השיחה עם וָאסֶטְּהַה

1.  כך שמעתי — פעם התגורר המכובד (bhagavā) בעיירה אִיצְּ׳הָאנַנְגַלָה[1] (Icchānaṅgala), במעבה יער (vanasaṇḍa) אִיצְּ׳הָאנַנְגַלָה.

2.  באותה העת התגוררו באִיצְּ׳הָאנַנְגַלָה רבים מהבראהמינים הידועים והאמידים, וביניהם: הבראהמין צַ׳נְקִי (Caṅkī), הבראהמין טָארוּקְּהַה (Tārukkha), הבראהמין פּוֹקְּהַרַסָאטִי (Pokkharasāti), הבראהמין גָ׳אנוּסּוֹנִי (Jāṇussoṇi), הבראהמין טוֹדֶיַּה (Todeyya) ועוד בראהמינים מפורסמים ובעלי מעמד.

3.  אז, התעורר שם ויכוח בין שני תלמידים צעירים — וָאסֶטְּהַה (Vāseṭṭha) ובְּהָארַדְבָאגַ׳ה (Bhāradvāja) — אשר טיילו להנאתם: “בְּהָארַדְוָאגַ׳ה מה, ידידי, מה מגדיר אדם כבראהמין?”

ובְּהָארַדְבָאגַ׳ה אמר: “כאשר אדם נולד טהור (sujāto) משני צדדים (ubhato) — גם מאם וגם מאב; ממשפחה טהורה ונקייה שבעה דורות אחורה, והוא בלתי מוכתם וללא רבב מבחינת ייחוס — אזי, ידידי, הוא בראהמין אמיתי.”

ווָאסֶטְּהַה השיב: “לא כך, ידידי. בראהמין אמיתי הוא מי שמוסרי (sīlavā) ומקיים את חובותיו המוסריות (vattasampanno) בכך נמדד אדם כבראהמין.”

4.  אך בְּהָארַדְבָאגַ׳ה לא הצליח לשכנע את וָאסֶטְּהַה, ווָאסֶטְּהַה לא הצליח לשכנע את בְּהָארַדְוָאגַ׳ה.

5.  אז אמר וָאסֶטְּהַה: “הרי הפרוש גוֹטַמַה, בן למשפחה משבט הסָאקְיַה (sakyaputto sakyakulā) שיצא לפרישות (pabbajito) שוהה כעת באִיצְּ׳הָאנַנְגַלָה, באותו יער. עליו נאמר כי שמו התפרסם לטובה: ׳אכן, זהו המכובד (bhagavā), הארהנט (arahaṃ), הבודהה הער בשלמות (sammāsambuddho), מושלם בידיעה ובהתנהגות מוסרית (vijjācaraṇasampanno), טוב הליכות (sugato), יודע העולם (lokavidū), מדריך שאין כמוהו לבני האדם (purisadammasārathi), מורה היצורים השמימיים והאנושיים (satthā devamanussānaṃ), הבודהה, המכובד׳.

הבה נלך, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, אל הפרוש גוטמה; נלך אליו ונשאל אותו על העניין הזה. כפי שיסביר לנו הפרוש גוטמה — כך נזכור ונשמור את דבריו.”

“כן, ידידי,” השיב בְּהָארַדְבָאגַ׳ה לוָאסֶטְּהַה בהסכמה.

6.  וכך פנו שני הצעירים, וָאסֶטְּהַה ובְּהָארַדְבָאגַ׳ה והלכו אל המכובד. לאחר שנגשו אליו, בירכו אותו וערכו עמו שיחת נימוסין. משסיימו את שיחתם הנעימה, ישבו לצידו. וכשישבו כך, דיבר וָאסֶטְּהַה אל המכובד בדברי שיר:

7.  “שנינו תלמידים של בראהמינים נודעים ונערצים (anuññāta-paṭiññāta),

אני של פּוֹקְקַהַרַסָאטִי והוא של טָארוּקְּהַה. שנינו מלומדים בשלושת תחומי הידע (tevijjā) כפי שנמסרו לנו; אנו בקיאים בטקסטים, בפרשנות, ובמזמורים – בדומה למורינו.

אך גוטמה, התעורר בינינו ויכוח באשר ללידה ומעמד: בְּהָארַדְבָאגַ׳ה טוען שבראהמין הוא לפי לידה (jāti), ואני אומר — לפי מעשה (kamma). דע זאת, בעל הראייה (cakkhuma).

איננו מצליחים לשכנע זה את זה, לכן באנו לשאול את המכובד הידוע כער בשלמות (sambuddhaṃ). כשם שאנשים עומדים בדממה בפני הירח הבהיר במלואו, כך גם אנו עומדים לפניך בכבוד בעולם.

אתה, גוטמה, עין העולם (cakkhuṃ loke), אמור נא לנו: האם אדם נעשה בראהמין בלידתו, או שמא – במעשיו? אנא הסבר לנו כדי שנדע מהו אמנם ׳בראהמין׳.”

8.  אז אמר המכובד:

“הקשיבו, ואסֶטְּהַה — אבהיר לכם, שלב־שלב (anupubbaṃ), את ההבחנה בין הלידות השונות (jāti-vibhaṅgaṃ) כפי שהיא באמת (yathātathaṃ).

אצל יצורים שונים בעולם יש מינים שונים (jātiyo):

אף על פי שאינם מצהירים זאת על עצמם (na cāpi paṭijānare).

העשב והעצים (tiṇa-rukkhepi) נבדלים במינהם. החרקים (kīṭe), המעופפים (paṭaṅge), ועד לנמלים הקטנות (yāva kunthakipillike) נבדלים במינהם. בעלי הרגליים (catuppadepi) קטנים (khuddake) וגדולים (mahallake) נבדלים במינהם. הזוחלים (pādudare) והנחשים ארוכי הגב (urage dīghapiṭṭhike) נבדלים במינהם. הדגים (macchepi), החיים במים (dake vārigocare) נבדלים במינהם. העופות (pakkhīpi) הנעים (pattayāne) באוויר (vihaṅgame) נבדלים במינהם. לכל אלה יש סימני לידה (liṅgaṃ jātimayaṃ) שונים הניכרים לעין.

וכשם שבאותם מינים יש סימני לידה נבדלים ומובחנים, בקרב בני האדם — אין הבדל כזה. לא בשיער (kesehi), לא בראש (sīsehi), לא באוזניים (kaṇṇehi) ולא בעיניים (akkhīhi); לא בפנים (mukhena), לא באף (nāsāya), לא בשפתיים (oṭṭhehi) ולא בגבות (bhamūhi); לא בצוואר (gīvāya), לא בכתפיים (aṃsehi), לא בבטן (udarena) ולא בגב (piṭṭhiyā); לא באגן (soṇiyā), לא בחזה (urasā) לא באיברי המין (sambādhe) ולא ביחסי המין (methune); לא בידיים (hatthehi), לא ברגליים (pādehi), לא באצבעות (naṅgulīhi) ולא בציפורניים (nakhehi); לא בשוקיים (jaṅghāhi), לא בירכיים (ūrūhi), לא בצבע העור (vaṇṇena) ולא בקול (sarena) — אין ׳סימן לידה׳ שמבדיל אדם מאדם, כפי שיש ביצורים חיים אחרים.

בקרב בני האדם אין הבדל כזה בגופם, ההבדל ביניהם הוא רק בשם (samaññāya), כלומר בכינוי בלבד. זו בלבד היא ההבחנה בין בני האדם.

דע זאת וָאסֶטְּהַה, מי שבקרב בני האדם מתפרנס (upajīvati) מגידול בקר (gorakkha) — הוא רועה[2] (kassako), הוא אינו בראהמין (na brāhmaṇo).מי שמתפרנס ממיני מלאכות יד (puthu-sippena) — הוא אומן (sippiko), הוא אינו בראהמין. מי שמתפרנס ממסחר (vohāraṃ upajīvati) — הוא סוחר (vāṇijo), הוא אינו בראהמין.

מי שבקרב בני האדם מתפרנס משירות אחרים (parapessena)— דע זאת, וָאסֶטְּהַה, הוא משרת (pessaka), הוא אינו בראהמין. מי שמתפרנס מלקחת מה שלא ניתן (adinnaṃ) — הוא גנב (corā), הוא אינו בראהמין. מי שחי מחרב (issatthaṃ) — הוא לוחם למחייתו (yodhājīvo), הוא אינו בראהמין. מי שעוסק בטקסי-פולחן (porohicca) — הוא כוהן (yājako), הוא אינו בראהמין. מי ששולט (bhuñjati) במשאבי ישובי הממלכה (gāmaṃ raṭṭhañca) —הוא מלך (rājā), הוא אינו בראהמין.

אינני מכנה אדם ׳בראהמין׳ על סמך, לידה, שושלת או ירושה[3] (yonija-mattisambhava). פונים אליו בכבוד (nāma so hoti) כ׳אדוני׳ (bhovādi) רק בשל אחיזה ברכוש ומעמד (sace hoti sakiñcano).[4] אך מי שאין לו דבר (akiñcanaṃ), ואינו לוקח דבר (anādānaṃ), לו אני קורא ׳בראהמין׳ (brūmi brāhmaṇaṃ).

מי שחתך את כל הכבלים (saṃyojanaṃ) ואינו נרעש עוד; שחצה את כל ההיקשרויות (saṅga) והפך למשוחרר (visaṃyuttaṃ) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שחתך את החבל (naddhiṃ) ואת הקשר (varattaṃ), את ההצמדות (sandānaṃ) עם ההמשכיות (anukkamaṃ), מי שהסיר את המחסום (palighaṃ), והוא ער — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שסובל עלבונות (akkosaṃ), מכות (vadha) או כפיתה (bandhaṃ) ללא טינה (aduṭṭho), בעל כוח-הסבלנות (khantī-balaṃ) והאומץ השקט (balānīkaṃ) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שאין בו כעס (akkodhanaṃ) שומר נדרים (vatavantaṃ), שומר מוסר (sīlavantaṃ), ואינו מוכתם (anussadaṃ), מי שמאופק (dantaṃ), וזהו גופו האחרון (antima-sārīraṃ) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

כמו טיפת מים על עלה הלוטוס (vāri-pokkharapatteva), או גרגר חרדל על קצה מחט (āragge iva sāsapo), מי שאינו נצמד לתשוקות (kāmesu) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שמבין את קץ הסבל (dukkhassa khayaṃ) כאן ועכשיו (idheva), שפרק את נטל הקיום (panna-bhāraṃ) והשתחרר (visaṃyuttaṃ) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שפיתח חכמה עמוקה (gambhīra-paññā), תבונה חדה (medhāviṃ), ופקחיות (kovidaṃ) לדעת מה הדרך ומה אינה הדרך (maggāmaggassa), שהשיג את המטרה העליונה (uttamattha) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שחי בלתי מעורב (asaṃsaṭṭhaṃ) עם בעלי הבית (gahaṭṭhehi) ופרושים (anāgārehi), נודד חסר־בית (anokasārim), שמסתפק במועט (appicchaṃ) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שהניח את נשקו (daṇḍaṃ) כלפי כל היצורים החיים (bhūtesu), הנעים (tasesu) והנייחים (thāvaresu),[5] מי שאינו הורג (na hanti) ואינו גורם לאחרים להרוג (na ghāteti) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שאין בו התנגדות[6] (aviruddhaṃ) גם כלפי מתנגדיו (viruddhesu), מי שכבה (nibbutaṃ) בו הרצון להפעיל כוח בעצמו[7] (attadaṇḍesu), שאינו לוקח (anādānaṃ) גם כשניתנים לו דברים (sādānesu) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שהניח לתשוקה (rāgo), לשנאה[8] (doso) וליוהרה (māno) ולזדון[9] (makkho), כשם שגרגר חרדל (sāsapo) נושר מקצה המחט (āraggā), כך הוא נקי מהכתמים — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שמפיו יוצא דיבור לא פוגעני (akakkasaṃ), מנומס, נעים (viññāpaniṃ) ואומר אמת (saccaṃ), מי שאינו פוגע (nābhisajje) באף אחד — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שאינו לוקח דבר, ארוך (dīghaṃ) או קצר (rassaṃ), דק (aṇuṃ) או עבה (thūlaṃ), יפה (subha) או מכוער (asubhaṃ), מי שלא לוקח בעולם דבר שלא ניתן לו (adinnaṃ nādeti) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שאין לו ציפיות (āsā) לא לגבי העולם הזה (asmiṃ loke) ולא לגבי העולם הבא (paramhi), חסר ציפיות (nirāsāsaṃ), ומשוחרר (visaṃyuttaṃ) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שאין לו היאחזויות (ālayā) ושבאמצעות ידיעה (aññāya) אין לו עוד ספק או היסוס (akathaṃkathiṃ), שהגיע לקץ-המוות (amatogadhaṃ), מי שחצה את הספק והגיע לקץ-המוות (amata) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שחצה (upaccagā), הן את הזיקה לעשיית-טוב (puñña) והן את הזיקה לעשיית-רע (pāpa), את שני הקשרים (ubho saṅgaṃ), מי שחסר־צער (asokaṃ), חסר־כתם (virajaṃ), טהור (suddhaṃ) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

כמו הירח (candaṃ) הטהור (vimalaṃ), הנקי (suddhaṃ), הבהיר (vippasannaṃ) והלא־מעורפל (anāvilaṃ), מי שכילה (parikkhīṇaṃ) את חדוות־ההתהוות (nandī-bhava) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שחצה (accagā) את דרך־הבוץ (palipathaṃ), את העולם הקשה (duggaṃ) של הלידה והמוות (saṃsāraṃ) ואת האשליה (moham), שצלח (tiṇṇo) והגיע אל הגדה שמעבר (pāraṅgato), שקוע במדיטציה (jhāyī), חסר־תנודות (anejo) ונטול לבטים (akathaṃkathī), מי שכבה (nibbuto), חסר היאחזות (anupādāya) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שזנח (pahantvāna) את התשוקות (kāme), ונודד כפרוש חסר־בית (anāgāro paribbaje), מי שכילה (parikkhīṇaṃ) את ההשתוקקות לעולם החושי (kāmabhava) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שזנח את ההשתוקקות (taṇhā), ונודד כפרוש חסר־בית (anāgāro paribbaje), מי שכילה את ההתהוות שנובעת מההשתוקקות (taṇhā-bhava) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שוויתר (hitvā) על הכבלים האנושיים (mānusakaṃ yogaṃ), והתעלה מעבר (upaccagā) לכבלים השמימיים (dibbaṃ yogaṃ)[10], מי שמשוחרר מכל הכבלים (sabba-yoga-visaṃyuttaṃ) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שויתר (hitvā) גם על העונג (ratiṃ) וגם על הדחייה (aratiṃ), שנעשה קריר[11] (sītībhūtaṃ) ואינו קשור עוד לאף בסיס קיום (nir-upadhiṃ), גיבור (vīraṃ), שהתגבר על כל העולמות (sabba-loka-abhibhuṃ) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שיודע (vedi) את המוות[12] (cutiṃ) ואת הלידה מחדש (upapattiṃ) של כל היצורים החיים (sattānaṃ), מי שאינו אוחז (asattaṃ), טוב ההליכות (sugataṃ) שהוא ער (buddhaṃ) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

זה שדרכו[13] (gatiṃ) אינה נודעת (na jānanti) ליצורים השמימיים (devā), לַגְנְדהַבּוֹת (gandhabba) ואף לא לבני־אדם (mānusā), שהכחיד את התחלואים (khīṇa-āsavaṃ), ארהנט (arahantaṃ) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

זה אשר בעבר (pure), בעתיד (pacchā), ובהווה (majjhe) אין לו דבר[14] (natthi kiñcanaṃ), מי שאין לו דבר (akiñcanaṃ), שאינו לוקח דבר (anādānaṃ) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

השור[15] (usabhaṃ), המעולה (pavaraṃ), הגיבור (vīraṃ), החכם הגדול (mahesiṃ), המנצח (vijitāvinaṃ), מי שאין בו רטט של תשוקה (anejaṃ), שנוקה (nhātakaṃ), שהוא ער (buddhaṃ) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

מי שיודע את מקום מגוריו לשעבר[16] (pubbenivāsaṃ), ורואה את השמים (sagga) ואת הגיהינום[17] (apāyaṃ), ושנוסף על כך הגיע אל השמדת הלידה (jāti-kkhayaṃ) — לו אני קורא ׳בראהמין׳.

זהו רק כינוי (samaññā) בעולם הזה (lokasmiṃ), תואר על פי שם ושושלת (nāma-gottaṃ) שהומצאו (pakappitaṃ). הם נקבעו (sammuccā) ונוצרו (samudāgataṃ) פה ושם (tattha tattha), מתוך מוסכמה חברתית (pakappitaṃ).

השקפה (diṭṭhigataṃ) זו הוחזקה (anusayitaṃ) במשך זמן רב (dīgha-rattaṃ), על־ידי חסרי־ידיעה (ajānataṃ). ואותם חסרי־ידיעה (ajānantā) אומרים (pabrunti): “על פי לידה (jātiyā) נעשה אדם בראהמין (brāhmaṇo hoti)!”

לא על פי לידה (na jaccā) נעשה אדם בראהמין, ולא על פי לידה נעשה אדם לא־בראהמין (abrāhmaṇo). אלא במעשיו (kammunā) נעשה אדם בראהמין, ובמעשיו נעשה אדם לא־בראהמין.

חורש השדה (kassako) הוא כך על פי מעשיו, והאומן (sippiko) הוא כך על פי מעשיו. הסוחר (vāṇijo) הוא כך על פי מעשיו, והמשרת (pessako) הוא כך על פי מעשיו.

גם הגנב (coro) הוא כך על פי מעשיו, וכן הלוחם למחייתו (yodhājīvo) הוא כך על פי מעשיו. הכוהן המקריב (yājako) הוא כך על פי מעשיו ואף המלך (rājāpi) הוא כך על פי מעשיו.

כך רואים החכמים (paṇḍitā) את הדבר כפי שהוא (yathābhūtaṃ), את המעשה (kamma), הם רואים את ההתהוות המותנית (paṭiccasamuppāda), ומבינים את פירות המעשים (kamma-vipāka-kovidā).

על־פי מעשים (kammunā) סובב העולם (loko), ועל־פי מעשים מתנהלים היצורים (pajā). היצורים (sattā) הכבולים (nibandhanā) במעשיהם (kamma), כמו גלגלי המרכבה בציריהם (rathassa aṇī).

על־ידי סיגוף (tapa), חיי־פרישות (brahmacariya), משמעת (saṃyama) ואיפוק (dama), כך נעשה אדם בראהמין; זהו (etaṃ) הבראהמין העליון (muttamaṃ).

השליו (santo), אשר השלים את שלוש הידיעות (tīhi vijjāhi), והשמיד את הלידה מחדש (khīṇa-punabbhavo), דע (jānāhi) וָאסֶטְּהַה שכך הוא: הוא בעל ידיעה (vijānataṃ) כמו ברהמא (brahmā) וסַקַּה[18] (Sakka).

לאחר שנאמרו הדברים הללו, פנו הצעירים וָאסֶטְּהַה ובְּהָארַדְבָאגַ׳ה אל הבודהה ואמרו: נפלא, אדון גוטמה! נפלא, אדון גוטמה! כשם, אדון גוטמה, שאדם הופך דבר שהונח הפוך, או חושף את מה שמכוסה, או מראה את הדרך למי שהלך לאיבוד, או מדליק מנורת שמן באפלה, כדי שמי שיש לו עיניים יוכל לראות צורות — כך בדיוק הבהיר המכובד גוטמה את הדְהַמָּה בדרכים רבות. על כן אנו שמים את מבטחנו בבודהה, בדהמה ובסנגהה. אנא שיכיר בנו אדון גוטמה כעוקבים בעלי-בית (upāsakā), אשר שמים את מבטחם בשלושת המבטחים (saraṇa) מעתה ועד סוף חיינו.”

[1] מילולית ניתן לפרש את שם העיירה כ׳חורשת השאיפות׳.

[2] ניתן להרחיב זאת גם ל”כל מי שמתפרנס מגידולי חקלאי, הוא איכר”.

[3]   מילולית ׳על פי לידה חומרית מרחם׳, אך הכוונה היא על פי מעמד אבותיו.

[4]   כלומר, מי שנולד למעמד מסויים רואה את עצמו כבראהמין מכובד רק כיוון שאמרו לו שהוא כזה, ולא בזכות מעשיו שלו. כך הוא מסתמך על מוסכמות חברתיות של רכוש ומעמד בלבד.

[5] המילים tasa (“רגיש, נע”) ו־thāvara (“נייח, קבוע”) נחשבות בפאלי לזוג ניגודים שנועד להקיף את כל צורות החיים, בין אם הן ניידות ובין אם לא. יצורים נעים הם בני אדם, חיות, ציפורים, דגים וכו׳. יצורים חסרי תנועה כוללים ישויות שמימיות או אפילו “חסרות גופניות”, ישויות מיקרוסקופיות שכביכול אינן נעות. ייתכן שיש כוונה גם להתייחס לצורות חיים כמו צמחים, נבטים וכו׳.

[6] שאין בו עוינות או שאינו נלחם.

[7] שמשתמש בעונש או אלימות – בין אם כלפי אחרים ובין אם כלפי עצמו.

[8] גם זעם וכעס.

[9] או כעס סמוי.

[10] ההיקשרות לאנושי, לעולם האנושי ולכל ההנאות, הקשרים החברתיים, והרכוש. וכך גם ההיקשרות השמימית, לעולמות השמימיים, ההנאות השמיימיות, וכל מה שהם מציעים.

[11] התקרר, נרגע, נכבה. אש התשוקות והשנאה התקררה.

[12] המשמעות המילולית של המונח cuti הוא נפילה, התנתקות, נשירה, עזיבה, אך פירושו בהקשר זה הוא מוות, הפסקת־הקיום, התפרקות הרצף הקיומי, רגע הפטירה או המעבר מהקיום הנוכחי במסגרת הסמסארה.

[13] קרוב לוודאי שהכוונה היא אינה ׳לדרכו׳ אלא ׳ליעדו לאחר מותו׳.

[14] אין לו אחיזה, רכוש או היקשרות.

[15] החזק, העליון.

[16] בחייו הקודמים.

[17] עולמות העונג והסבל.

[18] בהקשר הזה ברהמא הוא שליט הישויות השמימיות של עולמות הברהמות, וסקה הוא שליט הישויות של עולמות הדוות.