פרחים

44

מי ידע את זו האדמה,

את עולמו של יָאמַה והישויות שבו?

מי יבין את דברי החוכמה המוצגים כהלכה,

כאדם מיומן המלקט פרחים?

45

המתאמן יבין את זו האדמה, את עולמו של יָאמַה

ואת העולם הזה עם הישויות שבו.

המתאמן יבין את דברי החוכמה המוצגים כהלכה

כאדם מיומן המלקט פרחים.

46

משהבנת שהגוף הזה הוא כמו קצף,

משחדרת לטבעו האשלייתי,

משעקרת את חיצי הפרח של מָארַה –

אז תוכל לצאת מטווח ראייתו של מלך המוות.

47

אדם המלקט רק את הפרחים,

שדעתו נקשרת בתאווה –

המוות סוחף אותו

כשיטפון אדיר הסוחף כפר רדום.

48

אדם המלקט רק את הפרחים,

שדעתו נקשרת בתאווה,

ושחושיו אינם מסופקים –

הוא נמצא תחת שליטתו של המוות.

49

כדבורה שאוספת את הצוף

ועוזבת את הפרח

מבלי לפגוע בצבעו ובריחו –

כך החכם מתהלך בכפר.

50

אל לו לאדם למצוא דופי באחר,

במה שעשה או לא עשה.

על אדם לבחון רק את עצמו,

את מה שעשה או לא עשה.

51

כפרח יפה השופע בצבע אך חסר ניחוח –

כך מילותיו היפות

של מי שאינו נוהג על פיהן

אינן נושאות פרי.

52

כפרח יפה השופע בצבע ובעל ניחוח –

כך מילותיו היפות

של האדם הנוהג על פיהן

נושאות פרי.

53

כשם שניתן לשזור זרים רבים

מערימת פרחים גדולה –

כך גם על בן התמותה

לעשות מעשים טובים רבים.

54

ניחוחם המתוק של פרחים אינו נישא נגד הרוח,

אף לא ניחוחם של עץ הסנדל, הבירנית והיסמין,

אך ניחוחו של הטוב נישא נגד הרוח –

אדם טוב קורן לכל עבר.

55

מכל הניחוחות –

עץ הסנדל, בירנית,

לוטוס ויסמין –

ניחוח הטוהר המוסרי הוא הטוב ביותר.

56

עמום הוא ניחוחם

של הטַגַרַה ועץ הסנדל,

לעומת ניחוח הטוהר המוסרי הנעלה,

אשר נישא אף בין הישויות השמימיות.

57

מָארַה לא מוצא לעולם

את דרכם של המוסריים,

החיים בערנות ומשוחררים

באמצעות ידיעה מושלמת.

58

כשם שעל ערימת אשפה

המושלכת לצד הדרך,

יכול ללבלב לוטוס ריחני

ונעים למראה,

59

כך בין אנשים

בורים ועיוורים,

תלמידו של הער בשלמות

זוהר מלא חוכמה.