השיחה עם רָאהוּלַה בְּאַמְבַּלַטְהִיקָא

1.  כך שמעתי: פעם התגורר המכובד (bhagavā) ברָאגַ׳גַהַה (Rājagaha), בחורשת הבמבוקים (Veḷuvana), במקום ההאכלה של הסנאים (Kalandakanivāpa).

2.  ובכן, באותה העת הנכבד רָאהוּלַה[1] (Rāhula) שהה במנזר (vihāra) אַמְבַּלַטְּהִיקָא (Ambalaṭṭhikā). ערב אחד קם[2] המכובד מהתבודדות (paṭisallānā) והלך אל הנכבד ראהולה במנזר אַמְבַּלַטְּהִיקָא. כאשר הנכבד ראהולה ראה את הבודהה מגיע מרחוק הוא הכין מושב (āsana) ומים לרחוץ את כפות רגליו. הבודהה התיישב על המושב שהוכן למענו ורחץ את כפות רגליו. לאחר שהביע מחוות כבוד (vanditvā) כלפי הבודהה, התיישב הנכבד ראהולה לצידו (ekamantaṃ nisīdi).

3.  אז הבודהה הותיר מעט (avasesa) מים בקערת המים (udaka-patta) ואמר למכובד ראהולה: “ראהולה, האם אתה רואה את מעט המים האלו שנותרו בקערה?”

“כן, אדון נכבד (āma, bhante).”

“ראהולה, באותו אופן נותרה מעט פרישות (samaṇa-bhāvo) לאלו חסרי הבושה (lajjā) אשר משקרים ביודעין (sampajāna-musā-vāde).”

4.  אז השליך (chaḍḍetvā) הבודהה את מעט המים שנותרו, ואמר למכובד ראהולה: “ראהולה, האם אתה רואה שמעט המים אשר נותרו בקערה הושלכו?”

“כן, אדון נכבד.”

“ראהולה, באותו אופן, אלו חסרי הבושה אשר משקרים ביודעין, משליכים את החיים הרוחניים.”

5.  אז הפך (nikkujjitvā) הבודהה את הקערה ואמר למכובד ראהולה: “ראהולה, האם אתה רואה את הקערה הזאת הפוכה על פיה?”

“כן, אדון נכבד.”

“ראהולה, באותו אופן, אלו חסרי הבושה אשר משקרים ביודעין, הופכים את החיים הרוחניים על פיהם.”

6.  אז העמיד (ukkujjitvā) הבודהה את הקערה ואמר למכובד ראהולה: “האם אתה רואה את הקערה הזו ריקה מבלי שדבר נותר בה (rittaṃ tucchaṃ)?”

“כן, אדון נכבד.”

“ראהולה, באותו אופן, לאלו חסרי הבושה המשקרים ביודעין, הפרישות ריקה, מבלי שדבר נותר בה.”

7.  “ראהולה, נניח ופיל מלכותי (rañño nāgo) בוגר, בעל ניבים גדולים כמוטות כרכרה (īsādanto), משושלת טובה (abhijāto) ומנוסה בקרבות, היה יוצא לקרב ונלחם בעזרת רגליו הקדמיות, רגליו האחוריות, פלג גופו הקדמי, פלג גופו האחורי, ראשו, אוזניו, ניביו וזנבו, אך היה שומר את החדק שלו מוגן.

למראה זה רוכב הפיל היה חושב: 'כאשר הפיל המלכותי הבוגר הזה, בעל ניבים גדולים כמוטות כרכרה, משושלת טובה ומנוסה בקרבות, יוצא לקרב ונלחם בעזרת רגליו הקדמיות, רגליו האחוריות... ניביו וזנבו, אך שומר את החדק שלו מוגן. הפיל המלכותי לא יקריב את חייו.׳

לעומת זאת ראהולה, כאשר הפיל המלכותי הבוגר, בעל ניבים גדולים כמוטות כרכרה, משושלת טובה ומנוסה בקרבות, היה יוצא לקרב ונלחם בעזרת רגליו הקדמיות, רגליו האחוריות... ניביו, זנבו ובעזרת החדק שלו, רוכב הפיל היה חושב: 'כאשר הפיל המלכותי הבוגר, בעל ניבים גדולים כמוטות כרכרה, משושלת טובה ומנוסה בקרבות, היה יוצא לקרב ונלחם בעזרת רגליו הקדמיות, רגליו האחוריות פלג גופו הקדמי, פלג גופו האחורי, ראשו, אוזניו, ניביו וזנבו, ובעזרת החדק שלו. הפיל המלכותי היה מקריב את חייו. אין דבר שהפיל המלכותי לא יעשה עכשיו.'

באותו אופן, ראהולה, אני אומר על כל אחד חסר בושה אשר משקר ביודעין: ׳אין מעשה רע שהוא היה מהסס לעשות.׳ (nāhaṃ kiñci pāpaṃakaraṇīyaṃti vadāmi) לכן, ראהולה, עליך לאמן את עצמך (sikkhitabbaṃ) כך: 'לא אומר שקר אף לא לשם שעשוע.' (hassāpi na musābhaṇissāmi)”

8.  “ראהולה, כיצד אתה מבין זאת – למה משמשת מראה (ādāso)?”

“אדון נכבד, היא משמשת להתבוננות (paccavekkhaṇattho).”

“באותו אופן, ראהולה, פעולה גופנית (kāyena kammaṃ) צריכה להיעשות רק אחרי התבוננות חוזרת ונשנית (paccavekkhitvā paccavekkhitvā); פעולת דיבור (vācāya kammaṃ) צריכה להיעשות אחרי התבוננות חוזרת ונשנית; פעולה מנטלית (manasā kammaṃ) צריכה להיעשות אחרי התבוננות חוזרת ונשנית.”

9.  “ראהולה, בכל פעם שאתה מעוניין לעשות משהו באמצעות הגוף, עליך לשקול את הפעולה הגופנית הזו באופן הבא: 'האם הפעולה הגופנית הזו שאני מעוניין לעשות תוביל לפגיעה בעצמי (atta-byābādhā) או באחרים (para-byābādhā), או בשניהם (ubhaya-byābādhā) – גם בעצמי וגם באחרים? האם הפעולה הגופנית הזו תזיק (akusala), ותגרום לסבל (dukkhudrayaṃ) ותוצאתה תהיה סבל (dukkhavipāka)?'

ראהולה, כאשר אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה: 'הפעולה הגופנית הזו שאני מעוניין לעשות תוביל לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים, והפעולה הגופנית הזו תזיק, ותגרום לסבל ותוצאתה תהיה סבל', לבטח עליך לא לבצע את הפעולה הגופנית הזו.

ראהולה, כאשר אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה: 'הפעולה הגופנית הזו שאני מעוניין לעשות לא תוביל לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם, אלא תטיב (kusala), ותגרום לאושר (sukhudrayaṃ) ותוצאתה תהיה אושר (sukhavipāka)', לבטח עליך לבצע את הפעולה הגופנית הזו.

10.  ראהולה, בכל פעם בעת שאתה עושה משהו באמצעות הגוף, עליך לשקול את הפעולה הגופנית הזו באופן הבא: 'האם הפעולה הגופנית הזו שאני עושה כעת תוביל לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים? האם הפעולה הגופנית הזו תזיק, ותגרום לסבל ותוצאתה תהיה סבל?'

ראהולה, כאשר אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה: 'הפעולה הגופנית הזו שאני עושה כעת מובילה לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים, והפעולה הגופנית הזו תזיק, ותגרום לסבל ותוצאתה תהיה סבל', עליך להפסיק את הפעולה הגופנית הזו.

ראהולה, כאשר אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה: 'הפעולה הגופנית הזו שאני עושה כעת לא מובילה לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים, והפעולה הגופנית הזו תטיב, ותגרום לאושר ותוצאתה תהיה אושר', עליך להמשיך לעסוק בפעולה הגופנית הזו.

11.  ראהולה, בכל פעם לאחר שעשית משהו באמצעות הגוף, עליך לשקול את הפעולה הגופנית הזו באופן הבא: 'האם הפעולה הגופנית הזו שעשיתי מובילה לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים? האם הפעולה הגופנית הזו מזיקה, ותגרום לסבל ותוצאתה תהיה סבל?'

ראהולה, כאשר אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה: 'הפעולה הגופנית הזו שעשיתי מובילה לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים, והפעולה הגופנית הזו מזיקה, ותגרום לסבל ותוצאתה תהיה סבל', עליך, ראהולה, להתוודות (desetabbaṃ), לחשוף (vivaritabbaṃ) ולגלות (uttānīkātabbaṃ) אותה למורה (satthari) או לעמית חכם (viññūsu) לדרך הרוחנית (sabrahmacārīsu), ולאחר שעשית זאת עליך לשמור על ריסון (saṃvaraṃ) בעתיד (āyatiṃ).

ראהולה, כאשר אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה כזו: 'הפעולה הגופנית הזו שעשיתי לא מובילה לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם לא תוביל לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם, אלא תטיב, ותגרום לאושר ותוצאתה תהיה אושר', תוכל להיות מאושר ומסופק (pīti-pāmojjena) ולשהות יום ולילה במצבי תודעה מיטיבים (kusalesu dhammesu).

12.  ראהולה, בכל פעם שאתה מעוניין לומר משהו, עליך לשקול את הפעולה המילולית הזו באופן הבא: 'האם הפעולה המילולית הזו שאני מעוניין לעשות תוביל לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים? האם הפעולה המילולית הזו תהיה ראויה לגנאי, ותסתיים בשל כך בסבל?'

ראהולה, כאשר אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה: 'הפעולה המילולית הזו שאני מעוניין לעשות תוביל לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים, והפעולה המילולית הזו תזיק, תגרום לסבל ותוצאתה תהיה סבל', לבטח עליך לא לבצע את הפעולה המילולית הזו.

ראהולה, כאשר אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה: 'הפעולה המילולית הזו שאני מעוניין לעשות לא תוביל לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים, אלא תטיב ותגרום לאושר ותוצאתה תהיה אושר', עליך לבצע את הפעולה המילולית הזו.

13.  ראהולה, בכל פעם בעת שאתה אומר משהו, עליך לשקול את הפעולה המילולית הזו באופן הבא: 'האם הפעולה המילולית הזו שאני עושה כעת מובילה לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים? האם הפעולה המילולית הזו תזיק, ותגרום לסבל ותוצאתה תהיה סבל?'

ראהולה, אם אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה: 'הפעולה המילולית הזו שאני עושה כעת מובילה לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים, והפעולה המילולית הזו תזיק, ותגרום לסבל ותוצאתה תהיה סבל', עליך להפסיק את הפעולה המילולית הזו.

ראהולה, אם אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה כזו: 'הפעולה המילולית הזו שאני עושה כעת לא מובילה לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים, והפעולה המילולית הזו תטיב ותגרום לאושר ותוצאתה תהיה אושר', עליך להמשיך את הפעולה המילולית הזו.

14.  ראהולה, בכל פעם שאמרת משהו, עליך לשקול את הפעולה המילולית הזו באופן הבא: 'האם הפעולה המילולית הזו שעשיתי מובילה לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים? האם הפעולה המילולית הזו מזיקה, ותגרום לסבל ותוצאתה תהיה סבל?'

ראהולה, כאשר אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה כזו: 'הפעולה המילולית הזו שעשיתי מובילה לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים, והפעולה המילולית הזו מזיקה, ותגרום לסבל ותוצאתה תהיה סבל', עליך, להתוודות, לחשוף ולגלות אותה למורה או לעמית חכם לדרך הרוחנית, ולאחר שעשית זאת עליך לשמור על ריסון בעתיד.

ראהולה, כאשר אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה כזו: 'הפעולה המילולית הזו שעשיתי לא מובילה לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים, והפעולה המילולית הזו תטיב ותגרום לאושר ותוצאתה תהיה אושר', אתה יכול להיות מאושר ומסופק, ולשהות יום ולילה במצבי תודעה מיטיבים.

15.  ראהולה, בכל פעם שאתה מעוניין לעשות פעולה מנטלית כלשהי, עליך לשקול את הפעולה המנטלית הזו באופן הבא: 'האם הפעולה המנטלית הזו שאני מעוניין לעשות תוביל לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים? האם הפעולה המנטלית הזו מזיקה, ותגרום לסבל ותוצאתה תהיה סבל'?'

ראהולה, כאשר אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה: 'הפעולה המנטלית הזו שאני מעוניין לעשות תוביל לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים, והפעולה המנטלית הזו מזיקה, ותגרום לסבל ותוצאתה תהיה סבל', יש לחוש כלפיה סלידה (aṭṭīyitabbaṃ), בושה (harāyitabbaṃ), ותיעוב (jigucchitabbaṃ); ולאחר שחשת סלידה, בושה ותיעוב, לבטח עליך לא לעסוק בפעולה המנטלית הזו.[3]

ראהולה, כאשר אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה: 'הפעולה המנטלית הזו שאני מעוניין לעשות לא תוביל לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים, אלא תטיב ותגרום לאושר ותוצאתה תהיה אושר', עליך לעסוק בפעולה המנטלית הזו.

16.  ראהולה, בכל פעם בעת שאתה עושה פעולה מנטלית כלשהי, עליך לשקול את הפעולה המנטלית הזו באופן הבא: 'האם הפעולה המנטלית הזו שאני עושה כעת תוביל לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים? האם הפעולה המנטלית הזו מזיקה, ותגרום לסבל ותוצאתה תהיה סבל?'

ראהולה, כאשר אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה: 'הפעולה המנטלית הזו שאני עושה כעת מובילה לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים, והפעולה המנטלית הזו מזיקה, ותגרום לסבל ותוצאתה תהיה סבל', עליך להפסיק את הפעולה המנטלית הזו.

ראהולה, כאשר אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה: 'הפעולה המנטלית הזו שאני עושה כעת לא מובילה לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים, והפעולה המנטלית הזו תטיב ותגרום לאושר ותוצאתה תהיה אושר', עליך, ראהולה, לעסוק שוב ושוב בפעולה המנטלית הזו.

17.  ראהולה, בכל פעם לאחת שעשית פעולה מנטלית כלשהי, עליך לשקול את הפעולה המנטלית הזו באופן הבא: 'האם הפעולה המנטלית הזו שעשיתי מובילה לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים? האם הפעולה המנטלית הזו מזיקה, ותגרום לסבל ותוצאתה תהיה סבל?'

ראהולה, כאשר אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה: 'הפעולה המנטלית הזו שעשיתי מובילה לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים, והפעולה המנטלית הזו מזיקה, ותגרום לסבל ותוצאתה תהיה סבל', עליך להתוודות, לחשוף ולגלות אותה למורה או לעמית חכם לדרך הרוחנית, ולאחר שעשית זאת עליך לשמור על ריסון בעתיד.

ראהולה, כאשר אתה שוקל את הפעולה הזו ומגיע למסקנה: 'הפעולה המנטלית הזו שעשיתי לא מובילה לפגיעה בעצמי או באחרים, או בשניהם – גם בעצמי וגם באחרים, והפעולה המנטלית הזו תטיב ותגרום לאושר ותוצאתה תהיה אושר', אתה יכול להיות מאושר ומסופק, ולשהות יום ולילה במצבי תודעה מיטיבים.

18.  ראהולה, אכן, כל אותם פרושים ובראהמינים בעבר, אשר טיהרו את פעולותיהם הגופניות, המילוליות והמנטליות, טיהרו את פעולותיהם הגופניות באמצעות הרהור ושיקול דעת חוזרים ונשנים בדרך זו, טיהרו את פעולותיהם המילוליות באמצעות הרהור ושיקול דעת חוזרים ונשנים בדרך זו, טיהרו את פעולותיהם המנטליות באמצעות הרהור ושיקול דעת חוזרים ונשנים בדרך זו.

ראהולה, אכן, כל אותם פרושים ובראהמינים בעתיד, אשר יטהרו את פעולותיהם הגופניות, המילוליות והמנטליות, יטהרו את פעולותיהם הגופניות באמצעות הרהור ושיקול דעת חוזרים ונשנים בדרך זו, יטהרו את פעולותיהם המילוליות באמצעות הרהור ושיקול דעת חוזרים ונשנים בדרך זו, יטהרו את פעולותיהם המנטליות באמצעות הרהור ושיקול דעת חוזרים ונשנים בדרך זו.

ראהולה, אכן, כל אותם פרושים ובראהמינים בהווה, אשר מטהרים את פעולותיהם הגופניות, המילוליות והמנטליות, מטהרים את פעולותיהם הגופניות באמצעות הרהור ושיקול דעת חוזרים ונשנים בדרך זו, מטהרים את פעולותיהם המילוליות באמצעות הרהור ושיקול דעת חוזרים ונשנים בדרך זו, מטהרים את פעולותיהם המנטליות באמצעות הרהור ושיקול דעת חוזרים ונשנים בדרך זו.

לכן, ראהולה, עליך לאמן את עצמך כך: 'אני אטהר את פעולותיי הגופניות באמצעות התבוננות חוזרת ונשנית'; 'אני אטהר את פעולותיי המילוליות באמצעות התבוננות חוזרת ונשנית'; 'אני אטהר את פעולותיי המנטליות באמצעות התבוננות חוזרת ונשנית.'

כך אמר הבודהה (idam avoca bhagavā), והנכבד ראהולה היה מרוצה ושמח (attamano abhinandi) מדבריו של המכובד.

[1]   ראהולה היה בנו של סִידְּהַתְּהַה גוֹטַמַה (Siddhattha Gotama), לימים הבּוּדְּהַה, מהנסיכה יַסוֹדְהָרָא (Yasodharā). הוא נולד זמן קצר לפני עזיבתו של הבּודהה את חיי הארמון. לאחר ההתעוררות, כשהבודהה שב לקַפִּילַבַטְּהוּ (Kapilavatthu), הצטרף ראהולה למסדר הנזירים הצעירים והפך לנזיר הראשון שהוסמך כילד.

[2]   מילולית הפועל vuṭṭhito הוא “יצא מ-”, ולכן ניתן להבין שהבודהה שהה בהתבודדות באופן כללי ואז יצר מגע חברתי או שהיה ממש בתוך מדיטציה בישיבה והפסיק אותה.

[3]   מעשים גופניים או מילוליים ניתן להציג בגלוי, להתוודות בפני אחרים, ולטהר באמצעות חשיפה וגילוי (כי הם נראים או נשמעים). מעשים מנטליים, לעומת זאת, מתרחשים בתודעה בלבד — ולכן ההתוודות בגינם מוגבלת; הפרשנות מסבירה שבנוגע לפעולות תודעתיות, אין ׳וידוי׳ לאחרים, אלא ׳וידוי פנימי׳ — חרטה מוסרית (kukkucca) שמלווה בתחושת דחייה מהתודעה הלא־מיטיבה, והיא עצמה מטהרת את ההכרה.