השיחה עם סַנְדַקַה

1.  כך שמעתי: פעם התגורר המכובד (bhagavā) בקוֹסַמְבִּי (Kosambī), בגן של גְהוֹסִיטַה (Ghositārāma).

2.  באותה העת שהה הפרוש סַנְדַקַה (Sandaka paribbājaka) במערת פִּילַקְּהַה (Pilakkha-guhā), עם קהל גדול של חמש מאות פרושים.

3.  אז, כשהגיע הערב, קם הנכבד אַנַנְדַה (Ānanda) ממנוחתו, וקרא לנזירים: “בואו, חברים (āvuso), נלך אל מאגר המים של דֵוַקַטַה (Devakata-sobbha), כדי לראות את המערה.”

“כן, חבר” – השיבו הנזירים לנכבד אננדה.

וכך יצא הנכבד אננדה בלוויית קבוצה של נזירים אל מאגר המים של דֵוַקַטַה.

4.  באותה העת, ישב הפרוש סנדקה עם קהלו הגדול, בהמולה ורעש, בעודם עוסקים בדיבורים חסרי תכלית ובשיחות טפלות מסוגים שונים: שיחות על מלכים (rāja), שודדים (cora), שרים (mahāmatta), צבאות (senā), סכנות (bhaya), מלחמות (yuddha), אוכל (anna), שתייה (pāna), לבוש (vattha), מיטות (seyana), תכשיטים (mālā), בשמים (gandha), קרובי משפחה (ñāti), מרכבות (yāna), כפרים (gāma), עיירות (nigama), ערים (nagara), ארצות (janapada), נשים (itthi), גיבורים (sūra), שווקים (visikhā), מאגרי מים (kumbhaṭṭhāna), רוחות מתים (pubbapeta), מעשיות (nānatta), ענייני העולם (lokakkhāyikā) והים (samuddakkhāyikā), ועל באם דברים הם כך או כך (itibhavābhava).

כאשר ראה הפרוש סנדקה את הנכבד אננדה מתקרב ממרחק, הוא אמר לקהלו: “היו שקטים, רבותיי (bhonto), אל תעשו רעש. הנה בא נזירו של הפרוש גוֹטַמַה (Gotama), אננדה שמו. מבין תלמידיו של הפרוש גוטמה אשר שוהים בקוֹסַמְבִּי – זהו אחד מהם, הנזיר אננדה. ואותם אדונים (āyasmanto) חפצי שקט (appasaddakāmā), מאומנים בשקט (appasaddavinītā), ומשבחים את השקט (appasaddassa vaṇṇavādino). ייתכן שכאשר יבחין בקהל שקט, יראה בכך הזמנה לגשת אלינו.” והפרושים שתקו.

5.  אז ניגש הנכבד אננדה אל הפרוש סנדקה, שאמר לו: “אנא מאדון אננדה שיבוא. ברוך בואו של האדון אננדה! עבר זמן רב, אדון אננדה, מאז שבאת הנה לביקור. שב נא, אדון אננדה; הנה מושב ערוך לפניך.” והמכובד אננדה התיישב על המושב שהוכן. כך גם הפרוש סנדקה מצא מקום ישיבה נמוך בצד, והתיישב שם.

כאשר ישב הפרוש סנדקה לצידו, פנה אליו הנכבד אננדה ואמר: “איזו שיחה, סנדקה, התנהלה זה עתה, ונקטעה באמצע?”

והפרוש סנדקה השיב: “אדון אננדה, נניח לאותה שיחה שעסקנו בה כעת. היא לא תהיה קשה להבנה עבורך, גם אם תישמע עליה אחר כך. טוב יהיה, אדון אננדה, אם תישא אתה בעצמך דרשת דהמה (dhammīkathā) על תורת המורה שלכם.”

“אם כן, סנדקה, הקשב היטב, ושים לב לדבריי.”

“בסדר גמור, אדון אננדה,” השיב הפרוש סנדקה.

6.  והנכבד אננדה אמר: “ישנם, סנדקה, ארבע דרכים המנוגדות לאורח החיים של החיים הרוחניים[1] (abrahmacariyavāsā), כפי שלימד הבודהה — היודע, הרואה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות בזכות עצמו (sammāsambuddho). בארבע דרכים אלו של חיים רוחניים (brahmacariyāni) אין ביטחון (anassāsikāni), ולכן אדם נבון לא יהיה מסוגל להוביל חיים רוחניים כאלה, או אם היה עושה זאת – לא היה יכול להגשים אותם, את ידיעת הדרך (ñāyaṃ) ואת הדהמה המיטיבה (kusalaṃ dhammaṃ).”

“אך מה הן, אדון אננדה, אותן ארבע דרכים המנוגדות לאורח החיים של החיים הרוחניים, כפי שלימד הבודהה – היודע, הרואה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות – בהן אדם נבון לא יהיה מסוגל להוביל חיים רוחניים כאלה, או אם היה עושה זאת – לא היה יכול להגשים אותם, את ידיעת הדרך ואת הדהמה המיטיבה?”

“כאן, סנדקה, יש מורה (satthā) אשר מחזיק בהשקפה (diṭṭhi) ואמונה (vādī) כזו: ׳אין תועלת בנתינה (dinnaṃ), אין תועלת בהקרבה (yiṭṭhaṃ), אין תועלת במתן מנחה (hutaṃ); למעשים טובים או רעים (sukatadukkaṭāni kammāni) אין פרי או תוצאה (phalaṃ vipāko). אין העולם הזה (ayaṃloko), ואין העולם הבא (paroloko). אין אם, ואין אב. אין יצורים שנולדים באופן ספונטני (sattā opapātikā). אין בעולם הזה פרושים ובראהמינים (samaṇabrāhmaṇā) שהגיעו לדרך האמיתית (sammaggatā), ההולמים את הדרך הנכונה (sammāpaṭipannā), ושבעצמם יודעים באופן ישיר (sayaṃabhiññā), ולכן מצהירים על קיומם של העולם הזה והעולם הבא.

אדם עשוי מארבעת היסודות הראשיים (cātumahābhūtiko), וכאשר הוא מת (kālaṅkaroti): יסוד האדמה (paṭhavī) חוזר לאדמה, יסוד המים (āpo) חוזר למים, יסוד האש (tejo) חוזר לאש, יסוד האוויר (vāyo) חוזר לאוויר. החושים מתמזגים אל תוך הריק (ākāsaṃ indriyāni saṅkamanti). [ארבעה אנשים] נושאים את האדם המת על אלונקה כאמצעי החמישי (āsandipañcamā), ועקבותיו נותרים [רק] עד למקום השריפה. עצמותיו הופכות לאפר [כצבען של] יונים (kāpotakāni aṭṭhīni bhavanti), כמנחות שנשרפו (bhassantā āhutiyo).

מה שניתן (dāna) הוא רק דבר שהוחלט עליו וניתן מתוך נוהג (dattupaññattaṃ). כל האומרים שיש לידה [מחדש] של יצור חי לאחר המוות – דבריהם ריקים (tucchā), שקריים (musā), הבלים (vilāpo). שוטים וחכמים כאחד – כאשר גופם מת, חדלים להתקיים (ucchijjanti), נכחדים (vinassanti), ולא מתקיימים עוד לאחר המוות (paraṃ maraṇā).׳

7.  אז, סנדקה, אדם נבון (viññū puriso) מהרהר כך: ׳אכן, מורה זה מחזיק בהשקפה כזו ובאמונה כזו… אם אמירותיו של מורה זה הן אמת, אזי מה שלא עשיתי נחשב כאילו עשיתי, ומה שלא חוויתי נחשב כאילו חוויתי. שנינו שווים (samasamā), ואף על פי שאני עצמי אינני אומר שעם מותו של הגוף לא נתקיים עוד — הרי שגם אם לא אכחיש זאת, הרי שאיני עולה על מורה זה.

אך, הנה מורה זה מתגלח (muṇḍiyaṃ), מתנזר (nagginyaṃ), תולש את שיער ראשו וזקנו (kesamassulocanaṃ), לובש גלימה, יושב בתנוחות מאמצות (ukkuṭikappadhānaṃ), ישן על רצפה קשה, מוותר על תענוגות (kāsikacandanaṃ), תכשיטים ובשמים (mālāgandhavilepanaṃ), כסף וזהב (jātarūparajataṃ). ואף על פי כן, לפי דבריו, אין בינינו כל הבדל – הרי שאני, הנמצא בין נשותיי ובניי (puttasambādhasayanaṃ), עונד תכשיטים, נהנה מתענוגות — אגיע לאותו מצב כמותו. אז מה אראה או אדע כדי שאתמסר לחיי פרישות תחת מורה כזה? אם כך, אדם כזה מבין: “אין אלה חיי פרישות אמיתיים” – ומתרחק ונוטש את חיי הפרישות.

8.  זהו, סנדקה, הסוג הראשון של דרך חיים שאין בה פרישות אמיתית, כפי שהוכרז על ידי המכובד, היודע, הרואה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות — אשר בה אדם נבון לא היה יכול לשהות באורח חיים של פרישות, או שאם היה שוהה – לא היה יכול להגשים את דרך הידיעה הנכונה ואת הדהמה המיטיבה.”

9.  נוסף על כך, סנדקה, יש מורה מסוים המחזיק באמונה והשקפה הזו: “כאשר אדם פועל (karoto), מורה לאחרים לפעול (kārayato), פוגע (chindato), מורה לאחרים לפגוע, מתעלל (pacato), מורה לאחרים להתעלל, מצער (socayato), מורה לאחרים לצער, מתיש (kilamato), גורם לאחרים להתיש, מפחיד (phandato), גורם לאחרים להפחיד, הורג יצורים חיים (pāṇamatipātayato), לוקח מה שלא ניתן (adinnaṃ ādiyato), מבתר ומפרק (sandhiṃchindato), מנשל אנשים מביתם (ekāgārikaṃ karoto), אורב לאנשים בדרכים (paripanthe tiṭṭhato), הולך אל נשים של אחרים (paradāraṃgacchato), מדבר שקר (musā bhaṇato) — לא נעשה בכך רע[2] (na karīyati pāpaṃ).

ואף אם מישהו, בעזרת גלגל חד כתער, יחתוך גוף של יצור חי ויהפוך אותו לגוש אחד של בשר — לא יצמח מכך כל רע; לא תהיה תוצאה שלילית.

ואם מישהו היה הולך בגדה הדרומית של נהר הגנגס כשהוא הורג, מבתר, פוגע ומתעלל — לא היה בכך רע, לא הייתה בכך תוצאה שלילית.

ואם מישהו היה הולך בגדה הצפונית של נהר הגנגס כשהוא נותן, מקריב, מקיים טקסי מנחה — לא היה בכך כל שכר, לא הייתה תוצאה חיובית.

בנתינה, באיפוק, בריסון, בהימנעות משקר — אין כל שכר, אין תוצאה של מעשה מיטיב.”

10.  לגבי זה, סנדקה, אדם נבון מהרהר כך: “ובכן, המורה הזה טוען שלא נוצר כל רע כתוצאה מפעולה, גרימת פעולה, פגיעה, התעללות, הכאבה, הריגה, גניבה, פריצה, ניאוף, שקר — גם אם חותכים יצור חי במסור חד, לא נעשה רע, לא תצמח מכך תוצאה שלילית. וגם ממעשים מיטיבים לא נוצר שכר — גם לא מהקרבה, נתינה, או מנחה.

אך, הנה מורה זה מתגלח, מתנזר, תולש את שיער ראשו וזקנו, לובש גלימה, יושב בתנוחות מאמצות, ישן על רצפה קשה, מוותר על תענוגות, תכשיטים ובשמים, כסף וזהב. ואף על פי כן, לפי דבריו, אין בינינו כל הבדל – הרי שאני, הנמצא בין נשותיי ובניי, עונד תכשיטים, נהנה מתענוגות — אגיע לאותו מצב כמותו. אז מה אראה או אדע כדי שאתמסר לחיי פרישות תחת מורה כזה? אם כך, אדם כזה מבין: “אין אלה חיי פרישות אמיתיים” – ומתרחק ונוטש את חיי הפרישות.

11.  זהו, סנדקה, סוג שני של דרך חיים שאין בה פרישות אמיתית, כפי שהוכרז על ידי המכובד, היודע, הרואה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות — אשר בה אדם נבון לא היה יכול לשהות באורח חיים של פרישות, או שאם היה שוהה – לא היה יכול להגשים את דרך הידיעה הנכונה ואת הדהמה המיטיבה.”

12.  נוסף על כך, סנדקה, יש מורה מסוים המחזיק באמונה והשקפה הבאה: “אין סיבה (hetu), אין תנאי[3] (paccayo) להתעכרותם (saṃkilesa) של [תודעות] יצורים חיים (sattā); ללא סיבה וללא תנאי הם מתעכרים (saṃkilissanti). אין סיבה, אין תנאי להיטהרותם (visuddhi) של [תודעות] יצורים חיים; ללא סיבה וללא תנאי הם מיטהרים (visujjhanti). אין כוח (balaṃ), אין מאמץ (vīriyaṃ), אין עוצמה אנושית (purisathāmo), אין כוח רצון אנושי (purisaparakkamo);

כל היצורים החיים (sattā), כל הנושמים (pāṇā), כל הברואים (bhūtā) — חסרי שליטה (avasā), חסרי כוח (abalā), חסרי [היכולת לעשות] מאמץ (avīriyā), מנותבים על ידי גורל (niyati), מצבם נקבע לפי השתייכותם (saṅgati) ותהליך ההתהוות (bhāva-pariṇata), והם חווים אושר וסבל (sukhadukkhaṃ) בהתאם לאחד מששת מעמדות הלידה[4] (abhijātīsu)”.

13.  לעניין זה, סנדקה, אדם נבון מהרהר כך: “ובכן, מורה נכבד זה טוען שאין כל סיבה או תנאי להתעכרות או להיטהרות [התודעה], שאין כל כוח, מאמץ או עוצמה אנושית או כוח רצון אנושי, ושהכול קבוע מראש — שכל היצורים חסרי שליטה ונעים בין לידה גבוהה לנמוכה בלי שמץ של שליטה.[5] ובכן, אם דבריו של מורה זה נכונים — הרי שגם מבלי שאפעל או אתאמץ, כבר נחשב שעשיתי; גם מבלי לתרגל, כבר נחשב שתרגלתי. שנינו, הוא ואני, שווים בתוצאה. והרי אני איני טוען ש׳ללא כל גורם ותנאי ניטהר שנינו׳.

ובכל זאת, המורה הזה, המחזיק באמונה כזו, מתגלח, מתנזר, תולש את שיער ראשו וזקנו, לובש גלימה, יושב בתנוחות מאמצות, ישן על רצפה קשה, מוותר על תענוגות, תכשיטים ובשמים, כסף וזהב. ואף על פי כן, לפי דבריו, אין בינינו כל הבדל – הרי שאני, הנמצא בין נשותיי ובניי, עונד תכשיטים, נהנה מתענוגות — אגיע לאותו מצב כמותו. אז מה אראה או אדע כדי שאתמסר לחיי פרישות תחת מורה כזה? אם כך, אדם כזה מבין: “אין אלה חיי פרישות אמיתיים” – ומתרחק ונוטש את חיי הפרישות.

14.  זהו, סנדקה, סוג שלישי של דרך חיים שאין בה פרישות אמיתית, כפי שהוכרז על ידי המכובד, היודע, הרואה, הארהנט, הבודהה בשלמות — אשר בה אדם נבון לא היה יכול לשהות באורח חיים של פרישות, או שאם היה שוהה – לא היה יכול להגשים את דרך הידיעה הנכונה ואת הדהמה המיטיבה.”

15.  נוסף על כך, סנדקה, יש מורה מסוים המחזיק באמונה ובהשקפה הזו: “שבעת הגופים הללו (sattime kāyā) אינם נוצרים (akaṭā), אינם יכולים להיווצר או להתרכב (akaṭavidhā), אינם מעוצבים (animmitā), ואינם פרי עיצוב של יוצר כלשהו (animmātā), הם עקרים (vañjhā), יציבים כעמוד (kūṭaṭṭhā), מקובעים כיתדות נעוצות (esikaṭṭhāyiṭṭhitā).[6] הם אינם נעים (na iñjanti), אינם משתנים (na vipariṇamanti), אינם פוגעים זה בזה (na aññamaññaṃ byābādhenti), ואין בכוחם להשפיע זה על זה – לא לאושר (sukhāya), לא לסבל (dukkhāya), ואף לא לאושר־וסבל (sukhadukkhāya).

מהם השבעה? גוף האדמה (pathavīkāyo), גוף המים (āpokāyo), גוף האש (tejokāyo), גוף האוויר (vāyokāyo), האושר (sukhe), הסבל (dukkhe), והחיים (jīve) — זהו הגוף השביעי.

שבעת הגופים האלה אינם נוצרים, אינם יכולים להיווצר, אינם מעוצבים, אינם פרי עיצוב של יוצר כלשהו, עקרים, יציבים כעמוד, מקובעים כיתדות נעוצות. הם אינם נעים, אינם משתנים, אינם פוגעים זה בזה, ואינם גורמים אושר, סבל או אושר וסבל זה לזה.

כך, אין הורג (hantā), אין ממית (ghātetā), אין שומע (sotā), אין דובר[7] (sāvetā), אין יודע[8] (viññātā), ואין מלמד[9] (viññāpetā).[10]

ואף אם מישהו יחתוך ראש של יצור חי בעזרת סכין חדה, הוא לא ייטול בכך חיים של אף אחד. הסכין רק חודרת בין שבעת הגופים — מבלי להרוג באמת.

יתר על כן, ישנם ארבעה-עשר מאות־אלפי סוגי רחם (yoni) של פתחים ללידה (pamukha), שישים סוגים ושש מאות סוגים [של לידות]; חמש מאות פעולות קרמתיות, וחמש פעולות קרמתיות נוספות, שלוש פעולות קרמתיות נוספות, פעולות קרמתיות רגילות, חצאי פעולות קרמתיות (aḍḍhakamme); עשרים ושמונה דרכים רוחניות (paṭipadā); עשרים ושמונה תקופות של עידני ביניים (antarakappā); ששה מעמדות לידה (abhijātiyo), שמונה דרגות של קיום אנושי (purisabhūmiyo), ארבעים ותשע מאות קבוצות פרושים אג׳יבאקים[11] (ājīvakasate), ארבעים ותשע קבוצות פרושים נוודים (paribbājakasate), ארבעים ותשע מאות מיני נָאגוֹת[12] (nāga), עשרים מאות יכולות (indriya), שלושים מאות מדורי גיהינום (niraya), שלושים וששה יסודות אבק[13] (rajo-dhātuyo), שבעה מיני לידות של בעלי-תפיסה (saññīgabbhā), שבעה מיני לידות של חסרי-תפיסה (asaññīgabbhā), שבעה מיני לידות של סגפנים נִגְהַנְטִים[14] (nigaṇṭhigabbhā); שבעה מיני ישויות שמימיות מסוג דֶווֹת (devā), שבעה מיני בני אדם (mānusā), שבעה מיני רוחות רפאים (pesācā); שבעה מיני זוחלים[15] (sarā), שבעה מיני פליטים[16] (pavuṭā), שבעה שוכני תהומות (papātā), שבע מאות מיני תהומות (papātasatāni), שבע מיני חלומות (supinā), שבע מאות מיני חלומות (supinasatāni), ושמונים וארבע מאות אלפי עידנים של מחזורי עולם (mahākappino) — בהם, גם טיפש (bāla) וגם חכם (paṇḍita), ינדדו וינועו (sandhāvitvā saṃsaritvā), עד אשר יגיע קץ הסבל (dukkhassantaṃkarissanti).

אין טעם למחשבה: “על ידי מוסר (sīlena), נדרים (vatena), סיגופים (tapena), או חיי פרישות (brahmacariyena) — אבשיל קרמה שטרם הבשילה, או אכבה קרמה שכבר הבשילה.”

הסבל והאושר (sukhadukkhe) נמדדים מראש (doṇamite), הסמסארה תחומה בגבולות (pariyantakate saṃsāre), אין בה קיצורים או הארכות (hāyanavaḍḍhane), אין בה הגדלה או הפחתה (ukkaṃsāvakaṃse).

כשם שפקעת חוט (suttaguḷa) המושלכת, מתגלגלת ונפרמת עד תומה — כך גם הבורים והחכמים ינדדו וינועו, עד אשר יגיע קץ הסבל.

16.  לעניין זה, סנדקה, אדם נבון מהרהר כך: “ובכן, מורה נכבד זה טוען ש”שבעת הגופים הללו אינם נוצרים, אינם יכולים להיווצר או להתרכב, אינם מעוצבים, ואינם פרי עיצוב של יוצר כלשהו... ואם אכן דבריו של מורה זה נכונים, הרי ששנינו שווים – הרי שגם מבלי שאפעל או אתאמץ, כבר נחשב שעשיתי; גם מבלי לתרגל, כבר נחשב שתרגלתי. שנינו, הוא ואני, שווים בתוצאה. ואני איני טוען: “גם אני וגם הוא נגיע לסוף הסבל על ידי שוטטות בסמסארה”.

אך, הנה מורה זה מתגלח, מתנזר, תולש את שיער ראשו וזקנו, לובש גלימה, יושב בתנוחות מאמצות, ישן על רצפה קשה, מוותר על תענוגות, תכשיטים ובשמים, כסף וזהב. ואף על פי כן, לפי דבריו, אין בינינו כל הבדל – הרי שאני, הנמצא בין נשותיי ובניי, עונד תכשיטים, נהנה מתענוגות — אגיע לאותו מצב כמותו. אז מה אראה או אדע כדי שאתמסר לחיי פרישות תחת מורה כזה? אם כך, אדם כזה מבין: “אין אלה חיי פרישות אמיתיים” – ומתרחק ונוטש את חיי הפרישות.

17.  זהו, סנדקה, הסוג הרביעי של חיים שאינם תואמים לפרישות, כפי שתואר על ידי המכובד, היודע, הרואה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות – שבהם אדם נבון לא יוכל להוביל חיי פרישות, וגם אם יוביל – לא יוכל להגשים את הדהמה המיטיבה.

18.  אלה הם, סנדקה, ארבעת סוגי חיי הפרישות שאינם מובילים לפרישות אמיתית, כפי שהוכרזו על ידי המכובד, היודע, הרואה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות — שבהם אדם נבון לא יוכל לחיות חיי פרישות, וגם אם ישהה בהם, לא ישיג את דרך הידיעה, את הדהמה ואת המיטיב.

19.  אז אמר סנדקה כך: “מופלא הדבר, אדון אננדה, מדהים הדבר, אדון אננדה! עד כמה מרחיקת לכת בהבנתו היא הכרזתו של המכובד, היודע, הרואה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות — ארבעת סוגי חיי פרישות אלה, שנראים כחיי פרישות, הוכרזו כ”חיים שאינם פרישות” (abrahmacariyavāsā), שבהם אדם נבון לא יוכל לחיות חיי פרישות, וגם אם ינסה, לא יוכל להשיג את ידיעת הדרך, את הדהמה ואת המיטיב.

אך מהם, אדון אננדה, ארבעת סוגי חיי הפרישות חסרי-ביטחון (anassāsikāni brahmacariyāni), שהוכרזו על ידי המכובד, היודע, הרואה, הארהנט, הבודהה הער בשלמות, שבהם אדם נבון לא יוכל לחיות חיי פרישות, וגם אם ישהה בהם — לא יוכל להשיג את הדרך, את הדהמה ואת המועיל?”

20.  הנה, סנדקה, מורה מסויים מכריז: “אני כל-יודע (sabbaññū), כל-רואה (sabbadassāvī), ביכולתי לדעת ולראות הכול מבלי שייוותר דבר בלתי ידוע לי; בעודי הולך, בעודי עומד, בעודי ישן ובעודי ער – ידיעה וראייה (ñāṇadassanaṃ) נוכחות בי תמיד, ברציפות וללא הפסקה (satataṃ samitaṃ).”

ואז הוא נכנס לבית ריק, הוא אינו מקבל כל נדבות מזון, כלב נושך אותו, הוא נתקל בפיל פרא, נתקל בסוס פרא, נתקל בשור פרא; הוא שואל אישה או גבר לשמם ושם משפחתם, שואל לשם הכפר או העיירה ולכיוון הדרך.

כאשר שואלים אותו: “כיצד הדבר?” הוא עונה: “נגזר עליי להיכנס לבית ריק – ולכן נכנסתי; נגזר עליי שלא לקבל נדבות מזון – ולכן לא קיבלתי; נגזר עליי להינשך על-ידי כלב – ולכן ננשכתי; נגזר עליי להיתקל בפיל פרא – ולכן נתקלתי בו; נגזר עליי להיתקל בסוס פרא, בשור פרא – ולכן נתקלתי; נגזר עליי לשאול גבר או אישה לשמם ולשם משפחתם, ולשאול לשם כפר או עיירה ולדרך – ולכן שאלתי.”

21.  אז, סנדקה, אדם נבון ישקול כך: “הלא אותו מורה נכבד טוען שהוא כל-יודע, כל-רואה, שידיעה וראייה שלמה נוכחת בו תמיד… ואף-על-פי כן הוא שואל לשם כפר או עיירה ולכיוון הדרך. לאחר ששקל כך, הוא מבין: “אין ביטחון בחיי הפרישות האלה” ומאבד בה עניין, פורש ממנה והולך לדרכו.

22.  זהו, סנדקה, המקרה הראשון של חיי־פרישות שאינם מעוררי ביטחון, שהוכרזו על ידי הבודהה המכובד, היודע, הרואה, הארהנט, הער בשלמות, שבהם אדם נבון לא יוכל להוביל חיי פרישות, וגם אם יוביל – לא יוכל להגשים את הדהמה המיטיבה.

23.  נוסף על כך, סנדקה, תורתו של מורה מסויים מבוססת-מסורת[17] (anussavika), ודבריו נחשבים אמיתיים מכוח המסורת[18] (anussavasacca). והוא מלמד את לימוד רוחני[19] ((dharma בהתאם למסורת (anussava), על פי העברה בעל־פה מדור לדור[20] (itihitihaparamparā) ועל פי שלמות האסופות[21] (piṭakasampadā). אך, סנדקה, אצל אותו מורה המבוסס-מסורת ודבריו נחשבים אמיתיים מכוח המסורת, ייתכן שמה שנשמע (sussuta) הוא נכון, וייתכן שאינו נכון[22] (dussuta); ייתכן שהוא כך, אך גם ייתכן שהוא אחרת.

24.  בנוגע לכך, סנדקה, אדם נבון שוקל כך: “אכן, תורתו של המורה המכובד הזה מבוססת-מסורת, ודבריו נחשבים אמיתיים מכוח המסורת. הוא מלמד לימוד רוחני בהתאם למסורת, על פי העברה בעל־פה מִדור לדור, ועל פי שלמות האסופות. אך לגבי מורה כזה, ייתכן שמה שנשמע הוא נכון, ייתכן שאינו נכון, וייתכן שהוא כך או אחרת.”[23] וכך, כאשר הוא תופס ש”חיי־הפרישות האלה אינם מעוררי ביטחון” — מתוך תובנה זו, הוא מאוכזב מאותם חיי־פרישות ונוטש אותם.

25.  זהו, סנדקה, המקרה השני של חיי־פרישות שאינם מעוררי ביטחון, שהוכרזו על ידי הבודהה המכובד, היודע, הרואה, הארהנט, הער בשלמות, שבהם אדם נבון לא יוכל להוביל חיי פרישות, וגם אם יוביל – לא יוכל להגשים את הדהמה המיטיבה.

26.  נוסף על כך, סנדקה, יש מורה מסוים שהוא איש-הגיון (takkī) ושכלתן[24] (vīmaṃsī). הוא מלמד לימוד רוחני המבוסס על הסקה לוגית (takkapariyāhataṃ), חקירה עצמאית (vīmaṃsānucaritaṃ) והבנה אישית (sayaṃpaṭibhānaṃ).

אך, סנדקה, אצל מורה שהוא איש-הגיון ושכלתן, ייתכן שהמסקנות ההגיוניות שלו (sutakkita) הן נכונות, וייתכן שאינן נכונות (duttakkita); ייתכן שהן כך, וייתכן שהן אחרת.

27.  בנוגע לכך, סנדקה, אדם נבון שוקל: “אכן, המורה המכובד הזה הוא איש-הגיון ושכלתן. הוא מלמד לימוד רוחני המבוסס על הסקה לוגית, חקירה אישית והבנה עצמית. אך אצל מורה כזה, ייתכן שמסקנותיו נכונות, ייתכן שאינן נכונות, וייתכן שהן כך או אחרת”. וכך, כאשר הוא תופס ש”חיי־הפרישות האלה אינם מעוררי ביטחון” — מתוך תובנה זו, הוא מאוכזב מאותם חיי־פרישות ונוטש אותם.

28.  זהו, סנדקה, המקרה השלישי של חיי־פרישות שאינם מעוררי ביטחון, שהוכרזו על ידי הבודהה המכובד, היודע, הרואה, הארהנט, הער בשלמות, שבהם אדם נבון לא יוכל להוביל חיי פרישות, וגם אם יוביל – לא יוכל להגשים את הדהמה המיטיבה.

29.  נוסף על כך, סנדקה, יש מורה מסוים שהוא טיפש ומבולבל (mando momūho). בגלל טיפשותו ובלבולו, כאשר שואלים אותו שאלות שונות, הוא מתחמק מתשובה ומסיט את הדיבור (vācāvikkhepa), או שהוא עונה בתשובות מתחמקות כמו: “ייתכן שזה כך, אך גם ייתכן שלא; ייתכן שזה אחרת, או אולי גם לא; אולי כן, אולי לא, אולי לא-[כך]-ולא-[כך]”.

30.  בנוגע לכך, סנדקה, אדם נבון שוקל: “המורה המכובד הזה הוא טיפש ומבולבל, וכאשר שואלים אותו שאלות שונות הוא מתחמק ומבלבל את הדיבור באמירות סתמיות ולא מכריעות”. וכך, כאשר הוא תופס ש”חיי־הפרישות האלה אינם מעוררי ביטחון” — מתוך תובנה זו, הוא מאוכזב מאותם חיי־פרישות ונוטש אותם.

31.  זהו, סנדקה, המקרה הרביעי של חיי־פרישות שאינם מעוררי ביטחון, שהוכרזו על ידי הבודהה המכובד, היודע, הרואה, הארהנט, הער בשלמות, שבהם אדם נבון לא יוכל להוביל חיי פרישות, וגם אם יוביל – לא יוכל להגשים את הדהמה המיטיבה.

32.  אלה, סנדקה, הם ארבעת סוגי חיי־הפרישות שאינם מעוררי ביטחון שהוכרזו על ידי הבודהה המכובד, היודע, הרואה, הארהנט, הער בשלמות — שבאף אחד מהם אדם נבון לא יוכל להוביל חיי פרישות, וגם אם יוביל – לא יוכל להגשים את הדהמה המיטיבה.”

33.  “מופלא הדבר, אדון אננדה, מדהים הדבר! שהבודהה המכובד, היודע, הרואה, הארהנט, הער בשלמות, אכן הכריז רק על ארבעת חיי־הפרישות שאינם מעוררי ביטחון — כאלה שבהם אדם נבון לא יוכל להוביל חיי פרישות, וגם אם יוביל – לא יוכל להגשים את הדהמה המיטיבה. אבל אמור לי, אדון אננדה: מהי עמדתו של מורה שבו אדם נבון כן יכול להוביל חיי פרישות, וכאשר הוא מוביל – יוכל להגשים את הדהמה המיטיבה?”

34.  הנה, סנדקה, טַטְהָאגַטַה מופיע בעולם – אַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך-מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלה הנכונים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמימיות, הבּוּדְּהַה הנעלה. הוא מגלה את העולם הזה לידיעת אחרים עם כלל הדֶווֹת, המָארוֹת, והבראהמוֹת שבו, את הדור הזה עם הפרושים והבראהמינים, השליטים והאנשים, לאחר שהבין אותו בידיעה ישירה. הוא מלמד את הדְהַמַּה הנפלאה בתחילתה, נפלאה באמצעה ונפלאה בסופה, ברוחה ובלשונה. והוא מציג את החיים הרוחניים המושלמים והטהורים לחלוטין.

35.  בעל-בית, בן בעל-בית, אדם כלשהו, או בן-שבט שומע את הדְהַמַּה. לאחר ששמע את הדְהַמַּה, הוא רוכש אמון בטַטְהָאגַטַה. כאשר יש בו אמון, הוא חושב לעצמו: 'חיי הבית צפופים ומאובקים, חיי הפרישות חופשיים כמו מרחבים פתוחים. אין זה קל לאדם החי חיי-בית להוביל חיים רוחניים מושלמים לחלוטין, מטוהרים ומלוטשים כצִדְפַּת פנינים מבריקה. נניח שאגלח את ראשי וזקני, אלבש גלימות כתומות ואצא לפרישות מחיי-בית אל חיי חסר-בית.' ולאחר זמן מה הוא עוזב את מצבור רכושו, אם קטן ואם גדול, עוזב את מעגל מכריו, אם קטן ואם גדול, מגלח את ראשו וזקנו, לובש גלימות כתומות, ויוצא מחיי-בית אל חיי חסר-בית.

36.  לאחר שיצא לפרישות כך, הוא חי מרוסן על פי כללי הנזירים.

לאחר שזנח הרג יצורים חיים, הוא נמנע מלהרוג יצורים חיים. ללא מקל או חרב, בעל מצפון, מלא חמלה ואהבה לרווחת כל היצורים החיים.

לאחר שזנח לקיחת מה שלא ניתן, הוא נמנע מלקחת מה שלא ניתן, מקבל רק מה שניתן, מצפה רק למה שניתן לו, בכך שאינו גונב הוא חי בטוהר.

לאחר שזנח יחסי אישות, הוא שומר על חיי יחידות, חי בנפרד, נמנע מכל פעילות גסה של מיניות.

לאחר שזנח דיבור שגוי, הנזיר נמנע מלומר שקר, דובר אמת, אמין ומהימן. ניתן לסמוך על דבריו ולבטוח בהם, והוא אינו מטעה אף אחד בעולם.

לאחר שזנח דיבור מפלג, הוא אינו חוזר במקום אחר על מה ששמע במקום אחד כדי להפריד ולסכסך בין אלה, ואינו חוזר במקום אחד על מה ששמע במקום אחר כדי להפריד ולסכסך בין ההם. כך, הוא מפייס ומפשר בין המסוכסכים ומקדם אחווה בין המאוחדים, יוצר הרמוניה, שמחה, אהבה, נועם, ומדבר בזכות השלום והשלווה.

לאחר שזנח דיבור גס, הוא נמנע מלדבר בגסות. הוא מדבר במילים עדינות, נעימות לאוזן, חביבות, נוגעות ללב, אדיבות, ידידותיות ואהובות על רבים.

לאחר שזנח דיבור סרק, הנזיר נמנע משיחות סרק. הוא מדבר בזמן המתאים, על מה שנכון ומועיל, על הדְהַמַּה ועל שיטת המוסר והאימון. את דבריו כדאי לזכור, הם מתוזמנים היטב, נתמכים בסיבות, מוגדרים היטב וקשורים למטרה.

37.  הוא נמנע מפגיעה בזרעים ובצמחים.

הוא אוכל רק פעם ביום ונמנע מאכילה בלילה ובזמנים לא נאותים.

הוא נמנע מצפייה בריקודים, שירה, נגינה מוזיקה ומופעים.

הוא נמנע משימוש בזרים, בשמים, תכשיטים, קישוטים ועיטורים.

הוא נמנע משימוש במיטות ובמושבים גבוהים או מפוארים.

הוא נמנע מקבלת כסף וזהב.

הוא נמנע מקבלת תבואה או בשר לא מבושלים.

הוא נמנע מקבלת נשים ונערות.

הוא נמנע מקבלת עבדים ושפחות.

הוא נמנע מקבלת עזים וכבשים.

הוא נמנע מקבלת עופות וחזירים.

הוא נמנע מקבלת פילים, בקר, סוסים ואתונות.

הוא נמנע מקבלת שדות וקרקעות.

הוא נמנע מלשמש כשליח או כמעביר מסרים.

הוא נמנע מקנייה ומכירה, משימוש במאזני שקר ובמכשירי מדידה מזייפים, מלקיחת שוחד ומשחיתות, מעשי תרמית והונאה, מפציעה, הריגה, אסירה, מעשי שוד וביזת מזון.

38.  הוא הופך שבע רצון עם גלימות להגנה על גופו ועם נדבות מזון לתחזוק קיבתו, ולהיכן שהוא הולך, הוא לוקח רק את אלה עמו. בדיוק כמו ציפור, להיכן שהיא הולכת, היא עפה עם כנפיה כמשא היחיד שלה, כך גם הנזיר הופך שבע רצון עם גלימות להגנה על גופו ועם נדבות מזון לתחזוק קיבתו, ולהיכן שהוא הולך, הוא לוקח רק את אלה עמו. כשיש לו את הבסיס הזה של התנהגות מוסרית אצילית, הוא חווה בעצמו ברכה חסרת אשמה.

39.  כאשר הוא רואה צורה עם העיניים, הוא אינו נתפס בסימניה ובמאפייניה. היות שאם היה מותיר את חוש הראייה לא מאובטח, מצבים מזיקים של חמדנות וצער היו עלולים לפלוש אליו, הוא מתרגל את דרך הריסון, הוא מאבטח את חוש הראייה, הוא מקדיש את עצמו לריסון חוש הראייה. כאשר הוא שומע צליל עם האוזניים... כאשר הוא מריח ריח עם האף... כאשר הוא חש טעם בלשון... כאשר הוא חש תחושה בגוף... כאשר הוא תופס מחשבה בתודעתו, הוא אינו נתפס בסימניה ובמאפייניה. היות שאם היה מותיר את חוש החשיבה לא מאובטח, גורמים מזיקים של חמדנות וצער היו עלולים לפלוש אליו, הוא מתרגל את דרך הריסון, הוא מאבטח את חוש החשיבה, הוא מקדיש את עצמו לריסון חוש החשיבה. כשיש לו את הריסון האצילי הזה של החושים, הוא חווה בעצמו ברכה בלתי מוכתמת.

40.  הוא הופך למי שפועל במודעות מלאה כאשר הוא הולך קדימה או אחורה, למי שפועל במודעות מלאה כאשר הוא מביט לפנים או לצדדים, למי שפועל במודעות מלאה כאשר הוא מותח או מכופף את איבריו, למי שפועל במודעות מלאה כאשר הוא לובש את גלימותיו ונושא את גלימתו החיצונית וקערתו, למי שפועל במודעות מלאה כאשר הוא אוכל, שותה, בולע מזון, וטועם, למי שפועל במודעות מלאה כאשר הוא מטיל צואה ושתן, למי שפועל במודעות מלאה כאשר הוא הולך, עומד, יושב, נרדם, מתעורר, מדבר ושותק. כאשר יש לו את היכולת הזו של התנהגות מוסרית, הריסון האצילי של החושים, וכשיש לו את הקשב וההבנה המלאה של האציליים הללו, הוא מוצא מקום שהות מבודד: יער, מרגלות עץ, הר, עמק, מערה בצד גבעה, אדמות קבורה, מעבה הג'ונגל, מרחב פתוח או ערמת קש.

41.  בשובו מסבב נדבות המזון, לאחר שסיים לאכול הוא יושב ברגליים משוכלות, ומכונן קשב לפניו. לאחר שזנח חמדנות כלפי העולם, הוא שוהה עם תודעה חופשיה מחמדנות. הוא מטהר את תודעתו מחמדנות. לאחר שזנח זדון וזעם, הוא שוהה עם תודעה חופשיה מזדון, בעל חמלה כלפי כל היצורים החיים. הוא מטהר את תודעתו מזדון וזעם. לאחר שזנח עייפות ועצלות, תופס אור, קשוב ומודע לגמרי. הוא מטהר את תודעתו מעייפות ועצלות. לאחר שזנח חוסר-שקט וחרטה, הוא שוהה חסר טרדות עם תודעה שלווה מבפנים. הוא מטהר את תודעתו מחוסר-שקט וחרטה. לאחר שזנח ספק, הוא שוהה מעבר לספקות, חסר-בלבול בנוגע למצבים מיטיבים. הוא מטהר את תודעתו מספק.

42.  הוא, לאחר שנטש את חמשת המכשולים (pañca nīvaraṇā) – המזהמים את התודעה ומחלישים את החכמה – בהיותו מבודד מהנאות חושים, בהינתקות ממצבים לא-מיטיבים – הנזיר נכנס ושוהה בג׳האנה (jhāna) הראשונה, המלווה בחשיבה (vitakka) והרהור (vicāra), עם תחושת התעלות (pīti) והרגשת אושר (sukha) הנובעים מהתבודדות.

ובכן, סנדקה, כאשר תלמיד של מורה כזה משיג הישג נעלה שכזה – אדם תבוני יכול, אם רצונו בכך, לחיות חיי פרישות; ובחייו כך, יוכל להגשים את הדהמה המיטיבה.

43.  ושוב, סנדקה, עם השקטת (vūpasamā) החשיבה והרהור – הנזיר נכנס ושוהה בג׳האנה השנייה, הכוללת תחושת התעלות (pīti) והרגשת אושר (sukha) הנובעים מריכוז (samādhijaṃ), ללא חשיבה (avitakkaṃ) והרהור (avicāraṃ), ועם שלווה פנימית עמוקה (ajjhattaṃ sampasādanaṃ) באיחוד התודעה (cetaso ekodibhāva).

גם אז, סנדקה, כאשר תלמיד של מורה כזה משיג הישג נעלה שכזה – אדם תבוני יכול, אם רצונו בכך, לחיות חיי פרישות; ובחייו כך, יוכל להגשים את הדהמה המיטיבה.

44.  נוסף על כך, סנדקה, עם התפוגגות תחושת ההתעלות (pītiyā ca virāgā) – הנזיר נכנס ושוהה בג׳האנה השלישית, בשוויון נפש (upekkhako), קשב (sato) ומודעות מלאה (sampajāno), והוא חווה בגופו את האושר (sukhañca kāyena paṭisaṃvedeti) שעליו מצהירים האציליים (ariyā): ׳הוא שוהה בשוויון נפש, קשוב, וחווה תחושת אושר׳ (upekkhako satimā sukhavihārī).

גם אז, סנדקה, כאשר תלמיד של מורה כזה משיג הישג נעלה שכזה – אדם תבוני יכול, אם רצונו בכך, לחיות חיי פרישות; ובחייו כך, יוכל להגשים את הדהמה המיטיבה.

45.  ושוב, סנדקה, עם זניחתם של העונג (sukha) והכאב (dukkha) הקודמים והתפוגגותם של השמחה והעצב (somanassa–domanassa) – הנזיר נכנס ושוהה בג׳האנה הרביעית נטולת כאב ועונג (adukkhamasukha) כתוצאה מטיהור הקשב ושוויון-הנפש (upekkhā–sati–pārisuddhiṃ).

גם אז, סנדקה, כאשר תלמיד של מורה כזה משיג הישג נעלה שכזה – אדם תבוני יכול, אם רצונו בכך, לחיות חיי פרישות; ובחייו כך, יוכל להגשים את הדהמה המיטיבה.

46.  כאשר התודעה כך מרוכזת (samāhite), מטוהרת, מוארת, חפה מפגמים, חופשיה מכל זיהום מנטלי, רכה, גמישה, ניתנת לעיצוב, יציבה (ṭhite) ובלתי מעורערת[25] (āneñjappatte) –אז הוא מכוון את תודעתו אל ידיעת הזכירה של לידות קודמות (pubbenivāsānussatiñāṇa). הוא נזכר במספר רב של חיים קודמים באופנים שונים: לידה אחת, שתי לידות, שלוש לידות, ארבע לידות, חמש לידות, עשר לידות, עשרים לידות, שלושים לידות, ארבעים לידות, חמישים לידות, מאה לידות, אלף לידות, מאה אלף לידות; בתקופות קוסמיות רבות של התכווצות היקום (saṃvaṭṭakappa), תקופות של התפשטות היקום (vivaṭṭakappa), ותקופות של גם התכווצות וגם התפשטות היקום (saṃvaṭṭa-vivaṭṭakappa): “במקום ההוא הייתי, בשם כזה (nāmo), בן למשפחה כזו (gotto), בצבע עור כזה (vaṇṇo), עם מזון כזה (āhāro), חוויתי אושר וסבל כאלה (sukhadukkhappaṭisaṃvedī), אורך חיי היה כזה (āyupariyanto); משם מתתי ונולדתי כאן. ושוב, כאן הייתי, בשם כזה, בן למשפחה כזו, בצבע עור כזה, ניזונתי כך, חוויתי עונג וסבל כך, אורך חיי היה כזה; משם מתתי ונולדתי שוב כאן.” כך הוא נזכר בלידות רבות ומגוונות של קיום קודם בפרטי פרטיהם ובמאפייניהם.

47.  סנדקה, כאשר תלמיד של מורה כזה משיג הישג נעלה שכזה – אדם תבוני יכול, אם רצונו בכך, לחיות חיי פרישות; ובחייו כך, יוכל להגשים את הדהמה המיטיבה.

48.  נוסף על כך, כשתודעתו כך מרוכזת, מטוהרת… הוא מכוון אותה לידיעה של מותם ולידתם של יצורים (sattānaṃ cutūpapātañāṇa). באמצעות העין השמימית (dibbena cakkhunā) המטוהרת (visuddhena) אשר מעבר לראייה אנושית – הוא רואה יצורים מתים ונולדים מחדש: נחותים או נעלים, יפים או מכוערים, ברי מזל או חסרי מזל – והוא מבין שהם מופיעים מחדש בהתאם למעשיהם.

גם אז, סנדקה, כאשר תלמיד של מורה כזה משיג הישג נעלה שכזה – אדם תבוני יכול, אם רצונו בכך, לחיות חיי פרישות; ובחייו כך, יוכל להגשים את הדהמה המיטיבה.

49.  נוסף על כך, כשהתודעה כך מרוכזת, מטוהרת… הוא מכוון אותה לידיעת השמדת התחלואים (āsavānaṃ khayañāṇa) והוא מבין, כפי שהם באמת: ׳זהו הסבל (idaṃ dukkhan)׳, ׳זו הסיבה לסבל (ayaṃ dukkha-samudayo)׳, ׳זה החידלון של הסבל (ayaṃ dukkha-nirodho)׳, ׳זו הדרך המובילה לקץ הסבל (ayaṃ dukkha-nirodha-gāminī paṭipadā)׳.

כך הוא גם מבין כפי שהם: ׳אלו התחלואים׳, ׳זו הסיבה לתחלואים׳, ׳זה החידלון של התחלואים׳, ׳זו הדרך המובילה לקץ התחלואים׳.

כשכך הוא יודע וכך רואה – הכרתו משתחררת מהתחלואים של התשוקה (kāmāsava), מהתחלואים של ההתהוות (bhavāsava), ומהתחלואים של הבורות (avijjāsava).

לאחר שהשתחרר, עולה בו הידיעה: ׳אני משוחרר׳. והוא יודע: ׳תמה הלידה (khīṇā jāti), החיים הרוחניים הושלמו (vusitaṃ brahmacariyaṃ), מה שהיה לעשות נעשה (kataṃ karaṇīyaṃ), לא תהיה עוד התהוות (nāparaṃ itthattāyā)׳.

כך, סנדקה, כאשר תלמיד של מורה כזה משיג הישג נעלה שכזה – אדם תבוני יכול, אם רצונו בכך, לחיות חיי פרישות; ובחייו כך, יוכל להגשים את הדהמה המיטיבה.

50.  אך אותו נזיר, הנכבד אננדה, הארהנט, שתחלואיו הוכחדו לגמרי, שחי את הדרך בשלמות, שעשה את שיש לעשות, שהוריד את העול, שהשיג את היעד (anuppattasadattho), שנותק מכבלי ההתהוות (parikkhīṇabhavasaṃyojano), המשוחרר בידיעה נכונה (sammadaññāvimutto) — האם הוא ייהנה מתענוגות החושים (kāme)?”

“אותו נזיר, סנדקה, הארהנט, שתחלואיו הוכחדו לגמרי, אשר חי את הדרך בשלמות, שעשה את שיש לעשות, שהוריד את העול, שהשיג את היעד, שנותק מכבלי ההתהוות, המשוחרר בידיעה נכונה — אינו מסוגל (abhabbo) לבצע את חמשת המעשים הבאים: אינו מסוגל להרוג בכוונה יצור חי (sañcicca pāṇaṃ jīvitā voropetuṃ), אינו מסוגל לקחת דבר שלא ניתן לו (adinnaṃ theyyasaṅkhātaṃ ādātuṃ), אינו מסוגל לעסוק ביחסי מין (methunaṃdhammaṃ paṭisevetuṃ), אינו מסוגל לדבר שקר ביודעין (sampajānamusā bhāsituṃ), ואינו מסוגל ליהנות מתענוגות חושיים בצבירתם מראש (sannidhikārakaṃ kāme paribhuñjituṃ), כפי שנהג קודם לכן בהיותו אדם חילוני[26] (pubbe agāriyabhūto). אותו נזיר, סנדקה, שהוא ארהנט, שתחלואיו הוכחדו לגמרי … המשוחרר בידיעה נכונה — הוא אינו מסוגל לבצע את חמשת המעשים הללו.”

51.  “אך אותו נזיר, סנדקה, הארהנט, שתחלואיו הוכחדו לגמרי, שחי את הדרך בשלמות, שעשה את שיש לעשות, שהוריד את העול, שהשיג את היעד, שנותק מכבלי ההתהוות, המשוחרר בידיעה נכונה — האם, בעודו הולך, עומד, ישן או ער, יש בו תמיד וללא הפסקה ידיעה־וראיה (ñāṇadassanaṃ) שמלווה אותו: ׳התחלואים שלי הוכחדו (khīṇā me āsavā)׳?”

“ובכן, סנדקה, אציג לך דימוי, שכן יש אנשים נבונים אשר מבינים את משמעות הנאמר מתוך דימוי: כמו אדם שידיו ורגליו נקטעו — האם כאשר הוא הולך, עומד, ישן או ער, יש בו תמיד וללא הפסקה הידיעה: ׳ידַי ורגלַי נקטעו׳? או שמא, כאשר הוא מפנה את תשומת ליבו לכך, הוא יודע: ׳ידַי ורגלַי נקטעו׳?”

“לא, אדון אננדה, אין זה כך — אין הוא יודע תמיד וללא הפסקה: ׳ידַי ורגלַי נקטעו׳. אך כאשר הוא מפנה את תשומת ליבו לכך, הוא יודע: ׳ידַי ורגלַי נקטעו׳”.

“ובדיוק כך, סנדקה, אותו נזיר ארהנט, שתחלואיו הוכחדו לגמרי, שחי את הדרך בשלמות, שעשה את שיש לעשות, שהוריד את העול, שהשיג את היעד, שנותק מכבלי ההתהוות, המשוחרר בידיעה נכונה — כאשר הוא הולך, עומד, ישן או ער — אין בו תמיד וללא הפסקה ידיעה־וראיה שמלווה אותו: ׳התחלואים שלי הוכחדו׳. אולם כאשר הוא מפנה את תשומת ליבו לכך, הוא יודע: ׳התחלואים שלי הוכחדו׳”.

52.  “כמה, אדון אננדה, בדהמה ומשמעת האימון (dhammavinaye) הזו, הגיעו אל היעד?”

“סנדקה, לא רק מאה, ולא מאתיים, ולא שלוש מאות, ולא ארבע מאות, ולא חמש מאות – אלא אף יותר מכך הם אלה אשר הגיעו אל היעד במסגרת הדהמה ומשמעת האימון הזו.”

“מופלא הדבר, אדון אננדה! נפלא הדבר, אדון אננדה! אין כאן הטפה והתרברבות שרק הדהמה שלכם נכונה, ואין כאן גנאי כלפי דהמה אחרת – ובכל זאת, במקום הזה של לימוד הדהמה, כה רבים הם שהגשימו את היעד.

אך אותם פרושים (ajīvakā) בני תמותה, אשר נולדו מאמהות –את עצמם הם מרוממים ומזלזלים באחרים, ומציגים רק שלושה בלבד כמי שהגיעו אל היעד: נַנְדַה וַצְּ׳הַה (Nanda Vaccha), קִיסַה סַנְקִיצַּ׳ה (Kisa Saṅkicca), ומַקְּהַלִי גוֹסָאלַה (Makkhali Gosāla).”

53.  אז הפרוש סנדקה פנה אל הקהילה (parisā) שלו ואמר: “הבה נלך, רבותיי, וננהיג את חיי הפרישות תחת הפרוש גוֹטַמַה. על אף שאין זה קל עבורנו לוותר על ההישגים (lābha), הכבוד (sakkāra) והתהילה (siloka).”

וכך שלח הפרוש סנדקה את קהילתו שלו להנהיג את החיים הרוחניים תחת הדרכתו של המכובד.

[1]   המונח ׳החיים הרוחניים׳ בְּרַהְמַצַ׳רִיַה (brahmacariya) הוא מונח מרכזי במסורת ההודית בכלל ובבודהיזם בפרט, ופירושו משתנה מעט לפי ההקשר. המונח מורכב משתי מילים: ברהמה (brahma) מציין את מה שנעלה, נשגב, טהור או אלוהי (ובמקורות וֶדיים מתייחס גם לאל ברהמא). המילה צַ׳רִיַה (cariya) משמעה “דרך חיים”, “התנהגות”, “הליכה בנתיב”. לכן, brahmacariya פירושו “דרך החיים הנשגבת”, או “חיים של טוהר”. במסורת הבודהיסטית הוא מתייחס בדרך כלל לחיי הפרישות של הנזירים והנזירות הכוללים קוד תנהגות מסויים, אך הואיל והחיים הרוחניים אינם עוסקים רק בפרישות אלא בפיתוח הבנה נכונה וחוכמה עמוקה, כך גם עוקבים בעלי-בית שאינם נזירים יכולים לנהל חיים רוחניים בעלי ערך במידה רבה ולזכות בפירות הדרך והשחרור, המונח מתורגם במובן רחב יותר. כך, המונח המקורי בְּרַהְמַצַ׳רִיַה מתורגם בדרך כלל כ׳חיים הרוחניים׳, ולעיתים בהקשר נזירי או בשיח על פרישות כ׳חיי הפרישות׳.

[2]   דבר שפסול מבחינה מוסרית.

[3]   הבדל בין סיבה (hetu) לתנאי (paccayo) – ׳סיבה׳ היא סיבה ישירה, שורש, עילה פנימית שבלעדיה התוצאה לא תתרחש כמו זריעת זרע. ׳תנאי׳ הוא תנאי תומך, גורם מסייע שיכול להיות חיצוני או עקיף (כמו שמש, מים, דשן לצמיחה של הזרע). כלומר: כל סיבה היא תנאי אבל לא כל תנאי הוא סיבה.

[4]   מעמדות הלידה הן הקסטות בתרבות ההודית. לפי הפרשנות ששת ה־abhijātī הם ששת המעמדות או קבוצות הלידה המקובלות בתרבות ההודית בזמנו של הבודהה. לרוב מזוהה עם: מעמד השליטים או הלוחמים (khattiya), בראהמינים או כוהנים (brāhmaṇa), סוחרים ואיכרים (vessa), עובדים ומשרתים (sudda), טמאים (caṇḍāla), נשים (mātugāma) וקסטה מיוחדת של פרושים או אנשי רוח סגפניים.

[5] הביטוי “niyati-saṅgati-bhāva-pariṇatā” הוא מונח המזוהה במסורת הבודהיסטית עם הפילוסופיה הדטרמיניסטית של מַקְּהָלִי גוֹסָאלָה (Makkhali Gosāla), שטען שאין תועלת במאמץ או התנהגות מוסרית כי הכול מוכתב מראש לפי “niyati” – חוק גורל דטרמיניסטי שאין לשנותו. כלומר, זו השקפה פטאליסטית-דטרמיניסטית: “מה שיהיה – יהיה, לא משנה מה אעשה.” כך, לפי השקפה זו, אין שליטה, אין ערך למאמץ אישי — הכל מוכתב מראש על פי הלידה והמעמד שבו נולדת.

[6]   על פי השקפה זו הגופים או המרכיבים הקיומיים לא נוצרו ולא עוצבו באמצעות דבר מה, כלומר אין להם מקור תבוני, רצוני או סיבתי. אין להם גורם מחולל כמו תודעה, פעולה מוסרית (קרמה), או רצון. כלומר, השקפה זו שוללת כל קיום של חוק סיבה ותוצאה או תכנון מוסרי-קוסמי. הם פשוט שם, קיימים בצורה נצחית או מכנית, ואינם משתנים.

[7]   מילולית “מי שגורם לאחרים לשמוע”.

[8] מילולית “זה שמבין”, “המבחין”, “מי שיודע או תופס דבר־מה”.

[9] מילולית “מי שגורם לאחר לדעת”, “מלמד”, “מסביר”, “מעורר הבנה אצל אחר”.

[10] כאן מדובר על שלילת קיומם של פועלים מוסריים או סובייקטים מודעים – כלומר, אין ישות שפועלת, משפיעה, שומעת, מדברת, יודעת או מלמדת. הכול מתרחש לכאורה בצורה מכנית, אוטומטית, חסרת מודעות ותכלית. במסגרת ההשקפה הזו, אין מי ששומע או משמיע – אין תקשורת אמיתית או מודעת; הכול הוא תנועה חסרת כוונה של גופים או תופעות. כמו בובות על חוט שמונעות על-ידי כוחות קוסמיים בלתי-אישיים. אין תודעה פועלת, אין בחירה מוסרית, ואין אחריות. גם החוויה, ההבנה וההוראה הן אשליות – כי אין ישות שיכולה לחוות או לדעת משהו באמת. הכול מתרחש בגלל גורמים חסרי תודעה ותכלית.

[11] המונח ājīvaka מתורגם כסוגי פרנסה או עיסוק (ājīva) אך נראה כאן שמדובר בתנועה סגפנית שנוסדה על ידי מָקְּהָאלי גוסָאלַה (Makkhali Gosāla), בן דורו של הבודהה.הם האמינו באמונה קיצונית של דטרמיניזם מוחלט (niyativāda) שכל תוצאה קבועה מראש, ואין תועלת באימון מוסרי או סגפני. לפי אמונתם, כפי שמתאר הקטע, כל היצורים נעים בסמסרה לאורך מסלול קבוע מראש, ואין בכוח רצון אישי לשנות דבר.

[12] נאגה (nāga) בהקשר זה הוא ישות עוצמתית דמוית נחש, בתרבות הבודהיסטית וההינדואיסטית.

[13] יסודות אבק הן יסודות של זיהום מנטלי או מוסרי, ובמקרה זה ככל הנראה הכוונה היא לידה נחותה בצורת חומר גס, מזוהם או מעורפל.

[14] לידות בקרב עדת הנִגְהַנְטִים (פרושים מתחרים לדוקטרינה הבודהיסטית, כמו הג׳איינים), או פירוש מסורתי אחר – “עוברים קשורים”, כלומר לידות כבולות בקרמה חזקה במיוחד.

[15] המונח sāra מתורגם גם כ׳אגם׳.

[16] יצורים מגורשים, נידחים או נפלטים, שמצב קיומם מצביע על סבל, ניתוק או ירידה ממצב קיומי גבוה. הופעה זו לצד יצורים מהעולמות התחתונים מרמזת שמדובר בצורת קיום נחותה או נתונה לסבל גדול במיוחד – אולי קרובה לגיהנום או לעולמות vinipāta. המונח pavuṭā מתורגם גם כ׳קשר׳.

[17] אדם או מורה שמלמד על סמך מסורת שעוברת מדור לדור, לא על סמך חוויה אישית או תובנה ישירה. הפרשנות מסבירה שמדובר במורה שלא ראה את האמת בעצמו, אלא מסתמך על מה ששמע בלבד.

[18] אמת מסורתית, כלומר טענה שמתקבלת כאמיתית משום שהיא נמסרה במסורת, ולא בשל הוכחה אמפירית או תובנה ישירה.

[19] כאן נכתב לימוד רוחני כשבמקור ׳דהרמה׳ (dharma) על מנת להבחין את הלימוד הלא-בודהיסטי של מורים רוחניים אחרים מהלימוד של הבודהה המכונה ׳דהמה׳ (dhamma).

[20] זהו ציון למקורות הנמסרים כ”סיפור שעבר מפה לאוזן” ולעיתים גם מעורבב עם מיתוס או שמועה. ההקשר בפרשנות מדגיש שהעברה כזו עלולה להכיל שיבושים או סילופים עם הזמן.

[21] מתאר את הטענה שמדובר לימוד רוחני שלם ומושלם, כלומר קאנוני – אך גם כאן, הביקורת היא על קבלה עיוורת של שלמות מדומה, מבלי לבחון את הדברים בעצמם.

[22] מדובר בהכרה בכך שגם אם הדהמה שמועברת במסורת נשמעת נכונה – אין ודאות בכך. אפילו דהמה שנשמעה היטב (sussuta) יכולה להיות שגויה במהותה.

[23] הפרשנות מצביעה על כך שהבודהה לא פוסל את המסורת כשלעצמה – אלא את הקבלה הבלתי ביקורתית של דוקטרינה בשל סמכותה המסורתית בלבד. לכן, אדם נבון מבין שייתכן והמסורת צודקת – אך גם ייתכן שהיא שגויה. הוא אינו שואב ביטחון מהמסורת בלבד ולכן בוחר לנטוש את חיי הפרישות המבוססים עליה בלבד.

[24] אדם שמעדיף לא לקבל מסורת, שמועה או סמכות – אלא בוחן בעצמו בעזרת היגיון ומחשבה כדי לבחון את האמת של הדהמה.

[25] מצב תודעה בו אין תנועה בעקבות תשוקה או סלידה, כלומר תודעה שקולה, מאוזנת, שקטה לחלוטין – כזו של מי שמיומן במדיטציה עמוקה ביותר.

[26] כאן ׳חילוני׳ במובן של לא נזיר, לא פרוש.