השיחה עם סַנְגָארַבַה

1.  כך שמעתי: פעם נדד (cārikaṃ carati) המכובד (bhagavā) בארץ קוֹסָאלַה (kosalesu), מלוּוה בקהל רב של נזירים (mahatā bhikkhusaṅghena saddhiṃ).

2.  ובאותה העת התגוררה בראהמינִית (brāhmaṇī) בשם דְהַנַנְגָ׳אנִי (Dhanañjānī) בכפר או במחוז בשם צַ׳נְצַ׳לִיקַפַּה[1] (Cañcalikappa) שהייתה חדורת אמונה עמוקה (abhippasannā) בבּוּדְּהַה (buddhe), בדְהַמַּה (dhamme) ובקהילת הנזירים (saṅghe).

והנה, דְהַנַנְגָ׳אנִי הבראהמינִית מעדה, וכאשר נפלה, קראה שלוש פעמים את אמירת השבח הבאה (tikkhattuṃ udānaṃ udānesi):

כבוד למכובד (bhagavato), לָאָרַהַנְט (arahato), לְבּוּדְהַה הער בשלמות בזכות עצמו! (sammāsambuddhassa)

כבוד למכובד, לָאָרַהַנְט, לְבּוּדְהַה הער בשלמות בזכות עצמו!

כבוד למכובד, לָאָרַהַנְט, לְבּוּדְהַה הער בשלמות בזכות עצמו!

3.  ובאותה העת התגורר בכפר צַ׳נְצַ׳לִיקַפַּה (Cañcalikappe) בראהמין צעיר (māṇavo) בשם סַנְגָארַבַה (Saṅgārava), שהיה בקיא בשלוש הידיעות (tiṇṇaṃvedānaṃ pāragū) — כלומר, שולט בשלושת הוֵדוֹת,[2] וגם בפירושים ובפרטים הנלווים (sanighaṇḍukeṭubhānaṃ), בפירושי ההברות והטקסטים (sākkhara-ppabhedānaṃ), ובחמשת תחומי הלימוד המסורתיים הכוללים את סיפורי המסורת (itihāsa-pañcamānaṃ). הוא היה מיומן בדקלום (padako), בפרשנות לשונית (veyyākaraṇo), ובקי בתורות העוסקות בידע העולם (lokāyata) ובסימנים של אדם דגול (mahāpurisa-lakkhaṇesu anavayo).

אותו סַנְגָארַבַה שמע את דהננג׳אנִי הבראהמינִית מביעה כך את שבחו של הבודהה. וכאשר שמע זאת, אמר: “אבוי, דהננג׳אנִי הבראהמינִית הזו ירדה(avabhūtā) ונפלה ממעמדה (parabhūtā)! שהרי בעוד שיש בראהמינים חכמים (vijjamānānaṃ brāhmaṇānaṃ), היא משבחת את אותו פרוש גלוח-ראש (muṇḍaka samaṇaka)!”

ודהננג׳אני השיבה לו בתקיפות ובנימוס: “אינך יודע, בני היקר, בעל הפנים הנאות (bhadramukha), את מוסריותו (sīla) וחכמתו (paññāṇaṃ) של המכובד. אילו ידעת, בני, את מוסריותו וחכמתו של המכובד, לא היית מעז, בני, לגדף או לזלזל במכובד, ולא היית חושב שהוא ראוי לגנאי.”

אמר לה סַנְגָארַבַה: “אם כן, גבירתי (bhoti) כאשר יגיע הפרוש גוטמה אל כפר צַ׳נְצַ׳לִיקַפַּה, הודיעי לי.”

ודְהַנַנְגָ׳אנִי השיבה: “כן, בני היקר, אודיע לך. ”

4.  והנה, המכובד, בעודו נודד בהדרגה ברחבי ארץ קוסלה (Kosala), הגיע גם אל צַ׳נְצַ׳לִיקַפַּה ושם, במטע המנגו של הבראהמינים מבית טוֹדֶיָה (Todeyya), שכן המכובד (viharati).

5.  כאשר שמעה דְהַנַנְגָ׳אנִי הבראהמינִית כי המכובד הגיע לצַ׳נְצַ׳לִיקַפַּה, והוא שוהה שם במטע המנגו של הבראהמינים לבית טוֹדֶיָה, היא פנתה מיד אל סַנְגָארַבַה הצעיר, וכאשר באה אליו, אמרה לו: “הנה, בני היקר, בעל הפנים הנאות, המכובד הגיע לכאן, לצַ׳נְצַ׳לִיקַפַּה, והוא שוהה עתה במטע המנגו של הבראהמינים לבית טוֹדֶיָה. ובכן, בני היקר — ראה אתה מתי הזמן הנכון בעיניך לבקר אותו.”

“כן, גבירתי” — השיב סַנְגָארַבַה. לאחר שקיבל את דבריה, הלך אל המכובד. לאחר שניגש אליו, החליף עמו ברכות, ושוחח עמו שיחה נעימה (sammodanīyaṃ kathaṃ) וידידותית (sāraṇīyaṃ). ולאחר מכן התיישב סַנְגָארַבַה לצידו של המכובד (ekamantaṃ nisīdi).

6.  בעודו יושב כך, פנה אל הבודהה ואמר: “ישנם, אדון גוטמה (bho Gotama), פרושים ובראהמינים אחדים אשר הגיעו כאן ועכשיו (diṭṭhadhamma) להגשמה של תובנה ישירה (abhiññā) ולמימוש סופי ושלם (vosāna-pārami-pattā), והם טוענים כי הם ביסוד החיים הרוחניים (ādibrahmacariyaṃpaṭijānanti). מבין אותם פרושים ובראהמינים, אדון גוטמה, אשר טוענים כך — מי אתה ביניהם?”

7.  ענה לו המכובד: “בהָארַדְבָאגַ׳ה[3] (Bhāradvāja), מבין אותם פרושים ובראהמינים אשר טוענים שהגיעו כאן ועכשיו להגשמה ישירה ולמימוש סופי ושלם, וכי הגשימו את יסוד החיים הרוחניים, אני אומר שיש ביניהם הבדלים (vemattaṃ) — הם אינם כולם מסוג אחד. ישנם פרושים ובראהמינים אשר נשענים על מסורת בלבד (anussavikā), והם טוענים כי הגיעו להגשמה ישירה ולמימוש סופי רק מכוח מה שנמסר להם במסורת (anussavena); הם דומים לבראהמינים בעלי שלוש הידיעות (tevijjā).

וישנם אחרים, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, אשר נסמכים רק על אמונה (saddhāmattakena); גם הם טוענים כי הגיעו להגשמה ישירה ולמימוש סופי, אך זאת אך ורק מתוך אמונה עיוורת. דומים הם לאנשים המתפלספים ומנתחים בשכלם (takkī-vīmaṃsī), אך אין להם ראייה ישירה של האמת.

ועוד ישנם, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, פרושים ובראהמינים אשר באמצעות תבונתם (dhammaṃ abhiññāya), בהכרה ישירה של טבע הדברים (dhammesu), שלא נשמעה קודם לכן (pubbe ananussutesu), הגיעו בעצמם להגשמה ישירה ולמימוש סופי, וטוענים כי הם ביסוד החיים הרוחניים.

8.  מבין אלה, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה — אני הוא אחד מהם (tesāham asmi). ובדרך זו יש להבין גם באופן עקיף (pariyāyena veditabbaṃ): כי מבין כל אותם פרושים ובראהמינים אשר הבינו במו עצמם את הדהַמַּה[4], שלא נשמעה קודם לכן, והגיעו להגשמה ישירה ולמימוש סופי — אני הוא אחד מאלה.”

9.  והבודהה המשיך: “הנה, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, טרם התעוררותי (pubbeva sambodhā), בעוד שהייתי רק בּוֹדְּהִיסַטַּה (bodhisattasseva), עלתה בי המחשבה הזאת: ׳חיי הבית (gharāvāso) צרים (sambādho), ומלאי אבק[5] (rajāpatho); חיי הפרישות (pabbajjā) הם מרחב פתוח (abbhokāso). לא קל לחיות בבית ולממש באופן מלא (ekantaparipuṇṇaṃ) וטהור לחלוטין (ekantaparisuddhaṃ) את החיים הרוחניים (brahmacariyaṃ) המוצגים כראוי (saṅkhalikhitaṃ). מה אם אגלח את שערי (kesa) וזקני (massuṃ), אלבש בגדים (acchādetvā) כתומים (kāsāyāni), ואעזוב את חיי הבית כדי לצאת אל חיי פרישות (agārasmā anagāriyaṃ pabbajeyyan)?׳

וכך היה, בהָארַדְבָאגַ׳ה: לאחר זמן־מה, בעודני צעיר (daharova samāno), שׂערי שחור ועור פני מבריק, במלוא פריחתם של הנעורים, בניגוד לרצון הורי, שבכו בפנים מלאות בדמעות (assumukhānaṃ), גילחתי את שערי ואת זקני, לבשתי בגדים כתומים ויצאתי מחיי הבית אל חיי הפרישות (pabbajiṃ).

10.  וכשיצאתי כך, מתוך חיפוש אחר הטוב העליון (kiṃkusalagavesī), חיפשתי את מצב השלווה הנשגב[6] (anuttaraṃ santivarapadaṃ). אז הגעתי אל הבראהמין אָלָארַה קָאלָאמַה (Āḷāra Kālāma), ניגשתי אליו ואמרתי: ׳ידידי קָאלָאמַה, ברצוני לחיות את החיים הרוחניים במסגרת הלימוד ודרך המשמעת שלך (dhammavinaye).׳

כשאמרתי זאת, השיב לי אָלָארַה קָאלָאמַה: ׳כרצונך, ידיד יקר, שהרי תורתנו היא כזו, שאדם נבון יכול בעצמו, בתוך זמן קצר, להבין אותה ישירות (sakaṃācariyakaṃ sayaṃ abhiññā sacchikatvā) ולהגיע למימוש שלה בעצמו (upasampajja vihareyyā׳ti).׳

תוך זמן לא רב, בהָארַדְבָאגַ׳ה, למדתי במהירות את אותה תורה בשלמותה (taṃ dhammaṃ pariyāpuṇiṃ). אך אז נוכחתי שעם מעט דברים שנאמרו במילים בלבד (oṭṭhapahatamattena lapitalāpanamattena), היה ניתן לומר ׳אנו מבינים את התורה (ñāṇavāda) הזו, אנו מכירים את תורת הוותיקים (theravāda), אנו רואים אותה׳ — כפי שאחרים הבינו אותה, כך גם אני (ahañceva aññe ca).

אז עלתה בי מחשבה: ׳אָלָארַה קָאלָאמַה אינו מציג את התורה הזאת כדבר שהוא מקבל רק מתוך אמונה (saddhāmattakena) — אלא מתוך ידיעה והתבוננות ישירה. ודאי שהוא מבין ורואה אותה במישרין (jānaṃ passaṃ viharatī).׳

אז ניגשתי אליו ושאלתי: ׳לאיזו דרגה, ידידי קָאלָאמַה, אתה אומר שמימשת בעצמך (sayaṃ abhiññā sacchikatvā) וחי בתורה הזאת?׳ והוא השיב: ׳עד לרמת מישור האין־דבר[7] (ākiñcaññāyatanaṃ)׳.

אז חשבתי בלבי: ׳לא רק לאָלָארַה יש אמון — גם לי יש אמון (saddhā); לא רק לו יש יכולת מאמץ (vīriya), אלא גם לי יש יכולת מאמץ; לא רק לו יש יכולת קשב (sati), ריכוז (samādhi), וחכמה (paññā) — גם לי יש. מה אם אתאמץ לממש בעצמי את מה שאָלָארַה קָאלָאמַה אומר שהשיג.׳

לא ארך זמן רב, בהָארַדְבָאגַ׳ה, עד שהשגתי גם אני בעצמי (sayaṃ abhiññā sacchikatvā) את אותו הישג רוחני, ושהיתי בו (upasampajja vihāsiṃ). אז חזרתי אליו ושאלתי: ׳עד כאן, ידידי קָאלָאמַה, זהו תחום ההשגה שלך?׳ והוא השיב: ׳כן, ידידי, עד כאן השגתי בעצמי וכך אני שוהה.׳ אמרתי: ׳גם אני, ידידי, השגתי עד כאן וכך אני שוהה.׳

והוא אמר: ׳ברכה גדולה עבורנו, ידידי, ומזל טוב לנו, שזכינו לראות בך, אדוני הנכבד, שותף לחיים הרוחניים שלנו (sabrahmacāriṃ). מה שאני משיג, גם אתה משיג; מה שאתה משיג, גם אני משיג. כשם שאני כזה, כך גם אתה; כשם שאתה כזה, כך גם אני. עתה, ידידי, הבה ננהיג שנינו יחד את הקהילה הזאת (imaṃ gaṇaṃ pariharāmā).׳

כך, בעוד אָלָארַה קָאלָאמַה היה מורי (ācariyo me), הוא העמיד אותי, תלמידו, כשווה לו (attanā samasamaṃ ṭhapesi), ונתן לי כבוד רב (uḷārāya ca maṃ pūjāya pūjesi).

אך אז עלתה בי ההבנה: ׳דרך זו לא מובילה למיאוס (nibbidāya), לא להתפוגגות התשוקה (virāgāya), לא להשקטה (upasamāya), לא לידיעה ישירה (abhiññāya), לא להתעוררות (sambodhāya), ולא לניבּאנה (nibbānāya) — אלא רק ליעד של לידה במישור האין־דבר (yāvadeva ākiñcaññāyatanūpapattiyā).׳ לכן לא הערכתי את התורה הזאת מעבר לגבולותיה (taṃ dhammaṃ analaṅkaritvā), ופניתי ממנה מתוך תחושת אכזבה (tasmā dhammā nibbijja apakkamiṃ).

11.  וכך היה, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה: בעוד אני מחפש את הטוב העליון, את מצב השלווה הנשגב, הגעתי אל אוּדַקַה רָאמַפּוּטַּה (Udaka Rāmaputta). ניגשתי אליו ואמרתי לו: “ברצוני, ידידי, לחיות את החיים הרוחניים במסגרת תורת הלימוד והמשמעת שלך.”

כשאמרתי זאת, השיב לי אוּדַקַה רָאמַפּוּטַּה: “כרצונך, ידיד יקר, שהרי תורתנו היא כזו, שאדם נבון יכול בעצמו, בתוך זמן קצר, להבין אותה ישירות ולהגיע למימוש שלה בעצמו.”

תוך זמן לא רב, בהָארַדְבָאגַ׳ה, למדתי במהירות את אותה תורה בשלמותה. אך אז נוכחתי שעם מעט דברים שנאמרו במילים בלבד, היה ניתן לומר ׳אנו מבינים את הדוקטרינה הזו, אנו מכירים את תורת הוותיקים, אנו רואים אותה׳ — כפי שאחרים הבינו אותה, כך גם אני.

אז עלתה בי מחשבה: ׳רָאמַה (Rāma) לא הציג את התורה הזאת כדבר שהוא קיבל רק מתוך אמון — אלא מתוך ידיעה והתבוננות ישירה. ודאי שרָאמַה הבין וראה אותה במו עיניו.׳

אז ניגשתי אל אוּדַקַה רָאמַפּוּטַּה ושאלתי: “איזו דרגה, ידידי, אמר רָאמַה שהוא השיג בעצמו וחי בה?”

והוא השיב: “עד מישור ה׳לא־תפיסה ולא־אי־תפיסה׳ (nevasaññānāsaññāyatanaṃ)”.

אז עלתה בי מחשבה: “לא רק לרָאמַה היה אמון — גם לי יש אמון; לא רק לו היה מאמץ — גם לי יש; לא רק לו היו קשב, ריכוז וחכמה — גם לי יש. מוטב שאתאמץ בעצמי לממש את מה שרָאמַה השיג בעצמו.”

ולא ארך זמן רב, בהָארַדְבָאגַ׳ה, עד שהשגתי גם אני בעצמי את אותה מעלה ושהיתי בה.

אז חזרתי אל אוּדַקַה רָאמַפּוּטַּה ושאלתי: “עד כאן, ידידי, רָאמַה השיג בעצמו ושהה בדהמה הזאת?” והוא השיב: “כן, ידידי, עד כאן רָאמַה השיג בעצמו ושהה בה.” אמרתי: “גם אני, ידידי, עד כאן השגתי בעצמי ושהיתי בה.”

והוא אמר: “ברכה גדולה עבורנו, ידידי, ומזל גדול לנו שזכינו לראות בך, אדוני הנכבד, שותף לחיים הרוחניים שלנו (sabrahmacāriṃ). שהרי מה שרָאמַה השיג בעצמו ושהה בו, בכך אתה שוהה; ומה שאתה שוהה בו, בכך רָאמַה השיג ושוהה. מה שרָאמַה הבין — גם אתה מבין; ומה שאתה מבין — גם רָאמַה הבין. כשם שרָאמַה היה — כך גם אתה; כשם שאתה כך — כך גם היה רָאמַה. בוא נא, ידידי, עתה אתה תנהיג את הקהילה הזאת.

כך, בהָארַדְבָאגַ׳ה, בעוד אוּדַקַה רָאמַפּוּטַּה היה שותף לי לחיים הרוחניים, הוא העמיד אותי במקומו של המורה, והעניק לי כבוד רב.

אך אז עלתה בי ההבנה: ׳דרך זו לא מובילה למיאוס, לא להתפוגגות התשוקה, לא להשקטה, לא לידיעה ישירה, לא להתעוררות ולא לניבּאנה — אלא רק ליעד של לידה במישור הלא-תפיסה ולא-חוסר-תפיסה.׳ לכן לא הערכתי את התורה הזאת מעבר לגבולותיה, ופניתי ממנה מתוך תחושת אכזבה.

12.  וכך היה, בהָארַדְבָאגַ׳ה: בעוד אני מחפש את הטוב העליון, את מצב השלווה הנשגב, נדדתי בהדרגה בארץ מַגַדְהַה (Magada), עד אשר הגעתי לעיר סֵנָאנִיגָאמַה (Senānigama), הסמוכה ליער אוּרוּבֶלָא (Uruveḷā). שם ראיתי מקום נאה ונעים (ramaṇīyaṃ bhūmibhāgaṃ), חורש יפה ומרשים (pāsādikañca vanasaṇḍaṃ), ונהר זורם, בעל מים בהירים (nadiṃ sandantiṃ setakaṃ), נוח לגישה ומלא חן (supatitthaṃ ramaṇīyaṃ), ומסביב — כפרים זמינים לאיסוף מזון (samantā ca gocaragāmaṃ).

13.  אז עלה בלבי: ׳אכן נאה הוא המקום הזה! יפה החורש, זך הנהר הזורם במימיו הלבנים, נוחה הגישה אליו, בעל חן רב, ומסביב כפרים קרובים. אכן ראוי המקום הזה לבן-טובים המבקש להתמסר (padhānatthikassa) [לתרגול רוחני] — מקום הולם לעשיית מאמצים (padhānāyā).׳ וכך ישבתי שם באומרי בלבי: ׳אכן, זהו מקום ראוי לתרגול מאומץ.׳

14.  ובכן, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, באותה העת, שלושת הדימויים (upamā) הבאים, אשר מעולם לא שמעתי קודם לכן, עלו ברוחי באורח פלא (anacchariyā pubbe assutapubbā). נניח שהייתה פיסת עץ רטובה וספוגה צפה במים, ואדם היה מגיע עם מקל להצתת אש במחשבה ׳אני אצית אש, אני אפיק להבה.׳ מה דעתך, נסיך? האם האדם יוכל להצית אש ולהפיק להבה באמצעות שפשוף מקל הצתת האש ופיסת העץ הרטובה והספוגה שצפה במים?”

“לא, אדוני, מדוע לא? כיוון שהיא פיסת עץ ספוגה ורטובה, והיא צפה במים. בסופו של דבר האדם יותש ויתייאש.”

“בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, כך גם בנוגע לפרושים והבראהמינים הללו שעדיין לא חיים בגופם הרחק מתענוגות החושים[8] (kāmehi avūpakaṭṭhā viharanti);ושתשוקות החושים[9] (kāmacchanda), ההיקשרות[10] (kāmasneha), שכרון החושים[11] (kāmamucchā), הצמא לחושים[12] (kāmapipāsā)וקדחת תענוגות החושים[13] (kāmapariḷāho) שלהם לא נזנחו בשלמותן ונכחדו פנימית; אפילו אם הפרושים והבראהמינים הטובים הללו יחוו הרגשה מכאיבה (dukkhā), מייסרת (tibbā), חודרת (kharā), ומרה (kaṭukā) בשל מאמץ (opakkamikā), אין להם את היכולת של ידיעה וראייה והתעוררות נעלה (anuttarā sambodhāya). ואף אם הפרושים והבראהמינים הטובים הללו לא ירגישו הרגשה מכאיבה, מייסרת, חודרת ומרה בשל מאמץ, עדיין, אין להם את היכולת לידיעה וראייה והתעוררות נעלה. זה היה הדימוי הראשון, אותו לא שמעתי קודם לכן, שעלה ברוחי באורח פלא.

ונוסף על כך, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, דימוי שני, שמעולם לא שמעתי קודם לכן, עלה ברוחי באורח פלא. נניח שהייתה פיסת עץ רטובה וספוגה מונחת על אדמה יבשה הרחק ממים, ואדם היה מגיע עם מקל להצתת אש במחשבה ׳אני אצית אש, אפיק להבה.׳ מה דעתך? האם האדם יוכל להצית אש ולהפיק חום באמצעות שפשוף מקל הצתת האש ופיסת העץ הרטובה והספוגה שמונחת על אדמה יבשה הרחק ממים?”

“לא, אדון, מדוע לא? כיוון שהיא פיסת עץ ספוגה ורטובה, אפילו אם היא מונחת על אדמה יבשה הרחק ממים. בסופו של דבר האדם יותש ויתייאש.”

“בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, כך גם בנוגע לפרושים והבראהמינים הללו שחיים בגופם הרחק מהנאות חושים (kāmehi vūpakaṭṭhā viharanti), אך שתשוקות החושים, ההיקשרות, שכרון החושים, הצמא לחושים וקדחת תענוגות החושים שלהם לא נזנחו בשלמותן ונכחדו פנימית, אפילו אם הפרושים והבראהמינים הטובים הללו ירגישו הרגשה מכאיבה, מייסרת, וחודרת, בשל מאמץ, אין להם את היכולת של ידיעה וראייה והתעוררות נעלה. ואף אם הפרושים והבראהמינים הטובים הללו לא ירגישו הרגשה מכאיבה, מייסרת וחודרת, בשל מאמץ, אין להם את היכולת לידיעה וראייה והתעוררות נעלה. זה היה הדימוי השני, אותו לא שמעתי קודם לכן, שעלה ברוחי באורח פלא.

ונוסף על כך, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, דימוי שלישי, שמעולם לא שמעתי קודם לכן, עלה ברוחי ספונטנית. נניח שהייתה פיסת עץ יבשה מונחת על אדמה יבשה הרחק ממים, ואדם היה מגיע עם מקל להצתת אש במחשבה ׳אני אצית אש, אפיק להבה.׳ מה דעתך, בהָארַדְבָאגַ׳ה? האם האדם יוכל להצית אש ולהפיק חום באמצעות שפשוף מקל הצתת האש בפיסת העץ היבשה שמונחת על אדמה יבשה הרחק ממים?”

“כן, אדון גוֹטַמַה, מדוע זאת? כיוון שהיא פיסת עץ יבשה, והיא מונחת על אדמה יבשה הרחק ממים.”

“בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, כך גם בנוגע לפרושים והבראהמינים הללו שחיים בגופם הרחק מהנאות חושים, ושתשוקות החושים, ההיקשרות, שכרון החושים, הצמא לחושים, וקדחת תענוגות החושים שלהם נזנחו בשלמותן ונכחדו פנימית. אם הפרושים והבראהמינים הטובים הללו ירגישו הרגשה מכאיבה, מייסרת וחודרתבשל מאמץ, תהיה להם היכולת של ידיעה וראייה והתעוררות נעלה. ואף אם הפרושים והבראהמינים הטובים הללו לא ירגישו הרגשה מכאיבה, מייסרת וחודרת בשל מאמץ, עדיין תהיה להם את היכולת לידיעה וראייה והתעוררות נעלה. זה היה הדימוי השלישי, אותו לא שמעתי קודם לכן, שעלה ברוחי באורח פלא. אלו הם שלושת הדימויים, שלא שמעתי קודם לכן, שעלו ברוחי באורח פלא.

15.  אז, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, עלה בדעתי: ׳נניח שאהדק את לסתותיי, שן אל שן (dantebhidantamādhāya), ואלחץ את לשוני אל חיכי (jivhāya tāluṃ āhacca), אדחק (abhiniggaṇheyyaṃ), אמעך (abhinippīḷeyyaṃ), ואמחץ (abhisantāpeyyan) תודעה בעזרת תודעה (cetasā cittaṃ).׳ וכך, כאשר הידקתי את לסותיי, שן אל שן, ולחצתי את לשוני אל חיכי, ודחקתי, מעכתי ומחצתי תודעה בעזרת תודעה, זיעה נזלה מבתי השחי שלי. כפי שאדם חזק יתפוס אדם חלש יותר בראשו או בכתפיו וידחוק אותו מטה, ימעך אותו וימחוץ אותו, כך גם, עם לסתותיי מהודקות ולשוני לחוצה אל חיכי, חשבתי שאוכל לדחוק, למעוךולמחוץ תודעה בעזרת תודעה, וזיעה נזלה מבתי השחי שלי.

אך אף על פי שעשיתי מאמץ נמרץ וכוננתי קשב ללא הסחות (upaṭṭhitā sati asammuṭṭhā), גופי היה נסער (sāraddho kāyo) וחסר שקט(appaṭippassaddho) בשל דחק המאמצים המכאיבים (dukkhappadhānena) האלה, נלחץ על־ידי עוצמת המאמץ (padhānābhitunnassa), ועם זאת נותרתי קשוב (sato).”

16.  “אז, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, עלה בדעתי: ׳נניח שאעשה מדיטצית ריכוז (jhānaṃ jhāyeyyaṃ) ללא נשימה (appāṇakaṃ).׳ וכך, עצרתי את נשימתי פנימה והחוצה (assāsapassāsa) דרך הפה והאף. וכאשר עצרתי את הנשימה דרך הפה והאף, נשמע קול עז של אוויר פורץ דרך תעלות האוזניים (kaṇṇasotā).

כפי שבזמן שנפח מפיח אוויר במפוח (kammāragaggari), נשמע קול חזק במיוחד, כך בדיוק, נסיך, כאשר עצרתי את הנשימה דרך הפה והאף, נשמע קול עז של אוויר פורץ דרך תעלות האוזניים שלי.

אך אף על פי שעשיתי מאמץ נמרץ וכוננתי קשב ללא הסחות, גופי היה נסער וחסר שקט בשל דחק המאמצים המכאיבים האלה, נלחץ על־ידי עוצמת המאמץ,ועם זאת נותרתי קשוב.”

17.  “אז, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, עלה בדעתי: ׳נניח שאעשה מדיטציית ריכוז ללא נשימה.׳ וכך, נסיך, עצרתי את נשימתי פנימה והחוצה דרך הפה, האף והאוזניים.

כאשר עצרתי את הנשימה דרך הפה, האף והאוזניים, הרגשתי זרמי אוויר חזקים (adhimattā vātā) לוחצים (ūhananti) בראשי. כפי שאדם חזק מאוד היה לוחץ (abhimattheyya) בראשו של אדם אחר בעזרת חוד חד (tiṇhena sikharena), כך גם, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, כאשר עצרתי את הנשימה דרך הפה, האף והאוזניים, זרמי אוויר עזים לחצו בראשי.

אך אף על פי שעשיתי מאמץ נמרץ וכוננתי קשב ללא הסחות, גופי היה נסער וחסר שקט בשל דחק המאמצים המכאיבים האלה, נלחץ על־ידי עוצמת המאמץ,ועם זאת נותרתי קשוב.”

18.  “אז, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, עלה בדעתי: ׳מה אם אתמיד במדיטציה ללא נשימה?׳

וכך, עצרתי את השאיפה והנשיפה (assāsa-passāsa) דרך הפה, האף והאוזניים. כאשר עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך הפה, האף והאוזניים, החלה להופיע בראשי הרגשת כאב קשה.

כשם שגבר חזק היה לופת את ראשו בלולאה חזקה של חבל גס ומחוספס – כך גם אני, כאשר עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך הפה, האף והאוזניים, חשתי כאב עז בראשי.

אך אף על פי שעשיתי מאמץ נמרץ וכוננתי קשב ללא הסחות, גופי היה נסער וחסר שקט בשל דחק המאמצים המכאיבים האלה, נלחץ על־ידי עוצמת המאמץ,ועם זאת נותרתי קשוב.”

19.  “אז, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, עלה בדעתי: ׳מה אם אתמיד במדיטציה ללא נשימה?׳

וכך, עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך הפה, האף והאוזניים. כאשר עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך הפה, האף והאוזניים, הרוחות בגופי פגעו בבטני וחתכו אותה בעוצמה (vātā kucchiṃ parikantanti).

כשם שקצב מיומן, או תלמידו של קצב, היה חותך את בטנו של שור בלהב חד של סכין קצבים – כך גם אני, כאשר עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך הפה, האף והאוזניים, הרוחות בגופי פגעו בבטני וחתכו אותה בעוצמה.

אך אף על פי שעשיתי מאמץ נמרץ וכוננתי קשב ללא הסחות, גופי היה נסער וחסר שקט בשל דחק המאמצים המכאיבים האלה, נלחץ על־ידי עוצמת המאמץ,ועם זאת נותרתי קשוב.”

20.  אז, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, עלה בדעתי: ׳מה אם אתמיד במדיטציה ללא נשימה?׳

וכך, עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך הפה, האף והאוזניים. כאשר עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך הפה, האף והאוזניים, התעוררה בגופי בעירה עזה (adhimatto kāyasmiṃ ḍāho).

כשם ששני אנשים חזקים היו תופסים איש חלש בזרועותיו ומציתים אותו באש בוערת, שורפים אותו ומכלים אותו – כך בדיוק, כאשר עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך הפה, האף והאוזניים, התעוררה בגופי בעירה עזה.

אך אף על פי שעשיתי מאמץ נמרץ וכוננתי קשב ללא הסחות, גופי היה נסער וחסר שקט בשל דחק המאמצים המכאיבים האלה, נלחץ על־ידי עוצמת המאמץ,ועם זאת נותרתי קשוב.

21.  ובכן, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, היו ישויות שמימיות (devatā) שראו אותי ואמרו: ׳הפרוש גוטמה (samaṇo Gotamo) מת.׳

חלק מהישויות השמימיות אמרו: ׳הפרוש גוטמה לא מת, אך הוא גוסס והולך למות.׳

וחלק מן הישויות השמימיות אמרו: ׳הפרוש גוטמה לא מת, ואף איננו גוסס. אכן, הפרוש גוטמה הוא ארהנט (arahant). אלא שזוהי דרך חייו של הארהנט – וכזו היא צורת עיסוקו (vihāro).׳

22.  אז, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, עלה בדעתי: ׳נניח שאנהג בדרך של ניתוק מוחלט ממזון (sabbaso āhārupacchedāya paṭipajjeyyaṃ).׳

אך אז, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, ישויות שמימיות ניגשו אלי ואמרו: ׳אל לך, אדון נכבד (mārisa), לנהוג בדרך של ניתוק מוחלט ממזון. אם אכן, אדון נכבד, תנהג בדרך של ניתוק מוחלט ממזון, אנו נחדיר לך מזון שמימי (dibbaṃ ojaṃ) דרך נקבוביות גופך (lomakūpehi ajjhohāressāma), ובאמצעותו תחיה.׳

23.  אז, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, עלתה בי המחשבה הבאה: ׳אם אצהיר שאני לא אוכל מזון באופן מוחלט (sabbaso ajajjitaṃ paṭijāneyyaṃ), והישויות השמימיות הללו יחדירו לי מזון שמימי דרך נקבוביותי, ואחיה באמצעותו — הרי שזה יהיה שקר מצדי (taṃ mamassa musā).׳ לכן, דחיתי את הצעתן של אותן ישויות שמימיות ואמרתי להן: ׳אין צורך בכך (halaṃ).׳”

24.  אז, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, עלה בדעתי: ׳נניח שאקח מעט מזון (thokaṃ thokaṃ āhāraṃ āhāreyyaṃ), גרגרים מועטים בלבד (pasataṃ pasataṃ), אם זה יהיה מרק עדשים ירוקות (muggayūsaṃ), או מרק פול (kulatthayūsaṃ), או מרק שעועית שחורה (kaḷāyayūsaṃ), או מרק שומשום (hareṇukayūsaṃ).׳

25.  וכך, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, אכלתי מעט מזון בלבד, גרגרים מועטים בלבד, אם זה מרק עדשים ירוקות, או מרק פול, או מרק שעועית שחורה, או מרק שומשום. וכאשר ניזונתי אך ורק במעט מזון זה, גופי רזה באופן קיצוני (adhimattakasimānaṃ patto kāyo).

בדיוק כפי שגבעות הר שנחרכו או התייבשו נראות שחורות או צהובות, כך נראו איברי גופי, בשל מיעוט המזון.

בדיוק כפי שסימני שפתיים נראים חיוורים, כך גם החניכיים שלי (ānisadaṃ) נעשו חיוורים, בשל מיעוט המזון.

בדיוק כפי שעמוד שדרה נראה בולט כשרואים שורה של חרוזים עגולים, כך נעשו חוליות גבי (piṭṭhikaṇṭaka) בולטות או שקועות, בשל מיעוט המזון.

בדיוק כפי שעמודי תמיכה בבית ישן מתנדנדים ומתמוטטים, כך גם צלעותי (phāsuḷiyo) בלטו פנימה והחוצה, בשל מיעוט המזון.

בדיוק כפי שבבאר עמוקה רואים את השתקפות הכוכבים במים שבקרקעיתה, כך גם גלגלי עיני (akkhikūpesu akkhitārakā) שקעו עמוק לתוך ארובותיהם ונראו כבויים, בשל מיעוט המזון.

בדיוק כפי שקישוא (tittakālābu) שנחתך בטרם הבשיל, מתייבש ומתכווץ בשל הרוח והשמש, כך עור ראשי (sīsacchavi) התייבש, נצמד ונסדק, בשל מיעוט המזון.

וכך, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, כאשר ניסיתי למשש את עור בטני (udaracchavi), חשתי את עמוד השדרה (piṭṭhikaṇṭaka). וכאשר ניסיתי למשש את עמוד השדרה, חשתי את עור בטני. עד כדי כך עור בטני ועמוד השדרה התמזגו זה בזה, בשל מיעוט המזון.

וכך, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, כאשר רציתי לעשות את צרכיי, אם צואה ואם שתן, נפלתי על פניי באפיסת כוחות, בשל מיעוט המזון.

וכך, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, כדי להרגיע את גופי, הייתי מלטף את איברי (gattāni) בכף ידי. וכשחיככתי את איברי בכף ידי, שערותיי (lomāni) ששורשיהן (pūtimūlāni) נהרסו, נשמטו ונפלו מגופי, בשל מיעוט המזון.

וכך, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, כאשר בני אדם ראו אותי, אמרו: ׳הפרוש גוטמה (samaṇo gotamo) הפך שחור (kāḷo).׳ ואחרים אמרו: ׳הוא לא שחור, אלא כהה (sāmo).׳ ואחרים אמרו: ׳הפרוש גוטמה לא שחור, ולא כהה, אלא עורו כצבע דג שפמנון (maṅguracchavi).׳

עד כדי כך, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, צבע עורי, אשר היה מטבעו זך ובהיר (parisuddho chavivaṇṇo pariyodāto), נפגם וניזוק (upahato), בשל מיעוט המזון.”

26.  אז, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, עלה בדעתי: כל הפרושים או הבראהמינים שחוו בעבר (opakkamikā) הרגשה כואבת (dukkhā) מרה (kaṭukā), קשה (kharā) ועזה (tibbā), זה המירב שניתן לחוות (etāvaparamaṃ), אין מעבר לזה דבר (nayito bhiyyo). וכך גם כל אלו שיחוו כאב בעתיד, וכך גם אלו שחווים כאב בהווה – זה המירב שניתן לחוות, אין מעבר לזה דבר.

אך אינני משיג באמצעות זאת הבנה מעבר לאנושית של הדברים (uttarimanussadhammā) או ידיעה (ñāṇa) וראייה (dassana) מיוחדת; ואינני חושב שזו הדרך להתעוררות (bodhāya).

27.  אז, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, עלתה בי המחשבה: ׳אני זוכר בבירור (abhijānāmi) שכאשר אבי היה עסוק בענייניו, בעודי יושב בצל הקריר של עץ תפוח-הוורד (jambucchāyā), בהיותי מבודד מהנאות חושים, בהינתקות ממצבים מזיקים — נכנסתי ושהיתי בג׳האנה (jhāna) הראשונה, המלווה בחשיבה (vitakka) והרהור (vicāra), עם תחושת התעלות (pīti) והרגשת הנאה (sukha) הנובעים מהתבודדות. האם זו הדרך (maggo) להתעוררות (bodhāya)?׳

ואז הופיעה בי הכרה עוקבת (satānusāri viññāṇaṃ): ׳זו אכן הדרך להתעוררות.׳

28.  אז, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, עלתה בי המחשבה: ׳מדוע אני ירא (bhāyāmi) מההנאה (sukhassa) הזו שאין לה דבר (aññatreva) עם הנאות חושים ומצבים שליליים?׳ ואז חשבתי: ׳אינני ירא מההנאה הזו הואיל ואין לה דבר עם הנאות חושים ומצבים שליליים.׳

29.  אז, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, עלתה בי המחשבה: ׳לא קל להשיג את האושר הזה (sukhaṃ) עם גוף בקיצוניות כזו של רזון (adhimattakasimānaṃ pattakāyena). אולי אוכל מזון קל לעיכול (oḷārikaṃ āhāraṃ) של אורז מבושל ודייסה (odana–kummāsa) במשך חודש אחד (odanakummāsaṃ).׳ וכך, אכלתי מזון קל לעיכול של אורז ודייסה במשך חודש אחד.

30.  באותה העת קבוצת חמשת הנזירים (pañcavaggiyā bhikkhū) שהו עימי במחשבה: ׳אם הפרוש גוֹטַמַה ישיג אי אילו מצבים רוחניים מיוחדים (dhammaṃ adhigamissati), הוא ידווח לנו.׳ אך כאשר אכלתי מזון קל לעיכול בדמות דייסת אורז מורתחת, חמשת הפרושים חשו דחייה ונטשו אותי, במחשבה ׳הפרוש גוֹטַמַה חי כעת בשפע (bāhulliko), הוא וויתר על מאמציו (padhānavibbhanto) ושב לחיי שפע.׳

31.  כך, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, לאחר שאכלתי מזון קל לעיכול ושב כוחי, בהיותי מבודד מהנאות חושים, בהינתקות ממצבים מזיקים –נכנסתי ושהיתי בג׳האנה (jhāna) הראשונה, המלווה בחשיבה (vitakka) והרהור (vicāra), עם תחושת התעלות (pīti) והרגשת אושר (sukha) הנובעים מהתבודדות.

32.  ונוסף על כך, עם השקטת (vūpasamā) החשיבה וההרהור – נכנסתי ושהיתי בג׳האנה השנייה, הכוללת תחושת התעלות והרגשת אושר (pītisukha) הנובעים מריכוז (samādhijaṃ), ללא חשיבה והרהור (avitakkaṃ avicāraṃ), ועם שלווה פנימית עמוקה (ajjhattaṃ sampasādanaṃ) באיחוד התודעה (cetaso ekodibhāva).

33.  ונוסף על כך, עם התפוגגות תחושת ההתעלות (pītiyā ca virāgā) –נכנסתי ושהיתי בג׳האנה השלישית, בשוויון-נפש (upekkhako), קשב (sato) ומודעותמלאה (sampajāno), והוא חווה בגופו את האושר (sukhañca kāyena paṭisaṃvedeti) שעליו מצהירים האציליים (ariyā): ׳הוא שוהה בשוויון נפש, קשוב, וחווה תחושת אושר׳ (upekkhako satimā sukhavihārī).

34.  ונוסף על כך, עם זניחתם של העונג (sukha) והכאב (dukkha) הקודמים והתפוגגותם של השמחה והעצב (somanassa–domanassa) – נכנסתי ושהיתי בג׳האנה הרביעית נטולת כאב ועונג (adukkhamasukha) כתוצאה מטיהור הקשב ושוויון-הנפש (upekkhā–sati–pārisuddhiṃ).

35.  כאשר התודעה הייתה כך אסופה (samāhita), מטוהרת (parisuddhe), זכה (pariyodāte), נקייה מפגמים (anaṅgaṇe), חפה מזיהומים (vigatūpakkilese), רכה (mudubhūte), ניתנת לעיצוב (kammaniye), יציבה (ṭhite) ולא נסערת (āneñjappatte), הפניתי את התודעה לידיעת זכרון החיים הקודמים (pubbenivāsānussatiñāṇa). נזכרתי במספר רב של חיים קודמים באופנים שונים: לידה אחת, שתי לידות… כך נזכרתי בלידות רבות ומגוונות של קיום קודם בפרטי פרטיהם ובמאפייניהם.

36.  זה היה הידע הראשון שהושג בשליש הראשון של הלילה: בערות הושמדה (avijjā vihatā), ידיעה נולדה (vijjā uppannā); אפלה הושמדה (tamo vihato), אור נולד (āloko uppanno) – כך הדבר למי שחי שקדן (appamattassa), נמרץ (ātāpino) ובעל נחישות (pahitattassa).

37.  כאשר התודעה הייתה כך אסופה, מטוהרת, זכה, נקייה מנגעים, חפה מזיהומים, רכה, ניתנת לעיצוב, יציבה ולא נסערת, הפניתי את התודעה לידיעת הלידות והמיתות של יצורים חיים (sattānaṃ cutūpapātañāṇa). בעין שמימית (dibbacakkhu) מטוהרת, על־אנושית, ראיתי יצורים מתים ונולדים מחדש – נחותים ונעלים, יפים ומכוערים, הנולדים במצבים טובים ובמצבים רעים – והבנתי שיצורים נולדים בהתאם למעשיהם (yathākammūpaga)… זה היה הידע השני שהושג בשליש האמצעי של הלילה: בערות הושמדה, ידיעה נולדה; אפלה הושמדה, אור נולד – כך הדבר למי שחי שקדן, נמרץ ובעל נחישות.

38.  כאשר התודעה הייתה כך אסופה, מטוהרת, זכה, נקייה מכתמים, חפה מזיהומים, רכה, ניתנת לעיצוב, יציבה, ולא נסערת, הפניתי את התודעה לידיעת הכחדת התחלואים (āsavānaṃ khayañāṇa).

39.  הבנתי בבהירות: ׳זהו סבל (idaṃ dukkhaṃ)׳… הבנתי בבהירות: ׳זוהי הדרך המובילה להכחדת הסבל (ayaṃ dukkhanirodhagāminī paṭipadā)׳. הבנתי בבהירות: ׳אלו התחלואים (ime āsavā)׳… הבנתי בבהירות: ׳זוהי הדרך המובילה להכחדת התחלואים (ayaṃ āsavanirodhagāminī paṭipadā)׳.

40.  וכך, כאשר ידעתי וראיתי כך, שוחררה התודעה מתחלואי התאווה (kāmāsava), שוחררה מתחלואי הקיום (bhavāsava) ושוחררה מתחלואי הבערות (avijjāsava). עם השחרור נולד הידע: ׳שוחררתי׳.

41.  ידעתי בבהירות: ׳תמה הלידה (khīṇā jāti), החיים הרוחניים הושלמו (vusitaṃ brahmacariyaṃ), מה שהיה לעשות נעשה (kataṃ karaṇīyaṃ), לא תהיה עוד התהוות (nāparaṃ itthattāyā).׳

זה היה הידע השלישי שהושג בשליש האחרון של הלילה: בערות הושמדה, ידיעה נולדה; אפלה הושמדה, אור נולד – כך הדבר למי שחי שקדן, נמרץ ובעל נחישות.

42.  כאשר נאמרו הדברים האלה, אמר סַנְגָארַבַה הצעיר למכובד: “אמנם איתנה הייתה נחישותו (padhānaṃ) של אדון גוטמה ואצילה הייתה דרכו של אדם טוב באמת כפי שמתאים לארַהַנְט לָבוּדְהַה הער בשלמות בזכות עצמו. אך אמור נא לי, אדון גוטמה — האם יש ישויות שמימיות (atthi devā)?”

והמכובד ענה לו: “אני יודע (ṭhānaso me viditā), בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, כי אכן יש ישויות שמימיות עליונות (adhi-devā).”

אז אמר סַנְגָארַבַה: “אם כך, אדון גוטמה, כאשר נשאלת: ׳האם יש ישויות שמימיות?׳ ואתה משיב: ׳אני יודע שיש ישויות שמימיות עליונות (ṭhānaso metaṃ viditaṃ yadidaṃ adhidevā)׳ האין זה, אדון גוטמה, הופך את דבריך לריקים (tucchā) ולשקריים (musā)?”

והמכובד השיב: “כאשר אדם נשאל, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, ׳האם יש ישויות שמימיות?׳ והוא משיב: ׳יש ישויות שמימיות׳, ואומר: ׳ידוע לי׳ — אזי, על אדם נבון(viññunā purisena) להסיק בבירור (ekaṃsena niṭṭhaṃ gantabbaṃ) שאכן יש ישויות שמימיות.”

וסַנְגָארַבַה אמר: “אם כך, מדוע, אדון גוטמה, לא השבת לי כך מלכתחילה (ādikeneva na byākāsī)?”

והמכובד השיב: “מפני, בְּהָארַדְבָאגַ׳ה, שזה דבר מוסכם וידוע בעולם כולו[14] (uccena sammataṃ kho etaṃ lokasmiṃ yadidaṃ), שיש ישויות שמימיות.”

43.  כאשר נאמרו הדברים, אמר סַנְגָארַבַה למכובד: “נפלא, אדון גוטמה! נפלא, אדון גוטמה! כשם, אדון גוטמה, שאדם הופך דבר שהונח הפוך, או חושף את מה שמכוסה, או מראה את הדרך למי שהלך לאיבוד, או מדליק מנורת שמן באפלה, כדי שמי שיש לו עיניים יוכל לראות צורות — כך בדיוק הבהיר המכובד גוטמה את הדְהַמָּה בדרכים רבות. על כן אני שם את מבטחי בבודהה, בדהמה ובסנגהה. אנא שיכיר בי אדון גוטמה כעוקב בעל-בית (upāsakaṃ maṃbhavaṃ gotamo dhāretu), אשר שם את מבטחו בשלושת המבטחים (saraṇa) מעתה ועד סוף חייו”.

[1] בגרסאות אחרות: Maṇḍalakappe, Paccalakappe, Caṇḍalakappe

[2] שלוש הוודות הן: Rig-veda, Sāma-veda, Yajur-veda

[3]  הבודהה מכנה את סַנְגָארַבַה בשם בְּהָארַדְבָאגַ׳ה.

[4] בהסבר העקיף הבודהה מציין שההבנה של הדהמה היא זו שמובילה להגשמה ולמימוש סופי. כלומר, האמת שהוא מלמד (dhamma) היא בעצמה תוצאה של אותה הבנה ישירה, ולכן, כל מי שמממש בעצמו את הדהַמַּה שלא נשמעה קודם —הוא “אותו סוג של אדם כמו הבודהה”.

[5] המונח rajāpatho (דרך – patho, אבק או לכלוך – rajā) יכול להתפרש גם כתשוקה וחמדנות, כלומר שחיי הבית גם מלאי תשוקות.

[6] ׳מצב השלווה הנשגב׳ הוא צירוף של שלוש מילים: santi – שלווה, שלום, רוגע פנימי; vara – מצוין, נעלה, מובחר; pada – “מקום רגל”, “דרגה”, “מעמד”, “מצב”, “שלב”.

[7] זה מצב תודעה מדיטטיבי גבוה מאוד במישורים האל-חומריים.

[8]   המונח kāma מתייחס לחמשת מושאֵי החושים: צורות, קולות, ריחות, טעמים ומגעים.

[9]   המונח תשוקה לחושים (kāma-chando) הוא המונח למכשול הראשון מבין חמשת המכשולים (nīvaraṇa) והוא תשוקה חושנית, תשוקה לחושים או תשוקה למושאי החושים.

[10] המונח היקשרות לחושים (kāma-sneho), “הדבקות החושית”, “אהבה לחושים”, מלשון sneha (“שמן, דבק, חיבה”) — מציין היקשרות רכה ועמוקה.

[11] המונח שכרון החושים (kāma-mucchā), “העילפון החושני”, “אובדן־הדעת מתוך תשוקה”, מ־mucchati (“לאבד הכרה, להתעלף”) — כלומר, נטרף על ידי תשוקתו.

[12] המונח צמא לחושים (kāma-pipāsā) מציין את הדחף הבלתי־נשלט להשביע את החושים, מונח מקביל ל־taṇhā.

[13] קדחת תענוגות החושים (kāma-pariḷāho), “הבערה החושית”, “חום התשוקה”, מהשורש ḷah (לבעור, להתחמם) — בוער ברעב החושני.

[14] הבודהה משיב כך כדי להדגיש שהכרותו עם הישויות השמימיות או מה שמכונה לעיתים ׳אלים׳ היא מידיעה ישירה ואישית שלו אותם ישויות ולא רק מתוך אמונה או מוסכמה מסורתית בעולם.