השיחה עם הנסיך בּוֹדְהִי

1.  כך שמעתי: פעם התגורר המכובד (bhagavā) בקרב בני בְּהַגַּה (Bhagga) בעיר סוּסוּמָארַגִירַה[1] (Susumāragira), בחורשת בְּהֶסַקַלָא (Bhesakaḷā), במקדש האיילים (migadāya).

2.  ובכן, באותה העת נבנה ארמון בשם קוֹקַנַדוֹ (Kokanado) עבור הנסיך בּוֹדְהִי (Bodhi), בו עדיין לא התגורר אף פרוש, בראהמין או אדם אחר.

3.  אז פנה הנסיך בודהי אל תלמיד צעיר בשם סַנְגִ׳יקָאפּוּטַּה (Sañjikāputta), ואמר לו: “לך נא, ידידי הצעיר סַנְגִ׳יקָאפּוּטַּה, אל מקום בו שוהה המכובד. וכאשר תגיע לשם, קוד ברוב כבוד לרגלי המכובד בשמי, ושאל לשלומו לאמור: ׳בודהי, אדוני, נסיך המלוכה, קד ברוב כבוד לרגלי המכובד, ושואל: האם המכובד בריא? האם אין בו חולי? האם גופו קל, מלא כוח ומצוי ברווחה ובנחת?׳ ועוד אמור כך: ׳אנא מהמכובד שיסכים לאכול מחר את סעודת היום בארמון הנסיך בודהי, עם קהילת הנזירים.׳”

והצעיר סנג׳יקָאפּוּטַּה השיב: “כן, אדוני.”

לאחר ששמע את דברי הנסיך בודהי, הלך אל מקום מושבו של המכובד. ולאחר שהגיע, ברך אותו בדברי נימוס ונועם, ושוחח עמו שיחה נעימה ומיטיבה, ואז ישב לצידו.

כאשר ישב כך, אמר הצעיר סַנְגִ׳יקָאפּוּטַּה למכובד: “אדוני, בודהי נסיך המלוכה, קד ברוב כבוד לרגליך, ושואל: האם אתה בריא, אדוני, האם אין בך חולי, האם קל גופך, האם אתה מלא כוח, ומצוי ברווחה ובנחת?” ועוד אמר: ׳אנא מהמכובד שיבוא מחר לסעודת היום, אשר נערכה בידי הנסיך בודהי עם קהילת הנזירים.׳”

4.  והמכובד הסכים לכך בשתיקתו. אז, לאחר שהבין הצעיר סַנְגִ׳יקָאפּוּטַּה כי המכובד קיבל את ההזמנה בשתיקה, הוא קם ממקומו, חזר אל הנסיך בודהי, ואמר לו: “הודעתי את דבריך לאדון גוטמה, ואמרתי: ׳אדוני, בודהי, נסיך המלוכה, קד לרגליך ושואל לשלומך, ומזמין אותך מחר לסעודת היום עם קהילת הנזירים.׳ והמכובד אכן קיבל את ההזמנה.”

5.  אז, בחלוף הלילה, ציווה הנסיך בּוֹדהי להכין בארמונו מאכלים ומשקאות מובחרים. הוא ציווה לפרוש יריעות בד (celapaṭika) לבנות על ארמון קוֹקַנַדַה, עד למדרגה האחרונה. ואז פנה אל הצעיר סַנְגִ׳יקָאפּוּטַּה ואמר לו: “בוא, ידידי סַנְגִ׳יקָאפּוּטַּה. לך אל מקום שהותו של המכובד. וכאשר תגיע לשם, הודע למכובד כי ׳הגיע הזמן, אדוני הנכבד, הסעודה מוכנה.׳”

“כן, אדוני” — השיב הצעיר סַנְגִ׳יקָאפּוּטַּה, ומשהשיב כך לנסיך בּוֹדהי, הלך אל מקום שהותו של המכובד. ומשהגיע לשם, הודיע למכובד: “הגיע הזמן, אדון גוֹטַמַה, הסעודה מוכנה.”

6.  אז, מוקדם בבוקר, לבש המכובד את גלימתו, לקח את קערתו וגלימותיו, והלך אל ארמונו של הנסיך בּוֹדהי.

7.  באותה העת, הנסיך בּוֹדהי עמד בפתח החיצוני של שער הארמון, והמתין לבואו של המכובד. וכשראה מרחוק את המכובד מתקרב, הלך לקראתו, קד לו, והלך לפניו אל תוך ארמון קוֹקַנַדַה.

אז עמד המכובד סמוך למדרגה האחרונה. והנסיך בּוֹדהי אמר למכובד כך: “אנא מהמכובד שיעלה על יריעות הבד. יעלה נא טוב-ההליכות (sugata) על יריעות הבד. יהיה זה, אדוני, לאושרי ולרווחתי למשך זמן רב.”

כאשר נאמרו הדברים, המכובד שתק. בשנית, אמר הנסיך בּוֹדהי למכובד את אותם הדברים… וכן בשלישית אמר: “אנא מהמכובד שיעלה על יריעות הבד. יעלה נא טוב-ההליכות על יריעות הבד. יהיה זה, אדוני, לאושרי ורווחתי למשך זמן רב.”

אז הפנה המכובד את מבטו אל הנכבד אָנַנְדַה. והנכבד אָנַנְדַה אמר לנסיך בּוֹדהי: “יסיר נא הנסיך את יריעות הבד. המכובד לא ידרוך על יריעות הבד. כך דואג הטָטְהָאגַטַה (tathāgata) לדורות הבאים.”[2]

8.  אז, לאחר שהסיר הנסיך בּוֹדהי את יריעות הבד, הציב מושבים בקומה העליונה של ארמון קוֹקַנַדַה. וכך עלה המכובד אל ארמון קוֹקַנַדַה, וישב על המושב שהוכן עבורו, עם קהילת הנזירים.

9.  והנסיך בּוֹדהי הגיש והשקה את קהילת הנזירים בראשות הבודהה במו ידיו במאכלים ומשקאות מובחרים.

ומשסיים הבודהה לאכול, הוא הניח את ידו הרחק מקערתו. הנסיך בּוֹדהי התיישב במושב נמוך מסויים לצידו, וכשישב כך אמר למכובד: “עלתה בי המחשבה הזו, אדוני: ׳אין זה על ידי אושר (sukhena) שאושר מושג (sukhaṃadhigantabbaṃ); דווקא באמצעות סבל (dukkhena) מושג אושר.׳”

10.  והמכובד אמר: “נסיך, גם אני בעבר, לפני התעוררותי (sambodhā), בה הפכתי לבודהה ער בשלמות (abhisambuddha), כאשר הייתי עדיין רק בודהיסטה (bodhisatta), חשבתי כך: “אין זה על ידי אושר שאושר מושג; דווקא באמצעות סבל מושג אושר.”

11.  אז, נסיך, בעודי צעיר, בחור שחור-שיער הניחן בחיוניות הנעורים, בראשית חיי, אף על פי שאימי ואבי ביקשו אחרת ובכו בפנים מלאות דמעות, גילחתי את שערי וזקני, לבשתי את הגלימה הכתומה, ופרשתי מחיי-בית אל חיי חסר-בית.

כך, בגיל צעיר, פניתי אל אָלָארַה קָאלָאמַה (Āḷāra Kālāma), שאותו חיפשתי להשגת השלמות הרוחנית, ולאחר שנגשתי אליו, אמרתי לו: “החבר קאלאמה, ברצוני לעסוק בחיים הרוחניים במסגרת הדְהַמַּה והוִינַיַה (dhammavinaye).”

12.  ואָלָארַה קָאלָאמַה אמר לי: “האדון הנכבד יכול להשאר כאן. הדְהַמַּה הזו הינה כזו שאדם חכם (viññū puriso) יוכל בתוך זמן קצר (nacirasseva) להיכנס ולשהות בה (upasampajja vihareyyā) תוך שהוא חווה בעצמו בידיעה ישירה (sakaṃ) את תורתו של מורו (ācariyakaṃ).' וכך, בתוך זמן קצר התמחיתי[3] (pariyāpuṇiṃ) בדְהַמַּה ההיא. עד כמה שנוגע לשיח והצגת תורתו[4] (oṭṭhapahatamattena lapitalāpanamattena), יכולתי לדבר בידיעה ובביטחון, ועל כך הצהרתי 'אני יודע ורואה' – והיו גם אחרים שעשו כך.

הרהרתי בדבר: 'לא על פי אמונה (saddhā) בלבד שאָלָארַה קָאלָאמַה מצהיר: דרך חוויה עצמית בידיעה ישירה, אני נכנס ושוהה בדְהַמַּה הזו. ללא ספק אָלָארַה קָאלָאמַה חי כשהוא יודע ורואה את הדְהַמַּה הזו.' אז הלכתי אל אָלָארַה קָאלָאמַה ושאלתי אותו: 'החבר קָאלָמַה, באיזה מובן אתה מצהיר שדרך חוויה עצמית בידיעה ישירה, אתה נכנס ושוהה בדְהַמַּה הזו?' כתשובה הוא הכריז על בסיס האין-דבר (ākiñcañña-ayatanaṃ).[5]

הרהרתי בדבר: 'לא רק אָלָארַה קָאלָאמַה בעל אמון, מרץ, קשב, ריכוז, וחוכמה. גם אני בעל אמון, מרץ, קשב, ריכוז וחוכמה. נניח ואעשה מאמץ להשיג את הדְהַמַּה בה אָלָארַה קָאלָאמַה מצהיר שהוא נכנס ושוהה בה דרך חוויה עצמית בידיעה ישירה?'

תוך זמן קצר נכנסתי ושהיתי בדְהַמַּה הזו דרך חוויה עצמית בידיעה ישירה. ואז הלכתי אל אָלָארַה קָאלָאמַה ושאלתי אותו: 'החבר קָאלָמַה, האם זו הדרך בה אתה מכריז שאתה נכנס ושוהה בדְהַמַּה דרך חוויה עצמית עם ידיעה ישירה?'

'זו הדרך, חבר'.

'במובן הזה, חבר, גם אני נכנס ושוהה בדְהַמַּה הזו דרך חוויה עצמית בידיעה ישירה'.

'זוהי זכות עבורנו, חבר, זוהי זכות גדולה עבורנו שיש עמנו אדם מכובד כמוך כשותף לחיים הרוחניים. אותה הדְהַמַּה[6] שאני מצהיר עליה שאני נכנס בה ושוהה בה דרך חוויה עצמית בידיעה ישירה, כך היא הדְהַמַּה שאתה נכנס ושוהה בה כשאתה חווה בעצמך בידיעה ישירה. ואותה הדְהַמַּה שאתה מצהיר שאתה נכנס בה ושוהה תוך שאתה חווה בעצמך בידיעה ישירה, כך היא הדְהַמַּה שאני נכנס ושוהה בה בחוויה עצמית בידיעה ישירה. כך אתה יודע את הדְהַמַּה שאני יודע ואני יודע את הדְהַמַּה שאתה יודע. כפי שאני, כך אתה, כפי שאתה, כך אני. בוא, חבר, הבה ננהיג את הקהילה הזו יחד.'

13.  כך אָלָארַה קָאלָאמַה, מורי, הציב אותי, תלמידו, בעמדה שווה לו והקנה לי את הכבוד הגדול ביותר. אך עלה בדעתי הדבר הזה: 'הדְהַמַּה הזו אינה מובילה למיאוס (nibbidāya), להתפוגגות-התשוקה (virāgāya), לחידלון (nirodhāya), להשקטה (upasamāya), לידיעה ישירה (abhiññāya), להתעוררות (sambodhāya), לנִיבָּאנַה (nibbānāya), אלא רק להופעה מחודשת בבסיס האין-דבר.'[7] אז מבלי לשבח (analaṅkaritvā) או לגנות את הדְהַמַּה הזו, עזבתי והלכתי לדרכי.[8]

14.  עדיין בחיפוש אחר מה שמיטיב, בחיפוש אחר המצב העילאי של השלווה הנישגבת, הלכתי אל אוּדַּקַה רָאמַפּוּטַּה[9] (Uddaka Rāmaputta) ואמרתי לו: “חבר, ברצוני להוביל את החיים הרוחניים בדְהַמַּה ובמשמעת הזו.” ואוּדַּקַה רָאמַפּוּטַּה השיב: “האדון הנכבד יכול להשאר כאן. הדְהַמַּה הזו הינה כזו שאדם חכם יוכל במהרה להיכנס ולשהות בה תוך שהוא חווה בעצמו בידיעה ישירה את תורתו של מורו.” בתוך זמן קצר למדתי את הדְהַמַּה ההיא. עד כמה שנוגע לשיח והצגת תורתו, יכולתי לדבר בידיעה וביטחון, ועל כך הצהרתי 'אני יודע ורואה' – והיו גם אחרים שעשו כך.

הרהרתי בדבר: 'לא על פי אמונה בלבד שרָאמַה[10] הצהיר: “דרך חוויה עצמית בידיעה ישירה, אני נכנס ושוהה בדְהַמַּה זו.” ללא ספק רָאמַה חי בידיעה וראייה של הדְהַמַּה הזו.' אז הלכתי לאוּדַּקַה רָאמַפּוּטַּה ושאלתי אותו: “חבר, באיזה מובן רָאמַה הצהיר שדרך חוויה עצמית בידיעה ישירה, הוא נכנס ושוהה בדְהַמַּה הזו?” כתשובה אוּדַּקַה רָאמַפּוּטַּה הכריז על בסיס הלא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה (nevasaññānāsaññāyatanaṃ).

הרהרתי בדבר: 'לא רק רָאמַה היה בעל אמון, מרץ, קשב, ריכוז, וחוכמה. גם אני בעל אמון, מרץ, קשב, ריכוז וחוכמה. נניח והייתי עושה מאמץ להשיג את הדְהַמַּה אותה רָאמַה הצהיר שהוא נכנס ושוהה בה וחווה בעצמו בידיעה ישירה?'

תוך זמן קצר נכנסתי ושהיתי בדְהַמַּה הזו דרך חוויה עצמית בידיעה ישירה. אז הלכתי לאוּדַּקַה רָאמַפּוּטַּה ושאלתי אותו: 'חבר, האם בדרך זו רָאמַה הצהיר שהוא נכנס ושוהה בדְהַמַּה[11] דרך חוויה עצמית בידיעה ישירה?'

'זו הדרך, חבר.'

'במובן הזה, חבר, גם אני נכנס ושוהה בדְהַמַּה הזו דרך חוויה עצמית בידיעה ישירה.'

'זוהי זכות עבורנו, חבר, זוהי זכות גדולה עבורנו שיש עמנו אדם מכובד כמוך כשותף לחיים הרוחניים. אותה הדְהַמַּה שרָאמַה הצהיר שהוא נכנס ושהה בה בחוויה עצמית בידיעה ישירה כך היא הדְהַמַּה שאתה נכנס ושוהה בה כשאתה חווה בעצמך בידיעה ישירה. ואותה הדְהַמַּה שאתה מצהיר שאתה נכנס בה ושוהה בה תוך שאתה חווה בעצמך בידיעה ישירה, כך היא הדְהַמַּה שרָאמַה נכנס ושהה בה בחוויה עצמית בידיעה ישירה. כך אתה יודע את הדְהַמַּה שרָאמַה ידע ורָאמַה ידע את הדְהַמַּה שאתה יודע. כפי שרָאמַה היה, כך אתה. כפי שאתה, כך היה רָאמַה. בוא, חבר, היה מנהיג הקהילה הזו.'

כך, אוּדַּקַה רָאמַפּוּטַּה, שותפי לחיים הרוחניים, הציב אותי בעמדה של מורה והקנה לי את הכבוד הגדול ביותר. אך עלה בדעתי הדבר הבא: 'דְהַמַּה זו אינה מובילה למיאוס, להתפוגגות-התשוקה, לחידלון, להשקטה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לנִיבָּאנַה, אלא רק להופעה מחודשת בבסיס הלא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה.' אז מבלי לשבח או לגנות את הדְהַמַּה הזו, עזבתי והלכתי לדרכי.

אז עלתה בי, נסיך, המחשבה: ׳מה נאה אכן המקום הזה, מה נאה חורשת היער, הנהר הזורם בעל המים הצלולים והחוף הנוח וכפרי־האספקה הנאים מסביב. מקום זה הולם לבן טובים (kulaputta) המבקש לעשות מאמצים (padhāna), זה מתאים לאימון מאומץ.׳ וכך, נסיך, התיישבתי שם באותו המקום, באומרי לעצמי: ׳זהו מקום הולם לאימון מאומץ.׳

15.  “ובכן, נסיך, שלושת הדימויים (upamā) הבאים, אשר מעולם לא שמעתי קודם לכן, עלו ברוחי באורח פלא. נניח שהייתה פיסת עץ רטובה וספוגה צפה במים, ואדם היה מגיע עם מקל להצתת אש במחשבה ׳אני אצית אש, אני אפיק להבה.׳ מה דעתך, נסיך? האם האדם יוכל להצית אש ולהפיק להבה באמצעות שפשוף מקל הצתת האש ופיסת העץ הרטובה והספוגה שצפה במים?”

“לא, אדוני, מדוע לא? כיוון שהיא פיסת עץ ספוגה ורטובה, והיא צפה במים. בסופו של דבר האדם יותש ויתייאש.”

16.  “נסיך, כך גם בנוגע לפרושים ולבראהמינים הללו שעדיין לא חיים בגופם הרחק מתענוגות החושים[12] (kāmehi avūpakaṭṭhā viharanti); ושתשוקות החושים (kāmacchanda), ההיקשרות (kāmasneha), שכרון החושים (kāmamucchā), הצמא לחושים (kāmapipāsā), וקדחת תענוגות החושים (kāmapariḷāho) שלהם לא נזנחו בשלמותן ונכחדו פנימית; אפילו אם הפרושים והבראהמינים הטובים הללו יחוו הרגשה מכאיבה (dukkhā), מייסרת (tibbā), חודרת (kharā), ומרה (kaṭukā) בשל מאמץ (opakkamikā), אין להם את היכולת של ידיעה וראייה והתעוררות נעלה (anuttarāsambodhāya). ואף אם הפרושים והבראהמינים הטובים הללו לא ירגישו הרגשה מכאיבה, מייסרת, חודרת ומרה בשל מאמץ, עדיין, אין להם את היכולת לידיעה וראייה והתעוררות נעלה. זה היה הדימוי הראשון, אותו לא שמעתי קודם לכן, שעלה ברוחי באורח פלא.

17.  ונוסף על כך, נסיך, דימוי שני, שמעולם לא שמעתי קודם לכן, עלה ברוחי באורח פלא. נניח שהייתה פיסת עץ רטובה וספוגה מונחת על אדמה יבשה הרחק ממים, ואדם היה מגיע עם מקל להצתת אש במחשבה ׳אני אצית אש, אני אפיק להבה.׳ מה דעתך, נסיך? האם האדם יוכל להצית אש ולהפיק חום באמצעות שפשוף מקל הצתת האש ופיסת העץ הרטובה והספוגה שמונחת על אדמה יבשה הרחק ממים?”

“לא, אדון, מדוע לא? כיוון שהיא פיסת עץ ספוגה ורטובה, אפילו אם היא מונחת על אדמה יבשה הרחק ממים. בסופו של דבר האדם יותש ויתייאש.”

18.  “נסיך, כך גם בנוגע לפרושים ולבראהמינים הללו שחיים בגופם הרחק מהנאות חושים[13] (kāmehi vūpakaṭṭhā), אך שתשוקות החושים, ההיקשרות, שכרון החושים, הצמא לחושים, וקדחת תענוגות החושים שלהם לא נזנחו בשלמותן ונכחדו פנימית, אפילו אם הפרושים והבראהמינים הטובים הללו ירגישו הרגשה מכאיבה, מייסרת וחודרת, בשל מאמץ, אין להם את היכולת של ידיעה וראייה והתעוררות נעלה. ואף אם הפרושים והבראהמינים הטובים הללו לא ירגישו הרגשה מכאיבה, מייסרת וחודרת, בשל מאמץ, אין להם את היכולת לידיעה וראייה והתעוררות נעלה. זה היה הדימוי השני, אותו לא שמעתי קודם לכן, שעלה ברוחי באורח פלא.

19.  ונוסף על כך, נסיך, דימוי שלישי, שמעולם לא שמעתי קודם לכן, עלה ברוחי ספונטנית. נניח שהייתה פיסת עץ יבשה מונחת על אדמה יבשה הרחק ממים, ואדם היה מגיע עם מקל להצתת אש במחשבה ׳אני אצית אש, אני אפיק להבה.׳ מה דעתך, נסיך? האם האדם יוכל להצית אש ולהפיק חום באמצעות שפשוף מקל הצתת האש בפיסת העץ היבשה שמונחת על אדמה יבשה הרחק ממים?”

“כן, אדון גוֹטַמַה, מדוע זאת? כיוון שהיא פיסת עץ יבשה, והיא מונחת על אדמה יבשה הרחק ממים.”

20.  “נסיך, כך גם בנוגע לפרושים ולבראהמינים הללו שחיים בגופם הרחק מהנאות חושים, ושתשוקות החושים, ההיקשרות, שכרון החושים, הצמא לחושיםוקדחת תענוגות החושים שלהם נזנחו בשלמותן ונכחדו פנימית. אם הפרושים והבראהמינים הטובים הללו ירגישו הרגשה מכאיבה, מייסרת וחודרת, בשל מאמץ, תהיה להם היכולת של ידיעה וראייה והתעוררות נעלה. ואף אם הפרושים והבראהמינים הטובים הללו לא ירגישו הרגשה מכאיבה, מייסרת וחודרת, בשל מאמץ, עדיין תהיה להם את היכולת לידיעה וראייה והתעוררות נעלה. זה היה הדימוי השלישי, אותו לא שמעתי קודם לכן, שעלה ברוחי באורח פלא. אלו הם שלושת הדימויים, שלא שמעתי קודם לכן, שעלו ברוחי באורח פלא.

21.  אז, נסיך, עלה בדעתי: ׳נניח שאהדק את לסתותיי, שן אל שן (dantebhidantamādhāya), ואלחץ את לשוני אל חיכי (jivhāya tāluṃ āhacca), אדחק (abhiniggaṇheyyaṃ), אמעך (abhinippīḷeyyaṃ), ואמחץ (abhisantāpeyyan) תודעה בעזרת תודעה (cetasā cittaṃ).׳ וכך, נסיך, כאשר הידקתי את לסתותיי, שן אל שן, ולחצתי את לשוני אל חיכי, ודחקתי, מעכתי ומחצתי תודעה בעזרת תודעה, זיעה נזלה מבתי השחי שלי. כפי שאדם חזק יתפוס אדם חלש יותר בראשו או בכתפיו וידחוק אותו מטה, ימעך אותו וימחוץ אותו, כך גם, עם לסתותיי מהודקות ולשוני לחוצה אל חיכי, חשבתי שאוכל לדחוק, למעוךולמחוץ תודעה בעזרת תודעה, וזיעה נזלה מבתי השחי שלי.

אך אף על פי שעשיתי מאמץ נמרץ וכוננתי קשב ללא הסחות (upaṭṭhitā sati asammuṭṭhā), גופי היה נסער (sāraddho kāyo) וחסר שקט(appaṭippassaddho) בשל דחק המאמצים המכאיבים (dukkhappadhānena) האלה, נלחץ על־ידי עוצמת המאמץ (padhānābhitunnassa), ועם זאת נותרתי קשוב (sato).

22.  אז, נסיך, עלה בדעתי: ׳נניח שאעשה מדיטציה (jhānaṃ jhāyeyyaṃ) ללא נשימה (appāṇakaṃ).׳ וכך, נסיך, עצרתי את נשימתי פנימה והחוצה (assāsapassāsa) דרך הפה והאף. וכאשר עצרתי את הנשימה דרך הפה והאף, נשמע קול עז של אוויר פורץ דרך תעלות האוזניים (kaṇṇasotā).

כפי שבזמן שנפח מפיח אוויר במפוח (kammāragaggari), נשמע קול חזק במיוחד, כך בדיוק, נסיך, כאשר עצרתי את הנשימה דרך הפה והאף, נשמע קול עז של אוויר פורץ דרך תעלות האוזניים שלי.

אך אף על פי שעשיתי מאמץ נמרץ וכוננתי קשב ללא הסחות, גופי היה נסער וחסר שקט בשל דחק המאמצים המכאיבים האלה, נלחץ על־ידי עוצמת המאמץ,ועם זאת נותרתי קשוב.

23.  אז, נסיך, עלה בדעתי: ׳נניח שאעשה מדיטציה ללא נשימה.׳ וכך, נסיך, עצרתי את נשימתי פנימה והחוצה דרך הפה, האף והאוזניים.

כאשר עצרתי את הנשימה דרך הפה, האף והאוזניים, הרגשתי זרמי אוויר חזקים (adhimattā vātā) לוחצים (ūhananti) בראשי. כפי שאדם חזק מאוד היה לוחץ (abhimattheyya) בראשו של אדם אחר בעזרת חוד חד (tiṇhena sikharena), כך גם, נסיך, כאשר עצרתי את הנשימה דרך הפה, האף והאוזניים, זרמי אוויר עזים לחצו בראשי.

אך אף על פי שעשיתי מאמץ נמרץ וכוננתי קשב ללא הסחות, גופי היה נסער וחסר שקט בשל דחק המאמצים המכאיבים האלה, נלחץ על־ידי עוצמת המאמץ,ועם זאת נותרתי קשוב.

24.  אז, נסיך, עלה בדעתי: ׳מה אם אתמיד במדיטציה ללא נשימה?׳

וכך, עצרתי את השאיפה והנשיפה (assāsa-passāsa) דרך הפה, האף והאוזניים. כאשר עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך הפה, האף והאוזניים, החלה להופיע בראשי הרגשת כאב קשה.

כשם שגבר חזק היה לופת את ראשו בלולאה חזקה של חבל גס ומחוספס – כך גם אני, נסיך, כאשר עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך הפה, האף והאוזניים, חשתי כאב עז בראשי.

אך אף על פי שעשיתי מאמץ נמרץ וכוננתי קשב ללא הסחות, גופי היה נסער וחסר שקט בשל דחק המאמצים המכאיבים האלה, נלחץ על־ידי עוצמת המאמץ,ועם זאת נותרתי קשוב.

25.  אז, נסיך, עלה בדעתי: ׳מה אם אתמיד במדיטציה ללא נשימה?׳

וכך, עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך הפה, האף והאוזניים. כאשר עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך הפה, האף והאוזניים, הרוחות בגופי פגעו בבטני וחתכו אותה בעוצמה (vātā kucchiṃ parikantanti).

כשם שקצב מיומן, או תלמידו של קצב, היה חותך את בטנו של שור בלהב חד של סכין קצבים – כך גם אני, נסיך, כאשר עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך הפה, האף והאוזניים, הרוחות בגופי פגעו בבטני וחתכו אותה בעוצמה.

אך אף על פי שעשיתי מאמץ נמרץ וכוננתי קשב ללא הסחות, גופי היה נסער וחסר שקט בשל דחק המאמצים המכאיבים האלה, נלחץ על־ידי עוצמת המאמץ,ועם זאת נותרתי קשוב.

26.  אז, נסיך, עלה בדעתי: ׳מה אם אתמיד במדיטציה ללא נשימה?׳

וכך, עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך הפה, האף והאוזניים. כאשר עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך הפה, האף והאוזניים, התעוררה בגופי בעירה עזה (adhimatto kāyasmiṃ ḍāho).

כשם ששני אנשים חזקים היו תופסים איש חלש בזרועותיו ומציתים אותו באש בוערת, שורפים אותו ומכלים אותו – כך בדיוק, נסיך, כאשר עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך הפה, האף והאוזניים, התעוררה בגופי בעירה עזה.

אך אף על פי שעשיתי מאמץ נמרץ וכוננתי קשב ללא הסחות, גופי היה נסער וחסר שקט בשל דחק המאמצים המכאיבים האלה, נלחץ על־ידי עוצמת המאמץ,ועם זאת נותרתי קשוב.

27.  ובכן, נסיך, היו ישויות שמימיות (devatā) שראו אותי ואמרו: ׳הפרוש גוטמה (samaṇo Gotamo) מת.׳

חלק מהישויות השמימיות אמרו: ׳הפרוש גוטמה לא מת, אך הוא גוסס והולך למות.׳

וחלק מן הישויות השמימיות אמרו: ׳הפרוש גוטמה לא מת, ואף איננו גוסס. אכן, הפרוש גוטמה הוא ארהנט (arahant). אלא שזוהי דרך חייו של הארהנט – וכזו היא צורת עיסוקו (vihāro).׳

28.  אז, נסיך (rājakumāra), עלה בדעתי: ׳נניח שאנהג בדרך של ניתוק מוחלט ממזון (sabbaso āhārupacchedāya paṭipajjeyyaṃ).׳

אך אז, נסיך, ישויות שמימיות ניגשו אלי ואמרו: ׳אל לך, אדון נכבד (mārisa), לנהוג בדרך של ניתוק מוחלט ממזון. אם אכן, אדון נכבד, תנהג בדרך של ניתוק מוחלט ממזון, אנו נחדיר לך מזון שמימי (dibbaṃ ojaṃ) דרך נקבוביות גופך (lomakūpehi ajjhohāressāma), ובאמצעותו תחיה.׳

29.  אז, נסיך, עלתה בי המחשבה הבאה: ׳אם אצהיר שאני לא אוכל מזון באופן מוחלט (sabbaso ajajjitaṃ paṭijāneyyaṃ), והישויות השמימיות הללו יחדירו לי מזון שמימי דרך נקבוביותי, ואחיה באמצעותו — הרי שזה יהיה שקר מצדי (taṃ mamassa musā).׳ לכן, נסיך, דחיתי את הצעתן של אותן ישויות שמימיות ואמרתי להן: ׳אין צורך בכך (halaṃ).׳

30.  אז, נסיך, עלה בדעתי: ׳נניח שאקח מעט מזון (thokaṃ thokaṃ āhāraṃ āhāreyyaṃ), גרגרים מועטים בלבד (pasataṃ pasataṃ), אם זה יהיה מרק עדשים ירוקות (muggayūsaṃ), או מרק פול (kulatthayūsaṃ), או מרק שעועית שחורה (kaḷāyayūsaṃ), או מרק שומשום (hareṇukayūsaṃ).׳

31.  וכך, נסיך, אכלתי מעט מזון בלבד, גרגרים מועטים בלבד, אם זה מרק עדשים ירוקות, או מרק פול, או מרק שעועית שחורה, או מרק שומשום. וכאשר ניזונתי אך ורק במעט מזון זה, גופי רזה באופן קיצוני (adhimattakasimānaṃ patto kāyo).

בדיוק כפי שגבעות הר שנחרכו או התייבשו נראות שחורות או צהובות, כך נראו איברי גופי, בשל מיעוט המזון.

בדיוק כפי שסימני שפתיים נראים חיוורים, כך גם החניכיים שלי (ānisadaṃ) נעשו חיוורים, בשל מיעוט המזון.

בדיוק כפי שעמוד שדרה נראה בולט כשרואים שורה של חרוזים עגולים, כך נעשו חוליות גבי (piṭṭhikaṇṭaka) בולטות או שקועות, בשל מיעוט המזון.

בדיוק כפי שעמודי תמיכה בבית ישן מתנדנדים ומתמוטטים, כך גם צלעותי (phāsuḷiyo) בלטו פנימה והחוצה, בשל מיעוט המזון.

בדיוק כפי שבבאר עמוקה רואים את השתקפות הכוכבים במים שבקרקעיתה, כך גם גלגלי עיני (akkhikūpesu akkhitārakā) שקעו עמוק לתוך ארובותיהם ונראו כבויים, בשל מיעוט המזון.

בדיוק כפי שקישוא (tittakālābu) שנחתך בטרם הבשיל, מתייבש ומתכווץ בשל הרוח והשמש, כך עור ראשי (sīsacchavi) התייבש, נצמד ונסדק, בשל מיעוט המזון.

32.  וכך, נסיך, כאשר ניסיתי למשש את עור בטני (udaracchavi), חשתי את עמוד השדרה (piṭṭhikaṇṭaka). וכאשר ניסיתי למשש את עמוד השדרה, חשתי את עור בטני. עד כדי כך עור בטני ועמוד השדרה התמזגו זה בזה, בשל מיעוט המזון.

וכך, נסיך, כאשר רציתי לעשות את צרכיי, אם צואה ובין אם שתן, נפלתי על פניי באפיסת כוחות, בשל מיעוט המזון.

וכך, נסיך, כדי להרגיע את גופי, הייתי מלטף את איברי (gattāni) בכף ידי. וכשחיככתי את איברי בכף ידי, שערותיי (lomāni) ששורשיהן (pūtimūlāni) נהרסו, נשמטו ונפלו מגופי, בשל מיעוט המזון.

33.  וכך, נסיך, כאשר בני אדם ראו אותי, אמרו: ׳הפרוש גוטמה (samaṇo gotamo) הפך שחור (kāḷo).׳ ואחרים אמרו: ׳לא שחור הוא, אלא כהה (sāmo).׳ ואחרים אמרו: ׳הפרוש גוטמה לא שחור, ולא כהה, אלא עורו כצבע דג שפמנון (maṅguracchavi).׳

עד כדי כך, נסיך, צבע עורי, אשר היה מטבעו זך ובהיר (parisuddho chavivaṇṇo pariyodāto), נפגם וניזוק (upahato), בשל מיעוט המזון.

34.  אז, נסיך, עלה בדעתי: כל הפרושים או הבראהמינים שחוו בעבר (opakkamikā) הרגשה כואבת (dukkhā) מרה (kaṭukā), קשה (kharā) ועזה (tibbā), זה המירב שניתן לחוות (etāvaparamaṃ), אין מעבר לזה דבר (nayito bhiyyo). וכך גם כל אלו שיחוו כאב בעתיד, וכך גם אלו שחווים כאב בהווה – זה המירב שניתן לחוות, אין מעבר לזה דבר.

אך אינני משיג באמצעות זאת הבנה מעבר לאנושית של הדברים (uttarimanussadhammā) או ידיעה (ñāṇa) וראייה (dassana) מיוחדת; ואינני חושב שזו הדרך להתעוררות (bodhāya).

35.  אז, נסיך, עלתה בי המחשבה: ׳אני זוכר בבירור (abhijānāmi) שכאשר אבי היה עסוק בענייניו, בעודי יושב בצל הקריר של עץ תפוח-הוורד (jambucchāyā), בהיותי מבודד מהנאות חושים, בהינתקות ממצבים מזיקים — נכנסתי ושהיתי בג׳האנה (jhāna) הראשונה, המלווה בחשיבה (vitakka) והרהור (vicāra), עם תחושת התעלות (pīti) והרגשת הנאה (sukha) הנובעות מהתבודדות. האם זו הדרך (maggo) להתעוררות (bodhāya)?׳

ואז, נסיך, הופיעה בי הכרה עוקבת (satānusāri viññāṇaṃ): ׳זו אכן הדרך להתעוררות.׳

36.  אז, נסיך, עלתה בי המחשבה: ׳מדוע אני ירא (bhāyāmi) מההנאה (sukhassa) הזו שאין לה דבר (aññatreva) עם הנאות חושים ומצבים שליליים?׳ ואז חשבתי: ׳אינני ירא מההנאה הזו הואיל ואין לה דבר עם הנאות חושים ומצבים שליליים.׳

37.  אז, נסיך, עלתה בי המחשבה: ׳לא קל להשיג את האושר הזה (sukhaṃ) עם גוף בקיצוניות כזו של רזון (adhimattakasimānaṃ pattakāyena). אולי אוכל מזון קל לעיכול (oḷārikaṃ āhāraṃ) של אורז מבושל ודייסה (odana–kummāsa) במשך חודש אחד (odanakummāsaṃ).׳ וכך, נסיך, אכלתי מזון קל לעיכול של אורז ודייסה במשך חודש אחד.

38.  באותה העת קבוצת חמשת הנזירים (pañcavaggiyā bhikkhū) שהו עימי במחשבה: ׳אם הפרוש גוֹטַמַה ישיג אי אילו מצבים רוחניים מיוחדים (dhammaṃ adhigamissati), הוא ידווח לנו.׳ אך כאשר אכלתי מזון קל לעיכול בדמות דייסת אורז מורתחת, חמשת הפרושים חשו דחייה ונטשו אותי, במחשבה ׳הפרוש גוֹטַמַה חי כעת בשפע[14] (bāhulliko), הוא וויתר על מאמציו (padhānavibbhanto) ושב לחיי שפע.׳

39.  כך, נסיך, לאחר שאכלתי מזון קל לעיכול ושב כוחי, מנותק מתאוות חושים… נכנסתי ושהיתי בג׳האנה (jhāna) הראשונה. עם השקטת החשיבה וההרהור, נכנסתי ושהיתי בג׳האנה השניה… השלישית… והרביעית. כאשר התודעה הייתה כך אסופה (samāhita), מטוהרת (parisuddhe), זכה (pariyodāte), נקייה מפגמים (anaṅgaṇe), חפה מזיהומים (vigatūpakkilese), רכה (mudubhūte), ניתנת לעיצוב (kammaniye), יציבה (ṭhite) ולא נסערת (āneñjappatte), הפניתי את התודעה לידיעת זכרון החיים הקודמים (pubbenivāsānussatiñāṇa). נזכרתי במספר רב של חיים קודמים באופנים שונים: לידה אחת, שתי לידות… כך נזכרתי בלידות רבות ומגוונות של קיום קודם בפרטי פרטיהם ובמאפייניהם. זה היה, נסיך, הידע הראשון שהושג בשליש הראשון של הלילה: הבערות הושמדה, ידיעה נולדה; האפלה הושמדה, אור נולד – כך הדבר למי שחי שקדן (appamattassa), נמרץ (ātāpino) ובעל נחישות (pahitattassa).

40.  כאשר התודעה הייתה כך אסופה, מטוהרת, זכה, נקייה מנגעים, חפה מזיהומים, רכה, ניתנת לעיצוב, יציבה ולא נסערת, הפניתי את התודעה לידיעת הלידות והמיתות של יצורים חיים (sattānaṃ cutūpapātañāṇa). בעין שמימית (dibbacakkhu) מטוהרת, על־אנושית, ראיתי יצורים מתים ונולדים מחדש – נחותים ונעלים, יפים ומכוערים, הנולדים במצבים טובים ובמצבים רעים – והבנתי שיצורים נולדים בהתאם למעשיהם (yathākammūpaga)… זה היה, נסיך, הידע השני שהושג בשליש האמצעי של הלילה: הבערות הושמדה, ידיעה נולדה; האפלה הושמדה, אור נולד – כך הדבר למי שחי שקדן, נמרץ ובעל נחישות.

41.  כאשר התודעה הייתה כך אסופה, מטוהרת, זכה, נקייה מכתמים, חפה מזיהומים, רכה, ניתנת לעיצוב, יציבה, ולא נסערת, הפניתי את התודעה לידיעת הכחדת התחלואים (āsavānaṃ khayañāṇa). הבנתי בבהירות: “זהו סבל (idaṃ dukkhaṃ)”… הבנתי בבהירות: “זוהי הדרך המובילה להכחדת הסבל (ayaṃdukkhanirodhagāminī paṭipadā)”. הבנתי בבהירות: “אלו התחלואים (ime āsavā)”… הבנתי בבהירות: “זוהי הדרך המובילה להכחדת התחלואים (ayaṃ āsavanirodhagāminī paṭipadā)”.

42.  וכך, כאשר ידעתי וראיתי כך, שוחררה התודעה מתחלואי התאווה (kāmāsava), שוחררה מתחלואי הקיום (bhavāsava), ושוחררה מתחלואי הבערות (avijjāsava). עם השחרור נולד הידע: “שוחררתי”. ידעתי בבהירות: "תמה הלידה (khīṇā jāti), החיים הרוחניים הושלמו (vusitaṃ brahmacariyaṃ), מה שהיה לעשות נעשה (kataṃ karaṇīyaṃ), לא תהיה עוד התהוות (nāparaṃ itthattāyā).”

זה היה, נסיך, הידע השלישי שהושג בשליש האחרון של הלילה: הבערות הושמדה, ידיעה נולדה; האפלה הושמדה, אור נולד – כך הדבר למי שחי שקדן, נמרץ ובעל נחישות.

43.  אז, נסיך עלתה בי המחשבה הבאה: “הדְהַמַּה (dhammo) הזו שהשגתי (adhigato) הינה עמוקה (gambhīro), קשה לראייה (duddaso), קשה להבנה (duranubodho), שלווה (santo), נשגבת (paṇīto), מעבר לתחום השכל וההיגיון (atakkāvacaro), דקה (nipuṇo), שעל החכם לחוות בעצמו (paṇḍitavedanīyo). אך הדור (pajā) הזה מתענג בהיקשרות (ālaya), שמח בה, מתהולל בה, ולאלה שכך מתענגים, שמחים ומתהוללים בהיקשרות יהיה קשה לראות (duddasaṃ) את הגורם הזה (idaṃ ṭhānaṃ), כלומר, הטבע המותנה של הדברים (idappaccayatā), התהוות מותנית (paṭiccasamuppādo), וכך גם יהיה קשה להם לראות את הגורם הזה, כלומר, ההדממה של כל התהליכים המנטאליים (sabbasaṅkhārasamatho), זניחת כל התשתיות [ללידה מחדש] (sabbūpadhipaṭinissaggo), הכחדת ההשתוקקות (taṇhākkhayo), התפוגגות-התשוקה (virāgo), חידלון (nirodho), נירוואנה (nibbānaṃ).

אם הייתי מלמד את הדְהַמַּה לאחרים ולא היו מבינים אותי (ājāneyyuṃ), הדבר היה מתיש (kilamatho) אותי ומהווה מטרד (vihesā) עבורי.

44.  ואז, נסיך, עלו ברוחי הפסוקים המופלאים הללו, שלא נשמעו מעולם קודם לכן:

“זו שבקושי רב הושגה על־ידי (kicchena me adhigataṃ),

לא יהיה נכון עתה להכריז עליה (halaṃ dāni pakāsituṃ)

לבעלי התאווה והשנאה בלבם (rāgadosaparetehi).

הדהמה הזו לא ניתנת לידיעה בשלמות (nāyaṃ dhammo susambudho)

היא הולכת נגד הזרם (paṭisotagāmiṃ), עדינה (nipuṇaṃ),

עמוקה (gambhīraṃ), קשה לראייה (duddasaṃ), דקה (aṇuṃ).

השרויים בתאווה לא יראו אותה (āgarattā na dakkhanti),

אפופים במסך אפלה (tamokhandhena āvuṭā).

כך, נסיך, כאשר חשבתי כך, תודעתי נטתה לאי־עשייה (appossukkatāya cittaṃ), ולא ללימוד הדהמה (no dhammadesanāy).

45.  אך אז, נסיך, כשידע הברהמא סַהַמְפַּטִי (brahmā sahampati) את ליבי בתודעתו, עלתה בו המחשבה הבאה: “אבוי, העולם באמת יאבד, אבוי, העולם באמת יאבד! כי תודעתו של הטאטהאגטה (tathāgata), הארהנט, הבודהה הער בשלמות, נוטה להמנעות (appossukkatāya), ולא להוראת הדהמה (dhammadesanāyā).”

אז, נסיך, הברהמא סהמפטי נעלם מעולם הברהמא והופיע לפניי, בדיוק כפי שאדם חזק עשוי למתוח את זרועו המכופפת או לכפוף את זרועו המתוחה.

אז, נסיך, הברהמא סהמפטי, סידר את גלימתו העליונה על כתף אחת, קד לעברי, הצמיד את ידיו בכבוד, ואמר לי: “למד את הדהמה, אדוני המכובד (bhante); למד את הדהמה, טוב-ההליכות (sugata). ישנם יצורים עם מעט אבק בעיניהם (apparajakkhajātikā), אשר יאבדו אם לא ישמעו את הדהמה; הם יבינו את הדהמה.”

כך, נסיך, אמר הברהמא סהמפטי; ולאחר מכן הוסיף ואמר:

“בעבר, בארץ מגדהה (magadhesu),

הופיעה דהמה לא טהורה (asuddho),

שהוצגה על־ידי נגועים (samalehi).

עתה נפתחה (avāpuretaṃ) הדלת לקץ־המוות (amata).

עתה יאזינו לדהמה,

שהושגה על־ידי חסר־הדופי (vimalena anubuddhaṃ).

כשם שעל ראש צוק בהר

עומד אדם ומשקיף סביב על כולם,

כך גם אתה, חכם (sumedha) בדהמה,

עלית על מגדל הצופה בעין חובקת כל (samantacakkhu).

חסר־הצער (apetasoko), הבט על האנושות השקועה בצער (sokāvatiṇṇaṃ),

ראה כיצד הוכרעו על־ידי לידה והזדקנות (jātijarābhibhūtaṃ).

קום, גיבור (vīra), מנצח הקרב (vijitasaṅgāma)!

מנהיג־השיירה (satthavāha), חסר החוב (anaṇa),

נדוד בעולם.

למד את הדהמה, מכובד (bhagavā)!

יהיו מי שיבינו אותה (aññātāro bhavissanti).”

46.  אז, נסיך, לאחר שידעתי את בקשתו של הברהמא סהמפטי, ומתוך חמלה ליצורים החיים, התבוננתי בעולם בעין הבודהה (buddhacakkhu). כאשר התבוננתי בעולם, ראיתי בעין הבודהה יצורים בעלי מעט אבק (apparajakkhe) ובעלי אבק רב (mahārajakkhe), בעלי יכולות חדות (tikkhindriye) ובעלי יכולות קהות (mudindriye), בעלי גישה חיובית (svākāre) ובעלי גישה שלילית (dvākāre), קלים להדרכה (suviññāpaye) וקשים להדרכה (duviññāpaye), כאלה החוששים ממעשים רעים שיש להם תוצאות בעולם הבא (paralokavajjabhayadassāvino), וכאלה שאינם חוששים ממעשים רעים שיש להם תוצאות בעולם הבא (na paralokavajjabhayadassāvino).

כשם שבמקרה של לוטוס כחול (uppala), לוטוס-ורוד (paduma), או לוטוס לבן (puṇḍarīka) — חלקם נולדים במים, גדלים במים, שוקעים במים וניזונים מבפנים; חלקם נולדים במים, גדלים במים, ושוהים על פני המים; וחלקם נולדים במים, גדלים במים, אך פורצים את פני המים וניצבים מעליהם ללא מגע עם המים — כך גם אני, נסיך, בעת ההתבוננות בעולם בעין הבודהה, ראיתי יצורים: בעלי מעט אבק ובעלי אבק רב, בעלי יכולות חדות ובעלי יכולות קהות, בעלי גישה חיובית ובעלי גישה שלילית, קלים להדרכה וקשים להדרכה, כאלה החוששים ממעשים רעים שיש להם תוצאות בעולם הבא, וכאלה שאינם חוששים ממעשים רעים שיש להם תוצאות בעולם הבא.

47.  אז, נסיך, השבתי לברהמא סהמפטי בפסוק הבא:

“דלתות (dvārā) קץ-המוות (amatassa) פתוחות (apārutā) עבורם.

שבעלי השמיעה (sotavanto) יתנו את אמונתם (saddhaṃ).

בעבר, [לפני ההתעוררות], בהיותי שרוי בתפיסה פוגענית (vihiṃsasaññī), לא הצגתי את הדהמה המשובחת (paguṇaṃ).

אך עכשיו, הו הברהמא, לאחר ההתעוררות, אלמד את הדהמה הנעלה (paṇītaṃ) לאנושות.”

48.  אז, נסיך, כאשר הברהמא סהמפטי קיבל אישור (katāvakāso) מהמכובד למתן הדהמה (dhammadesanā), הוא קד בפניו, הקיף אותו מצד ימין, ונעלם מהמקום.

אז עלה בדעתי, נסיך: “מי הראשון שעלי להעניק לו את הדהמה? מי יבין את הדהמה הזו במהרה?”

ועלה בדעתי: “אותו אלארה קלאמה (Āḷāra Kālāma) נבון (paṇḍito), מנוסה (viyatto), חכם (medhāvī), זה זמן רב שתודעתו מזוהמת במידה מועטה (apparajakkhajātiko). מה אם אציג את הדהמה לראשונה בפני אלארה קלאמה? הוא יבין את הדהמה הזו במהרה.”

אך אז, נסיך, ניגשה אלי ישות שמימית ואמרה: אדוני, אלארה קלאמה נפטר לפני שבעה ימים.”

וכך גם ידיעה (ñāṇa) ותובנה (dassana) הופיעו בי: ׳אלארה קלאמה נפטר לפני שבעה ימים׳.

ואז עלה בדעתי: “אכן הפסד גדול לאלארה קלאמה. אם היה שומע הדהמה הזו, הוא היה מבין אותה במהרה.”

49.  ושוב עלה בדעתי: “למי עלי להציג את הדהמה לראשונה? מי יבין את הדהמה הזו במהרה?”

ועלה בדעתי: “אותו אודקה ראמפוטה (Udaka Rāmaputta) נבון, מנוסה, חכם, זה זמן רב שתודעתו מזוהמת במידה מועטה.

מה אם אני אציג את הדהמה לראשונה לאודקה ראמפוטה? הוא יבין את הדהמה הזו במהרה.”

אך אז, נסיך, ניגשה אלי ישות שמימית ואמרה: “אודקה ראמפוטה נפטר אתמול, אדוני.”

וידיעה ותובנה הופיעו בי: “אודקה ראמפוטה נפטר אתמול.”

אז עלה בדעתי: “אכן הפסד גדול לאודקה ראמפוטה. אם היה שומע את הדהמה הזו, הוא היה מבין אותה במהרה.”

50.  כך, נסיך, עלה בדעתי: “למי אפנה תחילה ללמד את הדהמה? מי יבין את הדהמה הזו במהרה?”

אז חשבתי: “חמשת הנזירים (pañcavaggiyā bhikkhū) היו בעלי מעלות רבות, הם שירתו אותי בעת מאמצי והתמסרותי לתרגול (padhānapahitattaṃ). מה אם אפנה תחילה אל חמשת הנזירים ללמד אותם את הדהמה?”

כך חשבתי, נסיך: “היכן שוהים כעת חמשת הנזירים הללו?”

אז ראיתי בעין־שמימית (dibbaṃ cakkhuṃ), המזוככת ונעלה על זו האנושית (visuddhena atikkantamānusakena), שחמשת הנזירים שוהים עתה בבאראנסי (Bārāṇasī), בפארק הצבאים של איסיפטנה (Isipatane Migadāya).

אז, נסיך, לאחר ששהיתי ככל שחפצתי באורובלה (Uruvelā), יצאתי לדרך לעבר באראנסי.

51.  והנה, נסיך, אז פגש בי הנווד הרוחני אוּפַּקַה (Upaka Ājīvaka), בין גאיה (Gaya) לבין עץ ההתעוררות (Bodhi), בעודי הולך בדרך.

וכשראה אותי אמר: “ידידי, חושיך (indriyāni) רגועים, צח וזך צבע פניך, מבהיק וזוהר. תחת מי יצאת לפרישות (pabbajito)? מי הוא מורך (satthā)? איזו דהמה מצאת (rocesi)?”

כך כשנשאלתי, נסיך, השבתי לנווד הרוחני אופקה בפסוקים (gāthā) הבאים:

“אני המתגבר על הכל (sabbābhibhū), היודע כל (sabbavidūhamasmi),

איני דבק (anūpalitto) בכל הדהמות.

משוחרר, השלכתי את הכול (sabbañjaho), השמדתי את ההשתוקקות (taṇhākkhaya),

בעל ידיעה ישירה באופן אישי (sayaṃ abhiññāya) – מי יכול להיות מורי?

אין לי מורה (ācariyo atthi), אין שווה לי (sadiso me na vijjati).

בעולם עם הדוות (sadevakasmiṃ lokasmiṃ),

אין אחר בר-השוואה לי (paṭipuggalo).

אני הוא הארהנט (arahā) בעולם,

אני המורה העליון שאין־שני לו (satthā anuttaro).

אני היחיד (eko׳mhi) שהתעורר בשלמות בזכות עצמו (sammāsambuddho),

קר אני וכבוי (sītibhūtosmi nibbuto).

במטרה להניע את גלגל־הדהמה (dhammacakkaṃ pavattetuṃ),

הולך אני אל העיר קאסי (Kāsinaṃ puraṃ).

בעולם עיוור (andhībhūtaṃ),

אשמיע (āhañchaṃ) את תרועת־התוף של קץ-המוות (amatadundubhi).”

52.  אז אמר לי אופקה: “על פי דבריך, ידידי, ודאי שאתה הוא הראוי, המנצח הבלתי־מוגבל (anantajino).”

ואני השבתי: “אכן כך, רק אלה נקראים מנצחים (jinā),

המשיגים את תום־התחלואים (āsavakkhayaṃ).

אצלי הושמדו הדהמות הרעות (pāpakā dhammā),

לכן, אופקה, אני המנצח (jino).”

וכך, נסיך, כשנאמרו דברים אלה, אמר הנווד הרוחני אופקה: “ייתכן, ידידי, שכך הדבר (hupeyyapāvuso).” ולאחר שהניד בראשו, פנה לדרך צדדית (ummaggaṃ gahetvā), ועזב לדרכו.

53.  אז, נסיך, כאשר נדדתי בהדרגה במסעי, הגעתי אל היישוב בָּארָאנַסִי (Bārāṇasī), אל פארק הצבאים שבאיסיפטנה (Isipatana Migadāya), ואל חמשת הנזירים (pañcavaggiyā bhikkhū).

הנה, נסיך, חמשת הנזירים ראו אותי מתקרב מרחוק. וכשראו, אמרו זה לזה: “הנה בא הפרוש גוטמה, זה שחי בשפע, מי שנטש את מאמציו, זה שנסוג לחיי נוחות. הבה לא נקבל את בואו בכבוד, הבה לא נקום לקראתו, הבה לא נקבל את קערת האוכל ואת הגלימה שלו. אולם נכין עבורו מקום ישיבה — אם ירצה, ישב.”

ובכל זאת, נסיך, ככל שהתקרבתי אל חמשת הנזירים, הם לא יכלו לעמוד בהחלטתם. חלק מהם קמו לקראתי וקיבלו את קערת האוכל והגלימה שלי. חלק ערכו עבורי מקום ישיבה. וחלק הכינו מים לרחיצת הרגליים. ואף על פי כן, הם פנו אליי בשם בלבד, וקראו לי ׳חבר׳ (āvuso).

אז אמרתי לחמשת הנזירים: “אל תקראו לטַּטְהָאגַטַה בשם בלבד או ׳חבר׳. נזירים, הטַּטְהָאגַטַה הוא ארהנט, בודהה ער בשלמות (sammāsambuddho). הקשיבו היטב, נזירים, הפנו את אוזניכם. השגתי את קץ-המוות (amata). אני המדריך, אני מציג את הדהמה. בהליכה בדרך על פי הנחייתי, בתוך זמן קצר תשיגו בעצמכם — כאן בחיים האלה ממש — את אותה המטרה שבעבורה יוצא בן־טובים (kulaputta) מהבית לחיי חסר-בית: את השלמת החיים הרוחניים (brahmacariyapariyosānaṃ), שתיווכחו בה בעצמכם מתוך ידיעה ישירה (sayaṃ abhiññā), ותהיו בה.”

כאשר אמרתי זאת, נסיך, חמשת הנזירים אמרו לי: “אבל, החבר גוטמה, לא הצלחת בהליכה הזו, בדרך הזו, ובאותם מעשים קשים וסגפניים (dukkarakārikāya) להשיג מצבים שמעבר לאנושי (uttarimanussadhammā), ידיעה ותובנה נעלות הראויות לאציליים (alamariyañāṇadassanavisesaṃ). כיצד תוכל עתה, לאחר שהפסקת את המאמצים, לאחר שחזרת לחיי שפע, להשיג אותן?”

עניתי להם: “נזירים, הטַּטְהָאגַטַה אינו חי בשפע, הוא לא נטש את מאמציו, ולא נסג לשפע. נזירים, הטַּטְהָאגַטַה הוא ארהנט, בודהה ער בשלמות. הקשיבו היטב, נזירים, הפנו את אוזניכם. השגתי את קץ-המוות. אני המדריך, אני מציג את הדהמה. בהליכה בדרך על פי הנחייתי, בתוך זמן קצר תשיגו בעצמכם — כאן בחיים האלה ממש — את אותה המטרה שבעבורה יוצא בן־טובים מהבית לחיי חסר-בית: את השלמת החיים הרוחניים, שתיווכחו בה בעצמכם מתוך ידיעה ישירה, ותהיו בה.”

פעם שנייה אמרו לי חמשת הנזירים את אותו הדבר. ופעם שנייה השבתי להם את אותו הדבר.

פעם שלישית אמרו לי חמשת הנזירים את אותו הדבר. ואז שאלתי אותם: “האם אתם זוכרים, נזירים, אם אי־פעם דיברתי כך בעבר?”

“לא, מכובד.”

“ובכן, הטַּטְהָאגַטַה הוא ארהנט, בודהה ער בשלמות. הקשיבו היטב, נזירים, הפנו את אוזניכם. השגתי את קץ-המוות. אני המדריך, אני מציג את הדהמה. בהליכה בדרך על פי הנחייתי, בתוך זמן קצר תשיגו בעצמכם — כאן בחיים האלה ממש — את אותה המטרה שבעבורה יוצא בן־טובים מהבית לחיי חסר-בית: את השלמת החיים הרוחניים, שתיווכחו בה בעצמכם מתוך ידיעה ישירה, ותשכנו בה.”

כך, נסיך, הצלחתי לשכנע את חמשת הנזירים. אז, נסיך, שניים מהם יצאו לסבב נדבות (piṇḍāya caranti), ושלושה נשארו להקשיב לדבריי. ומה שהביאו השניים בסבב הנדבות, בו האכלנו את השישה.

לאחר מכן שלושה יצאו לסבב נדבות, ושניים נשארו להקשיב. ומה שהביאו השלושה בסבב נדבות, בו האכלנו את השישה.

54.  כך, נסיך, חמשת הנזירים, כאשר הונחו והודרכו על־ידי כך, בתוך זמן לא רב השיגו בעצמם — בחיים האלה ממש — את המטרה הזו שלשמה יוצא בן־טובים מהבית לחיי חסר-בית: את השלמת החיים הרוחניים, ונוכחו בה מתוך ידיעה ישירה, ושכנו בה.”

55.  כשכך נאמר הדבר, אמר הנסיך בּוֹדהי למכובד: “תוך כמה זמן, מכובד, נזיר שזוכה למצוא בטטהאגטה מורה ומדריך (vināyaka), ישיג בעצמו — בחיים האלה ממש — את אותה המטרה שבעבורה יוצא בן־טובים מהבית לחיי חסר-בית: את השלמת החיים הרוחניים, ונוכח בה מתוך ידיעה ישירה, ושוכן בה?”

והמכובד אמר: “ובכן, נסיך, אשאל אותך על כך, ואתה השב כפי שתמצא לנכון. מה דעתך, נסיך, האם אתה מיומן באמנות רכיבה על פיל (hatthārūḷha), בהנחייתו באמצעות קרס־ברזל (aṅkusagayha sippa)?”

והנסיך אמר: “כן, מכובד, אני מיומן באמנות רכיבה על פיל ובהנחייתו באמצעות קרס־ברזל.”

56.  “מה דעתך, נסיך — נניח שאדם בא ואומר: ׳הנסיך בּוֹדהי יודע את אמנות רכיבת הפיל עם קרס־ברזל; אני אלמד אצלו אמנות זו.׳ אך אותו אדם יהיה חסר־אמון (assaddho) — ומה שיכול היה להיות מושג באמצעות אמון, הוא לא ישיג. אותו אדם יהיה חולה מאוד (bahvābādho) — ומה שיכול היה להיות מושג בבריאות טובה, הוא לא ישיג. אותו אדם יהיה רמאי ועושה תחבולות (saṭho māyāvī) — ומה שיכול היה להיות מושג ביושר ובחוסר תרמית, הוא לא ישיג. אותו אדם יהיה עצל (kusīto) — ומה שיכול היה להיות מושג בעמל ובמרץ, הוא לא ישיג. אותו אדם יהיה חסר־תבונה (duppañño) — ומה שיכול היה להיות מושג על־ידי תבונה, הוא לא ישיג.

מה דעתך, נסיך — האם אותו אדם יוכל ללמוד ממך את אמנות רכיבת הפיל והנחייתו בקרס־ברזל?”

והנסיך בּוֹדהי השיב: “אפילו אם תהיה חסרה מעלה אחת בלבד, מכובד, לא יוכל אדם כזה ללמוד ממני את אמנות רכיבת הפיל עם קרס־ברזל. על אחת כמה וכמה אם תחסרנה כל חמש התכונות הללו!”

57.  “מה דעתך, נסיך — נניח שאדם יבוא אליך ויאמר: ׳הנסיך בּוֹדהי יודע את אמנות רכיבת הפיל עם קרס־ברזל; אני מעוניין ללמוד אצלו את האמנות הזו.׳ והוא יהיה בעל אמון — ומה שניתן להשיג באמצעות אמון, הוא ישיג. והוא יהיה בריא, לא־חולה (appābādho) — ומה שניתן להשיג באמצעות בריאות טובה, הוא ישיג. והוא יהיה ישר, לא־רמאי, נטול תחבולות (asaṭho amāyāvī) — ומה שניתן להשיג באמצעות יושר, הוא ישיג. והוא יהיה נחוש להתאמץ ונמרץ (āraddhavīriyo) — ומה שניתן להשיג באמצעות מאמץ ומרץ, הוא ישיג. והוא יהיה נבון (paññavā) — ומה שניתן להשיג באמצעות חוכמה, הוא ישיג.

מה דעתך, נסיך — האם אותו אדם יוכל ללמוד ממך את אמנות רכיבת הפיל והנחייתו בקרס־ברזל?”

והנסיך בּוֹדהי השיב: “אפילו אם יהיה בעל מעלה אחת בלבד, יוכל אותו אדם ללמוד ממני את אומנות רכיבת הפיל והנחייתו בקרס־ברזל. על אחת כמה וכמה אם יש בו את כל חמש התכונות הללו!”

58.  “כך גם, נסיך, קיימות חמש תכונות (pañca padhāniyaṅgāni) ההופכות את האדם לראוי למאמץ. מהן החמש?

כאן, נסיך, נזיר הוא בעל אמון — יש בו אמון בהישגיו של הטטהאגטה: ׳אכן, המכובד (bhagavā) הינו ארהנט (arahaṃ), ער בשלמות בזכות עצמו (sammāsambuddho), מושלם בידיעה ובהתנהגות (vijjācaraṇasampanno), טוב־הליכות (sugato), יודע־העולמות (lokavidū), מדריך שאין שני לו למי שראוי ללימוד (anuttaro purisadammasārathi), מורה בני־האדם והישויות השמימיות (satthā devamanussānaṃ), בודהה (buddho), מכובד (bhagavā).׳

הוא נטול מחלות ומכאובים (appābādho hoti appātaṅko) — בעל עיכול מאוזן, לא קר מדי ולא חם מדי, ומתאים לפעילות שקדנית.

הוא ישר, לא־רמאי, נטול תחבולות (asaṭho hoti amāyāvī) — מציג את עצמו כפי שהוא באמת, בפני המורה (satthari), בפני יודעי דבר (viññūsu), או בפני עמיתיו לחיים הרוחניים (sabrahmacārīsu).

הוא נחוש להתאמץ ונמרץ (āraddhavīriyo viharati) — שוהה בפעילות מאומצת להסרת מצבים לא־מיטיבים (akusalā dhammā), להשגת מצבים מיטיבים (kusalā dhammā); איתן, נחוש, חסר־רתע, נושא את העול במצבים המיטיבים.

הוא חכם (paññavā) — בעל חוכמה המובילה לתובנת ההופעה וההיעלמות (udayatthagāminī paññā), חוכמה אצילית החודרת פנימה (ariyānibbedhikā), המובילה ישירות לכליון הסבל (sammādukkhakkhayagāminī).

אלו הן, נסיך, חמש התכונות ההופכות אדם לראוי למאמץ (pañca padhāniyaṅgāni).”

59.  “נסיך, נזיר בעל חמשת מרכיבי ההתמדה (pañca padhāniyaṅgā) הללו, אשר מוצא מורה בדמות הטטהאגטה, יכול לממש כאן ועכשיו, בידיעה ישירה, באופן אישי, בכניסה ושהיה בה, את אותה תכלית עבורה בני־טובים עוזבים בצדק את חיי הבית ויוצאים לחיי חסר־בית, התכלית שאין גבוהה ממנה – את השלמת החיים הרוחניים (brahmacariyapariyosānaṃ) בתוך שבע שנים.

הבה נאמר, נסיך, בתוך שבע שנים.

נסיך, נזיר בעל חמשת מרכיבי ההתמדה הללו, אשר מוצא מורה בדמות הטטהאגטה, יכול לממש כאן ועכשיו, בידיעה ישירה, באופן אישי, בכניסה ושהייה בה, את אותה תכלית עבורה בני־טובים עוזבים בצדק את חיי הבית ויוצאים לחיי חסר־בית, התכלית שאין גבוהה ממנה – את השלמת החיים הרוחניים בתוך שש שנים… חמש שנים… ארבע שנים… שלוש שנים… שנתיים… שנה אחת.

הבה נאמר, נסיך, בתוך שנה אחת.

נסיך, נזיר בעל חמשת מרכיבי ההתמדה הללו, אשר מוצא מורה בדמות הטטהאגטה, יכול לממש כאן ועכשיו, בידיעה ישירה, באופן אישי, בכניסה ושהייה בה, את אותה תכלית עבורה בני־טובים עוזבים בצדק את חיי הבית ויוצאים לחיי חסר־בית, התכלית שאין למעלה ממנה – את השלמת החיים הרוחניים בתוך שבעה חודשים.

הבה נאמר, נסיך, בתוך שבעה חודשים… שישה חודשים… חמישה חודשים… ארבעה חודשים… שלושה חודשים… חודשיים… חודש אחד… חצי חודש.

הבה נאמר, נסיך, בתוך חצי חודש.

נסיך, נזיר בעל חמשת מרכיבי ההתמדה הללו, אשר מוצא מורה בדמות הטטהאגטה, יכול לממש כאן ועכשיו, בידיעה ישירה, באופן אישי, בכניסה ושהייה בה, את אותה תכלית עבורה בני־טובים עוזבים בצדק את חיי הבית ויוצאים לחיי חסר־בית, התכלית שאין למעלה ממנה – את השלמת החיים הרוחניים בתוך שבעה ימים ולילות.

הבה נאמר, נסיך, בתוך שבעה ימים ולילות… שישה ימים ולילות… חמישה ימים ולילות… ארבעה ימים ולילות… שלושה ימים ולילות… שני ימים ולילות… יום ולילה אחד.

הבה נאמר, נסיך, בתוך יום ולילה אחד.

נסיך, נזיר בעל חמשת מרכיבי ההתמדה הללו, אשר מוצא מורה בדמות הטטהאגטה – אם יקבל הדרכה בערב, ישיג את ההישג המובחן (visesa) בבוקר. ואם יקבל הדרכה בבוקר, ישיג את ההישג המובחן בערב.”

60.  כך נאמר. ואז ענה הנסיך בודהי למכובד: “נפלא הוא הבודהה! נפלאה היא הדהמה! נפלא הוא האופן בו הדהמה מוסברת היטב (dhammassa svākkhātatā)! הרי שאם יקבל הדרכה בערב – ישיג בבוקר, ואם יקבל הדרכה בבוקר – ישיג בערב!”

61.  כאשר נאמר כך, פנה סַנְגִ׳יקָאפּוּטַּה הצעיר, אל הנסיך בודהי ואמר לו: “אכן כך, אדון בודהי – אתה אומר: ׳נפלא הוא הבודהה! נפלאה היא הדהמה! נפלא הוא האופן בו הדהמה מוסברת היטב!׳ – ואף על פי כן, אינך שם את מבטחך במכובד גוטמה, ואף לא בדהמה ובקהילת הנזירים.”

“אל תאמר זאת, ידידי סַנְגִ׳יקָאפּוּטַּה, אל תאמר זאת. כי במו אוזניי שמעתי, במו אוזניי שמעתי זאת מפי אימי.”

“פעם, ידידי סַנְגִ׳יקָאפּוּטַּה, בעוד המכובד שוהה בקוסמבי (Kosambī), במנזר גהוסיטה (Ghositārāma), ניגשה אמי, בהיותה בהריון, אל המכובד. לאחר שניגשה וקדה בפני המכובד, היא התיישבה לצידו. כשכך ישבה שם, אמרה אמי אל המכובד: ׳העובר הזה שבבטני – בין שיהיה בן ובין שיהיה בת – ישים את מבטחו במכובד, ובדהמה ובסנגהה. מי ייתן ויקבל אותו המכובד כעוקב (upāsaka) מעתה ואילך, כל עוד הוא חי, כמי ששם בו את מבטחו.׳

נוסף על כך, פעם, ידידי סַנְגִ׳יקָאפּוּטַּה, בעוד המכובד שוהה כאן בארץ הבהגות, בסוסומארגירי, בחורשת בֵּהסַקַלָאווה, גן הצבאים – נשאה אותי האומנת על ירכה, ולקחה אותי אל המכובד. משניגשה וקדה בפני המכובד, ולאחר מכן נעמדה לצידו. וכשהיא כך עומדת, אמרה האומנת למכובד: ׳הנסיך בודהי הזה שם את מבטחו במכובד, ובדהמה ובסנגהה. מי ייתן ויקבל אותו המכובד כעוקב מעתה ואילך, כל עוד הוא חי, כמי ששם בו את מבטחו.׳

על כן, ידידי סַנְגִ׳יקָאפּוּטַּה, בפעם השלישית אני שם את מבטחי במכובד, בדהמה ובסנגהה. מי ייתן ויקבל אותי המכובד כעוקב מעתה ואילך, כל עוד אני חי, כמי ששם בו את מבטחו.”

[1] משמעות השם Susumāragira הוא ׳רכס התנינים׳. המילה susumāra משמעה תנין או זוחל מים גדול. והמילה gira היא הר, גבעה. ככל הנראה מקום שבו נראו תנינים בגדה של נהר, והייתה שם גבעה או מצוק (gira) שנקרא על שמם.

[2] הבודהה סרב ללכת על יריעות הבד שהונחו בדרכו משום שהדבר נחשב לפינוק יתר (pamādalakkhaṇa), אשר לא הולם את נזירותו, ואף עלול לעורר ביקורת מצד העולם. לפי המסורת, יריעות בד פרושות על הקרקע הן ביטוי של כבוד מלכותי או של יוקרה חומרית. אם הבודהה היה מקבל מחווה כזו, היה נראה כאילו הוא מקבל יחס של מלך או של אציל ארצי, ולא של פרוש. הפרשנות מדגישה שהבודהה ביקש להימנע מהתנהגות שעלולה להיחשב לנוחות מופרזת (atirekalābha) או להנאה חושית (kāmasukha).

[3] “ללמוד היטב”, “לרכוש שליטה מלאה”, “לשנן עד שלמות”, “להבין לעומק”. הכוונה היא לא רק לקריאה שטחית, אלא ללימוד יסודי, מלא ומדויק. כלומר, למידה אינטלקטואלית, שינון וזכירה, והפנמה עמוקה.

[4] מונח זה מייצג הבנה ללא מימוש דרך חוויה עצמית וידיעה ישירה של הדברים.

[5]   הפרשנות מסבירה שהוא לימד אותו את שבעת ההישגים המדיטטיביים של מדיטציית סַמַתְהַה כשהאחרון מביניהם הוא בסיס האין-דבר, השלישי מארבעת ההישגים הלא-חומריים.

[6] כאן המונח דהמה מייצג הישג רוחני של מישור ׳האין-דבר׳, שהוא מצב מדיטטיבי עמוק של ריכוז שליו.

[7] הוא מוביל ללידה במישור הקיום המכונה 'בסיס האין-דבר', בו תוחלת החיים היא 60,000 עידנים, ולאחר שהם מסתיימים היצור החי שם מת וחוזר לעולם נמוך יותר. כך שמי שהשיג זאת עדיין לכוד בסַמְסָארַה.

[8] הבודהיסטה (הבודהה לעתיד) היה מאוכזב ולא מסופק מהלימוד של אלארה קאלאמה, אך הוא לא פגע במסדר התלמידים שלו ולא הביע אף מורת רוח או ביקורת כלפיו מאחר והבין שזה גבול קצה היכולת וההבנה של המורה הזה. וכך בחר לעזוב ולהמשיך בחיפושו.

[9] אוּדַּקַה רָאמַפּוּטַּה, Uddaka Rāmaputta. מורו הרוחני השני של הבּוּדְּהַה טרום התעוררותו בהיותו סגפן ביער.

[10] רָאמַה היה המורה של אוּדַּקַה רָאמַפּוּטַּה וייתכן שהיה גם אביו. ככל הנראה בזמן שהבּוֹדְהִיסַטַּה שהה שם הוא כבר לא היה חי כיוון שאוּדַּקַה מדבר עליו בזמן עבר. נראה שאוּדַּקַה עצמו לא השיג בעצמו את בסיס הלא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה כיוון שהוא מייחס אותו רק למורו רָאמַה.

[11] במקרה זה אותה דהמה היא ההישג הרוחני של המצב המדיטטיבי העמוק במישור ׳הלא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה׳.

[12] בדימוי הראשון מדובר בפרושים שעדיין עוסקים בהנאות חושים גופניות.

[13] בדימוי השני כבר מדובר בפרושים מתקדמים יותר, שחיים הרחק מתענוגות חושים גופניות אך עדיין בוערת בהם תשוקה חושית להנאות מנטליות ואולי גם לפיזיות.

[14] טענתם הייתה שהוא שם לחיי נוחות, מדובר בחיי פאר ושפע של פרוש כמובן ולא פאר של בעל-בית כדוגמת בן אצולה או סוחר עשיר.