השיחה עם וַצְּ׳הַגוֹטַה על אש

1.  כך שמעתי: פעם התגורר המכובד (bhagavā) בסָאבַטְּהִי (Sāvatthi), בחורשת גֶ׳טַה (Jeta), בפארק של אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה (Anāthapiṇḍika).

2.  אז, הפרוש הנווד וַצְ׳הַגוֹטַה (Vacchagotta) ניגש אל המכובד. לאחר שניגש אליו, החליף עמו דברי נימוסין והתיישב לצידו. כאשר ישב שם, אמר הפרוש וַצְ׳הַגוֹטַה אל המכובד כך:

3.  “האם כך הדבר, אדון גוטמה: ׳העולם נצחי (sassato loko); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי׳ — האם זוהי השקפתו של המכובד גוטמה?”

“לא כן, וַצְ׳הַה (Vaccha), איני מחזיק בהשקפה זו: ׳העולם נצחי; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.׳”

4.  “אם כך, אדון גוטמה, האם נכון לומר: ׳העולם אינו נצחי (asassato loko); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי׳ — האם זו השקפתו של המכובד גוטמה?”

“לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: ׳העולם אינו נצחי; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.׳” [1]

5.  “אם כך, אדון גוטמה, האם נכון לומר: ׳העולם סופי (antavā loko); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי׳ — האם זו השקפתו של המכובד גוטמה?”

“לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: ׳העולם סופי; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.׳”

6.  “אם כך, אדון גוטמה, האם נכון לומר: ׳העולם אינסופי (anantavā loko); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי׳ — האם זו השקפתו של המכובד גוטמה?”

“לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: ׳העולם אינסופי; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.׳”[2]

7.  “אם כך, אדון גוטמה, האם נכון לומר: ׳הנשמה[3] זהה לגוף[4] (taṃ jīvaṃ taṃ sarīraṃ); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי׳ — האם זו השקפתו של המכובד גוטמה?”

“לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: ׳הנשמה זהה לגוף; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.׳”

8.  “אם כך, אדון גוטמה, האם נכון לומר: ׳הנשמה היא דבר אחד והגוף דבר אחר (aññaṃ jīvaṃ aññaṃ sarīraṃ); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי׳ — האם זו השקפתו של המכובד גוטמה?”

“לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: ׳הנשמה היא דבר אחד והגוף דבר אחר; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.׳”[5]

9.  “אם כך, אדון גוטמה, האם נכון לומר: ׳הטָאטהָאגַטַה (tathāgata) קיים לאחר המוות (paraṃ maraṇā); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי׳ — האם זו השקפתו של המכובד גוטמה?”

“לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: ׳הטָאטהָאגַטַה קיים לאחר המוות; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.׳”

10.  “אם כך, אדון גוטמה, האם נכון לומר: ׳הטָאטהָאגַטַה אינו קיים לאחר המוות; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי׳?”

“לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: ׳הטָאטהָאגַטַה אינו קיים לאחר המוות; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.׳”

11.  “אם כך, אדון גוטמה, האם נכון לומר: ׳הטָאטהָאגַטַה גם קיים וגם אינו קיים לאחר המוות; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי׳?”

“לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: ׳הטָאטהָאגַטַה גם קיים וגם אינו קיים לאחר המוות; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.׳”[6]

12.  “אם כך, אדון גוטמה, האם נכון לומר: ׳הטָאטהָאגַטַה אינו קיים ואינו לא-קיים לאחר המוות (neva hoti na na hoti); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי׳?”

“לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: ׳הטָאטהָאגַטַה אינו קיים ואינו לא-קיים לאחר המוות; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.׳”

“כאשר שואלים את המכובד גוטמה כך: ׳האם נכון לומר: “העולם נצחי (sassato loko); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי”? — האם זו השקפתו של המכובד גוטמה?׳ אז המכובד עונה: ׳לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: העולם נצחי; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי׳.

וכששואלים את המכובד כך: ׳האם נכון לומר: “העולם אינו נצחי (asassato loko); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי”? — האם זו השקפתו של המכובד גוטמה?׳ אז המכובד עונה: ׳לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: העולם אינו נצחי; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.׳

וכששואלים: ׳האם נכון לומר: “העולם סופי (antavā loko); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי”?׳ אז המכובד עונה: “לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: העולם סופי; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.”׳

וכששואלים: ׳האם נכון לומר: “העולם אינסופי (anantavā loko); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי”?׳ אז המכובד עונה: “לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: העולם אינסופי; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.”׳

וכששואלים: ׳האם נכון לומר: “הנשמה זהה לגוף (taṃ jīvaṃ taṃ sarīraṃ); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי”?׳ אז המכובד עונה: “לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: הנשמה זהה לגוף; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.”׳

וכששואלים: ׳האם נכון לומר: “הנשמה היא דבר אחד והגוף דבר אחר (aññaṃ jīvaṃ aññaṃ sarīraṃ); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי”?׳ אז המכובד עונה: “לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: הנשמה היא דבר אחד והגוף דבר אחר; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.”׳

וכששואלים: ׳האם נכון לומר: “הטָאטהָאגַטַה קיים לאחר המוות; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי”?׳ אז המכובד עונה: “לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: הטָאטהָאגַטַה קיים לאחר המוות; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.”׳

“אם כך, אדון גוטמה, האם נכון לומר: ׳הטָאטהָאגַטַה אינו קיים לאחר המוות (na hoti tathāgato paraṃ maraṇā); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי׳ — האם זו השקפתו של המכובד גוטמה?” אז המכובד עונה: “לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: ׳הטָאטהָאגַטַה אינו קיים לאחר המוות; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.׳”

“אם כך, אדון גוטמה, האם נכון לומר: ׳הטָאטהָאגַטַה גם קיים וגם אינו קיים לאחר המוות (hoti ca na ca hoti tathāgato paraṃ maraṇā); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי׳ — האם זו השקפתו של המכובד גוטמה?” אז המכובד עונה: “לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: ׳הטָאטהָאגַטַה גם קיים וגם אינו קיים לאחר המוות; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.׳”

“אם כך, אדון גוטמה, האם נכון לומר: ׳הטָאטהָאגַטַה אינו קיים ואינו לא-קיים לאחר המוות (neva hoti na na hoti tathāgato paraṃ maraṇā); זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי׳ — האם זו השקפתו של המכובד גוטמה?” אז המכובד עונה: “לא כן, וצ׳הה, איני מחזיק בהשקפה זו: ׳הטָאטהָאגַטַה אינו קיים ואינו לא-קיים לאחר המוות; זו בלבד היא האמת, וכל השאר שגוי.׳”

“אם כן, אדון גוטמה, מתוך ראיית הפגמים (ādīnava) — האם משום כך נמנע המכובד מכל ההשקפות הללו מכל וכל (sabbaso diṭṭhigatāni anupagato)?”

13.  “ההשקפה ׳העולם נצחי (sassato loko)׳ — וַצ׳הה, היא אחיזה־בהשקפות (diṭṭhigata), הסתבכות בהשקפות (diṭṭhigahana), טביעה בביצת ההשקפות (diṭṭhikantāra), השקפה מעוותת (diṭṭhivisūka), השקפה שבורה (diṭṭhivipphandita), השקפה כובלת (diṭṭhisaṃyojana) — רוויית סבל (sadukkha), פוגעת קשה (savighāta), מלאת ייסורים (saupāyāsa) וגורמת למצוקה (sapariḷāha).

היא אינה מובילה למיאוס (nibbidā), להפגת ההשתוקקות (virāga), לחידלון (nirodha), להדממה (upasama), לידיעה ישירה (abhisamaya), להתעוררות (sambodhi), לנִיבָּאנָה (nibbāna).

וכן גם ההשקפה ׳העולם אינו נצחי׳, וצ׳הה…

וכך גם ההשקפה ׳העולם סופי׳…

וכך גם ׳העולם אינסופי׳…

וכך גם ׳הנשמה היא הגוף׳…

וכך גם ׳הנשמה שונה מהגוף׳…

וכך גם ׳הטאטהאגטה קיים לאחר המוות׳…

וכך גם ׳הטאטהאגטה אינו קיים לאחר המוות׳…

וכך גם ׳הטאטהאגטה גם קיים וגם אינו קיים לאחר המוות׳…

וכך גם ׳הטאטהאגטה אינו קיים ואינו לא־קיים לאחר המוות׳ —

כל אלה, וצ׳הה, הן אחיזות־בהשקפות, הסתבכויות בהשקפות, טביעות בביצת ההשקפות, עיוות ההשקפות, שבר ההשקפות, כבילת ההשקפות — והן רוויות סבל, פוגעות באופן קשה, מלאות ייסורים וגורמות למצוקה.

הן אינן מובילות למיאוס, להפגת ההשתוקקות, לחידלון, להדממה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לנִיבָּאנָה.

ומשום שאני רואה, וצ׳הה, את הפגם שבדבר — על כן, איני נאחז כלל באף אחת מהשקפות הללו.”

14.  “אם כן, האם יש למכובד גוטמה אחיזה בהשקפה (diṭṭhigata) כלשהי?”

“הטָאטְהָאגַטַה, וצ׳הה, זנח את כל ההשקפות. שכן הטָאטְהָאגַטַה ראה וחווה ישירות כך:

׳כך הוא הגוף (rūpa), כך הוא מקורו, וכך סיומו;

כך ההרגשה (vedanā), כך הוא מקורה, וכך סיומה;

כך התפיסה (saññā), כך הוא מקורה, וכך סיומה;

כך התהליכים המנטליים (saṅkhārā), כך מקורם, וכך סיומם;

כך ההכרה (viññāṇa), כך הוא מקורה, וכך סיומה.׳

ולכן, אני אומר, וצ׳הה: הטָאטְהָאגַטַה משוחרר לחלוטין מאחיזה (anupādā vimutto) — מכל הזדהות של עצמי ׳תופס-כל׳[7] (sabbamaññitā), מכל ׳אני קשור-להכל׳[8] (sabbamathitā), מכל יצירת ׳אני׳ (ahaṃkāra), יצירת ׳שלי׳ (mamaṃkāra), ומהנטיות הסמויות של יוהרה (mānānusayā). באמצעות כליה (khaya), התפוגגות־התשוקה (virāga), חידלון (nirodha), וויתור (cāga), וזניחה (paṭinissagga) של כל אלה.”

15.  “ומה באשר לנזיר, אדון גוטמה, שתודעתו שוחררה כך — היכן ניתן לומר שהוא נולד מחדש?”

“׳הוא נולד מחדש׳ (upapajjati), וצ׳הה — לא ניתן לומר זאת[9] (na upeti).”

“אם כך, אדון גוטמה, האם ניתן לומר שהוא אינו נולד מחדש?”

“׳הוא לא נולד מחדש׳, וצ׳הה — לא ניתן לומר זאת.”

“אם כך, אדון גוטמה, האם ניתן לומר שהוא גם נולד מחדש וגם אינו נולד מחדש?”

“הוא גם נולד וגם אינו נולד מחדש׳, וצ׳הה — לא ניתן לומר זאת.”

“אם כך, אדון גוטמה, האם ניתן לומר שהוא אינו נולד ואינו לא-נולד מחדש?”

“׳הוא אינו נולד ואינו לא-נולד מחדש׳, וצ׳הה — לא ניתן לומר זאת.”

16.  “כאשר נשאלת: ׳כאשר תודעתו של נזיר משוחררת כך, אדון גוטמה – היכן הוא נולד לאחר מותו (kuhiṃ upapajjati)?׳ – השבת, ׳וצ׳הה, “הוא נולד” – לא ניתן לומר זאת.׳

כאשר נשאלת: ׳אם כך, אדון גוטמה, האם אינו נולד?׳ – השבת: ׳וצ׳הה, “אינו נולד” – לא ניתן לומר זאת.׳

כאשר נשאלת: ׳אם כך, האם הוא גם נולד וגם אינו נולד?׳ – השבת: ׳וצ׳הה, לא ניתן לומר זאת.׳

כאשר נשאלת: ׳אם כך, האם הוא לא נולד וגם לא־אינו-נולד?׳ – השבת: ׳וצ׳הה, לא ניתן לומר זאת.׳

בנקודה זו, אדון גוטמה, הגעתי למבוכה, לבלבול עמוק. גם מעט הביטחון שהיה בי קודם לכן מתוך שיחתנו – אבד ואיננו.”

17.  “ודאי, ודאי, וצ׳הה — אתה אכן במבוכה, אתה אכן אינך מבין.

כי עמוקה (gambhīro) היא, וצ׳הה, הדְהַמַּה הזו — קשה לראותה (duddaso), קשה להבינה (duranubodho), שלווה (santo), נשגבת (paṇīto), מעבר לתחום האינטלקט (atakkāvacara), מעודנת (nipuṇo), מובנת רק לחכמים (paṇḍitavedanīyo).

ואתה, וצ׳הה, אינך יכול להבינה: אם אתה מחזיק בהשקפות אחרות (aññadiṭṭhika), אם אתה נמשך לאמונות אחרות (aññakhantika), אם יש לך העדפות אחרות (aññarucika), אם אתה קשור לפרקטיקות רוחניות אחרות (aññatrayoga), ואם אתה מושפע ממורים אחרים (aññatrācariyaka).

אם כך, וצ׳הה, אשאל אותך שאלה בנוגע לכך. השב עליה כפי שתמצא לנכון.

18.  מה דעתך, וצ׳הה: אם תבער אש לפניך, האם תדע לומר: ׳אש בוערת לפניי׳?”

“אם, אדון גוטמה, תבער אש לפניי — אכן, אדע לומר: ׳אש בוערת לפניי.׳”

“אם, וצ׳הה, מישהו היה שואל אותך כך: ׳האש הזו, הבוערת לפניך — על מה היא נסמכת לבעור?׳ — כיצד היית משיב לו?”

“אם, אדון גוטמה, מישהו היה שואל אותי כך: ׳האש הזו, הבוערת לפניי — על מה היא נסמכת לבעור?׳ — הייתי משיב כך: ׳האש הזו בוערת מתוך אחיזה (upādānaṃ) בעשב ובענפים (tiṇakaṭṭha).׳”

“ואם, וצ׳הה, האש הזו תכבה — האם תדע לומר: ׳האש הזו, כבתה׳?”

“אם, אדון גוטמה, האש שהייתה לפניי תכבה — אכן, אדע לומר: ׳האש שהייתה לפניי כבתה.׳”

“ואם, וצ׳הה, מישהו היה שואל אותך כך: ׳האש הזו, שהייתה לפניך וכבתה — לאיזה כיוון היא הלכה? מזרחה? דרומה? מערבה? צפונה?׳ — כיצד היית משיב לו?”

“אדון גוטמה, היא לא הלכה לשום כיוון. שכן, אדון גוטמה, האש הזו בערה מתוך אחיזה בעשב ובענפים. כשהחומר הבוער מוצה, ולא סופק לה חומר נוסף, ללא הזנה — היא פשוט כבתה[10]; זה תיאור נכון לכך.”

19.  כך בדיוק, וצ׳הה, כאשר מישהו מנסה לתפוס או להגדיר את הטָאטְהָאגַטַה דרך החומריות (rūpa) — אך החומריות ההיא כבר ננטשה על ידי הטָאטְהָאגַטַה, היא נעקרה מהשורש, הפכה לגדם (כשל עץ דקל), חדלה להתקיים, ולא תתהווה עוד בעתיד. וכיוון שהטָאטְהָאגַטַה משוחרר דרך הכחדת החומריות (rūpasaṅkhāya vimutto), הוא, וצ׳הה, עמוק, לא־ניתן למדידה, לא־ניתן לחדירה – כמו האוקיינוס הגדול.

ולכן, כשאומרים: ׳הוא נולד מחדש׳ — אין לכך אחיזה[11] (na upeti). ׳הוא אינו נולד מחדש׳ — אין לכך אחיזה. ׳הוא גם נולד מחדש וגם אינו נולד מחדש׳ — אין לכך אחיזה. ׳הוא לא נולד מחדש ולא אינו נולד מחדש׳ — גם לכך אין אחיזה.

כך גם כאשר מישהו מנסה לתפוס או להגדיר את הטָאטְהָאגַטַה דרך הרגשה (vedanā) — ההרגשה ההיא כבר ננטשה על ידי הטָאטְהָאגַטַה, נעקרה מהשורש, הפכה לגדם (כשל עץ דקל), חדלה להתקיים, ולא תתהווה עוד בעתיד. וכיוון שהטָאטְהָאגַטַה משוחרר דרך הכחדת ההרגשה (vedanāsaṅkhāya vimutto), הוא, וצ׳הה, עמוק, לא־ניתן למדידה, לא־ניתן לחדירה – כמו האוקיינוס הגדול.

ולכן, כשאומרים: ׳הוא נולד מחדש׳ — אין לכך אחיזה. ׳הוא אינו נולד מחדש׳ — אין לכך אחיזה. ׳הוא גם נולד מחדש וגם אינו נולד מחדש׳ — אין לכך אחיזה. ׳הוא לא נולד מחדש ולא אינו נולד מחדש׳ — גם לכך אין אחיזה.

כך גם כאשר מישהו מנסה לתפוס או להגדיר את הטָאטְהָאגַטַה דרך תפיסה (saññā) — התפיסה ההיא כבר ננטשה על ידי הטָאטְהָאגַטַה, נעקרה מהשורש, הפכה לגדם (כשל עץ דקל), חדלה להתקיים, ולא תתהווה עוד בעתיד. וכיוון שהטָאטְהָאגַטַה משוחרר דרך הכחדת התפיסה (saññāsaṅkhayavimutto), הוא, וצ׳הה, עמוק, לא־ניתן למדידה, לא־ניתן לחדירה – כמו האוקיינוס הגדול.

ולכן, כשאומרים: ׳הוא נולד מחדש׳ — אין לכך אחיזה. ׳הוא אינו נולד מחדש׳ — אין לכך אחיזה. ׳הוא גם נולד מחדש וגם אינו נולד מחדש׳ — אין לכך אחיזה. ׳הוא לא נולד מחדש ולא אינו נולד מחדש׳ — גם לכך אין אחיזה.

כך גם כאשר מישהו מנסה לתפוס או להגדיר את הטָאטְהָאגַטַה דרך תהליכים מנטליים (saṅkhārā) — התהליכים המנטליים ההם כבר ננטשו על ידי הטָאטְהָאגַטַה, נעקרו מהשורש, הפכו לגדם (כשל עץ דקל), חדלו להתקיים, ולא יתהוו עוד בעתיד. וכיוון שהטָאטְהָאגַטַה משוחרר דרך הכחדת התהליכים המנטליים (saṅkhārā-saṅkhaya-vimutto), הוא, וצ׳הה, עמוק, לא־ניתן למדידה, לא־ניתן לחדירה – כמו האוקיינוס הגדול.

ולכן, כשאומרים: ׳הוא נולד מחדש׳ — אין לכך אחיזה. ׳הוא אינו נולד מחדש׳ — אין לכך אחיזה. ׳הוא גם נולד מחדש וגם אינו נולד מחדש׳ — אין לכך אחיזה. ׳הוא לא נולד מחדש ולא אינו נולד מחדש׳ — גם לכך אין אחיזה.

כך גם כאשר מישהו מנסה לתפוס או להגדיר את הטָאטְהָאגַטַה דרך הכרה (viññāṇa) — ההכרה ההיא כבר ננטשה על ידי הטָאטְהָאגַטַה, נעקרה מן השורש, הפכה לגדם (כשל עץ דקל), חדלה להתקיים, ולא תתהווה עוד בעתיד. וכיוון שהטָאטְהָאגַטַה משוחרר דרך הכחדת ההכרה (viññāṇa-saṅkhaya-vimutto), הוא, וצ׳הה, עמוק, לא־ניתן למדידה, לא־ניתן לחדירה – כמו האוקיינוס הגדול.

ולכן, כשאומרים: ׳הוא נולד מחדש׳ — אין לכך אחיזה. ׳הוא אינו נולד מחדש׳ — אין לכך אחיזה. ׳הוא גם נולד מחדש וגם אינו נולד מחדש׳ — אין לכך אחיזה. ׳הוא לא נולד מחדש ולא אינו נולד מחדש׳ — גם לכך אין אחיזה.

20.  כאשר הדבר נאמר, אמר הפרוש הנווד וצ׳הה למכובד: “כשם, אדון גוטמה, שבקרבת כפר או עיירה ניצב עץ סָאלַה (sāla) גדול — ועם הזמן, הענפים והעלים הלא־קבועים שלו נושרים, הקליפה והסיבים החיצוניים נושרים, והשכבות הפנימיות נושרות, ובסופו של דבר, לאחר שכל אלה נשרו, הוא נותר ערום, נטוע בליבתו המוצקה (sāra). כך גם, דברי הלימוד של אדון גוטמה: נקיים מענפים ועלים, נקיים מקליפה וסיבים, נקיים מהשכבות הפנימיות — טהורים, מבוססים בלב־הלימוד, במהות.

21.  נפלא, אדון גוטמה! נפלא, אדון גוטמה! כשם, אדון גוטמה, שאדם הופך דבר שהונח הפוך, או חושף את מה שמכוסה, או מראה את הדרך למי שהלך לאיבוד, או מדליק מנורת שמן באפלה, כדי שמי שיש לו עיניים יוכל לראות צורות — כך בדיוק הבהיר המכובד גוטמה את הדְהַמָּה בדרכים רבות. על כן אני שם את מבטחי בבודהה, בדהמה ובסנגהה[12]. אנא שיכיר בי אדון גוטמה כעוקב בעל-בית (upāsaka), אשר שם את מבטחו בשלושת המבטחים (saraṇa) מעתה ועד סוף חייו.”

[1]   הבודהה אינו טוען שהעולם נצחי כי מתוך חוויתו הישירה באמצעות יכולות על-אנושיות הוא הביט אל העבר ואל העתיד אך ככל שהתקדם לא מצא קצה. על פי הקוסמולוגיה הבודהיסטית היקום קורס ומתהווה שוב ושוב במחזוריות, כדוגמת המפץ הגדול וקריסת כל היקום אל תוך עצמו שחוזרת שוב ושוב. ההתקדמות בראיית העבר והעתיד אחורה וקדימה בזמן דורשת מבודהה מאמץ וזמן ואין טעם להמשיך בתהליך הגילוי והזה מאחר שאין הוא תורם לתכלית של לימוד הדרך לקץ הסבל. לכן לא ניתן להסיק או לקבוע מכך שהייתה נקודת התחלה ראשונית להתהוות העולם ושהתהוות העולם תמשיך לנצח, וכן לא ניתן לקבוע את ההיפך, ולא ניתן לקבוע שאין הדבר כך.

[2]   גם לגבי מבנה היקום על שלל עולמותיו השמיימיים, הארציים, והתחתונים, לא ניתן לקבוע את קצהו מפאת חוסר התכלית שבעיסוק הגילוי באמצעות כוחות על-אנושיים בדבר. יש לציין שבתרבות ההודית היו שלל טענות של גודל אינסופי לגבי רוחב היקום לעומת גובה היקום שיכול להיות מוגבל, כך שלמרות שמדובר בטענות של פרושים בעלי כוחות על-אנושיים, עדיין טענותיהם התבססו על ניסיון מוגבל שלא מאפשר קביעה חד משמעית בדבר גבול מרחב היקום או אינסופיותו.

[3]   המונח נשמה (jīva) נגזר מהפועל ׳לחיות׳ (jīvati) ומשמעו נשמה, חיים, כוח-החיים, עיקרון החיוניות. המונח משמש בפולמוס עם השקפות פרושים וברהמניות שמניחות קיום של נשמה נצחית (ātman). לפי הבודהה, אין “jīva” כישות נפרדת, נצחית, בלתי משתנה — מה שנחשב sakkāya-diṭṭhi (אמונה שגויה בעצמיות).

[4]   המונח גוף (sarīra) נגזר מהשורש sar – לשאת, לשבור, להתמוטט. משמעותו היא גוף, גופה, שלד, מבנה גופני. בדרך כלל מציין את החלקים המרכיבים את הגוף – העור, העצמות, הרקמות. בהקשר מאוחר יותר, המונח משמש גם לציון “שרידי גוף” (למשל שרידי בודהה – sarīra dhātu)

[5]   גם זיהוי נשמה עם הגוף (jīva = sarīra) וגם הבחנה דואלית בין השניים (aññaṃ jīvaṃ aññaṃ sarīraṃ) – הן השקפות שגויות. אם אין הבדל בין הגוף לבין הנשמה, מה שאתה קורא לו “נשמה” הוא בסך הכל הגוף הזה, אין דבר מעבר לכך – זו טענה מוניסטית ומטריאליסטית. ומנגד, ההשקפה: “הנשמה היא דבר אחד, הגוף הוא דבר אחר” כלומר, תפיסה דואלית: הגוף מת, הנשמה ממשיכה או נפרדת. הבודהה לא מקבל את שתי הטענות הללו.

[6]   על אף שהשאלה מתייחסת לטטהאגטה, כלומר לעתידו של הבודהה, מדובר בשאלה שבפועל מיוחסת לעתיד קיומו של כל אדם משוחרר לגמרי לאחר מותו. ההימנעות של הבודהה נובעת מהאמונה בעצמיות (sakkāyadiṭṭhi) שיש לכל אדם רגיל (puthujjana) שעדיין לא הגיע לשלב השחרור הראשון של ׳נכנס לזרם׳. האמונה השגויה שיש ישות או גרעין ביצור חי שמת ועובר לעולם הבא מובילה לתהייה הספקולטיבית בדבר עתידה של אותה “ישות” במקרה של אינדיבידואל משוחרר. כדי להבין את השגיאה, יש להבין את התהליך או המנגנון של התהוות יצור חי מחיים לחיים, המבוסס על ההשתוקקות (taṇhā), כאשר ההשתוקקות נכחדת לחלוטין, אין עוד בסיס להתהוות נוספת.

[7]   המונח maññati הוא לחשוב, לשער, לייחס לעצמי. הכוונה היא לחשוב שהכל מיוחס אלי.

[8]   המונח mathita מהשורש math הוא מנוער, מעורבב, מטולטל. הכוונה היא לבלבול בזהות - או שאני הדבר שנחווה או שאני קשור לדבר שנחווים.

[9]   הביטוי na upeti מילולית אומר ׳לא מגיע אל׳, ׳לא מתרחש׳, ׳לא בא לידי קיום׳, ׳לא מתגלם׳. מתורגם לעיתים גם ׳אמירה זו אינה חלה׳, ׳המונח הזה אינו ישים׳. המושג של ׳להגיע ל-׳ (upeti) מבוסס על ההנחה שיש ישות גרעינית קבועה שעוברת ממקום למקום, או ממצב למצב. אולם הארהנט חופשי מכל תפיסה של עצמיות, ולכן לאחר מותו לא ניתן לומר עליו שהוא “הולך” למקום מסוים, מופיע או חדל להופיע. לא נותר דבר שיכול ׳ללכת׳ או ׳להיוולד׳ מחדש. זו לא עמדה ניהיליסטית — אלא הבהרה שהשאלות עצמן מבוססות על אשליה של ׳אני׳.

[10] כמו שהמילה nibbuto משמשת לתיאור כיבוי האש, כך היא גם שם נרדף לשחרור המוחלט – nibbāna (הכיבוי). אין כאן ׳העברה למצב אחר׳, אלא הפסקה של התהליך כולו.

[11] מדובר בביטוי זהה לקודם na upeti שתורגמה ׳לא ניתן לומר זאת׳, וכאן מפורשת בדרך אחרת כדי לאפשר פרספקטיבה להבנה של עניין כל כך מורכב ואף חידתי.

[12] הביטוי הזה (bhagavantaṃ saraṇaṃ gacchāmi, dhammañca bhikkhusaṅghañca) מילולית אומר ׳אני הולך למחסה/מקלט של הבודהה, הדהמה וסנגהת הנזירים׳. בפועל, הביטוי העברי המתאים הוא ׳לשים מבטחי׳ כדבר בו אדם מאמין, עליו הוא סומך, והולך בדרכו. האמירה הזו מסמנת את נתינת האמון בשלוש אבני החן – הבודהה, הדהמה והסנגהה, והצטרפות לקהילה הבודהיסטית של העוקבים והתומכים.