל בצדק (samacārī) למען הוריו — מי מהם נעלה יותר?”
ודְהַנַנְגְ׳אני השיב: “הנוהג בעוול ואי־צדק כלפי הוריו — איננו נעלה; ואילו זה הנוהג על־פי הדהמה ובצדק כלפיהם — הוא הנעלה באמת.
הרי, אדוני סאריפּוטה, ההתנהגות הצודקת (dhammacariyā-samacariyā) נעלית מן ההתנהגות הלא־צודקת (adhammacariyā-visamacariyā).”
והנכבד סאריפּוטה אמר: “יש, דְהַנַנְגָ׳אנִי, דרכים אחרות (aññesaṃ hetukā dhammikā kammantā) שבהן אפשר לפרנס את ההורים מבלי לעשות מעשים רעים (pāpakamma), אלא ללכת בדרך של טוב (puñña-paṭipadā).”
17. “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני — אם אדם ינהג בעוול ובאי־צדק למען אשתו וילדיו, ואדם אחר ינהג על־פי הדהמה ובצדק למענם — מי מהם נעלה?”
“זה שפועל בעוול למען משפחתו — איננו נעלה; אך מי שפועל למענם בדרך של דהמה ובצדק — הוא הנעלה. אכן, סאריפּוטה, ההתנהגות הצודקת נעלית מן הלא־צודקת.”
“יש, דְהַנַנְגְ׳אני, דרכים צודקות אחרות, שבהן אפשר לפרנס את האישה והילדים מבלי לעשות רעה, וללכת בדרך של טוב.”
18. “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני — אם אדם יפעל בעוול ובאי־צדק למען משרתיו ועובדיו, או שיפעל למענם על־פי הדהמה ובצדק — מי נעלה?”
“מי שפועל בעוול למען משרתיו — איננו נעלה; אך מי שפועל בצדק — הוא הנעלה. שהרי, סאריפּוטה, ההתנהגות הצודקת עדיפה על הבלתי־צודקת.”
“ויש, דְהַנַנְגְ׳אני, דרכים צודקות אחרות שבהן אפשר לדאוג לעובדים מבלי לעשות רע, וללכת בדרך של טוב.”
19. “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני — אם אדם יפעל בעוול ובאי־צדק למען ידידיו ושותפיו, או שיפעל למענם בצדק ועל־פי הדהמה — מי נעלה?”
“הפועל בעוול כלפי ידידיו — איננו נעלה; אך זה שפועל בצדק — הוא הנעלה.”
“יש, דְהַנַנְגְ׳אני, דרכים צודקות אחרות שבהן אפשר למלא את חובות הידידות (mittāmacca-karaṇīyaṃ), מבלי לעשות רע, אלא ללכת בדרך של טוב.”
20. “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני — אם אדם יפעל בעוול ובאי־צדק למען קרוביו וקרובותיו, או יפעל למענם בצדק ועל־פי הדהמה — מי נעלה?”
“הפועל בעוול למען קרוביו — איננו נעלה; אך הפועל בצדק — הוא הנעלה.”
“יש, דְהַנַנְגְ׳אני, דרכים צודקות אחרות שבהן אפשר לדאוג לקרובים מבלי לעשות רעה, אלא ללכת בדרך של טוב.”
21. “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני — אם אדם יפעל בעוול ובאי־צדק למען אורחיו, או יפעל למענם על־פי הדהמה ובצדק — מי נעלה?”
“מי שפועל בעוול למען אורחיו — איננו נעלה; אך מי שפועל בצדק — הוא הנעלה.”
“יש, דְהַנַנְגְ׳אני, דרכים צודקות אחרות שבהן אפשר לטפל באורחים (atithi-karaṇīyaṃ) מבלי לעשות רע, אלא ללכת בדרך של טוב.”
22. “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני — אם אדם יפעל בעוול ובאי־צדק כלפי אבותיו הקדמונים, או יפעל למענם על־פי הדהמה ובצדק — מי נעלה?”
“הפועל בעוול כלפי המתים — איננו נעלה; אך הפועל בצדק — הוא הנעלה.”
“יש, דְהַנַנְגְ׳אני, דרכים צודקות אחרות שבהן אפשר למלא את חובות המתים (pubba-peta-karaṇīyaṃ) מבלי לעשות רע, אלא ללכת בדרך של טוב.”
23. “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני — אם אדם יפעל בעוול ובאי־צדק למען הישויות השמימיות, או יפעל למענן על־פי הדהמה ובצדק — מי נעלה?”
“הפועל בעוול למען הישויות השמימיות — איננו נעלה; אך הפועל בצדק — הוא הנעלה.”
“יש, דְהַנַנְגְ׳אני, דרכים צודקות אחרות שבהן אפשר לקיים את חובות פולחן הישויות השמימיות (devatā-karaṇīyaṃ) מבלי לעשות רע, אלא ללכת בדרך של טוב.”
24. “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני — אם אדם יפעל בעוול ובאי־צדק למען המלך, או יפעל למענו על־פי הדהמה ובצדק — מי נעלה?”
“מי שפועל בעוול למען המלך — איננו נעלה; אך מי שפועל למענו על־פי הדהמה ובצדק — הוא הנעלה.”
“יש, דְהַנַנְגְ׳אני, דרכים צודקות אחרות שבהן אפשר למלא את החובות כלפי המלכות (rāja-karaṇīyaṃ) מבלי לעשות רע, אלא ללכת בדרך של טוב.”
25. “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני — אם אדם יפעל בעוול ובאי־צדק למען גופו, או יפעל למען גופו על־פי הדהמה ובצדק — מי נעלה?”
“הפועל בעוול למען גופו — איננו נעלה; אך הפועל למען גופו בדרך של דהמה ובצדק — הוא הנעלה.”
“יש, דְהַנַנְגְ׳אני, דרכים צודקות אחרות שבהן אפשר להזין ולטפח את הגוף מבלי לעשות מעשים רעים, אלא ללכת בדרך של טוב.”
26. לאחר שסיים הנזיר המכובד סַאריפּוּטַה את דבריו, שָׂמַח (abhinanditvā) הבראהמין דְהַנַנְגְ׳אני מדבריו של הנכבד סַאריפּוּטַה, והביע את הסכמתו (anumoditvā). אז קם ממושבו והלך לדרכו.
27. כעבור זמן מה חלה הבראהמין דְהַנַנְגְ׳אני, סבל מכאובים ונעשה חולה מאוד. אז פנה דְהַנַנְגְ׳אני לאחד ממשרתיו ואמר לו: “אישי הטוב, לך אל המכובד, וכשתגיע, קוד בפניו בהנחת הראש לרגליו (pāde sirasā vandāhi), ואמור לו בשמי כך: ׳דְהַנַנְגְ׳אני, אדוני המכובד, הבראהמין, חולה, סובל וכואב מאוד;והוא קד בפני רגלי המכובד לאות כבוד׳. אחר כך לך גם אל הנזיר המכובד סַאריפּוּטַה, וכשתגיע, קוד בפניו בהנחת הראש לרגליו, ואמור לו בשמי כך:׳דְהַנַנְגְ׳אני, אדוני המכובד, הבראהמין, חולה, סובל וכואב מאוד; והוא קד בפני רגלי המכובד סַאריפּוּטַה לאות כבוד׳. ואמור לו כך: ׳אילו רק, אדוני המכובד, היה הנזיר סַאריפּוּטַה בא אל ביתו של דְהַנַנְגְ׳אני הבראהמין, מתוך חמלה כלפיו (anukampaṃ upādāya).”
ואותו אדם השיב: “כן, אדוני.”
וכך, לאחר ששמע והסכים לדבריו של דְהַנַנְגְ׳אני, הלך אותו אדם אל המכובד, קד בפניו בכבוד, וישב לצידו.
כאשר ישב שם, אמר לאדון המכובד כך: “דְהַנַנְגְ׳אני, אדוני המכובד, הבראהמין, חולה, סובל מאוד וכואב לו; והוא קד בפני רגליך לאות כבוד.” לאחר מכן הלך אל הנזיר המכובד סַאריפּוּטַה, קד בפניו בכבוד, וישב לצידו. וכשישב שם, אמר לו: “דְהַנַנְגְ׳אני, אדוני המכובד, הבראהמין, חולה, סובל מאוד וכואב לו;והוא קד בפני רגליך לאות כבוד. ואומר כך: ׳אילו רק, אדוני המכובד, היה הנזיר סַאריפּוּטַה בא אל ביתו של דְהַנַנְגְ׳אני הבראהמין, מתוך חמלה כלפיו.”
והנזיר המכובד סַאריפּוּטַה קיבל זאת בשתיקה (tuṇhībhāvena), וכך הראה את הסכמתו.
28. אז לבש הנזיר המכובד סַאריפּוּטַה את גלימתו, נטל את קערת הנזיר ואת גלימתו העליונה (pattacīvaramādāya), והלך אל ביתו של הבראהמין דְהַנַנְגְ׳אני. כשהגיע לשם, ישב על מושב שהוכן עבורו (paññatte āsane nisīdi). בשבתו שם פנה המכובד סַאריפּוּטַה אל דְהַנַנְגְ׳אני ואמר לו: “האם מצבך נסבל, דְהַנַנְגְ׳אני (kacci te khamanīyaṃ)? האם אתה יכול להחזיק מעמד (kacci yāpanīyaṃ)? האם תחושת הכאב (dukkhā vedanā) נחלשת ואינה גוברת? האם ניכר שיפור (paṭikkamo), ולא החמרה (abhikkamo)?”
29. והבראהמין דְהַנַנְגְ׳אני השיב: “לא, אדון סַאריפּוּטַה, איני יכול לשאת זאת, ואיני מצליח להחזיק מעמד. כאביי עזים (bāḷhā dukkhā vedanā), הם גוברים (abhikkamanti) ואינם נחלשים (no paṭikkamanti). ניכרת החמרה (abhikkamo), ולא הקלה (paṭikkamo). כשם, אדוני סַאריפּוּטַה, שאדם חזק יכה בראשו של מישהו בלהב חד (tiṇhena sikhārena muddhani abhimattheyya), כך הרוחות הפנימיות (adhimattā vātā) מכות בי בראש בעוצמה. איני יכול לשאת זאת, ואיני מצליח להחזיק מעמד. הכאבים עזים, גוברים ואינם נחלשים; ניכרת החמרה, ולא הקלה.
כשם, אדוני סַאריפּוּטַה, שאדם חזק יכרוך ברצועה חזקה (daḷhena varattakkhaṇḍena) חבל סביב ראשו של אדם, כך עזים הכאבים בראשי – לחץ כבד ועז (adhimattā sīse sīsavedanā). איני יכול לשאת זאת, ואיני מצליח להחזיק מעמד. הכאבים גוברים ואינם נחלשים; ניכרת החמרה, ולא הקלה.
כשם, אדוני סַאריפּוּטַה, שקצב מיומן (dakkho goghātako) או תלמידו, יחתוך בטן פרה בסכין חדה (tiṇhena govikantanena kucchiṃparikanteyya), כך הרוחות שבתוכי חותכות בבטני (adhimattā vātā kucchiṃ parikantanti). איני יכול לשאת זאת, ואיני מצליח להחזיק מעמד. הכאבים גוברים ואינם נחלשים; ניכרת החמרה, ולא הקלה.
כשם, אדוני סַאריפּוּטַה, ששני אנשים חזקים יחזיקו אדם חלש וישליכו אותו על גחלים לוחשות (aṅgārakāsuyā santāpeyyuṃ samparitāpeyyuṃ) – כך, אדוני סַאריפּוּטַה, כל גופי נשרף מבפנים (adhimatto kāyasmiṃ ḍāho hoti). איני יכול לשאת זאת, ואיני מצליח להחזיק מעמד. הכאבים גוברים ואינם נחלשים; ניכרת החמרה, ולא הקלה.”
30. אז אמר לו הנזיר המכובד סַאריפּוּטַה: “מה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני — מה עדיף: להיוולד בגיהנום (nirayo) או בצורת חיים של בעלי-חיים (tiracchānayoni)?”
ענה הבראהמין דְהַנַנְגְ׳אני: “אדוני סַאריפּוּטַה, טוב מצבו של הנולד כבעל-חיים מן הנולד בגיהנום.”
“ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני — מה עדיף: לידה כבעל-חיים או לידה בעולם הרוחות הרעבות (pettivisayo)?”
“אדוני סַאריפּוּטַה, טוב עולם הרוחות מעולם החיות.”
“ומה עדיף — לידה בעולם הרוחות או לידה בעולם האדם (manussā)?”
“אדוני סַאריפּוּטַה, טוב עולם בני-האדם מעולם הרוחות.”
“ומה עדיף — בני-האדם או הישויות השמיימיות של ארבעת מלכי-השמיים (cātumahārājikā devā)?”
“אדוני סַאריפּוּטַה, טובות הן הישויות השמימיות של ארבעת המלכים מבני-האדם.”
“ומה עדיף — הישויות השמימיות של ארבעת המלכים או הישויות השמיימיות של השלושים ושלושה (tāvatiṃsā devā)?”
“אדוני סַאריפּוּטַה, טובות הן הישויות השמימיות של השלושים-ושלושה מאלה של ארבעת המלכים.”
“ומה עדיף — הישויות השמימיות של השלושים-ושלושה או הישויות השמיימיות של עולם יאמה (yāmā devā)?”
“אדוני סַאריפּוּטַה, טובות הן הישויות השמימיות של עולם יאמה מאלה של השלושים-ושלושה.”
“ומה עדיף — הישויות השמימיות של עולם יאמה או הישויות השמיימיות של טוּסִיטַה (tusitā devā)?”
“אדוני סַאריפּוּטַה, טובות הן הישויות השמיימיות של טוּסִיטַה מהישויות השמימיות של עולם יאמה.”
“ומה עדיף — הישויות השמימיות של טוּסִיטַה או הישויות השמימיות היוצרות בעצמן (nimmānaratī devā)?”
“אדוני סַאריפּוּטַה, טובות הן הישויות השמימיות היוצרות בעצמן מהישויות השמימיות של טוּסִיטַה.”
“ומה עדיף — הישויות השמימיות היוצרות מעצמן הנאות או הישויות השמימיות השולטות בדברים שנוצרו בידי אחרים (paranimmitavasavattīdevā)?”
“אדוני סַאריפּוּטַה, טובות הן הישויות השמימיות השולטות בדברים שנוצרו בידי אחרים מהישויות השמימיות היוצרות בעצמן.”
31. “ומה דעתך, דְהַנַנְגְ׳אני — מה עדיף: הישויות השמימיות השולטות בדברים שנוצרו בידי אחרים או עולם הברהמא (brahmaloko)?”
אמר דְהַנַנְגְ׳אני: “׳עולם הברהמא,׳ כך אומר אדוני סַאריפּוּטַה — כן, אדוני סַאריפּוּטַה אומר ׳עולם הברהמא׳.”
אז עלתה בלבו של המכובד סַאריפּוּטַה מחשבה זו: “בראהמינים אלה שואפים לעולם ברהמא (brahmalokādhimuttā). טוב אפוא שאלמד את דְהַנַנְגְ׳אני את הדרך המוליכה לחיים עם ברהמא (brahmānaṃ sahabyatāya magga).”
אמר לו: “אלמד אותך, דְהַנַנְגְ׳אני, את הדרך לחיים עם ברהמא. הקשב היטב, שים לב היטב ואני אדבר.”
ענה דְהַנַנְגְ׳אני: “כן, אדוני המכובד.”
32. אז אמר סַאריפּוּטַה: “מהי, דְהַנַנְגְ׳אני, הדרך לחיים עם ברהמא? כאן, דְהַנַנְגְ׳אני, הנזיר חי עם תודעה (cetasā) מלאת (sahagatena) אהבה (mettā) כשהוא קורן (pharitvā) בכיוון אחד, וכן גם בכיוון השני, השלישי והרביעי. כך הוא קורן (iti uddhamadho tiriyaṃ sabbadhi sabbattatāya sabbāvantaṃlokaṃ) אהבה כלפי כל העולם — בתודעה רחבה (vipula), נעלה (mahaggata), אינסופית (appamāṇa), נטולת-עוינות (avera) ונטולת-פגיעה (abyābajjha). זו, דְהַנַנְגְ׳אני, הדרך לחיים עם ברהמא.”
33. הנזיר חי עם תודעה מלאת חמלה (karuṇā) כשהוא קורן בכיוון אחד, וכן גם בכיוון השני, השלישי והרביעי. כך הוא קורן חמלה כלפי כל העולם — בתודעה רחבה, נעלה, אינסופית, נטולת-עוינות ונטולת-פגיעה. זו, דְהַנַנְגְ׳אני, הדרך לחיים עם ברהמא.”
34. הנזיר חי עם תודעה מלאת פירגון (muditā) כשהוא קורן בכיוון אחד, וכן גם בכיוון השני, השלישי והרביעי. כך הוא קורן פירגון כלפי כל העולם — בתודעה רחבה, נעלה, אינסופית, נטולת-עוינות ונטולת-פגיעה. זו, דְהַנַנְגְ׳אני, הדרך לחיים עם ברהמא.”
35. הנזיר חי עם תודעה מלאת שוויון-נפש (upekkhā) כשהוא קורן בכיוון אחד, וכן גם בכיוון השני, השלישי והרביעי. כך הוא קורן שוויון-נפש כלפי כל העולם — בתודעה רחבה, נעלה, אינסופית, נטולת-עוינות ונטולת-פגיעה. זו, דְהַנַנְגְ׳אני, הדרך לחיים עם ברהמא.”
36. אז אמר הבראהמין דְהַנַנְגְ׳אני: “אם כך, אדוני סַאריפּוּטַה, מסור את דברַי למכובד: ׳דְהַנַנְגְ׳אני הבראהמין חולה, סובל, חולה קשה; הוא קד לרגלי המכובד (bhagavato pāde sirasā vandati)׳.”
אז, לאחר שהנזיר המכובד סַאריפּוּטַה הדריך את הבראהמין דְהַנַנְגְ׳אני בדרך זו — וביסס אותו (patiṭṭhāpetvā), בעודו בחיים (sati uttarikaraṇīye), בעולם הברהמא הנמוך (hīne brahmaloke patiṭṭhāpetvā) — קם ממקומו ויצא.
זמן קצר לאחר שסַאריפּוּטַה עזב את המקום, מת דְהַנַנְגְ׳אני הבראהמין (kālamakāsi) ונולד מחדש בעולם ברהמא.
37. אז פנה המכובד אל הנזירים ואמר: “הנה, נזירים, סאריפּוטה ביסס את הבראהמין דְהַנַנְגְ׳אני, בעודו בחיים, בעולם הברהמא הנמוך, ולאחר מכן קם ממקומו ויצא.”
38. זמן קצר לאחר מכן הגיע הנזיר המכובד סאריפּוטה אל המכובד; כשהתקרב, קד בפניו וישב לצידו. כשישב שם, אמר סאריפּוטה למכובד: “הבראהמין דְהַנַנְגְ׳אני, אדוני, חולה, סובל, חולה קשה — והוא קד לרגלי המכובד.”
אמר לו המכובד: “האם נכון, סאריפּוטה, שביססת את הבראהמין דְהַנַנְגְ׳אני, בעודו בחיים, בעולם הברהמא הנמוך, ואז קמת ממקומך ויצאת?”
השיב סאריפּוטה: “אכן כן, אדוני. כך היה במחשבתי: ׳הלא הבראהמינים הללו נוטים אל עולם הברהמא; מה טוב אם אלמד את דְהַנַנְגְ׳אני הבראהמין את הדרך המובילה לחיים עם ברהמא׳.”
אז אמר המכובד: “דְהַנַנְגְ׳אני הבראהמין מת והוא נולד מחדש בעולם הברהמא.”[4]
[1] הכוונה כאן האם יש לו מסירות ונחישות כלפי הדרך הרוחנית של הבודהה.
[2] לפי המסורת, דְהַנַנְגְ׳אני הברהמין היה בעברו אדם טוב ונדיב. אך לאחר שאשתו הראשונה בעלת האמון בדרך הבודהה מתה, הוא נישא לאשה חסרת אמון שהשפיעה עליו לרעה, והוא החל לנהוג ברמאות כלפי המלך והבראהמינים.
[3] באמצעות עריכת טקסי זיכרון.
[4] הביטוי sati uttarikaraṇīye מתורגם כאן ׳בעודו בחיים׳ אך מילולית מתפרש כ׳נותר לו עוד מה לעשות׳, כלומר לא הגיע למיצוי הדרך. הפרשנות הזו מהווה עדות לכך שדְהַנַנְגְ׳אני עדיין לא השיג את הדרך או הפרי (magga-phala). כלומר, למרות תודעתו הגבוהה — הוא לא היה ארהנט (arahant) או אפילו ׳נכנס לזרם׳ (sotāpanna).