השיחה עם סַמַנַה-מוּנְדִיקַה

1.  כך שמעתי: פעם התגורר המכובד (bhagavā) בסמוך לסָאבַטְּהִי (Sāvatthī) בחורשת גֵ'טַה (Jeta), גנו של אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה (Anāthapiṇḍika).

2.  ובאותה העת, נווד רוחני (paribbājako) בשם אוּגָאהַמָאנַה[1] (uggāhamāna) סַמַנַה-מוּנְדִיקַה-פּוּטַּה[2] (samaṇa-muṇḍikā-putta), התגורר עם קבוצה גדולה של חמש מאות פרושים, בבית ההתכנסות בו אולם המשמש לשיחות פילוסופיות[3] (samayappavādaka), שבגנו של מַלִיקַה (Mallikāya), כשהם לבושים בבגד עשוי קליפת עץ הטִינְדוּקָא (tindukācīra).

3.  באותה העת, יצא פַּנְצַ׳קַנְגַה הבנאי (pañcakaṅgo thapati) מסאבטהי במטרה לראות את המכובד. אך עלתה בו המחשבה: “אין זה זמן מתאים לראות את המכובד — הואיל והמכובד שוהה בהתבודדות (paṭisallīno), ואף לא הזמן לפגוש נזירים אצילי-נפש (manobhāvaniyā), מאחר שגם הם מתבודדים. מה אם אפנה לבית התכנסותם של חסידי תורות שונות עם האולם האחד בגנו של מליקה, למקום שהותו של הנווד הרוחני מוּנְדִיקַפּוּטַּה?” וכך הלך פַּנְצַ׳קַנְגַה הבנאי למקום ההוא.

באותה העת, ישב הנווד הרוחני אוּגָאהַמָאנַה סַמַנַמוּנְדִיקַפּוּטַּה עם קהלו הגדול, בהמולה ורעש, בעודם עוסקים בדיבורים חסרי תכלית ובשיחות טפלות מסוגים שונים: שיחות על מלכים (rāja), שודדים (cora), שרים (mahāmatta), צבאות (senā), סכנות (bhaya), מלחמות (yuddha), אוכל (anna), שתייה (pāna), לבוש (vattha), מיטות (seyana), תכשיטים (mālā), בשמים (gandha), קרובים (ñāti), מרכבות (yāna), כפרים (gāma), עיירות (nigama), ערים (nagara), ארצות (janapada), נשים (itthi), גיבורים (sūra), שווקים (visikhā), מאגרי מים (kumbhaṭṭhāna), רוחות מתים (pubbapeta), מעשיות (nānatta), ענייני העולם (lokakkhāyikā) והים (samuddakkhāyikā), ועל באם דברים הם כך או כך (itibhavābhava).

כאשר ראה הנווד הרוחני אוּגָאהַמָאנַה סַמַנַמוּנְדִיקַפּוּטַּה את פַּנְצַ׳קַנְגַה הבנאי מתקרב ממרחק, הוא אמר לקהלו: “היו שקטים, רבותיי (bhonto), אל תעשו רעש. הנה בא תלמידו של הפרוש גוֹטַמַה (Gotama), פַּנְצַ׳קַנְגַה הבנאי. מבין תלמידיו לובשי הלבן של הפרוש גוטמה אשר שוהים בסָאבַטְּהִי – זהו אחד מהם. ואותם אדונים (āyasmanto) חפצי שקט (appasaddakāmā), מאומנים בשקט (appasaddavinītā), ומשבחים את השקט (appasaddassa vaṇṇavādino). ייתכן שכאשר יבחין בקהל שקט, יראה בכך הזמנה לגשת אלינו.” והפרושים שתקו.

4.  אז פַּנְצַ׳קַנְגַה הבנאי, ניגש אל אוּגָאהַמָאנַה הפרוש, בנו של מוּנְדִיקָא; לאחר שניגש אליו, החליף עמו דברי נימוס ידידותיים, וכשסיימו את חילופי הדברים, הוא התיישב לצידו. כאשר פַּנְצַ׳קַנְגַה הבנאי ישב לצידו, פנה אליו אוּגָאהַמָאנַה ואמר:

5.  “בעל-בית (gahapati), כאשר אדם עושה ארבעה דברים, אני מגדיר אותו כבעל התנהגות מוסרית מושלמת (sampannakusala), מושלם במידותיו (paramakusala), מי שהשיג את היעד העליון (uttamapattipatta), ופרוש בלתי-מנוצח (samaṇaṃ ayojjhaṃ). מהם ארבעה?

הנה, בעל-בית, אינו עושה מעשים רעים בגוף (na kāyena pāpakammaṃ karoti), אינו מדבר דיבור רע (na pāpakaṃ vācaṃ bhāsati), אינו חושב מחשבות רעות (na pāpakaṃ saṅkappaṃ saṅkappeti), אינו עובד בעיסוק רע (na pāpakaṃ ājīvaṃ ājīvati).

בזכות ארבעת הדברים הללו, בעל-בית, אני מגדיר אדם כבעל התנהגות מוסרית מושלמת, מושלם במידותיו, מי שהשיג את היעד העליון, ופרוש בלתי-מנוצח.”

6.  אז פַּנְצַ׳קַנְגַה הבנאי, לא אישר את דבריו של אוּגָאהַמָאנַה הפרוש, בנו של מוּנְדִיקָה, אך גם לא דחה אותם. מבלי לאשר או לדחות, הוא קם ממקומו ויצא, כשהוא חושב: “אשאל את המכובד על משמעותם של הדברים הללו.”

7.  אז פַּנְצַ׳קַנְגַה הבנאי, ניגש אל המכובד; לאחר שהתקרב, ברך את המכובד בכבוד והתיישב לצידו. כאשר ישב כך, סיפר פַּנְצַ׳קַנְגַה הבנאי למכובד את כל השיחה שהתקיימה בינו לבין אוּגָאהַמָאנַה. לאחר שאמר זאת, פנה המכובד אל פַּנְצַ׳קַנְגַה הבנאי ואמר:

8.  “אם כך היו הדברים, פַּנְצַ׳קַנְגַה, אז תינוק קטן וצעיר (daharo kumāro mando) השוכב על גבו (uttānaseyyako), היה נחשב כבעל התנהגות מוסרית מושלמת, מושלם במידותיו, מי שהשיג את היעד העליון, ופרוש בלתי-מנוצח – לפי טענת הנווד הרוחני אוגאהמאנה. הואיל ותינוק קטן וצעיר, השוכב על גבו –

אין לו ממש פעולות גוף (kāyo) [מוסריות], אז כיצד יעשה מעשה רע בגופו (kāyena pāpakammaṃ)? לכל היותר הוא ינוע (phanditamattā).

אין לו ממש דיבור (vācā), אז כיצד יאמר דיבור רע (pāpakaṃ vācaṃ)? לכל היותר הוא בוכה (roditamattā).

אין לו ממש כוונה (saṅkappo), אז כיצד יהגה מחשבה רעה (pāpakaṃ saṅkappaṃ)? לכל היותר הוא קורא קריאות חסרות פשר (vikūjitamattā).

אין לו ממש עיסוק למחייתו (ājīvo), אז כיצד יחיה חיי רשע (pāpakaṃ ājīvaṃ)? לכל היותר הוא יונק חלב אם (mātuthaññā).

אם כך, פַּנְצַ׳קַנְגַה, הרי שתינוק קטן וצעיר, השוכב על גבו – ייחשב לבעל התנהגות מוסרית מושלמת, מושלם במידותיו, מי שהשיג את היעד העליון, ופרוש בלתי-מנוצח – כפי שטוען אותו נווד אוגאהמאנה.

על פי ארבעה דברים, בנאי, אני מגדיר אדם שאינו בעל התנהגות מוסרית מושלמת, אינו מושלם במידותיו, אינו מי שהשיג את היעד העליון, ואינו פרוש בלתי-מנוצח — ואף ניתן להשוותו לאותו תינוק קטן וצעיר השוכב על גבו.

מהם אותם ארבעה? הנה, בנאי, הוא אינו עושה מעשים רעים בגופו, אינו מדבר דיבור רע, אינו מהרהר מחשבות רעות, ואינו מתפרנס מעיסוק בלתי מוסרי — בשל ארבעת הדברים האלה, אני מגדיר אותו כמי שאינו בעל התנהגות מוסרית מושלמת, אינו מושלם במידותיו, אינו מי שהשיג את היעד העליון, ואינו פרוש בלתי-מנוצח — ואף ניתן להשוות אותו לתינוק קטן וצעיר השוכב על גבו.

9.  אך על פי עשרה דברים, בנאי, אני מגדיר אדם כבעל התנהגות מוסרית מושלמת, מושלם במידותיו, מי שהשיג את היעד העליון, ופרוש בלתי-מנוצח:

אלו הפעולות המוסריות המזיקות (akusalā sīlā) — יש לדעת אותן (veditabbaṃ), כך אני אומר. מהיכן הן נובעות (itosamuṭṭhānā) — גם זאת יש לדעת, כך אני אומר. באופן זה הן נפסקות לגמרי (aparisesā nirujjhanti) — גם זאת יש לדעת, כך אני אומר. זו דרך האימון להפסקת (paṭipanno hoti nirodhāya) הפעולות המוסריות המזיקות — יש לדעת זאת, כך אני אומר.

אלו הפעולות המוסריות המיטיבות (kusalā sīlā) — יש לדעת אותם, כך אני אומר. מהיכן הן נובעות — גם זאת יש לדעת, כך אני אומר. באופן זה הן נפסקות לגמרי — גם זאת יש לדעת, כך אני אומר. זו דרך האימון להפסקת הפעולות המוסריות המיטיבות — גם זאת יש לדעת, כך אני אומר.

אלו הן הכוונות המזיקות (akusalā saṅkappā) — יש לדעת אותן. מהיכן הן נובעות — גם זאת יש לדעת. באופן זה הן נפסקות לגמרי — גם זאת יש לדעת. זו דרך האימון להפסקת הכוונות המזיקות — גם זאת יש לדעת, כך אני אומר.

כך גם לגבי כוונות מיטיבות (kusalā saṅkappā): יש לדעת אותן. מהיכן הן נובעות — גם זאת יש לדעת. באופן זה הן נפסקות לגמרי — גם זאת יש לדעת. זו דרך האימון להפסקת הכוונות המיטיבות — גם זאת יש לדעת, כך אני אומר.

10.  ומהן, בנאי, הפעולות המוסריות המזיקות (akusalā sīlā)? מעשה מזיק באמצעות הגוף (akusalaṃ kāyakammaṃ), מעשה מזיק באמצעות דיבור (akusalaṃ vacīkammaṃ), ועיסוק רע (pāpako ājīvo) – אלו נקראות “הפעולות המוסריות המזיקות.

מהן, בנאי, מקורן של הפעולות המוסריות המזיקות? גם מקורן הוסבר: יש לומר שהן נובעות מהתודעה (cittasamuṭṭhānā).

ואיזו תודעה? הרי התודעה היא מגוונת, מרובת צורות ומגוונת בהיבטיה. אך אותה תודעה אשר רווייה בתשוקה (sarāgaṃ), בשנאה (sadosaṃ), ובבורות (samohaṃ) – ממנה נובעות הפעולות המוסריות המזיקות הללו.

והיכן, בנאי, חדלות לגמרי הפעולות המוסריות המזיקות הללו? גם דרך ההפסקה הוסברה: הנה נזיר זונח התנהגות גוף לא טובה (kāyaduccaritaṃ) ומפתח התנהגות גוף טובה (kāyasucaritaṃ); הוא זונח התנהגות דיבור לא טובה (vacīduccaritaṃ) ומפתח התנהגות דיבור טובה (vacīsucaritaṃ); הוא זונח התנהגות מנטלית לא טובה (manoduccaritaṃ) ומפתח התנהגות מנטלית טובה (manosucaritaṃ); הוא זונח עיסוק שגוי (micchājīvaṃ) ומקיים חיים בעיסוק נכון (sammājīvena jīvitaṃ kappeti).

כך, במצב זה, חדלות לגמרי הפעולות המוסריות המזיקות הללו.

וכיצד, בנאי, מתרגל מפתח את הדרך להפסקתן של הפעולות המוסריות המזיקות? נזיר מגייס רצון (chandaṃ janeti), עושה מאמץ (vāyamati), מעורר מרץ (vīriyaṃ ārabhati), אוסף את תודעתו (cittaṃ paggaṇhāti) ומתאמץ (padahati) כדי:

לא לאפשר שיופיעו (anuppādāya) [בתודעה] מצבים רעים (pāpakānaṃ) ולא-מיטיבים (akusalānaṃ) שטרם הופיעו;

לזנוח (pahānāya) מצבים רעים ולא-מיטיבים שכבר הופיעו;

לגרום שיופיעו (uppādāya) מצבים מיטיבים שטרם הופיעו;

לייצב (ṭhitiyā), לשמר (asammosāya), להעצים (bhiyyobhāvāya), להרחיב (vepullāya), לפתח (bhāvanāya), ולהשלים (pāripūriyā) מצבים מיטיבים שכבר הופיעו. כך מתרגל מפתח את הדרך להפסקת הפעולות המוסריות המזיקות.

11.  ומהן, בנאי, הפעולות המוסריות המיטיבות (kusalā sīlā)? מעשה מיטיב באמצעות הגוף (kusalaṃ kāyakammaṃ), מעשה מיטיב באמצעות דיבור (kusalaṃ vacīkammaṃ), וכן טיהור העיסוק (ājīvaparisuddhi) – גם אותו, בנאי, אני מגדיר כחלק מההתנהגות המוסרית. אלו נקראות ׳הפעולות המוסריות המיטיבות׳.

ומהו מקורן של הפעולות המוסריות המיטיבות? גם מקורן הוסבר: יש לומר שהן נובעות מהתודעה (cittasamuṭṭhānā).

ואיזו תודעה? הרי התודעה היא מגוונת, מרובת צורות ומגוונת בהיבטיה. אך אותה תודעה החופשייה מתשוקה (vītarāgaṃ), חופשייה משנאה (vītadosaṃ), וחופשייה מבורות (vītamohaṃ) – ממנה נובעות הפעולות המוסריות המיטיבות הללו.

והיכן חדלות לגמרי הפעולות המוסריות המיטיבות הללו? גם דרך ההפסקה הוסברה: כאן, בנאי, נזיר הוא בעל-מוסר (sīlavā), אך אינו מבוסס על מוסר בלבד (sīlamayo); והוא מבין בחוכמה כפי שהדבר באמת (yathābhūtaṃ pajānāti) את שחרור התודעה (cetovimutti) ואת השחרור באמצעות חכמה (paññāvimutti) – ושם, במקום ההוא, חדלות לגמרי הפעולות המוסריות המיטיבות הללו.

וכיצד מתרגל מפתח את הדרך להפסקתן של הפעולות המוסריות המיטיבות? הנה, בנאי, נזיר מגייס רצון, עושה מאמץ, מעורר מרץ, אוסף את תודעתו ומתאמץ כדי: לא לאפשר שיופיעו מצבים רעים ולא-מיטיבים שטרם הופיעו; לזנוח מצבים רעים ולא-מיטיבים שכבר הופיעו; לגרום שיופיעו מצבים מיטיבים שטרם הופיעו; לייצב, לשמר, להעצים, להרחיב, לפתח ולהשלים מצבים מיטיבים שכבר הופיעו.

כך, בנאי, מתרגל מפתח את הדרך להפסקת הפעולות המוסריות המיטיבות.

12.  ומהן, בנאי, הכוונות המזיקות (akusalā saṅkappā)? כוונת תאווה חושית (kāma), כוונת איבה (byāpāda), כוונת אלימות (vihiṃsā) אלו נקראות ׳הכוונות המזיקות׳.

ומהו מקורן של הכוונות המזיקות הללו, בנאי? גם מקורן הוסבר: יש לומר שהן נובעות מהתפיסה (saññāsamuṭṭhānā). ואיזו תפיסה? התפיסה עצמה היא מגוונת, מרובת סוגים ורבת היבטים. אך תפיסת התאווה, תפיסת האיבה, ותפיסת האלימות – מהן נובעות הכוונות המזיקות הללו.

והיכן חדלות לגמרי הכוונות המזיקות הללו? גם דרך ההפסקה הוסברה: הנה, בהיותו מבודד מהנאות חושים, בהינתקות ממצבים מזיקים – הנזיר נכנס ושוהה בג׳האנה (jhāna) הראשונה, המלווה בחשיבה (vitakka) והרהור (vicāra), עם תחושת התעלות (pīti) והרגשת אושר (sukha) הנובעים מהתבודדות – ושם הכוונות המזיקות הללו חדלות לגמרי.

וכיצד מתרגל מפתח את הדרך להפסקתן של הכוונות המזיקות? הנה, בנאי, נזיר מגייס רצון, עושה מאמץ, מעורר מרץ, אוסף את תודעתו ומתאמץ כדי: לא לאפשר שיופיעו מצבים רעים ולא-מיטיבים שטרם הופיעו; לזנוח מצבים רעים ולא-מיטיבים שכבר הופיעו; לגרום שיופיעו מצבים מיטיבים שטרם הופיעו; לייצב, לשמר, להעצים, להרחיב, לפתח ולהשלים מצבים מיטיבים שכבר הופיעו. כך, בנאי, מתרגל מפתח את הדרך להפסקתן של הכוונות המזיקות.

13.  ומהן, בנאי, הכוונות המיטיבות (kusalā saṅkappā)? כוונת פרישות (nekkhamma), כוונת אי-איבה (abyāpāda), כוונת אי-אלימות (avihiṃsā) – אלו נקראות ׳הכוונות המיטיבות׳.

ומהו מקורן של הכוונות המיטיבות הללו? גם מקורן הוסבר: יש לומר שהן נובעות מן התפיסה (saññāsamuṭṭhānā). ואיזו תפיסה? התפיסה עצמה מגוונת, מרובת סוגים ורבת היבטים. אך תפיסת הפרישות, תפיסת אי-איבה, ותפיסת אי-אלימות – מהן נובעות הכוונות המיטיבות הללו.

והיכן חדלות לגמרי הכוונות המיטיבות הללו? גם דרך ההפסקה הוסברה: הנה, בנאי, נזיר – עם השקטת (vūpasamā) החשיבה וההרהור – הנזיר נכנס ושוהה בג׳האנה השנייה, הכוללת תחושת התעלות והרגשת אושר (pītisukha) הנובעים מריכוז (samādhijaṃ), ללא חשיבה והרהור (avitakkaṃavicāraṃ), ועם שלווה פנימית עמוקה (ajjhattaṃ sampasādanaṃ) באיחוד התודעה (cetaso ekodibhāva) – ושם חדלות לגמרי הכוונות המיטיבות הללו.

וכיצד מתרגל מפתח את הדרך להפסקתן של הכוונות המיטיבות? הנה, בנאי, נזיר מגייס רצון, עושה מאמץ, מעורר מרץ, אוסף את תודעתו ומתאמץ כדי: לא לאפשר שיופיעו מצבים רעים ולא-מיטיבים שטרם הופיעו; לזנוח מצבים רעים ולא-מיטיבים שכבר הופיעו; לגרום שיופיעו מצבים מיטיבים שטרם הופיעו; לייצב, לשמר, להעצים, להרחיב, לפתח ולהשלים מצבים מיטיבים שכבר הופיעו. כך, בנאי, מתרגל מפתח את הדרך להפסקתן של הכוונות המיטיבות.

14.  ובאילו עשרה דברים, בנאי, אני מגדיר אדם כבעל התנהגות מוסרית מושלמת, מושלם במידותיו, מי שהשיג את היעד העליון, ופרוש בלתי-מנוצח? הנה, נזיר –

ניחן בראייה הנכונה (sammādiṭṭhi) מעבר-לאימון (asekhā),

ניחן בכוונה נכונה (sammāsaṅkappa) מעבר-לאימון,

ניחן בדיבור נכון (sammāvācā) מעבר-לאימון,

ניחן בפעולה נכון (sammākammanta) מעבר-לאימון,

ניחן בעיסוק נכון (sammā-ājīva) מעבר-לאימון,

ניחן במאמץ נכון (sammāvāyāma) מעבר-לאימון,

ניחן בקשב נכון (sammāsati) מעבר-לאימון,

ניחן בריכוז נכון (sammāsamādhi) מעבר-לאימון,

ניחן בידיעה נכונה (sammāñāṇa) מעבר-לאימון,

וניחן בשחרור נכון (sammāvimutti) מעבר-לאימון.

בזכות עשרת הדברים הללו אני מגדיר אדם כבעל התנהגות מוסרית מושלמת, מושלם במידותיו, מי שהשיג את היעד העליון, ופרוש בלתי-מנוצח.”

כך אמר הבודהה, ופַּנְצַ׳קַנְגַה הבנאי היה מרוצה ושמח מדבריו של המכובד.

[1]   פרוש השם uggāhamāno הוא ׳הסוגד לידע׳.

[2]   פרוש השם samaṇamuṇḍikāputto הוא ׳בנו של הפרוש מוּנְדִיקַה׳.

[3]   פרוש השם samayappavādaka הוא “בעל תורות שונות”.