השיחה עם דִיגְהַנַקְהַה

1.  כך שמעתי: פעם התגורר המכובד (bhagavā) ברָאגַ׳גַהַה (Rājagaha), על הר פסגת-הנשרים (Gijjhakūṭa), במערת החזיר (Sūkarakhatā).

2.  אז, הפרוש דִּיגְהַנַקְהַה (Dīghanakha), הלך אל המכובד, ניגש אליו, וכשנפגשו, החליף עמו דברי נימוס נעימים. לאחר שיחה ידידותית, הוא נעמד לצידו. וכשעמד כך, אמר הפרוש דִּיגְהַנַקְהַה למכובד: “אדון גוטמה, השקפתי היא זו: ׳שום דבר לא מקובל עלי[1] (sabbaṃ me nakkhamatī)׳.”

המכובד השיב: “והשקפה זו שלך, אַגִּיבֶסַּנַה[2] (Aggivessana) – ׳שום דבר לא מקובל עלי׳ – האם היא עצמה מקובלת עליך (khamatī)?”

“אם ההשקפה הזו שלי, אדון גוטמה, הייתה מקובלת עלי — גם אז היה הדבר בדיוק כפי שהוא[3] (taṃpassa tādisameva), בדיוק כפי שהוא.”

3.  והמכובד אמר: “ובכן, אגיבסנה, רבים הם, ואף רבים מאוד בעולם, שאומרים כך: ׳הדבר בדיוק כפי שהוא, הדבר בדיוק כפי שהוא׳. אך אלו אינם זונחים את השקפתם ההיא, אלא אוחזים באחרת תחתיה.

4.  לעומת זאת, מעטים הם, אגיבסנה, ואף מעטים מאוד בעולם, שאומרים כך: ׳הדבר בדיוק כפי שהוא, הדבר בדיוק כפי שהוא׳ — אך זונחים את השקפתם ההיא, ואינם מאמצים אחרת תחתיה.

ישנם, אגיבסנה, פרושים ובראהמינים המחזיקים בהשקפה ואומרים: ׳הכול מקובל עלי׳. וישנם, אגיבסנה, פרושים ובראהמינים המחזיקים בהשקפה ואומרים: ׳שום דבר לא מקובל עלי׳. וישנם, אגיבסנה, פרושים ובראהמינים המחזיקים בהשקפה ואומרים: ׳דברים מסוימים מקובלים עלי, ודברים אחרים אינם מקובלים עלי.׳

וכך, אגיבסנה, אצל אותם פרושים ובראהמינים שאומרים: ׳הכול מקובל עלי׳ — השקפתם נוטה לתאווה (sārāga), נוטה להיקשרות (saññoga), נוטה להתענגות (abhinandanā), נוטה להיצמדות (ajjhosāna), ונוטה להיאחזות (upādāna).

ואילו אצל אלו שאומרים: ׳שום דבר לא מקובל עלי׳ — השקפתם נוטה לאי-תאווה, לאי-היקשרות, לאי-התענגות, לאי-היצמדות, ולאי-אחיזה.”

5.  כשכך נאמר, אמר הפרוש דיגהנקהה למכובד: “אדון גוטמה משבח (ukkaṃseti) את השקפתי, אדון גוטמה משבח אותה במיוחד (samukkaṃseti)!”

“ובכן, אגיבסנה, ישנם פרושים ובראהמינים שאומרים: ׳דברים מסוימים מקובלים עלי, ודברים אחרים אינם מקובלים עלי׳.

למה שנראה להם מקובל — השקפתם נוטה לתאווה, נוטה להיקשרות, נוטה להתענגות, נוטה להיצמדות, נוטה להיאחזות;

ולמה שאינו נראה להם מקובל — השקפתם נוטה לאי-תאווה, לאי-היקשרות, לאי-התענגות, לאי-היצמדות, לאי-אחיזה.

6.  ובכן, אגיבסנה, אם יש פרוש או בראהמין המחזיק בהשקפה זו: ׳הכול מקובל עלי׳ — אז אדם נבון (viññū puriso) יבחן זאת כך: ׳אם אדבק בהשקפה הזו שלי – “הכול מקובל עלי” – בכוח (thāmasā), באחיזה עיקשת (parāmāsa), ואומר: “זוהי בלבד היא האמת, וכל דבר אחר הוא שקר!” (idameva saccaṃ moghamaññaṃ), אז יתעורר עימות (viggaha) ביני ובין שניים: עם הפרוש או הבראהמין האומר: “שום דבר לא מקובל עלי”; ועם הפרוש או הבראהמין האומר: “חלק מהדברים מקובלים עלי, וחלק לא”. כך מתעורר עימות, וכשיש עימות יש גם ויכוח (vivāda); כשיש ויכוח יש עוינות (vighāta); וכשיש עוינות – יש פגיעה (vihesā).”

והוא, מתוך ראיית העימות, הוויכוח, העוינות והפגיעה בעצמו, מוותר על אותה ההשקפה, ואינו אוחז באחרת תחתיה. כך מתרחש ויתור (pahāna) על ההשקפות האלו, וכך מתרחשת זניחה (paṭinissagga) שלהן.”

7.  ובכן, אגיבסנה, ישנם פרושים ובראהמינים המחזיקים בהשקפה ואומרים: “שום דבר לא מקובל עלי”. אז, אדם נבון יבחן את הדברים כך: “השקפה זו שלי — ׳שום דבר לא מקובל עלי׳ — אם אדבק בה בעקשנות, באחיזה עיקשת, ואדבר בהזדהות עזה, באומרי: ׳זוהי בלבד היא האמת, וכל דבר אחר הוא שקר!׳, אז יהיה לי עימות עם שניים: עם אותו פרוש או בראהמין האומר: ׳הכול מקובל עלי׳; ועם אותו פרוש או בראהמין האומר: ׳חלק מהדברים מקובלים עלי, וחלק אינם מקובלים עלי׳. כך מתעורר עימות, וכשיש עימות יש גם ויכוח; כשיש ויכוח יש עוינות; וכשיש עוינות – יש פגיעה.”

וכך, כשהוא רואה בעצמו את העימות, את הוויכוח, את העוינות ואת הפגיעה, הוא מוותר על אותה השקפה, ואינו אוחז באחרת במקומה. כך מתרחש ויתור על השקפות כאלה, כך מתרחשת זניחה של השקפות כאלה.

8.  ובכן, אגיבסנה, ישנם פרושים ובראהמינים המחזיקים בהשקפה ואומרים: “חלק מהדברים מקובלים עלי, וחלק אינם מקובלים עלי”. אז, אדם נבון יבחן את הדברים כך: “השקפה זו שלי — ׳חלק מקובל עלי, חלק לא׳ — אם אדבק בה בעקשנות, באחיזה עיקשת, ואדבר בהזדהות עזה, באומרי: ׳זוהי בלבד היא האמת, וכל דבר אחר הוא שקר!׳, אז יהיה לי עימות עם שניים: עם אותו פרוש או בראהמין האומר: ׳הכול מקובל עלי׳, ועם אותו פרוש או בראהמין האומר: ׳שום דבר לא מקובל עלי׳. כך מתעורר עימות; כשיש עימות יש גם ויכוח; כשיש ויכוח יש עוינות; וכשיש עוינות – יש פגיעה.”

וכך, כשהוא רואה בעצמו את העימות, את הוויכוח, את העוינות ואת הפגיעה, הוא מוותר על אותה השקפה, ואינו אוחז באחרת במקומה. כך מתרחש ויתור על השקפות כאלה, כך מתרחשת זניחה של השקפות כאלה.

9.  והנה, אגיבסנה, גוף זה הוא חומרי (rūpī), מורכב מארבעת היסודות העיקריים (cātumahābhūtiko): אדמה, מים, אש ורוח.

הוא נולד מאם ואב (mātāpettika), צמח וגדל בעקבות אכילה של אורז ודייסה (odanakummāsa), ונתון מטבעו להתפרקות (viddhaṃsanadhamma): כפוף לשינוי (anicca), כואב (dukkha), מלא מחלות (roga), כפצע מוגלתי (gaṇḍa), תקוע כקוץ (salla), פגע (agha), חולי (ābādha), גורם זר (parato), נוטה להתפוררות (paloka), ריק (suññato), ולא-אני (anattato).

יש להתבונן בו כך — כלא-קבוע, כסבל, כמחלה, כפצע, כקוץ, כפגע, כחולי, כזר, כמתפרק, כריק וכלא-אני.

ומי שמתבונן כך בגוף — כבלתי קבוע, מלא סבל, בלתי מהימן ואשלייתי — בו תדעך התשוקה לגוף (kāyachando), החיבה לגוף (kāyasneho) וההיקשרות לגוף (kāyanvayatā).”

10.  “ישנן שלוש ההרגשות (vedanā), אגיבסנה: הרגשה נעימה (sukhā vedanā), הרגשה לא-נעימה (dukkhā vedanā), והרגשה שאינה-נעימה-ואינה-לא-נעימה (adukkhamasukhā vedanā).

כאשר, אגיבסנה, אדם חש הרגשה נעימה, באותו זמן הוא אינו חש הרגשה לא-נעימה, ואינו חש הרגשה שאינה-נעימה-ואינה-לא-נעימה. רק הרגשה נעימה נוכחת אצלו באותו זמן.

כאשר הוא חש הרגשה לא-נעימה, באותו זמן אינו חש הרגשה נעימה, ואינו חש הרגשה ניטרלית. רק הרגשה לא-נעימה נוכחת אצלו באותו זמן.

כאשר הוא חש הרגשה שאינה-נעימה-ואינה-לא-נעימה, באותו זמן אינו חש הרגשה נעימה, ואינו חש הרגשה לא-נעימה. רק הרגשה ניטרלית נוכחת אצלו באותו זמן.

11.  אך הרגשה נעימה, אגיבסנה, היא לא-קבועה (aniccā), מותנית[4] (saṅkhatā), תלויה בהתהוות מותנית (paṭiccasamuppannā), נתונה[5] לכליה (khayadhammā), לדעיכה (vayadhammā), להתפוגגות התשוקה (virāgadhammā), ולחידלון (nirodhadhammā).

גם הרגשה לא-נעימה אינה קבועה, מותנית, תלויה בהתהוות, נתונה לכליה, לדעיכה, להתפוגגות התשוקה, ולחידלון.

וגם הרגשה ניטרלית אינה קבועה, מותנית, תלויה בהתהוות, נתונה לכליה, לדעיכה, להתפוגגות התשוקה, ולחידלון.

12.  וכך, אגיבסנה, כאשר התלמיד האצילי (ariyasāvako), המלומד (sutavā), רואה זאת, הוא מפתח מיאוס (nibbindati) גם כלפי הרגשה נעימה, גם כלפי הרגשה בלתי-נעימה, וגם כלפי הרגשה ניטרלית. מתוך מיאוס (nibbidā) מתפתחת התפכחות מהתשוקה[6] (virāga), ומתוך ההתפכחות מגיע שחרור (vimutti).

כאשר הוא חווה את השחרור, עולה הידיעה: ׳אני משוחרר׳ (vimuttamiti ñāṇaṃ hoti). הוא יודע: “תמה הלידה (khīṇā jāti), החיים הרוחניים הושלמו (vusitaṃ brahmacariyaṃ), מה שהיה לעשות נעשה (kataṃ karaṇīyaṃ), לא תהיה עוד התהוות (nāparaṃ itthattāyā)”.

13.  כך, אגיבסנה, נזיר שתודעתו משוחררת (vimuttacitto), אינו מתווכח עם איש (na kenaci saṃvadati), ואינו מתעמת עם איש (na kenaci vivadati). הוא מדבר כפי שמקובל בעולם (yañca loke vuttaṃ tena voharati), אך עושה זאת ללא אחיזה (aparāmasa).”

14.  ובאותה העת, הנזיר הנכבד סאריפוטה[7] (Sāriputta) עמד מאחורי המכובד, והניף עבורו מניפה (vījayamāno). אז חשב סאריפוטה: “המכובד, אמנם, מדבר על הידיעה העליונה (abhiññā) ועל וויתור (pahāna) על מגוון דברים; אכן, המכובד מדבר על זניחה (paṭinissagga) של מגוון דברים.” כאשר הרהר כך סאריפוטה, תודעתו השתחררה (vimucci cittaṃ) מהתחלואים (āsavā), ללא היאחזות (anupādāya).

15.  ובאשר לפרוש דיגהנקהה, הופיעה בו עין-הדהמה[8] (dhammacakkhu) חפה מזיהומים (virajaṃ), נקייה מזוהמה (vītamalaṃ), והוא הבין: “כל שטבעו להיווצר (samudayadhamma), טבעו לחדול (nirodhadhamma).”

אז, הפרוש דיגהנקהה הפך לאדם שחווה את הדהמה באופן ישיר (diṭṭhadhamma), השיג אותה (pattadhamma), הבין אותה (viditadhamma), חדר אליה לעומק (pariyogāḷhadhamma), חצה את הספקות (tiṇṇavicikiccha), נפטר מחוסר הוודאות (vigatakathaṃkatha), והשיג ביטחון מלא (vesārajjappatto) בתורת המורה (satthusāsane) ללא תלות באחרים (aparappaccayo).

והוא אמר למכובד: “נפלא, אדון גוטמה! נפלא, אדון גוטמה! כשם, אדון גוטמה, שאדם הופך דבר שהונח הפוך, או חושף את מה שמכוסה, או מראה את הדרך למי שהלך לאיבוד, או מדליק מנורת שמן באפלה, כדי שמי שיש לו עיניים יוכל לראות צורות — כך בדיוק הבהיר המכובד גוטמה את הדְהַמָּה בדרכים רבות. על כן אני שם את מבטחי בבודהה, בדהמה ובסנגהה. אנא שיכיר בי אדון גוטמה כעוקב בעל-בית (upāsaka), אשר שם את מבטחו בשלושת המבטחים (saraṇa) מעתה ועד סוף חייו.”

[1]   הביטוי “שום דבר אינו מקובל עלי” או “שום דבר אינו לרוחי” מבטאת דחייה כוללת, לעיתים מזוהה עם ניהיליזם או סירוב לקבל כל השקפה. אך גם העמדה הזו בפני עצמה מהווה כאן היקשרות.

[2]   הפרוש דִּיגְהַנַקְהַה (Dīghanakha), מכונה גם אַּגִּיבֶסַּנַה (Aggivessana).

[3]   “בדיוק כפי שהוא”, כלומר – יש כאן סתירה פנימית בהשקפה שמכחישה את כל ההשקפות ובכל זאת דבקה בעמדה הזו. ולכן אם השקפה זו הייתה מקובלת עלי – אז היה הדבר בדיוק כפי שהטענה עצמה טוענת.

[4]   מותנית או נוצרה – התהוותה מתוך סיבות ותנאים מסויימים, כלומר לא נוצרה יש מאין.

[5]   נתונה או בעלת הטבע להיכלות, לדעוך וכו׳.

[6]   ׳התפכחות מתשוקה׳ במובן יותר אקטיבי או ׳התפוגגות התשוקה׳ במובן יותר פסיבי.

[7]   אַּגִּיבֶסַּנַה הוא אחיינו של סאריפוטה.

[8]   עין הדהמה או ראיית הדהמה היא היכולת לראות ישירות את טבע הדברים כפי שהם ובאופן מסורתי מזוהה עם השלב הראשון של ההתעוררות - ׳הכניסה לזרם׳ (sotāpatti). אדם שהשיג שלב זה נקרא ׳הנכנס לזרם׳ (sotāpanna). זוהי הדרגה הראשונה מתוך ארבע הדרגות של השגת שחרור מלא. אדם כזה לא יוולד שוב בעולם הנמוך, ולאחר, לכל היותר, שבעה מחזורי חיים נוספים בעולם האנושי או השמיימי – יגיע לניבּאנה סופית.